1. לפני בקשת התובעים לביטול פסק הדין שמחק את תביעתם לאחר שלא שולמה על ידם אגרת בית המשפט.

רקע בתמצית

1. עניינה של התובענה בנזקים שלטענת התובעים גרמה להם הנתבעת ועובדיה. נטען כי הנתבעת רדפה את התובע והחברות הקשורות אליו (תובעות 2-3). התובעים טענו לנזקים בסך 5,008,054 ₪ בגין הפסדי הכנסות, פגיעה במוניטין, פגיעה ביחסי זוגיות, לשון הרע, פיצויים וכיו"ב. משיקולי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 2,680,000 ₪.
2. הנתבעת הכחישה את כלל טענות התובעים וטענה, בין היתר, כי התובע הגיש 17 הליכי סרק נגד המדינה, לרבות את אותה תובענה ממש בבתי משפט שונים, במטרה ל"טרטר" את הנתבעת ולהטיל מורא על הגורמים השונים הממלאים את תפקידם כלפי התובע, שהוא עבריין שהורשע מס' פעמים בעבירות פליליות לרבות עבירות מע"מ וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ועיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון.
3. ביום 23.6.2019 התקיים דיון קדם משפט מסכם, והתיק נקבע להוכחות לימים 2.3.2020 (דיון שבוטל בהמשך לאחר שהוכרז יום בחירות), 4.3.2020 ו-5.3.2020. ביום 3.3.2020 בהתאם לבקשת התובעים והסכמת הנתבעת, הדיון שהיה קבוע ליום 4.3.2020 נדחה ליום 9.7.2020.
4. ביום 3.3.2020 ניתנה החלטה שעל פי פניית המזכירות טרם שולמה המחצית השנייה של האגרה ועל התובע להסדיר זאת. ביום 4.3.2020 הגיש התובע בקשה דחופה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה. ביום 5.3.2020 התקיים דיון בתובענה והתובע נחקר על תצהירו. ביום 16.3.2020 הגישה המדינה תגובה לבקשת הפטור. על אף בקשת התובעים לארכה להגשת תשובה לתגובה, ועל אף החלטת בית המשפט מיום 18.3.2020, שקבעה מועד להגשת התשובה עד ליום 22.4.2020, לא הגישו התובעים תשובה לתגובה.

יצוין, כי התובעים היו פעילים מאוד בתיק. כך לדוגמה, ביום 10.5.2020 הגישו התובעות בקשה להתעלם מהממצאים נגד התובע בתיק הפלילי וביום 24.5.2020 הגיש התובע בקשה דומה להתעלם מהממצאים וכן בקשה נפרדת בעניין השתק שיפוטי. המדינה הגיבה לבקשות ביום 1.6.2020 וביום 15.6.2020 (בהתאמה). התובעות השיבו ביום 8.6.2020 לתגובת המדינה בבקשה להתעלם מהממצאים והתובע השיב ביום 23.6.2020 לתגובת המדינה בבקשה בעניין השתק שיפוטי. ביום 25.6.2020 הגיש התובע בקשה לזימון עדים וביום 30.6.2020 הגישו התובע והתובעות בקשה למתן פרטים נוספים.

