זוהי תביעה כספית על סך 190,780 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, הבעלים של רכב מסוג מיצובושי שנת ייצור 2001 מספר רישוי 94-903-10 (להלן: "הרכב"), כנגד הנתבעת העוסקת במתן הלוואות, ובין היתר מתן הלוואות לרכישת רכבים.

בפסק דין זה, התובעת והנתבעת שכנגד - להלן: התובעת.

הנתבעת והתובעת שכנגד – להלן : הנתבעת.

הנתבע שכנגד – להלן: נאדר עאמש ו/או בעלה של התובעת.

א. תמצית טענות התביעה

1. בחודש ספטמבר 2008 רכשה התובעת את הרכב ממגרש "נור" למכירת רכבים יד שנייה (להלן: "מגרש נור") בסכום של 150,000 ₪, בהתאם לזיכרון דברים – נספח א' לכתב התביעה.

התובעת שילמה עבור הרכב 100,000 ₪ כדלקמן: 10,000 ₪ במזומן, 60,000 ₪ בשיקים ו- 30,000 ₪ בשיקים מחשבון בעלה – נאדר עמאש – בהתאם לקבלה נספח ב' לכתב התביעה.

נותרה יתרה לתשלום עלות הרכב בסך 50,000 ₪ ובעלה של התובעת פנה אל הנתבעת לקבלת הלוואה בשיקים בסך 50,000 ₪, (להלן: "ההלוואה") שהועברה ישירות על ידי הנתבעת למגרש נור.

עם תשלום מלוא התמורה הועבר הרכב לבעלות וחזקת התובעת. לפירעון ההלוואה מסר בעלה של התובעת לנתבעת 11 שיקים בסך 6,500 ₪ כל אחד, כך שהסכום שהיה עליו לשלם בתמורה להלוואה, אשר כאמור הייתה בסך 50,000 ₪, היה 72,000 ₪. טוענת התובעת, שהסכם ההלוואה מתייחס לשיקים שנמסרו לתשלומה בלבד, ולא קיימת זיקה לשיקים אותם שילם בעלה מחשבונו ואשר נפרעו כסדרם, כחלק מתשלום רכישת הרכב.

2. עם תשלום תמורת הרכב, הוא הועבר לבעלות התובעת, אשר מעולם לא ביקרה במשרדי הנתבעת, לא חתמה על כל מסמך שהוא ו/או הסכם עם הנתבעת, לא היה לה קשר ישיר עם הנתבעת ולא ערכה עמה כל הסכם משכון ו/או התקשרות אחרת.

טוענת התובעת, כי גם בעלה לא התקשר מעולם בכל הסכם משכון ו/או אחר עם הנתבעת, אין ולא היה לו כל זיקה לרכב, למעט הלוואת השיקים.

3. ביום 7.9.09 וללא התראה מוקדמת, נתפס הרכב, באמצעות ביצוע שטר משכון בתיק הוצל"פ 14-13103-09-2. עד אז הספיק בעלה של התובעת לשלם לנתבעת מהשיקים, סך של 39,780 ₪ ונותר חייב 32,220 ₪.

טוענת התובעת, כי בהליכי ביצוע המשכון הציגה הנתבעת לר' ההוצאה לפועל, שטר משכון והלוואה מיום 17.7.08 הנחזים להיות חתומים על ידי התובעת, אך כולם נושאים את חתימתה המזויפת. כל המסמכים, כך התובעת, הינם מזויפים. התובעת מעולם לא הגיעה למשרדי הנתבעת, לא חתמה הסכם, לא ייפתה את כוחו של אדם אחר לעניין זה, והגישה על כך תלונה למשטרה

4. לאחר תפיסת הרכב, הגישה התובעת המרצת פתיחה ומאז תפיסת הרכב היא מתקשה להתנייד.

בסמוך מועד קבלת ההלוואה, הגיע בעלה של התובעת עם עורך דין מוחמד חוסם למשרדי הנתבעת, ונטל הלוואה בשיקים, שהתובעת לא יודעת מה טיבה ומה תנאיה, והיא לא קיבלה כל תמורה מהלוואה זו, היא לא הייתה בפגישה ולא ידעה דבר אודותיה, עד להליכים שהתקיימו בהמרצת הפתיחה. בעלה של התובעת חתם כערב לשיקים, אך אין בהסכם ההלוואה כל קשר לרכב.

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה כלפיה את חובת הזהירות, ובמעשה תרמית ומרמה הוציאה את הרכב מידה ומנהלת כנגדה הליכים תוך שהיא עושה עושר ולא במשפט, למימוש הרכב בניגוד לכל דין, ובכך גרמה לה נזק של למעלה מ 150,00

בנוסף, התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את סכום התביעה, בגין הנזקים שגרמה כדלקמן .

50,000 ₪ בניכוי התשלומים שלא שולמו בסך כולל של 32,220 ש"ח

דמי שימוש ראויים החל מיום 7.9.09 ועד ליום הגשת התובענה לפי 3,000 ₪ לחודש סך הכל 18,000 ₪

הוצאות משפטיות בגין טיפולים משפטיים בתיק המשכון וכן בהמשך הטיפול בתיק דנא בסך 40,000 ₪

אובדן ימי עבודה, זמן ועוגמת נפש 15,000 ₪.

בנוסף, על הנתבעת להשיב לה את שווי הרכב ביום התפיסה .

ב. תמצית טענות ההגנה:

5. במקביל להגשת התביעה, היה תלוי ועומד הליך של המרצת פתיחה בבאר שבע, במסגרתו עתרה התובעת לסעד זמני של עיכוב הליכי מכירת הרכב, והתובענה שם (בה ייצג את התובעת עורך דין אחר), נדחתה על ידי בית המשפט. התובעת חויבה שם בהוצאות עקב מחדליה להגיש סיכומים בבקשה, למרות התראות בית המשפט. הנתבעת, מצידה, ולמרות שלא ניתן צו בעניין זה, עיכבה את הליכי מכירת הרכב בהוצאה לפועל, כל עוד הבקשה בבאר שבע הייתה תלויה ועומדת. לאחר מכן, נמכר הרכב בהליכי הוצאה לפועל.

6. הנתבעת התקשרה ביום 17.7.08 בהסכם, לפיו, העניקה לתובעת הלוואה בסך 120,000 ₪, שהייתה אמורה בחלקה לשמש לרכישת רכב, ובחלקה האחר לצרכיה האישיים של התובעת ובעלה. להבטחת החזר ההלוואה, חתמה התובעת, בין היתר, על שטר משכון על זכויותיה ברכב. את ההלוואה היא הייתה אמורה להשיב ב-12 תשלומים חודשיים על סך 12,326 ₪ כל אחד, ומסרה לשם כך שתי סדרות של שיקים: 12 שיקים על סך 6,163 ₪ שנמשכו מחשבון בעלה בבנק דיסקונט, ו-12 שיקים על סך 6,163 ₪ כל אחד שנמשכו מחשבון עו"ד מוחסן חוסם מבנק לאומי, כך שבכל מועד פירעון היה אמור להיפרע תשלום בסך 12,326 ₪, כמפורט בהסכם ההלוואה.

7. הנתבעת לא יודעת מה היו היחסים בין התובעת ו/או בעלה לבין עו"ד חוסם, אשר משך שיקים מחשבונו, שנועדו להוות חלק מהחזר ההלוואה שנטלה התובעת, והיה מדובר מבחינת הנתבעת רק באמצעי תשלום. הנתבעת סוברת, שבעלה של התובעת היה הרוח החיה בנטילת ההלוואה, והוא חתם כערב לפירעון השיקים שנמשכו על ידי עו"ד חוסם.

הנתבעת מסרה את כספי ההלוואה גם למגרש הרכבים וגם לצרכי התובעת ובעלה, בהסתמך על ההסכם עליו חתמה התובעת, ו/או בעלה. על הרכב נרשם שיעבוד לטובת הנתבעת במשרד הרישוי.

