ע"י ב"א כוחה עו"ד י. שוורץ

ממשרד אמודאי קיין צמח משרד עורכי דין

מבוא:

1. התובעת ילידת 5.4.1974, נפגעה ביום 14.10.2009 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות [ראו פרוטוקול מיום 16.1.14, עמ' 5 שורה 9]. לפיכך יעסוק פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

3. התובעת נבדקה על ידי מומחה בית משפט, האורתופד ד"ר ישראל כספי, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה כוללת בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) - תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל) בגין: "החמרה בפגימה אורתופדית קיימת - בקע דיסק קטן ופרוץ בגובה 4-5C על בסיס שינוי קודם במרווח דיסק זה עם הגבלה/רגישות בסוף טווחי התנועה וקיפוח עיצבי מזערי התואם ממצאי ההדמיה". יחד עם זאת מאחר שמדובר בהחמרת מצב קודם, קבע המומחה כי יש לנכות מהנכות הכוללת 2.5% בגין 'מצב קודם'.

4. הנתבעת, שחלקה על קביעות המומחה שלחה לו שאלות הבהרה ואף זימנה אותו לחקירה - על כך בהמשך.

הראיות:

5. מטעם התובעת העידו:

א. התובעת בעצמה. תצהירה מיום 27.2.13 על נספחיו הוגש וסומן ת/1. תצהירה המשלים מיום 30.10.14 הוגש וסומן ת/3.

ב. גב' נורית לשם, מי ששימשה כמעבידתה של התובעת בישראל עובר לתאונה (להלן: "נורית"). תצהירה על נספחיו הוגש וסומן ת/2.

ג. כמו כן הוגש מטעם התובעת תיק מוצגים שסומן ת/4.

6. מטעם הנתבעת לא העידו עדים, אך הוגש תיק מוצגים שסומן נ/1.

השאלות שבמחלוקת:

7. שלוש הן השאלות שבמחלוקת ובהן עלי להכריע:

א. מהי הנכות הרפואית של התובעת הנובעת מהתאונה?

ב. מה שיעור נכותה התפקודית של התובעת ?

ג. בהתבסס על הנכות התפקודית - מהם נזקיה של התובעת כתוצאה ובעקבות התאונה.

ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הנכות הרפואית:

8. לטענת התובעת קביעות המומחה באשר לנכותה הרפואית כתוצאה מהתאונה, כמו גם שיעורה, לא נסתרו, גם לא לאחר חקירת המומחה. משכך היא מבקשת כי אקבע שנכותה הרפואית בגין התאונה הינה בשיעור של 7.5%.

9. הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי המומחה שגה שעה שקבע שלתובעת נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. לדידה, קביעתו זו של המומחה אינה מתיישבת עם העובדה כי התובעת שבה לתפקוד מלא לאחר התאונה.

10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחוות הדעת ובמיוחד לאור עדותו של המומחה לפניי, אשר לטעמי לא נסתרה, אני סבורה כי אין לקבל את טענת הנתבעת.

המומחה העיד מפורשות, ועדותו לא נסתרה, כי ממצא של דיסק פרוץ הוא תוצאה של אירוע טראומטי (ראה עדותו בעמ' 13 שורות 16-17). לפיכך ומשעה שמיד בסמוך לתאונה נלוו לתוצאות בדיקות ההדמיה שעברה התובעת ( MRIו CT) תלונות על כאבים קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בגין התאונה.

המומחה גם הסביר בחקירתו כי הפגימה שנותרה לתובעת - דיסק שלוחץ על חוט השדרה - יוצר כאב עצבי שמפריע לתפקוד.

לכך מתווספת העובדה כי בבדיקתו מצא המומחה הגבלות בסוף טווחי תנועת הצוואר של התובעת.

נמצאנו אפא למדים כי מאז התאונה ובעקבותיה סובלת התובעת גם מכאבים וגם מהגבלות.

לפיכך ובהינתן כל האמור, אני סבורה כי אכן, כטענת התובעת, חוות דעתו של ד"ר כספי לא נסתרה. לשון אחר - כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור 7.5%.

