23 מאי 2016

רקע

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאי התובע, מר סעיד דבאח (להלן: התובע), להפרשי שכר וזכויות נלוות שונות, בגין תקופת עבודתו כמזכיר עיריית אלשאג'ור (להלן: העיריה, או הרשות המאוחדת), או באחת המועצות המקומיות, שאוחדו בעיריה זו, ולאחר פרוקה חזרו להיות רשויות מקומיות נפרדות - המועצה המקומית דיר-אל-אסד, המועצה מקומית מג'ד-אל-כרום והמועצה המקומית בענה (כל אחת מהן תקרא להלן בשמה, למעט בענה - שלא נתבעה).
2. התביעה הראשונה כאן הוגשה ביום 26.5.10 [41488-05-10], בגין אי תשלום לקרן השתלמות והפרשי שכר; ביום 27.10.10 הוגשה תביעה נוספת [55612-10-10], ובה נתבעו השלמות ברכיבים האמורים ועוד רכיבים שונים. רק ביום 25.1.2012 הוגש כתב-תביעה-מתוקן מאוחד, בו רוכזו תביעותיו של התובע, שמהותן הוגדרה בפתיח לה: "שכר עבודה", "מענק יובל" וכן "דמי הבראה", בלבד, אם כי, בגוף התביעה המתוקנת ובסופה - לתוך סכום "דמי הבראה" שורבבו דרישות גם בגין הרכיבים: "פדיון חופשה שנתית, עתון שנתי ומענק" [סע' 36(ג), שם, בו המענק הנזכר הוא לפי הסכם קיבוצי, להבדיל ממענק יובל].
3. יצויין, כי התביעה הראשונה, כאן, הוגשה בעוד התובע במעמד של "עובד" ואילו תביעתו השניה, כאן, לאחר שהעסקתו הסתיימה, ביום 10.8.10 - אך, רכיבי התביעה המאוחדת, המתוקנת, עוסקים רק בתביעות כעובד.

לימים, בשנת 2014, הגיש התובע תביעה נוספת - סע"ש (אז' חי') 47133-07-17 - ובה טענות בנוגע לאופן חישוב גמלתו, לאחר הפרישה לגמלאות. התביעה הנוספת מתבררת בפני כב' הנשיא קוגן, אשר החליט, ביום 21.9.15, בעקבות בקשת התובע לאישור "פיצול סעדים", כי מדובר בעילות תביעה נפרדות.

1. לשלמות התמונה נציין עוד, כי ביום 10.12.13 ניתן פסק-דין ע"י הרשמת דרוקר, למחיקת התביעה המתוקנת, מחוסר מעש, מאחר שהתובע לא הגיש תצהיר במועד; אך, ביום 22.12.13, הוא בוטל לאור הסבר על חילופי ייצוג.
2. בבסיס המחלוקת בין הצדדים שלפנינו, עומדת השאלה - האם הסכם פשרה, אשר הושג בהליך אחר, שהתנהל בבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת, בין התובע לבין העיריה ומדינת ישראל-משרד הפנים (להלן: המדינה), שקיבל תוקף של פסק-דין, ביום 29.6.2009, מונע מהתובע לתבוע את תביעותיו כאן, כולן או חלקן, אם לאו [תיק עב 2498/07, בפני כב' השופט מירון שוורץ (להלן: התיק בנצרת); העתק צורף לתצהיר התובע - ת/1, נספח ו'; ולעמדת המדינה - נספח א'; ועוד].

נכריע בשאלה זו תחילה ובהתאם לתוצאה, נבחן את הזכויות האחרות הנתבעות, לאחר הצגת תשתית עובדתית.

עובדות ותמצית טענות הצדדים

1. אחרי ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלבנטיות, כדלקמן:
2. התובע, תושב דיר-אל-אסד, שימש במשך עשרות שנים מזכיר דיר-אל-אסד, מיום 1.1.76; ולאחר מכן, כאשר אוחדו שלוש הרשויות: דיר-אל-אסד, מג'ד-אל-כרום ובענה, לפי חוק, לעירייה אחת - היא העיריה - זכה התובע במכרז לתפקיד מזכיר הרשות המאוחדת, החל מיום 1.11.03. התובע לא היה מנכ"ל העיריה, כפי שטען [ת/1, סע' 4; עמ' 14, ש' 27-19].
3. בשנת 2000, עוד בהיות התובע מזכיר דיר-אל-אסד, התברר, שהוא נהנה משכר "בכירים" מבלי שאושר עימו "חוזה בכירים". על כן, הורה משרד האוצר שעליו להשיב שכר, שקיבל ביתר.
4. בשנת 2007, במסגרת ביקורת שנערכה על ידי משרד הפנים בעיריה, התגלה, כי התובע שוב נהנה משכר עודף, חריג, תוך הפרת הוראות הממונה על השכר במשרד האוצר, בכך שקיבל שכר בכירים לפי דרגה 6, במקום דרגה 4, כולל החזר נסיעות. משכך, ביום 30.8.07 הורתה החשבת המלווה של העיריה, דאז, על השבת הכספים; ברם, החשבון לא אוזן בשעתו.
5. בשנת 2009, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה), תשס"ט-2008 (להלן: חוק הפירוק), עבר כל אחד מעובדי העיריה, ובהם התובע - החל מחודש 10/09 - לעבוד באחת משלוש הרשויות שבאו תחת העיריה שפורקה;

זאת, בהתאם להוראות צו הרשויות מקומיות, (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל-כרום, דיר אל אסד ובענה), תש"ע-2009 (להלן: צו הפירוק), אשר קבע רשימת שיוך עובדים, שבהתאם לה הועבר התובע, יחד עם עובדים אחרים, להיות עובד במועצה המקומית מג'ד-אל-כרום, תוך שמירה על רצף זכויותיו, אך, ללא תפקיד מוגדר, עד שתוסדר העסקת העובדים ברשויות השונות, בעקבות הפירוק של העיריה.

1. בהתאם לחוק הפירוק, כל נושאי המשרה הבכירים בעירייה שוייכו, לאחר הפרוק, כעובדי מג'ד-אל-כרום ונחשבו עובדיה, ובהתאם להוראות חוק הפירוק ולהנחיות משרד הפנים - היה על מג'ד-אל-כרום לקבל אישור נחיצות משרה ולצאת למכרז לצורך איוש מחדש של כל משרה ומשרה בה.

