רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 316,962.38 ₪.
2. התובע הוא בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. הנתבעת מס' 1 היא חברה בע"מ אשר הנתבעים מס' 2 ו-3 הם מנהליה ובעלי מניותיה. התובע טוען, כי הנתבעים מס' 2 ו-3 היו ערבים להתחייבויות הנתבעת מס' 1 כלפיו. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת מס' 4 היא חברה בע"מ בשליטתו של הנתבע מס' 3 וכי היא נוסדה ב- 7.1.08 והעבירה שלא כדין את מלוא נכסי הנתבעת מס' 1 כולל פעילותה העסקית לידיה והכל בניסיון לתרמית ועשיית עושר ולא במשפט ובחוסר תום לב.
3. מכתב התביעה עולה, כי ביום 17.2.98 פתחה הנתבעת מס' 1 חשבון בנק אצל התובע. הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום למלוא התחייבויותיה של הנתבעת מס' 1.
4. התובע טוען, כי הנתבעת מס' 1 הפרה את תנאי החשבון שעה שמשכה משיכות יתר בניגוד לתנאי החשבון ולא סילקה את יתרת החובה. לטענתו, פניותיו לנתבעת מס' 1 בעניין זה לא זכו למענה. עוד טוען התובע, כי הערבים חייבים את מלוא סכום חובה של הנתבעת מס' 1 מכוח כתב הערבות.
5. לטענת התובע, הנתבעת מס' 4 באמצעות הנתבע מס' 3, אשר הינו בעל השליטה בנתבעות מס' 1 ו-4, העבירה, בינואר 2009 או בסמוך לכך, את נכסי הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4 שלא כדין ו/או תוך ניסיון להערים על התובע ובמגמה להבריח נכסים ולחמוק מכיבוד התחייבויותיה ו/או התחייבויותיו של הנתבע מס' 3 כערב. התובע טוען, כי ההתנהלות האמורה היא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט ו/או תרמית ו/או הברחת רכוש ו/או חוסר תום לב קיצוני ויש בכך בכדי להביא להטלת מלוא החוב על הנתבעת מס' 4 ו/או על הנתבע מס' 3 באופן אישי.
6. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. לטענתם, אין ממש בטענה לפיה נכסי הנתבעת מס' 1 הועברו לנתבעת מס' 4 שלא כדין ו/או תרמית ו/או הברחת רכוש. עוד טענו, כי התובע חייב את חשבונה של הנתבעת מס' 1 בחיובים שלא כדין. לטענתם, התובע התנה שירות בשירות וכתנאי למתן אשראי נדרשה הנתבעת מס' 1 להפקיד כספים בפיקדונות שקלים וזאת בעת שחשבונה התנהל ביתרת חובה ובניגוד לכל הגיון בנקאי, כלכלי ועסקי.
7. עוד טוענים, כי הבנק פעל באופן לא תקין שעה שפרע הלוואה ביום 30.6.04 ולא מחזר אותה, כפי שנהג עד אותה עת, אלא רק ביום 21.12.04 ובשל כך הנתבעת מס' 1 חויבה בריביות חריגה. לטענתם, בשל אי העמדת אשראי במועדים מסוימים, באמצעות מסגרות אשראי ו/או הלוואות כפי שהיה נהוג עד לאותם מועדים, נוצר לבנק רווח עודף כתוצאה מהפרשי הריבית בין הריבית הנהוגה בחשבון לבין ריבית חריגה מקסימאלית.
8. הנתבעים פירטו באריכות רבה מאוד את חובותיו של הבנק כלפי לקוחו וכלפי הערב וטענו, כי על התובע להציג את כל הנתונים והמסמכים הרלוונטיים לעניין וכי אי המצאה תזכה אותם ברשות להתגונן
9. בהחלטה מיום 17.712 קבע כבוד הרשם הבכיר אלכס אחטר, כתוארו דאז, כי לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת עדותם של הנתבעים מס' 2 ו-3 הוא מצא, כי הגנת הנתבעים אינה בבחינת הגנת בדים. בנסיבות אלו, נעתר לבקשת הרשות להתגונן.

הראיות

1. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר סלאמה סלים (להלן: "סלים")- אשר שימש מנהל סניף יפיע של התובע. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 3 (להלן: "תאופיק"). המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן העידו תאופיק והנתבע מס' 2 (להלן: "יוסף"). הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם על הנתבעים, או מי מהם, מוטל לשלם לתובע את החוב הנטען. כמו כן, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לגובה החוב.
2. באשר לגובה החוב צירף התובע מסמכים מחשבונה של הנתבעת מס' 1. לת/1 צורף תדפיס מחשבונה של הנתבעת מס' 1 ממנו עולה, כי בסוף חודש אפריל 2010 היה החשבון ביתרת חובה בסך 308,963.20 (נספח ז' לת/1). כמו כן, התובע הגיש תדפיס מחשבונה של הנתבעת מס' 1 מחודש דצמבר 2010 ועד לחודש יוני 2014 (ת/2). מת/2 עולה, כי נכון לסוף חודש יוני 2014 עמד החוב על סך של 719,981.78 ₪.
3. מסמכי הבנק מהווים רשומה מוסדית בהתאם להוראות סעיף 36(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. לפיכך, הרי שהם קבילים לשם הוכחת אמיתות תוכנם בכל הליך משפטי. כמו כן, בעת פתיחת החשבון בבנק חתמו הנתבעים 1-3 על מסמך בו צוין, כי כל הרישומים בספרי הבנק ייחשבו נכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל האמור בהם (נספח ב' לכתב התביעה סעיף, 3(א)). הנתבעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו, כי דפי החשבון אינם מציגים באופן נכון ואמיתי את חובה של הנתבעת מס' 1 לתובע.
