בהמשך לדיון שהתקיים בבקשה לביטול העיקול, שהוגשה על ידי הנתבעים, ולאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, אלו שבכתב ואלו שנטענו בדיון, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

למען הקיצור והיעילות, לא אחזור על טענות הצדדים, כולן, אלא במידה שהן דרושות להחלטה זו, שכן, הצדדים האריכו ופירטו בכתבי הטענות שהגישו.

1. העיקולים הקיימים בתיק זה צומצמו, בהסכמה, לאחר דיון ארוך בבקשה הראשונה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו בתחילת ההליך. במסגרת אותו דיון נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, חקירות שתי וערב ארוכות, שרק לאחריהן הושג ההסדר. לכך יש חשיבות רבה שכן פרט לטענות שהעלה כל צד בכתב טענותיו עמדו גרסאות הצדדים לחקירות נגדיות, באופן שכל הצדדים יכולים היו להתרשם ולשקול את עמדתם, ועדיין הסכימו הנתבעים לצמצום העיקול.
2. היסוד החשוב, לטעמי, במסגרת אותה הסכמה הוא שהעיקולים שנותרו יישארו בתוקף עד למתן פסק דין בתיק או סיומו של התיק בדרך אחרת, כלומר, שבמסגרת האיזון בין הצדדים, הרי שמחד, ביטול חלק מן העיקולים מנע הכבדה על הנתבעים ומאידך, היה בעיקולים שנותרו משום שימור בטוחה להבטחת פסק הדין שינתן לטובת התובעת, אם תזכה בתביעה או חלקה. יש, איפוא, לתת דגש להסכמת הנתבעים להותרת העיקולים עד לסיומו של התיק, שכן גם לתובעת הסתמכות לא מבוטלת על הסכמה זו.
3. עוד יש להדגיש כי מטרת ההסדר הדיוני היא לחסוך מבית המשפט ומהצד שכנגד דיון נוסף בבקשה לביטול העיקולים, ורק בנסיבות חריגות או קיצוניות ייעתר בית המשפט לביטול העיקולים, בפרט במקרה שבו מדובר בהסכמת הצדדים. כפי שאפרט להלן איני סבור כי במקרה זה הוכח שינוי נסיבות המצדיק את ביטול העיקול.
4. כל טענות הנתבעים באשר לעילת התביעה לכאורה, היריבות בין הצדדים וכיוצא באלו טענות (במיוחד בכל הנוגע לאופן העברת הכספים, ייעודם והשימוש שנעשה בה), הינן טענות שדינן להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת ההליך הנוכחי. טענות אלו היו ידועות לנתבעים עוד בשלבים הראשונים של התיק וטרם ההסכמה לצמצום העיקולים, ואין מקום לשוב ולמחזר אותן במסגרת בקשה זו. חזקה על הנתבעים כי אם הסכימו לצמצם את העיקול לנכסים המעוקלים, הרי שעשו זאת בעין פקוחה ותוך מודעות לכל הטענות. אין מדובר בטענות שלא היו ידועות לנתבעים או בעובדות חדשות ומפתיעות שיש בהן כדי לאיין את הסכמת הנתבעים מדיעקרא.