1. ביום 8.7.2020 הגישה המדינה בקשה להורות לתובעים לשלם את המחצית השנייה של האגרה ולחילופין לדחיית מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 9.7.2020. עוד באותו יום הגיבו התובע והתובעות לבקשה, ביקשו לדחות את בקשה המדינה כיוון שהגישו בקשה חדשה לפטור מאגרה, וטענו שהיה צורך בהגשת בקשה חדשה בשל הדרדרות במצבו הכלכלי של התובע נוכח משבר הקורונה. במקביל הגישו התובעים בקשה שנייה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.
2. ביום 9.7.2020 התקיים דיון, שנקבע במקור כדיון הוכחות. במסגרת הדיון הודה התובע לעניין האגרה כי "ברור הייתה כאן התרשלות שלי" (עמ' 28 ש' 2), אולם ביקש לקיים את דיון ההוכחות על אף שלא שולמה האגרה. באותו מועד ניתנה החלטה כדלקמן: "התובע הגיש בקשה לפטור המחצית השניה של האגרה, במסגרת בקשה 149 ב- 4.3.2020, תגובה הוגשה ותשובה לתגובה לא הוגשה, כאשר התובע מבקש ארכה עד לאחר סיום תקופת החרום, מקבל אותה אך לא טורח להגישה. אתמול מגישים הפעם התובעים בקשה לפטור מאגרה, ערב הדיון, וזאת כאשר דיון הוכחות אחד התקיים בלי ששולמה אגרה והתובע נדרש למעשה לשלם את המחצית השניה של האגרה או לחלופין לקבל פטור או חלוקה לתשלומים כפי בקשתו. הצדדים אמנם התכנסו לדיון הוכחות היום, יחד עם זאת, אין כל אפשרות לנהל דיון הוכחות מבלי להשלים את הדרישות הפרוצדורליות הקשורות בתשלום האגרה ואין מדובר בעניין של מה בכך, אלא בעניין מהותי. במצב דברים זה, לא נותר לי אלא לדחות את מועד הדיון דהיום למועד קרוב אחר עד למתן החלטה בתשלום האגרה...".
3. ביום 4.8.2020 הגישה המדינה את תגובתה לבקשה השנייה לפטור מאגרה. באותו יום קבעתי כי תשובה לתגובה תוגש עד ליום 18.8.2020. ביום 18.8.2020 הגיש התובע בקשה לארכה להגשת תשובה לתגובה עד ליום 25.8.2020 וניתנה ארכה כמבוקש. ביום 24.8.2020 הגישו התובעים תשובה לתגובה. באותו יום ניתנה החלטה בבקשה השנייה לפטור מאגרה. בתמצית נקבע שאין מקום לפטור מאגרה – הן כיוון שהבקשה לא מתייחסת באופן מספק לתובעות פרט לאמירה כללית שהן לא פעילות, והן כיוון שלגבי התובע בית המשפט לא השתכנע כי מצבו הכלכלי מצדיק פטור כמבוקש. נקבע כי על פניו לתובע יש הכנסות משמעותיות של כ-300,000 ₪ דווקא בחודשים שנטען שהוא הגיע לקריסה כלכלית בעקבות הקורונה וכי אין בטענותיו די התייחסות המבהירה זאת ואין כל אסמכתאות להוצאות נטענות וכיו"ב. כן נדחתה בקשת התובעים לתשלום האגרה מתוך הערובה שהופקדה להוצאות. נקבע, כי על התובעים לשלם את האגרה בתוך 14 ימים שאם לא כן תמחק התביעה.
4. ביום 21.9.2020 לאחר שלא שולמה האגרה, הגישה המדינה בקשה למחיקת התביעה. ביום 22.9.2020 נמחקה התביעה בשל אי תשלום אגרה, בניגוד להחלטת בית המשפט.
5. ביום 26.10.2020 הגישו התובעים בקשה לביטול פסק הדין. היא הבקשה שבפניי.
6. התובעים טענו כי יש לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק כיוון שההחלטה לתשלום אגרה לא הומצאה כדין לתובעים. נטען כי ב"כ התובעות לא קיבל הודעה בדואר האלקטרוני על קיומה של ההחלטה לתשלום אגרה, כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי ומשום כך לא התחיל מניין הימים לתשלום האגרה. לאור האמור התבקש לבטל את פסק הדין ולאפשר לתובעים 14 ימים לתשלום אגרה ולחילופין להגשת בקשה לפריסת תשלומי האגרה.
7. המדינה התנגדה לבקשה. נטען כי התובעים ידעו על החלטת בית המשפט אך בחרו להתעלם ממנה ולהתלות בטענות פרוצדורליות ובחוסר תום לב. נטען כי ההחלטה נשלחה לב"כ התובעות כדין באמצעות "הודעה באתר" ביום 24.8.2020, וזאת בניגוד לתצהיר שהגיש לפיו לא קיבל הודעה בדואר האלקטרוני. נטען, כי בהתאם לתקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, משלוח ההודעה מהווה המצאה כדין והפנתה לפסיקה עדכנית בעניין. נטען כי גם אם לא נמסרה הודעה כנדרש בתקנות (ולא כך הוא), ההחלטה נצפתה באופן יזום ע"י ב"כ התובעות ביום 25.8.2020. זאת ועוד – נטען כי מדובר בהחלטה הנוגעת לבקשה שהגשה מטעם התובעים וניתנה באותו יום בו הוגשה התשובה לתגובה, וכי גם לאחר ההחלטה הגיש התובע תשובה לתגובה בבקשה לזימון עדים – קרי היה פעיל בתיק.