4. תאופיק העיד, כי כאשר הודיעו לו על החוב הוא ישב עם מנהל הסניף והחוב היה כ- 200,000 ₪. לטענתו, המנהל אמר שהם מוכנים לפרוס את החוב בתנאי שהוא יחתום על הסכם. הוא טען, כי היה מוכן לשלם את החוב באמצעות פריסתו אולם לא הסכים לחתום על הסכם לפיו הבנק לא אחראי לנזקיו (עמ' 8 ש' 22-27).
5. תאופיק נשאל, האם בדק את יתרת החובה של הנתבעת מס' 1 לתובע כפי שעולה מנספח ז' לת/1 והשיב, כי שלח את כל דפי החשבון לחברות שבודקות חשבונות והן הוציאו מכתב שהועבר לתובע (עמ' 17 ש' 7-10). תאופיק העיד, כי הוא לא בדק באופן אישי את יתרת החוב (עמ' 17 ש' 14). הוא העיד, כי בשל העובדה שהחשבון לא נבדק הוא לא הסכים לחתום על ההסדר. תאופיק טען, כי רצה שתישאר לו האופציה לבדוק את החשבון ולתבוע את הבנק אולם התובע סירב. לטענתו, כאשר דיברו על הסדר החוב הוא אמר שהוא מוכן לשלם את מלוא החוב בתנאי שלא יחתום על העדר תביעות סופי ומוחלט (עמ' 17 ש' 16-18).
6. תאופיק העיד, כי הוא חושב שהוא ישב עם המנהל בשנת 2009 (עמ' 17 ש' 24). הוא העיד, כי אז הוא הסכים לשלם את החוב בפריסה וכי היה כתוב בהסכם שהבנק אינו אחראי לחוב והוא אמר שלא בדק את זה וכי אולי הבנק אשם ולכן היה מוכן לשלם אך שישאירו לו את האופציה לתבוע את הבנק אולם התובע לא הסכים (עמ' 17 ש' 26-29). הוא העיד, כי אם זה היה בטוח הוא היה חותם ומשלם (עמ' 17 ש' 30). תאופיק נשאל כמה היה החוב כאשר הסכים לשלם אותו והשיב, כי הוא היה משלם לפי מה שהיה כתוב בדפי החשבון (עמ' 17 ש' 31-32). הוא העיד, כי אינו זוכר האם בדיון מיום 29.5.12 הוא הודה, כי החוב ב- 2009 היה 200,000 ₪. תאופיק טען, כי היה איזה סכום וכי הוא אינו זוכר (עמ' 18 ש' 1-5).
7. בעדותו אישר סלים, כי בשנת 2009 היה משא ומתן בינו לבין תאופיק בנוגע לחשבון. הוא העיד, כי על סמך זה הכינו הסדר אולם תאופיק לא חתם משום שהיו לו הסתייגויות. לטענתו, הוא אינו זוכר אילו סעיפים בהסכם תאופיק רצה למחוק. סלים העיד, כי תאופיק סימן את הסעיפים והנהלת הבנק סירבה להסירם מההסכם (עמ' 15 ש' 17-33).
8. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם עדותו של תאופיק בנוגע להסכמתו לשלם את סכום החוב שעה שנוהל משא ומתן בינו לבין התובע מהווה הודאת בעל דין באשר לגובה החוב אם לאו. הנתבעים טוענים, כי אין מדובר בהודאת בעל דין שכן היו לתאופיק השגות, הוא ביקש לשמור לעצמו את הזכות לבדוק את החשבון ולתבוע את הבנק במידת הצורך וכמו כן הוא לא שילם את החוב ולא חתם על ההסכם בשל השגות אלו.
9. מעדויותיהם של סלים ותאופיק עולה, כי תאופיק הביע הסתייגות לגבי חלק מסעיפי ההסכם. כאמור, תאופיק העיד, כי הוא היה מוכן לשלם את החוב אשר התובע דרש אולם הוא ביקש לשמור לעצמו את הזכות לערוך בדיקה לאחר מכן. הנה כי כן, תאופיק הסכים, לטענתו, לשלם את החוב מבלי שבדק אותו ומבלי שהיה בידו לומר, האם יש ממש בטענות התובע באשר לגובה החוב, אם לאו. יחד עם זאת מעדותו עולה, כי הוא לא ראה בתשלום החוב סוף פסוק. בנסיבות אלו, ספק, האם ניתן לראות בהסכמתו של תאופיק לשלם את סכום החוב הנטען בכפוף לכך שתיוותר בידו האפשרות לבדוק לאחר מכן את החוב ולתבוע את הבנק במידת הצורך משום הודאת בעל דין בגובה החוב. הצדדים ניהלו משא ומתן שכשל, אשר במסגרתו הביע תאופיק הסכמה לשלם את החוב אולם לאור הסתייגותו, אשר בגינה נכשל המשא ומתן, מצאתי, כי אין לראות בכך הודאת בעל דין בנוגע לגובה החוב.
10. סלים העיד, כי בדק דפי חשבון לשנים 2004, 2005. הוא העיד, כי הוא לא היה מנהל הסניף בתקופה האמורה. סלים נשאל מדוע בדק את התקופה האמורה ולא בדק עד לשנת 2010 והשיב, כי התבקש לבדוק את התקופה הזו. סלים אישר, כי הוא אינו יודע אם טענות התובע נכונות בין השנים 2005 עד 2010 (עמ' 15 ש' 10-16). הוא נשאל, האם אין בידו לאמת או להפריך את הטענות ביחס להתנהלות לא תקינה מצד התובע כלפי הנתבעים מכיוון שלא בדק מסמכים מעבר לשנת 2004-2005 והשיב, כי בדק את הקטע שהוא נשאל עליו. לטענתו, הוא בדק האם הועברו כספים לתוכניות חיסכון ומצא שאין. סלים העיד, כי בדק עד 2005 (עמ' 16 ש' 20-22).
