פתיח

1. עניינה של תובענה זו בשאלה, האם זכאית התובעת, גב' דינה חשייבון (להלן: התובעת), לקצבת שאירים, מנתבעת, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: הנתבעת ו/או מבטחים).
2. בבסיס המחלוקת בין הצדדים, עומדת השאלה, ממתי היתה התובעת בגדר "ידועה בציבור" של המנוח, מר פריד פדל נסאר ז"ל, שהיה גמלאי של מבטחים ערב פטירתו (להלן: המנוח); ובהתאם לתשובה לשאלה זו - האם היא זכאית לקצבת שאירים, לפי תקנון מבטחים, כנוסחו במועד הרלבנטי. נכריע תחילה בשאלת המעמד ובהתאם לתוצאה - ייקבע אם קמה זכות לקצבה, כפי שנתבע.
3. נציין עוד בפתח הדברים, כי הכרעתנו באה לאחר הליך ארוך, מאחר שהתנהלה במקביל גם תביעה של גב' אסמהאן נסאר, מי שהיתה אשתו השניה של המנוח, שהיתה נשואה לו עד יום מותו, לפי הדין הכנסייתי של העדה הנוצרית המארונית - אליה השתייכו היא והמנוח - אשר למרות שלא גרו יחד סברה שהיא זכאית לקצבת שאירים ממבטחים, לאור פסיקות מסויימות של בית-הדין הכנסייתי המארוני, בהליך שהתנהל שם בינה לבין המנוח, אך, בסופו של יום - חזרה בה מתביעתה [פסק-דין הדוחה את התביעה, ניתן ביום 2.9.13, בתיק ק"ג 12907-03-11 (להלן: תביעת תובעת 2)]; מובן, כי לו היו מצרפים את תובעת 2 לתביעה זו מלכתחילה - היה ההליך כאן מתקצר, הגם שהיא האריכה אותו.
4. המועד בו היתה התובעת לבת-זוג של המנוח רלבנטי, נוכח הוראות תקנון מבטחים [נספח א' לכתב-ההגנה], אשר בשל חשיבותן נביאן כבר עתה:

"אלמנת פנסיונר - בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

(1) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;

(2) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה.

לענין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת [פסקה זו היתה רלבנטית בעיקר למחלוקת עם תובעת 2 - תוספת שלנו] ...

בת זוג - אחת משתי אלה:

(1) אשתו של מבוטח או פנסיונר.

(2) מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך."

1. אין חולק, כי המנוח היה לפנסיונר של מבטחים בחודש 4/2013; התובעת טוענת, כי יש לראותה כידועה בציבור כאשתו החל ממועד אירוסיהם - בחודש 11/02, היינו - לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה, ואילו הנתבעת טוענת, כי המועד הקובע הוא המעבר למגורים בצוותא, בתחילת שנת 2004, קרי - אחרי חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה, וזאת, לפי האמור בהסכם יחסי ממון שנחתם בין המנוח לבין התובעת, ביום 11.7.04 [ת/5, נספח 11 (להלן: ההסכם)].
2. על אף שאין מחלוקת, כי התובעת גרה עם המנוח לפחות חמש שנים רצופות עד ליום בו נפטר, הואיל ומוסכם, כי ביום פטירת המנוח - 26.12.09 - התובעת טרם הגיעה לגיל קצבת זקנה, מובן, כי תהא זכאית לקצבת שאיר רק ככל שתתקבל עמדתה, כי יש לראותה בגדר "ידועה בציבור", כאשת המנוח, מהאירוסין.