השיקים שמשך בעלה של התובעת מחשבונו, לצורך השבת ההלוואה חוללו, ובהמשך החשבון הוגבל. לכן מסר הבעל לנתבעת שיקים חלופיים, שהינם גבוהים במעט מהשיקים המקוריים, במטרה לפצות את הנתבעת בעמלות שחויבה והוצאות הטרחה בגין חילול השיקים. גם השיקים החלופיים לא כובדו, והתובעת ובעלה הוכרזו כלקוחות מוגבלים חמורים, התובעת עד 26.12.09 ובעלה עד 18.6.11. גם חשבונו של עו"ד חוסם הוגבל כלקוח מוגבל חמור.

8. נכון לחודש אוגוסט 2009, נותרה התובעת חייבת לנתבעת, על פי הסכם ההלוואה, 38,663 ₪. מכיוון שהחשבונות מהם נמשכו השיקים הוגבלו ועל הרכב נרשמו עיקולים לטובת נושים רבים של התובעת. לנתבעת נותר הרכב שמושכן לטובתה, כביטחון יחיד והועמד למכירה באמצעות כונס נכסים. כאמור לעיל, הסיבה היחידה להימשכות ההליכים בתיק בב"ש, שבסופו של דבר הסתיים בפסק דין לחובת התובעת, נבע ממחדלי התובעת לקדם את התובענה.

הנתבעת טוענת, כי לא זייפה אף מסמך, לא הגישה מסמכים מזויפים להוצאה לפועל. מי שכנראה חתם את חתימות התובעת הוא בעלה, שחתם בשמה, בידיעתה ובהסכמתה, ולכן לא מדובר בזיוף אלא בחתימה בהרשאה מלאה. התובעת אף מודה שנותרה חייבת לנתבעת 41,355 ₪.

ג. כתב התשובה

9. בכתב התשובה טוענת התובעת, שהמרצת הפתיחה בב"ש עסקה בפסק דין הצהרתי בעניין הבעלות ברכב, והתביעה דנן עוסקת בנזקים ממשיים שנגרמו לתובעת עקב מעשי ומחדלי הנתבעת, כולל זיוף מסמכי ההלוואה, ולכן אין מדובר בהליך מקביל. עוד לטענתה, הנתבעת מערבת בשתי עסקאות שאין ביניהן קשר, האחת העסקה לקניית הרכב שמומנה בשיקים של בעלה של התובעת ושנפרעו והבעלות ברכב היא של התובעת. העסקה השנייה היא עסקת הלוואה נפרדת ושונה, שלפירעונה נמשכו שיקים אלו ואחרים, ואינה קשורה לרכישת הרכב. לטענתה, הסכם ההלוואה המזויף מתייחס לשיקים ואין כל זיקה לשיקים ששילם בעלה מחשבונו ונפרעו כסדרם.

ד. הודעת צד ג':

10. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד בעלה של התובעת, בה היא חוזרת על הנטען בכתב הגנתה ומוסיפה, כי אם תתקבל התובענה נגדה, הרי שהדבר נובע ממצג השווא שיצר בעלה של התובעת כלפי הנתבעת, ולפיו התובעת חתמה על מסמכי ההלוואה, ולכן יהיה מקום לחייבו בתשלום הסכום, ככל שהיא תחויב לשלמו.

ה. כתב הגנה מטעם צד ג':

11. צד ג' טוען, כי הנתבעת לא מצביעה על כל קשר למחלוקת שקיימת בין התובעת לנתבעת, לבין המחלוקת שקיימת בין הנתבעת ובינו, זאת לאור העובדה, שגם הנתבעת לא יודעת להצביע מי חתם על הסכם ההלוואה ושטר המשכון.

לכן, כך צד ג', העילות נגדו הן שטריות, לגביהן מנהלת הנתבעת הליכי הוצל"פ, וגם הנתבעת לא חיברה בין השיקים למסמכי ההלוואה. בעלה של התובעת ממשיך וטוען שהמסמכים זויפו, לא נחתמו מעולם על ידי התובעת ו/או מי מטעמה, וההלוואה שנטל בסך 50,000 ₪ מהנתבעת מעולם לא ניתנה עבור רכישת הרכב.

לטענתו, מחצית מהשיקים שנתן לנתבעת בעבור ההלוואה שלקח, ושאינם קשורים לרכב, נפרעו, ואין זיקה בין השיקים שנתן עו"ד חוסם לנתבעת, לבין הלוואה שנטל לבין רכישת הרכב. גם השעבוד שנרשם על הרכב הושג במרמה. בעלה של התובעת מדגיש, כי לא חתם על מסמכי ההלוואה וכתב המשכון, מימוש הרכב בוצע באמצעות זיוף מסמך והצהרות כוזבות לראש ההוצאה לפועל.

ו. תמצית טענות כתב התביעה שכנגד:

12. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בסך 78,175 ₪, נגד התובעת ובעלה.

לטענת הנתבעת, רקחו התובעת ובעלה מזימה עת נטלו הלוואה מהתובעת, כנגד שיקים, ועתה מתכחשים למסמכי ההלוואה, אף שאינם מתכחשים לקבלת כספי ההלוואה ואינם משלמים את חובם.

הנתבעת מימשה את הרכב שמושכן לטובתה, אך עדיין נותר חוב לזכותה, בסכום התביעה שכנגד. מי שחתם על מסמכי ההלוואה והמשכון הם התובעת ו/או בעלה. בנוסף, אין מדובר בהלוואה ראשונה שהשניים מקבלים מהנתבעת, והם קיבלו מספר הלוואות בעבר.

13. הנתבעת, בכתב התביעה שכנגד, חוזרת על כל פרטי ההלוואה ומסמכיה, כמפורט בכתב הגנתה, ומוסיפה שהרכב נתפס על ידה. לאחר שנדחתה בקשת הנתבעת בהמרצת הפתיחה בב"ש, פעל כונס הנכסים למכירת הרכב, שנמכר בסכום של 65,000 ₪, ולאחר קיזוז הוצאות הכינוס בסך 23,719 ₪ , לרבות הוצאות האחסון הרבות שנגרמו עקב הימשכות ההליכים כתוצאה ממחדלי התובעת באי הגשת סיכומים. לאחר כל פעולות הקיזוז, נותר חוב התובעת לנתבעת 78,175 ₪.

התובעת ובעלה לא מתכחשים לעובדה שקיבלו הלוואה בסכום כולל של 120,000 ₪, ולכן יש לחייבם בהשבת סכום התביעה. יש לחייב גם את התובעת, מכוח ההרשאה וההסכמה שנתנה לבעלה לחתום על המסמכים. מוסיפה הנתבעת שהתובעת ובעלה עשו יד אחת להוצאת כספים במרמה מהנתבעת.

ז. תמצית טענות ההגנה בתביעה שכנגד מטעם התובעת (הנתבעת שכנגד):

14. התובעת, בכתב ההגנה שכנגד, טוענת שלא משכה מעולם שיקים לפקודת הנתבעת, לא התחייבה כלפיה בדבר, וכל המסמכים שמציגה נתבעת, מזויפים. התובעת טוענת, כי רכשה רכב בשווי כולל של 140,000 ₪ (סעיף 6 לכתב ההגנה שכנגד).

תמורת הרכב שולמה 90,000 ₪ מכספה ו-50,000 ₪ מהלוואה, שבתחילה לא ידעה את מקורה, ולימים הסתבר שמקורה בהלוואה שנטל בעלה מהנתבעת.

לטענת התובעת, ההלוואה שנטל בעלה נפרשה ל-12 תשלומים בסך 6,163 ₪ כל אחד. היא עצמה, כך התובעת, לא קיבלה כל הלוואה, לא ביקשה הלוואה, ולא משכה שיקים בגין ההלוואה. עוד לטענתה, אין כל קשר להלוואה שנטל בעלה על סך 60,000 ₪ לבין ההלוואה שנטל עו"ד חוסם מהנתבעת, ערך עם הנתבעת הסכם ונטל לחשבונו את הכסף.

