השופט מוסק:

1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים בירושלים על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], שניתנה ביום 27.10.13, בע"נ 39115-05-10, לפיה נדחה ערעור המערער, ברוב דעות, להכיר במלוא נכותו בכתף שמאל ככזו שנגרמה עקב השירות, ולא רק בהחמרה של הנכות, כפי שקבעה הוועדה.

רקע עובדתי

2. המערער, יליד 4.11.81, התגייס ביום 24.7.00 לשירות בצה"ל. ביום 28.6.09 שירת המערער בשירות מילואים פעיל ביחידת חילוץ 232 בצאלים. ביום 29.6.09, עת היה המערער במטווח, הוא החליק לאחור ונחבל בכתף שמאל תוך סיבוב הזרוע לאחור (להלן "האירוע").

3. בעקבות האירוע חש המערער כאב עז בכתף השמאלית ופנה לרופא צבאי. הרופא ביצע מניפולציה לכתף, תוך שהוא מאבחן כי המערער סובל מפריקת הכתף. המערער הועבר לחדר המיון בבית החולים סורוקה. לאחר שהמערער נבדק שם, נשללה פריקת הכתף אולם היד הושמה במתלה. בהמשך, ביום 5.7.09, עבר המערער צילום בבית החולים שערי צדק, וביום 30.7.09 נבדק על ידי אורתופד בבית החולים הדסה, שהפנה אותו לבדיקת MRI. בבדיקת ה- MRIמיום 28.10.09 אובחנה מעט בצקת עצם באזור ה"תל הגדול" וכן נראתה אוסטיאוכונדרומה הלוחצת מעל הבייסקס. המערער המשיך לעבור טיפולים שונים. ביום 16.12.09 הזריק פרופ' מילגרום חומר הרדמה לאזור הכואב והמערער הרגיש שיפור רב. בעקבות זאת הופנה לניתוח של כריתת האקזוסטוזיס. מחומר הראיות עלה, כי המערער המשיך לסבול מכאבים, וביום 7.6.10 נבדק על ידי ד"ר ספרן מבית החולים הדסה עין כרם – אורתופד מומחה לכתפיים – שהמליץ על ביצוע MRI מיוחד, זאת לאחר שנמצאה הגבלת תנועה משמעותית בכתף. לאחר שבוצעה בדיקת ה- MRI נמצא קרע באחת מרצועות הכתף וד"ר ספרן המליץ לבצע ניתוח נוסף כדי לתקן את הקרע.

4. המערער טען בפני הוועדה, כי הנכות ממנה הוא סובל נגרמה כולה כתוצאה מהאירוע. המחלוקת הייתה בשאלה, האם הנכות ממנה סובל המערער בכתף אכן היא תוצאת האירוע בשירות המילואים, או שמא נכות זו נובעת בחלקה מהאוסטיאוכונדרומה שנמצאה בכתף; כאשר אין חולק שהאוסטיאוכונדרומה אינה קשורה לנפילה, אלא מדובר בסוג של גידול שהיה קיים אצל המערער ללא קשר לשירות הצבאי, ואילו הקרע בכתף נגרם בהסתברות גבוהה כתוצאה מהאירוע.

5. המומחים שהעידו בפני הוועדה היו חלוקים בדעותיהם. המומחה מטעם המערער, ד"ר הנדל, קבע בחוות דעתו כי הנכות כולה נובעת מהאירוע. לעומתו, ד"ר בצלאל פרידמן סבר כי יש לקבוע שרק חלק מהנכות ממנה סובל המערער קשורה לאירוע, ואילו חלקה קשורה לניתוח אותו עבר המערער בעקבות האוסטיאוכונדרומה שנמצאה אצלו.

6. חברי הוועדה נחלקו בדעותיהם. דעת הרוב (כב' השופט בדימ' יואל צור וד"ר אריה שמחה) סברו שיש לקבל את עמדתו של ד"ר פרידמן, ואילו עו"ד מנחם שח"ק היה בדעת מיעוט וסבר שיש לקבוע שהנכות כולה נגרמה עקב האירוע.

חוות הדעת הרפואיות

7. ראוי תחילה לסקור את חוות הדעת הרפואיות מטעם המומחים כדי לעמוד על טיבה של המחלוקת הרפואית.