עובדות

1. לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו מאמינים, ככלל, לתובעת ועדיה - מר בוטרוס כלדאווי, שכנו וחברו של המנוח [תצהירו - ת/1 (להלן: השכן)], ובתו של המנוח, גב' קריסטין נסאר [תצהירה - ת/2 (להלן: הבת) - אף אם לא הקפידו בעניין התאריכים, וקובעים את העובדות הרלבנטיות, כדלקמן:
2. אשתו הראשונה של המנוח, אמם של הבת וילדים משותפים נוספים עם המנוח, נפטרה בשנת 1983;
3. המנוח החל לקבל גמלה ממבטחים ביום 1.4.03 ונפטר ביום 26.12.09;
4. בעת פטירתו היה המנוח נשוי לתובעת 2, אך, הם חיו בנפרד שנים ארוכות, מאז שנת 1991, אם כי, בתקופה מסויימת היה נסיון קצר לשיקום שלום הבית ביניהם, שלא צלח, והמנוח אף חב במזונותיה, מכח פסק-דין של בית-הדין הכנסייתי המארוני (פס"ד שלימים הוקפא ולא מומש);
5. התובעת והמנוח הכירו בקיץ 2002, התארסו בחודש 11/02 ועברו לגור יחד בדירתו של המנוח בשנת 2004;
6. המנוח לא התגרש מתובעת 2 ולא נישא לתובעת - בשל מגבלות הדין המארוני, אולם, הארוסין נערכו בפני קרובי משפחתה של התובעת, בכפר כנא, מעמד בו נכחו גם כלדאווי ואשתו;
7. לאחר הארוסין ביקרה התובעת בבית המנוח באופן תדיר, אבל - ישנה בביתה, הממוקם מרחק דקות ספורות מבית המנוח, בואדי ניסנס בחיפה;
8. המנוח והתובעת קיוו, כי ההליך בבית הדין המארוני, מול תובעת 2, יסתיים באופן שיאפשר להם להינשא, לפי הדין הכנסייתי, ברם, משלא עלה כך - החליטו לגור יחד, בדירת המנוח (להלן: הדירה), בתחילת שנת 2004, ולאחר מספר חודשים עיגנו את יחסיהם בהסכם;
9. התובעת גרה עם המנוח בדירה עד יום מותו, ואף נשארה לגור בה, לאחר מכן, לפי ההסכם;
10. כבר בפתיח להסכם, שכותרתו: "הסכם יחסי ממון בין בני זוג", נאמר:

"הואיל והצדדים חיים זה עם זו כבעל ואישה ומנהלים משק בית משותף ומתגוררים יחד החל משנת 2004 ..."

1. בהמשך ההסכם נקבע, כי הדירה, בה מתגוררים המנוח והתובעת, היא של המנוח [ס' 5]; לתובעת ניתנה זכות מגורים בדירה "כל אריכות ימיה", היה והמנוח ילך לעולמו לפניה [ס' 7]; הוסכם שכל רכוש שהיה שייך לכל אחד מבני הזוג, בתקופה שלפני חייהם המשותפים, יישאר בבעלות אותו בן זוג [ס' 6]; והובהר, לעניין "חובות" [ס' 10, שם], כי:

"כל חוב שנוצר לחובת אחד מבני זוג מלפני תחילת הסכם זה יישא בו צד שהתחייב בחוב זה. ..."

1. המנוח עבר ניתוח לב פתוח, והדבר תרם להחלטה שהתובעת תעבור לגור עימו, ברם, לא הוגש מסמך רשמי על תאריך הניתוח (בנקודה זו, לא נוכל לקבל את עדות הבת - שהיה זה בשנת 2003 [עמ' 11 ש' 21] - מאחר שהדבר עומד בניגוד להצהרותיה [ת/2, ס' 29 - שם אמרה שהתובעת עברה לגור בדירת אביה המנוח "בראשית שנת 2004 ..."; וכן בתצהיר שמסרה למל"ל - ת/4, ס' 5], בניגוד להצהרת התובעת [ת/5, ס' 16 - "בראשית שנת 2004 עברתי לגור בדירתו של פריד ..."] ולהצהרת הזוג בהסכם, כמצוטט לעיל).
2. בתמונות המשותפות לתובעת ולמנוח, שהוצגו לנו [ת/5, נספח 9], התאריך המוקדם ביותר, על התמונה הראשונה, שמוספרה "1" - הוא 30.4.03.
3. אין חולק, כי לאחר פטירת המנוח הוכרה התובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי כידועה בציבור שלו, לצורך קבלת גימלת שאירים מהמל"ל.
4. במסמכי התביעה לגמלת שארים מהמל"ל, שהוגשו ביום 17.2.10, רשמה התובעת, כי היתה בת זוג של המנוח, כידועה בציבור, משנת 2004 [נספח א' למסמכים מטעם מבטחים, סעיפים 11+9]; כך הוצג במכתב לוואי של באת-כוחה למל"ל [במסמכים, שם] וגם בתצהיר הבת [שם, בהמשך - ת/4].
5. בפנייה למל"ל, כמו גם בתביעה שלפנינו, צויינה היכרות בין התובע והמנוח "ב-11/2002" [כתב-התביעה, ס' 7], ומגורים כידועים בציבור מראשית שנת 2004; בתביעה כאן, מיום 20.5.10, נטען לזוגיות "מזה כ-6 שנים" [ס' 5].