הנכות התפקודית:

11. בעוד שהתובעת ביקשה שאקבע כי לנכותה הרפואית השלכות תפקודיות ועל כן נכותה התפקודית גבוהה מזו הרפואית ועומדת על 15%, ביקשה הנתבעת לקבוע את ההיפך הגמור, דהיינו, לא רק שלתובעת לא נותרה נכות, אלא ככל שיוכרע בסופו של יום כי כן נותרה נכות אזי נכות זו נעדרת כל השלכה תפקודית.

12. לאחר ששקלתי את כל הראיות שהוצגו בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה לחריגה מהכלל לפיו בהעדר נסיבות מיוחדות יראו את הנכות התפקודית כזהה לזו הרפואית [ראו ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח, פורסם בנבו (31.1.08)] אסביר להלן דברי.

13. א. עובר לתאונה עבדה התובעת אצל נילי בחצי משרה. כשנשאלו, התובעת ונילי, מדוע

עבדה התובעת רק בחצי משרה השיבו שתיהן כי הסיבה לכך הייתה משולבת: העדר עומס והזמנות אצל נילי, ביחד עם רצון התובעת לצאת לעצמאות. [ראה עדותה של התובעת בעמ' 9 שורות 5-6 וכן את עדותה של נילי בעמ' 18 שורות 4-6].

ב. על אף פגיעותיה בתאונה לא ויתרה התובעת על חלומה להיות בעלת עסק לעיצוב פנים משל עצמה וגם לאחר התאונה ובמקביל לעבודתה כשכירה, עבדה כעצמאית - בהתחלה כאמור בארץ ואח"כ בחו"ל.

ג. מן המפורסמות שנדמה כי אינן צריכות הוכחה - כי ניהול עסק עצמאי טומן בחובו עבודה רבה ומצריך בין השאר גיוס לקוחות חדשים - על כל המשתמע מכך. והנה התובעת על אף פגיעותיה ונזקיה המשיכה והפעילה את עיסקה הפרטי, לעיתים באופן בלעדי (למשל בשנת 2010) ולעיתים במקביל לעבודתה כשכירה (למשל בשנת- 2011).

ד. לטעמי, ניתן להשליך מהתנהלותה זו של התובעת על מידת התיפקוד שלה לאחר התאונה. רוצה לומר - גם אם נכון שבתאונה נגרמו לה פגיעות, עדיין אין המדובר בפגיעות חמורות שכן הן לא מנעו ממנה להמשיך ולעבוד הן כשכירה והן כעצמאית.

ואם יטען הטוען כי לאחר התאונה ובעקבותיה התובעת לא הצליחה - לנוכח פגיעותיה בתאונה - לממש את חלומה ולעבוד כעצמאית בלבד והיא נאלצה להוסיף ולעבוד כשכירה כדי להתפרנס, נשיב לו, כי לא הוכח שהסיבה לחזרתה לעבודה כשכירה מקורה בפגיעותיה בתאונה דווקא ולא במצב השוק. הרי נילי העידה כי הסיבה בעטיה לפני התאונה היקף משרתה של התובעת 'ירד' לחצי משרה מקורה במיעוט הזמנות, קרי בירידה בהיקף העבודה, וזאת מבלי שהיה קיים קושי בתפקוד.

ה. לא זו אף זו, מעדות התובעת עולה כי יום עבודה שלה מתחיל בשעה 09:00 ונמשך עד השעה 18:00. התובעת גם מנויה בחדר כושר בהמלצת רופאיה וזאת כחלק מניסיונה לשפר את מצבה הרפואי מאז פגיעותיה בתאונה.

ו. הינה כי כן נדמה כי התנהלות התובעת מאז התאונה ועד היום, כפי שפורט לעיל, ולרבות טיסותיה התכופות ב"קו" ישראל - ארה"ב מלמדות כי השלכות התאונה על אופן תפקודה אינן כ'צעקתה'.

