העירייה הודיעה לתובע כי הוא זכאי לתוספת אחוּזית (7%) עם פרישתו, הממונה לא אישר זאת. האם זכאי התובע לתוספת זו – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו.

העובדות, כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד בעיריית לוד החל מיום 1.6.90.
2. משנת 95' קיבל התובע תוספת כוננות (712.85 ₪), ללא דיווח וללא תנאי. תוספת הכוננות לא הובאה בחשבון לצורך קצבת הפנסיה החודשית.
3. ביום 1.9.96 מונה התובע למנהל מחלקת תקשורת בנתבעת.
4. בראשית שנות ה- 2000 נקלעה עיריית לוד למצב כלכלי קשה ובמהלך שנת 2004 מונה לה חשב מלווה. בשנת 2004 ובשנת 2008 נחתמו תכניות הבראה, אשר במסגרתן עזבו או פרשו עובדים מהעירייה.
5. ביום 1.3.05 קודם התובע לדרגה אישית +12.
6. במשכורת חודש 6/05 בוטל קידום התובע לדרגה +12 ושכרו הופחת רטרואקטיבית
   (מ- 3/05).
7. ביום 22.5.08 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות לעירייה ובו נקבע סיום עבודתם של עובדים על-פי תכנית ההבראה, לרבות סיום עבודתו של התובע.
8. ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 22.5.08 קובע בסעיף 7 כי סיום העבודה ייעשה לפי הקבוע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/97 מיום 15.9.97 (להלן – "חוזר מאי 97'").
9. ביום 1.6.08 נערך לתובע שימוע בטרם פיטוריו.
10. לתובע נמסר מסמך שכותרתו: "סיום עבודה פרישה לגמלאות":

"להלן סיכום תנאי הפרישה המגיעים לך, במסגרת תוכנית הבראה של עיריית לוד. התנאים הינם בהתאם לאישור משרד הפנים, כפי שאושרו על ידו, בהסתמך על חוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/97 (מאי 1997)

כללי:

תאריך תחילת עבודה 1/6/90 תאריך סיום 31.7.08 (מוערך)

ותק 18 ש' + 2 ח'

שיעור משרה משוקלל לצורך תשלום גמלה 100%

שיעור משרה לצורך תשלום חודשי הודעה/הסתגלות/מענקים 100%

1. גמלת פרישה 18 ש' + 2 ח' ×2% = 36.34%

2. תוספת עבור ביטול/ספיגת משרה במסגרת עידוד פרישה מרצון 7%

3. סה"כ שיעור גמלה = 43.34%

4. דרגת פרישה 13 מינהלי (דרגה נוכחית 11+)

5. תשלום חודשי הסתגלות 6 חודשים

6. מענק פרישה כחוק (למי שזכאי לכך), באישור משרד הפנים.

7. תשלום עבור פידיון ימי חופשה בלתי מנוצלים, בהתאם ליתרה בפועל ולפי הכללים הקבועים בחוקת העבודה.

8. תשלום עבור פידיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, בהתאם לזכאות.

9. תשלום דמי הבראה – בהתאם לזכאות.

10. תשלום קצובת ביגוד – בהתאם לזכאות."

(נספח ט"ו לכתב התביעה) (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.).

1. ביום 23.6.08 נמסר לתובע מכתב פיטורים ובו נקבע כי סיום עבודתו יהיה ביום 31.8.08 וסיום עבודתו בפועל ביום 1.7.08.
2. ביום 14.8.08 נמסר לתובע מסמך שכותרתו: "ביצוע גמר חשבון ופרישה לגמלאות":

"עם סיום עבודתך בעיריית לוד ב- 31/8/08, הרינו להעביר אליך בזאת את סיכום תנאי הפרישה וביצוע גמר הח-ן במסגרת תוכנית ההבראה של עיריית לוד.

כללי:

תאריך תחילת עבודה 1/6/90 - תאריך סיום 31/8/08.

ותק = 18 ש' + 3 ח'.

גיל בעת הפרישה – 44.

שיעור משרה משוקלל לצורך תשלום גמלה 100%.

שיעור משרה לצורך תשלום חודשי הסתגלות 100%.

1. גמלת פרישה 18 ש' + 3 ח' ×2% = 36.5%.

2. דרגת פרישה 13 – מינהלי.

3. מענק פרישה בגובה 9.13 משכורות.

4. תשלום עבור חודשי הסתגלות – 6 חודשים.

5. תשלום עבור פידיון 5.2 ימי חופשה בלתי מנוצלים.

6. תשלום דמי הבראה עבור שנת 2008 – 8 ימים.

7. תשלום קצובת ביגוד עבור שנת 2008 – 8 ח'.

• לידיעתך במשכורת חודש 8/08 ישולמו לך כל מרכיבי גמר החשבון, המשולמים באופן חד פעמי.
• החל ממשכורת חודש 9/08 הינך זכאי לתשלום גמלה חודשית בשיעור וכדרגה כמפורט לעיל."