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר, כי הצדדים התעכבו בסיכומיהם על המלצות בית-הדין, שניתנו במהלך ניהול המשפט, אולם, כל שהמלצנו הוא לשקול את הסיכויים וכל המלצה נכונה לזמנה, שהרי - המלצה לפני שמיעת ראיות, הנסמכת על מצג "יבש", בכתבי הטענות, אינה כהמלצה לאחר ניהול ההליך. המלצתנו הסופית התקבלה על-ידי תובעת 2, שויתרה על תביעתה וזו - נדחתה, ואילו התובעת עמדה על דעתה. לאחר בחינת מכלול התמונה העובדתית והמשפטית, לדעתנו - אף שמעמד האירוסין הוא משמעותי, כהצהרת כוונות, במיוחד בחברה שמרנית, במקרה שלפנינו - אין להסיק ממנו מעמד של "ידועים בציבור", לצורך קבלת קצבת שאירים מהנתבעת, לפני מועד המגורים המשותפים; זאת, במיוחד, לאור ההסכם - ונבהיר להלן.
2. מעמדם של בני זוג רבים, שלא נישאו, נדון ואף הוכר בחוקים שונים ובפסיקה נרחבת של הערכאות השיפוטיות, בהקשר לזכות כזו או אחרת. הגם שלא קיימת הגדרה אחת למושג "ידועים בציבור", ישנם עקרונות יסוד, עובדתיים, אשר התגבשו במהלך השנים ומהווים את המסגרת הבסיסית למוסד המשפטי הקרוי ידועים בציבור, אשר על הטוענים להכרה בהם ככאלה, להוכיח את קיומם; ואלה הם: א. קיום חיי משפחה; ב. ניהול משק בית משותף.

כך התייחס גם המחוקק אל הידועים בציבור, מבלי להכתירם בשם המפורש, בהענקת זכויות במקרה של: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה ..." [בסע' 55 וסע' 57(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 וראו גם בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981].

מוסד הידועים בציבור מורכב, אפוא, משני יסודות: "חיי אישות", כבעל ואישה, וכן "ניהול משק בית משותף". היסוד האחד מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל ואשתו, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה, היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף, שלא מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא, כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה, הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.

אין מדובר בשני יסודות מנותקים, אלא, בשני מרכיבים השזורים זה בזה ומעידים על מערכת יחסים של חיי משפחה במשק בית משותף [ע"א 107/87, שרה אלון - פרידה מנדלסון, פ"ד מג(1) 431, 433; להלן - פס"ד אלון].

1. אשר למשמעות המונח "חיי משפחה" - נהוג לראות בשלושה יסודות כקובעים את המינימום לקיום מסגרת זו, אם כי - גם צמצום בהם ואפילו העדר מוחלט של אחד מהם, בשל סיבה ראויה, אינם מונעים קיומם של "חיי משפחה":
   1. יחסי אישות (עונתה - TORUS);
   2. יסוד כלכלי (שארה וכסותה - MENSA);
   3. יסוד אמוציונלי (אהבה, אחווה, שלום ורעות).

[א. בן דרור הידועה בציבור, נישואים ללא נישואין, מהדורה שלישית מעודכנת, יהלום, הוצאה לאור בע"מ, תל-אביב, בעמ' 30 (להלן - בן דרור)].

