לפניי תובענה שעניינה הפרה חוזית נטענת של הסכם להובלה ימית.

רקע כללי -

1. התובעת, י. כספי קווי מטען בע"מ (להלן: "כספי") הינה חברה שעיקר עיסוקה במועדים הרלבנטיים היה חכירת אוניות לצורך הובלות ימיות. הנתבעות 1 ו-2 הינן חברות ישראליות אשר עסקו בהובלת פומיס^[1] בצובר מיוון לישראל. הנתבע 3, מר בנימין טוכטרמן (להלן: "טוכטרמן"), הוא הבעלים של הנתבעות 1 ו-2. המדובר בשתי חברות נפרדות אך לצורך הדיון שתיהן תקראנה ביחד "אסלם". הנתבעת 4, אינטרגלובל שיפינג 3001 בע"מ (להלן: "אינטרגלובל"), הינה חברה אשר עוסקת אף היא בהובלה ימית.
2. אין חולק כי בינואר 2009 נחתם חוזה בין כספי לבין אסלם לגבי הובלה ימית של פומיס לישראל (להלן: "החוזה"). לאחר תקופה במהלכה פעלו הצדדים ע"פ החוזה, התעוררו בעיות.

טענות הצדדים -

1. לטענת כספי, אסלם היתה אמורה לבצע את ההובלות למשך כל התקופה החוזית, מיום 1.1.09 ועד 1.1.10 באופן בלעדי, בהתאם לתנאים הכספיים שפורטו בחוזה. לטענתה, אסלם הפרה את הוראות החוזה בכך שהיא העבירה מטענים של פומיס באמצעות אינטרגלובל, למרות שלפי הוראות החוזה היא היתה אמורה לבצע את ההובלות בלעדית אך ורק באמצעות אסלם (להלן: "טענת הבלעדיות"). לטענת כספי ביצוע ההובלות שלא באמצעותה מהווה הפרה חוזית ובהתאם, היא עותרת לפיצוי בסך של כ- 686,000 ₪ בגין הרווחים שהיא ציפתה לקבל במהלך התקופה החוזית. עוד טוענת כספי לחובות בגין הפלגה מסויימת בסך של כ-45,000 ₪, חובות לגבי הפרשים שלא שולמו בגין הפלגות נוספות בסך של כ-46,000 ₪ ולפיצוי של כ-23,000 ₪ בגין הפרשי ריבית. סך התביעה הועמד על סכום של למעלה מ-800,000 ₪. לטענת כספי, יש לחייב את אסלם בגין הפרת החוזה, את טוכטרמן כבעלים וכמנהל של אסלם וכמי שחתם על החוזה כערב אישית לביצועו ואת אינטרגלובל בשל עוולת גרם הפרת חוזה.
2. מעבר לסעד הכספי, כמפורט מעלה, עותרת כספי לסעד של מתן חשבונות.
3. אסלם טוענת בכתב ההגנה שהחוזה אינו מעניק בלעדיות וכי היא היתה רשאית להתקשר עם אינטרגלובל, או עם כל גורם אחר, לביצוע ההובלות בהתאם לשיקול דעתה. מוסיפה אסלם וטוענת כי כספי הפרה את תנאי החוזה לרבות בשל איחורים ואי עמידה בלוחות זמנים. טוכטרמן טוען שאין לחייב אותו באופן אישי בכל סכום זה או אחר. בנוסף, מוכחשות הטענות לגבי החובות הנטענים והפרשי הריבית הנתבעים.
4. אינטרגלובל טוענת כי אינה צד לסכסוך שבין כספי לבין אסלם וכי אין לראות בה כמי שגרמה להפרת החוזה, או כמי שגרמה לכל נזק אחר לכספי.

התשתית הראייתית -

1. מטעם כספי - העידו מר שרגא צוריאל, המנכ"ל (להלן: "צוריאל" לגבי תצהירו ת/1) ומר דניאל ארנון, מנהל (להלן: "ארנון" לגבי תצהירו ת/2). מטעם אסלם העידו הגב' אילנה סולומון, מנהלת החשבונות (להלן: "סולומון" לגבי תצהירה נ/1) וטוכטרמן (לגבי תצהירו נ/2). מטעם אינטרגלובל העיד מר ליאור רובינשטיין, המנכ"ל (להלן: "רובינשטיין" לגבי תצהירו נ/3).

דיון והכרעה -

1. לאחר שבחנתי את התשתית העובדתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה – והכל לאור הנימוקים אשר יפורטו להלן.

האם אסלם הפרה את החוזה בהיבט "הבלעדיות" הנטענת ?

1. מבחינה עובדתית, מוסכם כי החוזה היה אמור לחול למשך שנה מיום 1.1.2009 עד 1.1.2010 ואף מוסכם כי במהלך שנת 2009 ביצעה אסלם 17 הובלות באמצעות כספי ו-13 הובלות שלא באמצעות כספי (באמצעות אינטרגלובל). לכן, אם החוזה מורה על הענקת בלעדיות לגבי ההובלות למשך תקופת החוזה, כפי שטוענת כספי, אזי שלכאורה אסלם הפרה את החוזה.
2. דא עקא, שהוראות החוזה ברורות וחד משמעיות ואין ללמוד מהן על ה"בלעדיות" הנטענת, ובוודאי שלא על "בלעדיות הרמטית" כפי שהציגה כספי את הדברים. לאור חשיבות הדברים, אצטט להלן את החלקים הרלבנטיים מתוך החוזה, כדלקמן:

"הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

הכמות השנתית המיועדת להובלה מוערכת כ-120,000 טון פומיס בצובר.

אסלם מתחייבים להוביל את כל הכמות באמצעות אניות שימונו על ידי כספי. ...

אסלם מתחייבים שלא להוביל פומיס בצובר עם כל גורם אחר פרט לכספי, אלא אם יקבלו מחיר הובלה זול יותר בלפחות 2$ פחות מהמחיר של כספי קווי מטען.

בכל מקרה כספי יקבלו עדיפות ראשונה על ההובלה אפילו במחיר הובלה של 1$ מעל המתחרים.

אסלם יזמינו בכתב או בע"פ אצל כספי אוניות לטעינה לפחות 10 ימים לפני מועד הטעינה המתוכנן. כספי תציב אניות תוך 7 ימי עבודה.

במידה וכספי לא תציג אוניה בזמן הנדרש אזי אסלם רשאית לפנות לגורמים אחרים.

בכל מקרה אפילו אם אסלם תחכור אוניה שלא באמצעות כספי, אסלם תדאג כמיטב יכולתה למנות את כספי כסוכני האוניה בנמלי ישראל. ...

תוקף ההסכם לשנה, החל מ-1 בינואר 2009.

דמי ההובלה יהיו 14 דולר לטון וישולמו במלואם עם הגעת האוניה לישראל. ...

כספי ישמשו כסוכני האוניה בנמל הפריקה, בין אם האוניה הוצבה על ידי כספי או אחרים. ...".

1. מהכתוב עולה שכספי לא התחייבה לתת לאסלם בלעדיות. היא התחייבה לתת לה "זכות ראשונים" או "זכות קדימה" לבצע את הובלות והתחייבה שלא לפנות למובילים אחרים אלא אם הם יציעו לה מחיר הנמוך ביותר מ-2$ מהמחיר המוסכם בין הצדדים. מכאן, שלא רק שאין עסקינן בבלעדיות, אלא שישנם לפחות שלושה סעיפים המדברים על האפשרות שאסלם תשתמש בשירותי מובילים אחרים (הסעיף שמדבר על החובה לתת לכספי "להשוות את המחיר" אם אסלם תפנה למוביל אחר; הסעיף הקובע שאף אם תתבצע ההובלה על ידי מוביל אחר – אזי שאסלם תעשה מאמץ לגרום לכך שכספי תשמש כסוכנת של האוניה בנמל הפריקה; והסעיף הקובע שאסלם רשאית לפנות למוביל אחר אם כספי לא תציב אוניה בזמן הנדרש). הכתוב ברור ואינו דורש פרשנויות מיוחדות, וממילא יש לזכור כי צוריאל אישר שהוא היה זה אשר ניסח את החוזה (עמ' 8 שורה 14) – כך שבמקרה וקיימת אי בהירות - כלל "הפרשנות כנגד המנסח" פועל במקרה זה לחובת כספי.
2. סיכום ביניים לגבי טענת הבלעדיות - מכאן, שאין המדובר בחוזה המעניק לכספי "בלעדיות", כפי שנטען בכתב התביעה וכפי שניסו לטעון עדי התביעה. אני סבורה כי לו כספי היתה מציגה מלכתחילה עמדה התואמת קצת יותר את לשון החוזה ומסכימה לוותר על טענת "הבלעדיות", ניתן היה להביא את הצדדים לכדי הבנות. בכל אופן, הגם שהתקשרות אסלם עם מובילים אחרים כשלעצמה אינה מלמדת על הפרת החוזה - עלינו להמשיך ולברר אם הפניה למובילים האחרים בוצעה בהתאם להוראות החוזה. אזכיר שוב כי על פי הוראות החוזה, התקשרות עם אחרים "מותרת" רק אם המחיר שהם הציעו היה זול יותר ב-2$ לפחות (כלומר 12$ ומטה) ורק לאחר מתן אפשרות לכספי להציע הצעת נגד במחיר של 1$ יותר ממחיר המתחרה או במקרה בו כספי לא הציבה אניות במועד וזאת בתנאי שהזמנת הטעינה תועבר מאסלם לכספי לפחות 10 ימים מראש (להלן: "מנגנון הפניה לאחרים"). נבחן אם נשמרו הוראות מנגנון הפניה לאחרים.

