1. החלטה זו ניתנת בעקבות בקשתו של ב"כ התובעים לעכב את כתיבת פסק הדין בתיק אשר הועלתה במהלך הדיון ביום 20/2/13 במעמד ב"כ הצדדים - דיון אשר נקבע לצורך סיכומי טענות הצדדים בעל פה, וכן בעקבות בקשות נוספות שהגיש ב"כ התובעים בכתב לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 14/2/13 ומיום 20/2/13 - בקשות מס' 40 ו-41.
2. בפתח הדיון שהתקיים ביום 20/2/13, ביקש ב"כ התובעים לעכב את סיכומי הצדדים בעל פה על מנת לאפשר לתובעים למצות הליכי משמעת נגד ב"כ הנתבעת. לטענתו של תובע 1, הנתבעת הסכימה להצעת פשרה שהציע לקראת סוף דיון ההוכחות שהתקיים ביום 14/2/13, אך ב"כ הנתבעת סירב להצעה זו מבלי להתייעץ על כך עם מרשתו הנתבעת. על כן סבר תובע 1 כי מדובר בעבירת משמעת אשר ראויה להכרעה בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בטרם מתן פסק דין בתיק זה.
3. כמו כן טען תובע 1 בשם התובעים כי יש לעכב את הדיון, שכן אם יינתן פסק דין לפני מתן הכרעתה של וועדת האתיקה, ייתכן שהוועדה תיתן פסק דין שונה מזה של בית המשפט, ובמצב זה יהיו "פסקי דין סותרים".
4. בית המשפט דחה בקשה זו וקבע כבר בראשית הדיון אשר התקיים ביום 20/2/13 הנ"ל, בין היתר, כי אינו כפוף להכרעות של ועדת האתיקה של לשכת עורכי דין, וכי לא מדובר במצב של מתן "פסקי דין סותרים". עוד נקבע כי ב"כ התובעים בחר להעלות טענות חדשות אשר לא נטענו קודם לכן, כגון הטענה כי אין ייפוי כוח שממנו עולה כי ב"כ הנתבעת אכן מייצג את הנתבעת ולכן אין הוא יכול להתערב בהסכמתה לקבל את הצעת הפשרה אשר העלה ב"כ התובעים בדיון הקודם. עוד צוין כי הדיון נקבע לסיכומים בעל פה, ובית המשפט סבר שאין מקום לנמק את החלטתו מעבר לכך בטרם השלמת סיכומי הצדדים בפועל.
5. לפני סיכום טענות הצדדים בעל פה הועלו בקשות לתיקונים שונים בפרוטוקולי הדיון. ב"כ הנתבעת התנגד לחלק מבקשות ב"כ התובעים ובית המשפט קבע כי "יש מחלוקת לגבי מה שנאמר בפועל. הצדדים רשאים להתייחס בסיכומיהם לכך ובית המשפט יתייחס לכך בהתאם" (עמ' 164 לפרוטוקול ש' 18-19). הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה מיד לאחר מכן, וככל שמצאו לנכון להתייחס לתיקוני פרוטוקול מבוקשים, עשו כן במהלך סיכומיהם.
6. בתום סיכומי הצדדים ביקש ב"כ התובעים לעכב את מתן פסק הדין בתיק, ולו למשך 10 ימים מיום מתן החלטה בבקשה על מנת לאפשר לו לפנות לוועדת האתיקה, וזאת כשלדבריו "עלול להיות מצב של ייצוג בלתי חוקי". תובע 1 הוסיף כי אם בית המשפט ידחה בקשה זו, יש לעכב את מתן פסק הדין למשך מספר ימים על מנת לאפשר לו להגיש בר"ע על ההחלטה בפני ערכאת הערעור.
7. תובע 1 הציג אסמכתאות שונות שמהן עולה לטענתו כי בהעדר קביעה שלפיה הנתבעת היא פסולת דין, עו"ד אשר מייצג את לקוחתו אינו יכול לשמש אפוטרופוס שלה, ועליו לפעול לפי הוראות הלקוחה. נוסף על כך נטען כי אין בתיק ייפוי כוח, ועל כן כל מה שנעשה במהלך הדיון היה על דעת עוה"ד בלבד, וגם מטעם זה יש לקבל את הצעת הפשרה שהועלתה במהלך הדיון הנ"ל.
8. ב"כ הנתבעת טען כי טענה מסוג זה הייתה צריכה להיטען בדיון האחרון שהתקיים במעמד הנתבעת עצמה, כשניתן היה לשאול אותה שאלות בעניין זה, אך היא לא נשאלה על כך כלל. כן נטען כי הנתבעת ידעה לומר לבית המשפט באופן ספונטני מהו שכר הטרחה שעליה לשלם לב"כ הנתבעת, וכן אישרה כי עו"ד בועז ארד אכן מייצג אותה. נוסף על כך נטען כי מאז הדיון האחרון חלפו 6 ימים ואפשר היה להגיש בקשה דחופה לעניין זה - בקשה שהייתה מאפשרת לב"כ הנתבעת לנצל את פגישתו עם הנתבעת יחד עם מתורגמנית ביום 18.2.13, שבמהלכה נאמר לב"כ הנתבעת באמצעות המתורגמנית כי הנתבעת סומכת על עורך הדין שלה.
9. יצוין כי אמנם במהלך הדיון לא הציג ב"כ הנתבעת ייפוי כוח, אך הפנה להודעה שככל הנראה צורף אליה ייפוי כוח אשר הוגשה בשל הצורך להגיש כתב הגנה בעת שהיה נתק זמני בתקשורת עם הנתבעת. עוד טען כי מדובר בייפוי כוח כללי מאוד אשר מסמיך אותו להגיש תביעה, כל הגנה או התנגדות וכל עניין הנוגע להליך הנ"ל.