1. לעניין יחסי אישות - אין די ביחסי אישות גרידא, שכן, בכך אינם באים לידי מיצוי "חיי משפחה" [פס"ד אלון, שם, בעמ' 437]. נוסף להם היסוד האמוציונאלי ויש להראות, כי היחסים היו מושתתים על יחס של חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות המראה כי בני הזוג קשרו את גורלם זה בזה [ע"א 621/69 נסים נ' יוסטר, פ"ד כד (1) 617, 619].

1. היסוד הכלכלי - מתאפיין בניהול משק בית משותף - "כשהכוונה היא לניהול תקציבי של יחידה משפחתית כגוף כלכלי. כאשר עסקינן בידועים בציבור, זהו יסוד מצטבר ליסודות הנפשיים, והוא המעיד על קשר בין בני-זוג העולה לדרגה של חיי משפחה" [בן דרור, בעמ' 33]. מגורים משותפים הם בסיס, לא בלעדי, להוכחת חיים כזוג.

1. לצורך הקביעה, כי איש ואשה ניהלו חיי משפחה במשק בית משותף, מרכיב המגורים בצוותא הוא מרכיב חיוני ביותר וגם אם אין במגורים משותפים משום תנאי מכריע, הרי שיש בהם ראיה חזקה לחיי המשפחה בין בני הזוג. קשה לראות בשני אנשים "משפחה" אם אינם מבלים את חייהם המשותפים במקום מגורים משותף בו שוהים שניהם [בן דרור, בעמ' 34].
2. על הדרישה למגורים יחדיו, לשם הכרה בזכאות לקצבת שאיר, עמד בית-הדין הארצי לעבודה משכבר הימים, בפסק הדין בעניין משעלי, בו נדונה, בין היתר, פרשנות המונח "אשתו" בחוק הביטוח הלאומי [נ"ח] תשכ"ח-1968, אשר, כמו בענייננו, כולל בהגדרת המונח גם את "הידועה בציבור כאשתו וגרה עמו" [דב"ע מד/0-62 המוסד לביטוח לאומי - זהבה משעלי פד"ע טז, 3 (להלן: פס"ד משעלי)]. בפס"ד משעלי נאמר כך [שם, עמ' 7, מול האות ז', למטה]:

"מעצם המושג 'ידועה בציבור' משתמעת בדרך כלל, קוהביטציה. אין זה משנה שדווקא עת מדובר ב'ידועה בציבור', אותה קוהביטציה תמצא את ביטויה, או את הדגש לביטויה, בנתונים אחרים מאשר עת המדובר בזוג נשואים כדין".

על רקע זה נפסק בפס"ד משעלי, כי יש לבחון את כלל נסיבות העניין כדי לקבוע אם התקיימו בין שניים יחסים של ידועים בציבור. בתוך כך נקבע, שהעדר מגורים משותפים, כשלעצמם, אין בו כדי להכריע את הכף לשלילת המעמד. לעניין אופי המגורים במשותף, אמר ביה"ד הארצי כך [שם, מול האות ו']:

"התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה יכול ויינתנו לו ביטוים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים או בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר".

1. על הלכות אלה חזר ביה"ד הארצי בדב"ע נו/255-0 עטר - המל"ל פד"ע לב 385; וגם בפסק הדין עב"ל 59/03 גבריאלה סבן - המל"ל [29.1.04, במאגר ממוחשב (להלן: פרשת סבן)]; וראו גם: ע"ע 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן - מעיין משה ומעיין צביה, 5.1.04, במאגר ממוחשב; וכן: שחר ליפשיץ "נשואים בעל כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור", עיוני משפט, כה 741.

בפרשת סבן שב ביה"ד הארצי לעבודה ועמד על כך שיש לשקול בכל מקרה את הנסיבות כולן ואת שינוי העתים, ובכלל זה צורות קשר בלתי קונבנציונאליות, היינו, ללא נישואין, שהגישה אליהן הפכה להיות גמישה. באותה פרשה הוכר מעמדה של המערערת כ"ידועה בציבור" הזכאית לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי על אף שבני הזוג שמרו על בעלותם בדירות נפרדות, שהיו סמוכות זו לזו.

