מתורגמן לשפה האמהרית מר משה טספאי

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים בכך שבמהלך ויכוח עם אשתו – המתלוננת, ביום 27/5/10 הוא איים עליה.

אמי אנדארגאיה היא המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי היא נשואה לנאשם כשבע עשרה שנים ולהם שלושה ילדים. כן גר עימם בן גדול של הנאש מנישואים קודמים.

על יום האירוע סיפרה כי מדובר בויכוח אודות כסף. היא הלכה למשוך כסף והנאשם יצא הביתה בלא שידע כי היא משכה כסף מהבנק. הנאשם התקשר אליה לשאול אם עשתה זאת, אלא שהיא ישנה ולא שמעה את צלצול הטלפון ומשהגיע הביתה, כעס על שלא עדכנה אותו וכך פרץ הויכוח. מדובר היה בסכום של 3,000 ₪ שנמשך אותו יום.

המתלוננת עמדה על כך כי כל שמדובר היה אותו יום היה בויכוח אודות כסף וכי הנאשם לא איים עליה. כך היה גם לאחר רענון זכרונה על ידי התובעת . היא הבהירה כי פנתה אל המשטרה בשל הויכוח בסוברה כי המשטרה תסייע לה בכך.

היא הסבירה כי בהיותה במשטרה נרשמו מפיה דברים שלא כפי שמסרה אותם כיוון שהתקשורת שלה בעברית לוקה. משהוזכר לה כי בחקירה נכח גם מתורגמן לשפה האמהרית , מסרה המתלוננת כי לראשונה היא פוגשת במתורגמן בבית המשפט וכי במשטרה השיבה לשאלות בעברית.

מאחר שגרסתה של המתלוננת במשטרה היתה שונה בפרטים מהותיים מגרסתה שבבית המשפט היא הוכרזה כעדה עויינת.

המתלוננת סיפרה כי כיום הקשר בינה לבין הנאשם תקין. המשפחות קישרו ביניהם והן מעוניינים לחזור ולחיות ביחד. היא הבהירה כי היא מעוניינת שיחזור הביתה ויחזור לה בגידול הילדים וכן כי היא זקוקה לכסף בעבור הילדים.

לשאלות התובעת אישרה המתלוננת כי ביום הגשת התלונה היא הגיעה רגלית לתחנת המשטרה וללא ארנקה. מששאלה אותה התובעת האם הנאשם נטל ממנה את ארנקה, ועל כן נותרה ללא כסף, השיבה :"בגלל שהוא אמר לי לקחת את הכסף, אני לא רוצה את הכסף, השארתי את הארנק ויצאתי מהבית". כך גם סיפרה לגבי מכשיר הטלפון שלה שהושאר בתיקה והגיעה בלעדיו לתחנת המשטרה.

לשאלת התובעת מדוע מסרה במשטרה כי הנאשם אמר לה שאם לא תצא מן הבית הוא יכה אותה ויהרוג אותה ואמרה כן יותר מפעם אחת, השיבה המתלוננת כי יתכן ולא הבינה את הנאמר ועל כן כך מסרה .

עם זאת אישרה המתלוננת כי מסרה במשטרה כי פחדה מן הנאשם וכי אכן אותו יום פחדה ממנו.

משנשאלה מדוע פנתה למשטרה אם הנאשם לא איים עליה, השיבה: "אני רציתי שהמשטרה תיקח אותו ויתנו לו עצות שיעזרו לו ושהוא יעזור לי עם הילדים".

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי במקום נכח שוטר דובר השפה האמהרית אולם לדבריה הוא עזב את המקום לאחר זמן קצר ואת הודעתה מסרה בעברית.

לשאלות ב"כ הנאשם השיבה המתלוננת כי היא והנאשם נהגו להתווכח בהזדמנויות רבות אודות נושאים רבים.

המתלוננת אישרה כי עד עתה נכנסת משכורתו של הנאשם לחשבונם המשותף על מנת לפרנס את הילדים. היא אישרה כי ביום נשוא כתב האישום החל הויכוח בשל שהנאשם לא ידע שהיא כבר היתה בבנק ומשכה כסף.

