רקע וחוות הדעת

1. התובעת הגישה תביעה זו לפיצוי בגין נזקי גוף. לטענתה, ביום 21.3.2010, נערך חיפוש בביתה, בסיומו עוכבה לחקירה. עקב התנהלות השוטרים, סבלה מקשיי נשימה, איבדה את הכרתה וכתוצאה מכך נגרם לה עיוורון.
2. התובעת לא צירפה בתחילה חוות דעת רפואית לתביעתה, וביקשה כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו, על פי סמכותו הקבועה בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד– 1984 (להלן: "התקנות"), וזאת על חשבון הנתבעת, לנוכח קשיי מימון של התובעת את חוות דעת.
3. ביום 3.4.11, נתן עמיתי, כב' השופט יעקב פרסקי, החלטה בה דחה את הבקשה.
   נקבע כי תקנה 127 משקפת את הכלל הבסיסי לפיו המוציא מחברו עליו הראיה. בית המשפט רשאי למנות מומחה, אולם הדבר צריך להיעשות במקרים חריגים ויוצאי דופן ולא כתחליף לחובתו של בעל דין להצגת ראיות להוכחת טענותיו.
   כב' השופט פרסקי ציין כי הנקודה המהותית הינה כמה זמן חלף מרגע בו טענה התובעת כי איננה חשה בטוב ועד כניסתה לניידת המשטרה, שהרי אם לא יוכח כי הייתה רשלנות בפינוי התובעת ממילא תדחה התביעה.
   
   עוד הדגיש כב' השופט פרסקי, כי מוטל על התובעת נטל כבד לבסס קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת לנזק הנטען, והדבר איננו פשוט בנסיבות העניין.
   התובעת גם לא הוכיחה העדר יכולת כלכלית המצדיק מימון חוות הדעת על ידי הנתבעת, ובנסיבות אלה, כאמור לעיל נדחתה הבקשה וניתנה לתובעת ההזדמנות לתקן את תביעתה.
4. בקשה לעיון חוזר בעניין מינוי המומחה נדחתה אף היא על ידי כב' השופט פרסקי, בהחלטה מיום 15.7.11.
5. חוות דעת התביעה
   בעקבות החלטות אלו פנתה התובעת לקבלת חוות דעת רפואית מטעמה והגישה כתב תביעה מתוקן, אליו צורפה חוות דעתה של רופאת עיניים ומנתחת מומחית למחלות רשתית וטיפולי לייזר, דר' עירית רוזנבלט.
   המומחית מטעם התובעת קבעה בחוות דעתה, כי התובעת התעוורה בעקבות נזק מוחי אנוקסי לאחר אירוע של דום לב טראומטי. העיוורון הוא עיוורון מרכזי מוחי המתקיים כבר למעלה משנה. המומחית קובעת כי אין ספק בקשר הסיבתי הישיר בין מעצר המשטרה, אירוע דום הלב וההחייאה שבעקבותיו לבין העיוורון, והיא מפרטת בחוות הדעת שבע סיבות מדוע לטעמה יש לקשור בין העיוורון לבין האירוע.
   המומחית קובעת כי מדובר בנכות צמיתה בהיקף של 100%.
6. חוות דעת ההגנה
   לאחר דחיות חוזרות ונשנות, הגישה גם המדינה חוות דעת רפואית נגדית.
   דר' משה לוסקי, רופא עיניים ומנתח, קבע בחוות דעתו כי התובעת הייתה מעורבת באירוע משטרתי, בעת הנסיעה חשה ברע ובתוך שלוש דקות הובהלה לטיפול רפואי. בוצעה פעולת החייאה במשך שמונה דקות עד חזרת הדופק. בהמשך התלוננה על ירידה בראיה, וכיוון שלא נמצאה סיבה עינית לעיוורון הועלתה השערה כי מדובר בעיוורון קורטיקאלי. בבדיקת CT מוח לא נמצא כל ממצא פתולוגי במערכת הראיה או בקוטב האחורי.
   דר' לוסקי דחה את קביעתה החד משמעית של דר' רוזנבלט, כאילו העיוורון נגרם כתוצאה מהאירוע הלבבי והמוחי ממנו סבלה התובעת עקב סטרס בעקבות מעצרה.
   
   הוא הדגיש כי האחריות לקשר הסיבתי בין האירוע לעיוורון, אינו בתחום מומחיותה של דר' רוזנבלט, אלא חייב להיקבע על ידי רופאים מתחום זה, נוירולוג או רופא פנימי.
   דר' לוסקי קבע איפוא כי לא ניתן היה למנוע את העיוורון שהתרחש לאחר האירוע הלבבי, ככל שיש קשר בין הדברים, והעברת התובעת בתוך שלוש דקות מתלונתה לטיפול החייאה, הייתה מיטבית. דר' לוסקי ציין עוד כי יש צורך בביצוע MRI מוח על מנת לבדוק אם קיים נזק איסכמי למערכת הראיה המוחית, ולכן יש מקום לחוות דעת של נוירואופטמולוג.
   דר' לוסקי מסכים לקביעתה של דר' רוזנבלט בדבר נכות עינית צמיתה של 100%.