ההובלה באמצעות האדריאטיק –

1. מוסכם כי כספי ביצעה 13 הובלות עבור אסלם בחודשים ינואר עד יוני 2009 - וההובלה הראשונה שלגביה התעוררו בעיות היא ההובלה ביום 29.6.2009, אשר לצורך ביצועה חכרה כספי את האוניה GB ADRIATIC מאינטרגלובל (להלן: "ההובלה באדריאטיק"). מוסכם כי בכל ההובלות שבוצעו עד אותו מועד, השתמשה כספי באחת משלוש האוניות "מירה", "לנה" או "נאביס" (עמ' 9 שורות 11), אלא שבאותה העת התעוררו קשיים לגבי ה"מירה" ו"נאביס" (והן נעצרו ביולי 2009 – עמ' 10 שורה 30) – ולכן, פנתה כספי לעשות שימוש באדריאטיק.
2. כספי טוענת כי היא לא ידעה שהאוניה מנוהלת על ידי אינטרגלובל היות ושם האוניה במסמכים היה מעט שונה וכי לו היתה יודעת שאינטרגלובל עומדת "מאחורי" האוניה – לא היתה מתקשרת עמה שכן היה לה "נסיון רע בעבר" עם אינטרגלובל. טענה בעלמא זו לא הוכחה (וראו כי האמור בעמ' 12 שורות 20-22 אינו מהווה ראיה קבילה מספקת, במיוחד לאור עדותו של צוריאל בעמ' 18 שורה 22). לא הוכח מי כן היה "מאחורי" האוניה לשיטת כספי, לא ראיתי שהיה נסיון "לזייף" או להסתיר את שם האוניה - ובכל אופן, הטענה אינה רלבנטית לצורך הדיון בתיק זה. בכל אופן, היות ואין חולק כי כספי ביצעה את ההובלה – מגיע לה תשלום ע"פ החוזה. עקרונית, הסדר כמתואר מעלה חייב את אסלם לשלם לכספי את התמורה החוזית ואת כספי לשלם לאינטרגלובל את דמי החכירה (כפי שהוסכמו ביניהן), ואז - ככל שהסכום שתקבל כספי מאסלם גבוה מהסכום שכספי תשלם לאינטרגלובל - ההפרש ישאר בידי כספי.
3. עם זאת, הוכח כי היו התפתחויות אשר בעטין המתווה העקרוני הנ"ל לא יושם. הוכח כי בשלב בו האוניה היתה כבר בלב ים, התקיימה פגישה בין צוריאל, ארנון וטוכטרמן ובמהלכה הועלתה הדרישה לפיה דמי ההובלה יועברו ישירות מאסלם לאינטרגלובל – כלומר, תוך ביצוע "מעקף" של כספי. לטענת אסלם, הדרישה נבעה מחשש שכספי נמצאת בקשיים כספיים ולא תוכל לשלם לבעלי האוניה. כספי, מנגד, טוענת כי לא היה כל בסיס לדרישה שכזו – אך אין צורך להכריע בשאלה, שכן כספי מודה שלמרות ההסתייגויות הראשוניות שלה, אזי שהיא הסכימה למתווה זה. צוריאל מודה כי לאחר שהאוניה הגיעה לנמל אשדוד, כספי הסכימה שאסלם תשלם ישירות לאינטרגלובל, בכפוף לכך שאינטרגלובל תעביר לכספי את התשלום שמגיע לה, וכדבריו של צוריאל (עמ' 13 שורות 23-25), סוכם כי:

"הכסף יעבור ישר מבני לאינטרגלובל, כאשר היתה התניה שאינטרגלובל התחייבו לשלם לנו מתוך התקבול את מה שמגיע לנו".