בנקודה זו נעיר - לא מצאנו ממש בטענה, כי שיוך התובע למג'ד-אל-כרום, לאחר הפירוק, משקף "את חוסר הצדק וההתנכלות בהתנהלות הנתבעים כלפי התובע" [סיכומי התובע, עמוד שני, פסקה שניה]; רשימות שיוך העובדים, לפי חוק הפרוק וצו הפרוק, נעשו באופן רוחבי, כשלב ביניים לקראת קליטת עובדי העיריה, במשרות מתאימות ובמכרזים, בכל אחת משלוש הרשויות שהופרדו, ללא כל כוונה לפגוע בתובע, דווקא.

סעיף 11 לצו הפרוק קבע, כי: "שר הפנים יהא רשאי לשנות את הרשימה".

1. משעבר התובע להיות משוייך למג'ד-אל-כרום - כמו בכירים מועברים אחרים נעדר ממנה רבות וניהל הליכים משפטיים, על מנת לקבל את תפקיד המזכיר, בו חפץ, בלי להתמודד במכרז; לרבות פניה לבית-המשפט העליון, שנמחקה על ידו, לאחר שהוסכם, כי יהיה רשאי להתמודד במכרזים פנימיים גם בדיר-אל-אסד [בג"ץ 9115/09; פסה"ד, מיום 9.2.10 - בתצהירו של מר אחסאן חוסיין, חשב השכר של מג'ד-אל כרום - נ/1, בנספחי 12].
2. באותו זמן היתה מג'ד-אל-כרום מצויה במצב כלכלי קשה, נוכח גירעון בסך 100 מיליון ₪, פיגור בתשלום שכר העובדים, וללא שקיבלה תוספת תקציבית לצורך קליטת מי מעובדי העירייה לשעבר.
3. ביום 9.2.09, קיבלה מג'ד-אל-כרום אישורים לנחיצות משרה, לתפקיד המזכיר (מטעם מנהל השירות במשרד הפנים), ולהרכב ועדת הבחינה, במכרז לתפקיד זה. בהתאם להוראות תקנות הפירוק ולהנחיות משרד הפנים, פורסם מכרז, לאיוש המשרה האמורה, אשר כתנאי סף נדרשה בו, בין היתר, השכלה אקדמאית מלאה - תואר BA בכלכלה, משפטים או ניהול [נ/1, נספח 15].
4. במהלך הזמן, התובע נדרש מספר פעמים להפסיק להעדר ולהתייצב לעבודה [נ/1, נספחים 11-6]; הוא פנה גם לבית-הדין לעבודה, כנגד המכרז, וביום 22.4.10, בהסכמה - נמחק ההליך וסוכם שינצל חופשתו [ס"ע (אז' חי') 16782-04-10, מותב כב' השופטת רימון-קפלן - נ/1, בנספחי 12].
5. מועמדותו של התובע, לתפקיד מזכיר מג'ד-אל-כרום - נדחתה, כפי שהודע לו במכתב מאת ממונה רשויות במשרד הפנים, מר פאז חנא, מיום 7.6.10, היות והוא לא הציג תואר אקדמי רלוונטי, כדרישת התפקיד.
6. הואיל וניסיון ההתמודדות על תפקיד המזכיר, היתה מועמדותו היחידה של התובע לתפקיד בכיר במג'ד-אל-כרום הוא כנראה לא התמודד גם במועצה אחרת), ביום 10.8.10 נערך לתובע, במליאת מג'ד-אל-כרום, "שימוע" לקראת פיטורים, בהעדרו, לאחר שזומן לישיבה כדין ולא התייצב בה; הוחלט ברוב דעות על סיום העסקתו, בהעדר תפקיד פנוי מתאים אחר עבורו. הלכה למעשה - טוענת מג'ד-אל-כרום - התובע כלל לא עבד, בפועל, בשירותה למרות שיוכו אליה לאחר הפירוק.
7. לאחר שהתגלו החריגות בשכרו של התובע, ולאחר שבוטלה העלאת השכר שניתנה לו, לשכר בכירים בדרגה 6 - בהעדר כל אישור - הגיש התובע תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת, בעניין תנאי עבודתו [התיק בנצרת].
8. במסגרת התיק בנצרת התנהל משא ומתן בין התובע לבין העיריה והמדינה (משרד האוצר), בו התייחסו, בין היתר, לסכומים הגבוהים, שנטען שהתובע קיבל ביתר במהלך השנים - מעל 2.5 מליון ₪, כטענת דיר-אל-אסד [סיכומיה סע' 12], או כ-370,000 ₪, כטענת מג'ד-אל-כרום [סיכומיה סע' 4.9].
9. תוך התחשבות במצבו המיוחד של התובע, אשר טען אותה עת למצב כלכלי קשה ולהתנכלויות לחייו ולחיי משפחתו, כתוצאה מעבודתו במג'ד-אל-כרום ובעירייה, ועל מנת לסלק את כלל המחלוקות בין הצדדים, הושגה הסכמה, אשר נרשמה בפרוטוקול בנצרת, וביום 29.6.16 ניתן לה תוקף של פסק-דין;

וזה תוכנה של ההסכמה, במלואו:

"לאחר הגשת התביעה, הובא עניינו של התובע, הן בפני אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר והן בפני מנהל אגף כ"א ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים.

בישיבה שהתקיימה ביום 24/6/08, באגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, הסכימו הצדדים בהליך זה, בכפוף למחיקת התביעה בתיק עב. 3196/07 (שהועבר לבית דין זה וקיבל את המספר עב. 2498/07), להסדר הבא כפי המופיע בסיכום הישיבה:

1. גמלתו של התובע תשולם כדלקמן:

תקופה א' - מתחילת העסקתו של העובד ועד ליום 30/6/2007 - מועד אישור המליאה, שכר קובע 17,693 ₪ צמוד לתוספת היוקר בלבד.

תקופה ב' - החל מיום 1/7/07: 85% משכר הבכירים לפי רמה 4 טבלה חדשה ובהתאם לחוזר המשותף של מנכ"ל משרד הפנים והממונה על השכר מ-26/12/02.

2. שכר שוטף: למען הסר ספק, שכרו של התובע בשיעור 85% משכר בכירים לפי רמה 4, טבלה חדשה וזאת בהתאם לאישור מליאת המועצה ובכפוף לחתימה על חוזה אישי ולאישורו המוקדם ע"י משרד הפנים.