(נספח י"ג לכתב ההגנה).

1. התובע סיים עבודתו ביום 30.8.08.
2. התובע מקבל פנסיה תקציבית וקיבל מענק עם פרישתו, על-פי סעיף 22 לחוק הגמלאות.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע, הנתבעת לא העניקה לו דרגה ובכך פגעה בהפחתה בשכרו ובגובה הפנסיה שקיבל, לא הכלילה את כל תוספות השכר לצורך קביעת קצבת הפנסיה החודשית ולא העניקה לו את התוספת האחוזית לאחוזי הפנסיה על-פי חוזר 4/97 (7% + 1% בשל נכות).
2. לטענת העירייה, הדרגה שניתנה לו (+12) בחודש 3/05 לא אושרה על-ידי החשב המלווה ולכן בוטלה.

עוד טוענת העירייה כי על-פי דין תוספת כוננות לא מהווה חלק מרכיבי הפנסיה מאחר שהנה תוספת מותנית.

ולבסוף טוענת העירייה כי על-פי תכנית הבראה בשנת 2008 שכפופה לחוזר מנכ"ל 4/97, התובע איננו זכאי לתוספת אחוזית. התובע לא הופלה לעומת עובדים אחרים.

עמדת המדינה:

1. למרות החלטות רבות של ביה"ד והודעות מאת המדינה כי סיכומיה יוגשו, בחרה המדינה שלא להגיש סיכומים מטעמה.
2. נתייחס לעמדת המדינה כפי שהובאה ביום 4.3.13 במסגרת ההליך בתיק דנא.
3. המדינה תומכת בטענות העירייה. דין הדרישה להגדלת אחוזי הגמלה להידחות מאחר שהיא בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 1997 ובניגוד להנחיות ספציפיות של משרד הפנים לעירייה.
4. על פי הנחיות משרד הפנים, האפשרות להגדיל שיעור גמלה לעובדים הפורשים מתחת לגיל 50 עמדה על 5 עובדים והתובע ושני עובדים "צעירים" נוספים לא נכללו במיכסה זו.
5. בהסכם קיבוצי מיום 4.8.03, שנחתם בין מרכז השלטון המקומי להסתדרות, נקבע כי העובדים שיפורטו במסגרתו יהיו זכאים להטבות פרישה במסגרת חוזר מאי 1997.
6. בתוכניות ההבראה בשנים 2007 – 2008 הוחלו תנאי חוזר 4/97 באישור משרד הפנים.
7. משרד הפנים אישר את תוכניות ההבראה ואישר הגדלת שיעורי הגמלה לפורשים שגילם אף נמוך מגיל 50, בתנאי שסך כל הפורשים בקטגוריה זו לא יעלה על 10% מכלל הפורשים.
8. במסגרת תוכנית ההבראה פרשו 49 עובדים, לכן ניתן היה לאשר הגדלת אחוזי גמלה רק ל-5 עובדים מתחת לגיל 50.
9. התובע לא נכנס למיכסת ה-10% של העובדים הצעירים מגיל 50. לכן נהגה העירייה כדין כשנמנעה מלהגדיל את שיעורי גמלתו של התובע.
10. אין לכלול את תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לפנסיה, הן על פי חוק הגמלאות והן על פי הפסיקה. תוספת הכוננות ששולמה לתובע במהותה איננה תוספת פנסיונית.
11. תוספת הכוננות הותנתה בקיומה של כוננות אמיתית ובכפוף לדיווח מדוייק ופרטני וכל צורה אחרת של תוספת כוננות גלובלית וללא דיווח היא חריגת שכר.
12. עמדת המדינה היא כי יש לדחות את התביעה.

הסוגיות העומדות להכרעתנו:

1. האם בדין בוטל מתן דרגתו האישית של התובע בחודש 6/05.
2. האם תוספת הכוננות היא חלק מהשכר הפנסיוני הקובע של התובע.
3. האם זכאי התובע לתוספת אחוזית בשל ביטול משרתו.
4. האם זכאי התובע לתוספת אחוז בגין היותו נכה צה"ל.
5. האם הפלתה הנתבעת את התובע בהענקת התוספת האחוזית.
6. האם נגרמה לתובע עוגמת נפש בשל התנהלות העירייה.

האם בדין בוטל מתן דרגתו האישית של התובע בחודש 6/05?

1. כעולה מהראיות אומנם בחודש 3/05 ניתנה לתובע דרגה אישית +12.:

"לכב' הגב' ירדנה רביבו 31.3.05

מנהלת מח' שכר

הנדון: הקלדת דרגות

רצ"ב לביצוע אישורי העלאה בדרגה ל-3 עובדים.

גב' סולי אג'יאשוילי.

מר יהושוע חיים.

גב' שרה שמלשוילי.

(נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן).