11. על כתפי הנתבעים מוטל הנטל להוכיח את טענות ההגנה אשר נטענו על ידם ובין היתר טענותיהם באשר להתנהלות התובע והפרת חובות על ידו. אין בעדותו של סלים באשר לבדיקות אשר ערך ואלו שלא ערך בכדי לסייע לנתבעים אשר לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם לשם הוכחת טענותיהם.
12. תאופיק העיד, כי אין בידו לממן חוות דעת סופית ובשל כך החברה אליה פנה בכדי שתבדוק את החשבון נתנה חוות דעת מדגמית בלבד ולא נתנה חוות דעת סופית (עמ' 18 ש' 27-29). הוא העיד, כי הוא ערך בדיקה ראשונית וכי בדיקה מעמיקה עולה הרבה מאוד כסף ועדיף לנהל משא ומתן עם הבנק ולנסות להגיע להסדר לתשלום החוב (עמ' 19 ש' 3-4). תאופיק אף טען, כי הוא חושב שיש דברים חשובים יותר מעריכת הבדיקה האמורה (עמ' 18 ש' 32). כמו כן, תאופיק העיד, כי הוא לא חושב שהוא כתב לתובע מכתב כלשהו לפיו הוא מצא טעויות בחשבון (עמ' 22 ש' 11-13).
13. הנה כי כן, הנתבעים לא הגישו חוות דעת סופית אשר תומכת בטענותיהם ואשר יש בה בכדי לסתור את האמור במסמכים שהגיש התובע, שהינם בבחינת רשומה מוסדית כמפורט לעיל. יתרה מזאת, מעדותו של תאופיק עולה, כי כלל לא נערכה בדיקה מעמיקה בנדון. טענותיהם של הנתבעים באשר לפגמים בהתנהלות הבנק לא הוכחו. הנתבעים העלו שלל טענות באשר להתנהלות התובע ובאשר לגובה החוב אולם לא פעלו לשם הוכחת טענותיהם. הנתבעים לא ציינו כמה לשיטתם הם חייבים לבנק ולגבי איזה רכיב מגובה חובם הנטען נפלה טעות ובאיזה שיעור.
14. הנתבעים טענו באריכות באשר לחובותיו של בנק כלפי לקוח וערב ובין היתר טענו, כי מוטל על הבנק למסור מידע ללקוח ולערב. סלים העיד, כי הנתבע קיבל תיעוד מהבנק. לטענתו, הוא קיבל דפי חשבון שהגיעו לידיו. הוא הוסיף, כי היה בידי הנתבע להוציא דפי חשבון גם באופן עצמאי. סלים טען, כי אין בידו להראות שנשלחו לנתבעים דפים אולם הוא יודע שהנתבע היה מוציא דפים ומציג אותם בפניו כאשר היה מגיע אליו (עמ' 14 ש' 8-18). סלים העיד, כי דפי החשבון נשלחו בדואר וכי לרוב הלקוחות הם נשלחים גם בדואר (עמ' 14 ש' 21). הוא העיד, כי דפי החשבון נשלחים לכל הלקוחות באופן אוטומטי על ידי מחשב (עמ' 14 ש' 23). הוא טען, כי הוא אינו יודע מי שם את דף החשבון במעטפה ושולח (עמ' 14 ש' 24-27).
15. בעת עדותו בפני הרשם העיד תאופיק, כי הוא ראה כל הזמן מה גובה יתרת החובה של הנתבעת מס' 1 וכי הוא מודע לזה. בהמשך טען, כי בבנק לא נותנים לו דבר ואין לו דפי חשבון. עוד טען, כי הוא אינו זוכר כמה שנים לא הסתכל וכי הוא זוכר שזה היה לפני שהחלו ההליכים המשפטיים (עמ' 8 ש' 13-19). יוסף העיד, כי הוא לא הסתכל על החוב אשר הוא היה ערב לו. לטענתו, הוא קיבל את האינפורמציה ביחס לחובות מתאופיק. יוסף העיד, כי לא התעניין בהיקף חובותיה של הנתבעת מס' 1, לה היה ערב, משום שתאופיק טיפל בזה (עמ' 10 ש' 6-7).