1. צוריאל אף מאשר שהיתה פגישה בין ארנון לבין רובינשטיין במהלכה הוסכם שאינטרגלובל תבצע את ההובלה וכי בינה לבין כספי תהא התחשבנות זו או אחרת. אף ארנון בתצהירו (סעיף 10) מאשר שכספי הסכימו שדמי ההובלה יועברו ישירות מאסלם לאינטרגלובל, בתנאי שאינטרגלובל תעביר לכספי את חלקה והוא חזר על הטענה בחקירתו (עמ' 20 שורות 21-22).
2. התנהלות זו – מנקודת מבטה של כספי – "היתה רק תחילתה של מזימה מתוכננת מראש" מצד אינטרגלובל לגרום להפרת החוזה ונסיון "להשתלט על החוזה" (סעיף 13 לתצהירו של צוריאל), כאשר כוונתה של אינטרגלובל היתה "לעקוף ולנשל במודע" את כספי ולהציע את שירותיה במחיר מופחת לאסלם. זהו אם כן הבסיס לטענות כספי באשר לעוולת "גרם הפרת חוזה" מצד אינטרגלובל – ואל נושא זה נשוב בהמשך פסק הדין; אך בשלב זה של הדיון, די אם נאמר כי לא יכולה להיות מחלוקת כי את שכרה של כספי לגבי ההובלה באדריאטיק היה צריך לשלם – בין אם על ידי אסלם ובין אם על ידי אינטרגלובל. ומה הוכח לגבי התשלום ?
3. צוריאל בסעיף 14.4 לתצהירו טוען כי כספי לא קיבלה עד היום את שכרה לגבי ההובלה באדריאטיק ובסעיף 16 לתצהירו הוא מפרט את החובות הרלבנטיים (בסך 45,000 ₪ בקירוב). טוכטרמן טוען מנגד כי כספי הסכימה שהכספים שאינטרגלובל צריכה לשלם עבור ההפלגה יעברו חזרה לאסלם, אשר תשלם באמצעותם חלק מחובותיה של כספי לחברת MYLAKI (להלן: "מילאקי") - האחראית מטעם יצרנית הפומיס ביוון על ההטענות של הפומיס והסוכנת של כל האוניות בנמל הטעינה ביוון. טוכטרמן טוען כי התשלום לגבי ההפלגה באדריאטיק הגיע לידי מילאקי לצמצום חובה של כספי, ולכן אין חוב מצד אסלם או אינטרגלובל לגבי הפלגה זו.
4. עמדתי היא כי הוכח שאכן שולמו כספים לגבי הפלגה זו מאינטרגלובל לאסלם וכי הם עברו מאסלם למילאקי על חשבון חובה של כספי, אך עדיין נותרה יתרה לתשלום. ואפרט –
5. ביום 2.7.2009 שלח טוכטרמן מכתב לצוריאל בו הוא מתרעם על כך שכספי הורתה לעכב את פריקת האדריאטיק ובו הוא מציין כך : "אני שילמתי לבעל האוניה את כל הכספים שמגיעים לו שזה כולל הובלה ימית ופריקה בתיאום ובאישורו של דניאל שותפך ... אני מזכיר לך שוב שאני לא צד בריב שיש לך עם בעל האוניה ... ". במכתבו של עו"ד שפרינצק בשם אינטרגלובל מיום 2.7.2009 מצוין כי "בשם בעלי האוניה" מאושר כי דמי הסוכן ישולמו לכספי כפי שנקבע מראש. משמע, שאסלם שילמה לאינטרגלובל עבור ההובלה ואינטרגלובל אמורה לשלם לכספי.
6. במכתב של צוריאל מיום 21.7.2009 הוא מעלה על הכתב סיכום פגישה שהתקיימה בינו לבין טוכטרמן ביום 20.7.2009 לגבי המשך יחסי הצדדים (להלן: "הפגישה ביום 20.7"), ובין היתר מצוין במכתב כי סוכם שאסלם תיתן בידי כספי מכתב המופנה לאינטרגלובל המורה לאחרונה להעביר לכספי את יתרת דמי ההובלה שאינטרגלובל קיבלה לגבי ההובלה באדריאטיק (לפי 13$ לטון בניכוי דמי ההובלה שמגיעים לכספי). במכתב מיום 22.7.2009 מציין צוריאל כי הסכום ששילמה אסלם לאינטרגלובל היה 37,050$ וכי לכספי מגיעים 7,837.50$ בגין ההובלה בנוסף ל"דמי והוצאות סוכנות האוניה והעמלה על פי הסכם ההובלה".
7. מכתב נוסף מיום 22.7.2009 הינו מכתב ממילאקי אל כספי, עם העתק לאסלם, בו מצוין כי כספי חייבת למילאקי סכומים מסויימים (לגבי הפלגות שונות בעבר). על גבי מכתב זה, ישנו מסר נוסף בכתב יד, מאת טוכטרמן לצוריאל, ממנו עולה שטוכטרמן מודיע לצוריאל שאת הכסף שמגיע לכספי מאינטרגלובל, אינטרגלובל תעביר לאסלם ואסלם תשתמש בו כדי לפרוע את חובות כספי למילאקי, ונצטט: "את הכסף שמגיע לך כביכול מאינטרגלובל, ואינטרגלובל שולח את הכסף אלי (א) אני מעביר כסף למילאקי כדי לסגור את החוב שאתה חייב לו כי הוא יושב לי על הצוואר ו-(ב) את היתרה שאתה חייב ליווני עבור 2 אוניות אחרונות". חשוב להדגיש כי לא הוצג כל מכתב תשובה של כספי לגבי כך שהאמור אינו מקובל עליהם, כלומר – שהם מתנגדים שיעשה שימוש בכספי ההובלה באדריאטיק לכיסוי חוב שיש לכספי למול מילאקי. עוד יש לראות כי נושא העברת הכספים למילאקי פורט בתצהירו של טוכטרמן אך לא היתה התייחסות של עדי התביעה לנושא (לא בתצהירים משלימים ולא בחקירה הנגדית).
8. במכתב של צוריאל מיום 29.7.2009 לטוכטרמן הוא דורש שוב את המכתב לאינטרגלובל (המורה לאינטרגלובל לשלם לכספי) וטוכטרמן משיב לו כי "את הכסף מאינטרגלובל עוד לא קיבלתי ...". מכתב נוסף של טוכטרמן מיום 2.8.2009 מתייחס שוב לשכרה של כספי לגבי ההובלה באדריאטיק ובו מציין הכותב כי: "את הכסף מאינטרגלובל עוד לא קיבלתי אך ברגע שאקבל אעביר למילאקי וליווני שלמעשה כבר העברתי עבור 2 אוניות" (נספח יא' לתצהיר טוכטרמן, נספח ד' לתצהיר צוריאל). על כך עונה צוריאל במכתב ארוך, ביום 2.8.2009, לאמור: "תעביר את הכסף אלינו, יש לנו חשבון עם מילאקי שגבו מאיתנו סכומים כפולים מאשר הם גובים מאוניות של אינטרגלובל ולכן אנחנו נסגור את ההתחשבנות איתם". כלומר, שצוריאל לא מעוניין שהכסף יעבור מאינטרגלובל לאסלם ומשם למילאקי. תשובתו של טוכטרמן לא מאחרת לבוא, והוא כותב שוב ביום 2.8.2009 כך: "אני רוצה לקבל ממילאקי אישור או מכתב שהוא מאשר שאתה תסגור איתו את הח-ן. דיברתי היום עם אינטרגלובל והוא הבטיח שמחר הוא יעביר לי את הכסף בגין האוניה המפורסמת".
9. ביום 10.8.2009 פונה צוריאל לטוכטרמן ושואל אותו שוב: "מה עם הכסף מאינטרגלובל" (נספח ד' לתצהיר צוריאל), ללא התייחסות לתשלום החוב כלפי מילאקי.
10. ההתכתבויות ממשיכות בספטמבר, כאשר ביום 7.9.2009 כותב רובינשטיין מאינטרגלובל לטוכטרמן שסביב ההפלגה באדריאטיק יש צורך לשלם לאסלם 8,977.50$ אך היות ו-"נוצרו הוצאות נוספות" (דמי סוכן האוניה - 1,650$ והוצאות "עובד בן" - 1,520$ = 3,170$ ביחד) – תשלם אינטרגלובל לאסלם את ההפרש = 8,977.50$ פחות 3,170$ = 5,807.50$. ממסמכים נוספים עולה כי הסכום אכן הועבר לאסלם. מתצהירו של טוכטרמן ומנספח ח' לתצהירו עולה כי סך של 5,807$ הועבר מאת אסלם למילאקי בנובמבר 2009 בהעברה בנקאית.
11. האמור לעיל מלמד על קושי מסוים. מצד אחד – ממכתבו של צוריאל מיום 2.8.2009 עולה שהיתה התנגדות מסויימת לכך שאסלם יעבירו את הכספים למילאקי וצוריאל מציין שהוא "יסתדר לבד" מול מילאקי וכי הוא מעוניין שהסכום יועבר ישירות אליו. מנגד – הייתי מצפה מצוריאל להציג גרסה חד משמעית לגבי הפרשה ולא להסתיר חלקים שאינם נוחים לו. צוריאל בתצהירו לא טורח לפרט את כל מה שפורט מעלה, לגבי דרישת התשלום, לגבי הכוונה של טוכטרמן להעביר את הכספים למילאקי – ועל השתלשלות העניינים נאלצתי ללמוד מקריאה של כל תכתובות הדוא"ל והפקס' שצירף טוכטרמן לתצהירו. מדוע לא מצא לנכון צוריאל לספר את הסיפור המלא? יתרה מכך. טוכטרמן בתצהירו מראה כי הוא שילם למילאקי 5,807$ בנובמבר 2009. טוכטרמן טוען שהתשלום היה על חשבון חובות של כספי למילאקי וראו כי על טופס ההעברה הבנקאית מיום 5.11.2009 כותב טוכטרמן בכתב ידו: "לידי דניאל/שרגא – העברה למילאקי", משמע – שהמסמך נשלח לצוריאל או לארנון. במצב דברים זה היה חייב צוריאל לנסות ולהציג ראיות הסותרות את המסקנה המתבקשת. הוא חייב היה לטעון שההעברה לא היתה על דעתו, או שלא בוצעה, או שלא בוצעה לכיסוי חוב של כספי במילאקי – או כל טענה אפשרית אחרת. צוריאל נמנע מהצגת כל ראיות בנושא – ויש לתהות מדוע.
12. לכן, שוכנעתי שהוכח במאזן ההסתברות האזרחי כי מתוך הכספים שהיה צריך לשלם לכספי בגין ההובלה באדריאטיק, - סכום של 5,807$ שולמו למילאקי על חשבון חוב של כספי ויש בכך כדי לפרוע את החוב. עם זאת, בכך לא מסתיים הדיון שכן מצאתי שהיה צריך לשלם יותר מ-5,807$, והחיוב בהקשר זה מוטל על שכמן של אסלם ואינטרגלובל ביחד ולחוד.
13. כספי טוענת (בסעיף 16 לתצהיר צוריאל) כי מגיעים לה הסכומים הבאים:
    1. 7,837.5$ בגין ההפרש בין דמי ההובלה בסך 13$ לבין 10.25$ (אשר ישולמו לבעלי האוניה), כפול נפח ההובלה. נתונים אלו לא נסתרו (הן לגבי המחיר לכל טון והן לגבי הנפח - וראו אף את מכתבו של צוריאל מיום 22.7.09). לכן, לגבי פריט זה יש לשלם 7,837.5$ (למרות שבמכתב של אינטרגלובל מיום 7.9.2009 המוזכר מעלה נקוב סכום גבוה עוד יותר).
    2. 730$ כעמלת ברוקר – לא הוכחה הזכאות לקבל עמלה זו לגבי ההפלגה באדריאטיק.
    3. דמי סוכן בסך 3,103$ - אין כל הסבר לגבי חישוב דמי הסוכן לגבי ההפלגה הספציפית, מה גם שכספי הפסיקה לשמש כסוכן במהלך הפריקה. עם זאת, יש לראות שבתכתובות דלעיל, קיימת התחייבות של אינטרגלובל לשלם לכספי דמי סוכן לאחר שכספי הוחלפה ולאחר שמינויה כסוכן בוטל, וראו כי במסמך מיום 7.9.2009 מנכה אינטרגלובל מהסכום שהיא מעבירה לאסלם, 1,650$ בגין "דמי סוכן" אותם היא מגדירה כ"הוצאה נוספת". לכן, יש לפסוק לטובת כספי 1,650$.
    4. הסכום האחרון שנדרש – בסך 250$ הינו העמלה שציפתה כספי לקבל מנמל אשדוד – סכום זה יש לשלם, בסך 2,850 טון X 3.51$/טון X 2.5% = 250$.
14. סיכום ביניים לגבי ההפלגה באדריאטיק – אשר על כן אני מחייבת את אסלם ואינטרגלובל, ביחד ולחוד, לשלם לכספי לגבי ההפלגה הנדונה: 7,837.5$ + 1,650$ + 250$ = 9,735.5$, בניכוי 5,807$ שהועברו למילאקי = 3,928.5$ = 15,000 ₪ (בקירוב, נכון להיום, ע"פ שער הדולר אותו לקח בחשבון ב"כ כספי בסיכומיו). יש לראות כי סכום זה אינו שונה בהרבה מהסכום שאינטרגלובל טוענת שהיה צריך לשלם לכספי, אם נתעלם מהניכוי הלא ברור ולא מוצדק של 3,170 $, ע"פ המכתב המוזכר מעלה מיום 7.9.2009.

האם הפרה אסלם את הוראות מנגנון הפניה לאחרים לאחר ההובלה באדריאטיק?