10. לעניין הצעת הפשרה הנטענת, טען ב"כ הנתבעת כי הוא משוכנע שהדברים שנאמרו לא תורגמו לנתבעת, ואף לא היה מקום לתרגם זאת, שכן למעשה לא היה כל משא ומתן בין הצדדים, וב"כ הנתבעת הודיע לביהמ"ש כי אין לו כל עניין לנהל מו"מ עם התובעים. בהתייחס ל"קידה" של הנתבעת לתובע 1 בתום הדיון ביום 14/2/03, טען ב"כ הנתבעת כי בעיניו מדובר בביטוי על רקע תרבותי של הנתבעת. כן הביע ב"כ הנתבעת הסתייגות ופליאה מכך שדווקא תובע 1 הוא זה שמציג לבית המשפט אסמכתאות בענייני אתיקה, כשלטענתו יכול שיהיה מי שיאמר כי תובע 1 לא ראוי להיות עו"ד בישראל.
11. ב"כ התובעים טען כי ב"כ הנתבעת לא השיב לשאלה האם דיבר עם מרשתו הנתבעת על הצעת הפשרה הנ"ל, ואף הוסיף כי בית המשפט אמר שהנתבעת איננה במצב שהיא יכולה לענות. עוד נטען כי בהעדר ייפוי כוח מפורש, ב"כ הנתבעת לא רשאי לייצג את הנתבעת ולו לשנייה אחת, וזאת במיוחד בהעדר אפשרות להוכיח כי הנתבעת חזרה בה מההצעה, ועל כן יש לדחות את עניין הסיכומים וליתן לוועדת האתיקה לומר את דברה קודם.
12. לאחר השלמת סיכומי טענות הצדדים בעל פה במהלך הדיון אשר התקיים ביום 20/2/13 הוגשו בקשות מטעם התובעים לתיקון פרוטוקולים.
13. בבקשה לתיקון פרוטוקולי הדיונים מיום 14/2/13 ומיום 20/2/13 - בקשה מס' 40 מיום 24/2/13, התבקש בית המשפט להורות על התיקונים בטרם מתן פס"ד כשהודגש כי התיקונים נחוצים לצורך הכרעה בבקשה אשר תלויה ועומדת בפני בית המשפט לעניין העברת סוגיית הייצוג לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בלבד. התובעים צירפו לבקשתם תצהיר של תובע 1, תצהירו של עו"ד דניאל גבע ממשרדו של תובע 1, תצהיר של עו"ד עדי כלפון חברו של תובע 1 אשר לבקשתו של תובע 1 נכח בחלק מהדיון ביום 20/2/13 וכן תצהיר של תובע 2. נוסף על כך צורפו שתי חוות דעת של בודק פוליגרף, אשר נערכו עבור תובע 1 ועבור עו"ד דניאל גבע בתמיכה לבקשתם לתיקון הפרוטוקול ועיכוב מתן פסק הדין בתיק.
14. בבקשה נוספת שהגישו התובעים -בקשה מס' 41 מיום 24/2/13 לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 20/2/13, ישנה התייחסות ל"טעויות סופר" שונות.
15. אין בפני בית המשפט בקשה להגשת סיכומים משלימים בתיק זה בעקבות בקשות אלו, וזאת אף שכאמור בית המשפט קבע עוד בטרם סיכום טענות הצדדים בעל פה כי עליהם להתייחס בסיכומיהם למכלול הטענות גם בהקשר זה. בסיכומים ישנה התייחסות לחלק מהתיקונים ופסק הדין יתייחס לאותן טענות בהתאם, כשמנגד אין אלא לקבוע כי התיקונים האחרים אשר לא זכו להתייחסות בסיכומים אינם רלוונטיים לפסק הדין שיינתן בתיק זה, ונועדו לשרת הליכים אחרים שמתנהלים או שיתנהלו בפני מוסדות לשכת עורכי הדין.
16. ב"כ הנתבעת הגיש תגובה לבקשות התובעים הנ"ל, ובה נטען בין היתר כי "הטענה כאילו הנתבעת אמרה בעדותה כי היא רוצה לקבל הצעה כלשהי, בשקר יסודה" והוסיף כי במקרה דנן "נחצו כל הגבולות". עוד נטען כי בעת שהנתבעת שאלה כמה כסף רוצה תובע 1 עבור 14 ימי עבודה, הדברים נאמרו בשאת נפש מחמדנותו של תובע 1, ולאו דווקא כהסכמה כלשהי לסחטנותו. ב"כ הנתבעת התנגד להגשת חוות דעת של בודק פוליגרף והוסיף כי אין מקום וצורך להתייחס לדברים שנאמרו שלא לפרוטוקול, וראוי להטיל על התובעים הוצאות ניכרות בגין בקשות הסרק. כן התנגד ב"כ הנתבעת גם ליתר התיקונים המבוקשים, וטען כי הם חסרי חשיבות וכי הדברים אינם מדויקים.
17. התובעים הגישו "תגובה לתגובה" שבה נטען בין השאר כי מן הדין לקבל את הבקשות משום שב"כ הנתבעת לא צירף לתגובתו תצהיר כלשהו. בתגובה לתגובה הנ"ל כמו גם בבקשות, אין כל בקשה נוספת אשר נוגעת להליכים בתיק זה, פרט לטענה שלפיה התיקונים דרושים על מנת לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה בעניין עיכוב מתן פסק הדין, כדי לאפשר לתובע 1 לפנות לוועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין כנ"ל.

