<#2#>

נוכחים:

התובע וב"כ עו"ד ארנון ברק

ב"כ הנתבעים עו"ד יפעת אלתר

פרוטוקול

עו"ד ארנון ברק: שלום לכולם, בתחילה כבודכם הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לפגישה שנערכה בשישי לחודש במשרדי החברה המעסיקה, בנוכחות באי כוח הצדדים, בנוכחות הגב' טרופר, ובנוכחות טכנאי מטעם הנתבעים, ומומחה למחשבים מטעם התובע. בפגישה הזו ניסינו להיכנס לקבצים של דו"חות פיצול שעות של השנים החסרות. ובמהלך הניסיון שנעשה המומחה מטעמנו היה בקשר טלפוני, בהסכמת הצדדים, לאחר נסיונות קודמים שהיו בעניין, והיה בקשר עם המוקדנית של נותני השירות הטכני בעניין אותה תוכנה. ומתברר שלפי הבנתו של המומחה מטעמנו, וכך גם התרשם הצד השני, כולל הטכנאי, אני סבור שגם הגב' טרופר, שניתן להגיע לקבצים האלה, ולצורך העניין, מאחר והיום כבר הסתיים והיינו צריכים כל אחד ללכת לדרכי החליפו הטכנאים ביניהם טלפונים, וסוכם שבאמצעות התחברות מרחוק הם ימשיכו את העבודה כדי להעביר את הגיבוי בהעתקה נפרדת, כדי לא לפגוע חלילה בקבצים או במהלך העבודה השוטפת. היתה הסכמה, ואכן היתה התחברות לאחר מספר ימים, ובאיזה שהוא שלב נותק הקשר. ההסבר לכך הוא חשש שמה חומר רגיש יגיע לידי המומחה מטעמנו. בשיחה שלי עם חברתי שלשום סוכם שנביא את העניין לפתחו של בית הדין הנכבד, ושייתן החלטה בעניין הזה, מה ייעשה בהמשך לצורך הנפקת אותם דו"חות פיצול שעות של אותן שנים שלטענתנו הן מאוד חשובות ומהותיות. לשיטתנו הם יוכיחו שהעובד עבד בשנים החסרות הרבה יותר שעות מהשנים שנחשפו. לשיטת הנתבעת דווקא אם נביא את המסמכים האלה זה יהיה לטובתם, ואנו מבקשים שבית הדין יעזור לנו לפתור את הסוגיה הזו.

עו"ד יפעת אלתר: אני רק רוצה להתייחס לדברי חברי. אכן בעקבות הדיון האחרון שהתנהל, במסגרתו גם נשאלה העדה האם היא מוכנה להעמיד את המחשבים לבדיקה, פנה אליי חברי ושאל אם אנחנו מוכנים להעמיד ואמרנו בשמחה רבה. לאחר מספר תאומים בסופו של יום נערכה הפגישה, באמת כמו שסיפר חברי, במשרדי הנתבעת. היה שם מומחה מטעם התובע, ישבנו גם עם איש המחשבים של הנתבעת, נתנו פגישה חופשית ומלאה למחשבי החברה. הוא נכנס, גם דיבר עם אותה חברת תוכנה, ניסו במשך כשעתיים או שעה וחצי לנסות לאתר. הוא לא הצליח, ואמר שככל הנראה ניתן יהיה לאתר את זה בגיבוי של השרת של כל החברה של כל הרשת, אפשר אולי לנסות. אנחנו אמרנו אין לנו ... לתת לכם, אנחנו גם רוצים למצוא את החומר הזה. אבל חשוב לזכור שמדובר במחשבים של חברה, שמעסיקה יותר מאלף ומשהו עובדים. זה חומר רגיש של החברה. אנחנו לא רוצים חלילה שיעשה איזה משהו, שישנה דברים, שיקבל נתונים על עובדים אחרים וכן הלאה. אמרנו אנחנו מתירים שיהיה חיבור מרחוק, בפיקוח גם שלנו שנראה מה נעשה. באמת נוצר הקשר, הם עבדו הבנתי כארבע שעות היה חיבור. בסופו של דבר נותק החיבור בשש ורבע כי הלכו הביתה. לא יכלו לתת לו להמשיך לעבוד על זה, כי שוב, זה חומר של החברה. אז אני אגיד לכם מה הצעתי לחברי, ואיפה המחלוקת. אנחנו לא מתנגדים שייעשו נסיונות נוספים. יתרה מכך, אנחנו אמרנו, אנחנו הורדנו את קובצי הגיבוי על דיסק-און-קי. אנחנו רוצים פשוט שהבדיקה תיעשה אצלנו. אנחנו לא רוצים למסור את הדיסק-און-קי לחברי. אנחנו רוצים שיבוא איש המחשבים, הבנו גם שצריך איזה שהוא מחשב שלא מחובר לרשת הכללית, מחובר רק לאינטרנט אבל לא מחובר לרשת הכללית. אמרנו שיבוא, שיבוא עם מחשב משלו, כי גם זה ניטרל עבודה של מחשב אצלנו במשרד. מעמידים את הקבצים, שיבדקו את זה. אנחנו לא מוכנים לתת את הדיסק-און-קי. ואנחנו מוכנים לפתוח הכל.

עו"ד ארנון ברק: גב' טרופר, תרשי לי לשאול אותך מה הידע שלך במחשבים. המומחה שלנו התרשם מאוד מהידע שהפגנת ביום הפגישה.

ת: אין לי ידע במחשבים, ממש לא.

ש: אני אומר לך למה, שאלות רבות שנשאל הטכנאי במהלך השיחה, אותה פגישה שדיברנו כרגע עליה, ובזמן שאני וחברתי שוחחנו על דא ועל הא, את כל הזמן פרצת לדבריו של הטכנאי מטעמכם ופשוט חסמת אותו מלהמשיך ולתת את התשובה.

ת: אני לא זוכרת כזה דבר ואני חושבת שלא היה כזה דבר.

ש: אני אומר לך שהטכנאי אומר שאת פשוט לא אפשרת ניהול של עבודה שוטפת וקבלת אינפורמציה באופן חופשי.

ת: ... לא היה ולא נברא. אני לא חושבת שזה כל כך רלוונטי, נתנו לו את האפשרות לבדוק, נתנו לו את כל הזה, ישבנו על ידו, הוא עשה מה שהוא רוצה, נכנס לדטא-בייס של התוכנה. לא הפרענו לו ולא שום דבר.

ש: את יכולה להסביר בדיוק למה הוא נכנס, מה הוא עשה?

ת: לא. אני רק יודעת דתא-בייס. המילה דתא-בייס. דתא-בייס זה מילה, כמו שתגיד מחשב, אז אומרים דתא-בייס. אני לא יודעת, זה לא התחום שלי, ואני לא חושבת שזה בכלל רלוונטי.

ש: זה בית הדין יחליט. עשית קורס כלשהו במחשבים בחייך?

ת: לא.

ש: אבל את כל הזמן עובדת על המחשבים של החברה.

ת: כן.

ש: וזה נכון שהמחשבים או המידע או האינפורמציה של כל החברות כמו ששמענו את שולטת בזה,

ת: לא, אני שולטת בתחום שלי, בשכר. אני לא שולטת על שאר הדברים. שאר התוכנות זה לא התחום שלי, אני לא נכנסת לזה.

ש: מה זאת אומרת שאר התוכנות?

ת: יש תוכנות להנהלת חשבונות, יש תוכנות ספקים, יש תוכנות מכירות, כל אחת יש לה את הרעיון שלה. מה שקשור אליי זה רק שכר. בשכר אני שולטת. כן.

ש: כל החברות?

ת: כן.

ש: בכמה חברות מדובר?

ת: נכון לעכשיו יש לנו שלוש.

ש: נכון ל-2009, לשנים שעבד העובד,

ת: ארבע.

ש: מה ארבע?

ת: היה ארבע חברות.

ש: ארבע חברות, וכמה עובדים בסך הכל?

ת: בסביבות האלף, אלף פלוס.

ש: והיום,

ת: ... מה היה אז, שמונה מאות.

ש: שמונה מאות?

ת: בערך.

ש: מתי ביצעת את המחיקה מההיסטוריה של העובד?

ת: ברגע שאדם מסיים את עבודתו, מקבל את הפיצויים שלו, נסגר הקשר עובד ומעביד, ...

ש: למה?

ת: למה אני מוחקת?

ש: כן.

ת: אמרתי למה, כדי לקבל עובדים אחרים . התוכנה, אז בשעתו, היא היתה מוגבלת לכמות עובדים. ברגע שאני משאירה עובד, הוא תופס לי מקום שאני לא יכולה לקלוט עוד עובדים. אני לא מבינה מה השאלה.

ש: את לא מבינה מה השאלה, אז בואי אני אזכיר לך. כשהמוכר רועי היה בקשר עם המוקדנית היא היתה על דיבורית, הרמקול, שמענו אותה כולם, כשהיא אמרה מה פתאום למחוק עובד,

ת: אז זה מה שאני אומרת, לא למחוק עובדים, לשים אותם בהיסטוריה.

ש: היא לא אמרה לשים אותם בהיסטוריה,

ת: כן,

ש: היא אמרה שלא צריך, כשאת אמרת לה שאת צריכה עובדים נוספים שיהיה לך מקום, היא אמרה אין הגבלה. נכון או לא?

ת: היום, ואני אמרתי את זה, היום אין לי בעיה, אני שמה בהיסטוריה. כי ראיתם שיש את זה בהיסטוריה.

ש: אז היא מדברת על התוכנה החדשה, איסופית?

ת: לא התוכנה החדשה, אלא העדכון החדש.

