1. תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אין מחלוקת על החבות והמחלוקת היא על גובה הנזק.

2. התובעת, כבת 37 שנים, נפגעה ביום 28.11.08 בתאונת דרכים, כאשר נהגת הרכב שבו נסעה, איבדה שליטה על הרכב שסטה ממסלולו.

התובעת נחבלה בגופה והובהלה באמבולנס לבית החולים זיו בצפת, שם אושפזה במשך 4 ימים.

לאחר התאונה סבלה התובעת לטענתה ממגבלות שונות. בסופו של יום ולאחר שמונו מספר מומחים נקבע כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה.

הנכות הרפואית

3. המומחה הראשון שמונה פרופ' צבי אקרמן ערך בדיקות מקיפות לתובעת וקבע כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה.

עם זאת, קבע פרופ' אקרמן נכות זמנית מלאה לתקופה של 3 חודשים.

לאחר שהמומחה נחקר, מונה מומחה נוסף בתחום הרפואה הפנימית, פרופ' דורסט אשר בדק את התובעת וקבע כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה. פרופ' דורסט קבע כי לתובעת נכות זמנית בשיעור 30% למשך שישה חודשים בשל שבר בסטרנום.

4. אחר הדברים האלה, מונה מומחה נוסף, פרופ' פרס בתחום הריאומטולוגיה.

בחוות דעתו נקבע כי לפני התאונה התובעת סבלה מפיברומיאלגיה קלה, כי התאונה החמירה זמנית את תסמיני הפיברומיאלגיה בשיעור של 10% וכי בתום ההליכים המשפטיים תשוב הנכות בתחום זה, לנכות קודם לתאונה.

בתשובה לשאלות הבהרה השיב המומחה פרופ' פרס כי "לא נראה לי שתאונת הדרכים, שלא גרמה לתובעת נכות גופנית או נפשית צמיתה, תהיה אחראית להחמרה צמיתה של תסמיני מחלתה, מהם סבלה עוד לפני התאונה".

המומחה שלל למעשה את טענת ב"כ התובעת לפיה יבצר מהתובעת להגדיל את היקף משרתה.

5. המומחה פרופ' פרס לא נחקר וחוות דעתו לא נסתרה.

המסקנה העולה מחוות הדעת ומהבדיקות המרובות שנעשו לתובעת, גם לצורך הכנת חוות הדעת, היא שלתובעת לא נגרמה כל נכות צמיתה עקב התאונה.

הפסדי שכר בעבר

6. בתקופה הסמוכה לתאונה שהתה התובעת בביתה ולא עבדה , במשך כחודש ומחצה, אך קיבלה שכר מלא וזאת תמורת ימי מחלה.

למרבה הצער, וללא קשר לתאונה, פוטרה התובעת לאחרונה בחודש יולי 2016 וזאת עקב גל פיטורין גדול בחברת סיסקו שבה עבדה (ע' 9 ש' 30-31).

התובעת העידה שבחברות הייטק לא מקבלים כסף על יתרות ימי מחלה (ע' 11 ש' 2) וממילא, לתובעת לא נגרמו הפסדים עקב ימי מחלה שנפדו.

כעולה מדוח רציפות ביטוח (נ/1) שכרה של התובעת השביח במהלך השנים ולא הוכחה כל גריעה בשכר של התובעת.

אף לא הוכחה הטענה שהתובעת הייתה מתקדמת בתפקידה והתובעת לא העידה כל עד בנדון.

גם הטענה שהתובעת נאלצה להאריך חופשות לידה בשל מגבלותיה, לא הוכחה.

מכאן, שיש לדחות את התביעה באשר להפסדי שכר בעבר.

הפסדי השתכרות לעתיד

7. ככלל, משקפת הנכות הרפואית את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

משלא נותרה לתובעת נכות עקב התאונה, לא נפגע כושר השתכרותה.

לא עסקינן במקרה חריג שבו תיתכן אפשרות שנותרה הגבלה כל שהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובעת כל נכות. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאה לנוכח קביעת המומחה לפיה לא נותרה הגבלה עקב התאונה שיש בה כדי להפריע לתפקוד התובעת (ראו ע"א : 634/88 חג'ג עטיה נ' עליזה זגורי פ"ד מה (1) 99, 102; ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מימי בן-ארי פ"ד נו (4)689, 711)

זאת ועוד, גם שכרה של התובעת שהשביח במהלך השנים מצביע, בנסיבות העניין, על העדר גריעה ממשית מכושר ההשתכרות.

לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי לתובעת בגין הפסדי השתכרות לעתיד.

נזק לא ממוני

8. אמנם לא נקבעה לתובעת נכות צמיתה, אך התובעת אושפזה במשך 4 ימים, סבלה משבר בסטרנום ונקבעה לה נכות זמנית בתחום הרפואה הפנימית למשך תקופה קצרה ובתחום הריאומטולוגיה למשך תקופה ארוכה.

התובעת העידה על הקשיים והכאבים מהם סבלה עקב התאונה.

לאחר ששמעתי את התובעת והתרשמתי ממנה ולאחר שבחנתי את חוות הדעת המתייחסות גם לכאבים של התובעת בתקופה האמורה, פוסק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 15,000 ₪.

עזרה וסיעוד

9. התובעת לא העידה כל עד זולתה ולא הגישה כל אסמכתא לעניין עזרה שקיבלה.

עם זאת, בהתחשב בתקופת הנכות הזמנית, בשבר בסטרנום ובכך שהתובעת אושפזה במשך מספר ימים, פוסק לתובעת פיצוי בגין עזרה וסיעוד בסך 4,000 ₪.

בהעדר נכות צמיתה, אין מקום לפסוק פיצוי לעתיד.

הוצאות

10. התובעת הגישה קבלות רבות באשר להוצאות שהוציאה.

חלק מההוצאות הוא עבור טיפול רפואי וחלקן עבור טיפול אלטרנטיבי, התעמלות ומוניות.

המומחה פרופ' פרס כתב שהתעמלות ופעולות נוספות הן המתכון היעיל ביותר למיתון תסמיני פיברומיאלגיה.

עם זאת, לא קיימת המלצה בתיק לטיפול אלטרנטיבי או להחלפת מזרונים.

גם הצורך בנסיעה במוניות, לא הוכח, אף שיש להביא בחשבון מספר נסיעות לטיפולים רפואיים.

זאת ועוד, חלק מהטיפולים נדרש ממילא לנוכח נכותה הקודמת של התובעת, אף שמצבה החמיר באופן זמני.

לנוכח האמור לעיל, פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪ בגין הוצאות.

התייקרות פרמיית ביטוח נסיעות

11. התובעת טענה לעניין זה, אך בהעדר חוות דעת של ממש בנדון ומאחר שלתובעת לא נקבעה נכות צמיתה, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה.

הוצאות המומחים

12. הצדדים שילמו לא מעט על חוות הדעת שהוגשו, שלוש במניין, אף שלא נקבעה לתובעת כל נכות צמיתה.

בנסיבות אלה, מאחר שלמעשה לא היה שינוי בין חוות הדעת ברפואה הפנימית ובחוכמה שבדיעבד, לא הייתה הצדקה למנות מומחה נוסף, אין מקום לחייב את הנתבעות להשיב לתובעת סכומים ששולמו עבור חקירת המומחה ואת חלק שכר התובעת במומחה הנוסף בתחום הרפואה הפנימית.

עם זאת ומשנקבעה נכות זמנית לתובעת בתחום הריאומטולוגיה, יש מקום להשיב לתובעת את השכר ששולם למומחה בתחום זה בסך 4,680 ₪.

סוף דבר

13. בהעדר נכות צמיתה, לא קמה לתובעת זכאות לפיצוי בגין נזקים עתידיים.

התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל בסך 15,000 ₪, בגין עזרה וסיעוד בסך 4,000 ₪ ובגין הוצאות בסך 5,000 ₪.

סך הפיצוי לו זכאית התובעת הוא בסך 24,000 ₪.

14. לפיכך, מחייב הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסך 24,000 ₪.

כמו כן מחייב הנתבעות לשלם לתובעת אגרת משפט ושכר טרחת המומחה בתחום הריאומטולוגיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה.

בנוסף, מחייב הנתבעות לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ מהסכום שנפסק.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.