לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

גזר דין כנגד הנאשמת 1

1. כתב אישום זה כנגד מטיילי אירוס ירוחם א.א. (1992) בע"מ (להלן – הנאשמת) הינו בגין ניכוי שלא כדין משכרו של עובד, עבירה לפי סעיפים 25א ו-25ב(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

2. למען שלמות התמונה יצוין כי הנאשמת נמצאת בהליכי פירוק ויוצגה על ידי הכנ"ר במסגרת ההליכים מושא גזר דין זה. במסגרת הדיון שהתקיים בבית הדין מסרה ב"כ הכנ"ר כי צו הפירוק ניתן כשנתיים לאחר האירוע הנטען בכתב האישום וכי כנגד הנאשמת הוגשו 78 תביעות חוב בסכום כולל של 18,000,000 ₪, מתוכם סך של 5,000,000 ₪ נדרש בדין קדימה על ידי ביטוח לאומי בגין שכר ששולם לעובדים על ידי רשויות המס. קופת הפירוק ריקה ולא צפוי שייכנס סכום כלשהו לקופת הפירוק.

3. עובדות כתב האישום –

הנאשמת היתה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, חברה בע"מ אשר העסיקה עובדים. ביום 17.6.09, במסגרת חקירה שנערכה לנאשמת, נמצא כי הנאשמת ניכתה בחודשים 12/2008 ועד 5/2009 משכרו של העובד אדמו דוד מרונא סכומי כסף בניגוד לקבוע בחוק הגנת השכר.

4. הנאשמת הודתה בעובדות המפורטות בכתב האישום ללא ניהול הוכחות וביום 13.6.13 הורשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

5. יצוין כי כתב האישום הוגש גם כנגד מנהל החברה, עמרם אוחנה, אולם הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ועל כן, כתב האישום כנגד הנאשם 2 נקבע להוכחות.

6. טיעוני המאשימה לעונש –

א. הנאשמת ניכתה משכרו של עובד סכומי כסף בניגוד לחוק הגנת השכר. מדובר בעבירה משמעותית הפוגעת בעובד ובזכויותיו.

ב. העבירה הינה עבירה כלכלית. המעביד ניסה לחסוך כספים על גבו של העובד.

ג. הקנס המירבי הקבוע בחוק לעבירה זו הינו 1,130,000 ש"ח. יחד עם זאת הואיל ומדובר בנאשמת המצויה בהליכי פירוק, אשר הודתה וחסכה מזמנם של הכל, מבקשת המאשימה להשית על הנאשמת קנס בשווי 30% מהקנס המקסימלי הקבוע בחוק וסה"כ 339,000 ₪.

7. טיעוני הנאשמת לעונש (באמצעות הכנ"ר) –

א. קופת הפירוק ריקה ולא ניתן יהיה לשלם את הסכומים המבוקשים על ידי המאשימה. כמו כן, לא צפוי כי יועברו סכומים כלשהם לטובת קופת הפירוק.

ב. הנאשמת משאירה לשיקול בית הדין את הקנס שייפסק לחובתה.

דיון והכרעה –

8. על גזר הדין שלפנינו חל תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – התיקון) העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. התיקון חל על כל התיקים בהם ניתנה הכרעת דין לאחר יום 10.7.12.

9. מטרת התיקון, כפי שנקבעה בסעיף 40 א', הינה –

"לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה" .

העיקרון המנחה בענישה נקבע בסעיף 40 ב' לחוק – "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה העיקרון המנחה)".

10. התיקון לחוק מגדיר מהם השלבים בהבניית גזר הדין –

א. קביעת מתחם העונש ההולם – בבוא בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, עליו לעשות כן בהתאם לעקרון המנחה ובהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה וכן בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40 ט). בשלב זה לא ניתן ביטוי לנסיבות האישיות של מבצע העבירה שאינן קשורות לעבירה.

ב. גזירת הדין – בית המשפט מביא לידי ביטוי את הנסיבות האישיות של מבצע העבירה שאינן קשורות למעשה העבירה. כגון: גילו, עברו הפלילי, נטילת האחריות, פגיעת העונש במשפחתו, נסיבות חיים קשות שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק ועוד. שיקולי הרתעת היחיד והרבים ונסיבותיו האישיות של הנאשם, אינם מאפשרים סטייה מן המתחם, אלא רק משפיעים על העונש בתוך המתחם.