לקידום זה לא ניתן אישור החשב המלווה:

ירדנה/ציון 10.4.05

כפי שהודעתי בכתב לא ניתן לאשר העלאה בדרג אישית למר יהושע חיים, מחוסר אישור משרד הפנים ו... (מילה לא ברורה – א.ג.כ.) מרכז שלטון מקומי. נא אישורכם לביטול ההעלאה.

יעקב גינזבורג, רו"ח

חשב מלווה - עיריית לוד"

(הוּסף בכתב יד על גבי נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן).

1. סעיף 142 ג (א) (4) – (6) לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע:

"מונה לעיריה חשב מלווה, יחולו הוראות אלה, כולן או חלקן, כפי שיקבע השר:

...

(4) עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהי מטעם העיריה, לרבות לענין תנאי העסקה כהגדרתם בסעיף 33א(ד) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית" – לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת;

(5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה;

(6) לא יתמנה אדם לעובד העיריה אלא אם כן אישר החשב המלווה, מראש ובכתב, את העסקתו ואת תנאי העסקתו; לא יסרב החשב המלווה לאשר העסקה ותנאי העסקה כאמור אלא משיקולים תקציביים או אם נוכח שהעסקת העובד אינה כדין; מונה אדם בלא אישור החשב כאמור – בטל המינוי, ואולם אותו אדם יהא זכאי לגמול ראוי בשל תקופת העסקתו, אלא אם כן הוכח כי ידע שהעסקתו טעונה אישור החשב המלווה כאמור בפסקה זו, וכי לא ניתן אישור כאמור;" (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.).

1. סעיף 33 א (ד) לחוק יסודות התקציב מגדיר "תנאי העסקה": "שכר לרבות תנאי פרישה, גימלאות או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, היקף המשרה, ולרבות התחייבות למתן כל אחד מאלה;".
2. אשר על כן, משלא ניתן אישור החשב המלווה דין הענקת הדרגה באותה תקופה להתבטל.
3. זאת ועוד, מתח הדרגות לתפקיד התובע, כפי שנקבע בחוקת העבודה, הנו 11-9 ודרגת השיא הנה +11, אשר על כן ברי כי +12 איננה יכולה להיות הדרגה של התובע.
4. על פי חוזר מנכ"ל מס' 455 מחודש 6/07 (נספח ג' לתצהיר בוטראשווילי), שפורסם אומנם לאחר העלאתו של התובע בדרגה, נקבע:

"הנדון: הענקת דרגות אישיות

הננו שמחים להביא בפניכם את העקרונות וההבנות אליהם הגענו בסיכום עם משרד הפנים ומשרד האוצר באשר למתן דרגות אישיות לעוברים ברשויות המקומיות.

כל רשות מקומית ונקבע קריטריונים למתן דרגות אישיות לעוברים כפוף לכללים הבאים:

1. מטרת הענקת הדרגות האישיות: עידוד מצוינות ותגמול עובדים מצטיינים.
2. הענקת דרגות אישיות הינה כלי לצמצום פערי שכר בין עובדים המבצעים מטלות זהות.
3. דרגה אישית תינתן לעובד שהגיע לשיא מתח הדרגות הצמוד לתפקידו ואין עוד ביכולתו להתקדם בסולם הדרגות.
4. הדרגה האישית תוענק בתום שהות של לפחות 4 שנים בדרגת השהייה (+) במסלול קידומו של העובד.
5. הדרגה תוענק לאחר מיון והחלטת ועדה שהוסמך לכך ברשות לאחר קבלת המלצות הממונה, לאור הערכות העובד במהלך שירותו, תוך התחשבות בוותק, הערכת סיכויי קידום בתפקידים, העדר בעיות משמעת, מעשה הצטיינות ראוי לציון או תפקוד ברמה גבוהה לאורך זמן.
6. לא תוענק דרגה אישית לעובד בעל חריגות שכר. לרבות חריגות שכר שהוכשרו בהסכם 3.3.99 ושסך כל התוספות אינו עולה בערכו על 22% מהשכר המשולב.
7. תתאפשר קבלת דרגה אישית לעובדים השוהים עד דרגה 13 (כולל).
8. בכפוף לעקרונות המנויים לעיל, תתאפשר הענקת דרגות אישיות ל- 3% עד 5% מקרב עובדי הרשות, בהתחשב בגודל הרשות, למספר העובדים המועסקים בה ובכפוף ליכולת התקציבית של הרשות.
9. להלן דוגמא לקידום: מסלול קידום של מנהל מח' ברשות ג' הינו 10-8 (+10) עובד שוהה בדרגה +10 5 שנים תינתן לו דרגה 11 בכפוף לאמור לעיל, וכעבור 3 שנים דרגה +11. התובע לא שהה 4 שנים בדרגת השהייה אלא רק שנה ו-5 חודשים."
10. חוזר מנכ"ל זה פורסם לראשונה לאחר העלאת דרגתו של התובע ואין לו נפקות משפטית. למרות שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התובע, אין ביה"ד יכול להניח אדניו בפסק דין זה על נוהל שנתקבל שנתיים אחר כך.
11. אולם מכתבו של מר אגמון ממרכז השלטון המקומי מחודש 3/05 (נספח ה' לתצהיר הנתבעת) מפרט את ההנחיות בשלטון מקומי בעניין מתן דרגה אישית. מר אגמון מדגיש כי מתן דרגה אישית כפוף, בין השאר, לשיקולים תקציביים ואישיים. במכתב מובאות דוגמאות לשיקולים אישיים: ותק של 30 שנה ברשות, ותק של למעלה מ-5 בדרגה, מעשה הצטיינות, מצב משפחתי מיוחד. מכתב זה נכתב לפני העלאתו בדרגה של התובע. לא הוכח על ידי התובע כי מי מתנאים אלו מתקיימים בעניינו.
12. וכן כותב מנכ"ל העירייה לתובע (נספח ח' לתצהיר בוטראשווילי):