ש: ונכון שהיא אמרה גם שזה נכון גם לגבי התוכנה הישנה, הקודמת?

ת: אני לא חושבת.

ש: את לא חושבת, דבר כל כך חשוב את לא חושבת?

ת: לא, כי בצורה כזאת תמיד עבדנו. בגלל זה גם פיצלו לי את זה לשתי חברות. היתה חברת בת, אם אתם שמתם לב שהיו שם ארבע חברות, ואת החברה הגדולה של ברכל. אם שמתם לב על המסך איסופית חילקו, פיצלו לנו את זה לשניים. למה, כי לא יכלו הכל בחברה אחת.

ש: אבל היא אמרה באופן מפורש, אני אפילו, שאני לא מבין כמוך, בוודאי לא כמו המומחה למחשבים במחשובים, אני שמעתי אותה אומרת לך, ואם צריך נביא את מהמומחה שניהל את השיחה בנוכחותנו, שאין הגבלה ואסור למחוק, אין הגבלה גם בתוכנה הישנה, הקודמת.

עו"ד יפעת אלתר: אני רוצה רק להגיד משהו כבודו. שוב, אני קצת מרגישה לא בנוח עם כל הסיפור, ואני אגיד למה. אנחנו איפשרנו לחברי לבוא, לבדוק את המחשבים, לבדוק את הכל. ועכשיו באותה פגישה נעזרים כקרדום לחפור בו בחקירה שלא ברור לי בדיוק ההתנהלות הזאת,

עו"ד ארנון ברק: אז אני אומר רק בתגובה לדברי חברתי,

ת: זאת מציאות קיימת. אתה רוצה להתקיף אותי למה עשיתי את זה? עשיתי את זה.

ש: מה עשית?

ת: מחקתי.

ש: למה?

ת: למה מחקתי, בטעות מחקתי. אולי יכולתי לא למחוק, אולי כמו שהוא אומר לפי הגרסה שלו שהיו צריכים לשים את זה בהיסטוריה לפי הטענות שלה .מציאות, אני מחקתי, אני מודה שאני מחקתי. או לפי הטענה שלו, או לפי הטענה שלי, שככה הייתי צריכה לעשות.

ש: את התייעצת עם מישהו לפני המחיקה?

ת: איזו בדיקה?

ש: המחיקה,

ת: לא התייעצתי עם אף אחד, אנחנו עובדים על התוכנה הזו כבר הרבה זמן.

ש: על דעת עצמך מחקת או שקיבלת הוראה מגבוה?

ת: אני לא מבינה את השאלה, מה זה על דעת עצמי, מאנשי התוכנה שאמרו לי לעשות בצורה כזו?

ש: מי אמר לך למחוק? מי נתן לך הוראה למחוק עובד מהיסטוריה?

ת: אני לא צריכה שיתנו לי הוראה למחוק.

ש: למה? למה את לא צריכה שיתנו לך?

ת: אני לא צריכה שיתנו לי הוראה,

ש: רגע, את בעלת הבית? את בעלת העסק? מה זאת אומרת אני לא צריכה שיתנו לי הוראה?

ת: טוב, אני חושבת שזה לא שואלים את השאלות המתאימות.

ש: אני שואל אותך שאלה, את עובדת במקום עבודה שלמעשה שולט בארבע חברות. אלפי עובדים. את, חשבת שכר, שהצהרת שאין לך תעודה, מחליטה על דעת עצמך למחוק עובד מהיסטוריה? על דעת עצמך, או שקיבלת הוראה?

ת: מה אתה רוצה להגיד פה, שאין לי תעודה של חשבות שכר, שאני עושה על דעת עצמי דברים? אני עובדת במקצוע כבר הרבה זמן, יש לי תעודה של ההנהלת חשבונות, לא של חשבות שכר. אני חושבת שאני עושה את העבודה נאמנה. אם חושבים אחרת אז תגישו בקשה בכתב למנהל שלי שיפטר אותי. אבל מה הקשר עכשיו לנושא הזה?

ש: עכשיו אני אשאל אותך באמת אם אפשר לפטר אותך, מי עושה את החישוב של כל אותם אלפי עובדים בימי החישוב של השכר?

ת: אני.

ש: את. כמה זמן לוקח לך לעשות דבר כזה?

ת: מה השאלה, כמה שעות אני עובדת?

ש: את צריכה בחודש להספיק,

ת: כמה שעות אני עובדת בפועל?

ש: כן, כל יום.

ת: מה זה משנה לכם? אני עובדת חמישים שעות בחודש. מה אכפת לכם? מה זה משנה, אני עובדת ואני משקיעה ואני מתאמצת כדי שלכולם יהיה את המקסימום. אני נותנת המון שעות בין הראשון לעשירי עד שלעובדים יש את הכל, אני נותנת המון שעות, מהבוקר עד הלילה המאוחרות. הילדים שלי יכולים להוכיח את זה.

ש: זה בסדר. אבל את אומרת רק מהראשון עד לעשריי, כלומר עשרה ימים אלפי עובדים את מסיימת?

ת: לא אלפי עובדים. מתחתיי, אני אחראית עכשיו על שש מאות עובדים.

ש: היום, אמרת היום. היום זה לא רלוונטי באמת.

ת: אז אני עבדתי, זה היה התחום שלי, עד שלקחתי עזרה, זה היה האחריות שלי.

ש: כמה, אלפים?

ת: לא, לא אלפים.

ש: כמה?

ת: בסביבות השש מאות, שמונה מאות, כמו שאמרתי קודם.

ש: ובכל זאת מחקת את העובד, מוחקת עובדים מהתוכנה על דעת עצמך.

ת: כן.

ש: אז אם ככה זה יותר מעשרה ימים שאת ניגשת לעבוד מהבוקר עד הלילה, לחסם להם את השכר ואת הזכויות.

ת: בוודאי, עשרה ימים זה המשכורת ואחר כך צריך להמשיך הלאה. את הדו"חות, 5ת הביטוח לאומי, את המס הכנסה, את כל ההשלמות. זה לא שבין הראשון לעשירי ואחרי זה אני הולכת לישון והולכת הביתה לעשרים יום.

ש: אמרת שאת משלמת לעצמך את המשכורת, נכון?

ת: כן.

ש: את משלמת לעצמך גם מאה חמישים ומאתיים אחוז?

ת: זה לא משנה לכם.

ש: כן או לא?

ת: אני לא רוצה לענות על זה.

ש: את לא רוצה לענות.

ת: זה לא רלוונטי.

ש: תראי, אני מציג לך תלוש של חודש ינואר 2009. אני רק רוצה שיירשם שכל מסמך שהצגנו לעדה הצגנו בפני בית הדין הנכבד והצגנו גם בפני חברתי, ואגב כל מסמך גם, ודאי שסומן כמוצג, מופיע בבית המשפט, והוא מצוי בפני חברתי מתי שהיא רוצה.

עו"ד יפעת אלתר: ברור, אני רק רוצה לראות מה אתה מציג לה לפני שאתה מציג.

עו"ד ארנון ברק: אני רק רוצה להזכיר שחברתי, כדי לתת תגובה, היתה צריכה, דרשה ממני מסמך שכבר היה בידה. תאמרתי לי בבקשה, התלוש הזה את מאשרת שזה ינואר 2009?

ת: כן.

ש: מה השכר בינואר 2009?

ת: מה השכר ברוטו?

ש: כן.

ת: או מה השכר לפי שעות?

ש: מה השכר שאלתי.

ת: ברוטו שבעת אלפים חמש מאות שישים ושתיים. סליחה, ברוטו זה שבעת אלפים ארבע מאות ארבעים ושבע, חייב במסך הכנסה וביטוח לאומי, זה שבעת אלפים חמש מאות שישים ושתיים.

ש מתוך מה הפרשת לקופת הגמל, לתנאים סוציאלים.

ת: אני מאמינה שזה משעות העבודה.

ש: בלי מחשב את יכולה לומר לי, כי זה רשום לך, לא?

ת: אם אתה רואה, ההפרשה לפנסיה היא שלושה שקלים,.

ש: את לא עונה לשאלה.

ת: אני עונה לשאלה. שאלתם כמה הפרשתי לפנסיה. אני רואה משלושה שקלים,

ש: אין לנו הרבה זמן, אז אנא רק תנעלי לשאלות, בלי התחכמויות. שאלתי אותך שאלה פשוטה, מתוך מה הפרשת לתנאים סוציאליים.

ת: אז אני עניתי תשובה, לפי הסכום של ההפקדה, אם רואים שזה שלושה שקלים הפרשה, אז רואים שזה אפילו לא מכלום. אם אתם רואים אחד ועוד אחד זה שווה שתיים. אז איזה תשובה אני אענה לך, ממה הפרשתי? לא הפרשתי. לא הפרשתי. בינואר אני רואה שלא הפרשתי.

ש: למה?

ת: טעות. בוודאי זה לא במזיד.

ש: במה היה צריך להפריש? אני שואל אותך ואת צריכה לענות לני.

ממה צריך להפריש, צריך להפריש משעות העבודה של העובד.

ש: לא, תסבירי לי בבקשה ממה היה כן צריך להפריש אם לא היתה טעות.

ת: אם אתה רוצה ללמוד חשבות שכר אז תלך ללמוד חשבות שכר. אתה שואל אותי פה ממה הפרשתי, הפרשתי. ממה אני נוהגת, משעות עבודה, והשכר של העובד, ללא הבראה, ללא נסיכות, ללא שעות נוספות, ללא שווי.

ש: במקרה הזה זה לא נעשה,

ת: רואים שזה לא נעשה.