1. נחזור ונזכיר כי לפני ההובלה באדריאטיק – לא היו לכספי טענות כלפי אסלם באשר להזמנת ההובלות והמחלוקות החלו לאחר "תקרית" ההובלה באדריאטיק. אין אף חולק כי לפני ההובלה באדריאטיק, עד יולי 2009, בוצעו על פי החוזה 13 הובלות, וכי ההובלה באדריאטיק היתה מס' 14. לשיטת כספי, בכתב התביעה ובסעיף 23 לתצהיר צוריאל, לאחר ההובלה באדריאטיק, אסלם ביצעה 16 הובלות שלא באמצעותה (אלא באמצעות אינטרגלובל), תוך הפרת הוראות מנגנון הפניה לאחרים. כספי דורשת פיצוי לגבי 16 ההובלות, בשיעור הרווחים שהיתה יכולה להפיק לו היתה מבצעת את כל 16 ההובלות הנטענות (לרבות דמי הובלה, דמי סוכן, עמלת ברוקר ועמלת סוכן מהנמל) והכל בסך כולל של למעלה מ-686,000 ₪.
2. אסלם מאשרת כי בוצעו עוד הובלות באמצעות אינטרגלובל, אם כי הדבר לא היה בניגוד להוראות החוזה אלא בהתאם להוראות, לרבות תניות מנגנון הפניה לאחרים.
3. עמדתי לגבי מחלוקת זו היא כי יש לדחות את מרבית טענות כספי לגבי אובדן ההכנסות הצפויות מההובלות שהיא לא ביצעה (אם כי יש לקבל את טענותיה לגבי כך שהיא לא מונתה כסוכן בנמלי ישראל – נושא אשר ידון בנפרד בהמשך).
4. נדון כעת רק בטענותיה של כספי לגבי ההפסדים שנגרמו לה בשל שלא ביצעה את מרביתן של ההובלות לאחר ההובלה באדריאטיק (אובדן דמי ההובלה, דמי סוכן האוניה ועמלת ברוקר). כאן, כפי שצוין, דין מרבית הטענות להדחות (למעט לגבי הפלגה בודדת). הסיבה העיקרית הינה שכספי מבססת את עמדתה על טענת הבלעדיות, ולשיטתה – קטגורית – כל הובלה שבוצעה שלא באמצעותה מהווה הפרה. כספי לא מתמודדת בכלל עם האפשרות שההובלות כשלעצמן אינן מלמדות על הפרה ושיש לבחון את קיום הוראות מנגנון הפניה לאחרים. כספי אינה מציגה בתצהיריה ראיות לגבי השאלה אם קויימו הוראות המנגנון לגבי כל הובלה והובלה. ואבהיר -
5. בתצהירו של צוריאל הוא טוען באופן כללי כי אסלם הפרה את תניות החוזה והוא אינו מספק נתונים עובדתיים לגבי כל הפלגה והפלגה. על מנת לבחון אם יושם כראוי מנגנון הפניה לאחרים, היה על צוריאל לפרט מבחינה עובדתית לגבי כל הפלגה נתונים חיוניים רבים. אגד נתונים ראשון חייב היה להתייחס למחירים – דהיינו, מה היתה הצעת המחיר שאסלם קיבלה ממוביל אחר, מה המחיר שכספי הציעה כהצעת נגד ומה סוכם. נתונים אלו דרושים כדי לראות אם אכן מובילים אחרים הציעו הובלה ב-12$/טון או פחות מכך ואם כספי הצליחה להציע מנגד הובלה במחיר של 1$/טון יותר בלבד. אגד שני של נתונים רלבנטיים כולל מידע לגבי המועד שבו פנתה אסלם לכספי – שכן אסלם אמורה היתה לפנות לכספי 10 ימים לפני מועד הטעינה המשוער וכספי התחייבה להציב אוניה תוך 7 ימי עבודה.
6. כשל ראייתי זה, מצד כספי, חייב להזקף לחובתה – מה גם שהוכח שהיו רק 12 הפלגות שבוצעו אחרי ההובלה באדריאטיק ועד תום התקופה החוזית שלא באמצעות כספי וכי היו 3 הובלות שבוצעו בתקופה זו באמצעות כספי (כלומר, שלא היה ניתוק מוחלט בין הצדדים). כספי "הימרה", בטעות, על הטענה לגבי הבלעדיות, וכאשר טענה זו נדחתה – היא נמצאת במצב בעייתי מבחינת הראיות (וראו כי לתצהירו של צוריאל צורפו 6 מסמכים בלבד שהינם תכתובות דוא"ל מהימים 27.7.2009 עד 2.8.2009, לגבי הובלה בודדת – לעומת המסמכים הרבים הנוספים שצורפו לתצהירי אסלם לגבי הובלות נוספות). כספי הציגה עמדה "טוטאלית", לגבי הפרה מוחלטת לגבי כל ההובלות, למרות שהתברר שהיו הובלות שהיא כן ביצעה (ושכחה לציין בתצהיריה) ולמרות שהתברר שמעולם לא היתה בלעדיות.
7. יתכן שמן הראוי היה לדחות כליל את כל הטענות לגבי ההובלות כאמור, ועם זאת - אם נעיין בקפידה במסמכים ובראיות שהציגה אסלם – נראה כי הוכח שלגבי הפלגה אחת לא יושמו כראוי הוראות מנגנון הפניה לאחרים, ולגביה יש לקבל את טענות כספי. נסקור להלן את כל ההובלות שלאחר ההובלה באדריאטיק (על פי המספור שבסיכומי אסלם):
8. הפלגות 15 עד 18 – אסלם טוענת כי היא פנתה לכספי לגבי הובלות אלו, אך לאור מעצרן של האוניות כמתואר מעלה, לכספי לא היו אניות זמינות ולכן רשאית היתה אסלם לפנות לאחרים. מוסיפה וטוענת אסלם כי היא פנתה לאינטרגלובל וההובלות בוצעו במחירים הנעים בין 11 לבין 11.5 $/טון, כך שלפי הוראות מנגנון הפניה לאחרים – היא לא הפרה את החוזה. אסלם לא הציגה מסמכים לגבי מועדי הפניה לכספי ואף כספי לא הציגה מסמכים לגבי המועדים הרלבנטיים. במצב זה, לא הורם הנטל להוכיח הפרה של מנגנון הפניה לאחרים. מעבר לכך, צוריאל אישר כי כספי ניהלה באותה העת את כלי השיט "מירה", "לנה" ו-"נאביס" (עמ' 9 שורות 11) וכי ביולי 2009 – שתיים מתוך שלוש האוניות היו עצורות (עמ' 10 שורה 30). צוריאל טוען כי אין לכך חשיבות שכן כספי היתה יכולה למלא אחר כל דרישה של אסלם לגבי הובלות, לרבות על ידי חכירת אוניות אחרות ממובילים אחרים – ולראיה, מפנה צוריאל לכך שכספי פנתה לחכור כלי שיט מאינטרגלובל לצורך ביצוע אחת מההובלות כיון שהאוניות שבשליטתה בדרך כלל לא היו זמינות (עמ' 10 שורות 24-26 ועמ' 11 שורה 10). אינני בטוחה שהונחה תשתית ראייתית לגבי זמינות אוניות שכאלו, ובכל מקרה – אני מאמצת את גרסת טוכטרמן לפיה היתה פניה לכספי לגבי הובלות 15-18 וכספי לא הצליחה להעמיד אוניות במועד ובמחיר ראוי. עוד יש לזכור כי הפלגות 15-18 בוצעו במהלך יולי 2009, עד יום 19.7, וכי ביום 20.7 התקיימה הפגישה בין צוריאל לבין טוכטרמן, שצוינה מעלה. אין בסיכום הפגישה כל טענה לגבי הפרות נטענות הנוגעות להפלגות 15-18, ומכאן, שלא הוכחה הפרה לגבי הפלגות אלו.
9. הפלגה 19 – הוכח כי היתה פניה לכספי אשר הודיעה כי היא לא תוכל להעמיד אניה בלוח הזמנים הרלבנטי. אלא מאי, שלגבי הובלה זו הוכח כי ביום 27.7.2009, כשבוע לאחר הפגישה מיום 20.7, שלח צוריאל הצעה לגבי האניה SUDE AKANSU. מתברר כי גם הצעה זו לא הצליחה להביא את אסלם לבצע את ההובלה באמצעות כספי וכי את ההובלה ביצעה אסלם עם אוניה של אינטרגלובל (IONIAN). במכתבו של צוריאל מיום 2.8.2009 הוא מציין כי טוכטרמן שלח לו את ההצעה של אינטרגלובל רק ביום חמישי וכי הוא הצליח להעמיד אניה מתאימה כבר ביום שני – ולכן הוא לא מבין איך טוכטרמן כבר "סגר" עם אינטרגלובל. עוד עולה מהמסמכים (נספח יא' לתצהיר טוכטרמן) כי לא ניתנה הודעה מראש של 10 ימים לכספי, כפי שצריך היה לעשות בהתאם להוראות החוזה. ברי כי אסלם פנתה לכספי "באיחור" ולא איפשרה לה שהות לארגן הובלה כנדרש, וכי במועד בו הגישה כספי "הצעת נגד" בהתאם למנגנון הפניה לאחרים (1$ יותר) – כבר "סגרה" אסלם עם אינטרגלובל את ההובלה. הסברה של אסלם לכך היה שלעיתים בעל המטען הציג את הדרישות לגבי מועדי ההובלה, בלוח זמנים שלא איפשר פניה של 10 ימים מראש, אך הסבר זה אינו יכול להצדיק את הפרת הוראות החוזה, מה גם שלא הוכח. לא הוכח מתי בעל המטען היה פונה לאסלם לגבי ההובלות הצפויות באופן כללי ולא הוכח מתי פנה אל אסלם לגבי ההובלה הספציפית. מעבר לכך, אם אכן היה מקובל שבעל המטען פונה לאסלם לגבי הפלגות בהתראה מראש של פחות מ-10 ימים – ואם המדובר במנהג סביר וידוע – לא היתה צריכה אסלם להתחייב בחוזה להתראה מראש בת 10 ימים, ולמצער – היתה צריכה לנהל מו"מ עם כספי לגבי שינוי התניה וקיצור משך ההודעה מראש (למשל – במהלך הפגישה מיום 20.7, אז הסכימו הצדדים להמשיך ולפעול ע"פ הוראות החוזה). לכן, לגבי הפלגה זו – מצאתי כי אסלם הפרה את החוזה.
10. הפלגה 20 – לגבי הובלה זו, והבאות אחריה – לא הציגה כספי ולו מסמך בודד (להבדיל ממסמכים רבים לגבי הפלגה 19). טוכטרמן הצהיר והעיד כי היתה פניה לכספי, אשר הודיעה מטעמה כי היא יכולה להציב אוניה במועד במחיר של 13$/טון אך לא פחות וכי היתה לו הצעה נגדית של 11$/טון. הוגשו מטעם טוכטרמן תכתובות לגבי הפלגה זו (נספח יג' לתצהירו) התומכות בגרסתו, מהן עולה כי בין הצדדים אכן היו חילופי דברים לגבי הפלגה זו, כי כספי לא העלתה כל טענה לגבי מועד הפניה וכי כספי לא הצליחה להציע "הצעת נגד" מתאימה. צוריאל עוד מציין על גבי מכתבו לגבי הובלה זו כי: "אי אפשר בפחות מ-13$. אם נוכל אז אולי בפעם הבאה.". מכאן, שלא היתה הפרה לגבי הובלה זו ויש עוד ללמוד ממכתב זה שכספי ידעה בזמן אמת שאין המדובר בחוזה בלעדי, שעליה להציג מחירים מסויימים כדי לבצע את ההובלות בפועל וכי לגבי כל הובלה מתנהל מו"מ מחדש. לו כספי היתה סבורה שההובלות באמצעות אינטרגלובל בנסיבות דאז היוו הפרה של החוזה – היתה פונה מיידית בכתב לאסלם ומודיעה על הפרת החוזה ולא מסתפקת בתקווה שאולי "בפעם הבאה" ההובלה תתבצע באמצעותה. המשמעות של הדברים ברורה (לרבות התמיהות לגבי אי הצגת המסמכים מצד התביעה).
11. הפלגה 21 – לגבי הפלגה זו טוען טוכטרמן בתצהירו כי היתה פניה לכספי. לא הוצגו כל מסמכים בנדון – בין אם מצד טוכטרמן ובין אם מצד כספי, אך אין בכך כדי לחייב מסקנה חד משמעית כיון ששני הצדדים הסכימו כי הפניות לגבי ההובלות בוצעו לעיתים בעל-פה. לכן, היות ונטל ההוכחה רובץ על שכמה של כספי, היות וצוריאל בכלל לא התייחס להובלה זו ספציפית, היות וטוכטרמן טען כי היתה פניה והיתה תשובה, היות וגרסתו זו לא נסתרה בחקירה הנגדית והיות ושאר טענותיו לגבי פניות מגובות במסמכים (כמפורט לעיל ולהלן) – נחה דעתי שיש לקבוע שכספי לא הוכיחה את ההפרה לגבי הפלגה זו.
12. הפלגה 22 – הובלה זו בוצעה באמצעות כספי, והדבר מחזק את טענת אסלם לפיה היא לא "נטשה" לחלוטין את כספי, המשיכה לפנות אליה והתקשרה עמה כאשר המחיר היה מתאים.
13. הפלגה 23 – אסלם טוענת כי פנתה לכספי לגבי ההובלה אך כיון שהיא היתה ימים ספורים לאחר הפלגה 22, לא היתה לכספי אוניה נוספת. לא הוצגו מסמכים לגבי הובלה זו, לא לגבי הפניה, לא לגבי מועד הפניה, הצעת המחיר, ההצעה הנגדית וכו' – ואחזור בהקשר זה על הדברים שנאמרו לגבי הפלגה מספר 21.
14. הפלגה 24 – הובלה זו היתה אמורה להתבצע על ידי כספי – בהתאם למכתב כספי מיום 22.10.2009 לגבי הובלה בימים 26-27.10.2009 (נספח טז' לתצהיר טוכטרמן). עם זאת, ביום 29.10.2009 שלח צוריאל מכתב לטוכטרמן ובו הוא מתנצל על כך שהאוניה המיועדת התעכבה מסיבות טכניות. הוא מציין כי הוא חשב שהעיכוב יהא של יומיים לכל היותר אך מתברר שהעיכוב יהא משמעותי הרבה יותר וכי הוא יעשה מאמץ למצוא מוביל אחר (עמ' 11 שורה 31). עוד הוכח כי לגבי הובלה זו – המחיר שהציעה כספי היה 17$/טון בעוד שהמחיר בשוק היה 12$/טון. ארנון נשאל לגבי פער זה והשיב שהסיבה היתה שהאוניה שהציעה כספי היתה אוניה קטנה והמחירים לגבי אוניות שכאלו גבוהים יותר (עמ' 21 שורה 6). מכאן, שאסלם היתה רשאית לפנות למציע אחר בנסיבות ולא היתה הפרה לגבי הובלה זו.
15. הפלגה 25 – אף הובלה זו בוצעה באמצעות כספי, ולא יכולות להיות לגביה כל טענות.
16. הפלגה 26 – טוכטרמן טוען כי היתה פניה לגבי הובלה זו וכספי השיבה שהיא לא יכולה להעמיד אוניה לגביה אלא רק לגבי ההפלגה הבאה בתור. מהתכתובות לגבי הפלגה 27 שיפורטו בהמשך (שהחלו ביום 11.11.2009) עולה שיש תימוכין לטענתו זו של טוכטרמן, ולכן לא שוכנעתי שהיתה הפרה לגבי הובלה זו.
17. הפלגה 27 – הובלה זו היתה אמורה להתבצע על ידי כספי, באמצעות האוניה "סאלה 2" והוסכם בין הצדדים על המחיר (12.5$/טון). ביום 11.11 הודיע צוריאל כי האוניה תפקוד את נמל הטעינה בימים 17-18.11. ביום 17.11 הודיע צוריאל על עיכוב עד יום 19.11. ביום 18.11 הוא הודיע על עיכוב נוסף – עד יום 22.11. ביום 24.11 שוב הודיע צוריאל כי האוניה תתעכב ותהיה מוכנה רק ביום 30.11, הודעה נוספת מבשרת על עיכוב עד יום 1.12, וביום 1.12 הודיע צוריאל כי האוניה תהיה מוכנה ביום 2.12 (עיכוב מצטבר של כשבועיים – וראו את התכתובות נספח טז' לתצהיר טוכטרמן, אשר אולי מן הראוי היה לצרף גם לתצהיר צוריאל). ברי כי בנסיבות היתה רשאית אסלם לפנות למוביל אחר (כפי שעשתה) – וראו כי אסלם ביצעה שלוש הובלות בנובמבר באמצעות אינטרגלובל בעוד ה"סאלה 2" דוחה מעת לעת את הגעתה.
18. הפלגה 28 – זו ההובלה האחרונה אשר במחלוקת, אשר לא בוצעה על ידי כספי שכן האוניה המיועדת ("סאלה 2") שוב התעכבה.
19. הפלגה 29 – היתה ההפלגה האחרונה בשנת 2009 ובוצעה אף היא באמצעות כספי.
20. הנה כי כן, מהאמור מעלה עולה שהוכח כדבעי שאסלם כן פנתה לכספי לגבי ההפלגות, כי כספי ידעה על ההפלגות, ידעה על ההצעות של המתחרים, נוהל מו"מ לגבי המחיר ומועדי ההגעה, כספי התקשתה להעמיד אוניות במועדים הרלבנטים בכלל ובמחירים "אטרקטיביים" בפרט – ועל כן לא ניתן לקבל את מרבית טענותיה. עוד הוכח כי כספי ביצעה שלוש הובלות בתקופה הרלבנטית (דבר שלא צוין בתצהיר צוריאל) וכי כספי היתה אמורה לבצע עוד שלוש הובלות, אלא שהיא היתה זו שהפרה את הוראות החוזה, שכן האוניה שהוזמנה התעכבה שוב ושוב. לפיכך, הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי היתה הפרה לגבי הובלה מס' 19 בלבד, ונעבור לברר את דרישתה הכספית של כספי לגבי הובלה זו שלא בוצעו באמצעותה, לגבי שלושת הפריטים: (א) דמי הובלה; (ב) דמי סוכן אוניה; ו-(ג) עמלת ברוקר.