דיון

1. יובהר כי בקשותיו של תובע 1 הנ"ל אינן נוגעות כלל לפסק הדין שיינתן בתיק, אלא מטרתן כעולה מהבקשות עצמן היא לסייע לתובע 1 בהליכים שונים אשר מתנהלים או שיתנהלו במוסדות לשכת עורכי הדין. כך לטענת התובעים התיקונים בפרוטוקול נחוצים על מנת לשכנע את בית המשפט שיש לעכב את מתן פסק הדין בתיק עד להכרעה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. יובהר כי גם לו בית המשפט היה מקבל את כל התיקונים המבוקשים, לא היה בכך כדי לעכב את מתן פסק הדין עד להכרעת וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ועל כן דין בקשה זו של התובעים להידחות.
2. התיקונים המבוקשים בבקשה מס' 41 כונו "טעויות סופר", ואכן מדובר בתיקונים שוליים אשר לכל היותר מהווים "טעויות סופר" ואין להם כל נפקות להנמקות שבפסק הדין.

ב"כ התובעים ביקש לתקן את הפרוטוקול כך שיירשם שהציג בסיכומיו את מר שייקה מ"מנוחה לעד" (בעמ' 167 ש' 23) "כמעין עד מומחה" ולא "כעד מומחה". בין אם ב"כ התובעים הציג את מר שייקה בסיכומיו כ"עד מומחה" ובין אם הציג אותו כ"מעין עד מומחה", ברור לבית המשפט כי אותו עד לא הובא כמומחה, ואין לתיקון המבוקש נפקות או רלוונטיות כלשהי לתיק. כך גם לגבי בקשות לתיקונים נוספים כגון הבקשה להוסיף לפרוטוקול טענה הנוגעת ל- "אמנה" (עמ' 168 ש' 31) מבלי לפרט מה בדיוק נאמר בהקשר זה לטענת התובעים, כשמדובר בתוספת שולית ולא רלוונטית כלל לפסק הדין. כמו כן יש לדחות את בקשתו של ב"כ התובעים להוסיף לסיכומי ב"כ הנתבעת בעמ' 176 ש' 22 את המילים "אני מציע פרופוזיציה" אשר ב"כ התובעים לא טורח לציין באיזה חלק של המשפט נאמרו, ועל כל פנים אין לכך כל משמעות מעשית. לעניין ההערה או הטיעון הנוסף לגבי הרחבת חזית אסורה בנוגע לטענת העושק (עמ' 182 ש' 22-23), בניגוד לטענת ב"כ התובעים דברים אלו אכן נאמרו במהלך הסיכומים, ובכל מקרה אין מקום להודיע בבקשה לתיקון פרוטוקול "שאם הדברים אכן נאמרו" אזי ב"כ התובעים "חוזר בו" מהטענה הנ"ל. התיקון המבוקש בעמ' 183 ש' 11 שולי, נראה מחוץ להקשר, ועל כל פנים לא רלוונטי או מהותי כלל. אשר לבקשת התיקון שנוגע למילים "איפה חברי אומר שזנחתי את התביעה" (עמ' 183 ש' 15) – הכוונה ברורה - זניחת הטענה בדבר החוב הפסוק, ואין צורך או מקום לתקן את הפרוטוקול. ההסבר של ב"כ התובעים אינו ברור ואין להוסיף תוספות נוספות לפרוטוקול, אשר לא זכורות לבית המשפט אף אם "עו"ד דניאל גבע אמר מפורשות כי כך נאמר". לעניין התוספת הארוכה שביקש ב"כ התובעים להוסיף לאחר המילה "חוקי" (עמ' 184 ש' 28), התוספת לא מתקשרת למשפט לאחר המילה "חוקי". מדובר בתוספת בת 15 מילים שבית המשפט אינו זוכר שנאמרה, ובכל מקרה איננה משמעותית כלל למחלוקות בתיק, ועל כן בית המשפט אינו מאשר את התיקון המבוקש.

לעניין בקשת התיקון בנוגע לדברי ב"כ התובעים - "איתן לא הטופ שבטופ", והשאלה האם ב"כ הנתבעת חזר בו משאלה או שב"כ התובעים עשה כן (עמ' 183 ש' 31) ולגבי התוספת המבוקשת לאחר המילים "אין זה מלמד כלום" (עמ' 183 ש' 18) – מדובר בעניינים שוליים שאין בהם כדי להשליך על בירור המחלוקות בין הצדדים, אם כי אין מניעה לבצע את התיקונים כמבוקש.

יש מקום להתיר תיקונים שוליים בלבד כגון החלפת המילה "זוכר" במילה "זוכה" (עמ' 171 ש' 12) והחלפת המספר "3,000" ב- "5,000" (עמ' 183 ש' 25).

1. לבקשה מס' 40 צורפו כאמור ארבעה תצהירים ושתי חוות דעת של עורך פוליגרף. בבקשה זו מציג ב"כ התובעים תמונה לא נכונה של ומתייחס בס' 2 להבטחות ואמירות של בית המשפט אשר לא היו מעולם. כך בית המשפט לא אמר שזכרונו "אינו מאפשר לו לזכור דברים כמגבלות הטבע האנושי", ואף לא המשיך ואמר כי הפעם לא ישכח משום "שהפעם הדבר נרשם בהערות שבית המשפט רושם לעצמו במהלך הדיון" ואף לא נאמר לב"כ התובעים כי על תובע 1 "להסיר דאגה מליבו שכן העניין יתוקן כמבואר לעיל". בקשתו של ב"כ התובעים להוסיף לפרוטוקול תוספת עלתה רק לאחר שהקלדנית סגרה את הפרוטוקול במחשב שלה, ובעקבות זאת תועדה בהערות בית המשפט "הקידה" אשר אירעה לפני סגירת הפרוטוקול.