ש: אז את אומרת שזה טעות. אז אם את מודה בטעות נעבור לחודש הבא. אני מפנה אותך לתלוש של פברואר 2009. מה זה השכר, אנחנו יודעים, רשום ... תאמרי לי מתוך מה הפרשת לתנאים סוציאליים.

ת: שוב, אותו דבר. ממה צריך להפריש?

ש: לא, שאלתי מתוך מה את הפרשת.

ת: אני רואה פה שזה לא מופרש, אנחנו הודענו בתצהיר שלא הופרש כדין.

ש: איפה, אני לא ראיתי, אני קראתי שאת מתפלמסת שם לעניין השעות של מאה חמישים אחוז, שתיכף נגיע לזה. אבל פה את לא הצהרת דבר כזה. אז את מודה שיש גם פה טעות?

ת: גם פה אני רואה במרץ, תבדוק במרץ גם כן, ההפרשות לפנסיה לא נכונות. אני עכשיו רואה שהן לא נכונות.

ש: אולי תאפשר לי לחקור והיא לא תחקור את עצמה, כי היא תשאל את עצמה שאלות קלות,

ת: אני מודה שההפרשות לפנסיה הן לא נכונות. עכשיו מה יש לכם לשאול? אני מודה, אני אומרת. מה הלאה?

ש: יש לי שאלה, למה זה קרה?

ת: לא במזיד.

ש: לא במזיד,

ת: לא.

ש: עכשיו אני אחזור ואשאל אותך, תאמרי לי, האם הסיבה שהקשיתם על המומחה, אני אשאל אחרת, נכון שהסיבה שהקשתם על המומחה שלנו ופלטתם אותו מההתחברות מרחוק היא משום שהוא היה מומחה כל כך טוב שנכנס לנבכי המחשב וברמות באמת גבוהות, כפי שהתרשמתם, וחששת שהוא בעצם יחשף לכך שהטעויות האלה הן לא רק אצל התובע אלא אצל רוב העובדים, אולי כולם,

עו"ד יפעת אלתר: כבודו, לא, אני מתנגדת. מראש, דרך אגב, זה בדיוק החשש שלנו. זה בדיוק החשש וזה מה שאמרנו. כשאנחנו התרנו למומחה לחקור ולבדוק אמרנו שיבדוק אך ורק את העובד הזה. אני לא מכירה עוד חברה שנותנת למומחה חיצוני להיכנס באופן חופשי למחשבים. ואם הוא גם חשב לבדוק את הדבר הזה אז אוי ואבוי כי זה גם חדירה לפרטיות. אנחנו נתנו לו סמכות לבדיק את כל הדברים ואת כל המידע בנוגע לעובד הנתבע כאן, בתיק הזה, וגם בהחלטה של כבודו שזה יהיה גם ברור כבודו. ואנחנו עדיין עומדים מאחורי זה שאנחנו נותנים לו דלת חופשית לבדוק את כל המידע בנוגע לעובד הזה, בוודאי שלא לגעת בחומר של עוברים אחרים. זה מאושש בדיוק את הדברים שאני אומרת.

עו"ד ארנון ברק: מסכים איתך, אבל לבוא ולהציג כאילו הכל פתוח וחשוף,

עו"ד יפעת אלתר: אבל זה נכון לגבי העובד הספציפי.

עו"ד ארנון ברק: וכאשר מגיעים אליכם, מחזירים אותנו עם הבטחה שההמשך ייעשה בהתחברות מרחוק, וכאשר מתחברים מרחוק ומתקרבים לאינפורמציה פולטים אותו החוצה, אז זה להציג מצג שווא, שכאילו אתם מסכימים, אז מה התשובה לשאלה?

כב' הש' טווינה: התשובה היא שהם רשאים לבוא ולמנוע ממנו להסתכל במידה שנוגע לעובדים אחרים. בגלל זה יש ... ובגלל זה הם רוצים שזה ייעשה בתוך המשרדים שלהם, כשהם רואים על מה מסתכלים.

עו"ד ארנון ברק: זה שיש חשש לא אומר שיש כוונה כזו. אני רק שאלתי שאלה, אם זה היה החשש שלה, שהיא חששה שלמעשה יתגלה שהטעות במרכאות הזו נוהגת לכל העובדים.

כב' הש' טווינה: ... אני נורא מצטער, ה... באה ואומרת אני נותנת לך להסתכל בנתונים של א', אני לא נותנת לך להסתכל בנתונים של ב'. ולמה אני לא נותנת לך להסתכל בנתונים של ב', זה לא מעניין.

עו"ד ארנון ברק: תודה אדוני. אני מפנה אותך לתלוש מרץ 2009. הטעות חוזרת על עצמה?

ת: בחברת כלל, כן.

ש: אני מדבר על התנאים הסוציאליים.

ת: פנסיה, זה התנאים הסוציאליים. הטעות חוזרת על עצמה.

ש: כלומר אנחנו נחסוך את השאלות את אומרת. לגבי תלוש אפריל 2009, את אומרת שוב טעות. או שאת רוצה להסביר לנו?

ת: לא, אבל גם, חמש עשרה שקלים זה לא, לא נראה לי שזה הסכום.

ש: את יכולה להסביר איך עשית דבר כזה? שזה למיטב הבנתי מזעזע.

ת: אני חושבת שזה אחד נקודה שישים ושש, זה היה באלפיים ותשע, אחד נקודה שישים ושש.

ש: את שואלת או שאת עונה?

ת: ... חישוב של אחד נקודה שישים ושש, ממה זה הופרש. אין לי פה מחשבון. אפשר לבדוק, אבל אני מאמינה שזה טעות, כי חמש עשרה שקלים זה לא נראה לי הסכום המתאים. זה לא נראה לי. ההפרשות לא מתאימות. מודה.

ש: אני מפנה אותך לתשובה שנתת,

ת: למה אתה לא שואל בפברואר 2009,

ש: אדוני,

ת: לא, זה דבר מאוד חשוב, אם מותר לי להעיר,

ש: תראו בבקשה גב' טרופר, התובע עבד במוצאי שבת?

ת: לא עבדו במפעל. המפעל היה סגור מוצאי שבת.

ש: תראי, את נמצאת כאן תחת אזהרה, את הוזהרת לפני הדיון. ואני שאלתי אותך פעם קודמת, ואני חוזר ושואל אותך שוב, האם התובע עבד,

ת: למיטב ידיעתי לא.

ש: למיטב ידיעתך לא. האם יכול להיות שהוא הוזעק לתקן מכונה במוצאי שבת?

ת: אני לא הייתי במקום ואני לא יודעת. למיטב ידיעתי לא.

ש: אז למה לא בדקת את עצמך? את רוצה להגיד שלא התכוננת לעדות?

ת: כרטיס נוכחות של העובד מופיע באיזה שעות הוא עבד. אם הוא עבד מוצאי שבת אז היה לו כרטיס נוכחות במוצאי שבת.

ש: אז אני מפנה אותך לדו"ח פיצול שעות של אפריל 2006, בראשון לרביעי 2006. האם נכון שהוא עבד במוצאי שבת?

ת: לא. איפה אתה רואה מוצאי שבת? בראשון לרביעי, כן אני רואה. הוא עבד שמונים דקות.

ש: מה הוא עשה שם?

ת: מה אתה שואל אותי?

ש: הבנתי. אז למה החלטת שאת עונה ככה בבית הדין, בצורה מאוד,

ת: כי זה מה שאני יודעת. מה אתם רוצים. לפי הכרטיס נוכחות,

ש: אז את ניזונה משמועות?

ת: מכרטיס נוכחות אני ניזונה.

ש: אז הנה, כרטיס נוכחות.

ת: אז טוב, אז אני רואה שפה הוא עבד שמונים דקות במוצאי שבת.

ש: מה זה, טעות שלך?:

ת: לא, זה לא טעות. אם זה כרטיס נוכחות הוא עבד.

ש: למה הצהרת שהוא לא עבד מוצאי שבתות, אמרת זה מפעל דתי, לא עובדים מוצאי שבת.

ת: אז יכול להיות שקראו לו למשהו, אתה רואה, זה שמונים דקות. זה ארבעים ושמונה דקות. יכול להיות שהזעיקו אותו להדליק משהו, לכבות משהו, אני לא יודעת. ארבעים ושמונה דקות.

ש: יפה. וכאשר אין בפנינו דו"ח פיצול שעות של רוב השנים שהוא עבד,

כב' הש' טווינה: ... פעם אחת שהוא היה במוצאי שבת שהוא עבד כל מוצאי שבת?

עו"ד ארנון ברק: אני רוצה לומר אדוני שגם הוא הצהיר וגם הבן שלו הצהיר שהוא עבד במוצאי שבתות, ובוודאי ובוודאי כשהוא מדבר על זה הוא לא סומך על 2006 או אפילו על 2007 אלא יותר על השנים הקרובות שהוא זוכר. ושם הוא אומר הוא עבד המון .לפיכך אין בפנינו אדוני את דו"ח פיצול השעות .ולכן אנחנו טוענים שיש כוונה לא להציגן.

תאמרי לי בבקשה, ימי שישי,

ת: במשך כל השנתיים לא ראית ימי שבת.

ש: שאלתי ימי שישי,

ת: שנתיים לא היה, היה ארבעים ושמונה דקות,

ש: אמרת שהוא בכלל לא עבד, מספיק פעם אחת, אבל כפי שאמר כבוד השופט לא נתווכח על כך. אני שואל אותך, ימי שישי, הוא קיבל לפי מאה עשרים וחמש אחוז. נכון?

ת: כן.

ש: למה, כי הוא לא אמור לעבוד ביום שישי.