ז. משכך לא מצאתי כל הצדקה להעמיד את הנכות התפקודית על 15% כטענת התובעת. יחד עם זאת ולנוכח העובדה כי התובעת נוטלת "קנביס רפואי" ובהחלט יתכן, כדברי המומחה כי משום כך היא מתפקדת באופן רגיל, לא מצאתי גם לקבל את טענת הנתבעת לפיהן לא נותרה לתובעת נכות תפקודית כלל ועיקר.

14. בהינתן כל האמור, ובמיוחד לאור התרשמותי מהתובעת, והעובדה כי עדותו של המומחה לא נסתרה - אני סבורה שזהו המקרה בו כאמור יש לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת זהה לנכותה הרפואית והינה בשיעור 7.5%.

סיכום ביניים:

15. נכותה הרפואית כמו גם נכותה התפקודית של התובעת הקשורה לתאונה והנובעת ממנה הינה בשיעור 7.5%.

פוטנציאל השתכרות:

16. התובעת מבקשת להעמיד את שיעור השתכרותה לעתיד, לכל הפחות על כפל השכר הממוצע במשק. לטענתה כבר בתחילת דרכה המקצועית הרוויחה שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, ומשכך רק ברור כי לולא התאונה היה שכרה גבוה הרבה יותר.

17. הנתבעת מתנגדת. לטענתה נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה נעדרת כל השפעה תפקודית. משכך, לא נפגע כושרה להשתכר. ואכן - כך לטענת הנתבעת - שכרה של התובעת לאחר התאונה לא נפגע.

עוד טוענת הנתבעת כי אם בכל זאת לא ניתן לראות עליה בשכרה של התובעת, הרי שהדבר אינו נובע או קשור לתאונה או לנכותה כתוצאה ממנה אלא זו תוצאה ישירה של בחירתה שלא לעבוד במשרה מלאה, בין השאר עקב הגעתה לישראל לעיתים תכופות, מה שמצריך ממנה להעדר מעבודתה לתקופות לא מבוטלות.

18. לאחר ששקלתי, טענות הצדדים ובהתחשב בכישורי התובעת, בעובדה כי אכן על אף פגיעותיה בתאונה שכרה לא נפגע, לפחות לא באופן קיצוני, וכן בעובדה כי על אף פגיעותיה היא לא זנחה את חלומה להפוך לעצמאית וגם כיום היא ממשיכה ועובדת הן כשכירה והן כעצמאית, אני סבורה כי התובעת הוכיחה שהיא בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה.

19. התובעת צרפה נתוני שכר לשנים 2009 - 2013 הן ביחס לעבודתה בישראל, (הן כשכירה והן כעצמאית) והן ביחס לעבודתה בארה"ב - גם שם כשכירה וכעצמאית.

ביחס לעבודתה בארה"ב התובעת צרפה גם אישור הנחזה להיות אישור מעביד בדבר גובה שכרה השנתי.

המסמכים האמורים הוגשו על ידי התובעת כשהם אינם מתורגמים ולא באמצעות עורכיהם. עוד לא הובא לעדות מי שיכול להסביר כיצד יש לפרשם מבחינה חשבונאית.

הנתבעת התנגדה להגשת המסמכים וביקשה לקבל לידיה את התלושים המקוריים וכן ביקשה לחקור את מי שחתום על אישור המעביד בדבר שכרה השנתי של התובעת [ראו עמ' 6 לפרוטוקול שורות 14-18].

20. יחד עם זאת ועל אף התנגדותה של הנתבעת כאמור לעיל, הרי שעיון בסיכומיה מלמד כי היא משתמשת בנתוני השכר שהוצגו על ידי התובעת (למעט בתלושי השכר) בין השאר, לשם תמיכה בטענתה כי שכרה של התובעת לא נפגע, ואם נפגע אין בין כך לבין התאונה דבר וחצי דבר.

במצב דברים זה ומשעה שעדותה של התובעת בדבר שיעור השתכרותה לאחר התאונה בכלל ובחו"ל בפרט לא נסתר, הרי שלא ראיתי לקבל את התנגדות הנתבעת בעניין זה, למעט כאמור לעניין תלושי השכר.