המתלוננת מסרה כי אכן אותו יום חששה מן הנאשם וחששה כי יכה ואתה.

משהבהירה לה ב"כ הנאשם כי עתה בבבת המשפט עליה לומר אמת ואמת בלבד ושאלה האם בשל שאז כעסה אמרה דברים אחרים, השיבה המתלוננת כי אכן מסרה דברים במשטרה כיוון שהיתה עצבנית.

התביעה ביקשה להגיש את הודעתה של המתלוננת במשטרה מכוחו של סעיף 10א לפקודת הראיות.

פקד סימה דרעי אשר גבתה הודעה זו מסרה בבית המשפט כי ההודעה נגבתה על ידיה בשפה העברית כאשר השוטר מולא גיים שימש כמתורגמן מאמהרית לעברית וההיפך.

העדה הבהירה כיצד מתנהלת גביית הודעה מעין זו. היא סיפרה כי המתלוננת הגיעה מביתה , רגלית, ללא כסף, מפוחדת והתלוננה על אלימות מילולית, כאשר האיומים הם באשר לרצח והיא מספרת כי הגיעה עתה להתלונן כיוון שנמאס לה.

משהושמעה לעדה טענת המתלוננת כי במקום לא נכח מתורגמן הציעה העדה לשמוע גם את עדותו של המתורגמן וציינה כי לא יכולה היתה לגבות מן המתלוננת הודעה כיוון שהיא אינה דוברת את שפתה. היא הצביעה על עובדות הרשומות בהודעה, כגון גילה של המתלוננת , גילו של הנאשם , שנות נישואיהם ועוד, עובדות שיכולות היו להילמד רק מפיה של המתלוננת והא ראיה, איפוא, כי הן ניהלו שיחה ביניהן.

בחקירה הנגדית משהוצגה לעדה האפשרות כי מולא נכח אך בחלק מגביית ההודעה ונקרא לאירוע אחר ועל כן יצא, היא השיבה כי אינה זוכרת ויש לשאול אותו על כך.

משהוצגה לה אפשרות כי במילה להרוג היתה כוונה לומר "להרביץ" היא הפנתה אל המתורגמן דובר השפה. עם זאת היא הפנתה לכך שהיא עצמה רשמה הן "להרוג" והן "לרצוח" ומכאן עולה שהמתלוננת השתמשה בשני מינוחים שונים.

העדה הבהירה כי היא אינה מקריאה את ההודעה בסוף גביית הכיוון שבמהלך גבייתה כל דבר שהיא רושמת היא מקריאה תוך כדי כתיבתו ואזי אם יש צורך בתיקון כלשהו, נעה הדבר תוך כדי כתיבה .

רס"ר מולא גיים אישר כי הוא חתום כמתורגמן על ההודעה שנגבתה מאת המתלוננת וציין כי אינו זוכר דבר חריג כלשהו בתרגומה. הוא לא נתקל בקשיים בהבנתה ועוד ציין כי הוא נוכח במקום לאורך כל החקירה. משהובהרה לו גירסת המתלוננת בבית המשפט הוא השיב: "רשום פה הכל בעדות שלה. איך היא אומרת דבר כזה?".

בחקירה הנגדית ציין העד כי הגם שהוא אינו חוקר אלא סייר הרי שבמהלך עבודתו הוא מתרגם לא אחת הודעות. הוא ציין כי לא זכור לו שנקרא לאירוע אחר במהלך גביית העדות והוא זוכר שנכח בכל מהלכה.

העד ציין כי אינו יכול להתייחס למה התכוונה המתלוננת באשר לגרסתה בבית המשפט. כל שהוא יכול לומר כי כל שמסרה במשטרה נרשם בהודעתה כפי שמסרה אותה. הוא אינו יכול לומר באם קרא לה את ההודעה בסיום גבייתה.

הוגשה הודעתה של המתלוננת (ת/5).