ת: הוא אמור לעבוד ביום שישי.

ש: למה? אז למה הוא קיבל מאה עשרים וחמש אחוז?

ת: כי אם החוק מחייב ארבעים ושלוש שעות שבועיות, אז היה ארבעים וחמש שעות אם אני לא טועה, אחרי ארבעים וחמש שעות שבועיות היה לו, מה שמגיע לו, מגיע לו.

ש: כמה זה יוצא בחודש?

ת: כל חודש בחודשו.

ש: מקבלים פחות ממאתיים. איך את מסבירה שעבד מעל מאה שמונים שעות בחודש?

ת: יש חודשים שיש, כשיש ארבע פעמים שבת ולא חמש פעמים שבת, ...

ש: מה זה יש חודשים, אנחנו מדברים על חודש בחודשו כמעט, שהוא עובד מאה חמישים, מאה שישים, מאה שבעים ומאה שמונים ושבע שעות גם ספרתי. חודשיות. אני חוזר ושואל אותך, יום שישי, הוא קיבל באופן קבוע, אני חסכתי לך את התשובה, באופן קבוע הוא קיבל מאה עשרים וחמש אחוז. למה הוא לא קיבל מאה חמישים אחוז בשעה השלישית והרביעית?

ת: כי הוא לא קיבל בכלל מאה חמישים אחוז. אף פעם הוא לא קיבל מאה חמישים אחוז אז גם יום שישי לא, מה השאלה?

ש: יש לו גם חמש ושש שעות בימי שישי, למה הוא לא קיבל גם מאתיים אחוז?

ת: מאה חמישים אחוז. ימי שישי זה מאה חמישים אחוז, זה לא מאתיים אחוז. גם אם הוא יעבוד גם עשר שעות, זה מאה חמישים אחוז, זה לא מאתיים אחוז. ומאחר והוא לא קיבל כל השנים את המאה חמישים אחוז אז גם בימי שישי הוא לא קיבל מאה חמישים אחוז.

ש: כלומר הוא המשיך לעבוד מאה שמונים שעות בחודש, ועצרתם אותו במאה עשרים וחמש אחוז. זהו. אין שום שעה שהוא מקבל יותר ממאה עשרים וחמש אחוז, אני כבר לא מדבר על מאה שבעים וחמש ומאתיים אחוז.

ת: זה היה ההצהרה, בפעם הקודמת וגם בהצהרות וגם בפעם הקודמת על זה דיברנו, שהוא לא קיבל מאה חמישים אחוז. אנחנו אמרנו את זה ואין מה להגיד עוד פעם ועוד פעם.

ש: וכמה הוא קיבל במוצאי שבת, כשהוא עבד, כמה אחוז הוא קיבל?

ת: על הארבעים ושמונה דקות האלה? בוא נראה.

ש: תאמרי לי, הגיוני שהוא יקבל במוצאי שבת מאה עשרים וחמש אחוז? גב' טרופר, מזעיקים אותו במוצאי שבת, אתם משלמים לו מאה עשרים וחמש אחוז. אני לא בכדי שאלתי אותך אם את דואגת לעצמך להקפיד לשלם גם את המאתיים אחוז. אדוני, היא זו שקובעת את התלושים לעצמה, היא אמרה את זה.

כב' הש' טווינה: סליחה רגע, אם אנחנו רוצים להתייחס לגופה של העדה ...

עו"ד ארנון ברק: אז אני אשאל לגבי עובדים אחרים.

כב' הש' טווינה: אני לא מתעניין לגבי עובדים אחרים, ובטח ובטח לא לגופה של העדה.

עו"ד ארנון ברק: עובדים אחרים שעבדו מוצאי שבת קיבלו לפי מאה עשרים וחמש אחוז?

ת: לא עבדו מוצאי שבת.

ש: לא עבדו, אבל עכשיו אנחנו רואים שמקומץ דו"חות פיצול שעות שהבאת אנחנו כן רואים,

ת: אז הזמינו אותו פעם לארבעים דקות, נו,

ש: אם אנחנו עושים חשבון של יום שישי, ששילמתם לו מאה עשרים וחמש אחוז, שעתיים ראשונות, הייתם צריכים לשלם לו שעה שלישית ורביעית לפי מאה חמישים אחוז לפחות?

כב' הש' טווינה: לא בטוח, לא בטוח,

ת: לא, אני אמרתי קודם, ארבעים וחמש שעות שבועיות. אם אחרי ארבעים וחמש שעות שבועיות אז מגיע לו.

עו"ד ארנון ברק: חמש שעות, על השעה החמישית, יום שישי,

ת: אחרי ארבעים וחמש שעות, על השעתיים הראשונות מגיע מאה עשרים וחמש אחוז, ואחר כך מאה חמישים אחוז.

ש: ולא שילמתם.

ת: לא, לא שילמנו מאה חמישים אחוז.

ש: למה?

ת: כמו שלא שילמנו את כל המאה חמישים אחוז עד היום. זו אותה תשובה חוזרת על עצמה.

ש: את עשית חשבון בכמה זה מסתכם? אני עשיתי חשבון רק ימי שישי.

ת: אנחנו עשינו את החישוב לפי ארבעים וארבע שעות, שזה ללא ימי שישי. ימי שישי הכנסנו את הכל במאה חמישים שמגיע לו. ארבעים וארבע זה כפול עשרים ושניים ימים בחודש. שעתיים כפול עשרים ושתיים זה ארבעים וארבע שעות, זאת אומרת שימי שישי כל הימי שישי הכנסנו במאה חמישים. אז זה בכלל לא ... לעוד יותר עמוק.

ש: את יכולה להראות לנו איפה שילמת מאה חמישים אחוז?

ת: לא שילמנו מאה חמישים אחוז. אני ... הסברתי למה הגענו לארבעים וארבע.

ש: בדו"חות פיצול שעות ראינו, אני מזהה כוכביות. את יכולה להסביר מה זה הכוכבית הזאת?

עו"ד יפעת אלתר: אאני גם רוצה לראות. חוקרים את העדה שלי, תפנה אותי לדו"ח ספציפי, תפנה אותי לכוכבית ותוכל להתייחס לעדה.

ת: אני יכולה לבדוק גם בלי לראות, אני יודעת על מה מדובר.

עו"ד ארנון ברק: ידעתי, לא התכוונתי להציג כי ידעתי שאת יודעת על מה מדובר.

עו"ד יפעת אלתר: אני רוצה לראות על מה מדובר, כבודו.

עו"ד ארנון ברק: תסבירי מה זה הכוכבית.

ת: ברגע שעובד מחתים כרטיס, כשהשעון עומד על יציאה, הוא למעשה נכנס, אבל זה מדפיס לו ביציאה. אבל הוא נכנס. אם יהיה יציאה ובפעם הבאה גם יציאה לא יעלה לו בכלל היום הזה. אנחנו מעבירים את זה למקום של הכניסה כדי שזה ייחשב לו סיכום השעות. זה הכוכבית.

ש: לא הבנתי.

ת: ברגע שנוגעים בשעון, זה עושה כוכבית.

ש: מה זה נוגעים?

ת: מזיזים את זה למקום הנכון.

ש: אני לא הצלחתי להבין, כי אני רואה כוכביות בודדות. כל הזמן הוא נוגע בשעון, למה אין כוכביות כל החודש?

ת: לא, כשאני נוגעת בשעון. כשאני מזיזה, אני קולטת את שעות מהשעון, העובד בטעות החתים כרטיס, במקום כניסה הוא החתים ביציאה. אז זה יהיה בטור של היציאה, וגם היציאה השנייה היא בטור של היציאה. איך נסכם את השעות, צריך להעביר את היציאה השנייה למקום של הכניסה. ואז זה יסכם את כמות השעות שהוא עבד באותו יום.

ש: כלומר את עושה תיקון ידני.

ת: כן.

ש: והכוכבית מסמנת תיקון ידני,

ת: כן.

ש: איך עובד יכול לדעת את זה?

כב' הש' טווינה: זה לא תיקון של השעה, זה תיקון של המקום שזה מופיע. היא לא מתקנת את זה משבע עשרה עשרים וחמש לשבע עשרה ושתי דקות. השבע עשרה מופיע בכניסה אז היא כותבת את זה ביציאה.

עו"ד ארנון ברק: אני מניח שאדוני משער. אני רוצה לשאול אותה, את מאשרת את דברי כבוד השופט?

ת: ממש, זה מה שאני הסברתי.

ש: תאמרי לי, יש מצב שעובד שוכח בכלל להחתים כרטיס, ואתם אחר כך רושמים את השעה ואת שואלת את גבי וגבי אומר לך הוא נכנס בשעה כזו וכזו או יצא בשעה כזו וכזו ואת רושמת את השעה שאמר לך גבי.

ת: באישור מנהל בלבד.

ש: כלומר זה קורה.

ת: זה לא טוב שזה קורה. עובד צריך להחתים כרטיס. לא צריך לשכוח.

ש: שאלתי שאלה, זה קרה?

ת: יכול להיות שזה קרה.

ש: עשית את זה?

ת: יכול להיות שעשיתי את זה.

ש: כלומר מה שכבוד השופט אמר זה לא בדיוק,

ת: זה בדיוק,

ש: או לא רק,

ת: זה בדיוק. יכול להיות שהיה איזה פעם שהבחור שכח להחתים, וזה רק בחתימת מנהל.

ש: מקודם את דיברת על עשרים ושתיים שעות שבועיות.

ת: ארבעים וחמש שעות.

ש: עשרים ושניים ימים, סליחה.

ת: עשרים ואחד נקודה שבע ממוצע לחודש.

