1. בפני תביעה כספית על סך של 271,799 ₪ שהוגשה ע"י התובעת מלכתחילה כנגד הנתבעת מס' 1 אשר שלחה הודעת צד שלישי נגד הנתבעת מס' 2. בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן לפיו צד שלישי הפכה לנתבעת מס' 1 והמודיעה הפכה לנתבעת מס' 2. סדר הצדדים בכותרת הוא כאמור בתיק האלקטרוני. התובעת הלוותה כספים בשלוש הזדמנויות לחברת פי.סי.אי אקולוגיה בע"מ (להלן: "הלווה"). לטענתה הלווה לא סילקה את מלוא חובותיה כלפיה.

התביעה גם הוגשה כנגד חברת דור-אלון תפעול תחנות דלק בע"מ (להלן: "דור אלון"), אשר עבורה ביצעה עבודה. ביום 21.7.15 המחתה הלווה לתובעת את הכספים המגיעים לה מדור אלון (נספח 10 לכתב התביעה). לטענת התובעת, דור אלון התעלמה מהמחאת הזכות, למעט, באיחור, ביצוע 4 תשלומים בודדים. התביעה הוגשה כנגד שתי הנתבעות על מלוא סכום התביעה בתוספת ריבית חודשית של 2.5 אחוז בתוספת מע"מ שחושבה בשיטת ריבית דריבית מיום 24.5.10.

אקדים כי מהטעמים המפורטים להלן, הנתבעות חבות לסלק את היתרה של ההלוואה השלישית והראשונה.

2. התובעת והלווה, שהן צדדים ישירים להלוואות, אינן חולקות לגבי העובדות הבאות:

הלוואה ראשונה

א) כי התובעת הלוותה ללווה סך של 100,000 ₪ ביום 26.1.05;

ב) כי ביום 25.1.05 הלווה נתנה לתובעת 14 המחאות על סך של 9,436 ₪ כל אחת, וכן המחאה על סך של 5,457.68 ₪ (מע"מ). סך הכל 132,104 ₪ וכן מע"מ. לטענת התובעת הסכום של ההמחאות גילם את הקרן, הריבית, התשלומים ותקופת השבת ההלוואה;

ג) להלוואה ערבו יגאל פגליארי ומנחם בלוטין;

ד) לטענת התובעת הוסכם כי תשלום שלא יפרע במועדו יישא ריבית חודשית בסך של 2.5 אחוז בתוספת מע"מ;

ה) על פי הנתונים לעיל, ההלוואה נשאה מרכיב ריבית מוסכמת. הצדדים חלוקים בטענת התובעת שהוסכם גם על ריבית פיגורים;

ו) 5 שיקים לא נפרעו החל מחודש נובמבר 2005. לטענת התובעת נותר חוב של 108,000 ₪ שחושב לפי ריבית דריבית חודשית של 2.5%.

הלוואה שניה

ז) בחודש יוני 2005 לוותה הלווה מהתובעת סך של 108,000 ₪. החוב נפרע ביתר, בסכום עודף של 173,107 ₪ נכון ליום 24.10.10, בחישוב של ריבית של 2.5% ריבית חודשית. כי הלווה המחתה לתובעת את זכויותיה מהאוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות.

הלוואה שלישית

ח) בחודש 08/05 הלוותה התובעת ללווה סך של 80,000 ₪;

ט) הלווה המחתה לתובעת את זכויותיה הכספיות עד ליום 30.12.06 אצל דור אלון;

י) דור אלון העבירה לתובעת רק 4 תשלומים;

יא) לטענת התובעת תנאי ההלוואה השלישית היו זהים להלוואה השניה. הלווה חולקת על כך וטוענת לשערוך של הפרשי הצמדה וריבית;

יב) נטען ע"י התובעת כי נכון ליום 24.10.10 נותר חוב בגין הלוואה זו בסך של 258,638 ₪. הלווה חולקת על כך.

3. טענות הלווה: ההלוואה הראשונה - כלל הריביות גולמו בעת נטילת ההלוואה בגובה של 32 אחוז בצירוף מע"מ. הלווה חלקה על כך שהוסכם גם על ריבית דריבית של 2.5 אחוז לחודש על פיגורים.

לגבי ההלוואה השלישית נטען כי הוסכם שההלוואה תשא הפרשי הצמדה וריבית בלבד. לגבי המחאת הזכות בגין הכספים המגיעים מדור אלון נטען כי ההמחאה היתה מוגבלת לתקופה שבין 31.7.05 ועד 31.12.06. נטען גם כי הכספים שולמו לה ע"י דור אלון והיא העבירה אותם לתובעת עד לסילוק ההלוואה השלישית וזאת מעבר ל – 4 התשלומים ששילמה דור אלון במישרין.

לטענת התובעת היה על דור אלון לשלם על פי המחאת הזכות בתקופה הרלבנטית ללא קשר לקיומו או אי קיומו של חוב הלווה לתובעת.

דור אלון טענה שהתובעת לא פנתה אליה ולכן היא העבירה כספים ללווה. לטענת התובעת התשלום היה צריך להתבצע מיד עם אישור ההמחאה מבלי צורך לקבל דרישה של התובעת.

התובעת עתרה לחייב את דור אלון במלוא החוב של הלווה , ביחד ולחוד עם הלווה.

הלוואה ראשונה ושלישית – סוגית הריבית על הפיגורים

4. לגבי ההלוואה הראשונה לא נערך הסכם הלוואה. הצדדים החליפו קבלות כאשר התובעת מוסרת קבלה על קבלת השיקים והלווה מסרה קבלה על הסכום נשוא ההלוואה. להלוואה ערבו ה"ה יגאל פגליארי ומנחם בלוטין במסמך בכתב. על פי מסמך זה הם ערבו לקרן 100,000 ₪, לעובדה שההלוואה מסולקת ב- 14 שיקים, כ"א בסך של 9,436 ₪ וכן שיק על המע"מ בסך של 5,457,68 ₪. במסמך אין התייחסות לריבית פיגורים או מנגנון גבייתו. החתימות אושרו ביום 24.1.05 ע"י עו"ד אורלי תדהר.