דמי הובלה –

1. החישובים שבסעיף 26.1 לתצהיר צוריאל מבוססים על ההפרש בין המחיר לטון שאסלם היתה אמורה לשלם לכספי (14$) לבין המחיר לטון שכספי היתה משלמת עבור כלי השיט. דא עקא, שהתברר שבתקופות מסויימות המחיר בשוק ירד עד כדי 11$ או 12.5$ לטון (עמ' 15 שורה 5). במקרה שכזה – אסלם היתה זכאית לפנות למוביל אחר וכספי – על מנת לבצע את ההובלה – היתה חייבת להציע הצעת נגד לגבי 12$ או 13.5$ (בהתאמה), כלומר – 1$ יותר מההצעה הנמוכה. במקרה שכזה – אין מקום לחשב את הפסדיה הנטענים של כספי ביחס ל-14$ אלא למחיר אחר. מעבר לכך, כספי לא צרפה כל ראיה לגבי המחיר שהיא שילמה לבעלי האוניות. על מנת ל"גזור" את הרווח שהיא היתה אמורה להשיא אם היתה מבצעת את כל ההובלות – חייבים היינו לראות מה המחיר הכי גבוה שהיא היתה יכולה לקבל מאסלם ולהפחית ממנו את המחיר הכי נמוך שהיא היתה משלמת לבעלי האוניות. כך היינו למדים מה הרווח הפוטנציאלי לגבי כל הובלה. ראינו לעיל כי לא הוכח המחוסר (ואין לקחת בחשבון 14$/טון בהכרח) ואף לא הוכח המחסר (התשלום לבעלי האוניות). לכן, לגבי כל ההפלגות אשר נסקרו מעלה, לא הוכח גובה הנזק – וזאת אף אם הייתי מגיעה למסקנה בדבר הפרת מנגנון הפניה לאחרים.
2. ומה לגבי הפלגה 19? מהמסמכים נספח יא' לתצהיר טוכטרמן עולה כי לאסלם היתה הצעה לבצע את ההובלה במחיר של 9.85$/טון וכי כספי הציעה "הצעת נגד" במחיר של 10.85$/טון. לו כספי היתה מבצעת את ההובלה, היא היתה יכולה לקבל לכל היותר 10.85$/טון וסביר כי היא לא היתה מוצאת הובלה בפחות מאשר 9.85$/טון. יש לראות כי צוריאל בתחשיבו מציין כי דמי ההובלה הממוצעים באותה תקופה היו 11$/טון, כלומר – שכספי עוד היתה עשויה להיות בהפסד לגבי הובלה זו. מכל מקום – על פי הוראות החוזה ועל פי הנתונים – ניתן להניח כי אם היתה כספי מבצעת את ההובלה היא היתה יכולה להרוויח רק את הפער של 1$/טון לכל היותר (וראו כי אף בסיכומיה של כספי היא מציעה חישוב חילופי לגבי ההפסד הנטען בפריט זה – המבוסס על הפסד בשיעור של 1$/טון). עסקינן בהובלה של 3,080 טון, כלומר שכספי היתה יכולה לקבל 3,080$ מקסימום = 12,012 ₪ (על פי החישוב שמבצע ב"כ כספי בסיכומיו בהתאם לשער דולר של 3.89). סכום זה יש לשלם לכספי.

דמי סוכן אוניה ועמלת ברוקר –

1. צוריאל אישר כי על פי החוזה שבין הצדדים, אין חובה מצד אסלם לשלם לכספי דמי סוכן או עמלת ברוקר וכי על פי החוזה – אסלם היתה אמורה לשלם לכספי רק דמי הובלה והוצאות פריקה בנמל. עם זאת, לטענתו של צוריאל, אי קבלת דמי הסוכן ועמלת הברוקר (מבעל האוניה) הינו הפסד שנגרם עקב הפרת החוזה (עמ' 14 שורות 17-30). מבחינה משפטית יש לקבל את טענת צוריאל לפיה המדובר בנזקים עקיפים, בבחינת אובדן רווחים, הנובעים עקב ההפרה של אסלם את הוראות החוזה. ממשיך וטוען צוריאל כי שיעור דמי סוכן האוניה הינו 1,200$ לכל הובלה ושיעור דמי הברוקר הינו 2.5% מסכום ההובלה הכולל. נתונים אלו לא נסתרו על ידי הנתבעות. לכן, הוכח כי לגבי הובלה 19 בה עסקינן, זכאית כספי לתשלום נוסף בסך 1,200$ כדמי סוכן אוניה ועמלת ברוקר בשיעור של 2.5% X 9.85$/טון X 3,080 טון = 758$. שני הסכומים מסתכמים לכדי 1,958$. סכום זה הינו 7,617 ₪ (סעיף 35.5 לסיכומי כספי).