יצוין כי המדינה טענה בנוסף בנוגע לניסוח של שלילה כפולה שהופיע בבקשה, אולם מצאתי לקבל בעניין זה את טענות התובעים לפיהם מדובר בטעות סופר ולכן לא ארחיב בעניין.

1. בתשובת התובעים לתגובת המדינה נטען כי בנוגע למשלוח לדואר האלקטרוני הגיש ב"כ התובעות תצהיר כנדרש בתקנה 497ג(2) כי לא קיבל הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר וכי בפסיקה נקבע שאין די בצפייה יזומה במערכת נט המשפט, למעט בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו כגון שבעל הדין יושב בחיבוק ידיים במשך מספר חודשים. עוד נטען כי ב"כ התובעות לא צפה בהחלטה וכי במשרדו עורכי דין נוספים וצוות ניהולי ואין בעובדה שמישהו אחר ממשרדו צפה בהחלטה כדי לבסס את הטענה שהוא עצמו צפה. נטען, שבמקרים שציטטה המדינה הצפייה נעשתה באותו יום בו נשלחה הודעת הדואר האלקטרוני ואילו בעניינו הצפייה נעשתה יום לאחר מכן ולא מיד ובסמוך. ב"כ התובעות טען כי הוא מוכן להיחקר על כך בפני בית המשפט. עוד נטען כי לב"כ התובעות בעיה מובנית ומתמשכת בעניין קבלת הודעות מייל בדואר האלקטרוני שטרם נמצא לה פתרון. נטען, שלא כל ההודעות מגיעות לתיבת הדואר הנכנס וכי רק לאחר ששולח ההודעה מתקשר לוודא קבלה, מבצע ב"כ התובעות חיפוש יזום לפי כתובת השולח. בנוסף נטען שאין כל התייחסות לעובדה שהתובע עצמו שאינו מיוצג לא קיבל את ההחלטה, על אף שבבקשה מצוין במפורש כי ההחלטה לא הומצאה כדין לתובע עצמו, כשבעניינו של התובע ברור כי הוא לא צפה בהחלטה בנט המשפט.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שמחק את התביעה בהעדר תשלום אגרה.
2. ראשית, החובה לתשלום אגרה אינה נעוצה בהחלטת בית המשפט, כי אם קבועה בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007(להלן: "תקנות האגרות"). התובעים כיוזמי ההליך חייבים בתשלום אגרה ככל שאין החלטה אחרת הפוטרת אותם מתשלום זה. כמתואר לעיל, על אף החובה לתשלום אגרה, התובעים התייצבו הן לדיון ביום 5.3.2020 - בו נחקר התובע, והן לדיון ביום 9.7.2020 – בציפייה לקיום דיון הוכחות, ובשניהם היה ידוע להם שהמחצית השנייה של האגרה טרם שולמה ולא ניתנה החלטה אחרת בעניין.