פרטי ההלוואה השלישית לא הועלו על הכתב במישרין. כל שיש זו המחאת זכות.

על פיה היה על דור אלון להעביר לתובעת את כל הכספים המגיעים ממנה לווה עד לסילוק מלוא הכספים המגיעים לתובעת מהלווה (סעיף 3.2 להמחאת הזכות). המסמך מוגבל בתקופה (21.7.05 ועד 30.12.06) אך אין בו סכום החוב ואופן חישובו.

להבדיל, לגבי ההלוואה השנייה נערך ונחתם הסכם בין התובעת ללווה. לגרסת אמנון שמעוני, העד מטעם התובעת, תנאי ההלוואה השלישית היו כתנאי ההלוואה השנייה לפי סיכום עם מר פגליארי (סעיף 8 א' לתצהירו.(

בהתייחס להלוואה הראשונה התובעת טוענת שסוגיית ריבית הפיגורים הוסכמה בעל פה בין אמנון שמעוני מטעם התובעת לבין יגאל פגליארי מטעם הלווה (סעיף 6 ה' לתצהירו). בהתייחס להלוואה השלישית נטען על ידי העד, רו"ח שמעוני כי סוכם בעל פה בינו לבין פגלארי כי תנאיה יהיו כתנאי ההלוואה השניה. בהסכם המתייחס להלוואה השניה לא הוסכם בסוגיה זו של ריבית פיגורים אלא רק שהריבית החודשית היא על סך של 2.5 אחוז ריבית לחודש בצירוף מע"מ.

דיון

5. בהתייחס ללווה שאינו תאגיד המחוקק התערב בהלוואות החוץ בנקאיות וקבע הוראה קוגנטית כי חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב [סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואת חוץ - בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ – בנקאיות")].

החוק לא חל כי הלווה הוא תאגיד (סעיף 1 לחוק הלוואות חוץ-בנקאיות). ניתן ללמוד מתוך החוק כי המגמה היא לחייב שקיפות וגילוי מלא בהתייחס לתנאי ההלוואה כולל פרטים של ריבית וריבית פיגורים (סעיף 3 (ב) (11) לחוק הלוואות חוץ-בנקאיות(.

בהתייחס להלוואה הראשונה הסכימה הלווה שתנאי האשראי, ריבית ומע"מ היו ידועים לה ונכללו בשקים שהיא נתנה. אין מחלוקת כי הסך הכל מגלם את שווי האשראי.

חלק מהשיקים כובדו וחלק לא כובדו. המחלוקת היא לגבי השיקים שלא כובדו. לטענת הלווה סכום ההשבה כלל את הריבית היחידה לחיוב דהיינו גם את הפיגורים האפשריים (סעיף 18 לכתב ההגנה המתוקן). בכתב הערבות יש התייחסות לריבית הגלומה בהשבה לשיעורין של ההלוואה (ע"י השקים).

לטענת הנתבעת מס' 1 הריבית החוזית היתה מופרזת לכשעצמה ולפיכך אין מקום לחייב את השיקים שלא נפרעו בריבית דריבית, וככל שיש מקום ללמוד את הסכמת הצדדים מהחוזה שכן נערך, שהוא לגבי ההלוואה השנייה, אזי מדובר בריבית חודשית בצרוף מע"מ ולא ריבית דריבית. לפי לשון ההסכם בהתייחס להלוואה השנייה אין מועד פירעון קבוע אלא חיוב בריבית של 2.5 אחוז לחודש בתוספת מע"מ. על פני הדברים מדובר ב-30 אחוז ריבית שנתית.

בשלב המקדמי של המשפט, לבקשת בית המשפט חישב כל צד את החוב לגרסתו. ב"כ התובעת צרף חישוב של חמשת השיקים ליום 24.10.10 לפי ריבית דריבית בגין פיגורים. כל שיק עמד על 9,436 ₪. לגבי השיק שמועד פירעונו הוא 25.11.05 עמדה הריבית על סך של 25,634.35 ₪, לגבי השיק השני, שמועד פירעונו 25.12.05, עמדה הריבית על 24,778.98 ₪. לגבי השיק השלישי שמועד הפירעון יום 25.1.06 הריבית היא 23,944.46 ₪. לגבי השיק הרביעי שמועד הפירעון 25.2.06 הריבית היא על סך של 23,130.31 ₪. שיק חמישי שמועד הפירעון שלו הוא 25.3.06 הריבית היא בגובה של 22,336.01 ₪.

סך הכל 119,824.11 ₪ ריבית בגין חוב קרן של 47,180.00 ₪. בפיגור של כ –30 חודשים מדובר בכ-16 אחוז ריבית פיגורים לשנה (מעוגל(.

6. מועדי השיקים שלא נפרעו קודמים את מועד הגשת התביעה כ-4 שנים. הריבית הנתבעת היא פועל יוצא של חלוף הזמן ממועד הפירעון ועד למועד הגשת התביעה.

גם אם אקבל את גרסת התובעת שהוסכם על ריבית פיגורים של 2.5 אחוז בשיטת ריבית דריבית, התובעת מחויבת בתום לב בגביית החוב [סעיפים 39 ו–61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973(].

לגבי לווה פרטי, סעיף 9 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מקנה לבית המשפט סמכות, אף מיוזמתו, להתערב בחוזה ובתנאיו [סעיף 9(א) לחוק הלוואות חוץ-בנקאיות; ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' ציניאשוילי (24.6.09)]. מתוך שהמחוקק בא להגן על הלווה שאינו תאגיד מפני תנאי ריבית מפתיעים ועל יסוד ההוראה בסעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי) כי: "חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינונים" והוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) שקובעת כי במקום שלא הוסכם על חיוב לתשלום עבור נכס או שיעורו "יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה."

אלו התובעת הגישה את השיקים לפרעון בלשכת ההוצאה לפועל, בסמוך לאחר החילול, היתה הריבית נקבעת עלפי הוראות סעיף 81א 3 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 הקובע כי מקום שטרם חלף המועד להגשת התנגדות: "יווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, והכל החל במועד הפרעון ועד למועד להגשת ההתנגדות...". משחלף המועד להגשת ההתנגדות והיא לא הוגשה, יתווספו ממועד זה, "הפרשי הצמדה וריבית צמודה לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה; בסעיף קטן זה, "החוב" – סכום התביעה בתוספת ריבית או הפרשי הצמדה וריבית ...". סעיף 81א 3 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, הוראות סעיפים 45 ו – 46 בשילוב סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) מבססים יחד עם סעיף 9 לחוק הלוואות חוץ- בנקאיות את הבחינה של התביעה של ריבית הפיגורים לגבי ההלוואה הראשונה.

7. גרסת התובעת היא שהריבית על פיגורים של ההלוואה הראשונה הוסכמה עם הערבים (סעיף 6 (ה) לכתב התביעה המתוקן). על פי סעיף 9 לכתב התביעה המתוקן הערבים הם בעלי מניות ומנהלים של הלווה. על פי גרסתו של העד מנחם בלוטין, השיקים שלא כובדו–בוטלו ע"י הלווה (סעיף 10 לתצהירו). לטענתו יש לחשב את החוב בגינם לפי חוק הפרשי הצמדה וריבית כנהוג על שיקים חוזרים.

לפי החישוב שלו החוב על השיקים הוא הפרשי הצמדה בסך כולל של 4,889.78 ₪ וכן ריבית בסכום כולל 8,873.09 ₪. סך הכל חוב כולל השקים 60,942.87 ₪ נכון ליום 12.6.11.

בחקירתו הנגדית של מנחם בלוטין הוא חלק על כך שסוכם על ריבית לגבי פיגור (עמ' 43 לפרוטוקול מול שורה 30; עמ' 46 שורות 8–9). כנגד, העיד אמנון שמעוני הבעלים היחידי של התובעת שהוא לא מכיר את מנחם בלוטין, אלא רק את יגאל פגליארי (עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 14). יגאל פגליארי לא העיד. לגבי מנחם בלוטין הוא הסכים שהוא אולי פגש אותו פעם (עמ' 15 לפרוטוקול).

העד אמנון שמעוני שפך אור על הסוגיה של החיוב בריבית דריבית של הפיגורים. לפי עדותו הוא חישב גם יתרת זכות שהתקבלה בגין ההלוואה השנייה באותה ריבית דריבית (עמ' 17 לפרוטוקול מול שורות 14 – 16). הנתבעים לא סתרו זאת. העד גם הסביר את מערכת היחסים בינו לבין יגאל פגליארי של מערכת יחסים אישית והתחשבות (עמ' 14 – 15 לפרוטוקול; עמ' 18 לפרוטוקול). ההתחשבות היתה בין היתר בדחיית הפקדת שיקים לפירעון כדי שהלווה לא ייכנס להגבלה (עמ' 14 לפרוטוקול) והוא גם הסכים להמתין ל"שותף" שיצטרף (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורות 20 –22(.

על פי התשתית הראייתית השתכנעתי כי ההלוואה הראשונה ניתנה כנגד שיקים וערבות לשיקים. הערבות גיבשה את תנאי ההלוואה. הדרישה לריבית על הפיגורים עלתה לאחר שהלווה נקלעה לקשיים כלכליים, והיה חשש לחילול השיקים. זה קרה לאחר ש – 9 שקים נפרעו כ–11 חודשים ממועד מתן ההלוואה הראשונה ולאחר שכבר נלקחו עוד 2 הלוואות. התובעת לא העידה את יגאל פגליארי כדי לתמוך בגרסתה שהוא הסכים בשם החברה לריבית פיגורים לגבי השקים מראש כחלק מתנאי העסקה.

טעם מחזק למסקנה זו שלא סוכם על ריבית פיגורים הוא שבהלוואה השנייה שניתנה לפני שהשיקים שבמחלוקת לא כובדו אין התייחסות לריבית פיגורים הגם שהצדדים העלו את תנאי ההלוואה על הכתב. העד מטעם התובעת, רו"ח אמנון שמעוני, אמר כי הוא איננו נותן הלוואות מקצועי. אמירה שיש לקבל רק חלקית. כי כרו"ח במקצועו, הוא נחשף לפיגורים של תשלומים שונים וכך גם עולה מהסברו על אופן חישוב הריבית. לכן אני לא מקבלת את החסר של התייחסות לריבית פיגורים כטעות של חסר ניסיון.

לפיכך לא השתכנעתי מעל 50 אחוז כי בהתייחס לשיקים במועד משיכתם, הוסכם על ריבית פיגורים של 2.5 ריבית דריבית.

לכן, אני מעמידה את החוב בגין השיקים כקרן וריבית והפרשי הצמדה על פי ההסדר שאותו היתה התובעת מקבלת אלו היא הגישה את השקים לגביה בלשכת ההוצאה לפועל. החוב, למועד הגשת התביעה הוא אפוא הקרן והפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961.

ההלוואה השלישית

8. תנאי ההלוואה השלישית לא הועלו על הכתב. העד מטעם התובעת העיד שתנאי ההלוואה מבחינת ריביות היו זהות להלוואה השנייה שהועלתה על הכתב. ההלוואה השנייה סולקה ביתר ע"י הנמחת, הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. העודף חושב באותה ריבית דריבית ושימש לקיזוז כנגד ההלוואה השלישית (עמ' 19 לפרוטוקול). הלווה לא חלקה על כך שהתשלום העודף זוכה באותה ריבית שהיא נדרשת לשלם.

גרסת הלווה היתה שתנאי ההלוואה השלישית לא היו זהים להלוואה השנייה לנוכח הסכום המופרז של הריבית שנגבה בשתי ההלוואות הראשונות. אז סוכם לגרסתה על הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. גרסאות הצדדים לתנאי ההלוואה השלישית, מעבר לסכום, לא נתמכו ע"י עד חיצוני, הגם שמדובר בעד משותף לשני הצדדים – רו"ח שמעוני: הלקוח של יגאל פגליארי (עמ' 20 לפרוטוקול). התשלום היה צריך להתבצע ע"י דור אלון, על פי המחאת זכות. החתימה עליה מטעם הלווה היא של שני חותמים. לכאורה מדובר בערבים להלוואה השנייה, ה"ה יגאל פגליארי ומנחם בלוטין.

ההמחאה אינה כוללת הגבלה של סכום או פירוט של תנאי ההלוואה/ההלוואות שהממחה לקחה. הניסוח הוא שההמחאה היא של "כל זכויותינו, ללא יוצא מן הכלל, לקבל את הכל הכספים ו/או שיגיעו לנו מכם". (סעיף 1 להמחאת הזכות). ההמחאה על פי לשונה היא מאוד רחבה ולא ניתן ללמוד ממנה שלתקופה הרלבנטית היא מוגבלת רק להלוואה השלישית או לריבית מסוימת.

על פי גרסת התובעת ההמחאה קדמה את מתן ההלוואה השלישית.

לא השתכנעתי מגרסת הלווה כי תנאי ההלוואה השלישית באו לתקן את תנאי ההלוואה הקודמת. אני מאמינה לרו"ח שמעוני כי הוא הלווה כספים לנתבעת מס' 1 בגלל ההכרות האישית שלו עם יגאל פגליארי אשר באותו זמן פעל בשם הלווה. תנאי ההמחאה הרחבים של זכויות הלווה אצל דור אלון לא ציינו את ההלוואה / ההלוואות שבגינם ניתנה ההמחאה וריביות. לא הועד מטעם הלווה יגאל פגלארי, שלכאורה השיג את ההלוואה, הנטל חל על הלווה להוכיח שתנאי הריבית שונו לגבי ההלוואה השלישית. אי העדתו של יגאל פגליארי מחזקת את גרסתה של התובעת שתנאי ההלוואה השלישית היו כתנאי ההלוואה השנייה. מפני שהוא ייצג בעסקה את הלווה ואי העדתו מצביעה על אפשרות שעדותו לא הייתה תומכת בגרסתה.

לכן אני קובעת שההלוואה השלישית ניתנה בתנאי ההלוואה השנייה.

תנאי ההלוואה השנייה שהועלו על הכתב הם שניתן סכום ונקבעה הריבית וגם נקבעה המחאת זכות להלוואה ללא מועד לסיום התשלום ההלוואה. עפ"י לשון ההסכם הריבית היא 2.5 אחוז לחודש בצרוף מע"מ, עד לסילוק ההלוואה.

לגבי הטענה כי הלווה פיגרה בהשבת ההלוואה ולכן יש לחשב את החוב לפי ריבית פיגורים, הפסיקה פירשה כי המועד לסילוק ההלוואה שאין לה מועד פירעון מוסכם הוא "עם דרישה" [ד"נ 32/84 עיזבון וולטר נתן ווליאמס ז"ל נ' ISRAEL BRITISH BANK( LONDON)( IN

LIQUIDATION ) , פ"ד מד (2) 265 (1990)]. לכן הריבית המוסכמת היא מכללא גם ריבית הפיגורים כי היא שותקת לגבי מצב של פיגור. בהתייחס לדרישה – עד למועד הגשת התביעה, המהווה דרישה לכשעצמה, לא הוכח שהלווה נדרשה לפרוע את החוב. לכן המועד קם עם הגשת התביעה.

לפיכך אני קובעת כי ההלוואה השלישית מחושבת לפי תנאי ההלוואה השני דהיינו לפי ריבית של 2.5 אחוז בצרוף מע"מ לכל חודש. דהיינו 30% בחישוב שנתי בצירוף מע"מ. בהיעדר פירוט בהסכם כי מדובר בשיטת ריבית דריבית. הספק לגבי שיטת חישוב הריבית פועל לרעת המלווה [סעיף 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי); סעיף 9 לחוק הלוואות חוץ –בנקאיות; סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי)].

9. אופן חישוב היתרה של ההלוואה השלישית: ב"כ התובעת, עו"ד יובל אליהו, חישב את הסכום של ההלוואה כקרן בצירוף ריבית דריבית ממועד מתן ההלוואה ועד למועד הגשת התביעה, והפחית ממנה את התשלומים ששולמו בפועל, באותה דרך, וכן הוא קיזז את יתרת הזכות מההלוואה השנייה.

ההלוואה השנייה ניתנה בחודש יוני 2005. בא כח התובעת חישב את ההלוואה ואת התשלומים שהתקבלו מהנמחית בריבית דריבית משוערכים עד ליום הגשת התביעה, והפחית כנגד את התשלומים בפועל שהתקבלו מחודש יולי 2005 ועד לחודש דצמבר 2005 תוך זיכוי התשלומים באותה שיטה. אופן החישוב הוסבר ע"י רו"ח שמעוני: בכל חודש החישוב הוא של ריבית 2.5 אחוז על היתרה לתשלום (עמ' 17 לפרוטוקול מול שורות 22-23(.

על פי לשון הסכם ההלוואה השניה החישוב של הריבית הוא הבא : "צד א' יעמיד ההלוואה לפי 2.5 אחוז לחודש בתוספת מע"מ כחוק עד לסילוק ההלוואה..."

רו"ח שמעוני הסביר כי ההסכמה בין הצדדים מכתיבה את החישוב. דהיינו שאם מדובר בריבית שנתית אז מחשבים את הריבית פעם בשנה. אם היא חודשית היא מחושבת פעם בחודש ובכל מקרה הריבית מצטרפת לקרן כבסיס לחישוב העתידי (עמ' 16 -17 לפרוטוקול).