8. ד"ר פרידמן ערך שתי חוות דעת. הראשונה, מיום 19.3.10, ממנה עולה כי ד"ר פרידמן בדק את המערער ביום 10.3.10, היינו לפני הניתוח שעבר המערער. ד"ר פרידמן מצא בבדיקה רגישות בקדמת מפרק הכתף ומגבלה ניכרת בתנועות מפרק הכתף. בחוות הדעת התייחס ד"ר פרידמן לצילום הרנטגן ולרישום במחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה מיום 30.7.09 בה נאמר כי בצילום רנטגן של הזרוע נמצא גידול שפיר בצורת אוסטיאוכונדרומה. מסקנתו של ד"ר פרידמן הייתה כי בעקבות חבלה קהה לכתף שמאל נמצא שהמערער סובל מתהליך גידולי באזור זרוע שמאל, שהצריך בירור ומעקב רפואי, וכי תהליך זה לא נגרם בעקבות אירוע הנפילה, ולא הוחמר בעטיו, ועל כן המליץ לדחות את תביעת המערער. כאמור, חוות דעת זו ניתנה טרם עבר המערער את הניתוח.

9. בעקבות הטיפולים והניתוח שעבר המערער ולאחר שכאמור מצבו לא השתפר, הוא פנה למומחים שונים, וכפי שפורט לעיל נמצא אותו קרע ברצועת הכתף. בעקבות זאת פנה המערער לאורתופד ד"ר דוד הנדל, שערך חוות דעת ביום 12.12.10. ד"ר הנדל סבר, כי לפני האירוע לא סבל המערער מכל ליקוי בכתף, ואילו מייד לאחר האירוע הופנה כאמור לטיפול בבית החולים סורוקה. לדעתו של ד"ר הנדל, פרופ' מילגרום התרשם בטעות כי מקור הכאב הוא הגידול הגרמי הישן (אוסטיאוכונדרומה), ועל כן המליץ לכרות אותו ולכן בוצע הניתוח ביום 18.4.10. מאחר שלא חלה הטבה, המשיך המערער לפנות לרופאים, וד"ר ספרן החליט לבדוק את העניין לעומקו, ועל כן ערך צילום MRI מיוחד (ארטוגרפיה), שהוכיח קרע תלישה מסוג SLAP של הלברום בכתף שמאל כאשר הקרע נמשך לגלנוהומרל ליגמנט המדיאלי. ד"ר ספרן קבע שזו הסיבה לכאביו של המערער והמליץ על ניתוח נוסף. ד"ר הנדל סבר, כי יש לקבל את דעתו של ד"ר ספרן לפיה למעשה הפגיעה המקורית הייתה במפרק הכתף, וכי האוסטיאוכונדרומה שנמצא בהומרוס המקורב מושך תשומת לב, אך אינו הגורם לבעיה הקלינית. ד"ר הנדל המליץ שד"ר פרידמן יעיין במסמכים החדשים ויסיק את מסקנותיו.

10. אכן, ביום 30.5.11 ערך ד"ר פרידמן חוות דעת נוספת, ממנה עולה כי חוות דעתו של ד"ר הנדל עמדה לנגד עיניו של ד"ר פרידמן וכמו כן המסמכים הרפואיים שנוספו מאז ערך ד"ר פרידמן את חוות דעתו הראשונה. מסקנתו של ד"ר פרידמן היא, כי המערער סובל מפגיעה בכתף שתואמת פגיעה בלברום של הכתף מסוג SLAP וכי פגיעה זו יכולה להיגרם כתוצאה מחבלה למפרק הכתף, ובכך מסכים ד"ר פרידמן עם חוות דעתו של ד"ר הנדל, כי יש קשר בין הממצא התוך מפרקי הנ"ל לבין האירוע. יחד עם זאת סבור ד"ר פרידמן כי אין לקבל את הקביעה כי כלל מצבו של המערער בכתף נובע מהאירוע. ד"ר פרידמן קובע כי המערער עבר טיפול ניתוחי באזור הכתף, זאת בשל הימצאות גידול שפיר בעצם הזרוע בחלקה העליון, ואשר בהמשך גורם להפרעה בתנועות הכתף ויכול לגרום למגבלה תפקודית, ולכן הוא סבור כי חלק מהנכות יש לשייך לכך. מאחר שמבחינה מעשית לא ניתן להעריך את החלק היחסי של כל אחד מהגורמים לנכות, מציע ד"ר פרידמן לקבוע כי מצבו הרפואי של המערער בכתף הוחמר כתוצאה מהאירוע בשנת 2009 ב-50%. למען הסר ספק, עולה מחוות דעת ד"ר פרידמן כמו גם מחקירתו, כי הנכות בכתף כתוצאה מהגידול השפיר נובעת מביצוע הניתוח ולא מעצם קיומו של הגידול.