ש: כלומר זה נותן לנו חמישה ימי עבודה בשבוע,

ת: כן.

ש: תראי, לפי דו"ח, אני מפנה אותך לדו"ח פיצול שעות של מאי 2007. באחת עשרה אין כניסה ובשמונה עשרה אין יציאה. מה השכר שהוא קיבל על כל אחד מהימים האלה?

ת: אם אין השלמה המנהל לא הסכים להשלים. אני לא השלמתי. הוכחה שלא השלמתי. אין פה שעות. אני משלימה בחתימת מנהל.

ש: ואיפה החתימה הזו?

ת: איפה החתימה ב-2007? אם באותו זמן המנהל לא חתם לי, או שהוא לא הסכים בזה שהוא בא לעבודה, זה לא העסק שלי. תשאלו את המנהל, מה אתם שואלים אותי. אני מקבלת דו"ח פיצול שעות,

כב' הש' טווינה: לפי הדו"ח הזה על החודש של היום ... הוא לא קיבל שכר.

ת: נכון. וגם בשמונ העשרה הוא לא קיבל.

עו"ד ארנון ברק: למרות שיש הדפסה של כניסה או יציאה.

ת: כן.

ש: איך את מסבירה את זה?

כב' הש' טווינה: היא הסבירה את זה. היא באה ואמרה דבר נורא פשוט, אם היה ... שכר אז היה מופיע באחת עשרה לחמישי שעת כניסה עם כוכבית. לא מופיעה שעת כניסה עם כוכבית, לא שילמתי על זה. זה לא מופיע בסיכום השעות – לא שילמתי. זה הכל.

עו"ד ארנון ברק: כלומר את יוצאת מתוך הנחה שהוא לא עבד באותו יום.

ת: לא רוצה להגיד על הבנאדם שום דבר. לפי הדו"ח שעות הוא לא קיבל על זה שכר.

ש: אז איך נעשתה הדפסה?

ת: אל תשאלו אותי. המנהל לא חתם לי על הכניסה שלו. או שהמנהל החליט אני אמרתי לו לא לבוא, זה לא התחום שלי. תשאלו מישהו אחר שזה התחום שלו. לפי הדו"ח זה מה שהוא קיבל.

ש: אני שואל אותך, כל חודש את הוצאת תלושים לעובדים?

ת: כן.

ש: הם קיבלו את התלושים?

ת: כן.

ש: כל חודש את הוצאת דו"ח פיצול שעות?

ת: כן.

ש: הם קיבלו את הדו"ח פיצול?

ת: הם קיבלו את הדו"ח פיצול, כן.

ש: אני חוזר ושואל אותך שוב, דו"ח פיצול שעות נתתם לעובדים?

ת: נתנו לעובדים.

ש: לכל העובדים?

ת: לכל העובדים.

ש: אני אומר לך שלעולם לעולם לעולם לא נתתם, לפחות לעובד הזה, אני משוכנע שגם לאחרים, דו"ח פיצול שעות.

ת: אני שלחתי מדי חודש בחודשו, מדי חודש בחודשו, דו"ח פיצול, זה היה עוד במדפסת סיכות, את הדו"ח שעות ואת התלושים ביחד, אני שלחתי. מה אתם רוצים שאני אגיד, איך הוא קיבל את התלושי משכורת אם הוא לא קיבל את זה? איך הוא קיבל את התלוש משכורת,

ש: ודאי שהוא לא יודע כמה שעות ואיך מחשבים את השעות. לכן לא השארתם לו דו"ח פיצול שעות.

ת: אני אומרת שכן שלחנו לו.

ש: איך את מוכיחה את זה? להגיד ככה סתם, אני מצטער לומר, אני לא מאמין לך.

ת: לפני חמש, עשר שנים שלחתי דו"ח פיצול שעות, איך אני מוכיחה ששלחתי? אתה צריך להוכיח שלא שלחתי.

ש: איך אני אוכיח שלא שלחת?

ת: איך אני אוכיח ששלחתי?

ש: את צריכה להביא לי מכתב שבו כתוב: לאדון העובד הנכבד, מצורף בזה תלוש שכר, ומצורף בזה דו"ח פיצול שעות לחודש הזה והזה. עשית את זה?

ת: לא שלחתי מכתב לעובד.

ש: לא שלחת,

ת: שלחתי פיצול שעות ביחד עם תלושי שכר לכל החברה.

ש: הבנתי. ואת רוצה לומר שאת שולחת במעטפה לכל עובד ועובד?

ת: לא, אני שולחת לכולם ביחד, שלחתי למנהל את התלושים ביחד עם הדו"ח שעות.

ש: למי שלחת?

ת: לגבי סוויסה. הוא היה המנהל.

ש: וגבי סוויסה את ראית שהוא מוסר את הדו"ח שעות עם התלוש?

ת: לא ראיתי ...

ש: לא ראית. כלומר את לא יכולה להשיב לי בצורה ודאית,

ת: אותי שאלתם אם שלחתי, אני אומרת שלחתי. אם הבנאדם קיבל, אין לי ידיעה שהיא קיבל,

ש: כלומר את לא יכולה להעיד מידיעה אישית,

ת: שהבנאדם קיבל. כי אני שלחתי. אני שלחתי. זה מה שאני יכולה להגיד.

ש: שאלתי: את לא יכולה להעיד מידיעה אישית שהעובד קיבל את דו"ח פיצול שעות.

ת: לא, אני לא יכולה להעיד.

ש: תודה,

ת: לא, אני ראיתי את זה מול העיניים?

ש: תודה. אני מפנה אותך לדו"ח פיצול שעות של שנים עשר לאוגוסט 2007. נכון שהוא עבד בתאריך הזה כשתים עשרה שעות?

ת: אין כניסה, איך אתה יכול להגיד שהוא עבד שתים עשרה שעות?

ש: אין כניסה,

ת: אין כניסה,

ש: יש יצירה,

ת: יש יציאה, אין כניסה. איך אתה יכול להגיד שהוא עבד שתים עשרה שעות? למה לא תגיד,

ש: כי הוא לא הדפיס בבוקר, הוא הדפיס ביציאה.

ת: שוב, אם אין לי החתמה של מנהל על כניסה או יציאה אני לא משלמת.

ש: מה עשית ביום הזה? איך ביררת אם הוא עבד או לא עבד, אולי הוא שכח להדפיס כרטיס, וזה מה שקרה פה, את יודעת,

ת: ... אם אני יודעת או לא יודעת,

ש: אז כל פעם ששוכחים להדפיס כניסה או יציאה אז אתם מרוויחים את היום הזה? הוא עובד בחינם?

ת: לא. בוא נבדוק את התלוש משכורת, זה לא דבר שאני יכולה לעשות על דעת עצמי. המנהל לא שלח החתמה, כנראה היתה לו סיבה, זה לא סתם.

ש: אני מפנה אותך לחודשים יוני 2006, אגב גם יולי וספטמבר 2006, לאותן כוכביות, בכל דו"חות הפיצול שעות, בעמודות של הכניסה. והיציאה. יש כוכביות, מה שמעיד על שינוי, שינוי של שעת הכניסה או שעת היציאה ובהתאמה.

ת: שוב, זה לא שינוי, זה העברה מטור לטור.

ש: תסבירי לי,

ת: זה העברה מטור לטור, זה העברה מכניסה ליציאה. כדי שהוא יקבל את היום הזה, מעבירים את היציאה למקום של הכניסה, אם אתה מסתכל, באיזה תאריך,

ש: בסדר, אני אסתפק בזה. אני מפנה אותך ליולי 2007, עשרים וארבע לשביעי 2007, יש שם תיקון ביציאה. את רואה תיקון בכניסה?

ת: לא, אני לא רואה תיקון ,אני רואה עיגול, כן,

ש: כוכבית. שימי לב שלמחרת, בעשרים וחמש, יש תיקון בכניסה.

ת: הוא קיבל פה יותר.

ש: אני אומר לך שהוא עבד פה ברצף מעשרים וארבע לשביעי 2007 בשעה, משעה שש ארבעים ושש, עד למחרת, עשרים וחמש לשביעי 2007 בשעה 23:48. כלומר כמעט שתים עשרה בלילה. הוא עבד יומיים רצוף.

ת: אני לא חושבת ככה, לפי הדו"ח, אם אתם מסתכלים בדו"ח זה לא נראה לי.

ש: הוא אומר שהיו ימים כאלה. המפעל עבד יום ולילה ברציפות,

ת: לא נכון.

ש: את אומרת שהמפעל לא עבד בלילה?

ת: המפעל לא עבד לילה.

ש: לא עבד לילה?

ת: לא עבד. אולי פעם ב.. הוא עבד לילה, הוא לא עבד לילה.

ש: נלך לשיטתך שהמפעל, כלומר שהעובדים לא עבדו בלילה. הוא כטכנאי מכונות שהיה צריך לתקן את המכונות כן נשאר כל הלילה.

ת: למה שתגיד את זה?

ש: למה לא?

ת: אתה רואה ש... הוא לא עבד לילה. אז אם פעם אחת כתוב מוצאי שבת הזעיקו אותו לארבעים ושמונה דקות זה נקרא שהוא עובד לילה?

ש: זה למוצאי שבת.

ת: אבל גם פה, ...

ש: אבל זה מעיד, כפי ש... אומר, שהוא עבד מבוקר היום עד למחרת בלילה.

כב' הש' טווינה: אני לא מבין למה זה מעיד. מופיע פה שהוא עבד משש בבוקר עד חמש, באותו ערב חזר לעבודה בסביבות שתים עשרה ועבד למחרת תשע בבוקר.