התשתית הראייתית אינה מצביעה על שיטת חישוב הריבית המוסכמת. גרסת התובעת, הנתמכת בעדות רו"ח שמעוני, שכך מקובל ואף נכון מקצועית ללא חיזוק ע"י יגאל פגליארי שקולה כנגד לשון החוזה שאינה מבהירה האם מדובר בריבית דריבית או בריבית פשוטה.

אי הבהירות לכאורה פועלת נגד הנסח [סעיף 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי)]. לפי עדותו של רו"ח שמעוני הוא לא היה הנסח אלא הצד שכנגד. לנוכח המגמה של המחוקק להבהיר תנאי אשראי בשוק האפור, כעולה מהוראות חוק ההלוואות חוץ-בנקאיות, כאמור לעיל, שאמנם לא חלות על התובעת ניתן להסתייע במגמה זו כדי לבור את הדרך לפרש את החוזה. בנוסף להוראות המחוקק כאמור, עומדות לפרשן גם הנחיות כלליות שקבועות בסעיפים 45 – 46 לחוק החוזים (חלק כללי(. לפי סעיף 45, בהעדר הסכמה יקויים החוזה בבינונית, ולפי סעיף 46, בהעדר הסכמה על התשלום, יש לקיימו "בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".

10. הכלל הוא שיש לפרש חוזה לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין [סעיף 25 (א) רישא לחוק החוזים (חלק כללי)]. ההמשך קובע שאם אומד דעת הצדדים "משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". כאמור לעיל, מלשון החוזה קשה לחלץ את אומד דעת הצדדים, דהיינו האם מדובר בריבית פשוטה או ריבית דריבית. התובעת שטענה לשיטת החישוב של ריבית דריבית בטענה שזו שיטה כלכלית ראויה נמנעה מלתמוך את גרסתה בעדותו של יגאל פגליארי שייצג את הלווה בעסקה.

לפיכך, מצאתי לבחון את לשון החוזה לפי "נסיבות הענין".

הנסיבות שגם היו ידועות לתובעת היו שהלווה נאלצה לגייס הלוואות ולפי עדותו של רו"ח שמעוני היא שילמה סכומים מאוד יקרים למלווה הרבה יותר יקר שהיה מפעלי ים המלח (עמ' 13 לפרוטוקול).

על רקע זה היה על התובעת להניח תשתית ראיתית שחישוב לפי שיטת ריבית דריבית מטיבה עם הלווה. בהעדר ראיה כזו אני מניחה שההטבה היא של חישוב בריבית פשוטה ולא בריבית דריבית. שאחרת היא היתה מציגה את ההטבה בחוות דעת מומחה (רוח' מוסמך).

פרשנות החוזה נעשית אחרי תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), אך הייתי מגיעה לאותה תוצאה גם לפי הוראות סעיף 25 (א) לחוק, כפי שהיו בתוקף במועד העסקה עפ"י הפסיקה בעניין אפרופים [ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ , פ"ד מט (2) 265 (1995) (להלן: "הלכת-אפרופים"); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא (2) 1 (2006) (להלן: "עניין-ארגון מגדלי ירקות")].

אנמק את עמדתי. ע"פ הלכת אפרופים, שאושרה בדיון הנוסף בענין ארגון מגדלי ירקות אזי בנוסף ללשון החוזה על בית המשפט לפנות לנסיבות כריתת החוזה, לבירור ולפירוש החוזה ואומד דעת הצדדים. על פי לשון החוזה לא ניתן להסיק האם מדובר בריבית פשוטה או ריבית חודשית מצטברת בשיטת ריבית דריבית.

על פי כתב התביעה השיטה של ריבית דריבית סוכמה בין רו"ח שמעוני מטעם התובעת לבין מר פגליארי (סעיף 9 לכתב התביעה). מר פגליארי לא הוזמן ע"י התובעת להעיד לתמוך בגרסה זו. לפי לשון החוזה, הריבית עומדת על 2.5 אחוז לחודש בצרוף מע"מ.

עפ"י נסיבות כריתת החוזה, ואין על כך מחלוקת, יגאל פלגריאני היה לקוח של רוח' שמעוני (עמ' 20 לפרוטוקול(. על פי עדותו של רוח' שמעוני, שיטת החישוב של ריבית דריבית היא נכונה מקצועית. מעדותו ניתן להניח שהוא היה יותר מצוי בריבית המבוקשת ע"י התובעת מאשר יגאל פלגריאני .לפי גירסת רוח' שמעוני הוא לא ערך את הסכם ההלוואה השניה. בהעדר עדות נגדית אין לי יסוד שלא להאמין לו. אבל אני לא מניחה, בהעדר ראיה חיצונית לחוזה, שהלווה או מי מטעמה בחרו את שיטת הריבית דריבית לאחר שהוצגו בפניה חלופות שונות.

הנטל להוכיח שהלווה בחרה דווקא בשיטת החישוב של ריבית דריבית חל על הטוען לה , שכן במשק יש יותר משיטת חישוב אחת של אשראי חוץ בנקאי. בהעדר ראיה פוזיטיבית שיגאל פגליארי בחר בשיטת הריבית דריבית ניתן להסיק מספר אפשרויות. אפשרות אחת שהוא ידע על שיטת החישוב של "ריבית חודשית" ולכן הדבר לא כתוב, או שהוא ידע שהמשמעות היא ריבית דריבית; או אולי היה לו ברור שמדובר בריבית פשוטה. ואולי כחלופה נוספת שהוא היה אדיש לכך. כל האפשרויות הללו יכולות לעלות מלשון החוזה. על פי הלכת אפרופים יש לפנות לנסיבות החוזה. התוצאה של פניה לנסיבות החוזה במקרה זה נותנת תוצאה זהה לפרשנות החוזה בין ע"פ הלכת אפרופים ובין לפי סעיף 25(א) לחוזה כפי שתוקן בתיקון מס' 2, אחרי הגשת התביעה. בתיקון שונו הוראות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) והוספו גם הוראות סעיף (ב 1) לסעיף 25 [(חוק החוזים (חלק כללי)(תיקון מס' 2), התשע"א -2011, ס"ח 2273)].

