רקע כללי

1. הערעור שלפנינו עניינו טענת המערער שתהליך של גידול באזור זרוע שמאל שעבר כריתה כירורגית מקורו בחבלה שעבר המערער ביום 29.6.09. המשיב, בהמלצת המומחה מטעמו, החליט להכיר בקשר של החמרה בשיעור 50% בין מצב הכתף לבין האירוע מיום 29.6.09 , המערער מבקש בערעורו שיוכר מלוא מצב הכתף כקשור לאירוע מיום 29.6.09 ולא רק 50% כהחלטת המשיב.
2. להלן כמה עובדות העולות מהחומר שהוגש לוועדה:
   1. המערער יליד 4.11.1981.
   2. בתאריך 24.7.2000 התגייס המערער לצה"ל.
   3. המערער סיים את שירותו הסדיר בצה"ל ביום 10.7.2003.
   4. בתאריך 28.6.2009 המערער שירת שירות מילואים פעיל ביחידת חילוץ 232 בצאלים. ביום 29.6.2009 בהיות המערער במטווחים, הוא החליק לאחור ונחבל בכתף שמאל תוך סיבוב הזרוע לאחור.
   5. ביום 30.7.2009 התגלה אצל המערער גידול הידוע בשם OSTEOCHONDROMA שהוא גידול עצם שפיר.
   6. ביום 18.4.10 עבר המערער ניתוח להסרת הגידול.
3. הוגשו לוועדה חוות דעת רפואיות :

ד"ר דוד הנדל המומחה מטעם המערער סבר שמצב הכתף של המערער מקורו באירוע מיום 29.6.2009 שגרם ל"קרע תלישה חבלתי מסוג SLAP של הלברום בכתף והקרע נמשך לגלנוהומרל ליגמנט המדיאלי" וזו הסיבה לכאביו ולמצב הכתף השמאלית של המערער.

ד"ר פרידמן המומחה מטעם המשיב מסר שתי חוות דעת. בחוות הדעת הראשונה מיום 21.4.10 [ראו עמ' 58-59 בתיק הרפואי] קבע כדלהלן" "לפיכך, ניתן לקבוע כי בעקבות חבלה כהה לכתף שמאל אותר שסובל מתהליך גידולי באזור זרוע שמאל שהצריך בירור ומעקב רפואי. תהליך גידולי זה לא נגרם בעקבות אירוע נפילה ולא הוחמר בעטיו. ממליץ לדחות תביעתו". בחוות דעתו השנייה מיום 30.5.11 [ראו עמ' 172-173 לתיק הרפואי] הסכים ד"ר פרידמן עם ד"ר הנדל שהמערער סובל מפגיעה בלברום של הכתף מסוג SLAP והסכים לכך שפגיעה זו יכולה להיגרם כתוצאה מחבלה למיפרק הכתף. אך הוא חלק על ד"ר הנדל בהמשך הדברים וקבע כך: "עם זאת, אינני יכול לקבל כי כלל מצבו של התובע כיום בכתף שמאל הינו תוצאה ישירה של ממצא זה. יש לזכור כי התובע עבר טיפול ניתוחי באזור כתף שמאל וזאת בשל הימצאות גידול שפיר בעצם הזרוע בחלקה העליון ואשר בהמשך גורם להפרעה בתנועות הכתף ויכול לגרום למגבלה תפקודית ועל כן איני יכול לקבל קביעת ד"ר הנדל כי כלל נכותו הרפואית בכתף שמאל כיום הינו תוצאת האירוע משנת 2009.

ד"ר פרידמן הוסיף וקבע ".....בשל קרע חבלתי בלברום ובקופסית השמאלית של הכתף יש לראות ממצא זה ותוצאותיו כנגרם מהאירוע של שנת 2009. בשל גידול שפיר באזור זרוע שמאל שעבר כריתה כירורגית אין לראות ממצא זה ותוצאותיו כנגרם מהאירוע של שנת 2009. מבחינה מעשית לא ניתן להעריך את החלק היחסי של כל אחד מגורמים אלה בכלל נכותו הכוללת בכתף שמאל ועל כן נראה שיש מקום לראות בכלל מצבו הרפואי בכתף שמאל ככזה שהוחמר תוצאת האירוע משנת 2009 בשיעור 50%".

1. למעשה יש שאלה אחת שיש להכריע בה בערעור זה והיא בהתחשב בכך שמצב נכותו הכולל של המערער בכתף שמאל מקורה בשילוב של האירוע משנת 2009 ומה"אוסטאוכרונדומה", מה חלקם היחסי של כל אחד מגורמים אלה למצב נכותו הכוללת של המערער בכתף שמאל? האם, כדעת המערער, יש לזקוף את מלוא הנכות של המערער בכתף שמאל לאירוע מ-2009 שאף הוכר כאירוע שהוחמר, בשל ה-אוסטאוכרונדומה שבה לקה המערער, או שמא, כדעת המשיב, יש מקום לראות את מצבו הרפואי של המערער בכתף שמאל ככזה שהוחמר כתוצאה מהאירוע משנת 2009 בשיעור 50% בלבד.
2. בסעיפים 22-24 לסיכומיו בכתב ניסה ב"כ המערער להסביר את הסיבה לערעור שנונח לפנינו וכך טען ב"כ המערער "חווה"ד של ד"ר הנדל והמסמכים המפורטים בה שכנעו את ד"ר פרידמן והמשיב בעקבותיו, להכיר בחבלה כגורם לנכות בכתף שמאל. וכך הודע לוועדת הערעורים- ראה חוו"ד משלימה של ד"ר פרידמן מיום 6.5.11. רק במובן זה היה מקום והצדקה להגיש את הערעור. אולם ד"ר פרידמן והמשיב לא הסתפקו בכך והם ייחסו מחצית מהנכות לאוסטאוכרונדומה ". ומכאן הצורך להמשיך בערעור תוך חקירת העדים המומחים".
3. המערער לא יכול להיבנות מהטיעון המצוטט בסעיף 5 דלעיל. אמנם ד"ר פרידמן מטעם המשיב שלל בתחילה את הקשר בין מצבה של כתף שמאל לבין האירוע משנת 2009 משום שהמערער עבר טיפול ניתוחי בכתף שמאל בשל הימצאות הגידול השפיר מסוג אוסטאוכרונדומה בחלק העליון של עצם הזרוע, שעלול לגרום להפרעה בתנועות הכתף ואף ליצור בעיה תפקודית בכתף שמאל. המומחה מטעם המשיב הבהיר בעת עדותו בביהמ"ש שכאשר ערך את חוות הדעת הראשונה האבחנה היחידה שלפיה ניתן היה להסביר את מקור הכאבים בכתף היתה אותו גידול שבמקרים מסויימים יכול להפוך לגידול ממאיר ואחד הסימנים לכך אלה הם הכאבים [ראו פרוט' עמ' 3 ש' 24-30]. בחוות דעתו השנייה, ולמעשה לאחר שאובחן הקרע כהסבר אפשרי לכאבים ולקשיי התפקוד בכתף, רק אז הסכים מומחה המשיב לכך שבשל הקושי להפריד בין תרומתם הכוללת של כל אחד מהגורמים הללו למצב הכתף, הוא המליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור של 50% בין מצב הכתף בכללותו והחבלה משנת 2009.
4. להלן הטעמים למסקנתנו שדין הערעור להידחות:
5. אין מחלוקת על כך שהאוסטאוכרונדומה ממנה סובל המערער היא גידול שפיר . המערער עצמו בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית שמסר הודה בכך שהגידול השפיר שהתגלה אצלו הוא "מום מלידה". מכאן שהמערער מודה שהגידול שאובחן אצלו איננו קשור לחבלה משנת 2009.
6. אין גם מחלוקת על כך שהמערער סובל מפגיעה בלברום של הכתף מסוג SLAP . שני המומחים הסכימו לכך שפגיעה מסוג זה יכולה להיגרם כתוצאה מחבלה במפרק הכתף. היינו יש הסכמה בין שני המומחים שיש קשר בין הממצא התוך מפרקי לבין החבלה בשירות.
7. אין מחלוקת על כך שהגידול אובחן אצל המערער בעקבות האירוע משנת 2009 אך לעובדה זו, כשלעצמה, אין כל נפקות לא מבחינה משפטית ולא רפואית. בה במידה, העובדה שהרופאים בעקבות האירוע מ-2009 ואבחון הגידול, החליטו על הסרת הגידול, לא יוצרת קשר כלשהו לאירוע. למעשה להסרת הגידול אין כל קשר לאירוע משנת 2009 זולת קשר כרונולוגי בלבד [ראו פרוט' עמ' 4 ש' 5-10].