21. כאמור, מאז התאונה התובעת עבדה גם בארץ וגם בחו"ל גם כשכירה וגם כעצמאית. לפיכך חישוב הפסדי השכר לעבר יבוצע לפי תקופות כדלקמן:

• ממועד התאונה ועד לעזיבתה של התובעת את הארץ ב - 2012: [מאוקטובר 2009 ועד יולי 2012 (להלן: "תקופה א'")] בתקופה זו בסיס השכר יחושב לפי האמור בדוח מס הכנסה לשנת 2009 ממנו עולה כי הכנסתה השנתית של התובעת הן כשכירה והן כעצמאית עמדה על 115,015 ₪ ולחודש על 9,584 ₪ ובשערוך מאמצע התקופה על: 11,683 ₪ ובניכוי מס הכנסה על 10,737 ₪.
• מאוגוסט 2012 (מועד הגעתה לארה"ב) ועד למועד פסק הדין: (להלן: "תקופה ב'"): בהתבסס על כל הנתונים כפי שהוצגו על ידי התובעת יחושבו בתקופה זו הפסדיה לפי פעם וחצי מהשכר הממוצע במשק.

22. באשר לחישוב הפסדיה לעתיד: לנוכח כל האמור לעיל ובהתחשב בעובדה כי כיום מרכז חייה של התובעת הוא בארה"ב - על כל המשתמע מכך - אני סבורה כי יהא זה אך נכון בנסיבות לבצע את חישוב הפיצוי ממועד פסק הדין ועד לסוף קריירת העבודה של התובעת (67) לפי כפל השכר הממוצע במשק.

דיון בראשי הנזק:

23. הפסד שכר בעבר:

א. מדובר ב"נזק מיוחד" אשר הכללים להוכחתו ברורים ואין צורך לחזור עליהם.

ב. ממועד התאונה (אוקטובר 2009) ועד מועד עזיבתה את ישראל (יולי 2012):

התובעת הציגה אישורי אי כושר לתקופה של חודשיים וחצי בלבד (ראו נספח 20 לכתב התביעה).

ג. אמנם בשנת 2010 ישנה ירידה בשכרה של התובעת, שעבדה כעצמאית הן בארץ והן בחו"ל. לעומת זאת בשנת 2011 עלה שכרה וגם לדבריה לא נגרם לה נזק. בשנים 2012- 2013, שאז חזרה לעבוד כעצמאית, אנו שוב רואים ירידה בשכר. לעומת זאת בשנת 2014 עת שבה להיות שכירה, גם אם בארה"ב, שוב אנו רואים עליה בשכרה.

ד. הינה כי כן נמצאנו למדים כי בכל פעם שהתובעת עבדה כעצמאית שכרה ירד וכאשר שבה לעבוד כשכירה שכרה עלה .

ה. לנוכח האמור לא ניתן לטעמי לקבוע, כטענת התובעת, שהסיבה לירידה בשיעור ההשתכרות נעוצה דווקא בתאונה. אם אכן נכונה טענת התובעת ובעקבות התאונה נפגעה יכולתה להשתכר, הרי שהיינו צריכים לראות ירידה בשיעור השתכרותה לאורך כל התקופה, גם כאשר עבדה כשכירה ולא כך הוא המצב.

ו. בהינתן כל האמור, לא ניתן לשלול כי הירידה בשכרה של התובעת נובעת מהקשיים הכרוכים בניהול עסק עצמאי וללא כל קשר לתאונה.

ז. סיכומם של דברים, התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי קיים קשר בין הירידה בשכר לבין התאונה, ומשכך היא זכאית לפיצוי רק בגין תקופת אי הכושר המלא בלבד כדלקמן:

10,737 ₪ (שכרה החודשי הממוצע נטו משוערך עובר לתאונה) X 2.5 חודשים = 26,843 ₪

ח. מאוגוסט 2012 - מועד הגעתה לארה"ב ועד למועד מתן פסק הדין:

האמור לעיל יפה גם כאן. התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הפסדי שכר וככל שנגרמו לה כי הם אכן קשורים לתאונה.