16. כאמור, במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענו הנתבעים באריכות באשר לאחריותו של בנק כלפי לקוח וערב ופירטו אלו חובות מוטלות על הבנק במערכת יחסים כאמור. הנתבעים לא פירטו אלו חובות הפר, לשיטתם, התובע. במסגרת סיכומיהם טענו, כי הוא הפר את חובת הזהירות והנאמנות וחובת הגילוי. מצאתי, כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענות אלו אשר נטענו באופן כללי ובעלמא. באשר לחובת הגילוי לא ברור אילו פרטים סבורים הנתבעים, כי היה על התובע לגלות להם ואשר הוא נמנע מלעשות כן. ככל שכוונתם הינה באשר למצב החשבון הרי שמהעדויות עולה, כי היה בידם לקבל את המידע אולם הם לא התעניינו בו. אמנם אין בידי סלים להעיד, כי אכן נשלחו לנתבעים דפי החשבון אולם בידו להעיד על הנוהג בעניין זה. כמו כן, בידו להעיד, כי תאופיק הוציא דפי חשבון אותם הציג בפניו. יתרה מזאת, אף אם לא נשלחו לנתבעים דפי חשבון הרי שהעובדה שהיה בידם להוציא דפי חשבון כאמור בקלות והעובדה שהם לא מצאו לנכון לעשות כן מלמדת על עצימת עיניים מצדם ואי אכפתיות למצב החשבון. ככל שהנתבעים לא היו מודעים למצב החשבון הרי שהדבר לא נבע מהפרת חובותיו של התובע אלא מבחירתם להימנע מקבלת המידע האמור. שהרי, בקלות יכלו היו הנתבעים לגשת לסניף ולהוציא תדפיס לגבי מצב החשבון בנתבעת מס' 1 ולא סביר בעיני שבמשך תקופה כה ממושכת, לא עניין את הנתבעים לדעת מה מצב החשבון, ככל שלשיטתם לא קיבלו תדפיס במשך תקופה. טענתם בעניין זה לא אמינה בעיני. אציין עוד, כי במקרה שלפניי שני הערבים היו שני בעלי המניות של הנתבעת מס' 1 אשר הינה בעלת החשבון. לפיכך, הרי שהיה בידם להיות מודעים בקלות למצב החשבון. בנסיבות אלו, הרי שניתן לראותם כמי שהיו מודעים למצבה הכלכלי של החברה ולמצב החשבון אשר מתנהל אצל התובע.
17. לאור האמור לעיל, מצאתי, כי עלה בידי התובע להוכיח את קיומו של החוב ואת גובה החוב הנטען. טענות הנתבעים באשר להתנהלות התובע, אופן ניהול החשבון על ידו והפרת חובותיו כלפיהם נטענו בעלמא ולא הוכחו. כאמור, בין היתר לא צירפו הנתבעים חוות דעת לשם הוכחת טענותיהם וכן לא זימנו לעדות מישהו מטעם החברה אשר קיבלה את מסמכי החשבון לשם בדיקתם. אין מחלוקת, כי הנתבעת מס' 1 הינה בעלת החשבון וכי הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו כערבים לחשבון של החברה המצויה בבעלותם המשותפת. בנסיבות אלו, מצאתי להיעתר לתביעה נגד הנתבעים 1-3.
18. כאמור, התובע טוען, כי יש לחייב אף את הנתבעת מס' 4 בגין חובה של הנתבעת מס' 1 כלפיו. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי טענת התובע בסיכומיו לפיה הנתבעת מס' 4 יוסדה על מנת להבריח את נכסיה של הנתבעת מס' 1 ובכדי להתחמק מכיבוד חובה כלפיו מהווה הרחבת חזית אסורה. אינני מקבלת טענה זו. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי לנתבעת מס' 4 הועברו, שלא כדין, מלוא נכסיה של הנתבעת מס' 1 כולל פעילותה העסקית וזאת בכדי להבריח את נכסי הנתבעת מס' 1 מזכויות נושיה וביניהם התובע. הנה כי כן, במסגרת כתב התביעה העלה התובע טענתו באשר להברחת נכסיה של הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4 במטרה להתחמק מתשלום חובותיה של הנתבעת מס' 1.
19. הנתבעות מס' 1 ו-4 הינן חברות בע"מ. חברה בע"מ היא אישיות משפטית בעלת זכויות וחובות. בהתאם לעקרון מסך ההתאגדות, לא ניתן לגבות חובות של חברה בע"מ מנכסיהם של מנהליה ובעלי מניותיה, בכפוף לחריגים. לעיקרון לפיו לחברה ישנה אישיות משפטית נפרדת קיים חריג לפיו במקרים מסוימים בידי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל את חובות החברה על מנהליה ובעלי מניותיה. סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את החריג האמור ומפרט באילו מקרים ניתן להורות על הרמת מסך ההתאגדות. בין היתר קובע החוק, כי ניתן להורות על הרמת מסך ההתאגדות מקום בו נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
20. אחד הנימוקים להרמת מסך ההתאגדות הוא כאשר נעשה שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לשם ביצוע תרמית. בית המשפט לא יתיר שימוש כאמור במסך ההתאגדות ובעיקרון אישיותה הנפרדת של החברה ובמקרים בהם תתקבל טענת תרמית, הברחת נכסים וחוסר תום לב, הוא יורה על הרמת מסך ההתאגדות. כשם שניתן להרים את מסך ההתאגדות בין חברה לבעלי עניין בה כך ניתן להרים את מסך ההתאגדות בין שתי חברות כאשר מוכח, כי אחת החברות הוקמה במטרה להבריח את נכסיה של החברה השנייה, להתחמק מחובותיה ולהונות את נושיה.
21. כך לדוגמא, בע"א 478/74 נהר השקעות בע"מ נ' מדינת ישראל, פד ל(3), 706 נדונה תביעתה של המדינה נגד חברה ואגודה. המדינה טענה, כי החברה הוקמה על ידי האגודה וחלקות הועברו על שמה של החברה שלא בתום לב ובמטרה לרמות ולעקוף את הוראות החוק ולצורך הברחת נכסים. לאחר שטענה זו התקבלה נקבע, על ידי בית המשפט העליון, כי בנסיבות אלו מותר היה להרים את מסך ההתאגדות של החברה כאישיות משפטית ולחשוף את פרצופה וטיבה האמיתיים.
22. במקרה שלפניי טוען התובע, כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות וכי רכושה ופעילותה העסקית של הנתבעת מס' 1 הועברו לנתבעת מס' 4 במטרה להונות את נושי הנתבעת מס' 1 ולהתחמק מתשלום חובות. ככל שתתקבל טענת התובע הרי שיהיה בכך בכדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות והטלת חובותיה של הנתבעת מס' 1 על כתפיה של הנתבעת מס' 4.
