בעניין: מדינת ישראל המאשימה

נ ג ד

אייל מזרחי הנאשם

<#2#>

נוכחים:

בא כח המאשימה עו"ד חגי פליישמן

הנאשם ובא כוחו עו"ד רוזנטל

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בהחזקת סכין שלא כדין.

2. קודם שאמשיך אציין את החלטת בית המשפט מיום 6.1.2013 שהתייחסה לעובדה שלאחר הודאת הנאשם ניתנה פסיקת בית המשפט העליון בפרשת בן חיים; יש לראות החלטה זו על נימוקיה כחלק מגזר דין זה. בתמצית הדברים הורה בית המשפט לתביעה במסגרת החלטה זו, מהטעמים שפורטו בה, להודיע בתחילת הטיעונים לעונש, האם, אילו התפרסמה הלכת בן חיים קודם הודאת הנאשם הייתה ההלכה תקיפה ביחס לנסיבותיו של הנאשם דנן, אם לאו. בהמשך אף ניתן ביטוי לכך שאם אכן היתה חלה ההלכה הנ"ל על נסיבות פרשתנו יינתן לכך ביטוי במסגרת גזר הדין.

3. בהגינותה, אישרה התביעה, שהלכת בן חיים היתה חלה על הנאשם אילו ניתן פסק הדין בעניין מספר חודשים קודם לכן.

4. ומכאן, לדיון בעונשו של הנאשם לגופו. עמדת התביעה, למאסר על תנאי וקנס.

5. ומנגד, בא כוחו הנכבד של הנאשם, שמבקש בנסיבות העניין שיבטל בית המשפט את הרשעת הנאשם, תוך שציין שעל הפרק נאשם ללא עבר פלילי קודם ובשים לב לנימוקי החלטת ביניים של בית משפט זה ראוי בנסיבות הלכת בן חיים, להימנע ממיצוי הדין עימו.

6. נתון רלוונטי נוסף: על שולחן בית המשפט תסקיר מטעם שירות המבחן. במוקד התסקיר עמדת הנאשם המצביעה על העדר נכונות, ולדבריו, גם העדר מסוגלות, להתחייב לביצוע של"צ כלשהו. הטעם לכך - במצבה הרפואי של אמו, אותה הוא סועד. בנקודה זאת נתונה חשיבות גם לכך שבקשה קצינת המבחן, ובצדק רב, לבחון עם הנאשם האם נכון הוא לבצע של"צ בפריסה רחבה מהמקובל ובהיקף מינימאלי. הנאשם – השיב בשלילה. יוטעם, שגם במהלך הדיון ביקש בית המשפט לחזור ולבחון עם הנאשם נקודה זאת וזכה לאותה תשובה. מכבד בית המשפט מאוד את רצון הבן לסעוד את אמו החולה, ואולם, מתקשה אני לקבל שבאמת אין לנאשם, שהוא עצמו צעיר ובריא, אפשרות לבצע של"צ, גם אם בהיקף מינימאלי ובפריסה רחבה. חוששני, שיש בכך גם כדי להצביע על בעייתיות ממשית במוטיבציה של הנאשם בכיוון זה.

7. האמור לעיל משליך גם על הדיון בבקשה לביטול הרשעת הנאשם. אפילו סברתי, בין היתר נוכח הודית הנאשם, בהעדר כל עבר פלילי ונוכח האמור בהחלטתי הקודמת לשקול את ביטול ההרשעה, עדיין, אין הדעת נותנת, שהייתה מגיעה פרשה זו כדי סיומה ללא כל עונש מוחשי. באשר מסרב הנאשם אף לשל"צ בהיקף מינימאלי, הרי, אם אמנע מהרשעתו, יימצא הנאשם מסיים את ההליך, למעשה, ללא כל עונש. לכך, אין הצדקה. נוכח זאת, תיוותר הרשעת הנאשם על כנה.

8. ועם זאת, על יסוד הטעמים שפורטו, נכון להימנע ממיצוי הדין עם הנאשם. בנסיבות אלה אסתפק במאסר מותנה בלבד, ואמנע מקנס.

9. סוף דבר, קובע אני שירצה הנאשם 2 חודשי מאסר אם יבצע בשנתיים הקרובות עבירה נוספת לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

ניתן היום, 17 באפריל 2013, במעמד הצדדים.