לפיכך אני קובעת כי את החוב נשוא ההלוואה השלישית יש לחשב לפי ריבית חודשית של 2.5 אחוז בצרוף מע"מ, על פי חישוב של ריבית פשוטה. דהיינו, 30% בחישוב שנתי.

על פי אותה שיטה יש לחשב את ההלוואה השנייה, ובכלל זה יתרת הזכות, לפי הכלל הוא שצדדים צריכים לנהוג בתום לב בקיום החוזה [סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי(].

באי כוח הלווה ייחסו את הקיזוז להלוואה השלישית. הזכות לקיזוז ובחירת החוב היא של החייב [סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי)]. לפיכך, הקיזוז יבוצע כאמור.

המחאת הזכות

11. לטענת התובעת דור אלון לא קיימה את החיוב החוזי העולה מהמחאת הזכות ולכן קמה לה זכות לתבוע אותה במישרין עפ"י ההמחאה, ללא קשר לקיום או העדר קיומו של חוב.

טענות ההגנה של דור אלון היו הבאות:

• כי הסכמתה לכבד את המחאת הזכות הייתה כפופה לכך שיש לה חיוב לשלם ללווה עבור עבודת פינוי מכלים שהיו טמונים בקרקע; כי מדובר בהוראה בלתי חוזרת; וזאת בכפוף לזכות קיזוז או עיכבון לגבי הכספים המגיעים ללווה ו/או הוראה שיפוטית;
• כי בהעדר כל דרישה מהתובעת, היא שילמה על פי החיוב החוזי ללווה;
• לפי הידוע לדור אלון, הסכומים ששולמו ללווה הועברו לתובעת ע"י הלווה. נטען כי התובעת הסכימה לתהליך זה בשתיקה, ורק בסמוך לפקיעת ההמחאה היא פנתה במישרין לדור אלון ששחררה את יתרת התשלומים שהיא חבה ללווה והעבירה אותם לתובעת;
• כי לתובעת לא קמה עילה כלפי דור אלון;
• קמה לטובת דור אלון טענת שיהוי.

על פי גרסת העד מטעם דור אלון, עדי קרקו, המחאת הזכות הומצאה לדור אלון ביום 31.7.05 (סעיף 7 לתצהיר).

על פי סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים , הלווה הייתה רשאית להמחות את זכותה לקבל כספים מדור אלון ללא הסכמת דור אלון (סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969). הלווה הודיעה על ההמחאה לדור אלון והיא אישרה את קבלת כתב ההמחאה ביום 31.7.05 (כתב המחאת הזכויות). החיוב של דור אלון קם עם קבלת כתב המחאת הזכויות מידי הלווה.

לא מצאתי ביסוס משפטי לטענה של דור אלון, שהיה גם על התובעת להמציא לה את כתב המחאת הזכות כדי להקים את החיוב כלפיה. דור אלון לא הוכיחה לגבי איזשהו תשלום שהיא שילמה ללווה, שהיא פטורה מהחיוב לפי הוראת סעיף 2(ב) לחוק המחאת חיובים.

זכותה של התובעת לכספים ששולמו או לא שולמו ללווה לא תלויה בחתימת התחייבות ישירה עם התובעת, כעולה מסעיף 9 לתצהיר מטעם דור אלון, וטענה זו נדחית בהעדר ביסוס משפטי.

אני דוחה גם את הטענה שהיה על התובעת להודיע לדור אלון על ההמחאה כדי לקבל את התשלומים (סעיף 10 לתצהיר עדי קרקו). ההסדר המשפטי הוא שדי ביידוע על ההמחאה. דור אלון הודתה שההמחאה הוצגה לה ביום 31.7.05 ע"י הלווה על פי סעיף 2(ב) לחוק המחאת חיובים, ההגנה של תשלום מחמת חוסר ידע לא קמה לדור אלון ממועד ההצגה כאמור. כמו כן, דור אלון מנועה מלטעון להעדר הצגה של ההמחאה לנוכח חתימתה על הסכמתה להמחאה (כתב המחאת החיובים).

לאור זאת, אני גם דוחה את הטענה של שיהוי, מניעה מחמת שתיקה, והסכמה ע"י מחדל להתעלמות דור אלון מכתב המחאת הזכות. מאותם טעמים אני גם דוחה את המבנה המשפטי שנטען שמחמת מחדל התובעת, ושתיקתה היא הסכימה שדור אלון תמשיך לשלם ללווה.

לטענת דור אלון, הלווה העבירה לתובעת את הכספים שהיא קיבלה ממנה בתקופה הרלבנטית, ולכן ההמחאה בוצעה בפועל (סעיף 12 לתצהיר של עדי קרקו מטעם דור אלון).

להוכחת טענה זו, כללה דור אלון בתיק מוצגיה אישור של הלווה, כי דור אלון שילמה ללווה בתקופה הרלבנטית, 31.7.05-30.12.06 את מלוא החוב והכספים הועברו לתובעת (מוצג ת/3 ; נספח נ/1 למוצגיה). למכתב צורפה כרטסת ממוינת של דור אלון בהתייחס ללווה לתקופה הרלבנטית. הלווה הציגה אישור של רו"ח שבי סלינס כי דור אלון שילמה מ-30.9.05 ועד 29.12.06 לנתבעת מס' 1 סך של 159,869 ₪, וזאת בהתבסס על הכרטסת של דור אלון אצל הלווה (אישור מיום 7.2.11).