ודוק: על אף חובתם הברורה של התובעים לשלם אגרה עד 20 ימים קודם למועד הדיון הקבוע להוכחות (ר' תק' 6(א)(2) לתקנות האגרות), האגרה לא שולמה על ידם. רק יום קודם למועד הדיון ובעקבות תזכורת בית המשפט הגישו התובעים בקשה לפטור מאגרה. המדינה הגיבה בצורה מפורטת לבקשה, אך התובעים כלל לא טרחו להשיב לתגובה ולמעשה זנחו את בקשתם. בנסיבות אלו, היה על התובעים לשלם את האגרה ובמיוחד מקום בו התנהל דיון הוכחות לגופו. אולם, שוב התובעים לא שילמו אגרה ורק יום אחד בלבד קודם לדיון הנוסף שהיה קבוע להוכחות, ובעקבות בקשת המדינה, "נזכרו" להגיש בקשה חדשה לפטור מאגרה. התנהלות התובעים בעניין זה, כפי שאף הודה התובע, נעוצה ברשלנות. התנהלותם מקשה על קיום הליך משפטי צודק מהיר ויעיל ואין לה מקום (ר' גם חלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הצפויות להיכנס לתוקף ביום 1.1.2021).

משאלו פני הדברים, יש ממש בטענת המדינה כי שאלת המצאה או הידיעה אינה השאלה היחידה שיש בה להכריע את גורל הבקשה. התובעים הם יוזמי ההליך, הם חבים בתשלום אגרה מכוח הדין, הם ביקשו פטור מאגרה וזנחו את בקשתם ברשלנות ואז הגישו בקשה חדשה לפטור. כאמור, החלטת בית המשפט בעניין הפטור מאגרה ניתנה באותו יום בו הוגשה תשובת התובעים לתגובת המדינה וכפי שכבר קבעתי בדיון מיום 9.7.2020 – בו היו נוכחים התובע וב"כ התובעות 2-3, עניין האגרה אינו רק פרוצדורלי אלא מדובר בעניין מהותי. בנסיבות אלו, על התובעים מוטלת חובה אקטיבית להסדיר את תשלום האגרה ובכלל זה לברר מה עלה בגורל בקשתם, ולא רק להמתין בצורה פסיבית שההחלטה בעניין תופיע על מפתן דלתם.

1. שנית, נעשתה המצאה כדין ולפיכך אין מקום לביטול מחמת הצדק כמבוקש.

אין מחלוקת כי נשלחה לב"כ התובעות 2-3 "הודעה באתר" בדבר ההחלטה. כבר נפסק כי "המצאה בדרך של "הודעה באתר" משמעה כי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בעל הדין הודעה על אודות קיומה של החלטה, בצירוף קישור אליה. המצאה באופן זה עונה אפוא על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות [סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1994]" (בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פס' 9 (19.12.2018) (להלן: "עניין כהן")). יצוין כי ב"כ התובעות לא חולק כי נעשה דיוורור של ההחלטה במסגרת פעילות "הודעה באתר" במערכת נט המשפט (השוו פס' 10 לעניין כהן), אלא טוען שלנוכח תקלות טכניות בתיבת הדואר האלקטרוני שלו, ההודעות אינן מופיעות בתיבת הדואר הנכנס, והוא נאלץ לעשות חיפוש יזום על מנת לראות שנשלחה לו הודעה (ס' 5 לתצהיר בתשובה לתגובה). מעבר לעובדה שנימוק זה נטען לראשונה בתשובה לתגובה, גם לגופו של עניין אין בו די. התקנות דורשות משלוח לתיבת הדואר, המשלוח בוצע ואף הגיע לתיבת הדואר (ויום למחרת ההחלטה גם נצפתה באתר – כפי שיפורט בהמשך). גם אם אקבל את גרסת ב"כ התובעות לפיה נדרש חיפוש ייזום למצוא את הודעת הדואר – גרסה שלא נתמכה באף מסמך, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שבוצעה המצאה כדין. אם כן, אין באמור בתצהירי התובע וב"כ התובעות כדי לשלול את העובדה שבוצעה המצאה כדין, מעת שמצאתי כי "מערכת נט המשפט סיפקה נתונים ברורים על אודות המצאת פסק הדין בדרך של הודעה באתר ונתונים בדבר מועדי צפייה" (רע"א 1153/20 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות, פס' 8 (30.04.2020)).

1. שלישית, טענות התובעים במקרה דנן מעוררות חוסר נוחות בשל חוסר תום לב. מצאתי שניתן להעדיף בענייננו את כלל הידיעה אף אם לא בוצעה המצאה כדין (עניין כהן, פס' 11; החלטת כב' הרשמת שרית עבדיאן בבש"א 6155/19 פלוני נ' פלוני, פס' 13-19 (16.06.2020) (להלן: "עניין פלוני")).