עו"ד ארנון ברק: יש הדפסת כניסה, תחילת עבודה,

כב' הש' טווינה: תסלח לי, אתה לא יכול להעיד שום דבר על מה שהיא כתבה ב-2007, נקודה. אתה לא היית שם בדיוק כמו שהיא לא היתה שם.

עו"ד ארנון ברק: כן, אבל אדוני, התיעוד מוכיח מתי נכנס מתי יצא.

כב' הש' טווינה: התיעוד, אם הוא מוכיח, הוא לא מוכיח שהוא נכנס בשש בבוקר ויצא למחרת בעשרים ושלוש.

עו"ד ארנון ברק: אבל זו מסקנה מתבקשת, גם אם אנחנו לא יודעים היום בוודאות מה קרה שם, בשנת 2007.

כב' הש' טווינה: תטען את זה בסיכומים.

עו"ד יפעת אלתר: גם התובע לא העיד על זה.

עו"ד ארנון ברק: הוא אמר שהוא עבד ימים ולילות.

כב' הש' טווינה: הוא עבד לפי זה, לפני שבע שנים, לילה שלם. לילה ויום שלם.

עו"ד ארנון ברק: תאמרי לי, מדוע הוא שילם מס הכנסה כשאתם טוענים שבעצם הברוטו שלו הוא נטו, זה מה שהרי טענת?

ת: המעסיק משלם את המס הכנסה ולא הוא.

ש: המעסיק. בסדר. זה לא ... בתלושים, אבל כפי שאדוני אמר אנחנו נטען את זה בסיכומים. נכון שהעובד היה עובד מסור?

ת: לא הייתי במפעל ואף פעם לא ראיתי את צורת העבודה שלו.

ש: את יכולה להעיד שהוא היה מגיע יום יום לעבודה?

ת: לפי הדו"ח נוכחות אתה יכול להעיד בדיוק כמוני.

ש: אין לנו את רוב דו"חות הנוכחות, זאת הבעיה, לכן אני שואל אותך, את העדת בתצהיר שהכל מידיעתך האישית, ואת פטרת את המנכ"ל מלהגיע לפה, עשית תצהיר בשמו ובמקומו. אנחנו רוצים תשובות לשאלות, עם כל הכבוד.

עו"ד יפעת אלתר: היא תשיב על מה שהיא יודעת, גבירתי. מה שהיא לא יודעת זה התשובה שהוא יצטרך להסתפק בה.

ת: המנכ"ל יודע עוד פחות ממני, ...

עו"ד ארנון ברק: כמה עובדים עבדו בעוף ברכה באשדוד איפה שעבד התובע?

ת: תשעים,

ש: נכון שרובם בני מיעוטים?

ת: ... ממש לא. הבני מיעוטים ...

ש: כמה בני מיעוטים העסקתם שם?

עו"ד יפעת אלתר: אני רוצה רק לדעת מה החשיבות של הדבר הזה לתיק של התובע כאן?

כב' הש' טווינה: את יודעת כמה?

ת: כמה עובדים עבדו שם ...

עו"ד ארנון ברק: עשרות,

ת: לא יודעת.

ש: מה, את לא יודעת? לפי השמות, מה, אין לך שמות? יש לך יוסף יצחק, ויש אחמד מוחמד. מה, זה לא זר לנו.

ת: העובדים האלה לא עברו דרכי, זה עבר דרך ... נדמה לי שהם היו, נדמה לי, אני לא בטוחה, לא התעסקתי, לא יודעת. למי אני עשיתי את השכר, וטופס 102 למי הוצאתי, בסביבות החמישים.

ש: סך הכל תלושי שכר למפעל באשדוד,

ת: כן.

ש: אם הייתי אומר לך ששלושים מהם או לפחות מחציתם בדואים,

ת: לא, נו, אני אומרת שלא.

ש: אני אומר לך שהתובע, ולא רק הוא, אומרים שהיו מגיעות הסעות מרהט. אז את לא יודעת מזה?

ת: זה לא עבר דרכי.

ש: אז מה את כן יודעת ,את לא יודעת שבני מיעוטים עובדים במפעל, ...

עו"ד יפעת אלתר: כבודו , מה זה רלוונטי לתנאי השכר של התובע, והדברים האלה נתבעים בתביעה,

כב' הש' טווינה: ...

עו"ד ארנון ברק: כלומר גם התלושים לא יצאו מאצלך? לא עשית שום התחשבנות בעניין בני המיעוטים,

ת: לא.

ש: הבנתי. אבל את יודעת שהיו שם,

ת: אני יודעת שהיתה חברה אבל ...

ש: אבל את יודעת שהיו עשרות, שעשו עבודה פשוט קשה מאוד מבוקר עד לילה.

ת: לא הייתי במקום ואני לא יודעת מה הם עבדו.

ש: והתובע טוען שהם נוצלו אפילו יותר ממנו.

עו"ד יפעת אלתר: כבודו, אני באמת מתנגדת לקו החקירה הזה.

כב' הש' טווינה: בוא תפנה אותי איפה ...

עו"ד ארנון ברק: אדוני, זה כתוב לא רק בתצהיר. אני מתנצל על הזמן אדוני, לא הייתי מוכן לשאלה כזו כי לא הנחתי שאני אשאל, משום שזה נטען גם בכתב התביעה וגם בתצהיר. אני אפנה את אדוני בסיכומים, טענו את זה לא פעם אחת. זו היתה אחת הטענות למעשה העיקריות של הניצול, לא רק של התובע, וכפי שאמרתי התובע אפילו יחסית פחות. וכרגע אנחנו שומעים שיש פה המון זכויות שלא שולמו, לגישתך, לטענתך בטעות.

עו"ד יפעת אלתר: אנחנו לא נמצאים כאן בסיכומים כבודו, אנחנו נמצאים בעדות. תישאל העדה, ואחר כך חברי יטען בסיכומיו, כמו שגם אנחנו נטען.

כב' הש' ברק: ... מפתיע שהתובע שבא ואומר שהוא בכלל לא יודע מה הזכויות שלו יודע מה הזכויות של אנשים אחרים.

עו"ד ארנון ברק: בשביל זה אדוני, כשמגיעים לעורך דין, אי אפשר לצפות, אני רואה עובדים זרים שלא יודעים לדבר עברית, ועושים להם את העבודה. והם מקבלים.

כב' הש' ברק: הוא יודע בדיוק כמה עובדים אחרים קיבלו והוא יודע שהם לא קיבלו שכר מינימום.

עו"ד ארנון ברק: מן הסתם אדוני, מן הסתם יצא לנו לשמוע, אני לא בא פה חלילה להעיד, אבל לא בכדי כנראה שיש לנתבעים מה להסתיר אדוני, זה ממש ממש ממש לא בכדי.

תאמרי לי, בסעיף 20 לתצהירך את אומרת ככה: גם אם בית המשפט יקבע כי יש לשלם שכר לפי מאה חמישים אחוז עבור השעות שביצע מעבר לאותן ארבעים שעות נוספות וכו', הרי שיש להוסיף אותן, אותן שעות, רק אפס עשרים וחמש אחוז, ... נקודה עשרים וחמש ₪ לכל שעה, מעבר לאותן ארבעים וארבע שעות חודשיות. אני שואל אותך, את עדיין עומדת על אותו נוסח או שאת משנה אותו עכשיו?

ת: למה שאני אשנה?

ש: כלומר את לא משוכנעת שמגיע לו מאה חמישים אחוז על שעות מסויימות,

ת: הוא קיבל מאה עשרים וחמש.

ש: מגיע לו מאה חמישים?

ת: מגיע לו מאה חמישים,

ש: תודה רבה, אז התשובה,

ת: כמה הפרש בין מאה עשרים וחמש למאה חמישים, ההפרש חמש נקודה מה שכתבתי, חמש נקודה עשרים וחמש.

ש: גב' טרופר, תעני לשאלה פשוטה, את אמרת גם אם, כלומר את לא מסכימה. עכשיו אני שואל האם את כן מסכימה, תחסכי לבית הדין לדון בשאלה הזאת, את מסכימה או לא מסכימה שמגיע לו מאה חמישים אחוז?

ת: בית הדין יפסוק לנו מה אנחנו צריכים לשלם ואת זה אנחנו נשלם.

ש: שאלתי, ואני חוזר ושואל, האם את מסכימה,

ת: אני לא צריכה להסכים או לא להסכים, בית הדין יחליט אם אני צריכה לשלם או לא. גם אם אני אגיד כן וגם אם אני אגיד לא, זה רלוונטי? בית הדין יחליט אם אני צריכה לשלם או לא. בית הדין,

ש: האם את משוכנעת, יודעת ומשוכנעת שישנן שעות בגינן הוא זכאי למאה חמישים אחוז ולא קיבל?

ת: אני אמרתי, ואני מוכנה להגיד,

ש: כן או לא?

ת: אני חושבת שכן. מגיע לו מאה חמישים אחוז. אני כבר אמרתי את זה,

ש: את חושבת, או מגיע לו?

ת: אתה רוצה לתפוס אותי על המילה של חושבת או מגיע?

ש: כן.

ת: גם אם אני אחשוב וגם אם אני לא אחשוב בית הדין יגיד מה שהם מבינים להגיד, יותר טוב ממני. אז לתפוס אותי במילה אני חושבת, כן, אני חושבת שמגיע לו.

ש: אני חייב להודות בפני כבוד המוטב שבאמת טרם נתקלתי במוטב סובלני ששומע תשובות מתחכמות, שמפריחה שלא לצורך ולא עונה לגופו של עניין והמוטב מניח לה.