האם הפרה אסלם את הוראות החוזה לגבי מינוי כספי כסוכן האוניה בארץ?

1. באשר למינוי כספי כסוכן האוניה בנמלי הארץ – אצטט שוב את שתי התניות שמתייחסות לנושא זה בחוזה, לאמור: "בכל מקרה, אפילו אם אסלם תחכור אוניה שלא באמצעות כספי, אסלם תדאג כמיטב יכולתה למנות את כספי כסוכני האוניה בנמלי ישראל", ובהמשך: "כספי ישמשו כסוכני האוניה בנמל הפריקה, בין אם האוניה הוצבה על ידי כספי או אחרים".
2. טוכטרמן בתצהירו בכלל לא התייחס לנושא זה. רובינשטיין נשאל אם כספי שימשה כסוכן לגבי ההובלות שביצעה אינטרגלובל במחצית השניה של 2009 והשיב שכספי לא מונתה כסוכן באף אחת מההובלות, וכאשר נשאל אם טוכטרמן ביקש למנות את כספי כסוכן, השיב: "לא זכור לי בוודאות. ייתכן שהיו פעמים שהוא פנה וביקש שאפנה לבעלים לגבי זה, שכספי סוכנים, אבל לא זכור לי בדיוק" (עמ' 48 שורה 32 ושוב בעמ' 49 שורות 1-11).
3. משמע, שאסלם לא ניסתה כלל לקיים את הוראות החוזה המחייבות אותה לעשות מאמץ לגרום לכך שכספי תשמש כסוכנת בארץ. אמנם, המדובר בתנית "השתדלות", כלומר – שיש לקחת בחשבון את האפשרות שאסלם היתה משתדלת למנות את כספי ונתקלת בסירוב חד משמעי, דא עקא – שכאשר לא הוכח שבכלל היה נסיון למנות את כספי כסוכן, נדמה לי שיש לפסוק לכספי את ההפסד הנגזר מכך (ואפנה לפסיקה הבאה באשר לשוני בין חיוב "השתדלות" לבין חיוב "תוצאה" ובאשר לרף ההוכחה לגבי מאמצי ההשתדלות - ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל (28.9.95); ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 254) וע"א 10745/06 אזולאי נ' המכללה האקדמאית אורט (13.7.2009).
4. באשר לחישוב עמלת הסוכן, טוען צוריאל כי חישוב העמלה הינו בשיעור של 2.5% מהוצאות הפריקה, אשר מחושבות לפי 3.51$/טון. טענה זו לא נסתרה, ותימוכין נמצא במסמכים שצירף טוכטרמן לתצהירו לגבי כל ההפלגות (וראו כי בחלק השני של המסמכים לגבי כל הפלגה, קיים חישוב המתייחס ל-STEVEDORING שם מחושבות הוצאות הפריקה בזיקה ל-3.51$). לכן, חישוב העמלה הרלבנטית, לגבי כל ההפלגות בהן עסקינן מניב את התוצאה הבאה: סך כל הכמות שהובלה בהפלגות 15 עד 28 = 37,855 טון (על פי הטבלה - נספח ב' לסיכומי כספי ואשר עליה מבוססת הדרישה בסעיף 35.7 בסיכומים) X 3.51$/טון X 2.5% = 3,322$ = 12,956 ₪.
5. סיכום ביניים שני לגבי ההובלות באמצעות אחרים – מהמקובץ עולה כי הוכחה הפרה לגבי הפלגה מס' 19, ובשל כך זכאית כספי לתשלום בסך 12,012 ₪ + 7,617 ₪ = 19,629 ₪. עוד הוכח כי אסלם הפרה את החוזה בכך שלא ניסתה למנות את כספי כסוכן בארץ – והפיצוי בהקשר זה הינו בסך 12,956 ₪. סיכום פרק זה מראה כי הפיצוי הראוי הינו בסך של 32,585 ₪.

יתרות חוב נטענות לגבי הפלגות שונות במהלך התקופה החוזית -

1. כספי מעלה דרישה נוספת לגבי יתרות חוב שנותרו לשיטתה בנוגע להובלות שביצעה לטובת אסלם במסגרת החוזה, עד יוני 2009 (הפלגות 1 עד 13) בסך כולל של כ-46,000 ₪. כתימוכין לדרישה זו צורף לתצהירו של צוריאל מסמך שסומן ו' ובו טבלה שהכינה כספי ביום 16/2/2010 לפיה עולה כי לגבי 13 הפלגות שבוצעו במהלך 2009 נותרו חובות בסך 46,295 ₪. אסלם, מנגד, טוענת כי נציגי הצדדים קיימו פגישה במחצית השניה של 2009 ובמהלכה התבצע "גמר חשבון", כי הוסכם שקיימת יתרת חוב מצד אסלם בסך 6,941 ₪ ומצד פסגה בסך 924 ₪ וכי שני הסכומים שולמו לסיום כל ההתחשבנות בהמחאות בחודש 10/2009.
2. מצאתי להעדיף את עמדת אסלם על פני עמדת כספי, במיוחד לאור דיני נטלי הראיה.
3. ראשית, צוריאל בחקירתו טען כי במהלך כל התקופה החוזית היו לו כלפי אסלם הרבה השגות לגבי "אי ביצוע תשלומים ומדיניות של תשלומים" (עמ' 11 שורה 26) ובהמשך הוא שוב טוען כי "היו הרבה מכתבי דרישה" (עמ' 15 שורה 25). דא עקא, שלטענות אלו אין כל תיעוד "בזמן אמת". לא צורף ולו מכתב דרישה בודד אשר נשלח במהלך 2009 וכאשר צוריאל נשאל לגבי ה"השגות" בכתב, השיב: "יש, אבל אין לי להראות אותן כאן" (עמ' 11 שורה 26). בעמ' 15 שורה 25 הוא הוסיף כי היו "הרבה התכתבויות בין הנהלת החשבונות שלנו לבין הנהלת החשבונות של אסלם" – אך לא הוצגה אף לא דוגמא אחת מתוך "ההתכתבויות" - ולא אוכל לקבל את הטענה. יתרה מכך. ביום 2.7.2009, במסגרת ההתכתבויות הסוערות סביב הסכסוך בנוגע להובלה באדריאטיק, כותב צוריאל באחד ממכתביו לטוכטרמן, כדלקמן: "אנחנו מחזיקים אתכם אחראיים להפרת ההסכם בינינו ... אנו דורשים את כל הפרשי ההובלה שלא שילמתם על פי ההסכם והחזר כל הכספים שקיזזתם ללא הצדקה וריבית על האיחור בתשלומים ... חשבון ישלח אליכם בהקדם ...". חשבון כאמור מעולם לא נשלח, אלא במצורף לכתב התביעה מיוני 2010 (שנה לאחר מכן). אף ארנון בחקירתו לא הצליח להסביר אם אי פעם, טרם הגשת התביעה, נשלחו חשבונות לאסלם לגבי ההפרשים הנטענים, וכאשר התבקש להפנות למסמך ממנו ניתן ללמוד על ההפרשים הנטענים או על דרישות שנשלחו (למעט הטבלה שהוכנה כנספח לתצהיר), השיב: "תן לי רגע לחשוב, אין לי תשובה לזה", והפנה לכך שרותי ממשרד כספי היתה בקשר עם סולומון לגבי הנושא (עמ' 24 שורה 3).
4. שנית, גרסת אסלם לגבי "גמר החשבון" לא נסתרה. סולומון הצהירה כי בסוף 2009 היא ביצעה תרשומת לגבי "גמר החשבון" (להלן: "סיכום ההתחשבנות" - נספח ב' לתצהירה). היא עוד הוסיפה כי התקיימה פגישה בינה לבין ארנון ביחד עם רואה החשבון של כספי, כי במהלך הפגישה עברו הצדדים על סיכום ההתחשבנות, כי הסיכום היה שקיים חוב של 924 ₪ מצד פיסגה ושל 6,941 ₪ מצד אסלם, כי לגבי שני סכומים אלו ניתנו המחאות לידי כספי באוקטובר 2009 וכי בכך בא לסיומו גמר ההתחשבנות. אף ארנון אישר בחקירתו הנגדית כי היו ישיבות בינו לבין נציגי אסלם מהנהלת החשבונות לגבי החובות הנטענים וכי בישיבה אחת אף נכח רואה החשבון מטעמם. עם זאת, לטענתו מעולם לא בוצע "גמר חשבון", וכאשר הוא נשאל אם שולמו לידי כספי שתי ההמחאות מאוקטובר – הוא אישר שהסכומים שולמו אך טען כי היה זה "בגין הובלות" (עמ' 22 שורה 13). היות וטענת סלומון לגבי מהות ומטרת שתי ההמחאות מאוקטובר היתה ידוע לכספי עובר לדיון ההוכחות, הייתי מצפה מכספי להראות בדיוק איזו הובלה שולמה באמצעות שתי ההמחאות מאוקטובר. לא מצאתי במסמכים הסבר לשני התשלומים – לא הוכח שהיתה הובלה אשר בעטיה היה צריך לשלם סכומים אלו (מחודש אוקטובר 2009) ועצם התשלום של הסכומים המדוייקים הללו (המופיעים בסיכום ההתחשבנות) מחזק את טענת סלומון לגבי כך שאכן לאחר התשלום ההתחשבנות "נגמרה".
5. שלישית, יש לראות כי תצהירה של סלומון מפורט ביותר, כולל מסמכים רבים התומכים בכל חשבון וחשבון, לגבי כל הפלגה והפלגה ויש בו תיעוד שמסביר כל דרישת תשלום מצד כספי. לגבי כל הפלגה מתוך 13 ההפלגות הנדונות – מנתחת סלומון את הדרישה ומראה מהם המסמכים המקוריים אשר בבסיס דרישת התשלום של כספי וכמה שולם מטעם אסלם. כספי לא הציגה גרסה שיש בה כדי לסתור את הטענות המפורטות של סולומון ולא הצליחה (במהלך העדויות או בסיכומים) להצביע על טעות בתחשיביה של סולומון.
6. רביעית, למעשה, מסעיף 29.9 לסיכומים של כספי עולה כי כספי מודה שחישוביה של סולומון מדויקים ומגובים במסמכים ועולה לה לפתע טענה חדשה התוקפת קיזוזים מסוימים שבוצעו. כוונתי כאן הינה לסוגית "קיזוז עלויות הברזנטים" – סוגיה שצצה (במפתיע) רק בסוף ישיבת ההוכחות וחזרה בסיכומי כספי. ומהי הטענה? שלאחר מעבר קפדני על כל המסמכים שצירפה סולומון לתצהירה עולה כי חישוביה מדויקים אלא שישנן חמש חשבוניות שלפיהן חויבה כספי בעלויות של פעולה המכונה "הורדה והנחת ברזנט", וחיוב זה אינו כדין. טוענת כספי בסיכומיה כי חמש החשבוניות מסתכמות לסך של כ-17,600 ₪ (ע"פ הטבלה שצורפה לסיכומים כנספח א') וכי קיזוז חד צדדי זה של העלויות הקשורות לברזנטים אינה ע"פ המוסכם, ולכן יש להשיב לכספי את הסכום של 17,600 לכל הפחות. באשר לסוגית הברזנטים – אין לי אלא לומר שיש בה משום הרחבת חזית וכי היא לא הוכחה. החשבונות השוטפים מאת אסלם לכספי ובהם ההתיחסות ל"קיזוזי הברזנטים" נשלחו באופן סדיר לכספי במהלך החודשים פברואר עד מאי 2009 וכספי לא העלתה ולו טענה בודדת לגבי קיזוזים אלו. יש לראות כי העדים מטעם כספי אף לא טענו שהיו להם השגות לגבי סוגית הברזנטים. אף לגבי נושא זה, לא הוצגה מטעם שני העדים מטעם כספי כל ראיה לגבי חיובי הברזנטים, אף אחד מהשניים בתצהירו או בעדותו לא התייחס להסכמות החוזיות לגבי הברזנטים, לגבי מי אמור לשלם מה – והנושא עלה במשפט אחד בחקירת עדי ההגנה ובשני משפטים בסיכומים. אין בכך די, מעבר לכך שסולומון דווקא הסבירה שקיזוז חיובי הברזנט נעשה בהסכמת כספי וכי כספי קיבלה את כל החיובים השוטפים לגבי הקיזוז (עמ' 30 שורות 3-8). לא הוכח מקדמית מהי מהות החיוב, לא הוכח מי אמור לשאת בחיוב ולא אוכל לקבל את טענת כספי לפיה החיוב היה שלא כמוסכם ויש להשיבו רטרואקטיבית לידיה.