כך גם לגבי בקשת התובעים לתקן את פרוטוקול הדיון בפרק של בקשתו המתייחס ל"הערת בית המשפט לב"כ המשיבה לעניין הסדר הפשרה", סע' 12-15 בבקשה. ב"כ התובעים חוזר פעם נוספת על הטענה כי בית המשפט אמר שהוא "אינו זוכר" אמירה קודמת כפי שמופיעה בעמ' 146. בית המשפט מעולם לא ציין כי האמירה אשר מופיעה בעמ' 146 על אודות האפשרות לנסות להגיע להסדר בתום החקירות לא זכורה לו. באחד מהקטעים במהלך דיון ההוכחות והסיכומים טען ב"כ התובעים כי בית המשפט הציע סכום כספי מסוים, ולעניין זה אמר בית המשפט כי אינו זוכר שנקב בסכום שנטען על ידי ב"כ התובעים במהלך הדיון, וגם אם כן הסכום אינו רלוונטי משום שעלה לפני זמן רב בשלב קדם המשפט.

1. יתר על כן, ב"כ התובעים מבקש לציין בפרוטוקול הערה תוך הפניה לעמ' 146 ששם צוין במפורש מול ש' 7 "מתקיים דיון שלא לפרוטוקול". אין מקום להתייחס לדברים שאמרו ב"כ הצדדים ובית המשפט בהסכמה שלא לפרוטוקול, וניסיונו של ב"כ התובעים להחדיר דברים אלו לפרוטוקול באמצעות בקשת תיקון הוא פסול. נוסף על כך ברור כי לא היה כל קיבול של הצעה בעמ' 146, משום שהצעת ב"כ התובעים עלתה בשלב מאוחר יותר בעמ' 150, והתיקון המבוקש לעניין זה הוא בעמ' 160 לפני ש' 19. יצוין כי אמנם בשלב כלשהו נשאל ב"כ הנתבעת האם שוחח עם הנתבעת על הצעת ב"כ התובעים מהדיון הקודם, אולם השאלה נשאלה בשלב שבו בהסכמת הצדדים לא נרשמו טענות הצדדים לפרוטוקול, ובכל מקרה, בית המשפט הסתפק בתשובתו של ב"כ הנתבעת כי שוחח עם הנתבעת על התיק ביום 18/2/13, והיא הודיעה לו כי היא סומכת עליו.
   
2. כך גם יכול להתקבל רושם מוטעה מהאופן שבו הציג ב"כ התובעים את שתי הצעות הפשרה שהעלה בית המשפט בסוף הדיון. ב"כ התובעים עשה גם כאן ניסיון פסול להכניס לפרוטוקול דברים שנאמרו בהסכמה שלא לפרוטוקול, ואף מנסה לסלף את מה שנאמר. כך באופן לא ראוי וככל הנראה לצורך הליכים אחרים המתנהלים בוועדת האתיקה, ניסה ב"כ התובעים לשרבב בין שתי הצעות שהועלו בתום הדיון לבין הצעה שהעלה בית המשפט בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק לפני מספר שנים ביום 17/1/11 - הצעה שאותה לא העלה בית המשפט כלל בדיון שהתקיים ביום 20/2/13. לא בכדי נמנע ב"כ התובעים מלציין מה היו אותן שתי ההצעות של בית המשפט אשר לטענתו נדחו על ידי ב"כ הנתבעת. בהערת אגב יצוין כי אין כל טעם לפגם בדחיית הצעות פשרה ועמידה על קבלת פסק דין מנומק, בפרט בשלב שבו הדיון בתיק הסתיים והצד השני מתנה כל הסדר בביטול ההליכים המשמעתיים נגדו.
3. ניסיונם של התובעים להוכיח את שנאמר לכאורה במהלך הדיון בבית המשפט באמצעות חוות דעת של עורך פוליגרף הוא מעשה פסול ולא ראוי, כשעל פני הדברים נראה כי מטרתן של חוות הדעת האמורות היא להטיל מורא על בית המשפט ולנסות לאלץ אותו לקבל החלטה בהתאם.
   
4. כעולה מהבקשה ומחוות הדעת של עורך בדיקות הפוליגרף שהן חסרות כל משקל ראייתי ונפקות, היה חשוב לתובע 1 כי ייקבע ממצא בקשר לשאלה מס' 1 שנבדקה בבדיקות הפוליגרף: "האם בסיום הישיבה שהתקיימה ביום 14/2/13 בתיק 7335-06-10 בבימ"ש השלום בת"א בפני כב' השופט קיבלה הנתבעת הצעת הפשרה שהצעת?".

עורך הפוליגרף קבע בממצאיו כי "לפי תוצאות בדיקת הפוליגרף שנעשתה למר מור מוסלי יובל ועל פי תגובותיו הפיזיולוגיות והפיסיולוגיות בכל השאלות הרלוונטיות נמצא: בשאלה 1 – ללא ממצאים" שכן לגבי שאלה מס' 1 הנ"ל "לא נמצאו ממצאים על אמירת אמת או שקר".