3. השבה: התובע לא יקבל כל רכיבי אחזקת רכב (כולל ביטוחים ואגרת רישוי), למשך 30 חודשים כנגד הסכומים ששולמו לו בעבר ביתר ובזאת ימוצו תביעות השכר ההדדיות בין הצדדים [הדגשות שלנו].

היה והתובע יסיים העסקתו בעיריה עובר להשבת שווה ערך הסכום בגין אחזקת רכב כאמור, ישיב התובע את יתרת החוב מהתשלומים החד פעמיים להם יהיה זכאי, ו/או לחילופין מגמלתו.

כמו כן, ביום 2/7/08, יצא מכתבו של מר ישראל שפיצר מנהל אגף כ"א ושכר ברשויות המקומיות, זאת בהמשך להסכמות במשרד האוצר, ובו אושר חוזה העסקתו של התובע בכפוף לסייגים המפורטים במכתבו כאמור.

מאחר שההסכמות במשרד האוצר היו על דעת כל הצדדים בהליך זה, ומאחר שמבלי לגרוע מן ההסכמות הללו לרבות בעניין ההשבה, מוסכמות עלינו גם ההשגות של משרד הפנים כמפורט במכתבו לעיל, אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמותנו כפי שבאו לידי ביטוי בסיכום הישיבה של משרד האוצר המפורטת לעיל, כמו גם לקביעות משרד הפנים הנוגעות לחוזה העבודה, ואלה יהוו חלק בלתי נפרד מתנאי העסקתו של התובע."

1. במכתבו של מר שפיצר, הנזכר לעיל, אושר לתובע, ביום 2.7.08, 85% משכר בכירים לפי רמה 4, כמוסכם [ת/1, נספח ד' (להלן: אישור שפיצר), סע' 1].
2. אישור שפיצר ניתן, כאמור, ביום 2.7.08, לאחר הישיבה אצל הממונה על השכר, שהיתה גם אחרי חתימה על חוזה בכירים מיוחד עם התובע, ביום 1.6.08, בתחולה מיום 1.7.07 [ת/1, נספח א' (להלן: הסכם הבכירים)].

לו היה די בעצם החתימה על הסכם הבכירים, לא היה צריך לחכות לאישור שפיצר, אשר בהסכמה נקבע, עליו להיות אישור מוקדם לתנאים.

1. אישור שפיצר מתייחס לרמת השכר השוטף בסעיף 1, בעוד שבהמשך, בסעיף 6, הוא מתייחס לזכאות לפנסיה, לפי שתי תקופות, ורק בהקשר זה נזכרת הסכמה, כי החישוב לפי שכר הבכירים יהיה "החל מ-1/7/07" [שם, סע' 6(2)].
2. עוד נקבע באישור שפיצר, כי כל עליה או שינוי בשכרו של התובע צריכה להיות מובאת לאישורו [שם, סע' 8]; אולם, אחרי שהושגה הפשרה בתיק בנצרת - לא הובא כל שינוי בתנאי השכר והנלווים של התובע, לאישורו של משרד הפנים; מובן, שגם לא ניתן אישור כזה, לשינוי שלא התבקש.
3. אישור הממונה על השכר, וההסכמה בתיק בנצרת, דרשו גם אישור של מליאת המועצה, בקשר להעסקת התובע בחוזה בכירים - החלטות המליאה עברו תהפוכות ולבסוף, ביום 23.1.08, אישרה את עמדת משרד הפנים.

כך עולה מאסופת הפרוטוקולים של מועצה העיריה, שהוצגו בתצהיר משלים מטעם המדינה [נ/9, נספחים א' - ד'], הכוללים גם מכתב מפורט, מיום 22.1.08, של מר יואל ינון, מנהל תחום פיקוח ובקרת שכר ברשומ"ק, במשרד הפנים, בו נסקרו חריגות השכר בקשר לתובע תנאי השכר שניתן יהיה לאשר לו, שתיהן בשכר בכירים רמה 4, בכפוף להשבת כספים ע"י התובע, בסכום ניכר, כאמור שם (להלן: מכתב יינון). במכתב יינון נכתב גם, כי התובע היה זכאי למענק יובל, אחרי 25 שנות העסקה "בשכר בכירים ללא חתימה על חוזה בכירים ... סה"כ 42% משכר בכירים דרגה 4." [שם, סע' 3].

1. בתקופת הביניים, לאחר שהעיריה פורקה ועד שיוסדר עניינם של עובדיה, לשעבר, בעת שהתובע שוייך למג'ד-אל-כרום, הוא קיבל שכר בכירים לפי רמה 3, אבל - נאמר לנו שאין לו תביעה להפרשים בגין כך [עמ' 22, ש' 24].
2. לטענת התובע - הוא זכאי להפרשי שכר, לתקופה שבין ינואר 2008 עד ספטמבר 2009, לפי שכר בכירים ברמה 5 לאור גידול, לכאורה, באוכלוסייה;

זאת, החל מיום 1.7.07, ממנו - לדעתו - אושר לו שכר בכירים;

וכן להחזר בגין "הפחתות" שנעשו משכרו - לטענתו - לעומת המגיע לו;

עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לקבל "מענק יובל", בהתאם לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, עבור 6.5 שנות עבודה - עד שנת 2007;

נדרש פדיון של 8.93 ימי חופשה, שנצברו לזכות התובע במג'ד-אל-כרום, בתוספת עבור 7 ימי מחלה, שנוכו כחופשה, בחודש 5/09;

התובע סבור שיש להחזיר לידיו גם 7,000 ₪, נומינאלית, עקב רכישת עיתון יומי, על חשבונו, בשנים 2010-2007;

טענו לזכות לקבל "מענק", בסך 2,000 ₪, מכח הסכם קיבוצי, שלא הוצג והוראותיו לא צוטטו;

נתבעו מחצית מדמי ההבראה לשנת 2009 וחלק מדמי ההבראה לשנת 2010;

לסיום - הוצהר, שמגיעה תמורת "הודעה מוקדמת" של 3 חודשים, מכח חוקת העבודה, לרבות תשלום עקב היות התובע "במחלה" בעת פיטוריו, עד 10.9.10 [ת/3, סע' 25]; טענות עליהן לא חזרו בסיכומיו [רשימת התביעות, בסיכומי התובע, בעמוד השני, תחת הכותרת "המחלוקות בין הצדדים"].

1. התובע הגיש רק את תצהירו, בו חזר על האמור בכתב-התביעה-המתוקן, עם טענות משפטיות, לפי עצה שקיבל, ומיעט בהבהרה, כיצד חושבו הרכיבים וגם לא התייחסו לכך בסיכומיו, לבד מלהפרשי שכר בכירים ומענק יובל.
2. מטעם דיר-אל-אסד הצהירו עו"ד חליל נעמה, היועץ המשפטי בתקופה הרלבנטית [נ/2], וכן מר אברהים חטיב, מנהל כח אדם אצלה, דאז [נ/4].
3. מטעם מג'ד-אל-כרום הצהיר, כאמור, חשב השכר שלה [נ/1].
4. מטעם המדינה הצהיר מר קובי בר-נתן, סגן בכיר לממונה על השכר [נ/5]; מר ישראל שפיצר, מנהל אגף כ"א ברשויות המקומיות במשרד הפנים, לשעבר, עם תצהיר משלים [נ/8, נ/9]; ומר ניר נחמני, החשב המלווה בעירייה, בזמן הפשרה בתיק בנצרת, עם תצהיר משלים [נ/6, נ/7].

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר, כי איננו מקבלים את עמדת התובע, אשר למרות הסכמות קודמות בעניינו, מבקש, בדיעבד, לשנות את מצבו לטובה, חד צדדית, ומבלי לעבור את מסכת האישורים הנחוצה ולהראות שעמד, מצידו, בהשבת תשלומי היתר שקיבל, ולו חלקית. ככלל, העדפנו את גרסת הרשויות המקומיות, שנתמכה ע"י המדינה, ועל כן -דחינו את התביעה, ברובה; להלן יובאו נימוקינו, בתמצית.

השתק פלוגתא

1. אין חולק, כי לפי סעיף 9(א)(2) לחוק הפירוק - "הזכויות שהיו כדין לעובד הרשות המאוחדת, ערב יום הביטול ואשר היה לעובד אחת המועצות המקומיות יישמרו לו, ויראו אותן כזכויות הנובעות מעבודתו במועצה המקומית אליה עבר כעובד."

יחד עם זאת, מאחר שב"כ התובע הודיע מפורשות לפרוטוקול, כבר ביום 14.5.14, כי: "נכון שאין לנו תביעה להפרשי שכר בין דרגה 3 לדרגה 4, בתקופה שהתובע שוייך למג'ד אל כרום לאחר הפירוק." [עמ' 22, ש' 24] - לא היה ראוי להציג דרישה של "תשלום לפי שכר בכירים דרגה 4 גם במג'ד אלכרום לאחר הפירוק", כפי שמופיע בסעיף 4 של "ראשי הנזק הנתבעים", בסיכומי התובע [עמ' שני, שם],.

תביעה כזו יש לדחות, אפוא.

1. לטעמנו - אין ספק, שההסכמות במסגרת התיק בנצרת סיימו את כל המחלוקות הכספיות עד אותו מועד, שכן - הפשרה בו הושגה לאחר פגישה של כל המעורבים, אצל הממונה על השכר, ובאישורו, מכח סמכותו בחוק יסודות התקציב, ונקבעו בה הגבולות לתביעות התובע בעניין תנאי העסקתו, מחד, ולדרישות הרשויות, להשבת שכר ותנאים חורגים ששולמו לו קודם לכן, ללא אישור, מאידך.

הכל הוסכם, בעקבות טענות הדדיות - הן מצד התובע והן מצד הרשויות המקומיות בהן הועסק, לפני האיחוד ובעיריה. כנגד תביעות התובע, על דברים שהוא סבר שמגיעים לו, עלו טענות דיר-אל אסד והעיריה, כי הוא קיבל בעבר תשלומים חורגים, לפי "שכר בכירים", שלא הגיע לו כלל, ומאוחר יותר לפי שכר הגבוה מהמגיע לו, ולא החזיר את כל התשלום העודף, כפי שנדרש לעשות.

משכך - כללה הפשרה, שאושרה ע"י הממונה על השכר וקיבלה תוקף פסק-דין בתיק בנצרת, גם את הקביעה העקרונית, באשר לשכר הקובע בתקופת העבודה לפי "דרוג דרגה" וגם את הנתונים לחישוב "שכר בכירים", נושאים המשפיעים גם על אופן תשלום הפנסיה בעתיד, ברם, לצד זאת, גם את הקביעה, כי לצורך איזון התביעות - סדר הגודל של ההשבה הנדרשת מהתובע הוא כאמור שם; לכן, הסיכום היה - "ובזאת ימוצו תביעות השכר ההדדיות בין הצדדים.".

1. תמימי דעים אנו עם האמור בעדותו של מר קובי בר-נתן [תצהירו - נ/5 וחקירתו הנגדית], כי לו הממונה על השכר היה יודע שהתובע יעלה בעתיד טענות "כבושות" לגבי העבר, החלטתו - שהיתה הבסיס להסכמת הצדדים בתיק בנצרת וקיבלה תוקף של פסק-דין, לא היתה מתקבלת כפי שהתקבלה; וזאת - אחרי כעשור של הידרשות לחריגות השכר להן זכה התובע, בזמן עבודתו בדיר-אל-אסד ובעיריה.

נדגיש, כי ההסכמה במסגרת התיק בנצרת היתה, כי "התובע ישיב כ-20% מתשלומי היתר שקיבל וזאת באמצעות אי תשלום רכבי החזקת רכב למשך 30 חודשים." [נ/5, סע' 10(א)]. על רקע חריגות שכר, בסכומים גבוהים מאד, ששולמו לתובע ללא אישור כדין, לא מצאנו כל הצדקה לגישתו, לפיה - הוא תובע תשלומים נוספים לעבר, מעבר למוסכם בתיק בנצרת, מאחר שלדעתו נותר "חוב" בגין "המוסכם" והוא חלוק עם הרשות - האם שכר הבכירים אושר לו מיום 1.7.07 או מיום 1.7.08, בעוד, כביכול, רק חובתו להשיב את השכר החריג שקיבל "מוצתה" בהסכמה דלעיל, לפיה הוסכם שישיב כ-20% מהחריגה, בלבד.

1. אנו סבורים, כי מאחר שאישור הממונה על השכר, למתווה הפשרה, כלל את התנאי שיהיה זה רק לאחר אישור מראש של משרד הפנים, כפי שהודע במסגרת התיק בנצרת, תוך אימוץ ההסתייגויות של אישור שפיצר, לא יכול להיות ספק, שהזכאות לשכר בכירים לפי רמה 4 הינה רק מהיום שמר שפיצר אישר את הסכם הבכירים, קרי - מיום 2.7.08, גם אם הסכם הבכירים נחתם כשנה קודם ונכתב בו, שהוא בתוקף מ-1.7.07. קביעת הממונה על השכר, שאישור משרד הפנים צריך להיות מראש, משמעה, שעד אישור שפיצר אין זכאות, כדין. לפיכך - אנו דוחים את הטענה, כי "מועד אישור שפיצר אינו המועד הקובע" [סיכומי ב"כ התובע].