החלטת הוועדה

11. חברי הרוב בוועדה סברו כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר פרידמן וזאת מן הנימוקים הבאים:

א. הגידול השפיר ממנו סבל המערער הוא מום מלידה ועל כן אינו קשור לחבלה.

ב. המערער סובל מאותו קרע ברצועה בכתף שהוא כתוצאה מהאירוע.

ג. הגידול אובחן אצל המערער בעקבות האירוע משנת 2009. אין לכך נפקות משפטית או רפואית.

ד . ההחלטה על הסרת הגידול לא יוצרת קשר כלשהו לאירוע אלא קשר כרונולוגי בלבד.

ה. המערער נותח לאחר שהוזרק חומר הרדמה לאזור הגידול, הייתה הטבה ועל כן הרופא המטפל סבר שיש צורך בניתוח.

ו. ד"ר הנדל הודה בחקירתו, כי הגידול יכול לגרום לכאבים ועל כן מסקנת הרופא המטפל לבצע ניתוח הייתה נכונה.

ז. יש לקבל את דעתו של ד"ר פרידמן כי המקור לכאב נעוץ בשתי פגימות שנותנות קליניקה זהה ועל כן ראוי לחלק את הנכות בין שתי הפגימות.

ח. המערער לא עמד בנטל להוכיח את הקשר בין הניתוח שעבר להסרת הגידול לבין האירוע משנת 2009.

12. לעומת חברי הרוב בוועדה, סבר חבר הוועדה בדעת המיעוט כי ראוי לקבל את הערעור וזאת מן הטעמים הבאים:

א. משקלן המצטבר של העובדות שהוצגו בפני הוועדה, ובפרט של העובדות שאינן שנויות במחלוקת מטה את הכף לטובת המערער.

ב. מתקבל מאוד על הדעת להניח שהכאבים ומגבלתו התפקודית של המערער נובעים במלואם מן הקרע שנצפה ברצועה בכתף.

ג. אין מחלוקת שעד לאירוע החבלה לא סבל המערער מכאבים או מקשיי תפקוד כלשהם בכתף.

ד. מייד לאחר האירוע החל המערער להתלונן על כאבים וכבר באותו היום נבדק על ידי הרופאים. הגידול השפיר אובחן לאחר מכן.

ה. ההנחה הרפואית של פרופ' מילגרום התבססה על בדיקות הדמיה חלקיות, בהן נצפה הגידול בלבד, ואילו הקרע ברצועת הכתף לא נצפה. לפיכך הזריק פרופ' מילגרום חומר הרדמה לכתף וסבר כי התוצאה שהתקבלה, היינו ירידה ברמת הכאב, מלמדת על הצורך בניתוח להסרת הגידול.

ו. ביצוע בדיקות ה-MRI הנוספות העלה כי התמונה הקלינית שהייתה בפני פרופ' מילגרום הייתה שגויה, כי אז התגלה הקרע האמור.

ז. הניתוח שהיה אמור להביא להטבה לא הביא לתוצאה המצופה.

ח. גם ד"ר פרידמן הסכים שקיים סיכוי נמוך ביותר לכך שהגידול יהפוך לממאיר.

ט. סבירה יותר דעתו של ד"ר הנדל, כי העובדה שהמערער החל לסבול מכאבים וממגבלות רק לאחר האירוע מתאימה למנגנון החבלה.

י. הנטל להוכיח כי עצם ביצוע הניתוח הותיר במערער נכות מוטל על כתפי המשיב. מומחה המשיב העלה אפשרות זו ללא ביסוס של ממש. כמו כן עלה מהמסמכים הרפואיים שלא קיים פער בין התלונות והממצאים שקדמו לניתוח לבין אלה שנרשמו לאחריו.

יא. לפיכך, המערער עמד בנטל המוטל עליו לשכנע שהליקוי התפקודי בכתפו נובע כולו מהקרע שנמצא בה ולא מהגידול.