1. ביקורים תכופים של הגבר בבית האישה, או להפך, ויחסי קרבה ממושכים ביניהם, כשלעצמם, אין בהם כדי להעיד על מגורים יחדיו וניהול משק בית משותף באופן קבוע ורצוף [ראו: ע"ע 183/99 אהרון - הממונה על תשלום הגמלאות, פ"ד לז 396, 410; ע"ע 1016/00 טלינסקי ואח' - קג"מ ואח'; ע"ע 144/03 לב - הממונה על תשלום הגמלאות (שני האחרונים בבמאגר ממוחשב)] .
2. הייחודיות של ההליך שלפנינו היא במגזר בו חיו הנפשות הפועלות. לעניין מעמד של "ידועים בציבור", יש משמעות להיותם של המנוח והתובעת בני העדה הנוצרית, בחברה הערבית. ככאלה, יש משמעות רבה יותר לטקס האירוסין, מאשר בחברה ישראלית חילונית, למשל. דא עקא, שכאמור, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו וכשם שמצאנו הבדלים משמעותיים בין מקרים קודמים, אשר לפסיקה בהם הפנתה מבטחים, לבין ענייננו - אף אחת מהדוגמאות האחרות לא היתה בקשר לבני זוג נוצרים, בכלל, ובחברה הערבית, בפרט, והעובדות במקרים מהם ביקשו שנלמד "גזירה שווה", היו שונות, מאחר ששם לא היתה מחלוקת שהמגורים המשותפים החלו לאחר שבן הזוג שנפטר הפך לזכאי לקצבת זקנה ולא נבחנה בהם כלל וכלל שאלת המעמד של "אירוסין", בחברה בה עסקינן - הנה, במקרה זה, התובעת והמנוח עצמם הם שקבעו, כי לא היו ביניהם חיי משפחה ומשק בית משותף לפני שנת 2004.
3. אמנם, התובעת הזכירה כבר בכתב התביעה שהכירה את המנוח בחודש 11/02 [ס' 6], ואנו מוכנים לקבל, כי התאריך משקף את מעמד הרשמי של הארוסין - על אף שלא נקבו בתואר המפורש ולא פרטו אותו שם, וזה אף מסביר, אולי, מדוע למרות שהתובעת הכירה את המנוח, באמצעות כלדאווי, כבר בחודשי הקיץ של שנת 2002 נאמר בתביעה, כי "הכירו" רק "ב-11/2002", שאז היתה ההיכרות הרשמית, בפני משפחת התובעת, כמקובל בחברה הערבית - אבל, הענקת משמעות מיוחדת למעמד זה, באופן שאיפשר לתובעת להיכנס בחופשיות לדירתו של המנוח, לאחר מכן, אין בה די כדי להצביע על חיי שיתוף מאותו רגע, בכלל, ובמיוחד במשמעות הנדרשת לשם הכרה במעמד של "ידועה בציבור", לצרכי תקנון הנתבעת. עובדה היא, שבתביעתה טענה לכ-6 שנות זוגיות ולא 7+.
4. לטעמנו, אף אם לא נראה בפרוט שהוסיפו בתצהירים של התובעת, כלדאווי והבת, על מעמד הארוסין, משום שינוי חזית אסור, לעומת כתב התביעה - נוכח הזכרת היכרות מחודש 11/02, למרות ציון כ-6 שנות זוגיות (1/04 - 12/09) - ברור הוא, כי הדבר לא עלה, בשעתו, גם בעיני התובעת והמנוח, כדי חיים משותפים מרגע האירוסין. שהרי, התובעת עצמה הוסיפה והצהירה, כי מספר חודשים לאחר מעמד הארוסין, בו ביקש המנוח מהדוד שלה, האדם המבוגר במפשחתה, "את הרשות ליחסים רשמיים ביננו" [ת/5, ס' 12], הוא הגיע שוב לבית משפחת הוריה, "הפעם עם טבעת... ", ביקש רשות לשים אותה על אצבעה, ולדבריה: "במעמד הזה הטבעת מסמלת