למעלה מן הצורך נאמר, כי גם מר שפיצר בעדותו הבהיר, שאישורו כפוף להוראות הממונה על השכר [עמ' 81, ש' 7; עמ' 85, ש' 24]. מכאן, שמאחר שהממונה החליט, שאישור שפיצר להסכם עם התובע, צריך להינתן מראש, אין לו תוקף קודם לכן. וכזכור - מליאת העיריה, בישיבתה מיום 23.1.08, ביטלה הסכמה קודמת בנדון והכפיפה עצמה לאישור משרד הפנים, שטרם הושלם באותו תאריך, שהרי, אישור שפיצר ניתן רק ביום 2.7.08, בהתאם להחלטת הממונה על השכר. מקובלת עלינו טענת הנתבעות, כי לו לתובע היה מאושר שכר בכירים מיום 1.7.07 - ההשבה המינימאלית שנדרש לבצע היתה נשחקת, כאילו לא חוייב בהשבה.

1. על יסוד כל האמור לעיל, אנו בדעה - שאין לאפשר לתובע לתבוע זכות כספית, כלשהי, השונה מהמוסכם בתיק בנצרת ולתקופה הקודמת לסיום המחלוקת, שם, ואין כל הצדקה לאפשר לו לעשות "מקצה שיפורים לאחור"; ואנו מקבלים בזאת את טענות הרשויות והמדינה, בדבר מניעות התובע מלתבוע בניגוד להסכמה בנצרת, כאמור בסיכומיהן. לאור הכלל שקבענו, נסקור בהמשך את הטענות הפרטניות.

הפרשי "שכר בכירים" לפי דרגה 5

1. בתצהיר התובע נטען לזכאות לתשלום שכר בכירים לפי דרגה 5 - במקום דרגה 4 שהוסכמה בתיק בנצרת - כבר משנת 2008, וגם עבור שנת 2009, נוכח גידול האוכלוסיה [ת/1, סע' 12, 22]. בכל הנוגע לתשלומים עד חודש 6/09, כולל - מושתק התובע, נוכח ההסכמות בתיק בנצרת.

גם אם נראה, לצורך זה, את מועד אישור שפיצר, 7/08, כמועד הקובע, אזי, באשר לתקופה מאז ואילך (וכמובן גם מ-7/09), עד פיטורי התובע, בשל אי זכיה במכרז לתפקיד במג'ד-אל-כרום - אין להצדיק את דרישתו לשינוי דרגת שכר הבכירים, לפיה חושב שכרו, מאחר שלא הראה שפנה בנדון, לאחר ההסכמות שהושגו בתיק בנצרת, אל משרד הפנים וקיבל את האישורים הנחוצים להעלאת הבסיס.

לא למותר להוסיף, כי לאור טענת התובע, שמספר התושבים השתנה כבר בשנת 2008, אזי, אין מדובר בנתון חדש - שנולד לאחר התיק בנצרת, ומכאן - שהקביעה ששכרו בחוזה הבכירים יחושב לפי דרגה 4, דווקא, היא האיזון עליו הוחלט, במסגרת האישור של הממונה על השכר, מה הסכום שעל התובע להשיב לרשויות, בגין חריגות בשכרו, בעבר, ומה יהיה שכרו בעתיד.

ואכן, מר שפיצר בעדותו הצהיר, כי גודל האוכלוסיה בעיריה, בעת שאישר לתובע חוזה בכירים - "היה מתאים לרמה 4" [נ/8, סע' 6]; מה גם, שמשרד הפנים אינו מחוייב לאשר שינוי דרגת הרשות, בהתאם לגודל [שם, סע' 8].

1. זה המקום להעיר, שהתובע לא התייחס כלל וכלל - בכתב-התביעה-המתוקן, בתצהירו או בסיכומיו, לאופן בו השיב את שדרש ממנו הממונה על השכר, בגין חריגות שכר שקיבל משך שנים ארוכות (אף מעבר לחריגות הכלליות ברשויות המקומיות, שאושרו בהסכם קיבוצי מיום 3.3.99, הידוע בשם "הסכם קוצ'יק"). התובע לא מצא לנכון להראות לנו, שהוא מילא את חלקו לפי ההסכמה בתיק בנצרת, ובחקירתו הנגדית ענה באופן סתמי: " נכון שהסכמתי להחזיר 30 חודשים אחזקת רכב, אבל אני לא יודע מה היה הסכום באחוזים. את הוצאות הרכב האלה קיזזו כבר שנים לפני פסק הדין." [עמ' 17, ש' 9]; סתם ולא פרש.

1. מנגד, חשב השכר של מג'ד-אל-כרום הצהיר, כי בהתאם לאישור משרד האוצר הוא ניכה משכרו של התובע, בחודש 12/08 - על דעתו של התובע - "קיזוז רטרואקטיבי של הוצאות הרכב ששולמו לו לתקופה של 12 חודשים (החל מחודש ינואר 2008)" [נ/1, סע' 9]. יש להדגיש, כי ההתחשבנות בוצעה רק בחודש 6/09, נוכח בעיות עם חברה האוטומציה ומעבר להפקת תלושי השכר בחברת מל"ם. באופן שוטף התובע קיבל תשלומי שכר, כולל אחזקת רכב, והקיזוז בוצע בדיעבד [עדות חשב השכר - עמ' 36, ש' 31-20]. לא דובר על אי תשלום ב-30 חודשים.

אמנם, עדות זו מתייחסת לסיכום דיון במשרד האוצר, בעניינו של התובע, מיום 29.5.08, בעוד שהאישור הסופי, שהוסכם ועליו הודע בתיק בנצרת, הוא מיום 24.6.08 [ת/1, נספח ה(1), לעומת ת/1, נספח ה(2)], אולם, עולה ממנה, כי - בוצע רק קיזוז חלקי של הוצאות רכב, בגין שנת 2008, והתובע עדיין היה צריך להחזיר תשלומים עודפים שקיבל בעבר, שווי ערך כל תשלומי "אחזקת רכב", שלא יקבל בחודשים הבאים, עד השלמת 30 החודשים שהוסכמו.