היא סיפרה כי יום קודם לכן שאל אותה בעלה למה משכה כסף והיא השיבה לו כי היא עובדת על מנת להוציא כסף על הילדים וזקוקה לכסף עבורם. היא ציינה כי הנאשם רצה להכות אותה ואז בכה ילדם הקטן ושאל אותו מדוע, והנאשם אמר לו כי היא אינה מכינה לו אוכל. המתלוננת מיהרה להכין לו אוכל ואזי נטל ממנה הנאשם את ארנקה והטלפון שלה ואמר לה כי אם לא תמהר לצאת מן הבית הוא יהרוג אותה ויכה אותה.

המתלוננת ציינה כי אין זו הפעם הראשונה בה מאיים עליה הנאשם והכל בשל כסף. הוא אינו רוצה שתצא מהבית ואינו רוצה שתצא לעבוד ואף אינו רוצה שתוציא כסף.

לשאלה האם היכה אותה, השיבה בשלילה וציינה כי הוא רק מאיים עליה שיהרוג אותה וכי היא פוחדת ממנו ואף אמרה: "אני לא חוזרת הביתה הוא ירצח אותי" והוסיפה כי הוא אינו יודע כי היא במשטרה.

הנאשמת סיפרה על היותה מפוחדת מן הנאשם וכי לא התלוננה קודם לכן כיוון שהבליגה אבל משהבינה כי הדברים אינם נגמרים והמצב מחמיר היא חוששת לחייה.

עוד הוסיפה ותארה המתלוננת הכיצד מקנא לה הנאשם.

מייטו קסה, מה של המתלוננת אף היא העידה מטעם התביעה.

את דבריה בבית המפשט פתחה כך: "זה ענין של יום אחד הם אוהבים אחד את השני הם היו כמו אח ואחות. הכל התחיל ענין של כסף".

לדברי האם בני הזוג התווכחו אודות כסף והמתלוננת הלכה אל המשטרה. לטעמה, הנאשם לא רצה כי המתלוננת תעבוד ובשל כך פנתה המתלוננת אל המשטרה, ואף היא הגיעה אל המשטרה בשל כך.

משנשאלה על ידי התובעת מה מסרה במשטרה, השבה כי הנאשם מקנא למתלוננת ורצה שתצא מהבית והמתלוננת סרבה לעשות כן וזאת אחת המריבות ביניהם. או אז נשאלה האם מה אמר הנאשם למתלוננת כאשר סרבה לצאת מהן הבית ועל כך השיבה כי היא אינה מתגוררת עימם ועל כן אינה יודעת.

לאחר שרוענן זכרונה מספר פעמים והובהר לה כי במשטרה מסרה גירסה אחרת, מסרה האם: "אני אומרת את האמת, הוא אמר לה אני אהרוג אותך. תצאי מהבית זה לא בית שלך. הכל התחיל בכסף. הוא אמר לה תצאי מהבית, אני אהרוג אותך".

בחקירה הנגדית אישרה האם כי גם בביתה מתווכחים בני הזוג לעיתים, אלא שויכוחיהם הם בעברית והיא אינה מבינה אותם. היא יודעת כי מדובר בויכוחים כיוון שהמתלוננת מספרת לה על כך.

האם אישרה כי בנוכחותה הנאשם לא היכה את המתלוננת ואף לא איים עליה.

האם סיפרה כי במשך כיומיים בתה לא התקשרה אליה והיא נבהלה מאוד ודאגה לה והנאשם הוא שהביא לה את מכשיר הטלפון של המתלוננת. אותו יום גם הביאה שוטרת את המתלוננת הביתה ואז סיפרה לה המתלוננת את שהתרחש.

האם אישרה כי המתלוננת אף סיפרה לה כי הויכוח נסוב אודות משיכת הכסף .

הוגש מזכר של החוקר שלומי ריקמן (ת/4) ממנו עולה כי המתלוננת ביקשה מן המשטרה שלא לערב את ילדיה בחקירה. עם זאת מסרה מספר טלפון של הבן הגדול של הנאשם וכן את מספר הטלפון של הוריה.

הוגש דו"ח פעולה של רס"ל וולמן יולי (ת/2) מיום 28/5/10 ממנו עולה כי בעקבות תלונת המתלוננת הוא נשלח לעכב את הנאשם. בהגיעו למקום מגוריו, פנה אליו בחור אתיופי ואמר לו כי הוא מחפש אחר אשתו. השוטר סבר כי מדובר בנאשם ואכן התברר כי כך הדבר והנאשם עוכב לתחנה.