טענות הצדדים

1. בעקבות הגשת חוות הדעת הנגדית, הגישה התובעת בקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט, ע"פ סמכותו הקבועה בסעיף 130 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקסד"א"), להכרעה בין חוות הדעת השונות ולהטיל על הנתבעת את הוצאות המומחה.
2. הנתבעת התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
   בתגובתה ציינה הנתבעת כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט יכול להיות רק בעניין רפואי המצוי במחלוקת בין הצדדים. בענייננו, שני המומחים הינם מומחים לרפואת עיניים ושניהם מסכימים על נכות של 100%. המחלוקת הנוגעת לקשר הסיבתי בין אירוע לחץ לבין אירוע מוחי או לבבי שהביא לעיוורון, איננה בתחום סמכותו של רופא עיניים.
   המדינה מסכימה כי לבית המשפט סמכות למנות מומחה מטעמו, אולם הדבר צריך להיעשות לא כתחליף לחובתו של בעל דין להצגת ראיות להוכחת טענותיו.
   בענייננו נטען כי התובעת לא הציגה חוות דעת לצורך ביסוס הקשר הסיבתי הנטען בין עיכוב טיפול רפואי ואירוע סטרס, לבין נזק לבבי או מוחי והעיוורון שנגרם. בעניין זה מפנה הנתבעת לשורה של פסקי דין בהם נקבע כי אין מקום שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, שעה שהתובע לא הגיש חוות דעת הנוגעת לאותו תחום.
3. התובעת בתשובתה, הדגישה כי לטעמה הוגשה חוות דעת בתחום הרלוונטי, משהוגשה מטעמה חוות דעת הקושרת בין האירוע לנזק שנגרם לתובעת.
   התובעת ציינה כי הפרוצדורה איננה "מיטת סדום" אלא אמורה לשרת את גילוי האמת. על מנת למנות מומחה מטעם בית המשפט לא נדרשת מחלוקת בין מומחי הצדדים. אכן, מדובר בחריג לכלל, אולם די בכך שבית המשפט סבור כי יש צורך בכך, ולשם כך ניתן אפילו לפטור תובע מהגשת חוות דעת, אם ניכר כי קיימים סיכויים ממשיים לתביעה, ראייה מוצקה לקיומו של נזק רפואי, ונסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בכך.
4. הנתבעת בתשובה, חזרה על עיקר טענותיה. בהעדר חוות דעת רלוונטית לטיעון הסיבתי, אין מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת הוסיפה וציינה כי לב המחלוקת היא עובדתית, וחוות דעת של נוירואופטמולוג חייבת להיות מבוססת על עובדות. בענייננו, לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות למינוי מומחה בהעדר חוות דעת