"הנדון: הורדת דרגה אישית

סימוכין: מכתבך מיום 31/7/05

1. למכתבך שבסימוכין

1. דרגתך ניתנה בניגוד לעמדתו של החשב המלווה, משרד הפנים הקריטריונים של מרכז השלטון המקומי.
2. היות וכך החשב המלווה הורה על ביטול הדרגה, על אף שניחתמה ע"י ראש העיר והח"מ.
3. למותר לציין כי וותק בדרגה הוא אחד מהקריטריונים הקשיחים כאמור.

2. לידיעה."

1. אין חולק כי מצבה של העירייה באותה תקופה היה בכי-רע, לפיכך העירייה לא הייתה רשאית להעלות את דרגתו של התובע. מכתב זה ניתן בסמוך למועד עדכון דרגתו של התובע.
2. זאת ועוד, על גבי טופס "אישור העלאה בדרגה" (נספח ו' לתצהיר בוטראשווילי) נרשם ע"י מ.מ. מנכ"ל העירייה דאז: "מותנה בחתימת הגזבר והחשב".

התובע בעדותו אישר כי ידע שהאישור להעלאה בדרגה מותנה בחתימת החשב המלווה:

"ש. אני מפנה אותך לנספח ו' לתצהיר של בוטשווילי, מסמך אישור העלאה בדרגה. האם אתה מכיר את המסמך הזה?

ת. בעקרון כן כי קיבלתי את הדרגה עצמה. אני לא יודע לגבי הקשקושים.

ש. מהמסמך הזה כמו שאתה רואה כרגע אתה לא מכיר אותו?

ת. את החתימות כן.

ש. לא ראית שמנכ"ל העיריה באותו מסמך מתנה בחתימת גזבר העיריה והממונה?

ת. כן, אבל לא עם התוספות."

(עמ' 11 לפרוטוקול שורות 8-2 לעדות התובע).

על כן לנתבעת עומד הכלל של מסמך בכתב כנגד עדות בעל-פה.

1. התובע ידע כבר ב- 8/05 כי דרגתו בוטלה (נספח ח' לתצהיר בוטראשווילי). באשר לטענתו של התובע כי בשנת 2005 קודמו 14 עובדים נוספים, הרי שבשונה מעניינו של התובע, קידומם של עובדים אלה אושר ע"י החשב המלווה ולא הוכח אחרת ע"י התובע.
2. מהעדויות התברר כי התובע קיבל את שכרו ולאחר מכן את הפנסיה על פי דרגתו ובהתאם לחוזר מנכ"ל 4/97:

"ש. אתה גם קובע שהתובע קיבל דרגת פרישה על פי דרגה 13+ ולא על דרגה 11+?

ת. לפי מה ששולם בתלושי השכר.

ש. אתה יכול להראות?

ת. לתשובה הזו והשאלה הקודמת אתן מענה לאחר הפסקה.

ש. אני מציג לך תלוש שכר של התובע של 5/08 – אתה רואה שהשכר הקובע 6,901 ₪ לאחר הפחתת שעות בסך 227 ₪. כלומר אם אני מוסיף את הסכום שהופחת שכר הקובע הוא 7,128 ₪. מוגש ומסומן נת/1.

ת. אני מסכים.

ש. אני מציג לך תלוש 8/08 – מענק הפרישה 76,250 ₪. מוגש ומסומן נת/2. אם נחלק את הסכום ב- 9.1 חודשים נגיע לשכר קובע למענק.

ת. כן.

ש. תאשר שהחלוקה נותנת 8,379.5 ₪?

ת. כן.

ש. כלומר יש פער בין השכר הקובע הרגיל לבין השכר הקובע למענק בגובה של 1,200₪?

ת. כן.

ש. שזה הפרש דרגה? אתה עדיין עומד במסקנה שהתובע קיבל לפי דרגה 11+ ולא 13+

ת. 7,125 ₪ זה השכר לחודש 5/08, מענקי הפרישה שולמו על בסיס 8,379 ₪.הפרש 1,200 אבל יש לזכור שבתלוש משכורת 5/08 לא מופיע לא ביגוד ולא הבראה שאמורים להוות מרכיב למענק הפרישה. לגבי שווי הדרגה בפועל כפי שציינתי קודם אבקש לבדוק ולחזור עם תשובה."