15. התובעת טוענת, כי אינה מכירה את עו"ד חוסם, לא עשתה עמו עסקאות ולא ראתה אותו מעולם. ככל הנראה בעלה ערב לעו"ד חוסם, אשר לווה מהנתבעת כספים, שאינם קשורים לרכישת הרכב, ולא הועברו לטובת רכישתו. התובעת חוזרת ומדגישה שהיא ו/או בעלה מעולם לא חתמו על מסמכי ההלוואה והשעבוד, ולכן השעבוד בוצע במרמה.

ח. דיון

עדויות

16. מומחה לזיהוי כתב יד, מטעם בית המשפט, עו"ד יונתן נפתלי, קבע בחוות דעתו מיום 27.7.11, כי החתימות על מסמכים שבמחלוקת נשוא תביעה זו, הסכם ההלוואה ושטר המשכון, הינן חתימתו של בעלה של התובעת, מר נאדר עמאש – "קרוב לוודאי שחתימות המחלוקת אמיתיות". קביעתו זו של המומחה סותרת את טענות התובעת ובעלה שהבעל לא חתם על מסמכי ההלוואה.

17. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, בו היא מוסיפה, כי אכן ההלוואה שנטל בעלה בסך 50,000 ₪ הייתה לתשלום יתרת תמורת הרכב, בנוסף ל-100,000 ₪ שהיא שילמה עבור הרכב. כאן היא טוענת שוב, כי רכשה את הרכב בסך 150,000 ₪, כאשר 10,000 ₪ מתוכם במזומן, 90,000 ₪ בשיקים שנפרעו ו-50,000 ₪ בהלוואה של בעלה, שתמורתם נתן בעלה שיקים ללא כל שעבוד וללא כל זיקה לרכב.

18. התובעת נחקרה לגבי התצהיר שמסרה בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכי מימוש משכון בבית המשפט בב"ש (נספח י"ט2 לתצהיר הנתבעת), בו פירטה בסעיף 5 שהרכב עלה 140,000 ₪ וטענה שמדובר בטעות עוה"ד שייצג אותה אז. כן הופנתה לסעיף 7 לאותו תצהיר, בו הצהירה שנטלה הלוואה בסך 50,000 ₪ מהנתבעת, וטענה שגם זו טעות. בחקירתה, שינתה שוב גרסה וטענה ש-100,000 ₪ נמסרו לבעלה ב-4 שיקים.

לעומת כל העדויות עד עתה לגבי מקור הסכום של 100,000 ₪ השיב בעלה של התובעת בחקירתו, כי את ה-100,000 ₪ שנתנה לו אשתו זה מהכסף שנמסר לה על ידי חברת הביטוח בגין האוטו שנשרף (עמ' 18, שורות 28-29 לפרוטוקול). אף אחד מהשיקים, טוענת הנתבעת, לא עברו לידיה, הרכב שלה לא שועבד והיא קיבלה את הרכב עם רישיון על שמה, ללא שעבוד, בסמוך ל-17.7.08.

19. מוסיפה התובעת בתצהירה (סעיף 14) כי אין זו חתימת בעלה על גבי מסמכי ההלוואה, ויתרה מכך, לטענתה, מעולם לא נתנה הרשאה למי מטעמה לחייב אותה או לשעבד את רכבה, ומסמכי ההלוואה והמשכון כלל לא מתייחסים לרכב. טוענת התובעת שהעובדה שמסמכי ההלוואה והמשכון מזויפים, מתחזקת נוכח העובדה שהמשכון נרשם ביום 28.9.08, כחודש וחצי לאחר מתן ההלוואה. התובעת מפנה לנספח ג' לתצהירה, לפיו לטענתה, קיבלה את הרכב בחודש יולי 2008 ולא צוין עליו כל שעבוד. עיון בנספח ג' המצורף לתצהיר התובעת, מראה כי קיים עיקול, שעבוד לנתבעת.

לטענת התובעת, עד מועד מכירת הרכב הנתבעת קיבלה חזרה את כל ההלוואה שנטל בעלה, ואף בעלה שילם לנתבעת מעבר לצורך.

20. בחקירתה העידה התובעת, כי הרכב רשום על שמה, למרות שבעלה חתם על זיכרון הדברים עם מוסך נור לרכישת הרכב, ויש אף קבלה, לפיה הוא נרכש בסך 100,000 ₪. אכן הקבלה ממוסך נור מצביעה שהרכב נרכש ב-100,000 ₪ ולא ב-150,000 ₪ או 140,000 ₪ כטענת התובעת בכתבי הטענות השונים. לגרסתה, היא מסרה לבעלה על חשבון תמורת הרכב 100,000 ₪ במזומן מהעסק שלה, ואת השיקים לרכישת הרכב משך בעלה מחשבונו.

התובעת נחקרה לגבי התצהיר שמסרה בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכי מימוש משכון בבית המשפט בב"ש (נספח י"ט2 לתצהיר הנתבעת), בו פירטה בסעיף 5 שהרכב עלה 140,000 ₪ וטענה שמדובר בטעות עוה"ד שייצג אותה אז, וכן הופנתה לסעיף 7 לאותו תצהיר, בו הצהירה שנטלה הלוואה בסך 50,000 ₪ מהנתבעת, וטענה שגם זו טעות. בחקירתה, שינתה שוב גרסה וטענה ש-100,000 ₪ נמסרו לבעלה ב-4 שיקים.

21. כשהפנה אותה ב"כ הנתבעת לחוות דעת המומחה, ושאל אותה מדוע לא הגישה תביעה נגד בעלה לאחר שהסתבר שהוא זה שחתם בשמה על המסמכים, השיבה התובעת שהיא לא יודעת שהוא עשה זאת. לדבריה, הנתבעת זייפה את המסמכים ונתנה לבעלה לחתום בשמה. על פי עדותה, על נספח ד' לתצהיר הנתבעת, הוא הסכם הלוואה עם הנתבעת משנת 2006, חתם בעלה במשרדי הנתבעת בחדרה, כשהיא עמדה לידו. היא הסבירה שבעלה חתם במקומה כיוון שהיא היתה עסוקה עם בנה הקטן שאותו החזיקה בידיה. לדבריה, היא הייתה ליד בעלה ואמרה לו שיחתום בשמה (עמ' 15, שורות 1-10 לפרוטוקול). לגרסתה, בשנת 2008 לא הייתה עם בעלה ולא ידעה שהוא חותם בשמה.

כשנתבקשה התובעת, להציג רישיון רכב ללא שעבוד, טענה שאין כזה בפניה והוא נלקח על ידי הנתבעת עם מכירת הרכב. כשנשאלה מדוע לא פדתה את הרכב ב-65,000 ₪ בהתאם למכתב הפדיון שנשלח לה על ידי כונס הנכסים, השיבה שהיא לא מבינה ולא ידעה שיש פדיון, וכלל לא קיבלה מכתב כזה.

22. בעלה של התובעת, נאדר עמאש, הגיש תצהיר עדות ראשית, ואימות החתימה המקורי שלו (נ/1) הינו על חתימה בצילום, ולא במקור, כשהאימות הוא במקור. בתצהירו, חוזר בעלה של התובעת על תצהירו בכתב ההגנה של צד ג', וטוען כי 100,000 ₪ מתוך מחיר הרכב בסך 150,000 ₪ ניתנו על ידי אשתו, 10,000 ₪ במזומן ושיקים בסך 90,000 ₪, והוא נטל הלוואה מהנתבעת לתשלום 50,000 ₪ הנותרים, ללא ביטחון ו/או זיקה לרכב. בגין הלוואה זו שילם לנתבעת 72,000 ₪. לגרסתו, רישיון הרכב נמסר לאשתו ביחד עם הרכב ללא כל שעבוד. בעלה של התובעת חוזר בתצהירו על הטענה, כי הוא לא חתם על מסמכי ההלוואה והמשכון.