על פי אישור רו"ח סלינס דור אלון שילמה לתובעת במישרין סך של 36,113 ₪ בחודשים 4.1.07-28.2.07. כמו כן, רו"ח סלינס אישר ביום 5.12.10 כי הלווה שילמה לתובעת בתקופה הרלבנטית 4 תשלומים. דור אלון לא הציגה מיוזמתה אסמכתא מה היה סך כול הסכום שהיא שילמה ללווה, למעט האמור לעיל, והכרטסת הממוינת האמורה. כמו כן בתצהיר עדי קרקו אין קביעה של סכומים ששולמו לללווה. בסיכומים הפנו ב"כ דור אלון לאישור מנהל הלווה שהוא העביר הכספים לתובעת (סעיף 36 לסיכומים). חקירת העד קרקו העלתה שהוא אינו מכיר את העובדות מזמן אמת, שכן כאשר התקבל כתב המחאת הזכויות הוא העבירו למנכ"ל ובכך הסתיים הטיפול שלו בהמחאה (עמ' 32 לפרוטוקול). המנכ"ל לא העיד והוסבר כי זה היה מאחר והוא פוטר. מעבר לראיות לעיל, דור אלון לא הציגה ראיות משל עצמה. בסיכומיהם קובעים ב"כ דור אלון, עוה"ד דורית דגן-אולקיניצקי ועו"ד שרון גלילי כי: "סיכומו של דבר ברור כי הכספים שולמו לתובעת משך חודשים ע.י. הנתבעת מס' 1" (סעיף 28 לסיכומים – ההדגשה במקור- מ' ו').

13. טענה נוספת שהעלו ב"כ דור אלון בסיכומיהם היא שהיה על התובעת לקזז את יתרת הזכות. טענה זו אינה רלבנטית מבחינת דור אלון. שכן נוסח המחאת הזכות הוא של הוראה כללית ללא קשר להלוואה או חיוב אחר של הלווה כלפי התובעת. דור אלון אינה טוענת שהכסף לא הגיע ללווה בגין עבודתה. התנאים נשוא המחאת הזכות אינם כוללים בדיקת מצבת חובות הלווה כלפי התובעת. לכן, בין אם הלווה הייתה ביתרת זכות ובין אם לאו, לדור אלון לא קמה הגנה שלא לשלם לתובעת את חובה ללווה. האמור לעיל נכון גם לטענות ב"כ דור אלון בסעיף 36 לסיכומים בדבר אחוז הריבית הנכון לגבי כל אחת מההלוואות.

14. אשוב אפוא לטענה שבכל מקרה כל מה ששולם ללווה הועבר לתובעת, בהתבסס על עדות

מטעם הלווה (עמ' 49 לפרוטוקול, מול שורות 27-28). עדות זו היא של ישראל מיגל, שנכנס כשותף אצל להלווה בשנת 2007 והוא גילה את הדרישות הכלכליות של התובעת שהוא לא ידע עליהן. לדבריו, הוא פנה לקבלת מידע מיגאל ומנחם והוא חי מהסבריהם. הוא אף הלין שהעד יגאל לא הגיע להעיד (עמ' 49 לפרוטוקול). ב"כ דור אלון הפנו בסיכומיהם לשאלתם (עמ' 49 לפרוטוקול) ולתשובת ישראל מיגל בחקירה נגדית. זו שאלה מדריכה. השאלה הייתה כללית והתשובה הייתה כללית (עמ' 49-50 לפרוטוקול) ולא ניתן ללמוד ממנה דבר. שכן לדור אלון היה אינטרס בהצגת השאלה כפי שהיא נשאלה, כדי לדחות את התביעה מעליה.

בסיכומיה הסבירה באת כוח הלווה כי הוסכם בין הלווה לבין דור אלון, כי על אף המחאת הזכות, הכספים יועברו ללווה שכן להערכת הלווה, היא הייתה בשלב זה ביתרת זכות לגבי כל ההלוואות (סעיף 21 לסיכומי עו"ד קורין יום טוב). ב"כ הלווה מציינת כי הסכום שדור אלון העבירה ללווה בתקופה הרלבנטית עמד על 159,869 ₪. כן נטען שב"כ התובעת לא חלק על הכרטסות שנכללו בתיקי המוצגים של הלווה, ולא ביקש לחקור את העורכים, ולכן יש לקבל את הרשום בהן כנכון.

כפי שקבעתי לעיל, לאור תוכן ההמחאה, דור אלון הפרה את ההוראה של הלווה כששילמה ללווה כספים ולא לתובעת. על מנת לבחון את היקף הנזק אשוב לבחינת השאלה : האם למועד ההמחאה היה ללווה חוב לתובעת.

השיקים שחוללו

15. עפ"י גרסת העד מנחם בלוטין מטעם הלווה, אחד הערבים להלוואה, חמשת השיקים האחרונים בוטלו "לאור התנהלות התובעת ודרישותיה המוגזמות ואי העמידה בסיכומים שהיו בינה לבין צד ג'..." (סעיף 12 לתצהירו). הפירוט לאותה התנהלות הוא ככל הנראה בסעיפים 14 ו-15. בסעיף 14 מציין מנחם בלוטין כי ההלוואות הראשונה והשנייה כללו ריביות מופרכות ולכן ההלוואה השלישית ניתנה בתנאי הפרשי הצמדה וריבית. כן הוא מציין שהשילוב של הכספים מהפקולטה לחקלאות/האוניברסיטה העברית ומדור אלון ששולמו ביחד, סילקו את כל החובות.

בסעיף 15 צויין כי: "בתקופת המחאת הזכות, נשוא התביעה דנן, העבירה צד ג' את כלל הכספים אשר שולמו לה ע"י הנתבעת בתקופת המחאת הזכות ואף מעבר לכך וזאת באמצעות שיקים שנמשכו מחשבונה של צד ג', הן ע"י הסבת תשלומים של הנתבעת והן ע"י הסבת תשלומים של לקוח נוסף של צד ג', הפקולטה לחקלאות..." (בציטוט "צד ג'" היא הלווה ו"הנתבעת" היא דור אלון – מ' ו'). נדמה שהתיאור לעיל, שתוכנו כבר פורט קודם לכן, אינו עולה כדי: "התנהלות ודרישות מוגזמות", ו"אי עמידה בסיכומים". המחלוקת היא האם נותר חוב למועד ביטול השיקים.