5. הטענה כי הנתבעים הסכימו להסדר הדיוני לצמצום העיקול בתנאי שהתובעת תפעל להחיש את ההליכים בתיק, אינה בעל משקל כה נכבד המצדיק חזרה מההסכמה הדיונית. נכון הוא כי לאורך הדרך החליפה התובעת מספר עורכי דין, ונכון הוא שעקב כך נגרמה סחבת מסויימת בניהול התיק. ואולם, לדידי, בנסיבות העניין מצביע הדבר על כך כי התובעת נחושה היתה להעמיד לעצמה ייצוג כדי שיהא לה יומה בבית המשפט ולא על רצון לגרור את ההליך, שהרי לתובעת האינטרס לברר את ההליך במהרה כדי להוכיח כי היא ראויה לזכות בתביעה. חזקה על ב"כ הנתבעים כי הם מודעים לעומס הכללי בבתי המשפט וכי תיקים אינן נדונים מהיום למחר (במיוחד תיקים מסוגו והיקפו של התיק הנוכחי) ועל כן אין לייחס משקל רב לטענה כי ההסכמה לצמצום העיקול התבססה, בין היתר, על קצב ניהול המשפט. אילו אכן היה הדבר כה חשוב בעיני הנתבעים הרי שהם היו יכולים ליתן ביטוי לכך במסגרת אותה הסכמה. גם טענות הנתבעים ביחס לגילוי מסמכים מצד התובעת דינן להתברר במסגרת הליכי קדם משפט (ובענין זה אף ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת מני גור), ולא מצאתי ממש בטענה כי יש קשר בינן לבין ההסדר הדיוני שהושג.
6. בנקודה זו ראוי לציין כי במסגרת בקשה שהגישו הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, התנהלה התדיינות ארוכה ועניפה, שבסופה הפקידה התובעת ערובה כספית בסך 120,000 ₪. אין ספק כי אותה בקשה שיזמו הנתבעים, גם היא הביאה להתארכות ההליכים, אולם בעצם ההפקדה יש ללמד גם כי התובעת מתייחסת ברצינות להליך ואינה נוטשת אותו.
7. במסגרת ההסכמה להותרת העיקולים הנוכחיים היה על הנתבעים לקחת בחשבון את העובדה כי ההליכים בתיק זה אינם הליכי בזק וכי ניהול המשפט צפוי לארוך זמן. ובכל זאת הסכימו הנתבעים להותיר את העיקול על המגרש על כנו עד לסוף ההליך. הנתבעים טענו כי ברצונם לשחרר את המגרש מעיקול כדי לשעבדו כנגד הלוואה הדרושה להם לשם פיתוח המגרש או כל צורך עסקי אחר. ואולם, טענה זו היתה ידועה לנתבעים כבר כאשר הגישו את הבקשה הראשונה לביטול העיקול, ועדיין הסכימו הם להסדר הדיוני ולהותרת העיקול על המגרש. כלומר, שהנתבעים לקחו בחשבון כי העיקול ימנע מהן לבצע כל פעולה משפטית בנכס, על כל המשתמע מכך, ומכאן, שאין מדובר בשינוי נסיבות קיצוני המצדיק את ביטול ההסכמה ופגיעה בהסתמכות הצד שכנגד.
8. במסגרת הבקשה הנוכחית אף ציינו הנתבעים כי גייסו ממקור אחר סך 800,000 ₪ כלומר, שיש בידי הנתבעים אפשרות לגייס אשראי ומימון ממקור אחר ואין בעיקול הנוכחי כדי לשתק את פעילותם כליל.