רק בשאלות 2-4 שאינן רלוונטיות כלל לתביעה שבפנינו, נמצא תובע 1 דובר אמת. ברור הוא כי חוות דעת של עורך פוליגרף לא יכולה לשמש ראיה כלשהי, אולם מחוות הדעת עצמה עולה כי עורך הפוליגרף לא יכול היה לקבוע אם תובע 1 אמר אמת בהשיבו על השאלה המרכזית בחוות הדעת. שאלה 4 בחוות הדעת הנ"ל התייחסה להצעת בית המשפט במהלך קדם משפט שהתקיים ביום 17/1/11 ותובע 1 נשאל האם בית המשפט הציע הצעה להסדר "בעשרות אלפי ₪ עד 40,000 ₪" באותו מועד. על פני הדברים אופן ניסוח השאלה מעיד כי גם תובע 1 עצמו לא היה בטוח לגבי הסכום שהוצע אם בכלל, ועל כל פנים השאלה אינה רלוונטית, שכן היא מתייחסת לדיון שהתקיים לפני הגשת תצהירי העדות הראשית, לפני חקירות העדים ולפני סיכומי טענות הצדדים בעל פה.

1. כך גם אין בממצאי בדיקת הפוליגרף של עו"ד דניאל גבע כדי לסייע לתובעים, וזאת אף לו היה מקום לייחס לאותן חוות דעת משקל ראייתי כלשהו. השאלות מנוסחות כך שגם אם נקבע שהנבדק דובר אמת, אין בכך סיוע משמעותי כלשהו לתובעים. בתשובה לשאלה "האם אתה נכחת בהסכמה של הנתבעת לפשרה שהציע עו"ד יובל ביום 14/2/13" השיב עו"ד גבע בחיוב, כשייתכן כי פירש את דבריה של הנתבעת "כמה אתם רוצים?" המופיעות בפרוטוקול הדיון כהסכמה. אין לייחס חשיבות גם לתשובתו של עו"ד דניאל גבע כי נכח בזמן שתובע 1 ביקש מבית המשפט להכניס לפרוטוקול את הסכמת הנתבעת, כשתובע 1 פירש את דבריה או תנועותיה של הנתבעת כהסכמה ואילו ב"כ הנתבעת אינו מפרש זאת כך.
   
2. לגופו של עניין, אין בבקשות התובעים התייחסות למועד המדויק שבו לטענתם הסכימה הנתבעת לקבל את ההצעה, וזאת כאשר בית המשפט הקפיד הקפדה יתרה לרשום את כל מה שתרגמה המתורגמנית במהלך הדיון.

1. מפרוטוקול הדיון מיום 14/2/13 בעמ' 150 מול ש' 15 עולה כי מיד לאחר שהנתבעת העידה "כמה אתם רוצים?" בהמשך לשאלה שנשאלה, העלה ב"כ התובעים את הצעתו לא להגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל כל חוב אשר עולה על 30,000 ₪, ובלבד שב"כ הנתבעת יבטל את התלונות שהוגשו נגד תובע 1 בלשכת עורכי הדין. ברי כי הנתבעת לא הסכימה ולא יכולה הייתה לקבל כל הצעה מטעם התובעים בטרם העלאתה בפועל. בעמ' 151 מול ש' 5 אנו רואים כי לא היו לתובע 1 שאלות נוספות, והוא אף הוסיף וציין מול ש' 12 באותו עמוד כי הצעתו תקפה "למשך 7 ימים בלבד". ב"כ הנתבעת הגיב לכך מידית ואמר שהוא דוחה את הצעתו של תובע 1 הנ"ל. מכאן שלא היה כל קיבול להצעה גם במעמד זה. עוד עולה מהפרוטוקול כי בהמשך דנו הצדדים בסוגיות אחרות הקשורות לאופן סיכום הטענות, וב"כ התובעים לא ביקש בשלב כלשהו עד למתן ההחלטה הסופית להוסיף דבר מה לפרוטוקול הדיון. לפיכך, עד לשלב זה לא הייתה כל הסכמה מצידה של הנתבעת לקבל הצעת הסדר כלשהי מטעם התובעים.
2. בתום הדיון, לאחר שהקלדנית סגרה את הפרוטוקול באמצעות מקש "עצור דיון" והח"מ קם מכיסאו ויצא ללשכתו, ביקש תובע 1 מבית המשפט להוסיף ולציין בפרוטוקול כי הנתבעת השתחוותה לרגליו בתום הדיון, והדבר אכן הוסף כהערה בטרם חתימת הפרוטוקול בחתימה אלקטרונית. עיון בסיכום פנימי של הערות בית המשפט מעלה כי בשלב הקידה לא הייתה הסכמה מפורשת כלשהי של הנתבעת לקבל את הצעתו של תובע 1 הנ"ל.
3. בית המשפט לא שמע מפי המתורגמנית או מפי הנתבעת באמצעות המתורגמנית הסכמה לקבלת הצעתו של תובע 1 הנ"ל, אם כי ראה שהנתבעת קדה קידה לתובע 1, ולכן מצא לנכון לציין זאת בהערה שהוספה לפרוטוקול. הח"מ יצא מאולם בית המשפט, וגם אם לאחר מכן היו חילופי דברים בין הצדדים, לא היה מקום לבקש לרשום זאת בפרוטוקול.
4. כאן המקום להבהיר כי בשל מצבה של הנתבעת אשר תואר בפרוטוקול, כפי שיפורט בהרחבה בפסק הדין, גם לו הייתה הנתבעת מסכימה במפורש לקבל את הצעתו של תובע 1 באותו מעמד במהלך הדיון או מיד לאחר תום הדיון, אזי בנסיבות העניין לא היה בית המשפט רואה בכך הסכמה ממשית מדעת. נראה כי תובע 1 ניסה לכפות על הנתבעת הסדר מבלי לאפשר לה להתייעץ עם בא כוחה, וזאת בתום חקירה ארוכה, כשבית המשפט התרשם כי הנתבעת לא מרגישה טוב, ואף ציין כי אין זה הזמן המתאים לנסות להגיע להסדר וניתן לבחון זאת בשלב מאוחר יותר. בפסק הדין ישנה התייחסות לעניין זה, אולם לצורך המחשת הדברים בהחלטה זו יצוין כי ב"כ התובעים מעוניין "לאכוף" הסכמה נטענת של הנתבעת להצעת פשרה אשר ניתנה לכאורה לאחר דיון שבמהלכו כפי שעולה מהפרוטוקול סבלה הנתבעת מסחרחורות, בחילה וכאבי ראש ומיד לאחר שבית המשפט רשם בפרוטוקול כי "הנתבעת נשענת עם הראש על דוכן העדים בישיבה עם עיניים עצומות" (עמ' 149 מול ש' 30). מחקירתה הנגדית של הנתבעת ניכר ניסיון פסול של תובע 1 לגרום לכך שתקבל את הצעת הפשרה שלו תוך הצגת טענות פסולות, וביניהן הצעה אשר כביכול הוצעה על ידי בית משפט זה. על רקע זאת אמר תובע 1 לנתבעת כי כדאי לה להיעתר להצעתו.