8. המומחה מטעם המשיב הדגיש וחזר והדגיש "הנפילה לא גרמה להופעת הגידול, הוא היה שם. במוקדם או במאוחר גידולים כאלה יכולים לגרום לכאבים ולבעיה תפקודית" [ראו פרוט' עמ' 4 ש' 15 ואילך]; וכן הוסיף המומחה והעיד כדלהלן: ".....אי אפשר לומר שהכאבים נבעו אך ורק מהקרע, ועובדה שהזריקו לו לאזור הגידולי והכאבים פחתו וזו היתה אחת הסיבות שיהיה צורך לנתח..." [ראו פרוט' עמ' 5 ש' 3-4]; המומחה מטעם המשיב חידד עדותו במקום אחר וציין "בעקבות הכאבים והממצא עשו לו זריקת הרדמה לאיזור הגידול, קיבלו תגובה טובה שהכאבים פחתו ובשבילם זו היתה אינדיקציה שזה מקור הכאבים ואז הוא נותח". [ראו פרוט' עמ' 6 ש' 12-13]. אף כי המומחה מטעם המערער טען שבהיות הגידול שממנו סובל המערער, גידול שפיר, לא היתה חובה להסירו, המומחה מטעם המערער, ד"ר הנדל, הודה בכך שגידול מהסוג שאובחן אצל המערער יכול לגרום לכאבים ואז יש מקום להסרתו. מכאן, נובעת המסקנה שהחלטת הרופאים בזמן אמת, להסיר את הגידול, כדי שלא יהיו למערער כאבים, היתה נכונה .
9. מומחה המשיב הסביר בעדותו מדוע בחר להכיר בקשר של החמרה בשיעור של 50% בין מצב הכתף בכללותו והחבלה משנת 2009. לדבריו "יש לנו מצב בו שתי פגימות שנותנות אותה קליניקה ואותם ממצאים. אחד, יש תהליך גידולי שעושה כאבים והגבלה במפרק של הכתף, ויש קרע בלברום שיכול לגרום לבעיות בתנועות. אני הכרתי בקרע ולא בגידול" [ראו פרוט' עמ' 4 ש' 27-29]; ובהמשך עדותו העיד כך: "...אני אמרתי שיש שתי פגימות אורטופדיות שונות שנותנות ביטוי רפואי זהה. הוועדה הרפואית צריכה לפסוק את גובה הנכות ולא סביר לתת נכות מלאה על פגימה אורטופדית נוספת שאינה שייכת לעניין" [ראו פרוט' עמ' 6 ש' 6-8].
10. המערער לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח קשר בין הניתוח שעבר המערער להסרת הגידול או תוצאותיו לבין החבלה משנת 2009. הפסיקה מלמדת ש"...העובדה כי מחלתו של חייל נגרמה או הוחמרה במהלך שירותו הצבאי, אין בה די, כשלעצמה, כדי להקים זכות לתגמולים" [ראו ע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(5) 321, 329 ב'-ד'). עוד מלמדת הפסיקה שהכלל הוא שלא די בכך שהמערער יראה אפשרות תיאורטית לקיום קשר סיבתי בין נכותו לבין השירות, אלא יש צורך ברמת ראיות של "מתקבל מאד על הדעת" לקיום הקשר הסיבתי (ראו רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד, פ"ד מז(2) 471, 475-6).
11. הקשר היחיד בין הגידול שאובחן אצל המערער לבין החבלה משנת 2009 הוא, כאמור לעיל, קשר כרונולוגי. החבלה לא גרמה לגידול ולא תרמה להחמרתו. החבלה הביאה לגילויו ואבחונו של הגידול ובכך לא נוצרת כל זיקה בינו לבין החבלה משנת 2009. למקרה שלפנינו יפים הדברים שנקבעו בע"א 182/86 שם נקבע כדלהלן: "אינה מקובלת עלינו סברה לפיה,כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה פלמונית, יש עדיין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה היתה להביא לכך כי כל הבלתי ידוע בתחום הרפואה- והוא לצערנו אינו מועט- הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה. בית המשפט יכול להסיק מסקנותיו, על פי מגבלותיו האנושיות, רק לפי מיטב הידיעה הרפואית בכל זמן נתון" [ראו ע"א 182/86 קצין התגמולים נ' מרים אלון, פ"ד מב(2) 821, 824].
12. קראנו את חוות דעתו החולקת של חבר הוועדה, עו"ד מנחם שח"ק; אנו חולקים על דעתו. למעשה הטעמים למחלוקת נובעים ממה שנכתב עד כה, אך נחדד כמה נושאים:

ראשית, השאלה שהצבנו לעצמנו לדיון, ועל כך לא חלק חברנו הנ"ל, היתה בהתחשב בכך שמצב נכותו הכולל של המערער בכתף שמאל מקורה בשילוב של האירוע משנת 2009 ומה"אוסטאוכרונדומה", מה חלקם היחסי של כל אחד מגורמים אלה למצב נכותו הכוללת של המערער בכתף שמאל? חברנו, כדעת המערער ובא כוחו, היתה שהליקוי התפקודי בכתפו של המערער נובע כולו מן הקרע שנמצא בה ולא מן הגידול; בעוד שאנו סבורים , כדעת המומחה מטעם המשיב שיש מקום לראות את מצבו הרפואי של המערער בכתף שמאל ככזה שהוחמר כתוצאה מהאירוע משנת 2009 בשיעור 50% בלבד.

שנית, נדגיש שהגידול ממנו סובל המערער הוא מום מלידה. הנפילה שגרמה לחבלה בכתפו של המערער לא גרמה לגידול. הגידול רק אובחן בעקבות האירוע משנת 2009.

שלישית, המומחה מטעם המערער הודה בעדותו שגידול מהסוג שאובחן אצל המערער יכול לגרום לכאבים ואז יש מקום להסרתו.

רביעית, כפי שציין המומחה מטעם המשיב יש לפנינו מצב בו שתי פגימות שונות נותנות ביטוי רפואי זהה: הקרע בלברום והגידול. גם התהליך הגידולי וגם הקרע בלברום גורמים לכאבים ולהגבלה במפרק הכתף. אם יש שתי פגימות שנותנות ביטוי זהה , הרי שהחלטת קצין התגמולים (שהתבססה על חוות דעת רפואית של ד"ר פרידמן) היא סבירה ואכן יש מקום להכיר בהחמרה במצב הכתף כתוצאה מהגידול בשיעור של 50% בלבד ולא בשיעור מלא.

רביעית, הננו סבורים שהמערער לא הביא ראיות ברמה של "מתקבל מאד על הדעת" שמצבה הרפואי של הכתף הוחמר במלואו כתוצאה מהגידול.