יתרות חוב נטענות בגין איחור בתשלומים במהלך התקופה החוזית -

1. דרישתה האחרונה של כספי מתייחסת לכך שלטענתה, במהלך כל התקופה החוזית שילמה אסלם תשלומים באיחור והדבר מקנה לה זכות לדרוש את הריבית הקבוע בחוזה לגבי תשלומים שבאיחור – בסך כולל של 23,306 ₪. כספי מפנה בהקשר זה לטבלה נספח ז' לתצהיר צוריאל לגבי הפרשי הריבית החוזיים בהתייחס לכל תשלום – אם כי הסכום הכולל שבטבלה הינו כ-25,000 ₪ ולא 23,000 ₪.
2. אין חולק כי על פי הוראות החוזה "על אי תשלום בזמן, ישלמו חברת אסלם בע"מ או פסגה בע"מ ריבית של 0.9% בחודש לגבי איחור בתשלום של מעבר ל-45 יום מתאריך שטר המטען". צוריאל מצרף בתמיכה לדרישה זו טבלה שסומנה ז' ובה פירוט של חמש הפלגות שלגביהן, לטענתו, שולמו כספים באיחור – ולצדם חישוב הריבית החוזית המגיעה לכספי.
3. תחילה יאמר כי ההפלגה הראשונה מתוך החמש הינה הפלגה המכונה "מירה 30/08", כלומר, הפלגה של האוניה מירה בשנת 2008 (כפי שאישר צוריאל – עמ' 15 שורה 28). היות והחוזה החל בינואר 2009 והתייחס להזמנת הפלגות החל מינואר 2009 ואילך - אין רלבנטיות להפלגה זו. סך הפרשים הנטענים לגבי הפלגה זו הינו 10,155 ₪ (על פי הטבלה שבנספח ז' לתצהיר צוריאל), ולכן מהסכום שבטבלה (כ-25,000 ₪) יש לנכות כבר עתה כ-10,000 ₪. בנוסף, יש לראות כי בתחתית הטבלה שהכין צוריאל ישנה דרישה לתשלום 1,125.37 ₪ לגבי "ריבית מיום 15.9.2009 ועד 15.2.2010". סעיף זה לא ברור. יתכן שהכוונה לריבית על הריבית, אך אף אם זו היתה הכוונה, המועדים לא ברורים והחישוב מתייחס ממילא לכל הטבלה, למרות שיש להפחית 10,155 ₪ מהטבלה. לכן, גם פריט זה לא הוכח ויש לבצע ניכוי נוסף של 1,125 ₪, ואם כך - הסכום המקסימלי שאותו יכולה כספי לדרוש לגבי הריביות הינו כ-14,000 ₪.
4. לגבי דרישה זו – מצד אחד, אין חולק כי החיוב בריבית לגבי איחורים בתשלום הינו אחד מתנאי החוזה החד משמעיים. מצד שני, מצאתי כי יש שיהוי בהצגתה כמו גם אפשרות שהיה לגביה ויתור מסוים. יש לראות כי צוריאל שוב מסביר כי במהלך התקופה החוזית הוא אמר לטוכטרמן "בין בכתב ובין בעל-פה" כי הוא יחייב אותו לגבי הפרשי הריבית (עמ' 16 שורה 4), אך שוב – ללא כל אסמכתא לגבי דרישה קונקרטית בכתב לתשלום הפרשי ריבית או טענה לגבי אי תשלום במועד. יש לראות כי צוריאל אישר שכספי הסכימה לקבל מידי אסלם המחאות דחויות לגבי התשלומים הרלבנטיים, ללא שנשלחה אי פעם חשבונית לגבי הפרשי ריביות ואף כאן אפנה לכך שסולומון הצהירה והעידה שלא הועלתה כל דרישה לגבי הריביות אף במהלך הפגישה שהתקיימה לצורך ביצוע גמר החשבון. לכן, מצאתי לחייב את אסלם לשלם בערך מחצית מהסכום הנתבע, כלומר: 7,000 ₪.

סיכום לעניין חבותה של אסלם –

1. מכאן שעל אסלם לשלם לכספי 32,585 ₪ + 7,000 ₪ = 39,585 ₪, ובמעוגל – 40,000 ₪.

אחריותו של טוכטרמן –

1. בכתב התביעה (סעיפים 28, 29 ו-34) נטען כי עילת התביעה כלפי טוכטרמן מבוססת על שתי טענות: האחת - כי הוא הפר את החוזה; והשניה – סומכת על חתימתו כערב לחיובי אסלם מכח החוזה. למקרא החוזה עולה בבירור שטוכטרמן אינו צד לחוזה באופן אישי ולכן לא יכול לחוב אישית בגין הפרת החוזה (בהעדר כל טענה לגבי התחייבות אישית שלו מעבר למצוין בחוזה). לגבי ערבותו – הרי שטוכטרמן חתם על כתב ערבות, נספח לחוזה, ביום 29.3.2009 ובו התחייב אישית לשאת באחריות לכל חובות אסלם כלפי כספי "בגין הפעילות השוטפת, צ'קים לפרעון ... וכל חוב אחר שירשם במהלך הסכם 2009. ערבות זו תהיה בתוקף עד לסילוק מלא של כל חובות החברה".
2. משמע, שיש לראות בטוכטרמן כערב אישי לכל חוב שנוצר מצד אסלם כלפי כספי במסגרת ביצועו של החוזה. לכן, טוכטרמן חייב אישית לשאת בחובות של אסלם המפורטים מעלה, ביחד עם אסלם.

עילת התביעה כנגד אינטרגלובל -

1. אזכיר שוב כי כנגד אינטרגלובל נטען כי היא גרמה לאסלם להפר את החוזה וחבותה הנטענת סומכת על הוראות סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המורה כך:

"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הרינו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי ..."