טענות הצדדים בערעור

13. בערעור שהוגש טוען המערער, כי חברי הוועדה שהיו בדעת הרוב שגו במספר עניינים, וזאת כדלקמן:

א. חברי הרוב קבעו כי הגידול שהיה אצל המערער יכול היה בעתיד לגרום לנכות. המערער טוען כי קביעה זו אינה במקומה, שכן היא עומדת בסתירה לקביעות הרפואיות של המומחים מטעם שני הצדדים שאישרו כי הסיכוי לכך זניח ביותר, וסביר כי בעתיד המערער לא היה חש בהפרעה כלשהי הנובעת מהאוסטיאוכונדרומה.

ב. לא היה מקום להתחשב במום המולד או בצורך בביצוע ניתוח להסרתו, שהרי אלמלא החבלה, המום המולד (האוסטיאוכונדרומה), לא היה מתגלה כלל. המומחים מטעם שני הצדדים הסכימו כי הסיכוי לכך שאותו מום מולד יהפוך לסרטני הנו אפסי.

ג. קיים קשר סיבתי מלא בין הפגיעה לנכות שנקבעה למערער, שכן מדובר בשאלה משפטית ולא בשאלה רפואית גרידא. מאחר שהנכות נגרמה ונקבעה עקב השירות הצבאי, ובהתאם לרוח הפסיקה, יש מקום להכיר במלוא הנכות ככזו הקשורה לשירות הצבאי.

ד. מאחר שהמשיב הכיר בהחמרת נכות בכתפו של המערער, היה מקום להכיר במלוא הנכות ככזו שנגרמה עקב השירות הצבאי, שכן קודם לאירוע שנגרם במהלך השירות הצבאי, לא סבל המערער מהפרעה או מנכות כלשהי בכתפו, ומכאן יש לקבוע שאותו אירוע בשירות הצבאי הוא שגרם לגילוי המום המולד וכן גרם לפגיעה בכתף, ומכאן שיש להכיר במלוא הנכות ככזו שנגרמה עקב השירות הצבאי. לעניין זה מבקש המערער להקיש מההלכות שנקבעו בעבר, הנוגעות להתפרצותה של מחלה קונסטיטוציונלית במהלך השירות הצבאי, כאשר בתי המשפט הכירו בכך שהתפרצות המחלה בעת השירות קשורה לשירות הצבאי. המערער טוען, כי באופן דומה העובדה שהנכות נגרמה במהלך השירות הצבאי מביאה למסקנה כי יש להכיר בכולה ככזו שנגרמה עקב השירות הצבאי.

ה. אין מחלוקת, כי המערער לא סבל מנכות כלשהי בכתפו לפני השירות הצבאי; הוא לקה בנכות זו בעת השירות הצבאי; הנסיבות שגרמו לנכות נעוצות בשירות הצבאי ויכולות להסביר את גרימתה; ואין מחלוקת אמיתית בין הרופאים כי אך ורק עקב האירוע שנגרם בשירות הצבאי נגרמה הנכות.

14. עמדת המשיב הייתה כי יש לקבל את דעת הרוב בוועדה, וזאת מהטעמים הבאים:

א. ההחלטה להסיר את הגידול אינה קשורה כלל בשירות הצבאי, מלבד קשר כרונולוגי. הניתוח שעבר המערער לצורך כך גורם כשלעצמו לכאבים, להגבלות תנועה בכתף, ובסופו של דבר לנכות.

ב. החלטת הרופאים להסיר את הגידול בזמנו הייתה החלטה נכונה.

ג. המסקנה העולה מכך היא, כי עצם הניתוח להסרת הגידול אינו קשור כלל לשירות הצבאי.

ד. המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להביא ראיות ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" כי מצבה הרפואי של הכתף הוחמר באופן מלא אך ורק כתוצאה מהקרע שנגרם בעת השירות הצבאי. נטל זה רובץ על כתפי המערער, והוועדה קמא סברה בצדק כי המערער לא עמד בנטל זה.

ה. אין כל הצדקה להתעלם מהעובדה שהמערער סבל מאותו גידול, ובמידה שייקבע כי מלוא הנכות קשורה לשירות הצבאי, יהא בכך משום התעלמות מהמום המולד.

ו. הערעור למעשה מופנה כנגד קביעות עובדתיות ורפואיות של הוועדה ואינו עוסק במחלוקת משפטית. על כן, רק מטעם זה יש לדחות את הערעור, זאת בהתאם להוראות סעיף 34(א) לחוק הנכים.