23. סלים אישר, כי הנתבעים מס' 2 ו-3 בלבד היו ערבים לחשבונה של הנתבעת מס' 1 (עמ' 13 ש' 17-20). הוא העיד, כי התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת מס' 4 משום שבחשבון של הנתבעת מס' 1 הופקדו שיקים מהנתבעת 4 שנפרעו. לטענתו, בדקו למי שייכת הנתבעת מס' 4 ומצאו שהיא שייכת לאותו לקוח של החברה שהתובע תבע. הוא העיד, כי הוא מתאר לעצמו שתבעו את הנתבעת מס' 4 רק משום שמדובר באותם בעלים (עמ' 13 ש' 21-25).
24. ברי, כי לא די בעובדה שתאופיק הינו הבעלים של שתי הנתבעות כדי ללמד, כי קיימת הצדקה לתבוע את הנתבעת מס' 4 ולחייבה בתשלום חובותיה של הנתבעת מס' 1. עם זאת, אין בעדותו של סלים באשר להשערתו בנוגע לנסיבות בגינן הוגשה התביעה נגד הנתבעת מס' 4 בכדי ללמד, כי זו אכן הסיבה היחידה בגינה הוגשה התביעה אף נגד הנתבעת מס' 4. כאמור, במסגרת כתב התביעה צוין, כי התביעה נגד הנתבעת מס' 4 הוגשה בטענה, כי נעשתה הברחת נכסים לצורך תרמית והתחמקות מתשלום חובות. אף אם זהות הבעלים תומכת בטענת התובע ברי, כי לא זו הסיבה היחידה בגינה הוגשה התביעה אף נגד הנתבעת מס' 4.
25. תאופיק העיד, כי הוא ויוסף היו בעלי השליטה בנתבעת מס' 1 (עמ' 7 ש' 9-10). לטענתו, הנתבעת מס' 1 אינה פעילה כיום (עמ' 7 ש' 11-12). בעת עדותו במאי 2012 טען תאופיק, כי הוא אינו זוכר מתי בוצעה הפקדה אחרונה בגין עבודה בנתבעת מס' 1 וכי אולי זה היה לפני שנה שנתיים (עמ' 7 ש' 17-20). עוד העיד, כי הנתבעת מס' 4 הוקמה בשנת 2007-2008 וכי היא פועלת מאז ועד היום (עמ' 7 ש' 21-23, עמ' 8 ש' 1). לפני העיד תאופיק, כי הנתבעת מס' 1 לא הפסיקה פעילות עד היום וכי היא מוקפאת (עמ' 19 ש' 5-6). הוא העיד, כי היא פעילה ומוקפאת וכי לא נסגרה (עמ' 19 ש' 9). לטענתו, יש לה רואה חשבון והחשבונות סגורים ומוגבלים (עמ' 19 ש' 12). בהמשך טען, כי ההגבלה היא על שמו וכי בחברה עצמה אין הגבלה (עמ' 19 ש' 14). לטענתו, הנתבעת מס' 1 אינה פעילה משנת 2009, 2010 (עמ' 19 ש' 15-16). עוד טען, כי הוא חושב שהוא הקים את הנתבעת מס' 4 בשנת 2008 (עמ' 19 ש' 17-18). תאופיק העיד, כי הנתבעת מס' 4 פעילה וכי הוא בעל השליטה בה (עמ' 19 ש' 19-22).
26. תאופיק העיד באשר להליכים משפטיים אשר התנהלו נגד הנתבעת מס' 1 (עמ' 20 ש' 6-22). עוד העיד תאופיק, כי אין קשר בין הפסקת פעילותה של הנתבעת מס' 1 לבין העובדה שיש נגדה תביעות. הוא העיד, כי יש כל מיני בעיות אולם לא בגלל זה הופסקה פעילותה. לטענתו, הפסיקו את פעילותה של הנתבעת מס' 1 משום שהיא הייתה על שמו ושם אחיו והוא רצה עסק שלו (עמ' 19 ש' 32-33, עמ' 20 ש' 1-5). נטען בפני תאופיק, כי אין ממש בטענה לפיה הנתבעת מס' 1 נסגרה משום שהייתה בבעלותו ובבעלות אחיו וכי בעדותו אחיו לא טען את זה. בתגובה לא התייחס תאופיק לטענה זו ותחת זאת טען, כי אף פעם לא התחמק מאחריות. לאחר שנשאל מדוע יוסף לא העיד כאמור הוא טען, כי יוסף לא טיפל בענייני כספים וכי רק הוא עשה כן (עמ' 20 ש' 23-27).
27. תאופיק העיד, כי הוא אינו יודע מדוע אחיו לא הגיע לדיון. הוא נשאל האם אמר לו להגיע ובתגובה טען, כי הוא מטפל בכל העניין והוא מול כל הספקים וכל האנשים. תאופיק נשאל, האם בשל כך אחיו לא הגיע לדיון והשיב בשלילה. לטענתו, הוא לא אמר לאחיו אם לבוא או לא. בהמשך העיד, כי הוא אינו מערב את אחיו בענייני משפטים וכספים (עמ' 20 ש' 28-33, עמ' 21 ש' 3). עוד העיד, כי רק הוא יודע על כל ההתנהלות בחשבון (עמ' 22 ש' 24-25).
28. הטענה, כי פעמים רבות נעשה שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של חברה לשם הברחת נכסים של חייב העומד בפני פשיטת רגל, אינה משוללת יסוד. לעיתים, חייבים אשר עומדים לפני פשיטת רגל פועלים לשם העברת נכסיהם לחברה אשר נמצאת בשליטתם וזאת בכדי להגן על רכושם מפני נושיהם. בית המשפט לא ייתן יד להתנהלות חסרת תום לב כאמור אשר מהווה שימוש שלא כדין ושלא בתום לב באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.