בפתח הדברים יוער כי מצאתי קושי לדון בטענת התובעים כי הם לא ידעו על ההחלטה, משטענה זו כלל לא נטענה במקור והבקשה עסקה בהמצאה בלבד. כך גם בתצהירים התומכים בבקשה נטען כי "ההחלטה לתשלום האגרה לא מעולם לא הומצאה כדין לתובעים" (ס' 3 לתצהיר התובע; המחיקה אינה במקור –כאמור, מקובל עלי שה"לא" הראשון הוא טעות סופר, ר' ס' 2 לתצהיר התמיכה של התובע בתשובה לתגובה) וכי "לא קיבלתי הודעה בדואר האלקטרוני על קיומה של ההחלטה לתשלום האגרה שניתנה על ידי בית המשפט הנכבד ביום 24.8.20, כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי" (ס' 2 לתצהיר ב"כ התובעות). רק בתשובה לתגובה הצהיר התובע כי "עד לקבלת פסק הדין המוחק את התביעה, לא ידעתי על ההחלטה מיום 24.8.20 המורה לי לשלם את האגרה שאם לא כן תמחק התביעה" (ס' 4), וב"כ התובעות הצהיר כי "לא צפיתי בהחלטה לתשלום האגרה מיום 24.8.20 במערכת נט המשפט ולא ידעתי עליה".

מכל מקום, גם לגופו של עניין, לא מצאתי לקבל את טענות התובעים בדבר העדר הידיעה אודות ההחלטה. אין מחלוקת כי מטעם ב"כ התובעות בוצעה צפייה יזומה בהחלטה ביום 25.8.2020 – יום לאחר מתן ההחלטה ומשלוח ההודעה באתר. ב"כ התובעות טען באופן סתמי כי "במשרדי עורכי דין נוספים וצוות ניהולי, ואין בעובדה שמישהו ממשרדי צפה בהחלטה כדי לבסס את הטענה שציפתי בהחלטה". בכל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו. הן משום שצוות משרדו של התובע הוא ידו הארוכה, והן משום שב"כ התובעות כלל לא עשה מאמץ סביר להבהיר לבית המשפט מי ממשרדו כן צפה בהחלטה, מדוע הוא לא העביר את העניין לידיעתו וכיו"ב (ר' גם עניין פלוני).

וזאת לדעת – דרך המצאת ההחלטה בעניין הפטור מאגרה בוצעה באותה דרך כפי שבוצעה המצאה לכלל ההחלטות השונות של בית המשפט, לרבות לצורך הדוגמה ההחלטה המורה על מתן תשובה לתגובה לבקשה שנייה לפטור מאגרה מיום 4.8.2020 וכן ההחלטה על בקשת הארכה של התובע להגיש תשובה לתגובה מיום 18.8.2020. אין מחלוקת שהתובעים צפו בהחלטות אלו ואכן הוגשה תשובה במועד ובתוך פחות משבוע ימים. בנסיבות אלו, יש קושי ממשי לקבל את הטענה כי מבין עשרות או מאות החלטות בתיק, לרבות החלטות שניתנו ימים בודדים קודם להחלטה בבקשת הפטור – דווקא ההחלטה בבקשת הפטור היא שלא הומצאה כדין והיא שלא הגיעה לידיעת התובעים.

עוד ראוי לציין כי מעיון בנט המשפט עולה כי ההחלטה נצפתה פעם אחת בלבד על ידי ב"כ התובעים ביום 25.8.2020. אין בדברי התובעים כל הסבר כיצד בסופו של יום הגיעה ההחלטה לידיעתם ועיונם, מבלי שלכאורה צפו בה בנט המשפט!

1. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אציין כי מחיקת התביעה אינה מהווה מעשה בית דין ואינה מונעת מהתובעים להגיש תביעה חדשה בכפוף לכל דין.

סוף דבר

1. הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.
2. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשפ"א, 09 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.