ז. אין מדובר במקרה של מחלה קונסטיטוציונלית שקיננה אצל המערער, אלא מדובר במקרה שונה לחלוטין, של מום מולד ממנו סבל המערער שהתגלה באופן מקרי.

ח. גם מהבחינה הרפואית עולה כי הגידול הפריע למערער, שכן בעת הבדיקות שעבר התברר שהגידול גרם ללחץ על שריר בכתף ומכאן נולד הצורך להסירו, זאת ללא כל קשר לחבלה שנגרמה בכתף עקב נפילתו של המערער בזמן שירותו הצבאי. מכאן, שטענות המערער לפיהן לא היה צורך להסיר את הגידול, גם לא בעתיד, אינן אלא בגדר השערה בלבד.

דיון והכרעה

15. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכן את קביעות חברי הרוב בוועדה ודעת המיעוט בוועדה, סבורים אנו שיש לקבוע ולהכיר בכך כי מלוא הנכות נגרמה עקב השירות הצבאי, כפי שיפורט להלן.

16. ראשית לכל, איננו סבורים כי מדובר בערעור שהוא כולו עובדתי או רפואי. נהפוך הוא. לטעמנו מדובר בטענות משפטיות הכרוכות בשאלת קיומו של קשר סיבתי משפטי במקרה זה, דהיינו מהי הפרשנות הראויה שיש ליתן לעובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי הוועדה ועל ידי הרופאים שמסרו חוות דעת, וכיצד ליישם עובדות אלו בהתאם להלכות המשפטיות שנקבעו. לפיכך, אין המדובר בענייננו בהתערבות הנוגעת לעובדות, אלא למסקנות הנובעות מהעובדות שהונחו בפני הוועדה (ראה: רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529 (1995); רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817 (1997)).

17. הנחת היסוד היא, כי גם אם נגרמה למערער נכות הקשורה לגידול, הרי נכות זו נגרמה לא עקב הגידול עצמו, שלא גרם להפרעה כלשהי לפני הניתוח, אלא עקב ניתוח שעבר המערער להסרת הגידול. יש לזכור כי ניתוח זה נקבע על ידי פרופ' מילגרום אשר אבחן את הגידול והזריק למערער חומר מרדים לכתף. לאחר שהייתה הקלה עקב פעולה זו, הניח פרופ' מילגרום, וכן הרופאים האחרים, כי הגידול הוא זה שגורם לכאבים ולהפרעה בכתף, ועל כן הומלץ למערער לעבור ניתוח להסרת הגידול.

18. עוד עלה מהעובדות, כי עת סבר כך פרופ' מילגרום, לא עמדה לפניו בדיקת ה-MRI המיוחדת שעבר המערער לאחר הניתוח, וזאת נעשתה לאחר שהחל בירור רפואי מעמיק באשר למצב הכתף של המערער, שכן גם לאחר הניתוח לא היה שיפור ממשי. לאחר שנעשתה בדיקת ה-MRI המיוחדת התגלה כי המערער סובל מקרע ברצועה בכתף, שנגרם עקב נפילתו בעת השירות הצבאי. מומחה המשיב, בעת שהעיד בפני הוועדה נחקר בעניין השפעת החומר המרדים, והשיב כי תיאורטית ייתכן שאותה הזרקה גם הרגיעה את הכאב הנובע מהקרע ברצועה (עמ' 6 בפרוט', ש' 16). עוד העיד מומחה המשיב, כי אינו מוצא פער בין המגבלות והכאבים מהם סבל המערער לפני הניתוח ומהם הוא סובל לאחר הניתוח (עמ' 7 לפרוט', ש' 28).

19. עוד עולה, כי חוות הדעת הרפואית הראשונה מטעם המשיב ניתנה טרם היה ידוע דבר קיומו של הקרע ברצועה וטרם עבר המערער את בדיקת ה-MRI המיוחדת. על כן, המומחה מטעם המשיב סבר כי הנכות קשורה כל כולה למום המולד.

20. רק לאחר שהתגלה הקרע ברצועה פנה המערער וקיבל חוות דעת מטעמו (ד"ר דוד הנדל). בחוות דעת זו פרט המומחה את הטיפול הרפואי שעבר המערער וכן קבע כי למערער נגרם אותו קרע תלישה של הלברום כתוצאה מהנפילה, הכל כפי שפורט בחוות דעתו. לפיכך סבר, כי הנכות ממנה סובל המערער קשורה כולה לאירוע זה.