ההכרעה

1. פסיקה רבה התייחסה לסוגייה של העלאת טיעון הנוגע לעניין שברפואה או מינוי מומחה רפואי בהעדר חוות דעת מטעם התובע ע"פ תקנה 127 ותקנה 130 לתקסד"א (ר' למשל רע"א 6614/12, פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה ואח' (2012) והפסיקה שאוזכרה שם ; רע"א 10251/02 אפרים כץ חמים וטעים נ' חנה דואני (2003) ; רע"א 1358/12 מרכז רפואי בילינסון נ' עזבון אייזנבך (8.5.2012)).
   אף שני הצדדים התייחסו להתקיימן או העדרן של נסיבות המיוחדות המצדיקות מינוי מומחה רפואי ע"י בית המשפט, בהעדר חוות דעת מטעם התובע.
2. בענייננו, נראה כי אין צורך להכנס לעובי הקורה בסוגיה זו, אף שהיא ללא ספק נמצאת ברקע הדברים, משום שבענייננו הוגשו שתי חוות דעת, מטעם התובעת ומטעם הנתבעת.
   שני המומחים מסכימים כי התובעת סובלת מנכות עקב עיוורון בשיערו של 100%.
   דר' עירית רוזנבלט, מומחית לרפואת עיניים מטעם התובעת, קבעה כי קיים קשר סיבתי ישיר בין האירוע המתואר בתביעה לעיוורון.
   לעומתה, דר' משה לוסקי, מומחה לרפואת עיניים מטעם הנתבעת, דחה את הקביעה, כאילו העיוורון נגרם כתוצאה מהאירוע, והוסיף כי קביעת קשר סיבתי כזה איננה בתחום של רפואת עיניים גרידא, אלא יש צורך ברופא מתחום אחר.
3. נמצא איפוא, כי הוגשו חוות דעת סותרות וקיימת מחלוקת מהותית בין המומחים, אם כי מומחה הנתבעת, מעבר לקביעותיו הכלליות, טוען בעיקר נגד העדר מומחיות ספציפית של מומחית התובעת לתחום הרלוונטי.
4. בעניין דומה קבע בית המשפט העליון:
   "...תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: 'רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה'. תקנה 137(א) מוסיפה כי 'בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 [...] - לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון'.
   בהמשך לכך, בעניין סילוורמן נקבע כי חוות דעת רפואית היא תנאי מוקדם להעלאתה של תזה רפואית, אך משהוגשה חוות הדעת - נפתח הפתח לעיון בראיות נוספות בתחום זה (בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4) 281 (1983)). יצוין - על אף שאין לכך השלכה לענייננו - כי אין עסקינן בכלל מוחלט, שכן הסעיף איננו עוסק במי שבית המשפט פטר אותו מהגשת חוות דעת. כך או כך, בעניין זכאי הובהר כי הלכת סילוורמן חלה רק אם הועלתה תזה רפואית מסוימת בחוות דעת רפואית שצורפה לכתב התביעה, ובמהלך הדיון ביקש התובע להביא ראיה נוספת להוכחת אותה תזה. במצב כזה הדין הוא שניתן להביא את הראיה הנוספת. ברם, אם הראיה הנוספת עוסקת בתזה רפואית שלא מצאה את ביטויה בחוות הדעת הראשונה - לא ניתן להגישהּ אלא בדרך של תיקון כתב התביעה..." (רע"א 2370/12, מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (2012)).
5. מכאן שהדין מתיר הגשת ראיה, או בענייננו, מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כאשר התזה הרפואית נמצאת בחוות הדעת ובכתבי הטענות. הבקשה איננה למינוי בתחום חדש ונפרד לחלוטין מהתחום בגינו הוגשו חוות דעת הצדדים ואשר אליו היתה התייחסות בחוות הדעת מטעם הצדדים.
6. כאמור בתקנה 130 (א) לתקסד"א:
   "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין...".
   כפי שציין בית המשפט העליון:
   "...על פי פשוטו של נוסח התקנה, מוקנית לבית המשפט או לרשם סמכות למנות מומחה או מומחים לעניין שבמחלוקת בין הצדדים, בין אם מסכימים לכך הצדדים ובין אם לאו, ובלבד שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם קודם החלטה כאמור..." (רע"א 3112/93, עזבון וולף נ' מושב גן השומרון, פ"ד מח (5) 397 (24.10.1994)).
7. מכאן שמדובר בסמכות רחבה שניתנה לבית המשפט למינוי מומחה מטעמו.
   אכן, בדרך כלל אין זה ראוי שבית המשפט ישים עצמו במקום התובע, אשר נמנע מהגשת חוות דעת רפואית כאמור בתקנה 127 לתקסד"א, ולכן מינוי מומחה מטעם בית המשפט בעניין שברפואה, שעה שלא הוגשה כל חוות דעת בתחום האמור, ייעשה במשורה, מטעמים מיוחדים, והנטל המוטל על התובע בעניין זה הוא כבד.
   דא עקא, שבענייננו, קיימות חוות דעת נוגדות. עיקר הטענה של הנתבעת הינה, כי חוות הדעת עוסקת ברפואת עיניים, ואילו לשם הכרעה בסוגיית הקשר הסיבתי, ראוי היה לקבל חוות דעת של קרדיולוג או נוירואופטמולוג.
8. יצויין כי גם בהעדר חוות דעת רפואית בתחום רלוונטי, הכירה הפסיקה באפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, מטעמים מיוחדים, ובהם: אם המליץ מומחה קיים על מינוי מומחה בתחום נוסף, אם יש ספק במישור האחריות, אם תחסם דרכו של בעל הדין מבירור תביעתו עקב חסרון כיס, משיקולי יעילות או בנסיבות מיוחדות (ת"א (מח' חיפה) 12100/09 מוסטפא צובח נ' מדינת ישראל (3.8.2010) והפסיקה המאוזכרת שם).
9. נראה לי כי כאשר קיימת חוות דעת רפואית בתחום משיק, בה נקבע קשר סיבתי כזה, הנטל הוא נמוך יותר מהנטל הכבד הנדרש בהעדר כל חוות דעת בתחום הרפואי הרלוונטי.
   עוד שוכנעתי כי אי מינוי מומחה קונקרטי מטעם בית המשפט, אשר ייתן חוות דעת אובייקטיבית בדבר האפשרות כי האירוע גרם לנזק (המוסכם), תקשה באופן ממשי על בירור התביעה, ולכן מוצדק למנות בנסיבות העניין מומחה רפואי בתחום הנושק לתחום בו הוגשה חוות הדעת.
10. באשר למימון חוות הדעת, כב' השופט פרסקי דחה בעבר טענה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהעדר כל חוות דעת מטעם התובעת. גם הפעם לא צורפו לבקשה תצהיר ומסמכים המעידים על מצוקה כלכלית של ממש.
    יחד עם זאת, נוכח מצבה הכלכלי הנטען של התובעת, נראה לי נכון להטיל עליה בשלב זה חלק קטן יחסית מעלות חוות הדעת מטעם בית המשפט, כאשר בסופו של דבר, יבואו הדברים בחשבון בהתאם לתוצאות חוות הדעת.