1. לשיטתי, לא הוכחה עילת התביעה כנגד אינטרגלובל בנוגע לגרם הפרת החוזה.
2. ראשית, היות והחוזה ממילא לא העניק לכספי בלעדיות כפי שהיא טוענת, אזי שנשמטת האפשרות לטעון לגרם הפרת החוזה בהיבט זה. אזכיר שוב, כפי שפורט מעלה, שהוראות החוזה כוללות במפורש את האפשרות שאסלם תוכל לבחון הצעות מחיר של מתחרות – ואינטרגלובל הינה בדיוק מתחרה שכזו. זכותה להציע הצעות זולות יותר (כפי שזכותה של אסלם היה לשקול הצעות שכאלו) – וההובלות שבוצעו על ידי אינטרגלובל אינן מהוות הפרה של החוזה. אם אסלם לא הפרה את החוזה בכל הנועד להובלות עם אינטרגלובל, לא ניתן לטעון שאינטרגלובל גרמה להפרה.
3. שנית, אם ההובלה באדריאטיק שביצעה אינטרגלובל היא "החטא הקדמון", כלומר – שביצוע הובלה זו נועד על מנת לגרום להפרת החוזה – אזי שהיה צריך להוכיח שאינטרגלובל ידעה על מהות היחסים בין כספי לבין אסלם לפני שהיא ביצעה את ההובלה באדריאטיק. נתון עובדתי זה לא הוכח. ארנון עצמו מוסר (בסעיף 2 לתצהירו) כי הוא יזם פגישה עם רובינשטיין "מיד כשנודע לנו כי האוניה שהוצבה ביאלי הינה ...", כלומר – שהוא פנה לרובינשטיין אחרי שאינטרגלובל כבר קיבלה על עצמה לבצע את ההובלה באדריאטיק והאוניה כבר הגיעה להטענת הפומיס. ארנון טוען כי רק אז הוא טען באזני רובינשטיין כי לכספי יש "הסכם הובלה בלעדי" עם אסלם. רובינשטיין, מאשר שהתקיימה פגישה עם ארנון, אך טען כי ההסדר בין אסלם לבין כספי הוצג בפניו רק אחרי שהאוניה הגיעה לאשדוד (ומוסיף כי לדעתו אין המדובר בחוזה "בלעדיות" – סעיף 17 לתצהירו). מכאן, שאף לשיטת כספי – לפני ביצוע ההובלה הראשונה על ידי אינטרגלובל היא לא ידעה על היחסים בין כספי לבין אסלם, ובוודאי שלא על הבלעדיות הנטענת. אם אינטרגלובל לא ידעה על החוזה לפני ההתקשרות לגבי ההובלה באדריאטיק – איך ניתן לומר שהיא התכוונה לגרום להפרת ההתקשרות במועד זה?
4. שלישית, אף לגבי ההתקשרויות בין אינטרגלובל לבין אסלם לאחר ההובלה באדריאטיק לא הוכחה ידיעה מספקת מצד אינטרגלובל. אמנם, אני מסכימה עם טענת כספי לפיה לאחר פרשת ההובלה באדריאטיק, רובינשטיין כן ידע על היחסים בין אסלם לבין כספי - וראו כי הוא מאשר שהוא שמע אודות ההסכם אחרי שההובלה באדריאטיק הגיעה לנמל אשדוד (סעיף 17 לתצהירו, פסקה שניה). בהתאם, הרי שכאשר רובינשטיין נשאל אם הוא ידע על החוזה בחודשים שלאחר ההובלה באדריאטיק וכאשר השיב שהוא לא ידע על החוזה – אזי שהוא לא הקפיד לומר אמת (ולא פעם יחידה אלא פעמיים - עמ' 42 שורה 26 ושוב בעמ' 43 שורה 4). אוסיף עוד כי נסיונו להסביר את עצמו, כשהופנה לקושי שתשובותיו הנ"ל מעוררות, לא צלח (עמ' 43 שורות 23-32) והוא "הסתבך" עת ניסה לעשות אבחנה בין ידיעתו לגבי החוזה לבין קריאתו של החוזה, והסתבך עוד יותר כאשר מסר שאולי הוא שמע על החוזה מטוכטרמן ולא מארנון (עמ' 43 ו-44). עם זאת, אין בעדותו זו כדי לשנות את הנפקות המשפטית של הדברים. כל עוד לא היה הסכם בלעדיות – אסלם לא הפרה אותו ואינטרגלובל לא גרמה להפר אותו.
5. יש לשאול עתה – אם רובינשטיין ידע את כל תניות החוזה – כלומר, האם ידע שעל אסלם לבקש מכספי הובלות 10 ימים מראש, על כך שכספי יכולה להודיע על העמדת אוניה עד 7 ימים לפני ההובלה, על כך שלכספי זכות סירוב ראשונה לגבי הובלה במחיר של 1$ יותר מהצעת המתחרים וכו'. אם מצאנו לעיל שיתכן ואסלם הפרה את החוזה במובן שהיא לא הקפידה על יישום מנגנון הפניה לאחרים, אזי שעל מנת לראות באינטרגלובל כמי שגרמה לאי קיום המנגנון, יש להוכיח שהיא ידעה על המנגנון ועל כך שהיא גורמת להפרת המנגנון – ואף זאת, בדיעבד – רק לגבי הפלגה 19.
6. בהקשר זה אפנה לע"א 4595/06 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה נצרת עילית נ' סבן (17.7.2011), שם חזר בהמ"ש (בסעיף 63 לפסה"ד) על ההלכה לפיה:

"אחד מיסודותיה של עוולת גרם הפרת חוזה הוא מודעות לגרימת ההפרה."

וזאת אף אם הפסיקה הכירה בכך שידיעה, משמעה גם ידיעה קונסטרוקטיבית ולו בבחינת עצימת עיניים – ע"א 8810/08 ברוש נ' יעקב פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ (7.11.2010); ת"א (מחוזי נצרת) 41266-10-10 בוחניק נ' כמיסה (21.9.2011) שם נדחתה טענה לגבי גרם הפרת חוזה בנסיבות בהן הוענקה למתקשר חוזי זכות קדימה לרכישת מקרקעין והופנתה טענה כלפי צד שלישי לפיה הוא גרם לאי מתן זכות הקדימה). במקרה זה – לא הונחה תשתית לקביעה כי אינטרגלובל ידעה על המנגנון. עדי התביעה לא טענו שהיא ידעה, עדי ההגנה לא טענו כי היא ידעה ומהתכתובות לא עולה כי היא ידעה – או שהיתה צריכה לדעת. לכן, לא הוכח שאינטרגלובל גרמה לאסלם להפר את מנגנון הפניה לאחרים – באותם מקרים אשר לגביהם נקבע לעיל כי אסלם אכן הפרה את הוראות המנגנון.

1. רביעית, על מנת שתקום חבות מכל עוולת "גרם הפרת חוזה", יש להראות כי פועלו של המעוול הוא שגרם להפרת החוזה. אין עסקינן ב"סתם" צד ג' אשר נהנה מהעובדה ששני הצדדים לחוזה הפסיקו את ההתקשרות, אלא שיש להוכיח שהמדובר בצד ג' שפעל במטרה לגרום להפרת החוזה והצליח במשימתו – כלומר, שהוא זה אשר גרם להפרת החוזה. במקרה דכאן, טוכטרמן העיד כי הוא היה היוזם של הפניות לאינטרגלובל (לא כולל הפניה הראשונה לגבי ההובלה באדריאטיק – פניה אשר היתה בכלל ביוזמת כספי). רובינשטיין אף הוא העיד כי טוכטרמן היה זה שפנה אליו לגבי ההובלות אחרי יולי 2009, מסר לו את פרטי ההובלה הנדרשת וביקש לדעת אם יש אוניה פנויה וביקש הצעת מחיר (עמ' 46, שורות 3-8 ושוב בעמ' 51 שורות 8-11 שם חוזר רובינשטיין על כך שטוכטרמן היה זה שיזם אליו את כל הפניות במהלך 2009 וביקש הצעות מחיר). אם טוכטרמן היה היוזם – אזי שאף אם היוזמה עולה כדי הפרת החוזה – אינטרגלובל לא היתה זו שגרמה לכך (וראו את הדיון באשר לשידול להפרת חוזה, בספרה של נילי כהן, גרם הפרת חוזה - דיני הנזיקין, העוולות השונות (בעריכת ג' טדסקי), עמ' 114 ואילך ועמ' 150-154 [תשמ"ו]).
2. לכן, לא מצאתי שיש לחייב את אינטרגלובל לגבי ההפסדים הנטענים עקב הפרת החוזה.

הערה לפני סיכום –

1. צר לי שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות בתיק זה. הצדדים קיימו מו"מ ביניהם במהלך ניהול התיק ואף לאחר תום שמיעת הראיות (ובשל התמשכות המו"מ אף ניתנו אורכות להגשת הסיכומים). אין ספק כי התנהלות הצדדים בשנת 2009 לא היתה בדיוק בהתאם להוראות החוזה – אך שוכנעתי כי לא היתה כוונת זדון מאחורי הדברים. דומה כי המצב בתחום ההובלות הימיות בעת הרלבנטית כמו גם המצב הספציפי של כספי הם אלו אשר הביאו את הצדדים לנהוג כפי שנהגו. בעת שהתרחשו המהלכים הצדדים לא הקפידו על התנהלות "לפי הספר", וחבל שכיום הם מצפים שבית המשפט יוכל לנתח במדויק את ההתנהלויות בדיעבד "לפי הספר", לפי דיני הראיות ולפי דיני החוזים. יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להבנה לגבי סכום מסוים, סביר, לתשלום לסיום הפרשה, במיוחד שעה שכספי, אסלם ופסגה כבר אינן חברות פעילות כיום (כפי שהוכח והוסכם).

סיכום –

1. אשר על כן, לאור כל האמור מעלה, אני מורה כדלקמן:

על הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, לשלם לכספי 40,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 9,400 ₪ (כולל מע"מ) ובתוספת החזר אגרה חלקי בסך 5,000 ₪ - לגבי החובות למעט בעניין ההובלה באדריאטיק.

על הנתבעים 1-4, ביחד ולחוד, לשלם לכספי 15,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,900 ₪ (כולל מע"מ) ובתוספת החזר אגרה חלקי בסך 2,000 ₪ - לגבי פרשת ההובלה באדריאטיק.

כל התשלומים בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 3 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

1. פּוּמִיס או חֲפָף הוא סלע הנוצר מהתקררות מהירה של לבה געשית, האוצרת בתוכה בועות ואדי מים. משמשת, בין היתר, בתעשית ענף הבניה. ↑