(עמ' 5 לפרוטוקול שורות 26-7 לעדות עייש)

1. מעדותו של המומחה עלה כי מענק הפרישה שולם לתובע לפי דרגת הפרישה ולא לפי הדרגה ערב הפרישה.

"ש. האם אתה מודע לכך שהתובע לא עמד בקריטריונים?

ת. התובע עמד בקריטריונים. אני קראתי את חווה"ד בקשר לחריגות שכר. לגבי וותק בדרגה לא בדקתי. את תקופת העבודה שלו בעיריה לא בדקתי. השהות בדרגה לא בדקתי.

...

ת. נתבקשתי לבדוק האם השכר ששולם, האם מענק הפרישה של התובע כלל בתוכו ביגוד והבראה וכן האם המענק כולל בתוכו רכיב דרגה 11+ או דרגה 13? אני טכנית מבחינתנו בחישוב שעשיתי פחות עניין אותי מה זה כן נכלל במרכיב, אנחנו חישבנו מחוץ לעניין הזה מה שאנחנו חושבים שצריך להיות וקיזזנו את מה שהמעסיק שילם כביכול על החשבון. ולכן מבחינתי אולי לא כתבתי את זה ברור בחווה"ד, כתבתי שההפרשים נובעים שוב ממענקי הפרישה לפי דרגה 11+ ולא לפי דרגת הפרישה וכן מאי הכללת קצובת ביגוד ודמי הבראה במשכורת הקובעת לחישוב מענק פרישה וחודשי הסתגלות והוספת רכיב הכוננות בחישוב המשכורת הקובעת.

קיים פער בין מה שהעיריה שילמה לבין מה שאנחנו צריכים לשלם. ניסיתי להסביר בחווה"ד ממה זה נובע, לא הגעתי למספרים ממה זה נובע. אנחנו חישבנו את מה שלדעתנו צריך להיות. יכול להיות שיש פער בין השכר של חודש 5/08 לבין גובה המענק, בסיס השכר לחישוב המענק, ולא ראיתי לנכון לנסות לפתח ממה נובע הפער. אותנו מעניין מה התביעה תובעת שזה את כלל הרכיבים שציינתי.

אגב, מרכיב הכוננות בדרגה הזאת לא נכלל לצורך חישוב המשכורת הקובעת.

ש. אתה אומר שלא חישבת על סמך רכיבי השכר? מה הפרמטר של החישוב.

ת. על סמך רכיבי השכר. שכר הבסיס לפי דרגה 13 צריך להיות 9,249 ₪... לפי חישוב השכר, שכר יסוד, תוספת וותק, כל מרכיבי השכר שאמורים להיות לפי טבלאות השכר, לדעתנו מה שאמור להיות לפי דרגה 13....תוסיפי לזה ביגוד 154 ₪ והבראה 372 ₪. זה סה"כ אמור להיות בסיס לחישוב. מזה ניכינו את מה שהעיריה שילמה."

(עמ' 7 לפרוטוקול שורות 11-9 וכן 33-14 לעדות עייש).

1. על פי חוזר מאי 97' הוספה לתובע כדין דרגה וחצי עם פרישתו.
2. עם זאת, על העירייה היה לערוך שימוע בטרם תיקון הטעות לשיטתה. אין דעתנו כדעתה כי מאחר שלא היה זכאי מלכתחילה לא היה צורך לערוך שימוע. במשכורת חודש 6/05 בוטל לפתע הקידום לדרגה +12 ושכרו הופחת באופן רטרואקטיבי מחודש 3/05. על הנתבעת היה להודיע לתובע על ההפחתה וליתן לו להשמיע את דברו בדבר ההפחתה. התובע פנה אל הנתבעת עוד ביום 14.7.05 אולם לא נענה על ידי העירייה באותה העת.

האם תוספת הכוננות היא חלק מהשכר הפנסיוני הקובע של התובע?

1. תוספת כוננות נדרשת מאופי תפקידו של התובע (מנהל מחלקת תקשורת) והנה תוספת שניתנת בעבור הנכונות לעמוד לרשות הנתבעת מעבר לשעות העבודה הרגילות:

"במקרה בו תפקידם של העובדים מחייב אותם להיות בכוננות, כגון – מנהל מחלקה בבית חולים, עובדי מעבדות בבית חולים, עובדי מיחשוב, – תוספת כוננות המשולמת להם היא בגדר "תוספת" ולא חלק מהשכר הרגיל."

(ע"ע (ארצי) 439/06 מאיר מן נ' מדינת ישראל - הממונה על הגמלאות, ניתן ביום 14.4.08 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 7)

קרי, התשלום עבור הכוננויות אינו חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום הגמלה.

