לפני בקשה לעיון חוזר בחיוב ההוצאות אשר הושת על הנתבעת 3 בגדר החלטתי מיום 11.9.12.

1. הרקע הנדרש

ביום 15.4.12 הגישה הנתבעת 3, איי.די.או. גרופ בע"מ (להלן: "המבקשת") בקשה להורות על סילוקה על הסף של התובענה שבכותרת, אותה הגישה גשר עד יזמות בע"מ (להלן: "המשיבה"). המבקשת טענה, בין היתר, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה לאור שווי התביעה, כפי שצוין על ידי המשיבה ולחילופין, כי המשיבה שילמה אגרה בחסר, כי כתב התביעה איננו מגלה עילה או יריבות כלפיה וכי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט.

יצוין, כי בקשה דומה הוגשה גם על ידי הנתבע 4.

המשיבה הגישה תגובה לבקשות הסילוק וביום 11.9.12 ניתנה החלטתי שבגדרה קבעתי כי אין מקום להורות על סילוק התובענה על הסף. עם זאת, קיבלתי את הטענה החלופית שהועלתה על ידי המבקשת (ועל ידי הנתבע 4), לפיה המשיבה שילמה אגרה בחסר והורתי למשיבה לשלם את מלוא האגרה כנדרש. במסגרת החלטתי, חייבתי את המבקשת (ואת הנתבע 4) בתשלום הוצאות בסך 20,000 ש"ח.

כעת מונחת בפני בקשת המבקשת לעיון חוזר בחיוב ההוצאות שהושת עליה במסגרת החלטתי מיום 11.9.12.

2. טענות הצדדים

המבקשת טוענת, כי במצב הדברים בו התקבלה טענתה בעניין תשלום האגרה בחסר, אזי מן הראוי היה להשית על המשיבה את הוצאותיה של המבקשת בגין הבקשה ולא להיפך, ולמצער להורות כי בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המשיבה טוענת, כי היה על המשיבה לקחת בחשבון, בעת הגשת הבקשה, כי על המשיבה יהיה להוציא הוצאות על מנת להתמודד עמה, וכי ככל שהבקשה תדחה, תאלץ המבקשת להשיב הוצאות אלה למשיבה. נטען, כי הדברים מקבלים משנה תוקף, שכן נימוקי הבקשה היו מאולצים וחסרי כל בסיס עובדתי ומשפטי ונטענו בחוסר תום לב משווע, תוך שחלק מטענות המבקשת סתרו טענות אחרות שנטענו במסגרת אותה בקשה ממש.

המשיבה טוענת עוד, כי טענת המבקשת לתשלום אגרה בחסר נטענה באופן אגבי ומשני ומכל מקום, החלטת בית המשפט בעניין זה כלל לא נבעה מנימוקי המבקשת.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הבקשה לעיון מחדש מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן הדין מאפשר הגשת בקשה לעיון חוזר רק מקום שבו הנסיבות השתנו, דבר שכלל לא התרחש בענייננו.

במענה לטענות המשיבה טוענת המבקשת, כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה, טענתה לתשלום אגרה בחסר לא הייתה טענה "אגבית ומשנית", כי אם אחת הטענות המרכזיות ביותר שהעלתה בגדרי בקשת הסילוק. טענה זו נטענה כטענה הראשונה בסדר הצגת הטענות והיא זכתה להתייחסות נרחבת ביותר בגדרי תגובת המשיבה לבקשה ובהתאם זכתה להתייחסות ממשית גם בהחלטת בית המשפט.

3. הבקשה לעיון חוזר בחיוב ההוצאות שהושת על המבקשת

סילוקה של תביעה על הסף מהווה אמצעי קיצוני הננקט רק משהוברר כי ההליך שהוגש אין לו תוחלת וכבר נפסק, לא אחת, כי השימוש בסמכות הסילוק על הסף שמור למקרים חריגים, בהם ברור כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את כל טענותיו לא יזכה בסעד המבוקש על ידו. על אף האמור, מגיעות לפתחו של בית המשפט בקשות לסילוק על הסף כדבר שבשגרה, כאשר פעמים רבות כל מטרתן אינה אלא להכביד על הצד שכנגד ולעכב את הדיון בתובענה. בקשות לסילוק על הסף, מעצם טיבן וטבען, מצריכות השקעת זמן ומשאבים הן מצד התובע, הנאלץ להשיב לבקשה והן מצד בית המשפט. לפיכך, משנדחית בקשה כאמור, מן הראוי לחייב את מגיש הבקשה בהוצאות ממשיות, אשר, בסופו של דבר, אולי יביאו לכך שרק בקשות לסילוק על הסף, שאכן יש בהן ממש, יוגשו על ידי הנתבעים.

ההוצאות שהושתו על המבקשת במסגרת החלטתי מיום 11.9.12 נקבעו על רקע עקרונות אלה, תוך שהתחשבתי בעובדה כי סעד הסילוק על הסף אכן נדחה, אך טענתה החלופית של המבקשת, לפיה שולמה אגרה בחסר, התקבלה.

לאור זאת, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כלל של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ג, 01 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.