29. כאמור, תאופיק טוען, כי הנתבעת מס' 4 הוקמה בשנת 2008 בעוד שהנתבעת מס' 1 הפסיקה פעילותה בשנים 2009,2010. ניתן לכאורה לטעון, כי במידה שהנתבעת מס' 4 הוקמה כשנה-שנתיים בטרם הפסיקה הנתבעת מס' 1 את פעילותה הרי שיש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי בבסיס הקמתה הנתבעת מס' 4 עמדו מניעים כשרים ולגיטימיים וכי היא לא הוקמה במטרה להונות את נושיה של הנתבעת מס' 1.
30. טענותיו של תאופיק באשר למועד הקמת הנתבעת מס' 4 ומועד הפסקת פעילותה של הנתבעת מס' 1 לא הוכחו. במסגרת כתב התביעה נטען, כי הנתבעת מס' 4 הוקמה בינואר 2008 וכי נכסי הנתבעת מס' 1 הועברו אליה בינואר 2009 או בסמוך לכך. אין בטענה באשר למועד העברת הנכסים בכדי ללמד מתי הופסקה פעילותה של הנתבעת מס' 1. כמו כן, אף אם במועד הקמתה של הנתבעת מס' 4 טרם הופסקה פעילותה של הנתבעת מס' 1 הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי במועד האמור היא טרם נקלעה לקשיים אשר בגינם הוחלט על הקמת הנתבעת מס' 4 והעברת הפעילות העסקית אליה.
31. עדותו של תאופיק באשר לנסיבות בגינן הוחלט על הקמת הנתבעת מס' 4 לא הותירה עליי רושם אמין. עדות זו לא נתמכה בעדות נוספת ובין היתר לא זומן לעדות יוסף. כאמור, תאופיק העיד, כי רק הוא יודע על ההתנהלות בחשבון וכי לא ערב את אחיו בענייני משפטים וכספים. אף אם אין בידי יוסף להעיד באשר להתנהלות בחשבון הרי שהוא היה שותפו של תאופיק בנתבעת מס' 1. ככל שהוחלט על הקמת חברה אחרת שתהיה בבעלותו של תאופיק בלבד והעברת הפעילות אליה הרי שיוסף אמור היה להיות מודע לעובדות ושותף להחלטות. הימנעות הנתבעת מס' 4 מלזמן לעדות את יוסף, על אף שהיה בידו לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת, פועלת לרעתה. מצאתי, כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טעמים אמינים ומהימנים בגינם הוקמה הנתבעת מס' 4 כאשר כבר הייתה בבעלותם חברה שעסקה באותו תחום. יש בכך בכדי לתמוך בטענת התובע באשר לנסיבות הקמתה של הנתבעת מס' 4. סביר בעיניי, כי הנתבעת מס' 4 הוקמה לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת מס' 1 והעובדה שהיא הייתה מעורבת במספר הליכים משפטיים בגין חובותיה.
32. כמפורט לעיל, יוסף העיד בפני הרשם. בעת עדותו הוא נשאל מתי התחיל לעבוד בנתבעת מס' 4 והשיב, כי זה העברת ניירת אולם הוא עובד על כלים וזה לא משנה אם זה בנתבעת מס' 1 או בנתבעת מס' 4 (עמ' 9 ש' 23-24). לאחר שנשאל האם הוא יודע מתי הפסיק לעבוד בשביל הנתבעת מס' 1 ועל איזה כלי עבד בשטח של הנתבעת מס' 1 הוא לא השיב ותחת זאת טען, כי הכלים של הנתבעת מס' 1 אינם משמשים את הנתבעת מס' 4 (עמ' 9 ש' 25-27).
33. מעדותו האמורה של יוסף עולה, כי אין בידו להצביע על נקודת זמן בה הפסיק לעבוד עבור הנתבעת מס' 1 והחל לעבוד עבור הנתבעת מס' 4. הוא העיד, כי מדובר היה בענייני ניירת בלבד וכי הלכה למעשה לא היה הבדל כלשהו מבחינתו. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של תאופיק באשר לנסיבות פתיחתה של הנתבעת מס' 4. כאמור, יוסף היה אחד מבעליה של הנתבעת מס' 1. עדותו לפיה לא היה הבדל בין עבודתו בנתבעת מס' 1 לעבודה בנתבעת מס' 4, אשר הוא איננו אחד מבעליה, יש בה בכדי לחזק את טענת התובע באשר לנסיבות בגינן הוקמה הנתבעת מס' 4 והועברה אליה הפעילות העסקית של הנתבעת מס' 1.
34. תאופיק העיד, כי לנתבעת מס' 1 היו כלי עבודה. הוא שלל טענה לפיה הם עברו לנתבעת מס' 4. הוא טען, כי לנתבעת מס' 4 יש כלי עבודה משלה. לטענתו, כלי העבודה של הנתבעת מס' 1 מושבתים. הוא העיד, כי כלי אחד, מחפרון, נקנה על ידו באמצעות הליך כינוס ומשמש את הנתבעת מס' 4 (עמ' 8 ש' 2-10).