24. אשר על כן ולנוכח כל האמור עד כאן, הפסד התובעת בגין אב נזק זה עומד על 26,843 ₪.

הפסד שכר לעתיד:

25. השכר הממוצע במשק נכון לאפריל 2017 עומד על 10,182 ₪ (ברוטו) וזאת בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [טבלה 4.1 - כולל עובדים זרים במשק]. כפל השכר הממוצע הינו 20,364 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה כחוק: 16,950 ₪ (נטו).

26. 16,950 ₪ (כפל שכר ממוצע במשק נטו) X 7.5%X (נכות תפקודית) 205.1241 (מקדם היוון ל24 שנה)=260,764 ₪ .

הפסדי פנסיה (עבר ועתיד):

27. צודקת הנתבעת בטענתה לפיה התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי כעצמאית בארץ או בחו"ל, או כשכירה בחו"ל היא הפרישה או מפרישה כספים לקרנות פנסיה.

28. לפיכך ובהעדר הוכחה אין התובעת זכאית לפיצוי בגין אב נזק זה.

הוצאות רפואיות לעבר:

קנביס:

29. לטענת התובעת היא משתמשת בקנביס רפואי מאז נובמבר 2010.לדבריה, השימוש בקנביס מקל על מכאוביה ועוזר לה לתפקד.

בתצהירה התובעת גם מציינת כי כאשר היא מפסיקה את השימוש בקנביס כאביה חוזרים. דבריה אלה נתמכים באישור רפואי מיום 5.12.2012 (נספח 52 למוצגי התובעת) שנערך על ידי ד"ר שיף ברקת אשר המליצה - ככל הנראה עקב כך - על הגדלת המינון.

התובעת צרפה רישיונות לשימוש בקנביס לתקופה שמ- 29.11.10 ועד ל- 22.5.15. וכן צרפה קבלות אודות רכישת הקנביס בסך כולל של כ - 10,000 ₪.

לנוכח האמור טוענת התובעת כי היא זכאית להחזר בגין רכישת קנביס הן בעבר והן לעתיד.

30. הנתבעת מתנגדת. לדידה לא הוכח קשר בין פגיעותיה של התובעת בתאונה לבין צריכת הקנביס.

31. המומחה, ד"ר כספי בעדותו מסביר כי הוא אינו מכיר טיפול בקנביס, ובכל מקרה כי הוא לא בעד טיפול בקנביס [ראו עדותו בעמ' 15 שורות 30-31]. יחד עם זאת כאשר נשאל האם לנוכח העובדה שמאז שהתובעת משתמשת בקנביס תלונותיה פסקו ולכן יש אולי מקום לשקול הפחתת הנכות הוא השיב:

"אני חושב שחיים שגרתיים עם טיפול תרופתי קבוע לבטח, קנביס רפואי שזה לא טיפול בעל משקל קטן, יש לזה משמעויות, אני לא חושב שזה חיים. נכון שזה מאפשר לך לתפקד אבל בלי הטיפול הרפואי אתה לא מסוגל לתפקד" [עמ' 14 שורות 4-7].

עדותו זו של המומחה לא נסתרה.

32. לנוכח האמור אני סבורה כי התובעת הרימה את הנטל והוכיחה שהשימוש בקנביס נובע מהתאונה, ומשכך היא זכאית להחזר בגין ההוצאות שנגרמו לה בגין רכישתו בהתאם לקבלות שהציגה לתקופה שמ - 29.11.10 ועד ל - 22.5.15 , אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (פברואר 2013) מגיעים לסך של 10,582 ₪.

טיפולי פיזיותרפיה:

33. התובעת טוענת כי נאלצה לבצע טיפולי פיזיותרפיה מרובים מתוך רצון להימנע מניתוח עליו המליצו לה הרופאים המטפלים.

התובעת צרפה קבלות אודות טיפולי פיזיותרפיה בעלות כוללת של כ - 18,500 ₪, קבלות על טיפולים אלטרנטיביים בסך כולל של כ- 700 ₪, וקבלות על יעוץ רפואי בסך של כ- 3,300 ₪.