1. מעבר לכך, הצעת הפשרה של תובע 1 מותנית בביטול תלונות שהוגשו נגדו הכוללות תלונה על כך שהחתים את הנתבעת בניגוד לדין על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל המחאת זכות בלתי חוזרת לטובת תובע 2 שעמו חלק שכ"ט עו"ד. אין לנתבעת זכות לקבל החלטות כלשהן בנוגע לתלונות שהגיש בא כוחה נגד תובע 1 בלשכת עורכי הדין, ואף מטענותיו של תובע 1 עצמו עולה כי מדובר בתלונות שהגיש ב"כ הנתבעת (עמ' 150 ש' 28-29). זאת ועוד, ב"כ הנתבעת העיר במהלך קדם המשפט הראשון שהתנהל בתיק זה כי הוא זה שהגיש את התלונות ללשכת עורכי הדין ולא לקוחתו הנתבעת. ראו לעניין זה עמ' 3 מול ש' 15-16 בפרוטוקול מיום 17/1/11: "את התלונה הגשתי אני, לא בשם מרשתי אלא בשמי".
2. למעשה עולה מדבריו של תובע 1 כי על הנתבעת לשכנע את בא כוחה לבטל את התלונות שהוגשו נגד תובע 1 בלשכת עורכי הדין, ובתמורה, אם יינתן פסק דין נגד הנתבעת אף בסכום של 250,000 ₪, ייאכף פסק דין זה עד לסך של 30,000 ₪ בלבד. עוד טוען תובע 1 כי ב"כ הנתבעת ביצע עבירה אתית ולא דאג לטובת מרשתו הנתבעת בעת שסירב להצעה הנ"ל.
   
3. התובעים טוענים כי ב"כ הנתבעת לא הוכיח שהוא מייצג את הנתבעת, אך מנגד טוענים כי בהיותו בא כוח הנתבעת הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחתו, משום שלא היה מוכן לקבל את הצעת הפשרה שהציע תובע 1 לנתבעת או לשתף את הנתבעת ב"הצעות הפשרה של בית המשפט". בפנינו, אם כן, טענות סותרות מפי ב"כ התובעים לגבי הייצוג של ב"כ הנתבעת.
   
4. עוד יצוין כי התובעים הגישו את כתב תביעתם תוך ציון שמה של הנתבעת ומיד לאחר מכן שמו של "עו"ד בועז ארד" כבא כוחה. כך נרשם בכתב התביעה:

"לין פינגצו LIN PINGZHU דרכון סיני מספר 38098599G

ע"י ב"כ עוה"ד בועז ארד

מרח' רמב"ן 32 ירושלים

טל: 02-5662211 פקס: 02-5666222"