1. שוכנענו כי בשל אופיו של התפקיד, שילמה העירייה לתובע תוספת כוננות וזאת בתמורה לנכונותו המתמדת של התובע להיות זמין ולהתייצב לקריאות לאחר שעות העבודה הרגילות. ברי כי על מנהל מחלקת תקשורת, שאין תחתיו עובדים (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 2-1 לעדות התובע), להיות זמין גם לאחר שעות העבודה. אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נקרא התובע לעבוד בשעות שלאחר העבודה אם לאו, אלא עצם היותו נכון ומזומן, די בכך להעיד כי התוספת הִנה אמיתית ואין היא חלק מהשכר הקובע לפנסיה. כעולה מחומר הראיות עמדת משרד האוצר היא כי רכיב הכוננויות אינו רכיב פנסיוני:

"עמדתנו העיקרונית היא כל רכיב הכוננות אינו רכיב פנסיוני וכך גם על פי הפסיקה הענפה בתחום זה. מנוסח מכתבך גם עולה כי רכיב זה בוטח בהתאם במסלול של פנסיה צוברת מה שמצביע על כוונת המעביד כי מדובר ברכיב שאינו פנסיוני.
יחד עם זאת אבקש לקבל את תלושי שכרו של דוד עזריה לחודשים 8/98 ו - 2/99 תלוש לפני הפרישה ותלוש נוכחי בטרם אקבע סופית את עמדתי בתיק זה."

(נספח י' לכתב ההגנה)

1. לא זו אף זו, אין מחלוקת כי רכיב הכוננות בוטח על-ידי העירייה בפנסיה צוברת ולפני כן בוטח בקופת גמל (עמ' 10 שורות 12-10 לעדות עייש וכן נספח י'1-י'4 לתצהיר בוטראשווילי) ועל כן ברי כי אין להפריש לפנסיה בגין אותו רכיב לפנסיה צוברת ולפנסיה תקציבית.
2. תוספת רכיב הכוננויות, בטרם המעבר לפנסיה צוברת, בוטחה בקופת הגמל כ"שעות נוספות" עוד משנת 1996.

"ש. אמרת שהתובע בוטח בפנסיה צוברת. בסעיף שהפניתי אותך אליו כתוב שהוא לא בוטח בפנסיה צוברת?

ת. זה לא נכון. גם קופת גמל מהווה פנסיה צוברת לפחות מ- 08'."

(עמ' 6 לפרוטוקול שורות 23-21 לעדות המומחה)

1. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

האם זכאי התובע לתוספת אחוזית בשל ביטול משרתו?

1. בחינת מכתב העירייה אל התובע מיום 30.5.08 מול מכתב העירייה מיום 14.8.08 (נספחים ט"ו וי"ח לכתב התביעה) עולה כי השוני הוא ביטול תוספת אחוזית בשיעור 7% במכתב המאוחר יותר. אין מחלוקת כי על גבי המכתב נכתב כי "מצריך בדיקה של מסלול הפרישה ודרגת פרישה" והתובע לאחר קבלת המכתב של חודש 8/08 לא מחה (התובע בעצמו צירף את המסמך לתצהירו ולא הכחישו).
2. בחוזר 4/97 נקבע כי פרישת העובדים טעונה אישורו של הממונה על כ"א ברשויות המקומיות במשרד הפנים.
3. ביום 25.8.08 נכתב על ידי מנהל תחום (תנאי שירות וגימלאות) במשרד הפנים כי על תכנית ההבראה מוחלים תנאי חוזר מאי 97' (נספח ט"ז לתצהיר בוטראשווילי):

"הנדון: אישור תוכנית הבראה ותנאי פרישה

בהתאם לאישורו של מר י. שפיצר מיום 27/5/07 בדבר החלת תנאי מאי 97 על תוכנית ההבראה בעיריית לוד לשנים 2008-2007, ולאחר שבחנתי את הטבלאות של תנאי הפרישה הן לגמלאות (נספח 4 ב' – פרישה) והן של הפיצויים (נספח 4 א' – פיצויים), הריני לאשר בזאת את תנאי הפרישה לגמלאות וכן את תנאי תשלום הפיצויים, בהתאם להתניות המפורטות להלן:

אחוז התוספת הממוצעת לכלל הפורשים לגמלאות, לא תעלה על 4%.

כמו כן, תינתן הגדלה של תוספת אחוזית לפורשים לגמלאות בגיל הסמוך ל-50, ובלבד שתוספת זו תכלל במכסת התוספת הכוללת, כאמור בסעיף 1 לעיל ורק לעובדים הקרובים לגיל 50, בתנאי שסך כל הפורשים בקטגוריה זו לא יעלה על 10% מכלל הפורשים לגמלאות.

מענקי פרישה לפורשים לגמלאות ישולמו בהתאם לנוסחת החישוב של משרד הפנים שנשלחה לאגף משאבי אנוש בעיריית לו.

דרגת פרישה למפוטרים לפיצויים, תוענק רק במידה ודרגתם הקיימת אינה חורגת ממתח הדרגות הצמוד לתפקידם, למעט חריג אחד. ..."

