תביעה כספית על סך של 443,331 ₪ להשבת הלוואה שניתנה על ידי התובע (להלן: "הבנק") ולדבריו לא נפרעה במועדה.

בהגנתם, טוענים הנתבעים, כי ההלוואה הושבה באמצעות מימושו של נכס ששועבד ויתרת החוב שנותרה, לאחר המימוש, נמחלה על ידי הבנק.

בפתח הדברים אציין, כי חזית הדיון הוגבלה מלכתחילה לנושא מחילת יתרת החוב השנוי במחלוקת בין הצדדים. הכללת טיעונים הנוגעים לדרך התנהלותו של עוה"ד אהרוני, כפי שנעשתה, הינה בגדר חריגה ממשרעת המריבה ולפיכך לא אתייחס אליה.

מרבית העובדות הרלבנטיות להכרעה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ואלה תוצגנה להלן לנוחות המעיין בפסק הדין.

תמצית העובדות

1. ביום 26.5.00 הוגשה ע"י הנתבעים בקשה למתן הלוואה (מוצג 1).

2. ביום 26.6.00 ניתנה לנתבעים הלוואה בסך של 1,000,000 ₪ (מוצג 4). זאת כנגד שיעבוד נכס ברחוב הרצל 84 בנתניה (להלן: "הנכס המשועבד").

3. ביום 14.9.05 שוגרה לנתבעים התראה טרם נקיטת הליכים בגין יתרת חוב של 144,826 ₪. (מוצג 8).

4. בסמוך לכך החל הבנק בנקיטת הליכת מימוש הנכס המשועבד.

5. ביום 18.12.05 החליט ראש ההוצאה לפועל לעכב את הליכי מימוש הנכס המשועבד עד ליום 18.03.06, בעקבות בקשת הנתבעים לאפשר להם למכור את הנכס בכוחות עצמם (מוצג 9).

6. ביום 10.3.06 דיווח אחיו של הנתבע, עורך הדין בנימין טאוב המנוח לבא כוח הבנק כי נמצא קונה שהציע לרכוש את הנכס בסכום של 205,000$. כן התבקשה מחילת חוב חלקית, כך שתשלום בגובה 850,000 ₪ יהווה סילוק מלא של החוב (מוצג 10).

7. ביום 29.3.06 נדחתה הצעת המימוש מטעם הנתבעים על ידי בא כוח הבנק לאור הערכה שמאית המצביעה על שווי גבוה יותר (300,000$ - מוצג 11).

8. ביום 4.4.06 הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב נוסף של ההליכים לאור איתורו של רוכש (מוצג 12).

9. ביום 6.4.06 הוצגה התנגדותו של הבנק לבקשה (מוצג 13).

10. ביום 20.4.06 נדחתה הבקשה על ידי ראש ההוצאה לפועל (מוצג 14).

11. ביום 25.4.06 נמסרה הודעת הבנק לעורך הדין טאוב על דחיית הצעתו למימוש הנכס המשועבד תמורת 205,000$ (מוצג 15).

12. ביום 27.4.06 הציג הבנק הצעות נוספות לפרעון ההלוואה ביחס למימוש הנכס (מוצג 16).

13. ביום 4.10.06 פנה עורך הדין טאוב לכונס הנכסים בבקשה להיות מעורב בהליך ההתמחרות הצפוי לנכס המשועבד (מוצג 17).

14. ביום 26.2.07 פנה בא כוחם של הנתבעים דאז, עורך הדין גלבוע לכונס הנכסים בהצעה למכירת הנכס תמורת 240,000$ (מוצג 19).

15. ביום 1.3.07 נמסרה תשובת הבנק השוללת את ההצעה ומעמידה הצעה נגדית למימוש ופרעון יתרת החוב לאחר המימוש (מוצג 20).

16. ביום 5.11.07 הודע לנתבעים כי הצעתם למימוש וויתור על יתרת החוב נדחית על ידי הבנק (מוצג 22).

17. ביום 6.11.07 פנה עורך הדין גלבוע לכונס הנכסים וחזר על עמדת הנתבעים לסילוק מלוא יתרת החוב באמצעות המימוש (מוצג 23).

18. ביום 17.12.07 הודיע עורך הדין גלבוע בשם הנתבעים לכונס הנכסים על הסכמתם לעריכת התמחרות ביחס לנכס המשועבד (מוצג 25).

19. ביום 24.1.08 הודיעו הנתבעים על הסכמתם למימוש הנכס לזוכה בהתמחרות ולתשלום סכום נוסף בפריסה לחמש שנים (מוצג 26).

20. ביום 24.1.08 הודיע כונס הנכסים לבא כוח הנתבעים על סירוב הבנק להקטין את יתרת החוב למעט הפחתה בסך של 150,000 ₪ (מוצג 27).

21. ביום 5.3.08 אושרה מכירת הנכס תמורת הסך של 1,205,000 ₪.

22. ביום 9.3.08 הציעו הנתבעים לשלם את יתרת החוב לאחר מימוש והפחתה בסך של 150,000 ₪ בפריסה ל- 7 שנים (מוצג 32).

23. ביום 19.3.08 דחה כונס הנכסים את הצעת הנתבעים הגם שהיה נכון לבחון הצעות שנראו לו ראליות יותר (מוצג 33).