את רשמיות היחסים בינינו כלפי כל החברה שמסביב (החברים, השכנים, המשפחה, מקום העבודה) מאותו מעמד, כשאני מוכרת כלפי כולם כבת הזוג שלו, יכולנו לחיות חיים גלויים כבעל ואישה וככה עשינו." [ת/5, ס' 13]. יושם אל לב, כי התובעת אינה רואה את מועד הארוסין - בחודש 11/02 - כמועד הקובע, אלא, את המועד בו ענד המנוח טבעת על אצבע, אבל, מועד זה היה מספר חדשים לאחר 11/02, ואין וודאות שלא היה זה לאחר 1.4.03 - המועד בו החל המנוח לקבל קצבת זקנה מהנתבעת.
5. סוף מעשה מעיד על תחילתו, ואין בליבנו ספק, שהמנוח קשר את גורלו בגורלה של התובעת, יחד עם זאת, חייהם המשותפים כידועים בציבור, החלו רק עם המעבר למגורים בצוותא. זאת לומדים מהלשון המפורשת בה נקטו השניים - המנוח והתובעת - בהסכם שנחתם ביניהם, לאחר מעשה. במועד כריתת ההסכם כבר ידעו בני הזוג מה עבר עליהם עד אז, הן מבחינת הקשיים של הדין הדתי, נוכח הנישואים עם נתבעת 2, והן מבחינת השיתוף הכלכלי והעזרה ההדדית, בשל הניתוח או מסיבות אחרות; ולמרות זאת, לא נקבו במועד הארוסין, או ביום ענידת הטבעת, כמועד הקובע לשיתוף, אלא, במעבר להתגורר יחד בדירה, בתחילת 2004; ולחובות - במועד ההסכם. זהו, אפוא, המועד הקובע לענייננו.
6. המנוח והתובעת ראו עצמם כבני זוג, שניהלו משק בית משותף רק החל משנת 2004 - כך בהסכם, כך בבקשה לגמלת שאיר מהמל"ל, כך לפי תקנון מבטחים.
7. הואיל ובתחילת שנת 2004 כבר היה המנוח זכאי לקצבת זקנה מהנתבעת, וביום פטירתו טרם הגיעה התובעת לגיל זקנה - אינה "אלמנת פנסיונר" לפי התקנון.
8. בשולי הדברים נוסיף, כי לא מצאנו מתום בכך שהתובעת לא הביאה מי מבני משפחתה להעיד על אירוסיה, שהרי, לו היו מובאים - היה נטען כלפיהם שאינם אובייקטיבים, דווקא בשל קרבת המשפחה, במיוחד כל עוד תובעת 2 היתה בין הטוענות למעמד של "שאיר", מכח התקנון. בנסיבות אלה - הבאת השכן, שנקודת מבטו אובייקטיבי, יחסית, גם אם היה ביחסי חברות קרובה עם המנוח, ובמיוחד הבאת הבת, מנשואיו הראשונים של המנוח, הניחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס המסקנה בדבר קשרי המנוח והתובעת, במהלך השנים מאז היכרותם ועד פטירתו, כמפורט לעיל, על אף שמסקנתנו שונה משלה.

סיכום

1. יש לראות את התובעת כמי שהיתה במעמד של אישה הידועה בציבור כאשתו של המנוח, רק החל מהמעבר שלה לגור עימו בדירה אחת - בתחילת שנת 2004; על כן, אינה "אלמנת פנסיונר", לפי התקנון, ותביעתה לקצבת שאיר - נדחית.
2. למרות התוצאה, בהתחשב בתחום בו עסקינן - כל צד ישא בהוצאותיו.
3. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, 28 באפריל 2014 (כ"ח בניסן תשע"ד), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.

פנחס לקריץ נציג עובדים		אביבה שור נציגת מעבידים		דלית גילה - שופטת אב"ד