בפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשת.

בטרם אדרש לבקשה לגופה, מצאתי מקום להביע התנצלותי הרבה בפני הצדדים על כך שהחלטתי ניתנת באיחור רב כל כך. ככל הנראה עקב תקלה לא נוצרה בתיק משימה עבורי לאחר הגשת התגובה האחרונה שהגישה המבקשת. משכך, לא הובא התיק לעיוני לשם מתן החלטה ונוצר העיכוב הרב במתן החלטתי ורק כע כאשר הוגשה בקשה בתיק נוכחתי כי טרם ניתנה בו החלטה ועל כך הינני מצרה.

לגופה של בקשה, המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תיק בו נתבעו המבקשת ובעלה לשלם למשיבה סך של 172,309 ₪ עבור חוב ארנונה, אגרת ביוב, מים ושמירה.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן טענה היא שמדובר בדירה בה היא מתגוררת מזה כ- 30 שנה. לגרסתה, בעלה ז"ל הוא ששילם כל תשלומי המיסים באמצעות הוראת קבע ולאחר מותו בשנת 1998 קבלה הודעה כי הינה חייבת 10,000 ₪ ואף הגיעה עם המשיבה להסדר ולאחר מכן להסדר נוסף בו לא עמדה תמיד נוכח מצב רפואי קשה.

חרף עובדה זו, נטען כי המבקשת עמדה בחוב הפיגורים ובתשלומי מיסים שוטפים ושלמה על חשבון חוב העבר סך של 8,250 ₪ ואף שלמה החוב השוטף.

כן טענה המבקשת שסכום החוב כולל בתוכו חוב עבר שהתיישן זה מכבר ולכן המשיבה אינה רשאית לתבוע אותו.

בתיק התקיים דיון בפני והמשיבה ויתרה על זכותה לחקור המבקשת והצדדים הגישו סיכומים בהתאם להסכמות אליהן הגיעו בדיון.

במסגרת סיכומיה הגישה המשיבה בקשה ליתן פסק דין חלקי עבור התקופה משנת 2004-עד ליום מועד הגשת התביעה וצרפה מסמכים אשר יש בהם בכדי להעיד לכאורה על סכום החוב לתקופה הרלוונטית.

אומר כבר עתה שמדובר במסמכים שלא צורפו לכתב התביעה ללא כל הסבר מניח הדעת ואף לא הוגשה כל בקשה להגישם לעיוני במסגרת הדיון שהתקיים או קודם לכן ובוודאי שסיכומים בתיק אינם השלב למקצה שיפורים ואין להידרש למסמכים שהוגשו בשלב זה על מנת לבסס את חובה של המבקשת ללא תקופת ההתיישנות.

דיון

כידוע, התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 375).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אינו בא במקום קדם-המשפט, או המשפט עצמו. במסגרת הדיון בבקשה מעין דא, אין בית-המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענת ההגנה בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (ע"א אוזן, לעיל, שם). עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400.

בענין הנדון טענה המבקשת מספר טענות.

טענתה הראשונה של המבקשת היתה כי עיקר התביעה התיישנה.

טענה זו בוודאי לא נסתרה במהלך הדיון וזאת גם נוכח העובדה שלא ניתן להסיק אחרת מהנספח שצורף לכתב התביעה.

ב"כ המשיבה הודה במהלך הדיון שהתקיים שהחלק הארי של התביעה העולה על סך של 130,443.7 ₪ הינו חוב מהתקופה שקדמה לסוף שנת 2003 ולכן לכאורה ניתן להסיק שמדובר בעילת תביעה שהתיישנה.

המשיבה צרפה כאמור לעיל, לכתב התביעה יתרה לתשלום שאינה מפרטת מועדי החיובים ללא כל הסבר מניח הדעת, שכן על התובעת, עיריית אשדוד לפרט המועדים הרלוונטים לחיובים על מנת שהאזרח יוכל לדעת באם חובו התיישן אם לאו.

אומנם, המשיבה עשתה כן לראשונה במסגרת הסיכומים אך כפי שקבעתי לעיל, אין זה השלב למקצה שיפורים ואין להידרש בשלב זה למסמכים שצרפה בשלב זה.

משכך, די באמור בכדי להצדיק קבלת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשת.

בהתייחס לטענת המשיבה כי הבקשה אינה מפורטת דיה, מצאתי מקום לקבלה בחלקה ואפרט. המבקשת פרטה את הסכום המדוייק ששלמה בסך של 8,250 ₪ ואף ציינה כי שלמה במקביל את החוב השוטף. המבקשת לא נחקרה לעניין זה שכן בא כוח המשיבה ויתר על חקירתה ולכן לא נסתרו טענותיה. אומנם טען ב"כ המשיבה כי המשיבה בצעה הקטנת חוב לגבי סכומים ששלמה המבקשת , אולם המדובר בטענה עובדתית שיש לבחון אותה במסגרת קיום ההליך העיקרי לאחר הצגת ראיות לעניין זה ואין די בטענה עובדתית זו העולה במסגרת סיכומיה בכדי להצדיק דחיית טענותיה של המבקשת.

לא כך הם פני הדברים באשר לטענת המבקשת לפיה פנתה לוועדת ההנחות. המבקשת לא טרחה לפרט מועדי פנייה לוועדת ההנחות, כיצד נעשתה הפנייה, אלו מסמכים הוצגו לועדה ומדובר בטענה סתמית ובלתי מפורטת אשר דינה להידחות וכך הינני מורה.

משכך, מתקבלת בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן למעט בטענה לפיה זכאית היא להנחה מהרשות, מה גם שכעת פתוחה בפניה הדרך להגיש בקשה מתאימה למשיבה.

למעלה מן הצורך, אוסיף שכתב התביעה כולל רכיבים שאינם מתאימים להתברר בסדר דין מקוצר כגון טיפול משפטי אולם משלא נטען דבר לעניין זה והואיל והתקבלה הבקשה, איני מוצאת מקום להידרש לעובדה זו.

הוצאות הבקשה בסך של 1500 ₪ יחולו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. הבקשה והתצהיר שצורף לה ישמשו ככתב הגנה.

המזכירות תנתב התיק למותב המתאים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.