24. ביום 20.3.08 הודיע כונס הנכסים לנציג הנתבעים על קיומה של יתרת חוב לאחר מימוש הנכס בסכום שאינו פחות מ324,427 ₪, בתוספת ריבית פיגורים (מוצג 35).

25. ביום 9.3.10 הודע על קיומה של יתרת חוב בסך של 440,770 ₪ (מוצג 36).

26. ביום 11.4.10 החליט ראש ההוצאה לפועל לסגור את תיק המימוש (מוצג 39).

טענות הצדדים

כפי שציינתי בפתח הדברים, משרעת המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ביותר.

ניסיונם של הנתבעים לכול במסכת הגנתם טיעונים הנוגעים למעשי תרמית שנעשו כלפיהם בהקשר העיסקי שלא ע"י נציגי הבנק נדחה אפריורית. זאת, כדי למנוע את סירבולו המיותר של הברור הרלוונטי. לא ירדתי לסוף דעתם של הצדדים שבחרו לטעון בנושא שהרלוונטיות שלו לסכסוך נשללה עוד בשלב מתן הרשות להגן ("טענת בקשת הרשות להגן פורשת תשתית עובדתית רחבת היקף, שבחלקה הארי איננה שייכת כלל לעניין, או שאיננה מגובה בתשתית חשבונאית. טענת ההגנה הלכאורית היחידה הקיימת כאן, נוגעת להבטחה שניתנה כביכול ע"י הבנק התובע, להסתפק במימוש של הנכס לפרעון החוב כולו" – עמוד 4, שורות 5-9 לפרוטוקול יום 19.10.10).

הפלוגתא מתמקדת אם כן, בטענת הנתבעים לפיה, הוסכם בינם לבין הבנק כי יתרת החוב הנותרת לאחר מימוש הנכס תימחל. זו, מוכחשת על ידי הבנק.

הבנק טוען כי המשא ומתן שהתנהל בן הצדדים לא השתכלל לכדי הסכם מחייב. זאת, בשל חוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבעים. האחרונים לא פעלו למימוש הנכס בפרק הזמן שנקצב לשם כך. מכל מקום, כך טוען הבנק, מנועים הנתבעים מלהסתמך על חילופי דברים שלא תועדו לאור נוסח סעיף 26 ב להסכם ההלוואה והשיעבוד (מוצג 2), הקובע כי: "כל הנחה, ויתור או ארכה לא יהיו ברי תוקף אלא אם ינתנו בכתב".

עוד מצביע נציג הבנק על ראיות המלמדות על קיומו של משא ומתן שתנאיו המתועדים עומדים בסתירה לגירסת הנתבעים.

דיון

אקדים במסקנתי ואומר, כי אין בחומר הראיות שהוצג בפני כדי להוות בסיס לקביעה בדבר קיומו של הסכם מחייב שנכרת בין הצדדים למחילת יתרת החוב.

התמונה העולה מן התכתובות שהתנהלו בין הצדדים מתיישבת טוב יותר עם גירסת הבנק, לפיה סירב הבנק באופן עיקבי להצעות הנתבעים לויתור על יתרת החוב לאחר מימוש השיעבוד (ראה מוצגים 22, 27, 33 ו-35).

הסכמתו של הבנק הוגבלה להפחתה ביתרת החוב בכפוף להצגת ערבויות שלא ניתנו (ראה מוצג 33).

הנתבעים מטילים את יהבם על מוצג 7 שבו מדווח עורך הדין טאוב, אחיו המנוח של הנתבע בשנת 2005 על סיכום דברים שהושג כביכול עם הבנק. היות שמדובר בעדות שמועה גרידא ( "מי שטיפל בזה היה אחי ז"ל, לא אני. עד כמה שאני זוכר, הוא הגיש הצעות, לא יודע בדיוק מה היה שם"; "...לא טיפלתי בנושא הזה, אחי טיפל. לא הייתי מודע לתיק הזה ומה נעשה בו. הייתי עסוק בהליכים אחרים, בבתי משפט מחוזיים בתל-אביב ובירושלים. היו עשרות תיקים שהתנהלו כתוצאה מעסקת ענק..." – מתוך עדותו של הנתבע אברהם טאוב, עמודים 16-17 לפרוטוקול יום 3.4.12), חסרה גירסה זו משקל ראייתי כלשהוא. מה גם, שגירסת הבנק ביחס למוצג 7 לא הופרכה בחקירתה הנגדית של עדת התביעה הגב' יעל בלפר.

כנגד חוסר ידיעתו של הנתבע בפרטי הדיאלוג עם הבנק, מציג הבנק באמצעות העדה בלפר והמסמכים שצורפו גירסה עקבית וסבירה. לפיה, לא הבשילו המגעים שהתנהלו בין הצדדים לכדי הסכם מחייב בעניין גובה ההפחתה בחוב שנותר לאחר מימוש השיעבוד.

מבחינת מאזן הסבירות, הוכחה גירסת התביעה ברמת הסבירות כנדרש במשפט אזרחי.

אשר על כן, יש לקבל את התביעה במלואה .

סוף דבר,

הנתבע יישא כלפי הבנק בחיובים כמפורט:

סך של 443,331 ₪ בתוספת ריבית בשיעור 9.5% לשנה מיום 31.5.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

שעור הריבית יחושב לפי האמור בסעיף 14 ב לכתב התביעה.

עוד יישא הנתבע בהוצאות משפט (שכר עדים ואגרה) ושכר טירחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עותק פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.