חמישית, חבר הוועדה הנ"ל הזכיר בהחלטתו החולקת [ראו סע' 6 להחלטתו] שהמומחה מטעם המשיב הסכים לדעתו של המומחה מטעם המערער שהסיכוי שגידול מהסוג שממנו סובל המערער יהפוך לגידול ממאיר הוא קטן ביותר. אך ד"ר פרידמן הדגיש בעדותו שהסיבה לניתוח שעבר המערער היתה הגידול. ד"ר פרידמן שלל את הנחת ב"כ המערער שכתוצאה מהניתוח שעבר המערער לא נותרה נכות. הוא ציין שיש כאבים אחרי ניתוחים מהסוג שעבר המערער שאף גורמים להגבלה בתנועות מפרק הכתף. [ ראו עדותו בעמ' 5 ש' 28 ועד סוף העמוד].

שישית, כפי שצייננו בסעיף 8 להחלטתנו הנ"ל, לא די בקיום אפשרות תיאורטית לקיום קשר סיבתי בין הנכות לבין השירות, אלא יש צורך ברמת ראיות של "מתקבל מאד על הדעת" לקיום הקשר הסיבתי. נטל ההוכחה מוטל כל כולו על שכם המערער. איננו סבורים שהמערער הוכיח קשר בין הגידול ממנו הוא סובל או בין הניתוח להסרת הגידול או תוצאותיו לבין החבלה משנת 2009. מדובר אם כן בקשר חלקי. לכן, אנו סבורים שצדק המומחה מטעם המשיב שעה שקבע שחלקם היחסי של כל אחד מגורמים אלה (קרי- הקרע בלברום והגידול) למצב נכותו הכוללת של המערער בכתף שמאל הוא בשיעור של 50% ולכן דין הערעור להידחות.

1. לפיכך, הננו מחליטים שלא לקבל את דעתו של ד"ר הנדל שסבר שכלל נכותו הרפואית בכתף שמאל כיום הינו תוצאת האירוע משנת 2009. הננו מחליטים לאמץ את מסקנתו של ד"ר פרידמן לפיה, בשל הקושי להפריד בין תרומתם הכוללת של כל אחד מהגורמים שהיו שנויים במחלוקת בתיק זה (היינו של האירוע משנת 2009 והגידול השפיר שנותח) למצב הכתף, יש מקום לראות את מצבו הרפואי של המערער בכתף שמאל ככזה שהוחמר כתוצאה מהאירוע משנת 2009 בשיעור 50% בלבד.
2. הננו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות; כל צד יישא בהוצאותיו הוא. איננו סבורים שיש מקום לחייב את המערער בהוצאות משפט, גם אם נדחה ערעורו. בדיון זה היה צורך להכריע בין שתי עמדות רפואיות. דחיית עמדת המערער וקבלת עמדת המומחה מטעם המשיב (ע"י רוב חברי הוועדה) באה מנימוקים לגופו של עניין.

אנו סבורים שגם אם היה מתקבל ערעורו של המערער, לא היה מקום לחייב את המשיב בהוצאות משפט. המשיב גילה, לדעת רוב חברי הוועדה, רוחב לב ואף כי היו לו ספקות באשר ל"תרומתו" של הגידול מסוג "אוסטאוכרונדומה", שממנו סובל המערער, ואירוע הנפילה על הכתף משנת 2009, הסכים המשיב לכך, שבשל הקושי להפריד בין תרומתם הכוללת של כל אחד מהגורמים הללו למצב הכתף, הוא המליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור של 50% בין מצב הכתף בכללותו והחבלה משנת 2009.

לכן, הננו חולקים על דעת המיעוט של חבר הוועדה שסבר שיש מקום לחייב את המשיב בהוצאות משפט ואף חולקים אנו על סכום ההוצאות שפסק, שבנסיבות העניין מוגזם.