מינוי מומחה מטעם בית המשפט

1. לפיכך אני מורה על מינויו של ד"ר אלמוג יהושע מנמרכז הרפואי מאיר כפר סבא, בכתובת הגליל 44 גני תקווה, טל: 09-7471527, כמומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום הנוירואופטימולוגיה.
2. המומחה יקבע ממצאים לגבי מצבה הרפואי של התובעת בעקבות האירוע מיום 21.3.10 ובמיוחד יתייחס לסוגיות הבאות:
   1. האם לוקה התובעת כיום בנכות, ואם כן, לאיזה תקופה ומה שיעור הנכות. האם תהיה התובעת זקוקה לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן מהם סוגי הטיפולים ומהי העלות המשוערת של טיפולים אלה לפי המחירים הנכונים להיום. האם מצבה של התובעת עשוי להחמיר או להשתפר בעתיד.
   2. המומחה יתייחס לקשר שבין האירוע לבין מצב התובעת.
      בעניין זה, יקבל המומחה מב"כ הצדדים את כתבי הטענות המתוקנים ואת חוות דעת המומחים מטעמם, יתייחס לחוות הדעת ויפרט את חוות דעתו, בין היתר, בסוגיות הבאות:
      
      השלבים הרפואיים של התפתחות הנזק הרפואי אצל התובעת, בצירוף לוח זמנים, ככל שניתן ;
      קביעה רפואית אם כתוצאה מהאירוע המתואר על ידי הצדדים עלול היה להיגרם אירוע מוחי או דום לב העלול לגרום לעיוורון ;
      קביעה רפואית אם ניתן היה למנוע נזק כזה ע"י טיפול מהיר ;
      קביעה רפואית בנוגע לטענה כי הנכות נגרמה כתוצאה מהעדר טיפול במועד ;
      כל התייחסות מקצועית אחרת.
      בסוגיות אלה ואחרות לפי שיקול דעתו, ייתן המומחה את חוות דעתו המקצועית, תוך התייחסות הן לתיאור העובדתי שמסרה התובעת והן לתיאור העובדתי שמסרה הנתבעת.
3. בעלי הדין רשאים להעביר למומחה כל מסמך רפואי שבידיהם, לרבות חוות דעת מומחים. המומחה יציין בחוות הדעת אלו מסמכים היו בפניו לצורך מתן חוות הדעת.
4. שכרו של המומחה לא יעלה על 6,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר בשלב זה תשא התובעת בחמישית משכרו בסך 1,200 ₪ + מע"מ, ואילו הנתבעת תשא בארבע חמישיות משכרו בסך 4,800 ₪ + מע"מ.
   שני הצדדים יפקידו בתוך חודש ימים את חלקם בשכרו של המומחה בקופת בית המשפט עד יום 21.12.13.
5. המזכירות לא תוציא כתב מינוי למומחה טרם הפקדת כספי פיקדון על ידי הצדדים.
6. חוות הדעת תימסר לבית המשפט ולבעלי הדין ככל האפשר כחודשיים מעת המינוי.
7. בעלי הדין רשאים להפנות למומחה שאלות הבהרה תוך 15 יום ממועד קבלת חוות הדעת והמומחה מתבקש להשיב תוך 15 יום נוספים.
   
   
   
   
8. תחשיב נזק מטעם התובעת יוגש עד יום 21.2.14.
9. תחשיב נזק מטעם הנתבעת יוגש עד יום 21.3.14.
10. בנסיבות אלה, אני מבטל את קדם המשפט הקבוע ליום 9.3.14 וקובע קדם משפט חדש ליום 17.6.14 בשעה 11:00. התובעת תתייצב בעצמה.
11. המזכירות תעביר את ההחלטה בהקדם לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.