35. תאופיק נשאל כמה כלים היו לנתבעת מס' 1 בעת שהפסיקה את פעילותה והשיב, כי אותם כלים נשארו עד היום. לטענתו, הם עדיין רשומים על שמה וניתן לבדוק במשרד הרישוי (עמ' 19 ש' 23-25). תאופיק העיד, כי הנתבעת מס' 4 אינה עושה שימוש באף כלי של הנתבעת מס' 1 (עמ' 19 ש' 26-27). תאופיק נשאל איפה הכלים שהיו של הנתבעת מס' 1 והשיב, כי הם מושבתים. לאחר שנשאל האם הם ממושכנים הוא השיב, כי הם ישנים ומושבתים (עמ' 19 ש' 28-31). בהמשך העיד, כי הוא לא קנה ולא העביר ציוד מהנתבעת מס' 1 וכי לא פנה לרואה החשבון בכדי לקבל אישור בנדון (עמ' 21 ש' 10). תאופיק טען, כי הנתבעת מס' 4 קנתה לבד את הכלי הראשון וכי אינו זוכר באיזו שנה זה היה (עמ' 21 ש' 11-12).
36. כאמור יוסף העיד בפני הרשם, כי הכלים של הנתבעת מס' 1 אינם משמשים את הנתבעת מס' 4 (עמ' 9 ש' 26-27). עוד העיד, כי הוא אינו יודע מתי הם קנו כלים חדשים עבור הנתבעת מס' 4 או מאיזה כסף קנו אותם וטען, כי תאופיק אחראי על זה (עמ' 9 ש' 28-30, עמ' 10 ש' 1).
37. עדותו של תאופיק לפיה הנתבעת מס' 4 רכשה כלים בעצמה ואינה עושה שימוש בכלים של הנתבעת מס' 1 אינה אמינה ומהימנה בעיניי. הנתבעת מס' 4 לא פעלה לשם הוכחת טענה זו, על אף שהיה בידה לעשות כן בנקל. הנתבעת מס' 4 לא הוכיחה, כי רכשה כלי עבודה בעצמה או מתי עשתה כן. הנתבעת מס' 4 לא המציאה מסמך כלשהו התומך בטענתה באשר לרכישת כלי עבודה. כאמור, אף יוסף העיד בפני הרשם, כי הנתבעת מס' 4 אינה עושה שימוש בכליה של הנתבעת מס' 1 אולם הוא לא העיד בפניי ובנוסף לא היה בידו לומר מתי נרכשו כלים על ידי הנתבעת מס' 4 ובאיזה כסף.
38. אציין עוד, כי עדותו של יוסף לפיה הוא עובד על הכלים ומבחינתו לא היה הבדל האם העבודה נעשית עבור הנתבעת מס' 1 או הנתבעת מס' 4 ובשל כך לא היה בידו לומר מתי הפסיק לעבוד דרך הנתבעת מס' 1 והחל לעבוד דרך הנתבעת מס' 4 יש בה בכדי לתמוך בטענת התובע, כי הנתבעת מס' 4 עושה שימוש בכלים של הנתבעת מס' 1 וכי פעילותה העסקית של הנתבעת מס' 1 בוצעה באמצעות הנתבעת מס' 4. שאם לא כן, ברי, כי היה בידי יוסף להעיד בנקל על נקודת זמן בה עבר לעבוד בנתבעת מס' 4, במיוחד לאור עדות תאופיק, כי הכלים של הנתבעת מס' 1 הם ישנים ומושבתים לכאורה. ככל שלא היה ממש בטענת התובעת באשר להברחת נכסים והעברת פעילותה העסקית של הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4 הרי שהיה הבדל מבחינת יוסף בעבודה דרך כל אחת מהנתבעות מאחר והיה מדובר בכלי עבודה שונים ובעבודות בפרויקטים שונים. שוכנעתי, כי יש ממש בטענת התובע לפיה פעילותה העסקית של הנתבעת מס' 1 וכליה עברו לנתבעת מס' 4.
39. בתצהירו טען סלים, כי השיקים אשר הופקדו בחשבונה של הנתבעת מס' 1 היו של הנתבעת מס' 4 ולאחר שנערכה בדיקה התברר, כי תאופיק הוא בעל המניות בנתבעת מס' 4. עוד טען, כי לאור האמור סביר, כי העבודות מתבצעות באמצעות הנתבעת מס' 4 (ת/1 סעיף 1.8). בעדותו טען, כי טענתו האמורה בתצהירו מתבססת על כך שהשיקים אשר היו מופקדים לחשבון היו על שם הנתבעת מס' 1. הוא טען, כי כל הפעילות הקודמות והשיקים שהיו מופקדים לחשבון הזה היו מופקדים על שם הנתבעת 1. לטענתו, מאז שהתחילו להפקיד שיקים מהנתבעת מס' 4 בכדי לצמצם את החוב הקיים לא הביאו שיקים מחברות אחרות שעבדו איתם על שם הנתבעת מס' 1 (עמ' 13 ש' 25-30). מקובלת עליי טענתו של סלים לפיה יש באמור בכדי לתמוך בטענת התובע באשר לנסיבות הקמת הנתבעת מס' 4 והעברת פעילותה העסקית של הנתבעת מס' 1 אליה. הנתבעים לא הצביעו על טעמים אחרים אשר בגינם השיקים אשר הופקדו בחשבונה של הנתבעת מס' 1 היו על שמה של הנתבעת מס' 4 ולכך שלא הופקדו שיקים אחרים על שמה של הנתבעת מס' 1.
40. כאמור, כאשר נעשה שימוש לרעה בעקרון אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולחייב בעלי עניין בחברה בגין חובותיה של החברה. האפשרות להרים את מסך ההתאגדות מקום בו נעשה שימוש לרעה אינו קיים רק בין חברה ובעל עניין בה וניתן להרים את מסך ההתאגדות גם בין חברות שונות באותו אשכול חברות כמו חברת בת וחברת אם ואף בין שתי חברות קרובות.