1. כמו כן יצוין כי צורפו לכתב התביעה מיום 6.6.2010 מכתבים רבים ממשרדו של עו"ד בועז ארד שבהם פנה עו"ד ארד לתובע 1 "בשם מרשתו", הנתבעת בתיק שבפנינו. אמנם תובע 1 מטיל ספק במכתביו בכך שהנתבעת היא אכן "מרשתו" של עו"ד ארד, אך זאת בשל ייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתמה הנתבעת לטובת תובע 1 ביום 22.12.09. בפתח מכתבו של תובע 1 מיום 6.1.10 צוין כי "משרדי אוחז בידו ייפוי כוח בלתי חוזר לשם ייצוג רעיית המנוחה וילדיה הקטינים בהקשרה של תאונת העבודה שארעה למנוח". (ההדגשה הנוספת של הח"מ).
2. כתב ההגנה הוגש לתיק באמצעות ב"כ הנתבעת וצוין שם במפורש כי הוא מוגש למען הזהירות ולבקשת נציג של הנתבעת אשר מצוי בקשר עמו, בטרם נתקבל ייפוי כוח פורמלי בכתב מהנתבעת. לאחר הגשת התביעה התנהלו הליכים שונים, וביניהם נדונה בקשה להכרה בהמצאה שבוצעה על ידי התובעים למשרדו של ב"כ הנתבעת, וביום 6.9.10 ניתנה החלטה "כמבוקש". בסעיף 15 לבקשה טען תובע 1 כי "יש לדחות מכל וכל את טענתו המקוממת" של עו"ד בועז ארד "לפיה הוא אינו עורך דינה של הנתבעת בנושא ההתדיינות".
3. בשני דיוני הוכחות שאליהם התייצבה הנתבעת אשר הגיעה מסין, היה ברור לבית משפט זה כי עו"ד בועז ארד מייצג את הנתבעת, כפי שהיה ברור לו שהנתבעת רואה בעו"ד בועז ארד בא כוחה בתיק לכל דבר ועניין. בעמ' 134 לפרוטוקול מול ש' 26-27 נשאלה הנתבעת האם "העו"ד שלך" יודע על חשבון הבנק שלך והיא השיבה בחיוב. לאחר מכן שאל תובע 1 את הנתבעת האם חתמה על הסכם שכר טרחה והשיבה כי לא חתמה על כלום, אך בעמ' 135 ש' 8-11 אישרה במפורש את שהוסכם עם עו"ד בועז ארד לעניין שכר הטרחה – "כן, הוא מקבל 22.5%". התובע 1 אף הכיר בכך שעליו לנהל מו"מ ישירות עם ב"כ הנתבעת תחילה. בעמ' 146 מול ש' 2-3 פונה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת ואומר שהוא חייב להגיע להסדר עמו בתיק - "אתה חייב לשוחח איתי, אני עו"ד".
4. מכל האמור לעיל עולה כי לאורך ההליך שהתנהל בפני בית משפט זה לא חלק ב"כ התובעים על כך שעו"ד בועז ארד שימש כבא כוחה של הנתבעת, אלא העלה טענות לעניין העדר ייצוג וייפוי כוח לראשונה בפתח הדיון שנקבע להשמעת סיכומי הצדדים בעל פה, וזאת לאחר תום דיוני ההוכחות אשר הסתיימו שבוע קודם לכן ונמשכו שעות רבות.
5. משסירב ב"כ הנתבעת "לשוחח" עם התובע ולקבל את הצעת הפשרה שלו באופן חד צדדי, עלתה טענה חדשה שלפיה עו"ד בועז ארד חדל בן רגע לשמש כבא כוחה של הנתבעת, ובמצב זה נטען כי בית המשפט מחויב לקבל את הצעת הפשרה שהציע תובע 1 - הצעה שלדבריו התקבלה על ידי הנתבעת עצמה במהלך הדיון.
6. תובע 1 עשה שימוש פסול בחקירתה הנגדית של הנתבעת במטרה לגרום לה "להתקפל" על דוכן העדים ולהסכים להצעת הפשרה שלו, ודבר זה ניכר כבר מראשית החקירה. היה על תובע 1 לדון בפשרה אפשרית עם ב"כ הנתבעת בלבד, ולא לנצל את מעמד החקירה להעברת אינפורמציה ומסרים שלא היה מקום להעבירם לנתבעת בדרך עקיפה זו. בית המשפט ביקר את תובע 1 כבר בתחילת החקירה על ניסיונו להציג מצג שווא שלפיו בית המשפט מציע לנתבעת להגיע להסדר משום שהוא סבור כי זה לטובתה, כשלא היו דברים מעולם. בית המשפט אף קבע כי אין מקום לעשות שימוש בניסיונות פשרה ובדברים אשר נאמרו בהסכמה מחוץ לפרוטוקול במהלך דיון קדם משפט. התובע שאל את הנתבעת מעל דוכן העדים (עמ' 130 ש' 30) "מישהו אמר לך הצעות שהוצעו בין אם על ידי או בין אם על ידי ביהמ"ש" ובעקבות זאת פנה בית המשפט לתובע 1 ושאל אותו האם נראה לו תקין לעשות שימוש בדברים שנאמרו בהסכמה ושלא לפרוטוקול. תובע 1 השיב בחיוב והוסיף כי חשוב מאוד להבין את "רוח הדברים" שנאמרים במהלך דיון קדם משפט. קו חקירה זה חזר על עצמו במהלך כל החקירה הנגדית ואף בחקירה החוזרת. כמו כן ניכר בחקירה הנגדית ניסיון של ב"כ התובעים להציג בפני הנתבעת מצג שלפיו בא כוחה אינו מקצועי ולא מעניק לה שירות משפטי כנדרש, וזאת תוך ניסיון לערער את אמינותו של בא כוח הנתבעת בעיניה, ומתוך תקווה לגרום לה להגיע להסדר עמו. בסוף החקירה שאלה הנתבעת "כמה אתם רוצים?" לאחר שהעידה קודם לכן (עמ' 146 ש' 2) "מתוך 12 ימים זה עו"ד ראשון, כמה כסף הוא רוצה"?.
7. ברי כי לא היה כל קיבול להצעה, וכי בנסיבות העניין ניסונו של תובע 1 לכפות הסדר במהלך חקירתה הנגדית של הנתבעת היה ניסיון פסול, וזאת כאמור בין היתר לנוכח הפנייה הישירה לנתבעת תוך התעלמות מבא כוחה ומהערת בית המשפט שלפיה אין זה המקום והזמן לנהל מו"מ, וכל זאת כשב"כ הנתבעת הבהיר היטב כי אין בכוונתו לנהל מו"מ להסדר.
   