23. בחקירתו, העיד שהוא חתם על נספחים ג', ד' לתצהיר הנתבעת, שהם הסכם ההלוואה ושטר המשכון משנת 2006, אך לטענתו, בעת חתימת הסכם ההלוואה בשנת 2006, אשתו לא הייה בעת חתימתו וההסכם מולא לאחר מכן.

כאשר נטען בפניו, שעל פי עדות אשתו, היא הייתה עמו בעת החתימה על הנספחים ג' ו-ד' לתצהיר הנתבעת בשנת 2006, ושהיא הסכימה שהוא יחתום בשמה, הוא השיב "אשתי יכולה להגיד, יכול להיות שהיתה איתי באותו יום.. לא חתמתי בשם אשתי" (עמ' 17, שורות 23-30). כאשר הוצגו בפניו מקור המסמכים, אישר שזו חתימתו.

24. בעלה של התובעת העיד, כי גם בשנת 2006 עת חתם על מסמכים, הרכב נרשם על שם אשתו אך הוא נשרף והיא קיבלה את הכסף מהביטוח, והוא לקח את ההלוואה על הרכב בשנת 2006. כשהוצג לו נספח א' לתצהירו, הוא זיכרון דברים לרכישת הרכב בשנת 2008, טען שבשם הקונה "קשקשה אשתו" – "זה קשקוש של בעלת הרכב, אשתי חתמה, זה קשקוש שלה כבעלת הרכב" (עמ' 18, שורות 18-19 לפרוטוקול). כשהוצגה בפניו העובדה שאשתו אמרה שזו לא חתימתה, הוא טען שהיא יודעת. כאשר נטען בפניו שהקבלה על הרכב היא רק על 100,000 ₪ ולא על 150,000 ₪ כטענתו, השיב, כי את 50,000 ₪ הוא השלים, ולמרות שהאוטו עלה 150,000 ₪ נרשם בחשבונית 100,000 ₪ ולדבריו, "כי כך עובדים המגרשים" (עמ' 17, שורות 22-27).

בעלה של התובעת טען בחקירתו ש-100,000 ₪ שנמסרו על ידי אשתו לרכישת הרכב הם מכספי הביטוח שקיבלה משריפת האוטו הקודם.

בחקירתו אישר בעלה של התובעת, שנציגי הנתבעת הכירו אותו ואת אשתו מעסקאות קודמות, והיה להם את פרטי אשתו כתוצאה מעסקאות קודמות, ובעסקה נשוא תביעה זו לא מסרו לנתבעת פרטים מזהים.

25. מטעם הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית מנהלה - מר תמיר מזין. לטענתו, התובעת ובעלה עושים יד אחת להוצאת כספים מהנתבעת. בעלה של התובעת חתם על מסמכי הלוואה, ולא בפעם הראשונה – שכן חתם על מסמכים אלה גם בשנת 2006, לקבלת הלוואה לרכישת רכב ולרישומו על שם התובעת. השיקים שנמסרו לפירעון ההלוואה חוללו, ולאחר שהתובעת פרעה חלק מהחוב באמצעות מימוש הרכב שהיא עצמה השתתפה במימונו, היא מנסה עתה לטעון שחתימתה זויפה וכי אינה יודעת מי חתם על המסמכים.

תמיר מזין הוסיף, כי למרות כל טענות התובעת ובעלה לזיוף המסמכים ולאי חתימתם עליהם, קבע מומחה בית המשפט שבעלה של התובעת חתם עליהם, וזאת לאחר שפרקליטם הצהיר בישיבת יום 31.5.11 שהם מסכימים שבדיקת המומחה לגבי חתימתם, תהיה מכרעת ויתרה מכך, הנתבעת אף הסכימה, שאם ייקבע שאחד מהם חתם על המסמך, או התובעת או בעלה, תשלם התובעת את מלוא סכום התביעה.

26. מר מזין פירט בתצהירו, כי לנתבעת אלפי לקוחות בשנה, ולה האינטרס שהמסמכים ייערכו כראוי, בהיותם הביטחון להשבת ההלוואות, ולכן אין לייחס לנתבעת כל טענה של זיוף. מר מזין מאשר שאכן, בעת הגשת כתבי הטענות, סבר הוא ונציגים אחרים של הנתבעת, שהתובעת היא שחתמה על מסמכי ההלוואה, הסתבר מבדיקת המומחה שבעלה חתם עליהם, והוא היה אף הרוח החיה ברכישת הרכב ונטילת ההלוואה, כפי שטענה הנתבעת כבר בכתב ההגנה. אך בכך, טוענת הנתבעת, אין לגרוע מהעובדה שההלוואה ניתנה לרכישת הרכב שנרשם על שם האישה.

לטענת הנתבעת, התובעת ידעה שבעלה חותם בשמה ובמקומה והסכימה לכך, שאחרת הייתה מגישה תלונה נגדו במשטרה. יתרה מכך, גם בשנת 2006 נהגו בני הזוג בדרך דומה, עת בעלה של התובעת חתם על טופס בקשת אשראי לרכישת רכב לתובעת, כאשר שם הלווה הוא התובעת ולא הוא. גם על הסכם המשכון לגבי ההלוואה, חתם בעלה של התובעת. משכך, ולאור חוות דעת המומחה, בעלה של התובעת חתם בשני המקרים, ומכאן עולה, טוענת הנתבעת, שחתימת בעלה של התובעת בשמה הוא מעשה שבשגרה.

27. מר מזין הצהיר, כי בעת עריכת התצהיר, כבר היה ידוע לו שעו"ד חוסם היה בתקופה הרלוונטית חבר של בעלה של התובעת, וכנראה שיתרת כספי ההלוואה שימשו לצרכיו. בעלה של התובעת אף חתם כערב לפירעון אותם שיקים, שלא כובדו. כך גם חוללו השיקים שנמשכו מחשבון בעלה של התובעת, וגם השיקים החלופיים שניתנו במקומם, והשניים הוכרזו כלקוחות מוגבלים בבנק. מציין מר מזין, כי כתוצאה ממכירת הרכב, ולאחר קיזוז ההוצאות, הועברו לנתבעת 41,281 ₪ על חשבון החוב בגין ההלוואה, וכי עו"ד חוסם הגיע להסדר פשרה עם הנתבעת, לפיו היה אמור לשלם לה 62,000 ₪ בגין השיקים, אך הוא לא עמד בהסדר וניתן צו לכינוס נכסיו, ואף הוגש נגדו כתב אישום.

28. בחקירתו, העיד מר מזין כי הוא ואחיו, גל, הינם מנהלים בנתבעת, ואחיו גם הבעלים. לדבריו, כאשר לקוח מבקש הלוואה, הנתבעת בודקת את תלושי השכר שלו, דפי חשבון בנק, פרטי הרכב, אחוזי המימון שמגיעים עד 70, 80 או 100%, כל עסקה לגופה. מסמכי ההלוואה נחתמים במשרדי הנתבעת או במגרש מכירת הרכבים, והנתבעת נוהגת "לעבוד" עם מגרשי מכירת מכוניות קבועים. על שטר המשכון חותם הלווה והממשכן, והנתבעת לא נוהגת לאמת את החתימות באמצעות עורך דין.

לדבריו, החתימה של בעלה של התובעת על שטר המשכון נעשתה בטעות במקום המיועד לאימות החתימה על ידי עורך דין. מר מזין הסביר כי עד לקבלת חוות דעת המומחה, היה משוכנע שהתובעת חתמה על מסמכי ההלוואה והמשכון, אך בדיעבד הסתבר לו שבעלה חתם עליהם. לגרסתו, טופס בקשת אשראי לא תמיד מוגש וזה תלוי בהיכרות הנתבעת עם הלקוח, לדוגמא, במקרה של לקוח שחוזר פעם נוספת אל הנתבעת, לא מבקשת הנתבעת את פרטי הבנק שלו, שידועים לה מעסקאות קודמות.