--------------------------------- ----------------------------

השופט בדימוס יואל צור ד"ר אריה שמחה

יו"ר הוועדה חבר

חבר הוועדה, עו"ד מנחם שח"ק:

1. עיינתי היטב בחוות דעתם של כב' יו"ר הוועדה, השופט בדימוס יואל צור ושל חבר הוועדה ד"ר אריה שמחה. דעתי שונה. למיטב שיפוטי, משקלם המצטבר של העובדות שהוצגו ובפרט אלו שאינן שנויות במחלוקת, מטה את הכף לטובת המערער. בעיני, מתקבל מאוד על הדעת להניח שהכאבים ומגבלתו התפקודית הנטענת של העורר, נובעים במלואם מן הקרע שנצפה באזור הלברום והרצועה הגלנוהומראלית האמצעית (SLAP).

אנמק בקצרה.

1. אין מחלוקת שעד לאירוע החבלה לא סבל המערער מכאבים או קשיי תפקוד כלשהם בכתף הרלוונטית ולמצער לא נרשמו מפיו כל תלונות בתקופה זו שקדמה לחבלה.
2. אין חולק שמייד לאחר החבלה החל המערער להתלונן על כאבים וכבר ביום החבלה נבדק על ידי רופא צבאי ולאחר מכן במיון אורתופדי. בסמוך לאחר מכן אובחן אקסוסטוזיס, היינו גידול שפיר בעצם. אוסיף שגם המומחה מטעם המשיב ציין כי הממצאים בצילום התאימו לגידול שפיר (פרו', עמ' 3 שורה 26).
3. ההנחה הרפואית של פרופ' מילגרום, שהמליץ על ניתוח לכריתת הגידול, לפיה הסימפטומים שמהם סובל המערער מקורם בגידול, התבססה על ממצאי הדמיה שבדיעבד מסתבר שהיו חלקיים. למעשה, גם בזמן אמת, בפענוח בדיקת ה-MRI הראשונה, מיום 28.10.09, נרשם במפורש שהבדיקה בוצעה ברזולוציה שאינה מאפשרת צפייה בקרעים מסוימים, לרבות קרעים בלברום. הממצא ההדמייתי החריג היחיד שעמד בפני פרופ' מילגרום היה אפוא הגידול. על מנת להעמיד במבחן את האפשרות שכאביו של המערער הם תולדה של הגידול, הזריק פרופ' מילגרום חומר הרדמה לאזור הגידול. על פי הרישומים, כתוצאה מהזרקת החומר, הורגש אצל המערער שיפור של כ- 70% (עמ' 116 לת"ר, שהוגש בהסכמה). בזמן אמת, בהעדר אינדיקציה אחרת, חיזקה תוצאה זו את ההנחה שהכאבים מקורם בגידול, שכן חומר ההרדמה גרם להרגעתם במידה ניכרת, ועל בסיס זה הופנה להמשך בירור לגבי ניתוח להסרת הגידול. בדיון (עמ' 3, שורה 25) למדנו מפי המומחה מטעם המשיב שכאב הוא אחד מן הסימנים לממאירות של גידול מסוג זה והדברים מתאימים היטב להלך מחשבתו, כך מסתבר, של פרופ' מילגרום ומובן הצורך שעלה לאחר מכן בביצוע ניתוח. אלא שלאחר ביצוע בדיקות ה-MRI הנוספות (מיום 17.11.10 ומיום 5.12.10) התברר למפרע שהתמונה הקלינית שעמדה בפני פרופ' מילגרום, לא הייתה מלאה. התברר שבכתפו של המערער קיים ליקוי נוסף, בדמות הקרע. לגבי ליקוי זה, אין חולק שתרומה לו למצבו של המערער, למגבלותיו ולכאביו. כן הסתבר, לגבי פעולת הזרקת חומר ההרדמה לאזור הגידול, שנוכח מיקום הקרע ביחס לגידול, יתכן שחומר ההרדמה היה אפקטיבי גם ביחס לקרע. גם המומחה מטעם המשיב הסכים לכך (פרו', עמ' 6 שורה 16) וציין - "תיאורטית זה יכול להיות להרגיע גם את אזור הקרע".
4. מסתבר שהניתוח, שמטרתו הייתה להסיר את הגידול, שבו תלו הרופאים את כאביו של המערער, לא הביא להקלה בסימפטומים, כך לפחות על פי הרישומים הרפואיים ועל פי עדות המערער (סעיף 15 לתצהירו). מומחה המשיב נשאל על ידי הח"מ בדיון (פרו', עמ' 7 שורה 28) האם הוא מוצא פער בין הסימפטומים שנרשמו קודם לניתוח לבין אלו שדווחו לאחריו, והשיב שאינו רואה פער כזה.
5. מומחה המשיב הסכים לדעתו של מומחה המערער שהסיכוי שגידול מסוג זה הרלוונטי יהפוך לגידול ממאיר, הוא קטן ביותר (עמ' 5 שורה 17).
6. מצב הדברים העובדתי המתואר הופך למסתברת יותר את הדעה שביטא המומחה מטעם המערער, ד"ר הנדל. עניין לנו באדם שלא סבל ממגבלה או סימפטום קליניים כלשהם קודם לאירוע חבלתי, שלגביו אין מחלקות. מייד לאחר האירוע החבלתי החל לסבול מסימפטומים שונים, שבדיעבד הסתבר שהם מתאימים למנגנון החבלה. ממצאי ההדמיה היו כאלו שהתאימו לגידול שפיר. הנטייה לייחס לגידול מאפיינים ממאירים, עד כדי המלצה על ניתוח להסרתו, נבעה במידה רבה מכך שכאביו של המערער יוחסו לגידול וזאת בעקבות הזרקת החומר המרדים. דא עקא, בדיעבד למדנו לדעת שיתכן שאותה בדיקה, שבהתבסס עליה יוחסו הכאבים לגידול, הכהתה את הסימפטומים שגרם הליקוי האחר, הקרע, שכאמור לא נצפה בבדיקת ה-MRI הראשונה, אלא רק בבדיקות המאוחרות לניתוח. לכך יש לצרף את המוסכמה הסטטיסטית שהבאנו, לפיה הסיכוי שגידול מסוג זה יהפוך לממאיר - שכאב הוא סימן לו, כאמור - הוא קטן ביותר.