1. על אופן הביצוע של ההסכמות, ניתן ללמוד גם ממכתב, מיום 20.4.09, של מר ניר נחמני, שהיה החשב המלווה של העיריה, אותה שעה, אל גיזבר העיריה, עם העתק לתובע - עוד לפני אישור ההסכמות בתיק בנצרת - מבלי שהתובע הלין על כך, או ביקש לשנות, או הסתייג, לפני שהודעה ההסכמה בתיק בנצרת. שם מוזכר "שחור על גבי לבן" שהסיכום "מתפצל לשניים" - שכר שוטף מיום החתימה על חוזה הבכירים, שאושר ע"י משרד הפנים, והרי, זה קרה רק ב-7/08, ואילו חישוב הגמלה, המורכב משתי תקופות, מתייחס לשכר הבכירים "תקופה מ-01 ביולי 2007 ...". עוד נכתב במכתב נחמני: "מחתימת הסכם לא ישולם למר סעיד הוצאות אחזקת רכב במשך 30 חודש".
2. כאמור - התובע היה צריך להשיב תשלומי שכר ביתר, בשיעור מזערי לעומת התשלומים החורגים שקיבל, אך - התובע שתק, לחלוטין, בנקודה זו; ואילו בחקירתו הנגדית של חשב השכר התברר, למעשה, שנוכו מהתובע רק 11 תשלומים של "אחזקת רכב", לחודשים 1/08 - 11/08, כולל, מאחר שבחודש 12/08 הוא כן קיבל את התשלום ברכיב זה [עמ' 36, ש' 23]; ואף ניכוי זה בתשלומים, בשנת 2009 [נ/1, סע' 28]. אין ראיה להשבה נוספת.
3. ב"כ התובע, חקר את חשב השכר של מג'ד-אל-כרום ארוכות, אודות הניכויים הללו משכר התובע, וטען בסיכומיו כנגד הרישומים בתלושי השכר, ולטענתו - גם כאשר נרשם השכר הנכון "בפועל לא שילמו את מלוא השכר בבנק" [עמוד תשיעי בסיכומיו - ללא מספור עמודים או סעיפים], לכן - לדעתו - "הנתבעים חייבים לתובע את הסך של 55,334 ₪ בערכים נומינאליים" [שם, בעמוד האחד-עשר].

ברם, לא הראו בסיכומי התובע, או בטבלאות שצורפו לתצהירו ונזכרו בסיכומים, היכן וכיצד השיב התובע את הסכום שהוחלט, והוסכם עמו שיתבטא באי תשלום "אחזקת רכב" 30 חודש, שקיבל תוקף פס"ד בתיק בנצרת; וספק אם הושלם.

1. ההוראה בהחלטת הממונה, שאומצה בהסכמה בתיק בנצרת, בדבר "מיצוי תביעות", מופיע בסעיף הדן בהשבה על-ידי התובע. לפני שהתובע בא לתבוע ולו שקל אחד נוסף מהקופה הציבורית - היה עליו להראות שהשיב את כל שהוסכם עימו. כזאת לא ראינו. האמירה בסיכומי התובע, כי לא נותרו מחלוקות בקשר להשבה שביצע התובע לקופת המועצה, לפי הוראות משרד האוצר [עמ' שלישי לסיכומיו, אמצע] - נטענה ללא גיבוי בראיות, ונסמכת, מן הסתם, רק על העובדה שלא הוגשו תביעות שכנגד. הנתבעות התרכזו ברציונאל שעמד בבסיס ההסכמה עם התובע - שיסתיימו ההליכים המשפטיים - דבר שהופר ע"י התובע בהגשת תביעותיו כאן. לא שוכנענו שמגיע לו תשלום כלשהו כ"הפרש שכר".

מענק יובל

1. בתצהיר התובע נטען לזכאות לקבל "מענק יובל", עבור השנים 2001 - אמצע 2007, מכח הוראות חוקת העבודה [ת/1, סע' 23]. גם ברכיב זה אנו מקבלים את טענת הנתבעות, כי התובע מושתק, נוכח ההסכמות בתיק בנצרת. מדובר בתקופה שכל כולה לפני הסיכום בעניינו של התובע, כמשתקף בתיק בנצרת, ואין להתיר לו להעלות טענה שמגיע לו תשלום נוסף, בגין תקופה זו, לגביה הוחלט מה שיעור ההשבה, אשר ממצה את התביעות ההדדיות בין התובע לבין מי שהיו מעסיקותיו.
2. מטעם זה, אף לא ייחסנו משקל לאמירה במכתב יינון, כי התובע היה זכאי למענק יובל, שהרי, גם זו התייחסה לתקופה קודמת, והיא נבלעת בהתחשבנות שאישר הממונה על השכר, ומצאה ביטוי בהסכמות בתיק בנצרת, שקבעו את גובה ההשבה, מצד התובע, למיצוי התביעות ההדדיות. אם היתה תביעה נוספת לתובע, ביחס לתקופה קודמת - בגין "מענק יובל" - היה עליו לנקוב בה מפורשות, בעת הדיונים אצל הממונה על השכר; הלא שמענו מהתובע, שלא הסכים לסיכום אצל הממונה, מיום 29.5.08, לכן, כונסה פגישה נוספת, ביום 24.6.08, ורק בה הושגו ההסכמות, שהודעו בתיק בנצרת.
3. משלא הוזכרה, באופן ספציפי, זכות התובע לקבל "מענק יובל", בהסכמות במשרד האוצר ובתיק בנצרת - חזקה, שאינו זכאי לתשלום נוסף, ברכיב זה; והוא גם מנוע מלהעלותה עתה [סע' 4.12 לסיכומי מג'ד-אל-כרום].