ג. החוק מתייחס לשני שיקולים בגינם ניתן לחרוג ממתחם הענישה: השיקול השיקומי, המאפשר חריגה לקולא מהמתחם, וכן שיקול ההגנה על שלום הציבור, המאפשר חריגה לחומרא מהמתחם.

ד. בית המשפט נדרש להתייחס למצב של ריבוי עבירות וריבוי אירועים (סעיף 40 יג). במקרים בהם הרשיע בית המשפט את הנאשם במספר עבירות המהוות מספר אירועים, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לכל האירועים. בגזירת העונש במקרים אלה יתחשב בית המשפט במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש.

11. לאור העקרונות שפורטו לעיל, אבחן את השיקולים המנחים על פי הוראות התיקון.

12. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו –

א. כתב האישום עוסק בהפרתו של חוק מגן –חוק הגנת השכר. דומה שאין צורך להכביר מילים אודות חשיבותם של חוקי המגן הסוציאליים אשר אין להקל ראש בחשיבותם. עבירה על חוקי המגן אין ראוי שתעבור לסדר היום. חוקי המגן, כפי שהם נקראים בפסיקה כשמם כן הם, נועדו להגן על העובד ולשמור על זכויותיו ואין להתנות עליהם.

ב. על תכליתם של חוקי המגן עמדה סגנית הנשיא השופטת (בדימוס) אלישבע ברק במסגרת דב"ע 3-237/97 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל – רשות השידור (ניתן ביום 28.8.01) –

"חוקי המגן קובעים זכויות סוציאליות מינימליות לעובדים. החברה האנושית סבורה שזכויות מינימליות אלו הן כוח חיוני לעובדים שאין לאפשר לוותר עליו. יש להגן על העובדים. זהו הנימוק העיקרי לקוגנטיות של חוקי המגן. נימוק נוסף הוא המודעות של משפט העבודה לעמדת המיקוח החלשה של העובד. גישה זו מצאה לה ביסוס במשך כמה עשרות השנים לקיומו של משפט העבודה בישראל. בית הדין לא סטה מגישה זו במשך תקופה ממשוכת וטוב שכך. יש חשיבות לכך שהמערכת המשפטית עמדה על נוקשות זו בתחילת דרכו של משפט העבודה. היה חשוב לבסס עקרונות אלו. כיום ההלכה מבוססת. ההגנה המוחלטת על זכויותיו המינימליות של העובד היא עובדה קיימת".

כן נאמר בע"ע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל נציבות שרות המדינה נ' תמי עדרבי, (ניתן ביום 25.11.07) (פורסם בנבו) –

"זכויות מכח חקיקת המגן הינן בבחינת יסוד מכונן ביחסי עבודה, ויש להקפיד בשמירתן ובהרחבת תחולתן על כלל ציבור העובדים".

ג. בע"ע 73/03 קרן ההשתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' ערבה המועצה המקומית נקבע כי אי העברת כספים שנוכו מהעובד ליעדם הינה עבירה אליה יש להתייחס בחומרה.

ד. לאור האמור לעיל ומשהחוקים מטילים סנקציה פלילית על מעסיק העובר עליהם, ברי הוא כי משנקבע כי הנאשמת עברה על חוקי המגן עליה ליתן על כך את הדין.

13. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מושא כתב האישום –

א. במסגרת ת"פ 435-06 מדינת ישראל משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' ל ה ט מ לקידום הכשרה טכנולוגיה בע"מ ואח' - הורשעה הנאשמת בעבירה של אי תשלום שכר מינימום לפי סעיפים 2 ו-14 לחוק שכר מינימום התשמ"ז-1987 ובעבירה של אי העברת סכומים שנוכו משכר עבודה לקופת הגמל, בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר. בשל "הנסיבות הקיצוניות", כפי שנכתב בגזר הדין, הושת על הנאשמת קנס בסך 5,000 ₪.