עו"ד יפעת אלתר: כבודו, אני רוצה בדיוק להגיד גם באותו אורך רוח שטרם נתקלתי במוטב כזה סובלני שמתיר גם לחברי לשאול את אותן שאלות עשר פעמים, והעדה עונה בהרחבה, ולעניין, ומשיבה לכל התשובות, שוב ושוב שהיא נשאלת עליהן,

עו"ד ארנון ברק: על ההרחבה הזו יש שופטים שהיו נוזפים בה,

כב' הש' טווינה: אני חושב שהיא ענתה, ומעבר לזה אני באמת לא מתכוון להגיב על ...

עו"ד ארנון ברק: תודה אדוני, אני מקווה שהסיכומים יעשו את שלהם בעניין הזה.

כב' הש' טווינה: סיימנו?

עו"ד ארנון ברק: לא. למה לא שולמו לתובע דמי הודעה מוקדמת?

ת: העובד נפצע. קיבל תאונת עבודה, קיבל שלושים יום מביטוח לאומי. עובדת מביטוח לאומי התקשרה אלי, ביקשה ממני תרחמי על הבנאדם, תוציאי לו מכתב פיטורים שיקבל אבטלה, לפחות שיקבל אבטלה. זה מה שאני עשיתי, הוצאתי לו מכתב פיטורים, לאחר המכתב שהוא הביא משירות התעסוקה שהוא לא יכול להמשיך לעבוד הוא קיבל מכתב פיטורים וקיבל גם דמי אבטלה בתקופה הזאת. אם הוא מקבל דמי הודעה מוקדמת מהמעביד אז הוא לא יכול לקבל מביטוח לאומי. זה למפרע.

ש: ובכל זאת שילמתם לו פיצויים,

ת: למה לא, מגיע לו.

ש: כי פיטרתם אותו.

ת: לא, מגיע לו. בנאדם שמביא אישור מרופא תעסוקתי שהוא לא יכול להמשיך לעבוד מגיע לו פיצויים.

ש: אבל אתם פיטרתם אותו מעכשיו לעכשיו ולכן הוא היה זכאי לדמי הודעה מוקדמת.

ת: אז שוב אני מוכנה לענות שוב את אותה תשובה שעניתי לפני דקה, זה הסיבה שהוציאו לו מכתב פיטורין.

ש: אין ספק שאת תחזרי בדיוק על אותן מלים. אני רק אומר שאת בעצם אומרת עכשיו שאת הוצאת לו מכתב פיקטיבי.

ת: לא פיקטיבי. אפשר לכתוב מכתב בנוסח אחר שהוא לא יהיה זכאי בדמי אבטלה, אבל מגיעים לו דמי אבטלה,

ש: אבל את מבינה שאם את מוציאה מכתב כזה הוא מחייב אותך.

ת: במה מחייב אותי?

כב' הש' טווינה: אני מצטער, מה השאלה לעדה, מה שהיא כתבה היא כתבה, והיא לא תחליט אם מגיע דמי הודעה מוקדמת או לא מגיע דמי הודעה מוקדמת.

עו"ד ארנון ברק: תאמרי לי בבקשה, איזה זכויות יש לו לפנסיה, מה נשאר לו מהפנסיה? מה שילמת לו, מה יש לו? יכול להיות שמשבע שנים נשאר לו שמונה מאות ואחד שקל? זה מה שאתם אומרים?

ת: זה פיצויים. שמונה מאות ואחד שקל זה רק היה פיצויים, זה הוא יכל לפדות.

ש: בטופס 161,

ת: טופס 161 זה רק פיצויים.

ש: תפני אותי, פיצויים את טוענת שהוא קיבל, כי אמרתם שלושים ומשהו אלף שקל,

ת: הפיצויים מחולק לשני חלקים. חלק הפיצויים שנמצא בחברת הביטוח, מלבד זאת המעביד משלים את מה שחסר. וזה טופז 161.

ש: ומה נשאר לו לפנסיה משבע שנים?

ת: תיגש לחברת הביטוח, תשאל אותו מה נשאר לו לפנסיה. לי אין אפילו גישה לשם, אני לא יכולה אפילו לשאול אותם.

ש: אבל אתם אמרתם לו תעשה אצלנו, תעשה דרך סוכנות הביטוח שלנו עובדת עם כלל. אתם אמרתם.

ת: אבל לי אין שום גישה לפוליסה של עובד.

ש: זה מסמך שאתם הוצאתם לעובדים,

ת: כן, זה ב-2008, לא משנה, שלחנו את זה לכל העובדים ברשת,

ש: ואתם המלצתם להם: אנו מציעים בפניכם את סוכנות הביטוח שאתם עובדים מולה. נכון? וזה אותו סוכן ביטוח שאני קיבלתי את פרטיו,

ת: כן.

ש: פניתי אליו מספר רב של פעמים, התעלמות מוחלטת. מדוע הוא לא שיתף פעולה?

עו"ד יפעת אלתר: כבודו, שיזמין לכאן את הסוכן וישאל אותו מדוע הוא לא שיתף פעולה.

ת: ... שהוא לא שיתף פעולה, נתנו לכם את כל הטפסים, הראו לכם,

עו"ד ארנון ברק: אתם הפניתם אותו לסוכנות שאתם עובדים איתה.

ת: כן. זו חברה גדולה במדינה, זה לא משהו שאני המצאתי, זה לא משהו שאני הולכת להוציא עם פינצטה,

ש: אז איפה הפוליסה שלו?

ת: יש לך את המספר פוליסה בחברת כלל. חברת כלל זו חברה גדולה.

ש: ואת יודעת מה יש שם?

ת: לא, אני לא יכולה לדעת ואסור לי לדעת.

ש: אסור לך לדעת,

ת: זה לא שלי, זה של העובד.

ש: את אמורה לדעת.

ת: לא נכון, חד וחלק לא.

ש: את הרי מפרישה את הזכויות בתלוש השכר כל חודש.

ת: אני מפרישה, זה מופרש שם, אבל אני לא יכולה לפנות לחברת כלל לשאול כמה יש לו בפוליסה. זה לא שייך לי. זה שייך לעובד.

ש: זה שייך לעובד?

ת: כן.

ש: ואת לא יודעת מה יש לו שם, ם

ת: אני לא יכולה לדעת.

ש: למרות שאת מפנה אותו לסוכנות שאתם איתה בקשרי עבודות,

ת: מה הקשר?

ש: עכשיו אני שואל אותך, מה הקשר של הסוכנות אליך?

ת: בתור עמית לעבודה.

ש: תסבירי בבקשה את התשובה, אני לא הבנתי אותה.

ת: מדי חודש בחודשו אני שולחת את הפירוט עם הצ'ק לחברת הביטוח חברת כלל.

ש: ומי הבעלים של הפוליסה?

ת: הבעלים של החברה, החברה שמפקידה.

ש: מי החברה?

ת: עוף ברכה.

ש: מי מפקיד?

ת: עוף ברכה.

ש: מי בעוף ברכה מפקיד?

ת: מי בפועל שולח את הצ'ק? אני שולחת את הצ'ק,

ש: אז מה יש בפוליסה, אז למה אמרת שאת לא יודעת מה יש בפוליסה?

ת: אני לא יכולה לפנות לפוליסה לשאול מה יש שם,

ש: את בעלת הפוליסה.

ת: לא, אחרי טופס 161 אני לא בעלת הפוליסה. אחרי טופס 161 אין לי שום זכויות לגשת לשאול מה יש בפוליסה.

ש: נכון שאם היה באובדן כושר עבודה מלא הוא היה זכאי, אם הייתם עושים לו פוליסה סבירה, לקבל שבעים וחמישה אחוז מהשכר, נכון? במקרה של אובדן כושר עבודה?

כב' הש' טווינה: יש על זה תביעה?

עו"ד ארנון ברק: כן.

כב' הש'טווינה: איפה?

ת: אבל זה לא נכון מבחינה חוקית מה שאתה אומר.

עו"ד ארנון ברק: אני שמח שזה מוקלט כי רציתי להגיד אני מבקש שיירשם משום שאת מפגינה בקיאות בפרטים,

ת: אם יש לו נכות של שבעים וחמישה אחוז הוא היה מקבל אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח. בינתיים ביטוח לאומי ... אז מה אתם טוענים,

ש: זה בהנחה שעושים פוליסה,

כב' הש' טווינה: איפה יש לו תביעה על ביטוח לא מושלם, איפה, צריכה להיות תביעת ביטוח, צריכה להיות חוות דעת, צריכים להיות הרבה דברים. איפה יש את זה?

עו"ד ארנון ברק: בסעיף 76.9: פיצוי בגין נכות מתאונה, לפי כיסוי ביטוחי ממוצע מוערך של מאתיים חמישים אלף ₪ פיצוי נכות מתאונה, הרי לאור נכות העובד מתאונה בשיעור של שלושים ושמונה אחוז אדוני שנקבע לו, לצמיתות, הרי במידה והיה מבוטח בביטוח נכות מתאונה היה זכאי לפיצוי חד פעמי בסך תשעים וחמש אלף חמש מאות. שמענו פה שהסוכנות היא למעשה בקשרי עבודה איתם אדוני. יש להם אינטרס כלכלי גם בזה. ויותר מזה, הסוכנים סירבו לתת כל אינפורמציה. וכאשר מסתכלים על התלושים ועל ההפקדות, זה מקומם. אין לו כלום שם.

עו"ד יפעת אלתר :כבודו, עושים כאן איזה שהוא מישמש מכל מיני דברים. אם במהלך התביעה רצו מידע מהסוכנות שמבצעת, יש חברת ביטוח ויש סוכנות ביטוח. שוב, אנחנו מעבירים את כל המידע, העברנו את השם שם סוכנות הביטוח. אם הם סברו שסוכנות הביטוח לא משתפת איתם מספיק פעולה הם היו צריכים לפנות לבית הדין בעניין הזה, כמו גם אפשרות לפנות לחברת הביטוח.