שאר הרכיבים שנתבעו

1. כפי שציינו, בסוף הפרק העובדתי, לאחר שסיכם את טענותיו, לעניין הפרשי שכר הבכירים ומענק היובל - הסתפק ב"כ התובע בסיכום כללי, בו חזר, במשפט אחד, על הזכאות לשני רכיבים אלה והוסיף, באמירה אגבית, שהתובע זכאי למלוא סכום התביעה: "... הן ביחס לתשלום יתרת ימי חופשה, הן ביחס למרכיב דמי הבראה וכיו"ב." [פסקה ראשונה של "סיכום", בעמוד האחרון לסיכומי התובע]. התבטאות זו אינה מתאימה ללשון סיכומים בהליך משפטי.
2. בית-הדין אינו "לבלרו של צד", ואין עליו לבצע את מלאכת סיכום הטענות והחישובים, בקשר לרכיבי תביעה שונים, במקומו. ככלל, טענה שלא חזרו עליה בסיכומים - נראית כזניחת הטענה והויתור על הסעד הקשור בה. אזכור סתמי, כלאחר יד, כפי שנהגו במקרה זה, ביחס לרכיבי התביעה, שלא התייחסו אליהם במפורש ובהרחבה - די בו כדי לדחותם.
3. על מנת לסבר את העין, נמשיך ונראה, בקצרה, מדוע יש לדחות רכיבי תביעה אלה גם לגופו של עניין.

דמי הבראה

1. בתצהיר התובע נטען לזכאות לשני סכומים מצטברים, בגין דמי הבראה חלקיים לשנת 2009 ולשנת 2010, מאחר שולמה לתובע - לטענתו - רק חלק מהסכום לו הוא "זכאי", אבל - התובע לא פירט לפי מה קבע את "זכאותו", איזו מכסה הגיעה לו, מכח מה, ולפי איזה ערך של יום הבראה [ת/1, סע' 24].
2. מנגד, בתצהיר חשב השכר של מג'ד-אל-כרום הוזכר חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט-2009 , לפיו פחתו ב-50% דמי הבראה בשירות הציבורי; והוא הראה גם תשלומים שבוצעו לתובע, וטען, שהם שולמו ביתר, מאחר שבשנת 2010 היה התובע במעמד של "עובד" רק בחלק מהשנה [נ/1, סע' 31].

פדיון חופשה / ימי מחלה

1. בתצהיר התובע נטען לזכאות ליתרת חופשה של 15.93 ימים, לפי רישום, שלא הוצג, עליו נוספו 7 ימים, שנטען שקוזזו ממכסת החופשה הצבורה בחודש 5/09, למרות שהתובע היה אז "בחופשת מחלה" [ת/1, סע' 27].
2. מעבר לעובדה, שהטענה מתייחסת לחודש הקודם להסכמה בתיק בנצרת, התובע לא העיד שהציג אישורי מחלה על חודש זה "בזמן אמת" - אף לא על ימים אחרים, בחודש 10/09, שהזכיר בסעיף קודם ללא הסבר לסכום שנתבע, באותו הקשר [ת/1, סע' 26]; הוא גם לא הצביע על הרישום לפיו יש לזכותו יתרת חופשה צבורה לפדיון, עם סיום יחסי העבודה. אך - לפי תלוש השכר של חודש 10/10, חודש התשלום האחרון שהוצג - לתובע רשומה, אכן, יתרת "חופשה" של "8.93", ימים [נ/1, בסוף נספחי 21].
3. מנגד, בתצהיר חשב השכר של מג'ד-אל-כרום הובהר, בחודש 5/09 הופחתו מהתובע 6 ימי חופשה, בשל שביתה של עובדי העיריה [נ/1, סע' 38].

אשר לימי החופשה הצבורה - משום מה, התייחס חשב השכר למכסת החופשה הצבורה לפי תלוש השכר לחודש 8/10 [שם]; הואיל ובתלושים הבאים הוסיפו למכסה הצבורה - אין לקבל טענתו בנדון.

1. לא קיבלנו הסבר, מדוע לא שולם לתובע "פדיון חופשה", של אותם 8.93, ימים, תוך התחשבנות עם רשות מקומית אחרת לאחר מכן, כפי שיש לנהוג, אם סבורים שהיא צריכה לשפות את מג'ד-אל-כרום על רכיב כלשהו ששילמה לתובע.

למרות מצב זה - בהתחשב בכך, שלא שוכנענו, שהתובע השיב את מלוא הסכום שנדרש ממנו, בשווי 30 חודשי "אחזקת רכב", עקב שכר חריג שקיבל - איננו מוצאים לנכון לחייב מי מהנתבעות בתשלום "פדיון חופשה", על ימים אלה.

נציין, כי גם סכום חריג שנדרש להחזיר, לתקופת עבודתו בדיר-אל אסד, בסך 42,000 ₪, לא השיב התובע בזמנו, אלא, רק לאחר התערבות חוזרת ונשנית מטעם הממונה על השכר [עדות מר בר-נתן, עמ' 68, ש' 16 ואילך; במיוחד ש' 31].

מענק

1. בתצהיר התובע נטען, כי על מג'ד-אל-כרום לשלם לו מענק בסך 2,000 ₪, שהוענק לכל השכירים במשק, בהסכם קיבוצי: "... האחרון שהושג בין ההסתדרות לבין משרד האוצר ..." [ת/1, סע' 29].
2. מעבר לעובדה, שהוראת הסכם קיבוצי כנטען לא הוצגה, הרי, עובר לסיום יחסי העבודה הועסק התובע על-פי תנאי הסכם הבכירים, וכאמור בו, כל זכויותיו מעוגנות שם, והסכמים קיבוציים, ביחס לעובדי רשות מקומית זו או אחרת, אינם חלים עליו, כפי שצויין בהסכם האישי [סעיף 5 על שני סעיפי המשנה שלו (א)+(ב)]; התובע לא הציג הוראה אחרת.
3. מנגד, בתצהיר חשב השכר של מג'ד-אל-כרום נזכרו ההבנות בין המדינה לבין הסתדרות, בדבר תשלום מענק חד-פעמי בסך 2,000 ₪, לעובדים המיוצגים בצורה מאורגנת בשירות הציבורי, להבדיל מהתובע, שהועסק לפי הסכם אישי, וההסכמה הנ"ל לא חלה עליו [נ/1, סע' 40, ונספח 22, שם].

רכישת עיתון

1. בתצהיר התובע נטען לזכאות לקבל החזר עבור עיתונים שרכש על חשבונו, במשך שלוש וחצי שנים - 2010-2007, בשווי נומינאלי של 7,000 ₪, אבל - שוב, לא רק שלא הצביע על המקור הנורמטיבי, המעניק לו זכות להחזר כספי כזה, הוא אף לא המציא ראיה להוצאת הסכום האמור, למטרה הנטענת [ת/1, סע' 28].
2. מנגד, גם בתצהיר חשב השכר של מג'ד-אל-כרום נטען, כי מדובר בתשלום שהוא במהותו "זכות נלווית", שהתובע לא הוכיח שמימש, משלא הראה את עלות הרכישה של "עיתון מקצועי" [נ/1, סע' 39]. גם נטען, שהזכות - אם היתה - התגבשה לפני ההסכמות בתיק בנצרת, והתובע מנוע לדרוש אותה כעת [סע' 4.12 לסיכומי מג'ד-אל-כרום].
3. זה המקום לציין, כי הסכם הבכירים קובע, בסעיף 9(ו): "העובד זכאי לקבל עיתון מקצועי אחד"; אין שם אישור לפדיון כספי, וודאי לא אחרי סיום העבודה.