לענין האפשרות שעצם ביצוע הניתוח הותיר במערער נכות כלשהי, ברור שהנטל להוכיח זאת הוא על כתפי המשיב ואיני סבור שהמשיב עמד בנטל זה. אפשרות זו הועלתה על ידי מומחה המשיב על דרך ההשערה ללא ביסוס של ממש. כמו כן, כפי שציינתי, מומחה המשיב הסכים שעיון במסמכים אינו מצביע על פער בין התלונות והממצאים שקדמו לניתוח, לבין אלו שנרשמו לאחריו.

1. לענ"ד, כל אלו, הופכים את דעתו של ד"ר הנדל לסבירה והגיונית יותר מזו של ד"ר פרידמן ויש לקבוע שהמערער עמד בנטל המונח על כתפיו לשכנע שהליקוי התפקודי בכתפו נובע כולו מן הקרע שנמצא בה ולא מן הגידול, שככל הנראה היה שפיר, ללא סימפטומיזציה כלשהי.

לו הייתה דעתי נשמעת, היה הערעור מתקבל. לגבי הוצאות המשפט, הייתי מחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 7,500 ₪.

--------------------------

עו"ד מנחם שח"ק

חבר הוועדה

הוחלט כאמור , ברוב דעות, לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

חברי הוועדה חתמו על עותקים אחרים של ההחלטה המצויים בתיק הוועדה.

על המזכירות לשלוח עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

________________ _______________ _________________

יואל צור שופט בדימ' ד"ר אריה שמחה עו"ד מנחם שח"'ק

יו"ר הוועדה חבר חבר