כב' הש' טווינה: איזה עמוד זה, 74.9 אמרת?

עו"ד יפעת אלתר: לא, 76.9 הוא אמר.

עו"ד ארנון ברק: כבוד השופט שאל, אדוני אני מפנה בעניין הזה ל-76.3 וגם 76.9, בתצהיר. בתביעה זה גם מופיע.

כב' הש' טווינה: 76.9 מדבר על פיצוי חד פעמי, הוא לא מדבר על שבעים וחמישה אחוז מהשכר.

עו"ד ארנון ברק: 76.3 מתייחס למה ששאלתי אותה.

כב' הש' טווינה: 76.3 בכלל לא מתייחס לפיצוי שנגרם כתוצאה מהתאונה.

עו"ד ארנון ברק: אנחנו טוענים אדוני שאם היו מפרישים לו, כפי שהחוק מחייב, ושמענו כאן בקירות בחוק, חברתי והעדה אפילו מפנה לחוקים, כמו ששמענו,

כב' הש' טווינה: אני רק רציתי לשמוע איפה יש פה תביעה שבאה ואומרת בגלל שלא ביטחת אותי כמו שצריך מגיע לי פיצוי. אין פה תביעה כזאת.

עו"ד ארנון ברק: יש פה אדוני. אז אני אומר, ב-76.3. היה צריך להפריש לפחות חמישה אחוז גם מהמשכורת ברוטו, להפריש במקביל מהעובד סכום מקביל, ולהפריש שמונה ושליש מאותו שכר עבור פיצויים ותוספת ...

כב' הש' טווינה: אתה תובע את ההפרשה, אתה לא תובע את הפיצוי,

עו"ד ארנון ברק: לא, אבל אני טוען אדוני שאם הם היו מפרישים למעשה הרי מגיע לו אפילו יותר. אנחנו תבענו פחות, אדוני צודק. תבענו פחות. כלומר זה מה שצריך להיות מופרש ולא הופרש. ואני מפנה לשבעים ושש שמונה ושם אני מציין שהעובד, צויין בתצהיר שהעובד נפגע, וניצל חלק קטן בלבד מהיתרה של הימים שלא נוצלו, לפי חישוב שעשינו ששת אלפים חמש מאות שכר, לפי שישים וחמש אחוז מהסכום הזה. וקיבלנו סכום של ארבע עשרה אלף שבע מאות שישים ושש ₪. לכן אני שואל אותה האם נכון שאם הם היו מפרישים כדין,

כב' הש' טווינה: אין תביעה כזאת. השבעים וחמישה זה דמי מחלה. זה בלי קשר לשיעור הפרשה.

עו"ד ארנון ברק: ומה עם 76.3 אדוני?

כב' הש' טווינה: ה-76.3 זה גובה ההפרשה של המעביד, זה לא גובה הפיצוי של העובד. אם היית תובע את גובה הפיצוי של העובד הייתי שותק, אני בכלל לא רוצה להתערב בזה.אם היתה תביעה והיתה באה ואומרת אם היו מבטחים אותי, אני נפגעתי בעבודה, אם היו מבטחים אותי הייתי מקבל קיצבה כזאת וכזאת, לא קיבלתי, מגיע לי פיצוי על הקיצבה שנמנעה ממני, אני מבין את זה. אבל זאת לא תביעה שיש פה. התביעה שיש פה זה תביעה שבאה ואומרת הייתם צריכים לבטח אותי, לא ביטחתם אותי, אז תנו לי את החלק של המעביד. אין לי בעיה, זה כתוב, אבל זה לא מה שאתה שואל.

עו"ד ארנון ברק: אז מהתשובה שלה למעשה, או מהשאלה, אני יכול לקבל תשובה שכן, אדוני אומר שאני לא אוכל לקבל את הכסף הזה.

כב' הש' טווינה: אני לא אומר, אני בא ואומר השאלה לא רלוונטית, אני לא מוכן להיכנס לזה, זה הרחבת חזית, זה לא מופיע בתביעה.

עו"ד ארנון ברק: אבל אדוני, לא היתה התנגדות לשאלה.

כב' הש' טווינה: זה לא מופיע בתביעה, אני מצטער.

עו"ד יפעת אלתר: ראשית גם כבודו בתחילת החקירות גם נאמר שזה כפוף להרחבות חזית וכל הדברים האלה.

עו"ד ארנון ברק: תסבירי בבקשה את סעיף 36 בתצהיר, שורה 2, שאת אומרת את המילה מיותר, תסבירי למה את מתכוונת כשאת אומרת מיותר, ומדוע זה מיותר. מה מיותר פה?

ת: להתיש אותי זה מיותר.

ש: הבנתי. תאמרי לי בבקשה, למה את אומרת בסעיף 38 אין כל משמעות. למה אין כל משמעות? אחרי מה ששמענו ואחרי שאת למעשה מודה שלא שולמו זכויות פנסיוניות. למה אין משמעות?

ת: מה הקשר בין זכויות פנסיוניות לזיכויי מס. ילך למס הכנסה ויבקש זיכוי מס. מלבד זאת, המס המעביד שילם לעובד.

ש: זה אנחנו לא רואים מה התלושים,

ת: רואים מהתלושים שהמעביד שילם את המס ולא העובד. ואם יש לו החזר ממס הכנסה הוא יכול ללכת למס הכנסה ולקבל החזר.

ש: למה את אומרת אין לזה משמעות, זו השאלה שלי, זה בכלל בכלל לא משמעותי, זה לא שייך, זה לא רלוונטי.

ת: אני חושבת שהוא יכול ללכת למס הכנסה ללכת לקבל את ההחזר. מרגע שמורידים לעובד ... במס הכנסה, אתה לוקח טופס 106, הולך למס הכנסה ומקבל את ההחזרים. אז איזו משמעות יש לשאלה הקטנרנית הזו?

ש: ועם התלושים רבי הטעויות את חושבת שהוא יכול,

ת: אין לזה קשר, טופס 106 למס הכנסה, מה הקשר, אתם מבקשים עעכשיו החזר מס, נכון?

ש: כן,

ת: שייקח עכשיו טופס 106 וילך למס הכנסה ויקבל החזר מס.. זה המס שהמעביד שילם, לא העובד.

ש: את נשמעת לי החלטית, את נשמעת שאת יודעת מה שאת אומרת, את נשמעת ממש מקצועית. איך את מסבירה את כל הטעויות שעשית לאורך כל הדרך?

ת: אני לא מקצועית.

כב' הש' טווינה: תודה רבה גבירתי, אין חקירה חוזרת. בזה סיימנו את העדויות למעשה.

עו"ד ארנון ברק: יש לנו אדוני, רק מה שנשאר פתוח זה באמת העניין של הדו"ח פיצול שעות החסרים.

כב' הש' טווינה: אז אין לנו שום בעיה, יש פה הסכמה שהנציג מטעמכם יהיה רשאי לבוא למשרדי הנתבעת, תתאמו מועד בארבעה עשר יום הקרובים וינסה להנפיק את כל הדו"חות שהוא יכול בתוך משרדי הנתבעת. אז מה שאני מציע שאחרי שתודיעו לי שהדבר הזה נעשה או לא נעשה, של הבדיקה שנעשית במשרדים, תוך ארבע עשר יום תדווחו לי שהתהליך הזה הסתיים, ולאחר שיסתיים ההליך הזה, לאחר שתמסרו לי הודעה, אנחנו ניתן החלטה על סיכומים בכתב. תודה רבה לכם.

עו"ד ארנון ברק: השאלה אדוני, ברשות כבודו, יכול להיות שנרצה אולי להגיש בקשה,

כב' הש' טווינה: לכן אני לא נותן עכשיו את ההחלטה על סיכומים במעמד הזה.

עו"ד יפעת אלתר: אחרי זה כל צד יראה לנכון, אחרי שנראה את התוצאות,

כב' הש' טווינה: אני באופן עקרוני רוצה לתת החלטה רק אחרי. אתם משלימים את ההליך של הגילוי או של הבדיקה תוך חמישה עשר יום. מבחינתי בזה זה מסתיים. אם אתם, בעקבות אותו הליך, רוצים לעשות תיקון או להגיש בקשה אחרת אז תגישו בקשה אחרת. מבחינתי ברגע שההליך הזה מסתיים ואין לי בקשה אחרת אז תהיה החלטה על סיכומים.

עו"ד ארנון ברק: כן, אבל בהנחה אדוני שלא יהיה ניתן לפתוח את זה,

כב' הש' טווינה: אם בהנחה שאי אפשר לפתוח את זה אז גם אז יש סיכומים.

עו"ד ארנון ברק: אבל יכול להיות שניתקל בהתנגדות,

כב' הש' טווינה: אין התנגדות, יש לנו הסכמה שהמומחה מטעמכם תוך חמישה עשר יום יכול לבוא ולבדוק כל מה שהוא רוצה בתוך המשרדים שלכם.

עו"ד יפעת אלתר: לא, אבל כבודו, אני רוצה שיהיה אך ורק בנוגע לעובד הספציפי ולא כל דבר כבודו, בנוגע לדו"ח פיצול שעות של השנים הספציפיות, בספציפיות בנוגע לדוחות ...

עו"ד ארנון ברק: רק הבנו שאתם חוששים שאולי הוא ייכנס ונגלה דברים אחרים כי הקשיתם עליו.

כב' הש' טווינה: תודה רבה.

סיום ההקלטה