"הודעה מוקדמת" ודמי מחלה

1. בתצהיר התובע נטען לזכאות "ל-3 חודשי הודעה מוקדמת", וזאת - "מכוח חוקת העבודה ...", באופן שתקופת ההעסקה תחשב עד 10.12.10, מאחר שהתובע היה "בתקופת מחלה מאושרת", מיום 1.8.10 עד 10.9.10 [ת/1, סע' 25].
2. חוקת העבודה לא חלה על התובע, עובר לסיום עבודתו, עת עבד לפי חוזה הבכירים, כפי שכתוב בו במפורש [סע' 5(א) להסכם]; כמו כן, התובע לא מתאר בתצהירו, בעדותו, או בסיכומיו, מסירת אישורים רפואיים על מחלה, כלשהי, למאן דהוא "בזמן אמת".
3. מנגד, בתצהיר חשב השכר של מג'ד-אל-כרום, נטען שהאישורים הרפואיים של התובע לא הוצגו במועד. ישיבת "שימוע", לתובע נדחתה מאילוצים שונים ולבסוף לא הגיע לתאריך אליו הוזמן - 10.8.10, כביכול עקב מחלה, שאת האישור עליה הציג רק כעבור 5 חודשים, במועד בו כבר לא היה בגדר "עובד" [נ/1, סע' 32, 34]; ובחודש 9/10 כן שולמו לתובע ימי מחלה.
4. אשר לדרישת מתן "הודעה מוקדמת", בפועל, שתאריך את יחסי העבודה עד חודש 12/10 - נטען שהיא מנוגדת להצהרת התובע עצמו, כאשר ביקש לאשר לו קצבת פרישה, אחרי 2.66 חודשים בהם קיבל תמורת "הודעה מוקדמת", בעין, כך שסיים להיות מועסק ביום 30.10.10 [נ/1, סע' 32].
5. הואיל והחלטת המועצה, בדבר פיטורי התובע, התקבלה בטרם ידעו על "מחלתו", כביכול - אין פסול במועד קבלתה - 10.8.10, וימי מחלה, אם היו, יכולים לחפוף תקופת הודעה מוקדמת, שניתנה מראש.
6. למעשה, מאחר שהתובע הועסק לפי חוזה בכירים משך למעלה משנה, הוא היה זכאי "לתקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים", מכח סעיף 7(ד) לחוזה הבכירים; ברם, כאשר התובע עצמו כתב, בבקשתו לקביעת קצבת פרישה עבורו, כי תקופת העבודה היא "עד תאריך 30/10/2010" [כשהתאריך המפורש נכתב בכתב ידו - נ/1, בנספחי 21], והוא מקבל מאז גמלה (גם אם הוא מנהל התדיינות גם קשר אליה בבית-הדין) - טוב היה, לו לא היה מעלה טענות בקשר למועד בו הסתיימו קשרי העבודה שלו עם מי מהרשויות המקומיות בהן הועסק.

סיכום

1. התובע, שכהן שנים רבות כמזכיר רשות מקומית, תחילה בדיר-אל-אסד ואח"כ ברשות המאוחדת, קיבל במהלך כהונתו תשלומים חריגים גבוהים, שנדרש להשיבם, פעם אחר פעם. בסופו של חשבון - אישר הממונה על שכר לתובע, תנאי שכר חורגים, מעבר לאלה שהוסכמו ברשויות המקומיות בהסכם קוצ'יק, כך שתוענק לו הזכות לחוזה בכירים, לאחר שהדבר יאושר ע"י מליאת מועצת העיריה ומשרד הפנים, מראש - תוך חיובו להשיב כ-20% מהשכר החורג, ע"י אי קבלת כל תשלום עבור "אחזקת רכב", משך 30 חודשים, ולאחר שחריגה קודמת, בסך 42,000 ₪, הושבה באיחור ניכר.
2. הממונה על השכר החליט על גבולות ההסכמה עם התובע מתוך רצון לסיים ההתדיינות עמו, בנושא חריגות בשכרו, שנמשכה כעשור, והיתה תלויה אותה עת, בחלקה, בבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת. ביום 29.6.09, קיבלה ההסכמה תוקף של פס"ד בתיק בנצרת, ובכך היו אמורות לבוא למיצוי התביעות ההדדיות עד אז.
3. התביעות שלפנינו מנוגדות, ברובן, להסכמות בתיק בנצרת, המהווה "השתק פלוגתא", ומשכך - הן נדחו.
4. התובע לא הוכיח זכאות לאף אחד מרכיבי התביעה המתוקנת; וספק בעיננו, האומנם בוצעה על-ידו מלוא ההשבה שהוסכמה, בשווי אי קבלת "אחזקת רכב" משך 30 חודשים, באשר מהראיות שלפנינו עלה רק קיזוז של תשלום כזה בגין 11 חודשים, בשנת 2008, שבוצע, בתשלומים, בשנת 2009.
5. מצאנו, שלא שולם לתובע "פדיון חופשה", עבור כ-9 ימים, שנרשמו לזכותו בסיום העסקתו, אבל - נוכח הספק הנ"ל, מצאנו שאין לחייב מי מהנתבעות לשלמו.
6. מאחר שדחינו את התביעה - לא מצאנו לנכון להרחיב בשאלת התחשבנות בין דיר-אל-אסד ומג'ד-אל-כרום, וכיצד היה עליהן לחלק ביניהן תשלומים עבורו.
7. בהתחשב בתוצאה לעומת הסכומים שנתבעו, כ-370,000 ₪, נומינאלית - על התובע להשתתף בהוצאות הנתבעות, בתשלום 6,000 ₪ שכ"ט עו"ד לכל אחת משלושתן; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום שלא שולם הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
8. בשולי הדברים נוסיף התנצלות - על מועד הכרעתנו זו, שהתעכבה מסיבות שונות.
9. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ‏23/05/16 (‏ט"ו אייר תשע"ו), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים בדואר רשום.