9. באשר לטענת הנתבעים בדבר היקף ערבותו של מר גרטל, הרי שמר גרטל השיב בחקירה הנגדית כי בעת מתן ערבותו עבד בחב' מורימפקס שהיתה סולבנטית באותה העת. לדבריו החברה חייבת מאות אלפים בודדים לבנקים וכי אלו גובים כספים מצדדי ג' החייבים כסף לחברה. אשר להכנסתו היו הצהיר מר גרטל כי הוא עובד בחברה אחרת ומשתכר כ – 9,000 ₪ ברוטו. נכון הוא ששכרו של מר גרטל היום נמוך מהשכר שהיה בעת מתן צו העיקול הזמני בתחילת ההליך (אז צורפו תלושי שכר על סך 10,000 ₪ נטו לחודש). אולם, כידוע הדרך להפרע ממי שהתחייב לפצות בגין נזקים שייגרמו כתוצאה מהטלת עיקול זמני אינה קצרה כלל ועיקר: החלטה כזו מחייבת ניהול הליך נפרד שבו יש להוכיח את הנזקים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין העיקול שהוטל, ורק לאחר מתן פסק דין המחייב את הערב לפצות את הנתבע בגין הנזק שהוכח, ניתן לנקוט בהליכים כדי להפרע ממנו. ואולם, גם אז, אין שכרו של הערב חזות הכל, שכן כידוע, לא ניתן לעקל, למשל, את מלוא שכרו של הערב שכן על פי הדין חלק מן השכר מוגן מעיקול. במילים אחרות, אמנם אין לכחד בהשתכרותו של הערב, אולם, אין בה משום הערובה הבלעדית והאולטימטיבית, אשר עליה יקום וייפול דבר, ולכן קשה לקבל את טענת הנתבעים כי פגיעה או הפחתה בשכרו של מר גרטל מאיינת את בסיס ההסכמה להסדר; ומה גם שמר גרטל הצהיר בדיון כי הוא עובד ומשתכר (טענה שלא נסתרה) ומכאן שלפחות לעת הזו יש לנתבעים ממי להפרע, ככל שאכן ייקבע כי הם אכן זכאים לכך.
10. עוד יצוין כי בניגוד לטענת הנתבעים כי ההסכמה להסדר התבססה גם על פעילותה של חב' מורימפקס שבה עבד מר גרטל, הרי שאין לה כל אחיזה במסגרת אותו הסדר, שכן אילו כך היה, יכולים היו הנתבעים להתנות את ההסכמה דאז בערובה נוספת מחב' מורימפקס. דברים אלו יפים גם ביחס למר גרשון מוריץ אשר לא ערב ולא היה חלק מן ההסדר הדיוני.
11. כפי העולה מתגובת הנאמן, עו"ד סרוסי, שאינו צד להליכים בין הצדדים (אף שבעבר ייצג בתיק) הרי שחרף ההסדר הדיוני לא פעלו הנתבעים על פי לשונו של ההסדר ובמקום להפקיד אצל הנאמן 210,000 ₪ ע"נ אג"ח של חב' רוגוזין בע"מ, הרי שבפועל הופקדו רק כ – 50,000 ₪ ע"נ, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ההסדר. עוד מציין הנאמן כי הנתבעים לא הפקידו את מלוא הסכום שהתקבל בחשבונן בעקבות פדיון חלק מהאג"ח וכי עשו דין לעצמם כאשר החליטו מהו הסכום שיפקידו בחשבון הנאמנות.
12. מהתכתובות שצירף הנאמן לתגובתו עולה כי הוא התריע והדגיש מספר פעמים בפני הנתבעים כי הם מפרים את ההסדר שבין הצדדים, ובדיון האחרון חזר על כך כי הנתבעים עדיין לא העבירו את מלוא הכספים שהיה עליהם להעביר בהתאם לאותו הסדר. אכן, ההסדר הדיוני נוסח בלשון פשוטה ומובנת וכך היה כל הנתבעים לפעול. הנתבעים אינן יכולים לעשות דין לעצמם ולחרוג מההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית. מי שאינו מקיים את החלטות בית המשפט החלטה אינו יכול לבוא ולבקש מבית המשפט לשחרר אותו באופן חד צדדים מאותה החלטה ולפגוע בהסתמכותו של הצד השני אשר כנגד אותו הסדר הסכים לוותר על עיקולים אחרים שעמדו לטובתו.
13. כל הטענות שהעלו הנתבעים ביחס לכושר הפרעון של התובעת, נדונו ונלקחו בחשבון בעת בהחלטת בית המשפט בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, ועל כן לא ראיתי להדרש להן, משום שאין להן קשר לבקשה הנוכחית ואין לערב מין בשאינו מינו.
14. לאור כל הנאמר לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול העיקולים והשבת האג"ח והכספים. דין ההסדר הדיוני לעמוד על כנו כפי שנקבע. הנתבעים יישאו בהוצאות הבקשה וההליך בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.