41. במסגרת רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נ"ד(2), 712, נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו נקבע, כי אין לבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל לממש עיקול במסגרת צו לתפיסת הרכב. במקרה האמור, העיקול הוטל בגין חובותיה של חברה אחת והבקשה הוגשה על ידי חברה אחת אשר טענה שהרכב אינו שייך או קשור לחברה החייבת ועל כן יש להורות על ביטול העיקול. בית המשפט המחוזי קבע, כי לאור מסכת העובדות ניתן לומר שהמנהל של שתי החברות האמורות הקים מספר חברות שפרטיהן דומים וכתובתן זהה ותוך ערבוב נכסים בין החברות ואפשר שהוא עשה כן בכדי להתחמק מתשלום חובות לנושים. עוד נקבע, כי במצב כאמור ישנה הצדקה לסטות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולהרים את מסך ההתאגדות. במקרה האמור קבע בית המשפט העליון, כי אין מקום להתערב במסקנה לפיה החברה המבקשת והחברה החייבת הינן חברות קשורות אשר בנסיבות העניין ראוי להרים את המסך ולראותן כישות כלכלית -עסקית אחת ובשל כך ניתן גם להכשיר את העיקול שניתן לצורך כיסוי חובותיה של החברה החייבת.
42. במסגרת בר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד נ' ט.א מכונות מזון וקידוד נדונה טענה לפיה חברה הוקמה במטרה לחמוק מנושי חברות אחרות. בפסק הדין נקבע, כי מהנתונים עולה, כי קיימים מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך שהחברות החייבות והחברה הנוספת שהוקמה הן למעשה אותן חברות בהבדל דק. נקבע, כי אחת החברות הוקמה בכדי לסכל את יכולתם של נושיה של גל יעד להיפרע מהחובות כלפיהם ובנסיבות האמורות קיימת הצדקה לסטות מהעיקרון בנוגע לאישיות המשפטית הנפרדת של החברה ויש להורות על הרמת מסך.
43. מצאתי, כי הדברים המפורטים לעיל יפים ונכונים לענייננו. במקרה בו עסקינן, מדובר בשתי חברות אשר עוסקות באותו תחום כאשר האחת מצויה בבעלותם של תאופיק ואחיו יוסף והשנייה בבעלותו של תאופיק. ברשם החברות לא צוינה כתובתה של הנתבעת מס' 4 אולם צוין, כי היא נמצאת ביפיע באותם מיקוד ותא דואר של הנתבעת מס' 1. מהעדויות והראיות עולה, כי לנתבעת מס' 1 יש חובות והיא מצויה בהליכים משפטים נוספים מלבד ההליך שלפניי. כפי שעולה מעדותו של תאופיק הרי שלשתי החברות יש אף רואה חשבון אחד (עמ' 21 ש' 4-7).
44. כאמור, הנתבעת מס' 1 מצויה בבעלות תאופיק ויוסף בעוד שהנתבעת מס' 4 נמצאת בבעלותו של תאופיק בלבד. באשר לעובדה, כי אין זהות מלאה בין בעלי המניות בשתי הנתבעות אציין, כי בר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד נ' ט.א מכונות מזון וקידוד צוין, כי מר טקס הינו המנהל היחיד, ובעל מניות יחד עם אשתו, במשיבות ומנהל ובעל מניות יחיד בנועה, החברה אשר נטען, כי הוקמה במטרה לחמוק מנושי המשיבות. על אף האמור, נקבע במקרה דנן, כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין המשיבות וחברת נועה.
45. ברי, כי לא די בעובדה, כי קיימת זהות כלשהי בין בעלי הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 4, בעובדה שהן עוסקות באותו תחום או בעובדה שלשתי החברות יש אותו רואה חשבון בכדי ללמד, כי הקמת הנתבעת מס' 4 נעשתה בחוסר תום לב ובמטרה לרמות. עם זאת, מצאתי, כי צירוף כל הנסיבות ביחד, כמפורט לעיל לרבות עדותו של תאופיק שהותירה עלי רושם לא אמין, מביא למסקנה לפיה הנתבעת מס' 4 הוקמה במטרה להתחמק מתשלום חובותיה של הנתבעת מס' 1 ולהונות את נושיה. משהועברה פעילותה העסקית של הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4 סוכלה האפשרות שהנתבעת מס' 1 תפרע את חובותיה לנושיה, וביניהם לתובע. כאמור מצאתי, כי אין ממש בטענתו של תאופיק באשר לנסיבות בגינן הוקמה הנתבעת מס' 4 וכמו כן לא הוכח בפניי, כי היא רכשה ציוד בעצמה ולא השתמשה בציוד של הנתבעת מס' 1.
46. בנסיבות האמורות מצאתי, כי מוצדק להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4 ולחייב אף את הנתבעת מס' 4 בתשלום חובה של הנתבעת מס' 1 כלפי התובע.
47. הנה כי כן, מצאתי, כי עלה בידי התובע להוכיח את חובה הנטען של הנתבעת מס' 1 כלפיו. אין מחלוקת, כי הנתבעים מס' 2 ו-3 היו ערבים לחוב האמור. טענות הנתבעים באשר להתנהלות התובע והפרת חובות על ידו לא הוכחו. כמו כן מצאתי, כי עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבעת מס' 4 הוקמה במטרה להבריח את נכסיה של הנתבעת מס' 1 ולהתחמק מתשלום חובותיה וכי בנסיבות אלו יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעת מס' 4 בחובה של הנתבעת מס' 1.
48. לאור כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 316,962.38 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית הנהוגה בבנק ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין. בנוסף, מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד כולל מע"מ בסך 38,000 ₪.
49. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ה, 02 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.