34. הנתבעת מתנגדת. לטענתה מדובר בטיפולים שבוצעו ללא הפניה רפואית או הצדקה רפואית ובכל מקרה התובעת יכולה הייתה לקבל טיפולים אלה במסגרת קופת חולים תוך השתתפות מינימלית ובכך להקטין את נזקיה.

כמו כן ובנוסף, טענה הנתבעת כי המומחה רפואי לא קבע כלל בחוות דעתו שהתובעת תזקק לטיפולים רפואיים, לפחות לא מעבר לאלה שניתנים על פי סל הבריאות.

35. לאחר ששקלתי, ראיתי לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה, אם כי באופן חלקי. אכן המומחה לא ציין בחוות דעתו, וגם לא בחקירתו כי התובעת נזקקה או תזקק לטיפולים נוספים מעבר לאלה שיכולה הייתה לקבל במסגרת קופת חולים.

36. לא זו אף זו המומחה גם לא ציין בחוות הדעת וגם לא נשאל במסגרת שאלות הבהרה או בחקירתו הנגדית כי קיימת אופציה ניתוחית בכלל ושטיפולי פיזיותרפיה כפי שביצעה התובעת ימנעו את הצורך במימושה של אופציה זו .

לפיכך ומאחר שאנו מצויים בתביעה עפ"י חוק הפלת"ד, הרי שאין כל משמעות לקביעות או המלצות מומחים רפואיים שאינם מומחי ביהמ"ש, בכלל ובוודאי משעה שלא נדרשה וכאמור גם לא התקבלה כל תגובה או התייחסות מטעמו של מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

37. זאת ועוד, התובעת גם לא הוכיחה כי קיבלה את טיפולי הפיזיותרפיה המגיעים לה לפי הסל או כי ביקשה לקבל טיפולים מעבר לאלה המגיעים לה עפ"י הסל וכי נענתה בשלילה.

התובעת גם לא הוכיחה כי היא אינה זכאית לטיפולי פיזיותרפיה במסגרת ביטוח בריאות במסגרת שהותה בארה"ב.

38. על אף כל האמור עד כאן, אני מוכנה להניח כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הטיפולים שביצעה בפועל, שכן בסופו של יום נדמה כי טיפולים אלו, ביחד עם הקנביס, הטיבו עימה ואפשרו לה להמשיך לעבוד ולתפקד.

לפיכך, בהתחשב במכלול הנסיבות ובאיזון שבין זכותה של התובעת לטיפול רפואי מיטבי מצד אחד ומצד שני בזכותה של הנתבעת לטעון להקטנת הנזק - ראיתי לפסוק לה בגין ההוצאות שנגרמו לה כאמור (טיפולי פיזיותרפיה, מומחים וטיפולים אלטרנטיביים) פיצוי גלובאלי בסך של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעתיד:

קנביס:

39. בהינתן כל האמור לעיל, ובמיוחד לנוכח דברי ד"ר כספי, אשר מצד אחד אינו בעד טיפול בקנביס, אך מצד שני מסכים כי ללא השימוש הקנביס יקשה על התובעת לתפקד, וכן לנוכח עדותה של התובעת בעניין זה אשר לא נסתרה - אינני סבורה כי יש למנוע מהתובעת המשך שימוש בטיפול זה. יחד עם זאת לא שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין השימוש למשך כל תוחלת חייה.

40. בעניין אחרון זה יוער רק כי התובעת נמנעה מלצרף מסמך רפואי עדכני מד"ר שיף, ולמעשה מאז דצמבר 2012 שאז הומלץ על הגדלת המינון עד לחודש מאי 2015 (מועד הרישיון האחרון) לא הציגה התובעת ולו דוח ביקורת אחד ממנו ניתן יהיה ללמוד אודות מצבה הרפואי.

ועוד, כלל לא ברור עד מתי תהא זכאית לקבל רישיון לרכישת קנביס, אם בכלל.