התוספת האחוזית לא אושרה לתובע ע"י הממונה מטעם משרד הפנים ועל כן התובע אינו זכאי לה.

1. עם זאת, הלכה למעשה הוטעה התובע על-ידי העירייה גם אם העירייה לא התכוונה לכך והראיה: פניותיה החוזרות ונשנות אל הממונה במשרד הפנים לאשר לתובע את התוספת האחוזית.
2. שינוי תנאי הפרישה רק בתקופת ההודעה המוקדמת הנה גרימת עוול ועוגמת נפש לתובע. אולם אין זה המקרה בו יכול היה התובע לבחור באם להמשיך את עבודתו או לא, שכן התובע היה ברשימת המפוטרים ולכן היה עליו לקבל את התנאים שהוכתבו ע"י משרד הפנים.
3. נוכח מסקנתנו כי התובע אינו זכאי לתוספת אחוזית ותוספת כוננויות, אין מקום לקבל את חוות הדעת, כפי שהודה בכך המומחה בעצמו:

"ש. בהנחה שהתובע לא היה זכאי לכוננות או לקידום בדרגה בכמה היית מפחית את הסכום לפרישה?

ת. יש לי קושי לחלק את המספרים כאן, אבל זה הבדל משמעותי קרוב לאפס. התביעה בכימות שלי לוקח בחשבון שלושה מרכיבים. האחד דרגת הפרישה, 12+, את התוספת האחוזית, ואת מרכיב הכוננות."

(עמ' 4 לפרוטוקול שורות 34-31 לעדות עייש)

1. נספח א' לסיכומי התובע הנו מסמך חדש והחישובים בו מהווים חישובים חדשים ועל כן אין כלל מקום להתייחס אליהם.
2. אשר על כן, דין רכיב תביעה זה להידחות.

האם זכאי התובע לתוספת אחוז בגין היות התובע נכה צה"ל?

1. התובע צירף אישור על הכרה בו כנכה צה"ל (10%). בסיכומיה טוענת הנתבעת כי תוספת של אחוז אחד בגין היותו של התובע נכה צה"ל לא הובטחה לתובע ושאם הוא איננו זכאי לתוספת האחוזית, ממילא אינו זכאי לאחוז זה. אין בידנו לקבל טענה זו ונסביר.
2. במכתבו של מנהל משאבי אנוש למשרד הפנים נתבקש משרד הפנים לאשר תוספת של 1% גמלה בשל היותו של התובע נכה צה"ל (נספח כ"ח לתצהיר התובע). לא מצאנו כל טעם מדוע לא הוענקה תוספת זו לתובע ומה הקשר לתוספת האחוזית^[1], שהובטחה לתובע.
3. סעיף 85.144 לתקשי"ר העוסק בהגדלת תקופת שירות מטעמים אישיים, משפחתיים ובריאותיים מכוח סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גימלאות) קובע בסעיף קטן (ד):

"פרישה לקצבה לרגל מצב בריאות לקוי או נכות אם :בעת פרישתו של העובד לקצבה היה מצב בריאותו שלו או של בן זוגו לקוי ולליקוי זה השפעה על יכולת השתכרותו שלו או של בן זוגו ו/או ישנן בגין מצב הבריאות הוצאות מיוחדות, רשאית הוועדה להמליץ על …: הגדלה של עד 4%, או הגדלה בשיעור של 1% לכל 10% נכות שנקבעו לעובד - הכל לפי השיעור הגבוה יותר - בגין מצב בריאותו של העובד עצמו...האמור לעיל מותנה בכך, שאין העובד או בן זוגו מקבלים תשלומים כלשהם ממקור אחר, בגין מצב בריאותם הלקוי..."

1. על פי החלטת ממשלה 2364 מיום 30.7.02 ועל פי הוראות התקשי"ר דלעיל הוצא חוזר 2/03 ע"י נציבות שירות המדינה העוסק בכללים ובתנאים להגדלת תקופת השירות של העובד בגין מצב בריאותו. לא הונחה בפנינו ע"י מי מהצדדים תשתית משפטית ועובדתית האם התקיימו התנאים הקבועים בחוזר, האם כללים אלו חלים על עובדי הרשויות, האם הוגשה בקשה מתאימה, האם הופנה התובע במועד לועדה רפואית. כל שמונחת בפנינו היא בקשתו של מנהל משאבי אנוש בעירייה למשרד הפנים להענקת אחוז פרישה נוסף בשל היותו של התובע נכה צה"ל. הא ותו לא. בכך אין כדי להקים זכות לתובע להגדלת תקופת השירות בשל מצב בריאותו.
2. לפיכך מחד גיסא, הנתבעת לא הציגה בפנינו כי הפנתה את תשומת ליבו של התובע בדבר הליכים אלו, נוכח בקשתו של מנהל משאבי אנוש בעירייה העיריה והעירייה לא הוכיחה כי נהגה כדין ויתכן כי בשל מעשיה נגרם לתובע גם במקרה דנא נזק ומאידך גיסא, התובע לא הניח כאמור תשתית עובדתית אשר יש בה כדי לתמוך בהגדלת תקופת השירות. לכן משהנטל להוכחת רכיב תביעה זה מוטל על התובע ומשכאמור לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית לרכיב תביעה זה, דינו להידחות.