ב. במסגרת ת"פ 11150-12-10 מדינת ישראל נ' כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ ואח' - הורשעה הנאשמת בעבירות על סעיפים 25 א (6) ו- 25 ב (2) לחוק הגנת השכר ובעבירות על סעיפים 26 ו- 28 (ב) (3) וכן סעיפים 28 ו- 15 (א) (2) לחוק חופשה שנתית. במסגרת הסדר טיעון סגור הושת על הנאשמת קנס בסך 39,870 ₪.

ג. במסגרת ת"פ 31434-05-11 מדינת ישראל נ' מפעלי נייר ירושלים ונאמן (2000) בע"מ - הורשעה הנאשמת בעבירות על סעיפים 13, 28 (א)(2) ו – 29 לחוק חופשה שנתית ועבירה לפי סעיפים 25א (6) ו-25ב(ג) לחוק הגנת השכר. במסגרת הסדר טיעון פתוח הושת על הנאשמת קנס בסך 10,000 ₪ בגין שתי עבירות על חוק חופשה שנתית וקנס בסך 50,000 ₪ בגין העבירות על חוק הגנת השכר.

14. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה –

א. על פי סעיף 40ט לחוק העונשין, בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם בנסיבות הקשורות לביצוע העבירה נדרש בית המשפט להתחשב, לקולא או לחומרא, בנסיבות כדלקמן –

"(א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם:

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה;

(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה;

(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;

(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה;

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה;

(6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו;

(7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה;

(8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה;

(9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1;

(10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו;

(11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה.

(ב) לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11) – ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם.

ב. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – כתוצאה מביצוע העבירה לא הועברו כספים שנוכו ממשכורת של עובד במשך 6 חודשים.

15. מתחם הענישה הראוי –

באשר לעבירות על חוק הגנת השכר - לאחר סקירת הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומשהעבירה מכח חוק הגנת השכר אינה עבירה מנהלית - הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי הוא בין 25,000 ₪ ל – 75,000 ₪ בגין כל עבירה על חוק הגנת השכר.

באשר לסוגית ריבוי עבירות ובהתאם להוראות סעיף 40 יג – המאשימה לא טענה לריבוי עבירות אלא מטיעוניה לעונש עולה כי היא רואה בעבירת אי העברת הכספים המנוכים משכרו של העובד כיחידת עבירה אחת.

בנסיבות המקרה שלפנינו, הואיל ומדובר בעובד אחד אשר הניכויים משכרו לא הועברו כנדרש, משהנאשמת נמצאת בהליכי פירוק והוגשו כנגדה תביעות בעשרות מיליוני שקלים וקופת הפירוק ריקה, משלא הוכח מהן הנסיבות בגינן לא הועברו הניכויים משכרו של העובד, וכן משהמאשימה עצמה ראתה בעבירה יחידת עבירה אחת, הנני סבורה כי יש לראות בעבירת אי העברת הכספים המנוכים משכרו של העובד, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, כפרשייה אחת.

16. העונש –

א. על פי הוראת סעיף 40 ג(ב) לחוק יש לגזור את העונש מתוך מתחם הענישה הראוי בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כאמור בסעיף 40יא). בענייננו, הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה אשר יש בהן כדי להשפיע על העונש הינן כדלקמן –

1. הנאשמת בחרה להודות בעובדות כתב האישום ללא ניהול הוכחות ובכך חסכה זמן שיפוטי יקר.

2. הנאשמת מצויה בהליכי פירוק.

3. כנגד הנאשמת הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של 18,000,000 ₪. קופת הפירוק ריקה ולא צפויות הכנסות לקופת הפירוק.

ב. בהתחשב בכל האמור לעיל משמחד, מדובר באי העברת כספים במשך מספר חודשים ומאידך, משקבענו כי יש לראות בעבירות מושא כתב האישום כיחידת עבירה אחת ולא מספר עבירות, הנני משיתה על הנאשמת קנס בסך 75,000 ₪ בגין העבירה על חוק הגנת השכר שישולם עד לא יאוחר מיום 30.10.2013.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ד, (17 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.