השיקים הרלבנטיים הם מנובמבר 2005 ועד כולל פברואר 2006. למועד נובמבר 2005, לפי אישור רו"ח סליס מטעם הלווה, שילמה הלווה לתובעת 90,382 ₪, מחודש פברואר 2005 ועד 25.10.05. דהיינו, 9 שיקים שוטפים וכן שיק המע"מ. סוגיה זו לא במחלוקת והאישור אינו משנה את החוב במחלוקת.

אישור נוסף של רו"ח סלינס מתייחס לכספים ששולמו ע"י הפקולטה לחקלאות בסכומי קרן. עד לסוף אוקטובר 2005 שילמה הפקולטה לחקלאות 4 תשלומים בסכום כולל של 106,640.35 ₪. סכום הקרן של ההלוואה השנייה עמדה על 108,000 ₪ . השיקים בוטלו בנסיבות של מחלוקת על תנאי ההלוואות ולא כי ההלוואות סולקו לפי חישוב אריטמתי פשוט. לכן ההסדר בין הלווה לדור אלון היה מנוגד להמחאת הזכות לגופם של דברים.

העולה מהמקובץ הוא שהתובעת הוכיחה שדור אלון הפרה את ההוראה של הלווה בהסכם ההמחאה בכך שהיא שילמה ללווה כספים במקום לתובעת בתקופה הרלבנטית וכי קמה לה זכות ישירה, על פי דין, לתבוע את דור אלון בגין נזקיה. כמו כן, כאמור לעיל אני דוחה את ההגנה שעל התובעת לשאת את התוצאה של מחדליה שהיו לפי הנטען: לדרוש את הכספים בזמן אמת.

חישוב החוב לתובעת

16. לגבי ההלוואה הראשונה – אי פירעון השיקים. אראה להלן כי החוב לא נפרע. ב"כ הלווה חישבה את החוב עד ליום 30.4.10, לפי שיטת השערוך שקבעתי לעיל. החישוב אינו מדויק ולכן מחושב מחדש בסיפא לפסק הדין, ליום מתן פסק הדין.

לגבי ההלוואה השלישית – החישוב הוא לפי 2.5% ריבית חודשית פשוטה, בצירוף מע"מ.

סכום ההלוואה השלישית קרן וריבית לפי החישוב שקבעתי לעיל, למועד הגשת התביעה (24.5.10) הוא:

80,000 X 57 חודשים X 2.5% + הקרן = 194,000 ₪.

שולם ע"י דור אלון במישרין לתובעת:

15,118 X 40 X 2.5% + הקרן = 30,236 ₪.

12,678.70 X 39 X 2.5% + הקרן = 25,040.43 ₪.

8,317 X 39 X 2.5% + הקרן = 16,218.15 ₪.

סך הכול: 71,494.58 ₪.

שווי ההלוואה השנייה לפי שיטת חישוב זו, לצורך חישוב הקיזוז:

108,000X 59 חודשים X 2.5% + הקרן = 267,300 ₪.

תשלומים שבוצעו ע"י הפקולטה לחקלאות:

יום 27.7.05 : 23,767.50 X 58 X 2.5% + קרן = 58,230.37 ₪.

יום 31.8.05 : 25,617.50 X 57 X 2.5% + קרן = 62,122.43₪.

יום 16.10.05 : 29,332.55 X 55 X 2.5% + קרן = 69,664.80 ₪.

יום 22.9.05 : 27,922.80 X 56 X 2.5% + קרן = 67,014.72 ₪.

יום 16.11.05 : 24,344.51 X 54 X 2.5% + קרן = 57,209.59 ₪.

יום 25.12.05 : 26,746.50 X 53 X 2.5% + קרן = 62,185.61 ₪.

סך הכול: 376,427.52 ₪.

יתרה לקיזוז: 376,427.52 פחות 267,300 = 109,127.52 ₪.

יתרת החוב בגין ההלוואה השלישית.

194,000 פחות 109,127.52 ופחות 71,494.58 = 13,377.90 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין.

על פי קביעתי לעיל, היתרה מחושבת לפי אותה שיטה של 30% ריבית שנתית פשוטה, כפול הקרן, בצירוף הקרן לתשלום, עד התשלום בפועל. לנוחות - הסכום יחושב למועד מתן פסק הדין.

סיכום החוב ממועד הפירעון הנקוב בשיק ועד למועד פסק הדין:

17.(א) שיערוך השיקים שבוטלו עד למועד מתן פסק הדין:

9,436 משוערך מיום 25.11.05 - 14,004.29

9,436 משוערך מיום 25.12.05 - 13,983.49

9,436 משוערך מיום 25.1.06 - 13,963.73

9,436 משוערך מיום 26.2.06 - 13,952.67

9,436 משוערך מיום 26.3.06 - 13,826.60

סך הכול: 69,733.78 ₪.

(ב) יתרת החוב בגין ההלוואה השלישית:

13,377.90 X 62 X 2.5% + הקרן = 103.847.42 ₪.

לסכומים אלה יש להוסיף מע"מ כדין.

סוף דבר

18. (א) הנתבעת מס' 1 (דור אלון - לפי הכותרת לפסק הדין) תשלם לתובעת סך של 173,581.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין , לפי סעיף 24 (ב) לפסק הדין,מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף מע"מ כדין.

(ב) הנתבעת מס' 2 (חברת פי סי איי – הלווה- לפי הכותרת לפסק הדין), תשלם לתובעת סך של

69,733.78 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל, בצירוף מע"מ כדין בגין השקים שחוללו.

בגין יתרת החוב נשוא ההלוואה השלישית – הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת סך של 103,847.78 ₪, בצירוף 2.5% ריבית חודשית פשוטה ובצירוף מע"מ כדין עד לתשלום המלא בפועל.

ׁ (ג) הנתבעות תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, את החלק היחסי של האגרה שתחושב לפי הסכום של 173,581.20 ₪, נכון להיום, וכן הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

(ד) הנתבעות תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, 10.8.15 , בהעדר הצדדים.