האם הפלתה הנתבעת את התובע בהענקת התוספת האחוזית?

1. ברשימת הפורשים מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד היו 2 עובדים בנוסף לתובע אשר לא הגיעו לגיל 50 ולא זכו לתוספת האחוזית (7%) בעקבות ביטול או ספיגת משרתם: מר גבי מיכאלי וגב' מרסל לוי. הנתבעת צירפה לסיכומיה ביצוע גמר החשבון של גב' מרסל לוי, המאמת עובדה זו (גמר חשבון שהוגש עוד קודם לכן בהליך אולם נמחקו בו פרטי העובדת).
2. מר חיים טויל ומר שמעון טרבלסי, שפרשו במסגרת הסכמי ההבראה, כן קיבלו תוספת אחוזית בגין ביטול או ספיגת משרתם, אולם הם היו מבוגרים מהתובע – מר טרבלסי היה בן 47 ומר טויל היה בן 48, כאשר התובע היה באותה עת בן 45.
3. העירייה נתנה את התוספת האחוזית רק לעובדים שהיו קרובים לגיל 50 לפי סדר גילאים יורד ועד למיצוי המיכסה של 10% מכלל הפורשים. מאחר שהמיכסה מוצתה, לא קיבלו 3 עובדים אלה את התוספת, או למצער לא הוכח ע"י התובע ונסביר.
4. מעיון ב"רשימת 31 העובדים אשר הוסכם על פיטוריהם" (נספח י' לתצהיר התובע) וב"רשימת 61 העובדים אשר הועמדו לפיטורים ופוטרו לאחר שימוע" (נספח י"א לתצהיר התובע), עולה כי כל העובדים אשר מצויים ברשימה נספח י' והם מתחת לגיל 50 מצויים ברשימה נספח י"א.
5. ברשימת העובדים אשר הועמדו לפיטורים ופוטרו מופיעים 8 עובדים שהם מתחת לגיל 50 וקיבלו את התוספת האחוזית (1, 18, 19, 22, 25, 31, 36, 41^[2], 57). על פי רשימה זו כל העובדים היו מבוגרים מהתובע למעט גב' מרסל לוי, אולם כאמור מגמר החשבון של גב' מרסל לוי ברי כי היא לא קיבלה את התוספת האחוזית. לכן מרשימה זו ברי כי רק 7 עובדים קיבלו תוספת אחוזית והם היו מבוגרים מהתובע.
6. מר אברהם אמונה, מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות) באגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות שבמשרד הפנים קובע, כי סך הזכאים לתוספת האחוזית לפורשים לגמלאות לעובדים אשר מתחת לגיל 50 לא יעלה על 10%. על כן מרשימה שהוצגה בנספח יא' על מספר העובדים לעמוד על כ-6 עובדים. כפי שראינו לעיל, למצער 8 עובדים ובפועל 7 עובדים, שהם למעלה מ-10% מהעובדים קיבלו תוספת אחוזית אולם הם מבוגרים מהתובע.
7. אשר על כן לא מצאנו כל תשתית עובדתית לטענה כי התובע היה זכאי לתוספת האחוזית.

האם נגרמה לתובע עוגמת נפש בשל התנהלות העירייה?

1. העירייה ביטלה את דרגתו של התובע מבלי לערוך לו שימוע, הציגה בפניו מצג שווא לעניין תנאי פרישתו וחזרה בה בתקופת ההודעה המוקדמת. זאת ועוד, העירייה אף לא פעלה לשם הגדלת תקופת שירותו בשל היותו נכה צה"ל. אין ספק שלתובע נגרמה עוגמת נפש. משרכיב תביעה זה הועמד על סך 50,000 ₪ הננו מחייבים את העירייה לשלם לתובע 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

סוף דבר

1. כאמור, התרשמנו כי לתובע נגרם עוול אף אם ללא כוונה ובשל כך הוא נאלץ לשכור את שירותיהם של ב"כ, לרבות תשלום עבור 2 חוות הדעת. לפיכך הנתבעת תשלם לתובע 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ו- 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
2. המדינה לא הגישה סיכומיה ובשל כך התעכב סיום בירור התיק דנא. לפיכך תשלם המדינה לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
3. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ב' אב תשע"ד (‏29 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן

1. לא מצאנו כל דיון בשאלה של הגדלת אחוזי הפנסיה בשל היותו של התובע נכה צה"ל (1% לכל 10% נכות). ↑

2. עובדת מס' 41, אשר קיבלה רק 6% תוספת אחוזית, לא נלקחה על ידנו לחישוב המכסה הנ"ל. ↑