21. בעקבות כך הוגשה חוות דעת מטעם המשיב (ד"ר בצלאל פרידמן), בה קיבל ד"ר פרידמן את חוות דעתו של ד"ר הנדל, היינו כי אותה פגיעה בלברום אכן הייתה יכולה להיגרם מהאירוע בעת השירות הצבאי. יחד עם זאת סבור ד"ר פרידמן כי לא כל הנכות קשורה לקרע, שכן "יש לזכור כי התובע עבר טיפול ניתוחי באזור כתף שמאל, זאת בשל הימצאות גידול שפיר בעצם הזרוע, בחלקה העליון, אשר בהמשך גורם להפרעה בתנועות הכתף ויכול לגרום למגבלה תפקודית".

22. עיון בחוות הדעת של שני המומחים וכן בחקירתם בפני הוועדה מעלה, כי שני המומחים סברו באופן חד משמעי שהנכות הקשורה לאותו גידול כפי שהיא כיום אינה נובעת מהגידול עצמו, אלא מהניתוח שעבר המערער.

23. עולה אפוא השאלה, האם המערער היה עובר את אותו ניתוח אלמלא אירוע הנפילה בעת השירות הצבאי, שגרם לאותה מגבלה בכתף.

24. דומה, כי התשובה נמצאת הן בחוות הדעת והן בחקירות המומחים בבית המשפט. בעניין זה יש לקבוע, כי הסיכוי לכך שהמערער היה עובר ניתוח הוא אפסי (לעניין זה ראה עדות מומחה משיב לפיה הסיכוי שהגידול יהפוך לגידול ממאיר הוא קטן ביותר (עמ' 5 לפרוט', ש' 17)). על כן לטעמנו עמד המערער בנטל המוטל עליו, שהרי אין להטיל על המערער נטל מוגבר כדי להוכיח שאלות של קשר סיבתי, אלא עליו לבסס את טענותיו בדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי" (ראה: רע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לז(4) 361 (1983)). עוד נקבע שם, כי אין להחמיר עם מי שתובע את קצין התגמולים, במיוחד כאשר הוא מבקש להרים את הנטל המוטל עליו ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. לטעמנו, יש ליישם כלל זה גם על שאלת סבירות ביצוע הניתוח להסרת הגידול, אלמלא אותו אירוע בזמן השירות הצבאי, כאשר מכלל הראיות עולה שהסבירות לביצוע ניתוח שכזה הייתה נמוכה, אם בכלל (ראה: רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים הנ"ל).

25. נוסיף ונעיר, כי במהלך הדיון בערעור, גם בא כוח המשיב סבר בהגינותו כי אף במצבים שלאחר ניתוח עשויה להיות מגבלה עקב הניתוח. עוד טען במענה לשאלות בית המשפט, כי אין בחומר הראיות כל אסמכתא לכך שהמערער סבל ממגבלה כלשהי עקב המום המולד טרם בוצע הניתוח.

26. דברים אלה לא נאמרו בחלל האוויר, אלא הם נסמכים על חומר הראיות, על חוות הדעת הרפואיות ועל עדות המומחים בפני הוועדה.

27. מכך עולה כי המערער עמד בנטל המוטל עליו להוכיח מבחינה רפואית וכן מבחינה משפטית, זאת בהתאם להלכות שנקבעו, כפי שפורט לעיל, כי הנכות ממנה הוא סובל נגרמה עקב השירות הצבאי והיא קשורה כל כולה לשירות הצבאי, שכן גם אם חלקה נגרמה עקב הניתוח שעבר המערער, עלה מהעובדות שאלמלא נפילתו בעת השירות הצבאי, ואלמלא העובדה שתחילה סברו הרופאים כי המגבלות נובעות מהמום המולד, שכן לא עמדה לפניהם התמונה הרפואית המלאה, סביר ביותר שהמערער לא היה עובר את אותו ניתוח.

28. לאור כל האמור, החלטנו לקבל את הערעור ולקבוע כי יש לראות בנכות בכתפו של המערער ככזו שנגרמה במלואה עקב השירות הצבאי.

ניתן היום, ב' בחשוון התשע"ה, 26 באוקטובר 2014, בהיעדר הצדדים.