29. לדברי מר מזין, התובעת ובעלה נוהגים להגיע למשרדי הנתבעת ביחד. יתרה מכך, לגרסתו, על רישיון הרכב מופיע מלכתחילה שעבוד לטובת הנתבעת, אך התובעת לא טענה נגד השעבוד, אלא רק לאחר שהוא נתפס. בכל מקרה, שני בני הזוג היו במשרד בעת החתימה על מסמכי ההלוואה והמשכון. מר מזין העיד כי עו"ד חוסם לא חתם אצל הנתבעת על מסמכי הלוואה, מי שקיבל את ההלוואה הם התובעת ובעלה, כאשר חלק מאמצעי התשלום היו שיקים של עו"ד חוסם. על פי עדותו, התובעת ידעה שהיא יכולה לפדות את הרכב בסך 65,000 ₪ בהתאם למסמך שנשלח אליה מכונס הנכסים ביום 29.10.10, ולטובת שני הצדדים מכרה הנתבעת את הרכב, כדי להקטין את הנזקים בעלות האחסון שהייתה גבוהה מאוד, ושווי הרכב יורד עם הזמן במחירון. עוד לדבריו, במשרד הרישוי הרישום והשעבוד נרשם ביום העברת הבעלות, וזה מתבצע ישירות ממשרד הנתבעת, שמחוברת בתקשורת ישירה למשרד הרישוי, ולכן השעבוד נרשם עם העברת הבעלות. אך המשכון אינו נרשם במשרד הרישוי בלחיצת כפתור, אלא ברשם המשכונות, ויש להגיע לרשם המשכונות בחיפה, והנתבעת שולחת את המשכון דרך הדואר, מה שלוקח זמן.

30. מכתבי הטענות, העדויות והראיות אשר הובאו בפני, עולה, כי טענות הצדדים רחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב.

השאלות הצריכות הכרעה בתביעה דנן הן:

האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בכתב תביעתה,

האם הנתבעת רשמה את המשכון ומימשה אותו כדין, ו/או האם התובעת ידעה שבעלה חתם בשמה, שהרי על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, בעלה הוא שחתם על המסמכים, ו/או האם נפלו פגמים אחרים בהתנהלות הנתבעת.

האם על התובעת ובעלה לשלם לנתבעת את יתרת חוב ההלוואה, הכולל, לטענת הנתבעת, גם הוצאות.

אין חולק, כי התובעת רכשה את הרכב ממגרש נור וכי הרכב נרשם על שמה וכי בעלה של התובעת נטל הלוואה מהנתבעת למימון חלק מתמורת הרכב.

אין חולק שהנתבעת רשמה מישכון על הרכב במשרד הרישוי ביום 17.7.08 וברשם המשכונות ביום 29.8.08. במסגרת בקשה למינוי כונס נכסים לגבי יתרת ההלוואה, תפסה הנתבעת ביום 7.9.09 את הרכב ומכרה אותו בהליכי כינוס. השאלה, האם התובעת ידעה שבעלה חתם בשמה, שהרי על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, בעלה הוא שחתם על המסמכים.

31. לטענת התובעת, הנתבעת נותנת הלוואות "בשוק האפור" באופן המנוגד לחוק, ויש חוסר תום לב עד מרמה בהתנהלותה, הן ברישום ומימוש המשכון מבלי שהתובעת, כבעלת הרכב, חתמה עליו, והן במכירת הרכב, כשהיא מודעת לטענות התובעת. עוד טוענת התובעת, כי חוסר תום הלב של הנתבעת מתבטא גם בעובדה, שהיא הסתירה את ההליכים שניהלה נגד עו"ד מוחסם, אשר היה לטענתה, מעורב בעסקת ההלוואה הואשם בזיוף חתימת לקוחות.

לטענת התובעת, הנתבעת פעלה לרישום ומימוש מישכון על רכב שבבעלות התובעת, מבלי שהיה לה הסכם עם התובעת למישכון הרכב ו/או כל אסמכתא להסכמת התובעת לעסקת המישכון. לכן המישכון והמימוש נעשו שלא כדין, ועל הנתבעת לשפות את התובעת בגין מעשיה אלו.

32. לטענת הנתבעת, אשר בתביעה שכנגד עותרת לחייב את התובעת ובעלה, ביתרת חוב הלוואה שנותר, לטענתה, לאחר מכירת הרכב, ואף הגישה הודעת צד ג', נגד בעלה של התובעת, בה תובעת שיפוי, ככל שתחויב לשלם כל סכום לתובעת בתביעה דנן.

הנתבעת טוענת, שאין זו הפעם הראשונה, בה בעלה של התובעת חותם על מסמכי ההלוואה שכספיה מיועדים לרכישת רכב שנרשם על שם התובעת. לאחר שהשיקים שנמסרו לנתבעת כהחזר כספי ההלוואה חוללו, והנתבעת פרעה חלק מהחוב באמצעות מימוש הרכב (שלטענתה, היא השתתפה במימונו), טוענת התובעת שחתימתה זויפה ואינה יודעת מי חתם בשמה. מוסיפה הנתבעת, כי התובעת ממשיכה לטעון טענה זו, גם שמתברר שבעלה חתם, בידיעתה ובהרשאתה, על מסמכי ההלוואה והמשכון. זאת, לאור קביעת מומחה בית המשפט, עו"ד יונתן נפתלי.

33. הנתבעת מפנה להצהרת ב"כ התובעת ובעלה לפרוטוקול, בדיון שהתקיים ביום 31.5.11 ולפיה "יש הסכמה לבדיקה מכרעת של גרפולוג של שני בני הזוג....מסכימים שאם האישה או הבעל חתמו על המסמך, הנתבעת תשלם את מלוא התביעה ושכ"ט עו"ד. מאחר ועמדתנו שהם לא חתומים" (הנתבעת מפנה לטעות לפיה הכוונה שהנתבעת שכנגד תשלם).

מומחה בית המשפט, עו"ד יונתן נפתלי, מונה על ידי ביהמ"ש, לבדוק את החתימות הנחזות להיות של התובעת בהסכם ההלוואה ובשטר המשכון מיום 17.7.08 . המומחה פרט את מהלך הבדיקה, במסגרת השווה בין דוגמאות החתימות לבין עצמן לקביעת טווח הווריאציה של החותם, השווה בין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות – בתכונות הכתב השונות. המומחה בדק תכונות תנועה, מהירות, גודל, מרחקים, נקודות התארגנות, פתיחה וסיום, חיבורים, נטייה, מבנה ולחץ במסמכי מקור, פריסה במרחב, רישות, עיצוב ועוד. כמו כן, המומחה ערך בדיקה מיקרוסקופית לדוגמאות המקור ולחתימות המחלוקת.

המומחה קבע בחוות דעתו מיום 17.7.11, כי קיימת זהות ברוב תכונות הכתב בהשוואה בין החתימות במחלוקת לבין חלק מהדוגמאות, זהות שקיימת גם בתכונות כתב להן הכותב אינו מודע ו/או הקשות לחיקוי. המומחה מצא, כי קרוב לוודאי, שהחתימות במחלוקת אמיתיות, אפשרות שלישית מתוך חמש מהמדרג לפיו הוא נוהג לדרג.

34. לטענת התובעת, מדובר בדרגת וודאות של "קרוב לוודאי" וצריך שיינתן לה משקל זעום, בפרט לאור "עמידתו האיתנה" של בעלה של התובעת על העדר חתימתו. התובעת ובעלה מבקשים גם לבחון את העובדה, שלא נבחנה התאמת החתימות שבמחלוקת לחתימת עו"ד מוחסן, אשר לטענתם, היה מעורב באותה הלוואה, ובין היתר, כך התובעת ובעלה, הואשם והורשע בזיוף חתימות על הסכמים בכוונה לקבל דבר במרמה.