טיפולי פיזיותרפיה:

41. לא הוכח כי התובעת, ככל שתזקק בעתיד לטיפולי פיזיותרפיה, לא תוכל להסתייע בטיפולים המגיעים לה לפי סל הבריאות - ככל שתתגורר בארץ - או בטיפולים המגיעים לה במסגרת ביטוח בריאות - ככל שתמשיך להתגורר בחו"ל - כדי להקל על התפקוד.

לא זו אף זו - התובעת לא הוכיחה כי כדי לתפקד באופן תקין היא תיזקק גם לטיפולי פיזיותרפיה וגם לשימוש בקנביס.

לפיכך ובהינתן כל האמור, ולרבות הקבוע בחוק ההתייעלות הכלכלית במשק (חוק ההסדרים) משנת 2010, ראיתי לפסוק לתובעת בגין אב נזק זה לעתיד (רכישת קנביס וטיפולי פיזיותרפיה) סך גלובאלי כולל של 35,000 ₪.

עזרת הזולת:

בעבר (ממועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין):

42. הגם שמדובר ב"נזק מיוחד" אותו לא הוכיחה התובעת כנדרש, אני מוכנה להניח כי בתקופת אי הכושר המלא (חודשיים וחצי - כך על פי האישורים הרפואיים) היא נעזרה בבני משפחתה. לפיכך ועל אף שלא הוכח כי מדובר בעזרה חריגה, עדיין ועפ"י הפסיקה הנוהגת, אין בכך כדי לשלול מהתובעת פיצוי לגמרי [ראו ת"א (מחוזי חיפה) -32942-04-11 פריג' נ' המאגר הישאלי לביטוחי רכב (הפו"ל) (13.3.15)]

43. לאור כל האמור ובהתחשב בתקופת אי הכושר המלא מצד אחד, ובהעדר נתונים על תשלומים בפועל בגין עזרה מצד שני, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 2,000 ₪.

לעתיד:

44. מאז התאונה חלפו כשמונה שנים, חרף זאת לא המציאה התובעת ולו בדל של ראיה כי היא מעסיקה עזרה בשכר.

לפיכך ועפ"י הכלל הנוהג בדיני הנזיקין ולפיו 'העבר מלמד על העתיד', ניתן רק להניח כי אם תזקק בעתיד לעזרה יהא זה מפעם לפעם באופן לא רציף ולצורך ביצוע עבודות הבית הקשות מיוחד.

45. לאור כל האמור ובהתחשב במכלול הראיות שהוצגו ובמיוחד בגיל התובעת בשיעור הנכות, בקביעותי לעניין תפקודה של התובעת, ובעובדה כי כיום מרכז חייה של התובעת הוא ארה"ב, על כל המשתמע מכך, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 15,000 ₪.

כאב וסבל:

46. בהתאם לחוק זכאית התובעת לפיצוי בגין אב נזק זה בסך של 16,302 ₪ (החישוב בוצע לפי 7.5% , ו - 7 ימי אשפוז ובניכוי גיל)

סיכום ביניים:

47. א. הפסד שכר:

בעבר 26,843 ₪

בעתיד 260,764 ₪

ב הפסד פנסיה (-)

ג. הוצאות רפואיות:

קנביס (עבר) 10,582 ₪

טיפולים רפואיים בעבר 8,000 ₪

קנביס וטיפולים רפואיים בעתיד 35,000 ₪

ד. עזרת זולת

בעבר 2,000 ₪

בעתיד 15,000 ₪

ה. כאב וסבל 16,302 ₪

סה"כ: 374,491 ₪

סוף דבר :

48. א. אני מקבלת את התביעה.

ב. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 374,491 ₪ . על הסך הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%

49. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט עפ"י קבלות ולרבות אגרת ביהמ"ש, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

50. הסכומים המפורטים בסעיף 48 ישולמו בתוך 30 יום מיום התקבל פסק הדין אצל הצדדים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקיים מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

51. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים כמקובל.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ז, 26 יוני 2017, בהעדר הצדדים.