הוגש דו"ח העיכוב ובו נרשמה תגובתו של הנאשם: "אני מחפש את אשתי לא יודע איפה היא" (ת/3).

הוגשה הודעתו של הנאשם שבמשטרה (ת/1) בה ציין הנאשם כי לא עשה דבר למתלוננת. הוא הסביר והבהיר את הויכוח שנתגלע ביניהם אודות משיכת הסכום של 3000 ₪ וציין כי רק הסביר למתלוננת ולא נגע בה ולא איים עליה, וכל שניסה להסביר לה כי אם לא ישלמו את חשבונותיהם ייקחו מהם את ביתם.

משנשאל מהו המניע של המתלוננת להעליל עליו ציין הנאשם כי יש לו בן גדול שהמתלוננת אינה אוהבת אותו.

בבית המשפט סיפר הנאשם כי ביום האירוע הגיע אל הבנק על מנת למשוך כסף ואז הודע לו כי המתלוננת כבר עשתה כך. משהגיע הביתה שאל אותה מדוע לא השיבה לצלצול הטלפון קודם לכן ולו ידע שהלכה אל הבנק היה נשאר לעבוד שעות נוספות, אלא שהמתלוננת לא השיבה לו. לאחר מכן שוחחו על חובותיהם ופנו לישון. למחרת בבוקר הוא תאר את סידוריו וכן את השלב בו גילה כי הטלפון של המתלוננת בבית ואז לקח את מכשיר הטלפון שלה לאמה ומאוחר יותר הגיעה המשטרה ועצרה אותו.

הנאשם הכחיש כי איים יום קודם לכן על המתלוננת וציין כי כל שאמר לה כי אם לא ישלמו את חובם לא יהיה להם בית.

בחקירה הנגדית משהוטח בו כי במשטרה מסר כי המתלוננת כן השיבה לשיחת הטלפון שלו ואף הקניטה אותו בתשובותיה, השיב הנאשם כי בשל שהוא מתקשה בעברית נרשמו כך הדברים. לאחר מכן שהובהרו לו הדברים שוב ושוב , השיב כי הדבר אינו זכור לו.

הופנתה תשומת ליבו של הנאשם כי במשטרה ציין כי אשתו אינה נורמלית והוא הבהיר כי הכל בשל אמה של המתלוננת אשר אומרת לה כל העת כי הנאשם אינו עוזר לה.

משהוטחה בו אמירתו במשטרה כי לדבריו המתלוננת משקרת כיון שהיא אינה אוהבת את בנו הגדול, הוא ציין כי כל שאמר כי הוא מבקש שמישהו יטפל בבנו.

אם כך, הקשתה התובעת, האם לדעת הנאשם פנתה המתלוננת למשטרה בשל שאמה דוחפת אותה לעשות כן, או בשל שהיא אינה אוהבת את בנו. על כך השיב הנאשם כי בנו מעל גיל 18 ובפנימיה ועל כן לא יכול היה להגיד כדברים האלה.

הנאשם שב ועמד על הכחשתו כי איים על המתלוננת.

המתלוננת היא העדה העיקרית נגד הנאשם.

ניכר היה בה לעין כל כי היא עושה כל מאמץ על מנת לא להפליל את הנאשם ולהרחיק עצמה מן העדות.

הגיעו הדברים כדי כך עד כי המתלוננת מסרה תשובות שלא אחת לא עלו בקנה אחד עם מבחני היגיון ושכל ישר.

כך עלתה תמיהה גדולה מאד וקושי ניכר לקבל את גרסתה שבבית המשפט כי היא פנתה אל המשטרה רק בשל שנתגלע בינה לבין הנאשם ויכוח אודות כסף והיא ביקשה את סיועה של המשטרה בענין זה. היא כה נזעקה לקבל את סיועה של המשטרה, עד כי עזבה את הבית באופן רגלי, ללא ארנק וללא טלפון. היא אף הוסיפה והבהירה למשמע תמיהה זו כי סברה שהמשטרה תיתן לנאשם עצות בנושא זה.