הסתירות בגרסת התובעת ובעלה

35. מחיר הרכב ואופן תשלום התמורה:

בס' 3 לכתב התביעה נטען כי מחיר הרכב היה 150,00 ₪ אשר שולמו כדלקמן:מזומן 10,000 ₪, סכום שיקים: 60,000 ₪, וסכום של 30,000 ₪ באמצעות שיקים שנפרעו מחשבון בעלה של התובעת, מר נאדר עמאש. נותרה יתרה לתשלום 50,000 ₪.

בזיכרון הדברים ובקבלה על שם הנתבעת נקבע כי מחיר הרכב הינו 100,000 ₪. הקבלה ממוסך נור מצביעה שהרכב נרכש ב-100,000 ₪ ולא ב-150,000 ₪ או 140,000 ₪ כטענת התובעת בכתבי הטענות השונים.

בס' 6 לכתב ההגנה שכנגד, טענה התובעת, כי רכשה רכב בשווי כולל של 140,000 ₪, מתוכם 90,000 ₪ מכספה ו- 50,000 ₪ מהלוואה שנטל בעלה מהנתבעת.

בעדותה טענה התובעת שהיא נתנה עבור רכישת הרכב 100,000 ₪ ולא 90,000 ₪ כפי שנטען בכתב ההגנה שכנגד (עמ' 12, שורות 1-2 לעדותה).

בניגוד למפורט בתצהירה, טענה בעדותה כי נתנה לבעלה סכומים גדולים לקנות את האוטו בסך 100,000 ₪. לדבריה, אין לה אישור שהעבירה לבעלה את הכסף, כיוון שמדובר בסכום כסף במזומן מהעסק שלה (עמ' 12, שורות 1-5 לעדותה).

בהמשך, בניגוד לעדותה זו, העידה בחקירתה כי את התשלום הראשון בסך 100,000 ₪ נתנה לבעלה ב-4 שיקים (עמ' 13, שורות 7-13 לפרוטוקול). לגרסתה, היא מסרה לבעלה על חשבון תמורת הרכב 100,000 ₪ במזומן מהעסק שלה, ואת השיקים לרכישת הרכב משך בעלה מחשבונו.

36. לעומת כל הגרסאות בעדות התובעת לעניין מקור הכסף, לתשלום תמורה הרכב, סך של 100,000 ₪, השיב בעלה של התובעת בחקירתו, כי את ה-100,000 ₪ שנתנה לו אשתו זה מהכסף שנמסר לה על ידי חברת הביטוח בגין האוטו שנשרף :

ש. מאיפה אני למד שהאוטו עלה 150,000 שקל?

ת. מהמחירון שלו. יש קבלה ששילמנו את הסכום הזה, נספח ב' לתצהירי.

ש. אבל על הקבלה כתוב רק 100,000 ש"ח?

ת. 50,000 ₪ אני השלמתי.

ש. בזכ"ד כתוב שמחיר הקניה הוא 100,000 ₪?

ת. כל המגרשים אותו דבר, האוטו עלה לנו 150,000 ₪, רשמו בחשבונית 100,000 שקל.

ש. 100,000 שקל זה כסף שלך?

ת. של האשה מהאוטו שנשרף לה.

ש. תסתכל בקבלה נספח ב' לתצהיר, יש שם שיקים דחויים?

ת. זה שיקים שהם קיבלו על סמך הכסף שיש לה בבנק מהכסף שקבילה מהביטוח של השריפה של האוטו. אלה שיקים שלי מהחשבון שלי.

ש. 100,000 שילמתם אתם ו- 50,000 מההלוואה של הנתבעת?

ת. לא לאוטו הזה. אני גייסתי 50,000 ₪. מה קשור האוטו שלה להלוואה שקבלתי מאחיו של נציג הנתבעת שיושב באולם. (עמ' 18, שורות 28-29 לפרוטוקול).

37. הסתירה בעדות התובעת לעומת תצהיר התובעת שהוגש לבימ"ש שלום בבאר שבע בתמיכה לתובענה שהגישה- נספח יט'(2) לתצהיר הנתבעת:

התובעת נחקרה לגבי התצהיר שמסרה בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכי מימוש משכון בבית המשפט בב"ש (נספח י"ט2 לתצהיר הנתבעת), בו פירטה בסעיף 5 שהרכב עלה 140,000 ₪. לטענתה, מדובר בטעות עוה"ד שייצג אותה אז, וכן הופנתה לסעיף 7 לאותו תצהיר, בו הצהירה שנטלה הלוואה בסך 50,000 ₪ מהנתבעת, וטענה שגם זו טעות. בחקירתה, שינתה שוב גרסה וטענה ש-100,000 ₪ נמסרו לבעלה ב-4 שיקים.

38. הסתירה בעדות לעניין ההלוואה מהנתבעת בשנת 2006

התובעת העידה:

ש. אחרי שהמומחה קבע ברמת ודאות מסוימת שבעלך חתם, למה לא הגשת נגדו תביעה?

ת. מאיפה אני יודעת שהוא עשה את זה. תתבעו אתם אותו, אתם זייפתם את זה, נתתם לו לחתום בשמי אפילו שהוא בעלי. שטר המשכון משנת 2008 זה חתימה שלטענתכם היא חתימת בעלי, היא לא של בעלי והיא לא דומה לחתימה הנטענת שהיא שלו משנת 2006, נספח ד' לתצהיר הנתבעות וחתימה בנספח ד' דומה לחתימתו. ב-2006 קניתי אוטו יחד עם בעלי וגם עשה את זה לידי, הוא חתם על המסמך מ-2006. על המסמך משנת 2006 נספח ד' לתצהיר הנתבעת חתם בעלי על ידי.

ש. ועל נספח ג' לתצהיר הנתבעת, זה גם חתימה של בעלך?

ת. זאת חתימתו. ב-2006 הוא חתם לידי. המסמך מ-2006 נחתם מול אח של מי שנמצא כאן באולם כנציג הנתבעת.

ש. איפה היתה החתימה הזאת?

ת. בחדרה, קנינו את זה בחדרה.

ש. ב- 2006 יצאת נגד זה שבעלך חתם בשמך?

ת. הייתי עסוקה עם בני הקטן שהיה על הידיים שלי, הייתי לידו ואמרתי לו שהוא יחתום בשמי הייתי לידו ליד אותו שולחן.

ש. כלומר הנתבעת ידעה לפחות מפעם אחת קודם שאת נותנת לבעלך לחתום?

ת. הפעם לא הייתי איתו בכלל והנתבעת לא ידעה שאני נותנת לו לחתום (ע' 14 שורה 28 עד ע' 15 שורה 12 לפרוטוקול)

39. לעומתה, טען בעלה של התובעת, העיד:

ש. נכון שב-2006 לקחת הלוואה וחתמת בשם אשתך, נכון? מפנה לנספחים ג'-ד' לתצהיר הנתבעת.

ת. זה חתימה שלי אבל השם שכתוב עכשיו, עמאש גמלאת, שינו את השם אחרי החתימה שלי.

ש. אשתך אמרה שהיא היתה אתך אז והיא הסכימה שאתה תחתום בשמה?

ת. אשתי יכולה להגיד, יכול להיות שהיתה איתי באותו יום.

ש. זאת אומרת שפעם אחת לקחתם הלוואה על שם אשתך ואתה חתמת על כל המסמכים הרלוונטיים?

ת. לא חתמתי בשם אשתי.

ש. מציג לך את מקור מסמכים ב-ד לתצהיר הנתבעת ומראה לך, מוגש ומסומן נ/2. אתה באת וחתמת בשם שלך על טופס בקשת אשראי, נספח ב' לתצהיר הנתבעת?

ת. זו חתימתי.

ש. ואת מסמכי ההלוואה עשית על שם אשתך?

ת. לא. אם לקחתי, לקחתי את שמי.

ש. על שם מי היתה הטויוטה ב-2006?

ת. על שם אשתי. זה לא בעיה לרשום בבעלות את שמה וזה מה שרשמתי. האוטו נשרף והיא קיבלה את כל הכסף מהביטוח.

ש. אז מי לקח את ההלוואה ב-2006, אתה או אשתך?

ת. אני לקחתי.

ש. למה בכתב ההגנה שלך שהגשת באמצעות עו"ד מזור כתבת ומצטט שמעולם לא קיבלת הלוואה מהתובעת שכנגד בגין הלוואה של אשתך?

ת. לקחתי הלוואה בשבילי, לא בשביל הרכב שלה.

ש. בפעם הקודמת הרכב היה על שם אשתך ב-2006, נכון?

ת. כן.

ש. ואשתך ידעה שלקחת הלוואה מהנתבעת על הרכב ההוא?

ת. כן. אבל את ההלוואה לא לקחתי על שמה. (ע' 17 שורה 22 ואילך לפרוטוקול).

40. מעדויות התובעת ובעלה ומחוות דעת מומחה בית המשפט ,עולה, כי ביום 23.11.06 בעלה של התובעת חתם על טופס בקשת אשראי לרכישת רכב על שם התובעת (נספחים ב' – ד' לתצהיר הנתבעת). מומחה בית המשפט השיב לשאלת הבהרה של ב"כ הנתבעת, כי החתימות בהסכם ההלוואה מיום 23.11.06 אושרו כאותנטיות על ידי בעלה של התובעת. (מכתב המומחה אל ב"כ הנתבעת מיום 28.7.11 נספח ו לתצהיר הנתבעת). גם בשנת 2006 נלקחה הלוואה, שמסמכיה נחתמו על ידי בעלה של התובעת, לרכישת רכב שנרשם על שם התובעת.

41. . זיכרון הדברים:

התובעת העידה, כי

ש. מפנה לנספח א' לתצהירך, האם זו חתימתך על זכרון הדברים, אני מדבר על שתי החתימות?

ת. לא, אלה לא חתימותי

ש. את מזהה אולי זה החתימה של בעלך?

ת. לא יודעת.

ש. את יודעת איך נראית החתימה של נאדר?

ת. כן, כמו השם שלו ומקשקש.

ש. מפנה לסע' 5 לתצהירך, מקריאה את הסעיף. את קוראת עברית?

ת. כן.

בהמשך עדותה אישרה שמדובר בחתימת בעלה:

ש. ביולי 2008 הלכת לקנות אוטו?

ת. באיזה תאריך?

ש. 17/7/08 הלכת לקנות אוטו, נכון?

ת. כן, הייתי עם בעלי רק כדי לבחור את האוטו. אני לא חתמתי.

ש. איפה מסמך שאת קנית את האוטו, האוטו על שמך?

ת. על שמי כי בעלי קנה את זה עבורי. אני אמא לילדים ואני צריכה אוטו.

ש. איפה המסמך שעל פיו רכשת את האוטו?

ת. יש זכרון דברים וקבלה. גם אם לא חתמתי על זכרון הדברים האוטו שלי. אפילו אם בעלי חתם, האוטו שלי.

ש. בעלך חתם על קניית האוטו?

ת. כן, יש חתימה שלו וחתימת המוכר ויש קבלה על 100,000 ₪. בעלי רכש אותו ואני בעלת האוטו.

ש. למה לא רשמת אותו על שם בעלך?

ת. כי זה בשבילי לילדים שלי. אני נתתי כמה כסף על סכומים גדולים לקנות את האוטו 100,000 ₪, זה היה התשלום הראשון ונשאר 50,000 ₪ ואמרתי לו "לך תשיג".

(ע' 10 שורה 24 עד ע' 11 שורה30 לפרוטוקול).

לעומת עדותה זו, טען בעלה בעדותו, כי לא הוא חתם על מסמכי רכישת הרכב, אלא התובעת.

ש. נספח א' לתצהירך, מי חתום עליו?

ת. זה קשקוש של בעלת הרכב, אשתי חתמה, זה קשקוש שלה כבעלת הרכב.

(ע' 18 שורה 18 לפרוטוקול).

אני קובעת כי בעלה של הנתבעת חתם בשמה, על זיכרון הדברים, בהסכמתה, בידיעתה ובאישורה.

מסמכי משכון הרכב נשוא תביעה זו:

42. התובעת הודתה, כי לפחות חלק מכספי ההלוואה שימשו לרכישת הרכב:

"ש. למה הם שייכים?

ת. התשלום הראשון היה 100,000 ₪. אני חושבת שיש לבעלי.... בתשלום הראשון נתתי לבעלי 4 שיקים בסה"כ 100,000 ₪ ועל השאר 50,000 ₪ אמרתי לו שישיג. השאר הוא נתן שיקים אחרים אבל מחשבון אחר.

ש. אני אומר לך שאלה השיקים, בסע' 32 לתצהירך, הם החילופיים שניתנו אחרי שהסדרה הראשונה חוללה. אפשר לראות את זה על פי תאריכי פרעון השיקים?

ת. אמרתי לך שהתשלום הראשון על 100,000 ₪ וזה עזרתי לו. השאר, 50,000 ₪ זה כאילו הלוואה שלקח מהנתבעת, אני לא יודעת מאיפה הוא לקח. ה-50,000 ₪ עלו לו 72,000 ₪. אני לא יודעת מה זה שיקים שלא נפרעו. ה-100,000 ₪ לא שייכים ל-50,000 ₪. הם נפרעו לרכב נור ולא לנתבעת". ע' 13 שורות 11-20 לפרוטוקול)

43. בהתאם לנספחים ז' ח' לתצהיר הנתבעת, הסכם ההלוואה ורישום השעבוד במשרד הרישוי, נערכו ביום 17.7.08. על רישיון הרכב אשר הונפק ביום 2.3.10 (נספח ג' לתצהיר התובעת) מצוין, כי הרכב משועבד לטובת הנתבעת. התובעת לא הציגה כל רישיון רכב ללא השעבוד.

טוענת לעניין זה התובעת, כי רישום המשכון ברשם המשכונות בוצע רק ביום 28.9.08 כחודש וחצי לאחר מועד ההלוואה. אלא שעד הנתבעת, מר מזין, הסביר בעדותו, כי במשרד הרישוי הרישום והשעבוד נרשם ביום העברת הבעלות, וזה מתבצע ישירות ממשרד הנתבעת, שמחוברת בתקשורת ישירה למשרד הרישוי. המשכון, לעומת זאת, אינו נרשם במשרד הרישוי בלחיצת כפתור, אלא ברשם המשכונות, ויש להגיע לרשם המשכונות בחיפה, והנתבעת שולחת את המשכון דרך הדואר, מה שלוקח זמן.

44. טוענת התובעת, כי לנתבעת, גרסאות סותרות, כאשר באחת, בהליכים קודמים, עמדה הנתבעת, למרות הכחשת התובעת, על הטענה שהתובעת היא שחתמה על מסמכי ההלוואה במשרדי הנתבעת, ואף הסכימה למישכון הרכב.

בהליכים דנן, כך התובעת, טענה הנתבעת, כי גם אם התובעת לא חתמה בעצמה על המסמכים, הרי שבעלה, שהיה "הרוח החיה" מאחורי ההלוואה, חתם על עסקת המישכון בשם ועבור התובעת , בהסכמתה ובהרשאתה. גרסה נוספת של הנתבעת, אליה מפנה התובעת, הינה הטענה שמדובר בקנוניה בין בני הזוג וגרסה רביעית, שהנתבעת למדה על הסכמת התובעת לחתימת בעלה, מעסקה קודמת.

אלא, כפי שפורט לעיל, גם לעניין החתימה על זיכרון הדברים נשוא תביעה זו, התובעת טוענת שבעלה חתם ובעלה מכחיש זאת.

מעיון בנספחים ג' ו-ד' לתצהיר הנתבעת, עולה שבעלה של התובעת חתם בכל מקום בו נרשמו במסמכים שם התובעת, ת.ז. שלה וכתובתה, ולכן יש לדחות את הטענה שהוא חתם עליהם טרם שהוכנס שמה. כאשר נטען בפניו, שעל פי עדות אשתו, היא הייתה עמו בעת החתימה על הנספחים ג' ו-ד' לתצהיר הנתבעת בשנת 2006, ושהיא הסכימה שהוא יחתום בשמה, הוא השיב "אשתי יכולה להגיד, יכול להיות שהיתה איתי באותו יום.. לא חתמתי בשם אשתי" (עמ' 17, שורות 23-30). לעומת זאת, כאשר הוצגו בפניו מקור המסמכים, אישר שזו חתימתו.

45. נכונה טענת התובעת, כי באין חתימה אין חבות, אך ככל שהתובעת הסכימה שבעלה יחתום בשמה על מסמכי המישכון, כפי שהסכימה שיחתום בשמה על זיכרון הדברים, מדובר בחתימה בהרשאה, ויש חבות

איני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה, עדותה ועדות בעלה בעניין ההלוואה בשנת 2006 הייתה ללא סתירות. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בעדות התובעת ובעלה סתירות רבות.

אני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה, התובעת מודה שבעלה חתם בשמה על מסמכי רכישת הרכב שמחייבים אותה, וראתה את חתימתו כמחייבת אותה לצורך עריכת מסמכים משפטיים, המקנים לה בעלות ברכב. כך גם הסכימה, על פי עדותה, שבעלה יחתום בשמה ולידה, על מסמכי ההלוואה בשנת 2006.

הגם, שכטענת התובעת, עד הנתבעת לא זכר את ביצוע החתימה על המסמכים, עדויות התובעת ובעלה, שופכות אור מלא על נושא זה. מעדותיהם עולה מפורשות, כי הבעל חתם בשם אשתו, ובהסכמתה, הן על מסמכי ההלוואה בשנת 2006 והן על זיכרון הדברים ומסמכי ההלוואה בשנת 2008

נציג הנתבעת סבר שמדובר בחתימת התובעת ולא בעלה, כיוון שכך הם נחזו להיות. מדובר בטעות בתום לב, כאשר בפועל, המסמכים נחתמו על ידי בעלה, בשמה, ובהרשאתה המלאה.

בתצהיר התומך בבקשה בבימ"ש שלום בבאר שבע, (נספח יט/(2) לתצהיר הנתבעת, הודתה התובעת, כי נטלה מהנתבעת הלוואה בסך 50,000 ₪. גם בעדותה בתביעה דנן, העידה, כי לפחות 50,000 ₪ מתוך סכום ההלוואה שנלקחה מהנתבעת, שימשו לרכישת הרכב. (ע' 13 שורה 1 לפרוטוקול).

התובעת מאשרת, שהרכב נרכש על ידה ועל שמה ולצורך מימונו בעלה נטל הלוואה מהנתבעת. התובעת אף מאשרת שבעלה חתם בשמה על זיכרון הדברים לרכישת הרכב. (ע' 10 לפרוטוקול).

לאור המפורט אני קובעת, כי התובעת ידעה הסכמיה ונתנה לבעלה הרשאה לחתום בשמה על מסמכי רכישת הרכב , על מסמכי ההלוואה ועל מסמכי המשכון, כפי שעשתה בעת נטילת ההלוואה בשנת 2006.

לאור האמור דין תביעת התובעת להידחות.

התביעה שכנגד

46. על פי הסכם ההלוואה ( נספח א' ) נשוא תביעה זו, הנתבעת הלוותה לתובעת 120,000 ₪, למימון רכישת רכב, שהייתה אמרוה להיפרע ב- 12 תשלומים.

לפירעון ההלוואה, נמסרו לנתבעת שתי סדרות של שיקים כדלקמן:

12 שיקים על סך 6,163 ₪ כל אחד שנמשכו מחשבון בעלה של התובעת בבנק מרכנתיל דיסקונט.

12 שיקים על סך 6,163 ₪ כל אחד שנמשכו מחשבון עו"ד חוסם בבנק לאומי.

הנתבע שכנגד הודה, במסגרת כתב הגנה שכנגד, כי קיבל מהתובעת שכנגד את כספי ההלוואה, אשר הועברו על ידו לידי סוחר המכוניות, אך טוען כי שטר המשכון שנערך כבטוחה להחזר ההלוואה , זויף. טענה זו נדחתה על ידי, כמפורט באריכות בפסק דין זה. קבעתי, כי הנתבע שכנגד חתם על מסמכי ההלוואה והמשכון, בהסכמתה, ידיעתה והרשאתה של התובעת.

"...צד ג' יטען כי ההלוואה אשר נלקחה על ידו הועברה לסוחר במגרש הרכבים, ובעבור ההלוואה נמסרו לנתבעת [תובעת שכנגד א.פ.פ ] שקים מאת צד' ג'..."

הנתבע שכנגד מודה במסגרת כתב ההגנה, פיסקה 20 ,כי נותרה יתרת חוב שלא שולמה, אך נמנע מלפרט את גובה יתרת החוב. מכאן מתבקשת המסקנה, כי אינו חולק על טענות הנתבעת, באשר ליתרת החוב שהיא על פי חישוב הנתבעת 78,175 ₪. סכום זה הינו תוצאה של 119,546 ₪ בהפחתת 65,000 ₪ שהתקבלו ממכירת הרכב והוצאות פעולתו של כונס הנכסים בסך 23,719 ₪.

הנתבע שכנגד אינו חולק על עצם קבלת הכספים מהנתבעת /התובעת שכנגד, ולכן, צודקת הנתבעת בטענתה, שמבחינתה, אין משמעות ליחסים הכספיים בין התובעת, בעלה ועו"ד חוסאם ולסיבה שעו"ד חוסאם נתן שיקים משוכים מחשבונו לפירעון ההלוואה. מדובר, מבחינתה, באמצעי לתשלום פירעון ההלוואה. זאת, כאשר גם התובעת מודה, כי לפחות סך 50,000 ₪ מסכום ההלוואה נועדו ושימשו לתשלום תמורת הרכב.

47. השיקים שנמשכו מחשבון עו"ד חוסאם חוללו כולם והשיקים שנמשכו מחשבון בעלה של התובעת חוללו והוחלפו באחרים, בסכום של 52,000 ₪ מתוך 73,956 ₪ , לאחר שנפרע מתוך סכום זה סך 21,956 ₪.

מתוך השיקים החלופיים שמסר בעלה של התובעת, שיק אחד בלבד כובד והשאר חוללו אף הם התובעת ובעלה הפכו ללקוחות מוגבלים בבנק. בפועל, יתרת חוב הפיגורים בגין ההלוואה הייתה 80,793 ₪ והתובעת נאלצה לפעול למימוש הרכב.

שוכנעתי, מהעובדות המפורטות באריכות בפסק הדין של תביעה העיקרית ושבהתבסס עליהם, נדחתה התביעה העיקרית, הן, גם העובדות שמקימות ומבססות את עילת התביעה שכנגד.

שוכנעתי מהעדויות אשר הובאו בפני כי התובעת ובעלה, נותרו חייבים לנתבעת סך 78,175 ₪,.

סוף דבר

דין תביעת התובעת להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל

התובעת תשלם לנתבעת בגין דחיית תביעתה את הוצאות הנתבעת, ובנוסף שכר טרחה בסך 15,000 ₪.

בתביעה שכנגד, אשר התקבלה במלואה, התובעת ובעלה, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת 78,175 ₪, כן ישלמו הוצאות הנתבעת ובנוסף, שכר טרחה בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.