לסיכום

1. בית המשפט לא שמע באוזניו מפי הנתבעת או מפי המתורגמנית של הנתבעת כי הנתבעת אכן קיבלה את הצעתו של תובע 1 אלא שמע שהיא שואלת אותו כמה כסף הוא סבור שמגיע לו על מעט עבודה שבוצעה על ידו. כן קבע בית משפט זה, כפי שיבוא לידי ביטוי גם בפסק הדין, כי בנסיבות העניין ואף אם הנתבעת "הסכימה" במהלך הדיון או מיד לאחריו להצעת הפשרה של התובעים, אין לראות ב"הסכמה" זו הסכמה מדעת, שכן בנוסף לכך שלא היתה במיטבה, כפי שיתואר בפסק הדין, היה מקום לאפשר לנתבעת להתייעץ עם בא כוחה קודם לכן היות שמדובר בתושבת זרה מסין אשר לא דוברת עברית, אף אינה יודעת לקרוא ולכתוב בשפת אמה, כשההליך המשפטי וכל הכרוך בו זר לה.
2. אין לייחס כל משקל לחוות הדעת של מומחה פוליגרף מטעם התובעים, וגם לו היה מקום לייחס להן משקל כלשהו, אין בממצאיהן כדי להשפיע כהוא זה על ההחלטה כי אין מקום לעכב את מתן פסק הדין עד להכרעת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
   
3. תובע 1 הציג בתצהירו שהוגש בתמיכה לבקשה לתיקון הפרוטוקול אמירות שאינן נכונות ומדויקות תוך סילוף אמירות שנאמרו על ידי בית המשפט. בין היתר הרבה תובע 1 "לצטט" באופן מסולף אמירות שנאמרו כביכול על ידי בית המשפט בעניין בעיות הזיכרון שלו.
   
4. התיקונים המבוקשים אינם דרושים לצורך מתן פסק הדין, והצדדים אף לא התייחסו למרבית התיקונים המבוקשים בסיכומיהם לאחר שהתבקשו לעשות כן לגבי כל תיקון רלוונטי. ב"כ התובעים טען כי התיקונים דרושים על מנת לשכנע את בית המשפט לעכב את כתיבת פסק הדין עד להכרעת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אך כאמור, בתי המשפט בישראל אינם כפופים לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ואף אם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מגיעה למסקנה שונה מהאמור בפסק דין של בית המשפט אין לראות בכך "פסקי דין סותרים".
5. בית המשפט השתכנע שעו"ד בועז ארד היה ועודנו בא כוחה של הנתבעת, והתובעים עצמם ראו אותו כמי שייצג את הנתבעת לאורך כל ההליך, כשאף אם היו להם ספקות, היה עליהם להעלות טענה זו לכל המאוחר בתחילת הדיון בתובענה ולא להמתין לסוף הדיון בתובענה.
6. כאן המקום לציין ולהדגיש שנית כי יש טעם לפגם בניסיונו של ב"כ התובעים להגיש חוות דעת של מכון פוליגרף בניסיון להטיל דופי בבית המשפט, שכן חלק מהשאלות מכוונות ישירות לאמירות אשר נאמרו כביכול על ידי בית המשפט, במטרה לסייע לתובע 1 בהליכי משמעת אשר מתנהלים כנגדו במוסדות לשכת עורכי הדין. כך גם אין לראות בעין יפה את ניסיונו של תובע 1 לעשות שימוש פסול במהלך חקירתה הנגדית של הנתבעת, בדברים שאמרו ב"כ הצדדים ובית המשפט בהסכמה שלא לפרוטוקול ותוך סילוף הדברים שנאמרו, בניסיון לשכנע את הנתבעת להגיע להסדר עם תובע 1 כשהיא עומדת מעל דוכן העדים. כך גם פעל ב"כ התובעים באופן לא ראוי כשניסה לנטרל את קיומו של בא כוח הנתבעת על מנת לבודד אותו ולכפות על הנתבעת הצעה להסדר בעזרת הטענה כי ב"כ הנתבעת לא הוכיח שהוא מייצג אותה. דברים אלה יחד עם עניינים רבים נוספים אשר משתקפים מפרוטוקולי הדיונים השונים אכן ראויים לבירור בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, וכפי שנטען בתגובת ב"כ הנתבעת, אכן יש לומר כי במקרה דנן "נחצו כל הקווים".
   
   התובעים ביקשו שהות של עד 10 ימים על מנת להגיש תלונה נגד ב"כ הנתבעת בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. מיום 20/2/13 ועד היום חלפו מן הסתם למעלה מ- 10 ימים, ועל כן מעבר לכך שמהותית לא היה מקום לעכב מתן פסק דין בתיק על מנת לאפשר הכרעה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, הלכה למעשה התובעים קיבלו שהות מספקת לצורך כך.
7. יוצא אם כן כי בית המשפט מקבל חלק מהבקשות לתיקון הפרוטוקול, אם כי לא מדובר בתיקונים שהיו דרושים לצורך מתן פסק הדין או לצורך בחינת בקשת התובעים לעכב את כתיבת פסק הדין. לפיכך, בית המשפט דוחה את הבקשה לעכב את מתן פסק הדין עד להכרעת ועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין ואת בקשת התובעים לעכב את ביצוע החלטה זו עד להגשת בר"ע, וכן דוחה את הבקשה הבלתי מנומקת של ב"כ התובעים להוציא את פסק דין בדלתיים סגורות.
   
   בית המשפט קבע עוד בפתח הדיון שהתקיים ביום 20/2/13 כי יש לדחות בקשת התובעים לעיכוב מתן פסק הדין, אך התובעים עמדו על כך שתינתן החלטה נוספת ומנומקת (עמ' 184 ש' 26-31, עמ' 185 ש' 1-2) - "אני חוזר על הבקשה מתחילת הדיון".
8. עם דחיית הבקשות העיקריות, היות שחלק מהדיון בבקשות התנהל במשך זמן רב ועל רקע התנהלותו של ב"כ התובעים כמתואר לעיל, הנני מחייב את התובעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לנתבעת סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ‏כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.