על מנת לתרץ את הפערים שנוצרו בין גרסתה שבמשטרה לבין גרסתה שבבית המשפט, שכן מדובר היה בשוני מהותי ומשמעותי, טענה המתלוננת כי היא לא הובנה נכון במשטרה ואף לא הבינה את ששוחחו עימה ועל כן דחתה מכל וכל את הטענה כי במקום נכח שוטר דובר השפה האמהרית אשר תרגם את הדברים. סוף דבר בחקירה הנגדית ולאחר שאלות רבות, חוזרות ונשנות בענין זה, היא אישרה כי אכן היה שוטר כזה, אלא שלדבריה, הוא נכח במקום זמן קצר בלבד ועזב ולא תרגם את דבריה.

דבריה אלה נסתרו על ידי החוקרת גובת ההודעה וכן על ידי השוטר דובר השפה האמהרית שנכח במקום ותרגם את הדברים. מצאתי להאמין לעדויות שני אלה אשר עדויותיהם היו פשוטות, בהירות וברורות ולא נסתרו בפרט כלשהו.

אל מול עדותה חסרת ההיגיון שבבית המשפט ניצבת הודעתה של המתלוננת במשטרה. הודעה מלאה ומפורטת ובה פרטים רבים אשר בוודאי אינם ידועים לחוקרת וברי כי הם נמסרו מפיה של המתלוננת, דוגמת גילאי בני הזוג, שנות נישואיהם, עלייתם ארצה וכיו"ב.

המתלוננת תארה את פחדה הרב מן הנאשם ואת חששה לחייה, ועל כך חזרה גם בגרסתה בבית המשפט ואישרה כי דברים אלה נמסרו על ידיה בתחנת המשטרה אותו יום וכי היא אכן חששה מן הנאשם וחששה כי הוא יכה אותה.

מצאתי, איפוא, להעדיף מכוחו של סעיף 10א את הודעתה של המתלוננת במשטרה ולאור הפירוט שיש בה, אופן מסירת הדברים והגיונם הפנימי אף ליתן לה את מלוא המשקל.

חיזוק להודעה זו תהווה עדותה של אמה של המתלוננת.

ייאמר גם באשר לעדות זו כי אף עדה זו עשתה כל מאמץ שלא להפליל את הנאשם ולהרחיק עצמה מן האירועים ומן העדות, אולם סוף דבר ועל סף הכרזתה כעדה עויינת היא מסרה את הדברים ששמעה מפיה של המתלוננת דהיינו את האיומים אשר איים הנאשם על המתלוננת לדבריה של האחרונה.

עדותה של האם היתה כפי שציינתי מתונה ביותר, לא היתה זו עדות מוגזמת או מתלהמת ומצאתי להאמין לה.

לא מצאתי להאמין לעדותו של הנאשם.

כבר בחקירתו במשטרה העלה הנאשם שני מניעים נוגדים אפשריים של המתלוננת להעליל עליו עלילה – האחד הויכוח שנתגלע ביניהם אודות הכסף והאחר כי היא אינה אוהבת את בנו הגדול.

בבית המשפט משהוטחה בו אמירתו באשר לבנו הגדול הוא השיב כי לא אמר את הדברים וכי כל שאמר במשטרה היה כי הוא מבקש כי מאן דהוא ידאג לטפל בו. או אז, בעדותו בבית המשפט, הוסיף הנאשם מניע שלישי אפשרי וציין כי המקור לתלונתה של המתלוננת הוא אמה אשר דוחפת אותה כל העת להתלונן נגדו.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי בתאריך 27/5/10 בעקבות ויכוח שנתגלע בין הנאשם למתלוננת, הוא איים עליה כי אם לא תצא מן הבית לאלתר הוא יהרוג אותה ועל כן יורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

כחודש עובר למועד זה ובאופן תדיר נהג הנאשם לאיים על המתלוננת כי יהרוג אותה ועל כן יורשע בעבירה נוספת של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ד , 12 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים