פסק הדין ניתן בתביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעת בגין סך של 250,000 ₪.

טענות התובעים

1. תובע 1 הוא עו"ד במקצועו ותובע 2 הוא על פי כתב התביעה "אזרח ישראל, סיני במקורו אשר שימש כמתורגמן בכול ענייני תביעה זו".
2. הנתבעת היא אלמנתו של מר לי גאוקסינג (להלן "המנוח") אשר על פי כתב התביעה הועסק על ידי חברה בשם "בוני הארץ י.ק. בע"מ", ונהרג בתאונת עבודה בסמיכות ליום 24/11/09.
3. בכתב התביעה נטען כי ביום 22/12/09 חתמה הנתבעת על שני הסכמי שכר טרחה נפרדים עם כל אחד מהתובעים יחד עם כתבי המחאות זכות.
4. בהסכם שכר הטרחה אשר נחתם עם תובע 1 הוסכם כי בתמורה לשירותיו המקצועיים בייצוג הנתבעת בתביעותיה נגד מי מרשויות מדינת ישראל לרבות המל"ל, ותביעותיה נגד מעסיקי ומבטחי בעלה המנוח, תשלם הנתבעת לתובע 1 24% כולל מע"מ מכל סכום שיפסק ו/או יתקבל בידי הנתבעת, ובנוסף יקבל תובע 1 את שכר הטרחה שייפסק בהליכים אלו.
5. בהסכם שכר הטרחה אשר נחתם מול תובע 2, המתורגמן, הוסכם כי תובע 1 יקבל 6% מכל סכום שתקבל הנתבעת מהמל"ל, וזאת תמורת שירותיו כמתורגמן בכל ההליכים המשפטיים שהוזכרו לעיל, וכן תמורת הליווי השוטף של המשפחה עוד בטרם הגעתם לישראל, במהלך שהייתם, ולאחר צאתם. 
6. בית המשפט התבקש להורות על אכיפת ההסכמים הנ"ל בעין, קרי "תשלום כל המגיע לתובעים על פי הוראות ההסכמים" ולחלופין "להורות לנתבעת על תשלום שכר ראוי בגין פעולותיהם של התובעים בתיק בגין פעולותיהם שפורטו לעיל בנספח ט"ו לכתב תביעה זה בתוספת שש שעות בגין כתיבת נספח זה לפי בקשת ב"כ הנתבעת", וזאת כאשר תובע 1 העריך את התמורה הראויה בגין עבודתו עבור הנתבעת בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ לשעה. 
7. בכתב התביעה עולה כי הקונסול הסיני בישראל, אשר הכיר את תובע 1 מזה מספר שנים, הוא זה שפנה לתובע 1 בעודו בחו"ל וביקש ממנו לטפל בתיק של המנוח, ועל כן נערכו שיחות רבות אשר ארכו זמן רב  בעלות גבוהה מאוד. עוד נטען כי עם פניית הקונסול הזעיק תובע 1 את עו"ד לירון לוי ממשרדו לצורך הכנת ייפוי כוח ומסמכים ראשוניים לצורך קבלת הייצוג.
8. כן מתואר בכתב התביעה כיצד משפחת המנוח רצתה למצות את זכויותיה באמצעות הגשת תביעות בארץ, ופנתה לקונסול הסיני בישראל במטרה למצוא עו"ד אשר ייצגם בישראל, וכיצד בהמשך להפניית מכר של המשפחה, מר צ'אן רולינג וקונסול סין בישראל, הגיע תובע 2 למשרדו של תובע 1 לצורך תרגום והכנת המסמכים הנ"ל אשר נשלחו לנתבעת. העתק של ייפוי הכוח המוגבל שהוכן צורף לכתב התביעה וסומן באות ד'.
9. עוד נטען כי תובע 2 קיים שיחות רבות עם הנתבעת בעודה בסין, והדבר גרם להוצאות נכבדות נוספות, כעולה מנספח ה' שצורף לכתב התביעה.
10. בכתב התביעה ישנה התייחסות לפעולות רבות של התובעים בטרם הגעתה של הנתבעת לישראל ולפני חתימתה על הסכמי שכר הטרחה ביום 22/12/09: הקשיים בהבאתה של הנתבעת וחלק ממשפחתה מסין לישראל, התערבותו של קונסול סין בעניין זה וישיבה אשר נערכה ללא הנתבעת בין התובעים לבין קונסול סין במטרה לדון בסוגיית כניסת הנתבעת ומשפחתה לארץ.
11. כן מתוארים בכתב התביעה מגעים עם "משפחת הנתבעת", ונטען כי לעיתים שוחח הקונסול עם אחיו של המנוח, וסוכמו "דברים" באופן עקרוני עם "משפחת הנתבעת", כגון הבטחתה של משפחת המנוח לשלם עבור דמי האחסון של גופת המנוח. עוד עולה מכתב התביעה כי תובע 1 פעל שעות רבות מול משרד הפנים על מנת להסדיר את כניסתה של הנתבעת לישראל ונכתב מכתב לעניין זה, וכן עולה כי נוצר קשר יום יומי בין תובע 2 מול לנתבעת ולאחיו של המנוח בטרם הגעתם לישראל.  
12. על פי כתב התביעה, הנתבעת ואחיו של המנוח הגיעו לישראל ביום 18/12/09 ותובע 2 הגיע לשדה התעופה על מנת לקבל את פניהם, ואף ביקש מתובע 1 בשעה 5:00 בבוקר למצוא להם בית מלון. כן עולה כי "התובע 1 ניהל מו"מ מייגע עם מספר בתי מלון שאת עלותו היה עליו לשאת בהלוואה" מאחר שלטענת המשפחה לא היה להם כסף לממן שהות זו. כן קיימת התייחסות לפגישה אשר נקבעה לשעה 14:00 בבית המלון עם התובעים ועם עו"ד גרינבלט ממשרדו של תובע 1 במטרה ללוות את משפחת המנוח בישראל, ותואר כיצד באותו מעמד ביקשה "המשפחה" מהתובע הלוואה בסך של 5,000$ מעבר לתשלום עבור המלון לצורך קבירת הגופה. תובע 1 הסכים להעמיד את ההלוואה, אך סירב לשלם עבור בית המלון, ובעקבות זאת נמסר לו על ידי המשפחה כי יש לה מקום מגורים חילופי. 
13. כן נטען כי כל עת שהיית משפחת הנתבעת בישראל, ליווה התובע 2 את בני המשפחה ועזר להם להסדיר את ענייניהם עם כל הגורמים הרלוונטיים. עו"ד גרינבלט קיבלה עידכון מתובע 1 על מה שצפוי למשפחה בשבוע הקרוב, וביום 21/12/09 ליוותה את המשפחה לצורך פתיחת חשבון בנק בבנק דיסקונט, כאשר תובע 2 סייע במשך 4 שעות בתרגום עבור המשפחה. עו"ד גרינבלט אף ליוותה את המשפחה למקום אחסון גופתו של המנוח, וזאת על מנת לאפשר "התייחדות אחרונה עם המנוח".
14. בסע' 35 לכתב התביעה מתוארת ישיבה מסודרת וראשונית במשרדו של תובע 1 אשר נערכה לצורך חתימה על מסמכים שונים וקבלת הסברים נוספים על המשך ההליך, אולם כפי שצוין בסע' 36 בכתב התביעה "עם סיום הפגישה, סירבה המשפחה לחתום, וביקשה זמן לחכוך בדעתה".
15. בעקבות הבהרתו של התובע "למנכ"ל החברה שמאחסנת את הגופה", "מנוחה לעד", אמר המנכ"ל, כי אין בידיו את המסמכים הנחוצים להבטחת תשלום דמי האחסון וביקש את סיועו הדחוף של הקונסול. בעקבות זאת נערכה פגישה דחופה למחרת שהחלה בשעה 22:00 והסתיימה בשעה 2:00 לפנות בוקר, שבסיומה חתמה הנתבעת על מסמכים לרבות הסכמי שכר טרחה לתובעים, ייפוי כוח  והמחאת זכות לטובת "מנוחה לעד".
16. לאחר מכן נטען כי עו"ד גרינבלט ליוותה את המשפחה למעסיקת המנוח בגדרה על מנת לקבל את משכורתו האחרונה, וכי משרדו של תובע 1 סייע לבני המשפחה לקבל מסמכים רלוונטיים לרבות אישור לקבלת כספים מהמדינה אשר צורפו כנספח ח' לכתב התביעה. עם זאת הודיעה המשפחה לפתע כי לא תעזוב את ישראל בניגוד למוסכם ולאשרה שניתנה לה. עוד נטען כי בוצעו שיחות רבות בין הצדדים לאחר מכן, אך הנתבעת לא הודיעה שברצונה להשתחרר מייצוג, ועל כן נסע תובע 1 יחד עם עו"ד גרינבלט למשרדי המעסיקה בגדרה לצורך החתמה על טפסי התביעה למל"ל, הגישו אותם למל"ל, הוציאו מכתבים לרשויות המדינה על מנת לקבל פרטים על התאונה ועוד.
17. ביום 6/1/10 קיבל משרד התובע 1 לתדהמתו מכתב מעו"ד בועז ארד, ב"כ הנתבעת, אשר נושא את התאריך 3/1/10 שבו הודיע לתובע 1 כי קיבל לידיו את הייצוג של הנתבעת בכל ענייניו של המנוח. בעקבות זאת שלח תובע 1 מכתב לב"כ הנתבעת שבו הוצעה הצעת פשרה לצורכי "שחרור מייצוג המשפחה" ולאחר מכן נשלח העתק של הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בין הצדדים יחד עם המחאת זכות לתובע 2 והמחאת הזכות לחברה שאחסנה את גופת המנוח. הצעת הפשרה של תובע 1 לצרכי פשרה נדחתה במכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 13/1/10, בהמשך לכך נשלח מכתב נוסף מטעם התובעים ובו הצעת פשרה נוספת. גם הצעה זו נדחתה, אך ב"כ הנתבעת הציע לצרכי פשרה הצעה נגדית לשלם לתובעים סך של 7,500 ₪ בלבד, שנדחתה במכתבו של תובע 1 מיום 15/3/10.
18. לבסוף נטען בכתב התביעה כי התובעים מעריכים שהנתבעת צפויה לקבל תקבולים בסך של כשני מיליון ₪, ועל כן הם מעריכים את זכויותיהם בסך של 700,000 ₪, אולם מטעמי אגרה מוגשת התביעה על סך של 250,000 ₪ בלבד, כאשר הם שומרים על הזכות לתקן סכום זה לאחר מכן בהתאם. לחלופין נטען כי יש לשלם לתובעים שכר ראוי בהתאם לפירוט שמופיע בנספח ט"ו לתביעה בתוספת 6 שעות, שכן לקח לתובעים, לטענתם, שש שעות להכין מסמך זה, ותובע 1 מעמיד את שכרו לשעת עבודה על סך של 800 ₪ בתוספת מע"מ.

טענות הנתבעת

1. בכתב ההגנה נטען כי המנוח נהרג בתאונת עבודה ביום 24/11/09, והנתבעת חתמה על ייפוי כוח לטובת התובע ביום 22/12/09 אשר בוטל על ידי הנתבעת ביום 3/1/10.
2. כן נטען כי תובע 1 החתים את הנתבעת על ייפוי כוח בלתי חוזר תוך מתן הסבר כי לא תוכל להשתחרר ממנו, ומכאן שלפי הסכמי שכר הטרחה והמחאות הזכות זכאים התובעים לכמחצית מהסכומים שהיו משולמים לנתבעת. עוד נטען כי תובע 1 לא הסביר לנתבעת שתיאלץ לשלם לו 24% מכל קצבאות התלויים שישלמו לה וליתומים מהיום ואילך, אף שטרחתו בעניין זה הייתה הגשת טופס אחד למל"ל.
3. עד לביטול ייפוי הכוח שלח תובע 1 טופס למל"ל ודאג לתשלום משכורתו האחרונה של המנוח לנתבעת. מלבד זאת לא ביצע תובע 1 דבר אשר מזכה אותו בשכר טרחה על פי ייפוי הכוח, אך תבע סך של 250,000 ₪. לטענתו של ב"כ הנתבעת, ההסכמים בטלים ולחילופין בוטלו כדין עקב הטעייה, טעות, עושק, עשיית עושר ולא במשפט ובהיותם חוזה פסול בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973. 
4. עוד נטען בכתב ההגנה כי תובע 1 החתים את הנתבעת על ייפוי כוח בלתי חוזר לייצגה בתביעות הקשורות לבעלה וכן על הסכם שכר טרחה והמחאת זכות לטובת המתורגמן, התובע 2. תובע 1 זכאי לפי הסכם שכר הטרחה עמו לא רק ל- 24% מכל סכום שייפסק, אלא גם לשכר טרחת עוה"ד באם ייפסק על ידי בית המשפט, כשלטענת הנתבעת מדובר בסכום שנע בין 15% ל- 20%. עוד נטען כי תובע 1 התכוון לגבות 30%, אולם נתקל בסירוב מטעם הנתבעת.
5. תובע 1 שכר את שירותיו של תובע 2, והבטיח להעביר לו 6% מתגמולי המל"ל שישולמו לנתבעת וליתומים. לצורך כך החתים תובע 1 את הנתבעת על המחאת זכות לטובתו של תובע 2 בשיעור של 6% מכל סכום שייפסק לטובת הנתבעת, ובכך פעל בניגוד להוראות סע' 58 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961, האוסר על שיתוף בשכר טרחה.
6. על פי כתב ההגנה, עד ביטול הייצוג של תובע 1 וההסכמים עמו חלפו 13 ימים בלבד ובגין אותם ימים תבעו התובעים 250,000 ש"ח.
7. במסגרת טענת ההטעיה והטעות נטען כי תובע 1 לא גילה לנתבעת עובדות אשר לפי הדין היה עליו לגלותן, לרבות הסכמי שכר טרחה הנהוגים בתיקים כאלה, מי זכאי לקבל את שכר טרחת עוה"ד הפסוק בתביעה, וכן העובדה כי הטיפול בקבלת קצבת התלויים כרוך במילוי טופס פשוט. כך גם לא הובהר כי ניתן לשלם למתורגמן בגין עלות תרגום מסמכים במקום לשתפו ב- 6% מכל קצבאות התלויים שיגיעו לאלמנה וליתומים. לפיכך נטען כי יש לראות במעשיו של תובע 1 הטעיה לפי סע' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 ומשכך זכאית הנתבעת לביטול החוזה. לחילופין נטען כי ניתן לבטל את ההסכמים עקב טעות בהתאם לסע' 14 לחוק החוזים, כשהתובעים ידעו על טעותה של הנתבעת או שהיה עליהם לדעת זאת, וכשאלמלא הטעות הנתבעת לא היתה מתקשרת בהסכמים.
8. הנתבעת טענה כי מעולם לא בקשה מהתובעים לטפל בקבלת אישור כניסה לישראל, בהעברת גופתו של המנוח, בפתיחת חשבון בנק או בסידורי הלינה בארץ, ולא התחייבה לשלם בגין פעולות אלו. לטענתה, כל סיוע של התובעים בעניינים אלה נעשה מתוך שירות לנתבעת ועל מנת לשכנעה לחתום על ייפוי הכוח ועל הסכמי שכר הטרחה.
9. במסגרת טענות העושק נטען כי הנתבעת התקשרה בהסכמים עקב ניצול של התובעים את מצוקתה ומצבה הנפשי בעת שחתמה על ההסכמים, זמן קצר לאחר מות בעלה בתאונה טרגית, וכן את חוסר ניסיונה ואי ידיעת השפה. תובע 1 אף החתים את הנתבעת על ייפוי כוח בלתי חוזר תוך מתן הסבר כי לא תוכל להשתחרר ממנו, ויש בכך משום הצגת איום כלפי הלקוח, וניצול חולשתו ותלותו בעורך הדין, ועל כן מעשיו ומחדליו של תובע 1 עולים כדי עושק כמשמעותו בסעיף 18 לחוק החוזים.
10. כן נטען כי המחאת הזכות לטובת תובע 2 היא חוזה פסול משום שהוא כולל הוראה בדבר שיתוף 6% משכר הטרחה של עוה"ד, ועל כן הוא בטל בהיותו נוגד את האיסור לפי סע' 58 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961 האוסר על עורך דין לשתף את שכר טרחתו. עוד נטען כי הנתבעת מעולם לא התקשרה עם תובע 2 לקבלת שירותי תרגום, ועל תובע 2 להפנות את דרישתו לתובע 1 ששכר את שירותיו.
11. טענה נוספת בכתב ההגנה היא כי אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהו בגין פעולות אשר לא נזכרו כלל בהסכם שכר הטרחה - אותן פעולות אשר צוינו לעיל ואם היתה מודעת כי עליה לשלם בגינן לא היתה מתקשרת עם תובע 1 בהסכם כלשהו.
12. הנתבעת הכחישה את עלויות שיחות טלפון כפי שנטען על ידי התובעים בסע' 11 לכתב התביעה וטענה כי לכל היותר מדובר בסכום אשר אינו עולה על 2,000 ₪.

תצהירים וחקירות

1. התובעים עצמם ערכו תצהירי עדות ראשית וכן הוזמן מר ישעיהו קריב, מנהל "מנוחה לעד", שם אוחסנה גופתו של המנוח בטרם שילוחה לחו"ל. כן הגישו התובעים תצהיר של עו"ד גרינבלט אולם בחרו "למשוך" את תצהירה מהתיק בפתח דיון ההוכחות. הנתבעת עצמה ערכה תצהיר עדות ראשית מטעמה.
2. העדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם והתיק נקבע לדיון ולסיכומים בעל פה. בתום דיון ההוכחות פנה תובע 1 ישירות לנתבעת במסגרת חקירתה הנגדית והציג בפניה הסדר פשרה שלא באמצעות בא כוחה. בהמשך לכך שאלה הנתבעת את תובע 1 כמה כסף הוא סבור שמגיע לו על 13 ימים, והתובע 1 ייחס לשאלתה הנ"ל קיבול של ההצעה. בפתח הדיון שנקבע לצורך סיכומים בעל פה, טען תובע 1 כי בית המשפט מחויב לקבל את מה שכינה הסכמתה של הנתבעת להצעתו הנ"ל, ואין כל מקום לסכם את טענות הצדדים בעל פה. נוסף על כך טען תובע 1 בפתח הדיון כי אין בידי ב"כ הנתבעת ייפוי כוח מטעם הנתבעת, וגם מטעם זה הוא מנוע מלהתערב ברצונה של הנתבעת לקבל את הצעת הפשרה של תובע 1. כן התבקש בית המשפט לעכב את מתן פסק הדין על מנת לאפשר לתובעים לפנות לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ואם לא יעשה כן, לתת החלטה מנומקת תוך עיכוב מתן פסק הדין על מנת לאפשר לתובעים להגיש בר"ע על החלטה הדוחה את הבקשה הנ"ל. בית המשפט קבע כי תינתן החלטה נפרדת לעניין זה, ואכן ניתנה החלטה אשר דחתה את מכלול בקשות התובעים הנ"ל.

סיכומי התובעים

1. בסיכומי התובעים נטען כי הנתבעת היא זאת אשר פנתה אל תובע 1 בתיווכו של קונסול סין בישראל, אשר יצר עם תובע 1 קשר ראשוני בעניין. לטענתו של תובע 1, למעשה שמו גרסה בפיה של הנתבעת, והדבר בא לידי ביטוי בכל ההתנהלות בתיק. הנתבעת לא ידעה לענות על השאלה מי הכין את תצהירה בתיק, ואמרה שהחתימו אותה כשהיא סיפרה את מה שהיה לה לספר למתורגמנית. כן נטען כי הנתבעת הונחתה לומר מעל דוכן העדים כי היא לא קיבלה כל שירות מהתובעים, כאשר הסתבר כי קיבלה שירות, חיכו לה בשדה התעופה, היתה פגישה אצל הקונסול, התקבלו טיוטות מתובע 1, והיא אף "נישקה לי את הרגליים וביקשה להישאר בארץ". בהקשר זה נטען כי הנתבעת לא הוכיחה את יסודות טענת העושק כנדרש.
2. אשר לתובע 2 נטען כי ניסיונו ב"כ הנתבעת להציגו בתור שותף של תובע 2 קרס, וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי תובע 1 אינו דובר את השפה הסינית, והתיק הגיע דרך הקונסול. בהתייחס לטענה בדבר שיתוף רווחיו עם מי שאינו עורך דין, נטען כי הדבר אינו נוגד את הדין המהותי, ואם קיים איסור אתי, אין בכך רלוונטיות כלשהי לעניין שבפנינו. כמו כן נטען כי תובע 1 הוא עצמאי לחלוטין, וכך גם תובע 2, וכי לא הוכח אחרת.
3. בסיכומי התובעים טענות רבות בדבר ניסיונו הרב של תובע 1 לעומת העדר ניסיון של ב"כ הנתבעת, תוך העלאת טענות שונות לגבי מחדלים של ב"כ הנתבעת בפרוטוקול הדיון טענות רבות נוספות לעניין זה אשר אינן רלוונטיות כלל לתביעה שבפנינו.
4. לעניין טענת העושק נטען כי אין בתצהירה של התובעת על מנת לבסס עובדתית טענה זו וכן לא הוכח כי שכר הטרחה שדרשו התובעים אינו מקובל. לעניין שכרו של תובע 1 נטען כי כל שביקש הוא 20.5%, כאשר ב"כ הנתבעת גובה 22.5%. לעניין השכר הפסוק נטען כי זה היה מעין "בונוס", ושיש מקום להפחית מסכום תביעה נוסף את הסכום שהתקבל מהמל"ל, ועל כן מדובר בשיעורים נמוכים בהרבה ממה שנטען על ידי ב"כ הנתבעת, ולא בסך כולל המתקרב לכמחצית מכל תקבולי הנתבעת. על כך שלא הופיע בנוסח המתורגם בסינית אלא בנוסח בעברית בלבד, כי התובע זכאי לקבל בנוסף ל- 24% הנ"ל גם כל כל שכר טרחת עו"ד שייפסק בתביעה, טען תובע 1 כי לא יכול היה לדעת על כך משום שהוא לא דובר ולא קורא סינית.
5. תובע 1 תיאר כיצד השקיע מאמצים עילאיים על מנת להביא את הנתבעת לארץ, לאפשר לה להוציא כסף מהארץ ועוד. כן הוסיף תובע 1 וטען כי לא דרש מהנתבעת "אגורה" על הכספים ששיחרר לה ממשרד הפנים ועל הכספים שניתנו לה על ידי המעסיקה, כי יש לו הסכם שכר טרחה.
6. לעניין שכרו של תובע 2 נטען כי מי שחושב ששירותו של תובע 2 מסתכמים רק בתרגומים טועה שכן "הוא האבא והאמא שלה פה". הוא חיכה להם בשדה התעופה, הוא היה מודאג כי לא יהיה להם מקום לישון בבית מלון, ובכלל במקרה זה "רץ כמו עכברוש מורעל אל הקונסול". לעניין הטענה בדבר ניצול המצוקה, נטען כי נודע לב"כ הנתבעת באיחור רב כי הנתבעת אינה יודעת קרוא וכתוב ושאל, אם כך, "אז אני הייתי צריך לדעת את זה?" והוסיף כי גם תובע 2 לא ידע זאת כי מסר מסמכים. עוד נטען כי לא יכול להיות מצב של עושק משום שאחיה של הנתבעת אשר יודע קרוא וכתוב היה צמוד אליה וההסכמים נחתמו במעמד הקונסול וצוותו. כמו כן נטען כי טענת העושק אינה מתיישבת עם העובדה שהצליחו להוריד את שכרו של תובע 1 מ- 30% ל- 24%, ולא ביקשו להפחית משכרו של תובע 2. 
7. לעניין טענת הנתבעת שלפיה יש לאפשר לה להשתחרר מההסכם, מפנה ב"כ התובעים בסיכומיו לפסק דין קורפו ולכך שלא ניתן להשתחרר "סתם כך" מהסכם, כשרק אם היתה סיבה מוצדקת לא יהיו פיצויי קיום. תובע 1 טען כי הוא סבור שהנתבעת ביקשה להשתחרר מההסכם כאשר הודיע לה שלא תוכל להישאר בישראל, ולכן לא הייתה כל סיבה לבטל את ההסכם. בהקשר זה ביקש תובע 1 את טענת ב"כ הנתבעת שלפיה הנתבעת כעסה על כך שגופתו של המנוח הוטסה חזרה לארצו לבד וללא ליווי של הנתבעת כפי שהיא רצתה. לענין זה הוסיף תובע 1 כי אמר לנתבעת שהיא יכולה לטוס במועד אחר יחד עם גופת בעלה המנוח, אולם לא ניתן היה לעשות כן בתאריך היציאה של הנתבעת, משום שבהעדר הטסת הגופה תוך פרק זמן מוגבל, המנוח היה נקבר בישראל ללא אפשרות להעביר את גופתו לחו"ל, אלא לאחר 11 חודשים.
8. התובעים שללו בסיכומיהם את האפשרות שבמקרה דנן המעסיק של המנוח יכול היה לדאוג לפעולות המשפטיות שעשו, כגון הוצאת משכורת, סיוע בקבלת ויזה להיכנס לישראל והעמדת מתורגמן לטובת הנתבעת.
9. ב"כ התובעים הודיע בסיכומיו כי ההצעה שהציע לב"כ הנתבעת בעניין ההסדר כבר לא בתוקף, כי חברו "איחר את המועד". בהמשך לכך נטען כי יש לקבל את התביעה במלואה, לחייב את הנתבעת בהוצאות ולחייב את ב"כ הנתבעת בהוצאות אישיות לדוגמה לנוכח הדרך שבה נקט בהליכי משמעת כנגד תובע 1 ובשל העדר שיתוף פעולה מצדו לצורך סיום התיק "הרבה לפני" וכשהוא "האריך אותו ללא צורך".
10. לעניין התביעה החלופית לשכר טרחת עו"ד ראוי נטען כי משרדו של תובע 1 השקיע 90 שעות עבור הנתבעת.

סיכומי הנתבעת

1. בפתח סיכומי ב"כ הנתבעת נטען כי אף שכל המסמכים שהוגשו מטעם התובעים לרבות המחאות הזכות, הסכמי שכר הטרחה וייפוי הכוח הבלתי חוזר, מעידים על כך שהם נגועים בעושק, ניצול של מצוקה ואי ידיעה, לפנים משורת הדין ובכפוף להסכמת הנתבעת הציעו לתובעים סך של 7,500 ש"ח על מנת לסיים את ההליך בטרם הגשת התובענה, אולם התובעים לא קיבלו הצעה זו ובחרו להגיש תביעה בהיקף של 700,000 ₪ אשר הופחתה לסכום של 250,000 לצרכי אגרה עבור עבודה של כשבועיים בלבד.           
2. ב"כ הנתבעת טען כי לתובעים לא מגיע ולו שקל אחד, וכי בתיק זה היו מעורבים חמישה שופטים שונים וההליכים הגיעו גם לבית המשפט המחוזי בהליכי ערעור, כאשר היו אלה התובעים אשר "הניעו את גלגלי התיק" וניפחו אותו מעבר לכל פרופורציה. כן הועלו טענות לעניין התנהלותו של תובע 1 במהלך הדיונים תוך הפניה להחלטות ולהערות שונות בפרוטוקולים ובתיק בית המשפט.
3. לעניין הטסת הגופה נטען כי תובע 1 לא שילם דבר על מנת להטיסה לחו"ל, וכי עלה מעדותו של מר ישעהו קריב שהובא מטעם התובעים כי חברות כוח אדם מהסוג שהביא את המנוח לארץ ממנה אנשים ספציפיים על מנת לטפל בעניינים אלה, ולא היה צורך בטיפול של עו"ד (עמ' 33 ש' 24, עמ' 35 ש' 24). בכל מקרה נטען כי התובעים לא הצביעו על הסכם כלשהו שממנו עולה כי הנתבעת התחייבה לשלם עבור פעולות אלו, לרבות טיפול בקבלת נתיחה של הגופה כדי להוכיח את סיבת המוות. לעניין מספר השעות שהושקעו בתיק מפנה ב"כ הנתבעת לעמ' 152 בפרוטוקול שם הודיע תובע 1 כי הושקעו 400 שעות בתיק ואילו בסיכומיו טען כי מדובר ב- 90 שעות עבודה - דבר אשר מעיד על הקלות שבו "זורקים" שעות. כן טען ב"כ הנתבעת כי עו"ד גרינבלט השקיעה לכל היותר שעתיים עבודה, כאשר ניתן היה להשלים זאת בעשרות דקות ספורות בלבד על מנת לנסח שני מכתבונים (סע' 64 לתצהיר), וזאת כאשר אין התייחסות בתצהירה לשעות העבודה שהושקעו בכתיבת המכתבונים הנ"ל. לגבי פלטי שיחות הטלפון אשר צורפו לתיק טען ב"כ הנתבעת כי לכל היותר ניתן לראות שיחות בהיקף של 60 ₪ בלבד: 3 שיחות לסין במהלך הימים 13 ו- 14 בחודש נובמבר.
4. אשר לתובע 2 נטען כי לא הופיעה בנוסח הסיני כל התייחסות לכך ששכר טרחת עוה"ד הפסוק וככל שייפסק יהיה של תובע 1 ולא של הנתבעת כפי שהופיע בנוסח המתורגם בעברית בלבד. כמו כן נטען כי הוכח שתובע 2 עבד אצל חברת כוח אדם ותפקידו היה לעשות בדיוק את מה שעשה במסגרת תיק זה, קרי ללוות את המשפחה למקום התאונה ולקחת אותם לראות את הגופה. בהקשר זה נטען כי לנוכח תשובותיו המתחמקות של תובע 2 במהלך החקירה הנגדית, לא ברור אם תובע 2 אכן עבד ולו באופן חלקי עבור החברה שהעסיקה את המנוח, ומפנה לעמ' 50 ש' 14 ולהערת התובע על חשש להעביר מידע לחברת עינת, שם עבד על חשבונה על תיקים אחרים. ב"כ הנתבעת הפנה לעמ' 45 ש' 32 שם העיד תובע 2 כי "עבדנו באותו כוח אדם" וכן הוסיף כי עלה מהראיות שהחברה אף נתנה לו טלפון על מנת לסייע בעבודתו אשר לא הסתכמה בעבודות תרגום בלבד, והחברה היא זו אשר נשאה בעלויות שיחות הטלפון. עוד עלה כי החברה נתנה לתובע 2 רכב שישרת אותו בעבודתו, עמ' 46 ש' 20 "היא נתנה לך מכונית... כן". עוד נטען כי מתשובותיו של תובע 2 עלה כי הוא מנסה להסתיר פרטים על מעסיקו וכי הוא מבצע מעשים בלתי חוקיים שכן העיד "לא רוצה לענות יש לי חשש שרוצים להפיל אותי". 
5. לעניין הקשר שבין התובעים נטען כי עלה מחקירתו של תובע 2 כי הכיר את תובע 1 עוד לפני המקרה שבפנינו (עמ' 51 ואילך), ובפרוטוקול שלאחר מכן מופיעות התנגדויות סרק שהעלה תובע 1 במטרה למנוע קו חקירה זה. כן עלה כי תובע 2 העיד כי צ'אן אשר עבד עמו באותה חברה היה זה שביקש מתובע 2 להגיד לקונסול שהוא מכיר את עו"ד מור, תובע 1, שיכול לעזור למשפחה (עמ' 56 ש' 26), ומכאן ראיה שלפיה לתובע 2 חלק מרכזי בשידוך התובע 1 לנתבעת באמצעות הקונסול הסיני. כמו כן נטען בסיכומי הנתבעת כי תובע 1 העיד ואישר כי "אני מזה שנים משתמש בשירותים שנותן איתן" (עמ' 95 ש' 24). כן נטען כי תובע 1 נשאל האם עשה שימוש בעבר בהמחאת הזכות הנ"ל והתחמק ממתן תשובה, ולאחר התערבות בית המשפט העיד כי "אין אדם משים עצמו רשע" (עמ' 97 ש' 1) ובש' 15 העיד כי "איתן נשכר על ידי" אם כי היום הוא מבקש לתקן את הפרוטוקול ולהכניס את המילה "לא" לפני המילה "נשכר". כן טען ב"כ הנתבעת כי תובע 1 התחמק פעם נוספת ובמקום לענות על שאלה השיב "תסיק את המסקנות שלך" (עמ' 97 ש' 19).
6. ב"כ הנתבעת טען כי תובע 1 הפר חובת נאמנות כלפי הנתבעת שכן נשאל האם הוא ידע מה כתוב בהמחאת הזכות לטובת תובע 2 והשיב "אני לא מתערב" (עמ' 104 ש' 24) ובעמ' 105 "לא מתערב במה שהבחור שלי עושה". לשאלה מדוע לא הציע לנתבעת לשכור את שירותיו של תובע 2 לפי שעות, נטען בסיכומי הנתבעת כי לא ניתנו תשובות, כשהיה על תובע 1 לקום ולהגן על הנתבעת. לעניין האחוזים נטען כי תובע 1 ביקש תחילה  30% וכשזכה להתנגדות מטעם הנתבעת ביקש 24% ו- 6% נוספים עבור תובע 2, וזאת כאשר ניתן היה להסתפק בתשלום לפי שעות ובסכומים נמוכים בהרבה. בהקשר זה נטען כי התובע עשה יד אחת יחד עם תובע 2 על מנת לתגמל אותו מתוך הכספים שתובע 1 היה אמור לקבל מהנתבעת. כן נטען, כחלופה אפשרות מבין שתיים, כי מדובר בקומבינה וכי תובע 2 הוא זה שהביא את התיק לתובע 1 ועל כן תוגמל ב- 6% מכל סכום שישולם לנתבעת מהמל"ל או כי מדובר בחוזה למראית עין כאשר כל ה- 30% מיועדים לתובע 1. בהקשר זה מפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו לעדותו של תובע 2 כשנשאל מי הגה את הרעיון של ה- 6% שהתחמק מלתת תשובה לשאלה זו, וכשנשאל האם זה בא ממנו הוא השיב "מה השאלה שאתה שואל אותי אתה חושב שאני מטומטם", ולאחר מכן סירב לענות על השאלה (עמ' 54 ש' 16). בהקשר זה נטען כי התובעים לא הציגו ראיה כלשהי על מנת לבסס כי הנתבעת אכן ידעה מראש שעליה לשלם למתורגמן. כך, ומשהתבקשה הנתבעת לשלם עבור תרגום לצורך הכנת הסכם שכר טרחה, היה על התובע 1 להבהיר לנתבעת מראש כי עליה לשאת בהוצאות גם בגין תרגומים אלה ובהתאם לשיעורים המבוקשים, קרי 6% מכל תקבול כאמור לעיל. כן עלה מעמ' 55 ש' 17 כי כאשר נשאל תובע 2 האם אמר להם שהוא לא עובד בחינם והשיב "לא זוכר", וכך גם לעניין ה- 6% השיב "לא זוכר" (ש' 20), ומכאן שנושא זה עלה לראשונה ביום 22/12/09.  
7. עוד נטען כי כל מה שנעשה כביכול על ידי התובע 2 עבור הנתבעת לא היה בהסכמתה כלל. בחקירה הנגדית עלה כי תובע 2 כלל לא ידע לומר מה זאת "המחאת זכות" (עמ' 64) וגם לא ידע להסביר מה זה "ייפוי כוח בלתי חוזרת" ואף לא ידע לומר מה זה "שכ"ט עו"ד פסוק" (עמ' 74) - מונחים שהיה עליו לתרגם לנתבעת על מנת שתבין על מה היא חתמה. כאן נטען כי תובע 1 החתים את הנתבעת על ייפוי כוח בלתי חוזר, כאשר אין דבר כזה כשמדובר ביחסי עו"ד לקוח, ולעניין זה הפנה ב"כ הנתבעת לפסק דין שניתן בת"א 20530-09-09 זיסמן נ' טיטונוביץ אשר מצטט את דברי המלומד קלינג על פסלות כזו שנוגדת את תקנת הציבור. לפיכך נטען שיפויי הכוח בטל גם מטעם זה וגם מן הטעם כי הנתבעת לא הבינה על מה היא חותמת.
8. אשר לנסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה והמסמכים האחרים, נטען כי כל הפעילות של תובע 1 עם הנתבעת התמקדה בפגישה הלילית אצל הקונסול כשלא הצליחו להביא אותה למצב של חתימה. כן נטען כי אין בהסכם שכר הטרחה דבר אשר מתייחס להתחייבות לשלם עבור הגעה לשדה התעופה וליווי למקום נפילתו של המנוח, ואף נטען על ידי התובע בסיכומיו כי הוא לא דורש שכר בגין פעולות אלו, שנעשו לטענת ב"כ הנתבעת על מנת לשכנע את הנתבעת לחתום על הסכם שכר הטרחה הגדול.
9. בהקשר זה נטען שהוכח כי לא אמרו לנתבעת שיש חלופות וזהו חלק מניצול המצוקה. כשתובע 2 נשאל על כך, הוא השיב "שאלה טובה תשאל אותה" (עמ' 69 ש' 2). עוד נטען לגבי טענת העושק כי עלה מעדותו של תובע 2 שהנתבעת אכן הייתה במצב קשה באותה עת (עמ' 69 ש' 8), היא בכתה, נפלה על הרגליים ונישקה את הרגליים של הקונסול (עמ' 70 ש' 25). ב"כ הנתבעת תיאר בסיכומיו כיצד מרשתו, האשה המסכנה עמדה מול אנשים עם עניבות והקונסול אמר לה לחתום. כמו כן תואר כיצד נמשכה הפגישה אצל הקונסול עד שעה 2:00 או 3:00 לפנות בוקר לפי כתב התביעה, ובכל מקרה הנתבעת הייתה עייפה, לא הבינה, הקונסול לחץ עליה והמתרגם הקריא לה מסמכים שאינם הנוסח הכתוב. עוד נטען כי הנתבעת אינה יודעת קרוא וכתוב, חוותה טרגדיה אישית, היא נתינה זרה, כפרייה חסרת השכלה שלא מכירה את המקום, ולכן לאור כל המתואר לעיל, אין אלא לקבוע כי מדובר בניצול חולשתה ומצוקתה של הנתבעת. ב"כ הנתבעת הפנה לפס"ד שניתן בע"א 5806-02 אריאל ארביב נ' כרמי פד"י נח 5, 193, 198-199, שלפיו כשמדובר ביחסי עו"ד לקוח, נטל ההוכחה עובר במקרה כזה אל הצד השני.
10. לענין הטענה בדבר שכר טרחת עו"ד ראוי נטען כי תובע 1 לא הוכיח דבר, לא לגביו ולא לגבי תובע 2.
11. אשר לעבודה המשפטית היחידה שעשה תובע 1 ומי מטעמו, נטען כי אכן ביום 5/1/10 נסעו בחיפזון להחתים את מעסיקו של המנוח על טופס ולהעבירו למל"ל, אולם הדבר נעשה בעקבות מכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 3/1/10 אשר הגיע לידי תובע 1 בשעה 11:10 ביום 5/1/10 קודם לכן, ולכן אין מקום לשלם דבר גם בגין פעולה זו, ובוודאי שאין מקום להגשת תביעה ע"ס 700,000 ₪ בגין הגשת טופס תביעה למל"ל. בהקשר זה נטען כי לא בכדי נמנעו התובעים מלהביא את עו"ד גרינבלט להעיד, ויש לייחס זאת לחובת התובעים. כן נטען כי אין כל מקום לשלם שכ"ט עו"ד ראוי בגין חיפוש בית מלון, ליווי הנתבעת למקום נפילתו של המנוח ופעולות כגון אלו.
12. לאור כל האמור לעיל ביקש ב"כ הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בשכר טרחה בהתאם לסטנדרטים שהציב תובע 1 בתיק שבפנינו.

סיכומי תשובה של התובעים

1. תובע 1 טען כי הסביר כיצד מגיעים אליו התיקים, כשהוא אינו צד בין תובע 2 לחבר שלו ובין תובע 2 ללקוח. כן הוסיף תובע 1 כי תובע 2 אכן אינו מדייק בעדותו, אולם אין לשכוח כי השפה העברית איננה שפת אמו, והוא חש בלבול ומצוקה כשנשאל לגבי מעבידו לשעבר. עוד נטען כי נוצר בלבול בנוגע לזהות המעביד של תובע 2, שכן ידוע לב"כ הנתבעת כי המנוח הועסק על ידי חברת "בונה הארץ" ולא בחברת "עינת", ומכאן שתובע 2 לא עבד אצל חברת עינת בזמן התאונה אלא עבד שם יחד עם צ'אן קודם לכן.
2. לגבי הטענה בדבר מועד הגעת מכתב הביטול ביום 5/1/10 בשעה 11:10 נטען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה שעלתה לראשונה בסיכומים. כמו כן נטען כי לא היתה כל אפשרות להשלים את מילוי הטופס במקום, ונדרש זמן לצורך עריכת הנתונים.
3. גם לענין טענת העושק נטען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה וכי התובעים מתנגדים לטענה בדבר העברת נטל ההוכחה בעניין זה. ואשר לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, נטען כי אין לעניין זה כל זכר בכתב ההגנה, ועל כל פנים תובע 1 לא השפיע על הנתבעת ולא שידל אותה, אלא היא זאת שבאה אליו. כן נטען כי לא מוזכרת בכתב ההגנה (אלא רק בתצהירה של הנתבעת) הטענה כי הנתבעת אינה יודעת קרוא וכתוב, וכך גם לא נטען כי הקונסול הוא דמות מפחידה בעלת שררה שאילצה את הנתבעת לחתום על המסמכים. לגבי הטענה בדבר ניצול מצוקתה של הנתבעת, נטען כי קרובי משפחה וחברים סבבו את הנתבעת והיו להם דרישות קשות ביותר, והקונסול היה מעורב אף הוא באופן אישי. לעניין מצבה הנפשי של הנתבעת טען תובע 1 כי אינו פסיכיאטר ואינו יודע סינית, אך טבעי שהנתבעת תבכה כשראתה את גופת בעלה.
4. ב"כ התובעים הוסיף וטען כי פעל על מנת לבצע נתיחה של הגופה ופנה למעסיקו של המנוח 16 ימים לפני הפגישה אצל הקונסול.
5. בנוגע לייפוי הכוח הבלתי חוזר, נטען כי בית המשפט לא שם עצמו במקום וועדת האתיקה, וכי ייפוי הכוח הוכן בעקבות בקשת הנתבעת לקבלת הלוואה. כן נטען כי מההיבט המהותי, תובע 1 אינו רואה בכך איסור כלשהו, ובכל מקרה הוסיף כי "אני אמרתי שלא אעמוד על יפוי כוח בלתי חוזר".
6. ב"כ התובעים חזר והדגיש בסיכומי התשובה כי אין בכתב ההגנה טענה כלשהי בדבר הפרת חובת הנאמנות של תובע 1 וכי מדובר בהרחבת חזית אסורה.
7. לעניין הבקשה לקבל תמורה בגין פעולות אשר נעשו לטובת הנתבעת לפני מועד החתימה על הסכם שכר הטרחה, נטען כי זכותה של הנתבעת לסיים את ההתקשרות, אולם זכותו של תובע 1 לקבל תמורה בגין כל מה שעשה. בהתייחס לפלט השיחות נטען כי בכתב ההגנה אין הכחשה של הוצאות בסך של 2,000 ₪ בגין שיחות טלפון. לגבי סכום התביעה הכולל נטען כי נתבעו 500,000 ₪ ולא 700,000 ₪, אולם לצרכי אגרה התביעה הוגבלה לסך של 250,000 ₪ בלבד.
8. במהלך סיכומי התשובה טען ב"כ הנתבעת והדברים נרשמו בפרוטוקול, כי תובע 1 עצמו אישר קבלת המכתב מיום 3/1/10 ביום 5/1/10, וכן נטען כי די בעצימת עיניים לניצול מצוקה כדי לבסס תביעה בעילת עושק.
9. בסוף הדיון הפנו שני הצדדים לטענותיהם המפורטות בכתבי הטענות.

דיון

1. התובעים הדגישו בסיכומיהם טענה מרכזית אחת והיא כי אין בכתב ההגנה תשתית עובדתית מספיקה על מנת לבסס את עילות ההגנה השונות לרבות טענת עושק, הטעיה, טעות וכיוצא בזה. כמו כן נטען כי הטענה בדבר הפרת חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחתו כלל לא מופיעה בכתב ההגנה.
2. דינן של טענות אלה להדחות.
3. כפי שפורט בפסק דין זה לעיל, עיון בכתב ההגנה מעלה כי קיים בסיס עובדתי מספיק כדי לבסס ולו חלק מהעילות אשר פורטו בכתב ההגנה של הנתבעת.
4. בכתב ההגנה נטען במפורש בין היתר כי תובע 1 החתים את הנתבעת על ייפוי כח בלתי חוזר תוך מתן הסבר שלא תוכל להשתחרר ממנו, ולא הסביר לנתבעת כי תאלץ לשלם לו 24% מכל קצבאות התלויים שישולמו לה וליתומים מהיום והלאה, אף שטרחתו בעניין זה היה הגשת טופס אחד למל"ל. כן נטען כי עד לביטול ייפוי הכח, כל שעשה תובע 1 הוא העברת טופס למל"ל והעברת משכורתו האחרונה של המנוח לנתבעת, ומלבד זאת לא ביצע דבר אשר מזכה אותו בשכר טרחה על פי ייפוי הכח.
5. כמו כן נטען בכתב ההגנה כי ההסכמים בטלים ולחלופין בוטלו כדין עקב ההטעיה, טעות, עושק, עשיית עושר ולא במשפט ובהיותם חוזה פסול, שכן הנתבעת התקשרה בהסכמים עקב ניצול של התובעים את מצוקתה ומצבה הנפשי באותה עת, זמן קצר לאחר פטירת בעלה בתאונה טרגית. כך נטען גם לניצול חולשתה של הנתבעת בשל חוסר ניסיונה ואי ידיעת השפה אשר יצרו תלות בעורך הדין.
6. טענה נוספת הייתה שתובע 1 החתים את הנתבעת על ייפוי כח בלתי חוזר לייצגה בתביעות הקשורות לבעלה, וכן על הסכם שכר טרחה והמחאת זכות לטובת המתורגמן, תובע 2, לשיתופו בשכר טרחתו של התובע 1. עוד נטען כי המחאת זכות לטובת תובע 2 היא חוזה פסול משום שהיא כוללת הוראה לשיתוף 6% משכ"ט עוה"ד.
7. כן נטען כי תובע 1 לא גילה לנתבעת עובדות אשר לפי הדין היה עליו לגלותן לרבות הסכמי שכ"ט הנהוגים בתיקים כאלה, והסבר כי הטיפול בקבלת קצבת תלויים כרוך במילוי טופס פשוט למל"ל, ואף לא ניתן הסבר שלפיו ניתן היה לשלם למתורגמן בגין עלות התרגום של המסמכים במקום לשתפו ב- 6% מכל קצבאות התלויים שיגיעו לנתבעת וליתומים מהמל"ל.
8. כעת ועל רקע הטענות העובדתיות בכתב ההגנה, יש לבדוק עתה האם הנתבעת הוכיחה את עילות ההגנה המשפטיות או את חלקן.
9. בסיכומי ב"כ הנתבעת נטען כי על פי הפסיקה, כאשר עורך דין מייצג לקוח ומועלית טענת עושק בנוגע לאופן ההתקשרות בהסכם שכר טרחה, הנטל להוכיח כי לא מדובר בעושק רובץ על כתפיו של עורך הדין ולא של הלקוח. ב"כ הנתבעת הפנה בעניין זה לפסק דין אשר ניתן בע"א 5802/02 אריאל ארביב נ' כרמי פד"י נח 5 193, 198-199. הקביעה בפסק הדין הנ"ל יפה גם למקרה דנן, ואף לו היה מקום לקבוע נטל ההוכחה הראשוני מוטל על הנתבעת, אזי הנתבעת הצליחה להרים נטל זה, והתובעים לא הצליחו להדוף זאת.
10. השווה לענין זה פסק הדין שניתן על ידי מותב זה בת.א. 22198/08 (ת"א) כרמי יעל ואח' נ' לווינטהל ידידיה עו"ד (פורסם במאגרים המשפטיים) אשר התייחס לחובת הגילוי של עו"ד כלפי לקוח פוטנציאלי בטרם החתמתו על הסכם שכר טרחת עו"ד. שם נקבע בין היתר כי עוה"ד לא הסביר ללקוח על האפשרות לשלם שכ"ט עו"ד מינימאלי בגין הגשת בקשה לקיום צוואה בלבד, כשמנגד הלקוח הוחתם על הסכם לתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 22.5% + מע"מ מכלל נכסי העיזבון, וכל זאת כאשר העבודה המשפטית היחידה הסתכמה בהגשת בקשה למתן צו קיום צוואה ומכירת נכס במסגרת העיזבון.
11. עיון בטענות התובעים בכתב התביעה מעלה כי קונסול סין הוא זה שפנה לתובע 1 בקשר לייצוג של משפחת הנתבעת, כך שבני משפחתה של הנתבעת אינם אלה שיזמו את הפניה לתובעים. כמו כן הוכח כי קונסול סין בישראל הכיר את תובע 1 מזה מספר שנים ויצר עמו קשר, ובכתב התביעה ישנו פירוט רב בנוגע לשיחות ופעולות רבות אשר נעשו בעקבות פנייתו של הקונסול, כשהנתבעת לא הייתה מעורבת בשיחות אלה. אל מול זאת, לפי עדותו של תובע 2 חברו "צ'אן" שעבד עמו באותה חברה הוא זה שביקש מתובע 2 להגיד לקונסול שהוא מכיר את תובע 1 וכי תובע 1 יכול לעזור למשפחה (עמ' 56, ש' 26 לפרוטוקול). עוד עלה מפרוטוקול הדיון כי תובע 2 שמע לראשונה על המקרה של התאונה מחברו של המנוח צ'אן שהיה גם חבר שלו כששניהם עבדו יחד בחברת "עינת", חברת כח אדם אשר מביאה פועלים סינים לארץ (עמ' 45, ש' 32 לפרוטוקול).
12. לביסוס שיחות טלפון מרובות אשר התנהלו לטענת תובע 2 בינו לבין הנתבעת ומי מטעמה בסין, צורף פלט שיחות אשר סומן כנספח ה' לכתב התביעה. תובע 2 אישר כי מדובר בטלפון אשר נמצא בשימושו האישי, ועיון בפלט השיחות מיום 2/12/09 עד ליום 1/1/10 מעלה כי הבעלים של הטלפון הסלולארי הוא חברת "עינת כ"א לבניה 2005 בע"מ". נספח ה' מעיד על כך שתובע 2 עשה שימוש בטלפון סלולארי של חברת עינת באותו זמן שבו לטענתו סיפק שירותים לנתבעת, ואין לשלול כי עבד באותה תקופה אצל חברת עינת ואף התבקש לטפל בנתבעת מטעם חברת עינת. כך אין לשלול קיומו של קשר כלשהו בין חברת עינת לבית חברת "בוני הארץ". נוסף על כך אין כל פירוט בכתב התביעה או בתצהירי התובעים שעל פיו ניתן לקבוע כי כל השיחות המופיעות בפלט השיחות או חלק מהן נעשו על מנת לשרת את הנתבעת.
13. תובע 2 נשאל האם זה נכון שצ'אן סיפר לו שהקונסול מחפש מתרגם והשיב: "לא זוכר" (עמ' 55, ש' 17 לפרוטוקול). כן נשאל תובע 2 האם זה נכון שצ'אן אמר לו להגיד לקונסול שהוא מכיר את תובע 1 וכי הוא יכול לעזור למשפחה, והשיב "אני כבר מתבייש להגיד רלבנטי לא רלבנטי" (עמ' 55, ש' 24 לפרוטוקול) ולאחר מכן השיב בחיוב (ש' 26).
14. לאור זאת עולה כי התיק הגיע לידי תובע 1 ככל הנראה באמצעות תובע 2 אשר ביקש מקונסול סין להעביר את התיק לתובע 1, ועל כל פנים, לא הוכח כי הנתבעת היא זו אשר ביקשה מקונסול סין לפנות לתובע 1 על מנת שייצגה בישראל. מעדותו של תובע 1 עלה כי הוא עובד עם תובע 2 מזה מספר שנים, "אני מזה שנים משתמש בשירותים שנותן איתן" (עמ' 95, ש' 24 לפרוטוקול) וכך גם העיד תובע 2 כי הכיר את תובע 1 עוד לפני המקרה שבפנינו (עמ' 51 לפרוטוקול). תובע 1 אף לא הביע נכונות להשיב לשאלת בית המשפט האם עשה בעבר שימוש דומה בהמחאת הזכות כפי שעשה במקרה דנן והשיב "אין אדם משים עצמו רשע" (עמ' 97, שורה 1 לפרוטוקול). עוד יצוין כי התובעים לא מצאו לנכון לזמן את צ'אן כעד לדיון בפנינו. קיימת מחלוקת לגבי האמור בעמוד 97 שורה 15 בפרוטוקול באשר לעדותו של תובע 1 על כך ש"איתן נשכר על ידי". ב"כ התובעים ביקש לתקן את הפרוטוקול כך שתתווסף המילה "לא" לפני המילה "נשכר" וב"כ הנתבעת התנגד לתיקון הנ"ל. מסיכום שערך מותב זה במקביל לדיון עלה כי המילה "לא" אכן נשמטה, ועל כן פרוטוקול הדיון מתוקן בזאת בהתאם. ואולם, מהמסמכים שצורפו מטעם התובעים עולה כי קיים שיתוף פעולה בין תובע 1 לתובע 2, ואין לקבוע על יסוד עדותו של תובע 1 בלבד כי לא שכר את שירותיו של תובע 2.
15. נספח א' אשר צורף לתצהירו של תובע 2 הוא המחאת זכות שעל פיה העניקה הנתבעת 6% מכל סכום שהתקבל לתובע 2. להלן המחאת הזכות:
    

"המחאת זכות

לכבוד: עו"ד יובל מור-מוסלי ו/או איתן הוי

אני,LIN PINGZHU מספר דרכון סיני 38098599G מעבירה וממחה לך באופן בלתי חוזר את סך של 6% מכל סכום שיתקבל כתוצאה מתביעה שתוגש על ידי לביטוח לאומי בגין תביעת תלויה כתוצאה מפטירתו של בעלי, מר GUOXING LI דרכון סיני מס' 26943428G.

הנך מופנה בזאת לב"כ, עו"ד יובל מור-מוסלי, אשר באחריותו להעביר לך את סכום החוב מיד עם התקבל בחשבון הבנק שלי בישראל כספי הגמלה לעיל.

__________(-)___________

ולראיה באתי על החתום היום LIN PINGZHU

22 לחודש דצמבר 2009"

1. מדובר אם כן בהמחאת זכות בלתי חוזרת לטובת תובע 2 לקבלת כספים המגיעים לנתבעת מהמל"ל, וזאת באמצעות תובע 1. אין לקבל את טענותיו של תובע 1 כי לא ידע דבר על המחאת הזכות וכי מדובר בהסדר עצמאי וישיר בין תובע 2 לנתבעת. תובע 1 דאג לתרגם את המחאת הזכות לעברית, ומהאמור בסעיף 1.26 בנספח ט"ו לתצהירו של תובע 1 עולה כי בפגישה שבה הוכנו ותורגמו המסמכים נערכה ככל הנראה גם המחאת הזכות הנ"ל. תובע 1 ביקש תמורת העבודה שנעשתה באותה פגישה שכר בגין 10 שעות עבודה של עורכי דין ממשרדו ו- 5 שעות עבודת תרגום של תובע 2. באותו מעמד הוכנה גם המחאת זכות נוספת עבור מנכ"ל "מנוחה לעד", אף היא בעקבות עבודה משותפת של תובע 1 או מי מטעם משרדו עם תובע 2.
2. כשנשאל תובע 2 האם זה נכון שביקש מעו"ד מור לקבל אחוזים מהתביעה, השיב בשלילה (עמ' 53, ש' 28 לפרוטוקול).
3. כאן המקום לציין כי מטענות התובעים בכתב התביעה עולה כי הנתבעת סירבה בכל תוקף לחתום על הסכם שכר טרחה וייפוי כח לטובת תובע 1, וכי המסמכים נחתמו אך ורק בעקבות התערבותו של קונסול סין, וזאת לאחר שעות רבות ופגישה אשר נערכה אל תוך השעות הקטנות של הלילה כאשר על פי גירסה אחת מדובר בשעה 2:00 ולפי גירסה אחרת מדובר ב- 3:00 לפנות בוקר.
4. התובעים מתארים פעולות שונות שעשו לטובת הנתבעת ומשפחתה בטרם חתימתה על ייפוי כח ועל הסכם שכ"ט עם תובע 1 כגון המתנה בשדה תעופה, קבלת פנים בבית מלון, ניסיון איתור בית מלון עבור הנתבעת ומשפחתה, ליווי הנתבעת ובני משפחתה למקום ארוע תאונת בעלה המנוח ופתיחת חשבון בנק בישראל. הנני מקבל את טענת הנתבעת כי לא הובהר לה או למי מבני משפחתה כי בכוונתם של התובעים לגבות שכר טרחת עו"ד בגין פעולות אלה, וכן מקבל את טענת הנתבעת כי פעולות אלה נעשו על מנת לשכנעה לחתום על הסכם שכה"ט ועל ייפוי הכח הנ"ל, וכן על מנת לסייע לתובעים לגבות את שכר טרחתם בפועל. כעולה מכתב התביעה וכאמור לעיל, רק לאחר שנעשו פעולות אלו מצדם של התובעים, נערכה ישיבה מסודרת וראשונה במשרדו של תובע 1 ושם, כאמור, סירבה הנתבעת לחתום על הסכם שכ"ט וייפוי כח. כן עולה מכתב התביעה כי הנתבעת קיבלה לידיה מסמכים מהתובעים אשר נחתמו כאמור רק לאחר ישיבה לילית ארוכה מאוד אשר נערכה אצל קונסול סין ביום 22.12.09 – פגישה אשר בתחילתה לא הסכימה הנתבעת לחתום על המסמכים הנ"ל.
5. אין חולק כי הנתבעת עברה אירוע טרגי, אינה יודעת קרוא וכתוב והשעה הייתה מאוד מאוחרת, ונראה שאכן הופעל עליה לחץ במטרה לגרום לה לחתום על הסכם שכה"ט, המחאות הזכות וייפוי הכח, וכל זאת כאשר הנתבעת איננה מגלה הסכמה ורצון לחתום על המסמכים הנ"ל אשר הוצגו בפניה.
6. תובע 1 או מי מטעמו ערך ותרגם ייפוי כח בלתי חוזר לייצוג משפטי. בנספח א' אשר צורף לתצהירו של תובע 1 שכותרתו "הזמנת שרות משפטי – התחייבות לתשלום שכ"ט", אשר נערך ביום 22.12.09 צוין כי בגין כל סכום שיפסק או שיתקבל בתביעות שיוגשו בשם הנתבעת, בשם ילדיה הקטינים ובשם כלל יורשי המנוח יקבל תובע 1, כפי שנוסח שם "סך של 24% כולל מע"מ, וזאת באופן בלתי חוזר עד מיצוי מלוא זכויותיך". (ההדגשה של הח"מ – מ.ת.).
7. תובע 1 העיד כי הוא לא ידע כלל מה נאמר לנתבעת כיוון שאינו דובר סינית, ומן הסתם כל מה שהיא יודעת נאמר לה על ידי תובע 2. לעניין המחאת הזכות העיד תובע 1 מחד גיסה כי "לא נעשו שום הסדרים איתי על המחאת הזכות. ההסדרים לא איתי. אני צינור" (עמ' 97 ש' 3-4), ומאידך גיסה העיד כי אכן הכין את המחאת הזכות לטובת איתן יחד איתו בעת שהוכנו כל המסמכים האחרים (עמ' 101 ש' 17). עוד טען תובע 1 כי במהלך המו"מ לעניין קבלת שכ"ט עו"ד ניהלה הנתבעת "מו"מ קשוח" אך מנגד הוסיף "שילמדו להגן על עצמם" (עמ' 102 ש' 28-31). לאחר מכן העיד תובע 1 כי תובע 2 סיכם עם הנתבעת את שכרו מראש (עמ' 103 ש' 20), וכי המחאת הזכות נערכה אצל תובע 2 (עמ' 104). כן העיד תובע 1 כי בוודאי שידע על המחאת הזכות "אבל אני לא מתערב" (עמ' 104 ש' 24) והדגיש "אני לא מתערב במה שהלקוחות שלי עושים" (עמ' 105 ש' 3).
8. במהלך הדיון התברר כי תובע 2 לא תרגם נכון, ולו חלק מהמסמכים אשר נוסחו בעברית. כך לא מופיעה בנוסח הסיני זכאותו של תובע 1 לקבלת מלוא סכום שכר טרחת עוה"ד הפסוק בנוסף ל- 24% אשר מיועדים לו ול- 6% הנוספים אשר מיועדים לתובע 2.
9. תשובותיו של תובע 2 לשאלות ב"כ הנתבעת היו מתחמקות, וחלק גדול מהתשובות היו "לא זוכר", "לא רלבנטי". בין היתר נשאל תובע 2 האם הוא יודע מי נתן לעו"ד מור את הטלפון של המשפחה בסין וגם לכך השיב "לא זוכר" (עמ' 53, ש' 17 לפרוטוקול).
10. כמו כן נשאל תובע 2 האם נכון שהוא בכלל לא חשב לקבל אחוזים מהתביעה והשיב "מה השאלה שאתה שואל אותי אני לא אומר אם זה לפי הגיון או לא לפי הגיון, אתה חושב אני מטומטם?, אני עובד בחינם?" (עמ' 53, ש' 30-31 לפרוטוקול). לאחר מכן נשאל האם היו מקרים אחרים שבהם עובדים סינים נפגעו, ואם קיבל בגינם אחוזים מעורך הדין והשיב: "לא רלבנטי" (עמ' 54, ש' 3 לפרוטוקול). לאחר התנגדותו של תובע 1 לשאלה, חזר ב"כ הנתבעת ושאל שאלה דומה ותובע 2 השיב "לא יודע לענות לך על התשובה הזאת" (עמ' 54, שורה 16 לפרוטוקול). לאחר שהתבקש להבהיר את תשובתו השיב "ממי? אני כבר עניתי, מעו"ד מור לא שאלת אם בכלל אני מבקש אחוזים, אני לא מטומטם נכון?" (עמ' 54, ש' 25-26 לפרוטוקול) ובהמשך העיד כי עו"ד מור לא הציע לו 6% מהפיצויים (עמ' 55, ש' 2 לפרוטוקול). תובע 2 נשאל האם בעת ששוחח עם משפחת הנתבעת בטלפון לפני הגעתם לישראל, אמר להם שהוא לוקח 6% מהפיצויים, והשיב "לא זוכר" (עמ' 55, ש' 21 לפרוטוקול).
11. לאחר מכן נשאל אז מי אם כן אמר שהוא צריך לקבל אחוזים והאם צ'אן אמר זאת לתובע 1 ותובע 2 השיב "אף אחד לא אמר לי" (עמ' 56, ש' 30 לפרוטוקול) וכי צ'אן לא אמר זאת (עמ' 56, ש' 32 לפרוטוקול). על רקע זאת נשאל תובע 2 פעם נוספת בהשראת מי נכתב ההסכם הקובע שיועברו לו ה- 6% הנ"ל והשיב כי "ישבו מול הקונסול ומשפחת הנתבעת עשתה בלאגן ולא רצתה לשלם בכלל על הטסת הגופה ובסוף ובהעדר ברירה כנראה הקונסול קרא לכולם למשרד (העדות משובשת) וגם היתה פגישה משך שלוש ארבע שעות לפחות ואז חברים ומשפחה נסתדר איתם כל זאת אמורים והם חתם על החוזים שכתוצאה שסיכמתי" (עמ' 57, ש' 3-9 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת ניסה להבין את תשובתו של תובע 2 ושאל האם היה זה הקונסול שקבע את 6% הנ"ל, ותובע 2 השיב "אמרתי ברור חד משמעי זה כתוצאה שבסוף סיכמת" (עמ' 57, ש' 15-16).
12. כשנשאל תובע 2 כיצד הסביר לנתבעת את תוכן המחאת הזכות הבלתי חוזרת לטובתו השיב "לא זוכר" (עמ' 65, ש' 6) והוסיף כי "גם אם לנתבעת קשה להבין מה כתוב במסמך בסינית, יש לה אחים ומשפחה שלהם בטח לא קשה להבין מה כתוב שם". בהקשר זה נשאל תובע 2 האם כשהסביר לנתבעת מה כתוב בהמחאת הזכות היא ידעה כמה כסף צריך להתקבל מהמל"ל והשיב "לא לא בדיוק לא ידעתי" (עמ' 65, ש' 11). גם כשנשאל תובע 2 האם היה מודע לסכום הפיצויים שיהיה זכאי לקבל מהמל"ל לפי האחוזים שנקבעו השיב כי הוא אינו יודע בדיוק.
13. תובע 2 נשאל בחקירתו האם הודיע לנתבעת בעת שסייר עימה במקום נפילת בעלה המנוח כי הוא מבקש 6% והשיב "בזמנו לא אמרתי" (עמ' 72 ש' 32). כמו כן עלה מחקירתו של תובע 2 כי הקונסול היה זה אשר המליץ לנתבעת לחתום על ההסכמים מול התובעים (עמ' 74 ש' 9-12). לאחר שהתברר כי תובע 2 לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית מהו שכ"ט עו"ד פסוק, נשאל תובע 2 מי אם כן הסביר לנתבעת את משמעות המונח הנ"ל והשיב "אני לא יודע בדיוק". בהמשך הוסיף תובע 2 כי כל השאלה לא רלוונטית והוא לא יודע מה להגיד לו (עמ' 75 ש' 3-14).
14. לנוכח תשובותיו הנ"ל של תובע 2, ומשלא נתן תשובות לשאלות מהותיות רבות אלא השיב עליהן "לא יודע" ו"לא רלוונטי", אין לייחס אמינות רבה לתשובותיו של תובע 2. כך גם, על רקע טעויות התרגום והעדות הכוללת, אין אלא לקבוע כי היו אלה התובעים יחד אשר דרשו 6% עבור שירותיו של תובע 2. כמו כן יש להטיל ספק רב בטיב ההסברים שנתן תובע 2 לנתבעת בטרם חתימתה על ההסכמים השונים, כשתובע 2 היה בעל אינטרס להחתים את הנתבעת על המחאת הזכות הבלתי חוזרת לקבלת אותם 6% הנ"ל ותובע 1 אשר ידע על כל זאת, או שלכל הפחות היה עליו לדעת על כך, לא עשה דבר על מנת לסייע לנתבעת, לקוחתו. בית המשפט דוחה את גירסתו של תובע 1 שלפיה ניסוח המחאת הזכות לטובתו של תובע 2 ותרגומה היה פרי עיסקה עצמאית שבין הנתבעת לתובע 2, ואין לשלול את מעורבותו הישירה של תובע 1 בעניין זה וכן יש לתהות לגבי מהימנותו של התובע 1.
15. כן עלה כי לא תורגמה לשפה הסינית אותה פיסקה אשר מופיעה בנוסח העברי שלפיה תובע 1 זכאי לקבל בנוסף ל- 24% הנ"ל כל שכ"ט עו"ד פסוק אם ייפסק במסגרת תביעה. תובע 1 הודיע כי משהתברר שנפלה טעות בתרגום והדבר לא בא לידי ביטוי בנוסח הסיני, אזי הוא חוזר בו מהתביעה בגין רכיב זה. ואולם, אין בחזרתו של תובע 1 מתביעתו בגין הרכיב הנ"ל כדי לשנות את העובדה שהנתבעת לא זכתה לקבל הסברים כנדרש, ולו לגבי עניין מהותי זה, בטרם חתימתה על ההסכמים השונים.
16. אם נוסיף לכל זאת את נוסח המחאת הזכות הבלתי חוזרת לטובת תובע 2 וכן את הסכם שכר טרחת עוה"ד בנוסחו הבלתי חוזר לטובת תובע 1 – , ועדותו של התובע 2 אשר איננה מסייעת על מנת להבהיר מה בדיוק הוסבר לנתבעת כאמור לעיל, די בכך על מנת לקבל את הטענה להטעיה של הנתבעת בנוגע למסמכים אלה. אסור היה לתובע 1 לכלול בהסכם שכר טרחת עוה"ד תנאי שלפיו מדובר בהסכם בלתי חוזר, וגם על כך לא זכתה הנתבעת לקבל הסבר ראוי לפני שחתמה על המסמכים השונים.
17. תובע 1 התייחס לייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 22/12/09 שעליו החתים את הנתבעת, אך לא צירף לתצהירו העתק של ייפוי הכוח הנ"ל, אף שהעתקו צורף לכתב התביעה כחלק מנספח ו'1. להלן חלק מהמסמך אשר כפי שניתן לראות, נוסח בניגוד לדין כייפוי כוח בלתי חוזר.

"ייפוי כוח בלתי חוזר

אני הח"מ, LIN PINGZHU, מספר דרכון סיני 038098599G, בשמי ובשם ילדיי הקטינים, ממנה בזאת, באופן בלתי חוזר, עוה"ד יובל מור-מוסלי...".

1. לאור כל האמור לעיל, הנתבעת הוכיחה את יסודות ההטעיה והטעות, וכן הוכיחה כי ההסכמים עם התובעים פסולים.
2. לעניין העושק, אכן היה כאן ניצול מצוקתה של הנתבעת, אשר הגיעה מכפר חקלאי בסין ולמדה שנה אחת בבית ספר יסודי בלבד. הנתבעת התנגדה לחתום על ההסכמים שהוצגו בפניה, אולם התובעים דאגו לזמן אותה בפני קונסול סין בשעת לילה מאוחרת על מנת לשכנע אותה לחתום על אותם ההסכמים, שנחתמו בסביבות 2:00 או 3:00 לפנות בוקר. מכאן שהוכחו יסודות העושק.
3. מדובר בהסכם למתן שירותים משפטיים ושירותי תרגום אשר גם ללא עילות ההטעיה, הטעות, העושק וכיו"ב, ניתן לבטלם. עם זאת, משנקבע כי התובעים הטעו את הנתבעת וכי החתימה על ההסכמים נעשתה תוך ניצול מצוקתה ומצבה של הנתבעת, הנני קובע כי דין ההסכמים להתבטל, ועל כן אין כל מקום או אפשרות לתבוע פיצויי קיום בגינם.
4. התובעים טוענים כטענה חלופית כי הם זכאים לקבל שכר טרחה ראוי, כשחלק גדול מהפעולות שבגינן הם מבקשים לקבל שכר, נעשו אם בכלל לפני שהנתבעת חתמה על הסכם שכר הטרחה.
5. בהסכם שכר הטרחה נקבע כי השרותים המשפטיים מתייחסים אך ורק להגשת תביעה נגד המל"ל ו/או נגד תאגיד בונה הארץ ו/או מבטחו ו/או נגד הקבלן בפועל שהעסיק את המנוח ו/או מבטחו ו/או נגד מדינת ישראל ו/או בנק הדואר ו/או נגד כל גורם אחר הקשור במות המנוח ובגין מיצוי כל הזכויות בגין עבודתו אצל מי מהמעסיקים טרם התאונה ובעקבותיה. על כן ניתן לראות כי מבחינת היקף העבודה, התייחס הסכם שכ"ט אך ורק לתביעות שיוגשו ולמיצוי זכויותיו של המנוח בגין עבודתו טרם התאונה ובעקבותיה.
6. הנתבעת שלחה למשרד הפנים בקשה מיום 27/11/09 לערוך נתיחה של הגופה אשר צורפה כנספח ה' לתצהירו של תובע 1. באותו מעמד נשלח ייפוי כוח מקוצר ומוגבל לתובע 1 ולעו"ד ירון לוי אשר הוכן לצורך טיפול במשלוח הגופה חזרה לסין וחתימה על כל המסמכים אשר נוגעים לפטירה, לרבות תעודת הפטירה.

1. מכאן שהייתה בקשה ראשונית מטעם הנתבעת לטפל בהעברת הגופה ובמסמכים שונים הנוגעים לפטירתו של המנוח אם כי לא היה כל סיכום מראש בנוגע לשכ"ט עו"ד שיש לשלם בהתאם.
2. מהראיות שבפני עולה כי ייתכן שתובע 2 אכן התייצב בשדה התעופה, אולם הנתבעת לא בקשה ממנו לעשות זאת, ובסופו של דבר היו אלה קרובי המשפחה וחברי המשפחה אשר אספו את הנתבעת משדה התעופה. כמו כן לא הוכח כי הנתבעת ביקשה מהתובע למצוא לה בית מלון, ועל כל פנים אין חולק כי התברר שהיא לא היתה זקוקה לבית מלון. התובעים העידו כי הכינו עבור הנתבעת "קבלת פנים" בבית מלון מיד לאחר שהגיעה לישראל, ובסמוך לבית המלון הראו לה היכן נפל בעלה המנוח תשע קומות ממבנה סמוך. גם הפעולות שנעשו לטענתו של תובע 1 על מנת להסדיר לנתבעת ויזה ואישור כניסה לישראל, הן פעולות שהיה על תובע 1 להסדיר את נושא שכר הטרחה בגינן בטרם הגעתה של הנתבעת לישראל. כך היה על תובע 1 להסביר לנתבעת מראש כי בכוונתו לגבות ממנה אלפי ש"ח בגין פעולות אלו, גם אם לא ייחתם הסכם שכר טרחת עו"ד כולל.
3. הנני מקבל לעניין זה את טענתו של ב"כ הנתבעת כי ככל שאכן עשו התובעים את אותן פעולות המתוארות לעיל, הרי שעשו זאת מתוך מטרה לשכנע את הנתבעת לחתום על הסכם שכ"ט עו"ד כולל. לעניין זה אפנה לעדותו של תובע 1 עצמו, שלפיה לא מצא לנכון לחייב את הנתבעת בגין פעולות אלה, כיוון שהיה צפוי לחתום עם הנתבעת על הסכם שכ"ט עו"ד כולל.
4. לאור כל האמור עיל, במסגרת התביעה החלופית של התובעים לקבלת שכר טרחה, ועל יסוד מה שהוסכם בייפוי הכוח המקוצר והמוגבל הנ"ל ובייפוי הכוח הכולל, יש לבחון מה עשו התובעים בנוגע להטסת הגופה בחזרה לחו"ל, מה תרמו בעניין זכויות המנוח אצל המעסיק בטרם פטירתו, ומה עשו במישור הגשת התביעות בעקבות מותו של המנוח.
5. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי הושקעו 77.5 שעות עבודה שלו ושל עורכי דין ממשרדו, תוך חישוב 43 שעות שלו לפי 800 ₪ לשעה ו- 34.5 שעות של עו"ד ירון לוי ועו"ד גרינבלט לפי 500 ₪ לשעה ובסה"כ סך של 59,914 ₪ (השוו לעניין זה הצהרות התובע לגבי 90 שעות עבודה ו- 400 שעות עבודה כנ"ל).
6. לתצהיר התובע צורפו בין היתר המסמכים הבאים:
   1. מכתב של האינטרפול לשגרירות הסינית, ובו השאלה האם משפחתו של המנוח מסכימה לנתיחה לאחר המוות מיום 25/11/09 (נספח ב'); תעודת פטירה של המנוח מיום 8/12/09 (נספח ג'); מכתב של קונסול סין למשרד הפנים מיום 28/12/09 (נספח ד'); בקשת הנתבעת מיום 27/11/09 ממשרד הפנים לבצע נתיחה של הגופה יחד עם ייפוי הכוח המוגבל הנ"ל למשרדו של תובע 1 (נספח ה').
   2. מכתבו של תובע 1 למשרד הפנים מיום 10/12/09 אשר התייחס בין השאר להטסת הגופה. במכתב זה מדגיש תובע 1 בסע' 5.1 את מנהג הסינים ללוות את נשמת הגופה יחד עם הגופה בחזרה לסין, ובסע' 5.2 למכתב מתייחס תובע 1 על הצורך להפגש עם הנתבעת על מנת שתוכל להתרשם ממנו בטרם חתימתה על הסכם שכר טרחת עו"ד "מחייב" עמו.
   3. המחאת זכות לחברת "מנוחה לעד בע"מ", לצורך תשלום חוב בגין אחסון הגופה (נספח ז').
   4. פקס/מכתב לב"כ חברת בוני הארץ בע"מ (נספח ח') שבו העלה תובע 1 דרישות שונות לרבות שחרור כספי המנוח ככל שהם מצויים בידי החברה, וזאת בין השאר על מנת לשאת בהוצאות אחסון הגופה שהן 300 ₪ ליום. כמו כן הועלו במכתב דרישות שונות אשר נוגעות לעצם הטיפול בתביעות מטעם הנתבעת. עוד צורפו לתצהיר פקסים נוספים לב"כ חברת "בוני הארץ" וכתב שיפוי לחברה תמורת קבלת משכורתו האחרונה של המנוח. למכתבים הנ"ל צורפו מכתבים נוספים שעניינם מתן אפשרות לנתבעת לקבל לידיה כספים מתוך קרן הפיקדון של המנוח ביום טיסתה מישראל.
   5. מכתב מיום 31/12/09 (נספח י') אשר נשלח למל"ל מטעם תובע 1, יחד עם תביעה למל"ל החתומה בחותמת של חברת בוני הארץ מיום 5/1/10.
   6. מכתבו של תובע 1 מיום 24/12/09 (נספח יא') לקבלת תוצאות נתיחת הגיפה ומכתב מיום 31/12/09 למשרד התמ"ת לקבל דוחות בגין תאונת העבודה.
   7. מכתב ב"כ הנתבעת מיום 3/1/10 (נספח יב') בעניין הפסקת הייצוג של תובע 1 וביטול ייפוי הכוח שניתן לו שבו התבקש תובע 1 לשלוח חשבון בגין הפעולות שעשה עד לאותו מועד.
   8. מכתבו של תובע 1 מיום 6/1/10 שבו לא התייחס לפעולות שבגינן הוא מבקש לקבל שכר אלא ל- "תשלום של ארבע שנות גמלה מלאות מהמל"ל לח"מ ומר איתן הוי (תשומת ליבך כי המתורגמן אוחז בידו בהמחאת זכות חוזרת לקבלת 6% מכול תקבול) בכפוף לאמור בסעיף 3.1 התשלום יהיה מהתקבולים הראשונים שיתקבלו" וכן ל- "קבלה של 5% + מע"מ מכול סכום שיפסק לטובת יורשי המנוח בתביעה עתידית שתוגש על ידם נגד מעסיקיי המנוח ומבטחיהן".
   9. מכתב המפרט את השעות אשר נטען כי תובע 1 או מי מטעמו השקיעו בפעולות שנעשו (נספח ט"ו) – מכתב שבגין הכנתו ביקש תובע 1 לקבל שכר טרחה עבור 6 שעות נוספות.
7. אין בפני בית המשפט דוחות יומיים של התובעים ושל עורכי הדין ממשרדו של תובע 1 על מנת לתמוך בטענות בדבר מספר השעות אשר פורטו בנספח ט"ו.
8. התובעים לא קיבלו אישור בכתב לבצע פעולות אשר חורגות ממה שצוין בייפויי הכוח המוגבל מיום 27/11/09 ובייפוי כוח מורחב מיום 22/12/09, ואין לחייב את הנתבעת בסכום כלשהו בגין פעולות ועבודות שביצעו התובעים על דעת עצמם. ברי כי אין לחייב את הנתבעת לשלם סכום כלשהו עבור שיחות טלפון שניהל תובע 1 בעודו בחו"ל, בטרם הגעתו לסיכום מסודר עם הנתבעת בנוגע לשכר הטרחה שיקבל.
9. אף אם התובעים אכן טרחו למצוא עבור הנתבעת חדר בבית מלון, הכינו עבורה קבלת פנים, חיכו לה בשדה התעופה, לקחו אותה למקום התאונה, נסעו איתה לראות את גופתו של המנוח וסייעו לה לפתוח חשבון בנק, היה על תובע 1 להבהיר לנתבעת מראש כי אם לא ייחתם הסכם שכר טרחה כולל, תיאלץ לשלם עבור כל הפעולות הנ"ל 800 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל שעת עבודה שלו וכן 500 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל שעת עבודה של עורך דין ממשרדו.
10. כך גם אין לשלול את האפשרות שתובע 2 קיבל תשלום מהמעביד שלו או מחברת כוח אדם אחרת בגין הטיפול בנתבעת, אשר כלל ליווי של הנתבעת בישראל וסיוע בתרגום מסמכים. תובע 2 לא השיב בחקירתו לשאלות ב"כ הנתבעת בעניין זה, ולא הכחיש במפורש קבלת תמורה כאמור.
11. עורכי דין משקיעים מאמצים בהכנת תיק לפני כריתת הסכם שכר טרחה, לרבות ב"קרקורים" סביב הלקוח כפי שכינה זאת ב"כ הנתבעת. בהעדר הסכמה מפורשת וברורה מראש, פעולות כגון קבלת פנים או הזמנת חדר בבית מלון הן פעולות שאין לקבל בגינן שכ"ט עו"ד במקרה שבו הלקוח הפוטנציאלי אינו חותם בסופו של דבר על הסכם שכר טרחה. כך מקום שבו מסתיימת התקשרות כזאת תוך 13 או 14 ימים מיום החתימה, אין מקום לתבוע את הלקוח בגין פעולות כאלו ואחרות שאינן משפטיות מקצועיות ושלא הובהר ללקוח מראש כי יידרש לשלם עבורן.
12. כאן המקום לציין כי על פי רוב הוצגו חיובים כפולים בגין עבודתם של שני עורכי דין אשר נכחו באותן ישיבות או נסעו לאותו מקום יחד. אין כל הסבר מדוע היה צורך בשני עורכי דין לביצוע פעולות אשר את חלקן ניתן היה לבצע באמצעות שליחים או מסייעים אחרים שאינם עורכי דין, בתעריפים נמוכים בהרבה מאלה של עו"ד.
13. על כל פנים, היה מקום להודיע לנתבעת מראש על החיוב הצפוי לה, למשל בגין עבדותה של עו"ד גרינבלט אשר נטען כי השקיעה 8 שעות מזמנה על מנת לנסוע לגדרה ולהכין מסמכים, כדי לשחרר 5,800 ₪ שהם משכורתו האחרונה של המנוח. בהקשר זה ובהתייחס לסע' 1.27 בנספח ט"ו לתצהירו של תובע 1, לנתבעת היתה זכות לדעת מראש כי בכוונת התובעים לחייבה בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כדי לקבל מהמעביד 5,800 ₪. בהתייחס לסע' 1.34 שבו נטען כי תובע 1 ועו"ד גרינבלט השקיעו 10 שעות כדי לנסוע למשרדי המעסיקה, להחתימה על טפסי התביעה למל"ל ולהגישם למל"ל, היה על תובע 1 ליידע את הנתבעת מראש כי בכוונתם של שני עורכי דין לנסוע יחד, כשניתן היה להסתפק בעו"ד אחד ואולי אף בשליח בלבד, כאשר התובע 1 ביקש רק בגין פעולה זו 6,500 ₪ בתוספת מע"מ כשכרת טרח עו"ד ראוי.
14. בית המשפט אינו מתייחס כלל גם לסעיפים בנספח ט"ו אשר לא פורטו כנדרש. כך אין מקום לחייב את הנתבעת בגין 20 שעות עבור "אין ספור שיחות שבוצעו" בין תובע 1, עו"ד גרינבלט ותובע 2 "לצורך ליבון העניינים ומסירת עדכונים". היה מקום לפרט, ולו בקצרה, על מה דיברו ומדוע נדרשו 20 שעות לצורך אותן שיחות ועדכונים. כך גם לגבי עשרות שעות של שיחות אשר נטען כי התנהלו ביןהתובע 2 לבין הנתבעת. היה מקום לציין בדיוק מתי התנהלו שיחות אלה ועל מה שוחחו, ולו בקצרה.
15. כפי שצויין לעיל, ניתן היה לבצע חלק מהפעולות ללא עורכי דין כלל. התובעים העידו כי לנתבעת היה צוות גדול של קרובי משפחה וחברים בישראל שאספו את הנתבעת ואת בני משפחתה משדה התעופה. הנתבעת לנה אצל חברים ולא בבית מלון, והיו לה מכרים בישראל אשר דיברו סינית ועברית. לנתבעת היתה גישה ישירה לקונסול סין שצוותו יכול היה לטפל ולו בחלק מהבעיות של הנתבעת. התובעים הם שיזמו וביצעו את הפעולות שנעשו לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה, ובכך ניטרלו כל אפשרות של הנתבעת לנסות ולקבל סיוע ישיר מהחברה אשר העסיקה את המנוח ומהקונסול. כן עולה מעיון בחלק מהנספחים אשר צורפו לתצהירו של תובע 1, כי אין לשלול שהקונסוליה הסינית הכינה על דעת עצמה מסמכים שונים כגון נספחים ב-ד הנ"ל.
16. בדיון קדם המשפט שהתנהל ביום 17/11/12 השיב תובע 1 לשאלת בית המשפט כי מרבית השעות הושקעו בטרם החתימה על גבי הסכם שכר הטרחה, "להערכתי את מרבית הדברים נעשו לפני שהחתמתי אותה על הסכם שכר הטרחה" (עמ' 7 ש' 27) . מיד לאחר מכן הוא תיקן את דבריו והעריך כי מדובר בכ- 30 שעות.
17. עיון בנספח ט"ו מעלה כי מרבית הפעולות בוצעו לפני החתימה על ההסכמים אשר נחתמו כאמור בסביבות השעה 2:00 ביום 22/12/09. פרט להמחאת הזכות אשר הוכנה עבור חברת מנוחה לעד בע"מ, המסמכים האחרים נועדו להגן על האינטרסים של התובעים בלבד ואין לחייב את הנתבעת בגין הכנתם. כך אין מקום לחייב את הנתבעת בגין הכנת ייפוי כוח בלתי חוזר לתובע 1 בניגוד לדין, ואין מקום לחייבה בגין הכנת המחאת זכות בלתי חוזרת לתובע 2 הקובעת כי יועברו לו, באמצעות תובע 1, 6% מכל סכום שיגיע מהמל"ל בעקבות פטירת המנוח.
18. יוצא, אם כן כי בעקבות הישיבה הנ"ל אשר זכתה להתייחסות בסע' 1.26 בנספח ט"ו, נערך מסמך אחד אשר בגינו ניתן לשקול חיוב הנתבעת בשכר טרחה משום שנועד לצד ג' והוא המחאת הזכות לחברת "מנוחה לעד בע"מ". בגין הכנת מסמך זה אין לשלם שכר העולה על 3/4 שעת עבודה של עו"ד ושל מתורגמן (תוך סע' 1.26).
19. בסע' 1.27 קיימת כאמור התייחסות ל- 8 שעות עבודה. בסע' 57 לתצהירו של תובע 1 הוצהר כי מדובר ב- 4 שעות עבודה שלו ו- 3 שעות עבודה של עו"ד ממשרדו. אם כל אותן 8 שעות חויבו לפי התעריף הנטען של עורכי דין אחרים מהמשרד, מדובר לפי שיטתו של תובע 1 בחיוב בסך כולל של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואם שעות אלה חויבו לפי תעריף שכר הטרחה הנטען של תובע 1 עצמו מדובר בחיוב כולל בסך של 6,400 ₪ בתוספת מע"מ. אם נבצע את החישוב לפי האמור בסע' 57 לתצהירו של תובע 1, יתקבל חיוב בסך של 4,700 ₪ בתוספת מע"מ וכל זאת לצורך שחרור 5,800 ₪ ממעסיקו של המנוח שאותם ניתן היה לקבל, ככל הנראה, בטרחה מועטה בהרבה. בכל מקרה וכפי שנקבע לעיל, היה על תובע 1 להבהיר לנתבעת מראש כי זהו הסכום שהוא מצפה לקבל בגין העבודה המשפטית הרבה אשר הושקעה לטענתו על ידי משרדו, אם לא ייחתם הסכם שכר טרחה או אם ההסכם יבוטל. כך גם לא ברור האם הנסיעה למשרד היתה נחוצה, משום שצוין כי בהמשך לכך נערכו גם שיחות טלפוניות והוכן כתב שיפוי, כשלפי סע' 81 לתצהירו של התובע מדובר ב – 3 שעות עבודה של עו"ד ממשרדו. בפנינו אם כן שלוש גירסאות שונות של תובע 1 עצמו, ולכן אין לייחס אמינות רבה לטענותיו בעניין שעות העבודה שהשקיע יחד עם עורכי הדין ממשרדו. אפשר לקחת בחשבון לכל היותר שעת עבודה אחת של עו"ד שכיר, ואף זאת רק אם מדובר בפעולה אשר נעשתה לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה. עוד יצוין כי בהקשר זה ולגבי כל חיוב אחר בגין שעות העבודה של עו"ד גרינבלט משרדו של תובע 1, משלא התייצבה עו"ד גרינבלט לדיון ההוכחות כדי לתמוך בגירסתו של תובע 1 לגבי שעות העבודה שלה, יש לזקוף זאת לחובתו של תובע 1 בהתאם.
20. בהתייחס לסע' 1.28 ו- 1.29 התובע ציין כי נאלץ להשקיע 7 שעות במו"מ מייגע עם עו"ד מטעם המדינה על מנת לשחרר כספים אשר מצויים בידי רשויות המדינה ושייכים ליורשי המנוח. תובע 1 מתייחס לעבודה הנ"ל בסע' 59 לתצהירו ובנספח ט' ומבקש שכר בגין 7 שעות עבודה שלו עבור כתיבת מכתב בן 15 שורות, מכתב קצר נוסף של עו"ד גבע ומספר שיחות אשר נערכו בעל פה כמתואר באותו סעיף. לא ברור כמה כסף היה באותו פיקדון בסה"כ, כשבסע' 58 לתצהירו של תובע 1 ישנה התייחסות לסך של 700 ₪ שהופקדו בכל חודש. מנגד, תובע 1 מבקש לקבל על יסוד האמור בנספח ט"ו סך של 5,600 ש"ח בתוספת מע"מ בגין השיחות וכתיבת שני המכתבים הנ"ל. בסע' 81 לתצהירו מייחס תובע 1 את את כל 7 השעות לעצמו, אף שכאמור עולה כי את מרבית הכתיבה עשה עו"ד גבע ולא תובע 1 עצמו. אין מקום לחייב את הנתבעת בדיעבד בהתאם לסטנדרטים כה גבוהים שהציב תובע 1, אולם לצורך קביעת שכ"ט עו"ד ראוי, ניתן להעריך את העבודה לכל היותר בשעת עבודה של עו"ד גבע ובחצי שעת עבודה של תובע 1.
21. בית המשפט אינו מוצא לנכון לחייב את הנתבעת בגין 3 שעות של שיחות על מנת לשכנעה כי אינה יכולה להישאר בישראל, כפי שנטען בסע' 1.30 – 1.31 לנספח ט"ו הנ"ל.
22. כעת אתייחס לשעות החיוב ביום 5/1/10 כמתואר בסע' 1.34 לנספח ט"ו הנ"ל, שם צוין כי יש לחייב את הנתבעת ב- 10 שעות בגין נסיעה של תובע 1 יחד עם עו"ד גרינבלט למשרדי המעסיקה לצורך החתמה על טפסי התביעה למל"ל והגשתם למל"ל. בסע' 63 לתצהירו של תובע 1 הוצהר כי השקיע 3 שעות עבודה ועו"ד גרינבלט השקיעה 5 שעות עבודה – גרסה הסותרת את האמור בנספח ט"ו. בסע' 70 מצהיר תובע 1 כי פירוט השעות שבא לידי ביטוי בנספח ט"ו הוא הנכון, ואילו בסע' 63 לתצהירו מופיעות עובדות שונות לחלוטין. גם בשל כך אין לייחס משקל משמעותי ומהימנות רבה לשעות העבודה שבהן ביקש תובע 1 לחייב את הנתבעת בתביעתו לקבלת שכר טרחת עו"ד ראוי.
23. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי נתבעו 6 שעות עבודה נוספות לצורך הכנת נספח ט"ו, כשלא נראה על פניו כי היה צורך ב- 6 שעות על מנת להכין את הנספח הנ"ל. בכל מקרה, עלה כי בפנינו סתירות רבות בנוגע למספר השעות שהושקעו בפועל, ולו היה תובע 1 מציג דו"חות לגבי שעות העבודה אשר נרשמו בזמן אמיתי, לא היה מקום לערוך רשימת שעות והיה בכך כדי לסייע לו ולבית המשפט, אך הוא לא עשה זאת.
24. כך או כך וכפי שצוין לעיל, לא ברור מדוע שני עורכי דין נדרשו לנסוע יחד על מנת להחתים טופס ולהגישו למל"ל, כשנראה כי ניתן היה להסתפק בשירותיו של שליח על מנת לבצע מטלה זו. תובע 1 מבקש סכום אשר נע בין 4,900 ₪ ל- 6,500 ₪ בתוספת מע"מ וכל זאת בגין מילוי טופס תביעה למל"ל, החתמת המעסיק על הטופס והגשתו למל"ל. בגין זאת ניתן לשקול חיוב הנתבעת בגין שעתיים של עבודה לכל היותר: שעת עבודה של עו"ד שכיר לצורך מילוי הטפסים וסיוע בשירותיו של שליח טוב ומסור, כשהתובעים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי היה צורך בנסיעתם של שני עורכי דין לצורך החתמת הטופס והגשתו למל"ל. חיוב זה שנוי במחלוקת גם משום שב"כ הנתבעת שלח לתובע 1 מכתב ביטול ייצוג מיום 3/1/10 אשר ככל הנראה הגיע למשרדו של תובע 1 בשעה 10:11 ביום 5/1/10. ב"כ הנתבעת טען כי תובע 1 קיבל את המכתב הנ"ל, הבין שלא עשה בתיק עבודה משפטית משמעותית כלשהי עד אותו מועד, ועל כן נלחץ ומיהר להחתים את המעסיק לשעבר של המנוח ולהגיש את התביעה למל"ל. כמו כן נטען בסיכומי ב"כ הנתבעת כי עיון באותו מכתב ביטול אשר צורף לכתב התביעה מטעם התובעים (נספח י"א) מעלה כי ניתן להבחין בשעת משלוח הפקס למשרדו של תובע 1, קרי שעה 10:11, ואילו בעותק אשר צירף תובע 1 לתצהירו לא מופיעה שעת המשלוח.
25. לפי סע' 66 לתצהירו של תובע 1, ביום 6/1/10 קיבל את מכתב ב"כ הנתבעת אשר מודיע על ביטול ייפוי הכוח, אולם לא צוין באיזה אופן התקבל מכתב זה בפועל. בחקירה הנגדית נשאל תובע 1 האם קיבל את המכתב לביטול הייצוג ביום 3/1/10 והשיב: "נו. אם זה רשום במכתב אז זה רשום. איזה נספח?". לאחר מכן נשאל תוך הפניה לנספח י"ב, "עד ליום 3/1/10 לא ידעת שהתובעת פנתה לעו"ד אחר?" והשיב "לא ידעתי" (עמ' 100 ש' 23-27). בנספח י"ג, מכתב תשובה של תובע 1 מיום 6/1/10 למכתבו של ב"כ הנתבעת הנ"ל צוין בסע' 1 כי הוא מאשר קבלת מכתבו של ב"כ הנתבעת ביום 5/1/10 במשרדו.
26. לסיכום התביעת בגין הנסיעה למעסיק לשעבר של המנוח והגשת טופס המל"ל, קיימת מחלוקת אם הנסיעה אירעה לאחר קבלת הפקס אשר הודיע על ביטול הייצוג, אך מכל מקום וכפי שפורט לעיל, בית המשפט מעריך את העבודה לכל היותר בשעה של עו"ד שכיר עבור הכנת הטופס, וכן מספר שעות עבודה של שליח. לגבי המחלוקת, תובע 1 העיד כאמור בנוגע לקבלת המכתב מיום 3/1/10, אישר במכתבו כי המכתב הגיע ביום 5/1/10 ומהמכתב עצמו עולה כי התקבל בפקס בשעה 10:11. על כן הנני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי תובע 1 אכן ידע על אודות המכתב בטרם נסיעתו למשרד המעסיק לשעבר של המנוח ובטרם הגשת התביעה למל"ל, ועל כן אין לחייב את הנתבעת גם עבור מילוי טופס התביעה, שליחתו לחתימה אצל המעסיק והגשתו למל"ל.
27. על רקע האמור לעיל, יוצא עד כה כי יש לחייב את הנתבעת, לכל היותר בשכר טרחת עו"ד ראוי בגין 2.75 שעות עבודה של עו"ד שכיר, חצי שעת עבודה של תובע 1 ו- 3/4 שעת עבודה של תובע 2.
28. כאן המקום לציין כי אף לו היה בית המשפט קובע כי יש לשלם שכר טרחת עו"ד ראוי או לחייב את הנתבעת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט בגין פעולות אשר נעשו לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה, אזי היה מקום לחייב את הנתבעת אך ורק בגין פעולות משפטיות אשר נובעות מייפוי הכוח המוגבל שנשלח לתובע 1, ואף זאת באופן ראוי וסביר בנסיבות הענין.

1. ייפוי הכוח המוגבל והראשוני נשלח מבלי שהתובעים הוכיחו כי היה הסכם כלשהו לתשלום שכר טרחת עו"ד. הטיפול על פי ייפוי הכוח הנ"ל הוגבל כאמור לנקיטת פעולות הקשורות להטסת גופת המנוח בחזרה לסין ולחתימת מסמכים מטעם הנתבעת לצורך כך, שכן נכתב שם כדלקמן:
2. "To give them a free hand handling with concerning ship the deceased Guoxing Li's body back to China from Israel as soon as possible, and sign all certificate documents concerning the died case of the deceased such as the death certificate etc. on my behalf."
3. אם נבחן את פעולותיו של תובע 1 ומי מטעמו אשר מופיעות בנספח ט"ו, עולה כי על פני הדברים רק האמור בסעיפים הבאים נוגע לייפויי הכוח המוגבל הנ"ל.
4. בס"ק 1.2- 1.3 ישנה התייחסות לחיוב בגין 3 שעות עבודה של עו"ד לירון לוי, 2 שעות עבודה של תובע 1, ו- 6 שעות עובדה של תובע 2. אין אפשרות לדעת אילו מבין השעות הנ"ל הושקעו על מנת לעדכן את עו"ד לירון לוי לגבי השיחה שהתנהלה בין קונסול סין לבין תובע 1, וכמה מזמנו של תובע 2 הוקדש אף הוא לשיחות שנערכו בטרם הסדרת ההסכמה למסור את ייפוי כוח המוגבל מהנתבעת לתובע 1. נוסף על כך, מדובר במסמך ראשוני אשר הסדיר ייצוג מוגבל של תובע 2, כשעל פני הדברים לא ראוי לחייב לקוח בגין הכנת ייפוי כוח אשר באמצעותו יוכל עוה"ד לפעול בשם הלקוח. על רקע זאת ולפנים משורת הדין, כשלא הוכח כי גם בגין שעות אלו יש מקום לחייב את הנתבעת בשכר טרחת עו"ד, וכאשר לא ברור כלל האם כל השעות הנ"ל נגעו אך ורק לנושא הטסת הגופה לסין ניתן להכיר לכל היותר בשעת עבודה אחת בלבד של עוה"ד השכיר ובשעתיים עבודה של תובע 2, וכל זאת כשפלט השיחות שהוגש מטעם תובע 2 מעיד על שיחות קצרות בהרבה ממה שנטען ע"י תובע 1.
5. בס"ק 1.4-1.8 (בנספח ט"ו) ישנה דרישה לקבלת שכ"ט עו"ד, שעה של תובע 1 לקבל עדכון מתובע 2, שלוש שעות של תובע 2, ופגישה בת שעתיים שערכו התובעים אצל קונסול סין אשר נגעה גם לסיכום הסכמי ההתקשרות ולהסדרת כניסת הנתבעת ובן משפחה לישראל ושעלה בה גם נושא השארת הגופה בישראל.

עולה כי התובעים השקיעו זמן אצל קונסול סין, ערכו ישיבה לצורך עדכונים, השקיעו עבודה בנוגע להסכמי ההתקשרות שבין הצדדים וכן נערכו להסדרת כניסתה של הנתבעת לישראל יחד עם בן משפחתה. ייפוי הכוח המוגבל התייחס אך ורק לנושא הטסת הגופה, כשעלה כי גם נושא זה נדון אצל קונסול סין. כן עלה כי קונסול סין דיבר עם אחיה של הנתבעת ולא עם הנתבעת עצמה. בס"ק 1.8 צוין כי בסופו של דבר הגיעו להסדר בעניין תשלום שכר בגין אחסון הגופה. על רקע זאת ניתן להכיר לכל היותר בשעת עבודה של תובע 1 ובשעת עבודה של תובע 2 לעניין הטסת הגופה בלבד, כשעל פני הדברים עולה כי הוקדש לנושא זה הרבה פחות זמן מאשר לכלל הנושאים האחרים שבהם טיפלו התובעים, ואשר אין לשלם לתובעים שכר טרחה בגינם ללא הסכם שכר טרחה בהתאם.

1. בס"ק 1.9 – 1.11 (בנספח ט"ו) נטען כי "המשרד" השקיע 5 שעות ותובע 2 השקיע 5 שעות, ולפי סע' 28 לתצהירו של תובע 1 מדובר ב- 5 שעות עבודה שלו בלבד.

מס"ק 1.9 (בנספח ט"ו) עולה כי קיימת מחלוקת לעניין אופן הסדרת התשלום בגין אחסון גופתו של המנוח. ס"ק 1.10 מפנה למכתבו של קונסול סין, ומעבר לכך עולה כי דיברו על נושאים שונים ולא רק על הטסת הגופה.

סע' 23-29 הם הסעיפים הרלוונטיים אשר נוגעים לס"ק 1.9-1.11 בנספח ט"ו הנ"ל. מסע' 23-25 לתצהיר העדות הראשית של תובע 1 עולה כי הפגישה זומנה אצל הקונסול בעיקר על מנת להסדיר את כניסתה של הנתבעת לישראל, כשבסע' 25 ישנה התייחסות גם לכך שקיימת בעייה עם אחסון הגופה ועם החיוב היומי בסך של 400 ₪ לשם כך. מסע' 28 בתצהיר עולה כי מדובר בפעולות אשר ננקטו בעיקר מול משרד הפנים, ולא ניתן לקבוע כי הושקעו 5 שעות בקשר לסידורים אשר נגעו להטסת גופת המנוח בלבד. על רקע זאת, ניתן לאשר לכל היותר שעת עבודה של תובע 1 ושעת עבודה של תובע 2 בגין נושאים אשר קשורים להטסת הגופה בלבד.

1. יוצא, אם כן, שניתן להכיר בשעת עבודה של עו"ד שכיר ממשרדו של תובע 1, שעתיים עבודה של תובע 1 עצמו וארבע שעות עבודה של תובע 2. כפי שנקבע לעיל, אין מקום לחייב לקוח בשכ"ט עו"ד עבור פעולות שנקטו התובעים בטרם הסדרת שכר טרחתם מראש. עם זאת ולפנים משורת הדין, אכיר בחיובים הנוספים הנ"ל אשר נגעו לייפוי הכוח המוגבל בלבד.
2. לסיכום ביניים, בית המשפט מכיר במסגרת התביעה לשכר טרחת עו"ד ראוי ב- 3.75 שעות עבודה של עו"ד שכיר ממשרדו של תובע 1, 2.5 שעות עבודה של תובע 1 עצמו ו-4.75 שעות עבודה של תובע 2.
3. התובע 1 דרש סך של 800 ₪ כשכ"ט עו"ד ראוי עבור כל שעת עבודה שלו וסך של 500 ₪ בגין כל שעת עבודה של עו"ד שכיר ממשרדו. אין בפנינו התייחסות כלשהי לסכום שיש לשלם, אם בכלל, עבור שירותי תרגום והתובעים לא צירפו חוות דעת של מומחה מטעמם לקביעת שכר טרטחת עו"ד ראוי.
4. עו"ד המבקש לקבל שכר טרחה עבור פעולות משפטיות שונות מבלי שדאג להסדיר זאת בהסכם שכר טרחה אינו יכול לדרוש שכר לפי תעריף גבוה שלא סוכם מראש. מה גם שבמקרה דנן, כאמור, החיובים הם בגין פעולות אשר יכלו להיעשות על ידי עו"ד שכיר, ושחלקן אף יכלו להיעשות שלא באמצעות עו"ד. על רקע זאת הנני קובע שאין לשלם לתובע שכ"ט העולה על 600 ₪ לשעת עבודה של תובע 1 ו- 400 ₪ לשעת עבודה של עו"ד שכיר ממשרדו. אין בפנינו חוות דעת של מומחה, מדובר בפעולות "משפטיות" פשוטות, ואף ניתן היה לפסוק שכ"ט עו"ד ראוי בסכומים נמוכים בהרבה ממה שנקבע לעיל. לעניין תובע 2, עלו במהלך חקירתו הנגדית תעריפים שונים אשר נעו בין 40 ₪ לשעה ועד לכ- 120 ₪ לשעה. לצרכי תביעה זו, והגם שהתובעים לא התייחסו כלל לשכר טרחת עו"ד ראוי שיש לשלם לתובע 2, ובהתייחס למספר השעות אשר הוכרו בפסק דין זה לעיל, הנני מאשר תעריף בסך של 100 ₪ לשעה ללא מע"מ, שכן תובע 2 לא הוכיח כי הוא עוסק מורשה וכי הוא נוהג להוציא חשבוניות.
5. על כן, ניתן לחייב את הנתבעת לשלם שכר טרחה ראוי בסכומים הבאים: סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין זמנו של תובע 1; סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור טרחתם של עוה"ד השכירים במשרדו; וסך של 475 ₪ לתובע 2.
6. בסה"כ מדובר בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ לתובע 1 וסך של 475 ₪ לתובע 2, קרי סך של 3,475 ש"ח בתוספת המע"מ כנ"ל.
7. כפי שצויין לעיל, ב"כ הנתבעת הציע לשלם לתובעים סך של 7,500 ₪ עוד בטרם הגשת התביעה, ואילו התובעים הגישו תביעה ע"ס 700,000 ₪ אשר צומצמה לצרכי אגרה לסך של 250,000 ₪, והתנהלו הליכים רבים בערכאות שונות במסגרת תיק זה.
8. כאמור לעיל, תובע 1 ביקש מבית המשפט בתחילת הדיון שנקבע לצורך סיכומים בעל פה לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר לו לפנות לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. לדבריו של תובע 1, היה מקום לדחות את הדיון כדי לאפשר לועדת האתיקה לבחון את הטענות בדבר התנהגותו הפסולה של ב"כ הנתבעת שלא מאפשר ללקוחתו, הנתבעת, לקבל את הצעתו של תובע 1 כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון. לפי הצעה זו, אם ב"כ הנתבעת יסיר תלונות שהוגשו נגד תובע 1 ללשכת עורכי הדין יגביל תובע 1 את אכיפת פסק הדין שיינתן לטובתו בלשכת ההוצאה לפועל לסכום של 30,000 ₪ בלבד.
9. בית המשפט דחה בקשה זו, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. בתום הדיון ביקש ב"כ התובעים, תובע 1, לעכב את מתן פסק הדין כשהוא מבקש לקבל החלטה מנומקת נוספת בעניין עיכוב כתיבת פסק הדין, והוסיף כי אם בית המשפט יחליט לא לעכב את כתיבת פסק הדין, אזי הוא מבקש לעכב את ביצועה של ההחלטה על מנת לאפשר לו לערער על החלטה זו, שכן לטענתו אין לאפשר מצב שבו עלולים להיות "פסקי דין סותרים" – פסק דינו של בית משפט זה ומנגד החלטתה של ועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין.
10. בקשה זו נדחתה בהחלטה נפרדת תוך חיוב התובעים בשכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם. בהחלטה זו נקבע בין היתר כי לא היה ראוי להפוך את החקירה הנגדית של הנתבעת לניסיון פסול להגיע עמה להסדר פשרה תוך ניטרול בא כוחה של הנתבעת ומבלי לאפשר התייעצות עמו. פניותיו של תובע 1 נעשו ישירות אל הנתבעת באמצעות מתורגמנית מבלי לשוחח על כך עם עוה"ד אשר מייצג את הנתבעת וכאשר ב"כ הנתבעת הודיע כי אין מקום להגיע להסדר. כן נקבע כי אסור היה לב"כ התובעים להתייחס לדברים שנאמרו בהסכמה שלא לפרוטוקול ולהציג לנתבעת הצעות שהוצעו לכאורה על ידי בית המשפט במסגרת ניסיונות להגיע להסדר כלשהו אשר בהסכמת הצדדים לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון. נוסף על כך נקבע כי היה צריך להיות ברור לב"כ התובעים כי הנתבעת לא היתה במיטבה, וגם משום כך לא ראוי היה לנהל מו"מ באותו מעמד ובאופן שעשה ב"כ התובעים.
11. פרוטוקול הדיון רווי בתיאורים על אודות מצבה הגופני והנפשי של הנתבעת בעת שנחקרה על ידי התובע 1 בחקירה נגדית, כאשר בית המשפט התערב ובחן את מצבה לאורך כל החקירה הנגדית, בעקבות תלונותיה הרבות של הנתבעת כי אינה חשה בטוב.
    
    בעמ' 127 ש' 24 נרשם: "הראש עכשיו לא טוב". בעמ' 127 ש' 30 נרשם: "הנתבעת דומעת ובוכה". בעמ' 128 ש' 8 נרשם מפי המתורגמנית: "היא אמרה כואבת לי הבטן". בעמ' 128 ש' 14-15 נרשם מפי בית המשפט: "יצוין כי הנתבעת מתלוננת על כאבי בטן, בוכה, נסערת. בית המשפט ביקש ממנה לשבת ואפשר לה גם ללכת לשתות מים". בעמ' 128 ש' 20 נרשם כי הנתבעת נשכבת על ספסל אולם בית המשפט ובוכה. בעמ' 128 ש' 25-27 קיימת התייחסות של בית המשפט לכך שתובע 2 מדבר בסינית עם הנתבעת ללא רשות במהלך ניסיון של ב"כ הצדדים לדון באפשרות לפשרה כלשהי שלא לפרוטוקול. בעמ' 128 ש' 13 מברר בית המשפט מדוע הנתבעת אינה חשה בטוב, ובין השאר עולה כי לא אכלה דבר מאתמול בלילה. בש' 20-22 ישנה התייחסות של בית המשפט לכך שיש לקיים הפסקה על מנת לאפשר לנתבעת להתאושש, וכשתחזור ישקול בית המשפט האם ניתן להמשיך בחקירה הנגדית. כן עולה כי הנתבעת חזרה לאולם לאחר ההפסקה, קיבלה הנחיות לשבת, ועדיין התלוננה על סחורחורת.
12. בעמ' 130 ש' 2 התחנן ב"כ התובעים לגרום לנתבעת לשמוע את את הצעות הפשרה שלו והוסיף כי יציע "הצעה משופצת" (ש' 4). בית המשפט ציין כי ניתן לשקול הגעה להסדרים בכל עת, אולם החקירה לא צריכה להתארך, וככל שבית המשפט סבור כי הנתבעת כשירה לחקירה, יש להמשיך בכך. בעמ' 130 ש' 24 בית המשפט פונה לנתבעת ומנסה להרגיע אותה ולהגיד לה שלא תתרגש. בעמ' 130 ש' 29 מיד עם חידוש החקירה, שואל תובע 1 את הנתבעת האם היא יודעת על הצעות פשרה שהועלו בתיק כולל הצעות של בית המשפט. בעקבות זאת ציין בית המשפט כי התייחסות בחקירה נגדית להצעות של ב"כ הצדדים ושל בית המשפט שהועלו בהסכמה שלא לפרוטוקול אינו ראוי ובעמ' 131 מול ש' 26 הבהיר תובע 1 כי לדעתו ראוי לחשוף בחקירה נגדית דברים שנאמרים בהסכמה שלא לפרוטוקול. בעמ' 131 ש' 7-8 תובע 1 חזר על כך שמן הראוי שהנתבעת תדע מה הוצע בבית המשפט כדי שתוכל לכלכל את צעדיה, בעוד ב"כ הנתבעת טען לפרוטוקול כי אינו זוכר הצעות מטעם בית המשפט עמ' (131 ש' 12), והוסיף כי אם היו הצעות בעבר אזי מדובר בהצעות שכבר לא רלוונטית להיום. גם לאחר הדיון הנ"ל לא הפסיק ב"כ התובעים את ניסיונותיו לגרום לנתבעת להסכים מעל דוכן העדים להצעות הפשרה שלו, מבלי לשתף את ב"כ הנתבעת, ואף שאל את הנתבעת האם היא מודעת לכך שהוא מנסה לעלות הצעות פשרה ובא כוחה לא מאפשר לה לשמוע אותן (עמ' 131 ש' 24). הנתבעת השיבה בעניין זה כי איננה יודעת חוקים ושבית המשפט יחליט. בעמ' 137 וללא הפרעות בחקירה, העידה הנתבעת בהמשך לשאלותיו של תובע 1 כי היא חושבת שמגיע לו משהו אבל לא יודעת כמה (ש' 14-17).
13. לקראת סוף הדיון מצבה של הנתבעת התדרדר, ובעקבות זאת הוסכם בין הצדדים להגיע להסכמות דיוניות על מנת לחסוך זמן חקירה, כעולה מעמ' 142 ש' 28 כשב"כ הנתבעת הסכים למרבית ההצעות הדיוניות כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול בית המשפט. כעולה מפרוטוקול הדיון, תובע 1 צעק בקול רם ודפק על השולחן בחוזקה תוך שהוא מבקר את ב"כ הנתבעת על כך שלא הגיע עימו להסכמות דיוניות קודם לכן (עמ' 145 ש' 11-12). לאחר מכן נשאלה הנתבעת שאלות נוספות והשיבה כי היא לא זוכרת ואין לה חשק לחשוב (עמ' 145 ש' 21). בהמשך אמרה הנתבעת כי יש לה סחרחורת והיא לא מרגישה טוב, עמ' 145 ש' 31, ולאחר שתובע 1 שאל אותה האם זה נכון שהיא ואחיה שאלו אותו שאלות בקונסוליה במשך 5 שעות, השיבה: "אחרי 12 ימים פניתי לעו"ד אחר. מתוך 12 ימים זה עו"ד ראשון, כמה כסף הוא רוצה?" (עמ' 146 ש' 2).
14. לאחר מכן נרשם כי התנהל דיון שלא לפרוטוקול, ובעקבות זאת הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מבקש לא לשמוע שום הצעה מטעמו של תובע 1. בית המשפט העיר בהמשך כי לדעתו אין זו השעה לנסות להגיע להסדר עם הנתבעת בעת שאינה במיטבה (עמ' 146 ש' 16-19). לאחר מכן מתאר תובע 1 לפרוטוקול כיצד אם יתן בית המשפט פסק דין ללא הסדר, התוצאה תהיה לרעת הנתבעת ושאל "בשם הצדק למה לעשות לה עוול". בשלב זה פנתה המתורגמנית לבית המשפט וציינה כי הנתבעת מרגישה בחילה, והן יצאו מהאולם ברשות בית המשפט (עמ' 146 ש' 28). בעמ' 147 ש' 2-3 טוען ב"כ התובעים כי ב"כ הנתבעת חייב להגיע עימו להסדר, "אתה חייב לשוחח איתי, אני עו"ד". החקירה המשיכה ללא הפרעות אולם בעמ' 149 מול ש' 30 נרשמה הערת בית המשפט כי "הנתבעת נשענת עם הראש על דוכן העדים בישיבה עם עיניים עצומות". בעמ' 150 ש' 10 – 14 מפרט תובע 1 פעולות שהוא או מי מטעמו עשו עבור הנתבעת ובסוף השאלה משיבה הנתבעת "כמה אתם רוצים?".
15. בהחלטה הנפרדת הנ"ל ישנה התייחסות נוספת לבקשות התובעים לתיקון פרוטוקולי הדיונים על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע בבקשה לעכב את כתיבת פסק הדין עד למתן הכרעה בוועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין. בבקשות אלה טענו התובעים כי הנתבעת קיבלה את הצעתם כי יבוטלו כל התלונות שהוגשו נגד תובע 1 ללשכת עורכי הדין, ופסק הדין שיינתן לטובת התובעים ייאכף עד לסכום של 30,000 ₪ בלבד.
16. תובע 1 סבר כי לא היה כל פסול בהחתמת הנתבעת על הסכמי שכר טרחה במשרד הקונסול בשעות המאוחרות של הלילה, לאחר חמש שעות ישיבה אינטנסיביות כשהנתבעת הודיעה לתובע 1 קודם לכן במשרדו בתנאים נוחים יותר כי היא איננה מעוניינת לחתום על הסכם ייצוג ושכר טרחת עו"ד עימו. בדומה לכך סבר תובע 1 כי המועד המתאים והראוי להגיע להסדר פשרה הוא במהלך או מייד לאחר חקירתה הנגדית של הנתבעת בנסיבות שבהן כפי שתיאר בית המשפט בלשון המעטה, הנתבעת לא חשה בטוב ולא היתה במיטבה. כפי שנקבע בהחלטה הנפרדת הנ"ל,מעבר ל"קידה" המתוארת בפרוטוקול הדיון, בית המשפט לא שמע מפי הנתבעת או מפי המתורגמנית הסכמה כלשהי להצעתו של תובע 1, ועל כל פנים, בשל מצבה הגופני והנפשי הרעוע של הנתבעת ומשלא התאפשר לה להיוועץ עם בא כוחה, גם לו הייתה הנתבעת מביעה הסכמה כלשהי באותו מעמד, לא היה כל מקום בנסיבות העניין לייחס לכך משמעות מחייבת.
17. עוד יצוין כי לאורך ההליך כולו חזר תובע 1 והסיט את הדיון בתיק לעניינים שאינם נוגעים כלל לתביעה הכספית אלא לתלונות שהוגשו נגדו בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, וזאת על אף שב"כ הנתבעת ביקש להימנע מכך. התנהלותו זאת של תובע 1 האריכה וסירבלה את הדיון בתיק שלא לצורך, והקשתה עוד יותר על הנתבעת שממילא לא חשה בטוב.

כפי שצוין לעיל, ב"כ הנתבעת הציע לשלם לתובעים לפנים משורת הדין ועוד
בטרם הגשת כתב התביעה סך של 7,500 ₪, אולם התובעים סירבו לקבל הצעה זו. ב"כ הנתבעת הזכיר את הצעתו במהלך קדם המשפט הראשון שהתנהל במעמד הצדדים. התובעים הגישו תביעה ע"ס 700,000 ₪ אולם לצרכי אגרה צמצמו את סכום התביעה לסך של 250,000 ₪, וזאת על אף שלגרסתו של תובע 1 בקדם המשפט (אשר לא התקבלה) השקיע בתיק כ- 30 שעות בלבד לאחר מועד החתימה על גבי הסכם שכר הטרחה. ומשמעות הדבר היא כי גם לו היה בית המשפט מקבל את גרסתו הנ"ל של תובע 1 במלואה ואף לפי תעריף של 800 ₪ לשעה עבור שכ"ט עו"ד ראוי, מדובר בתביעה בהיקף של 24,000 ₪ בלבד.

1. לנוכח התוצאה שלפיה יש לחייב את הנתבעת לכל היותר בסך של 3,475 ₪ בתוספת מע"מ על חלק מהסכום כמפורט לעיל בלבד, כאשר ניתן היה לפסוק שכ"ט עו"ד לפי תעריף נמוך יותר מזה שננקב בפסק דין זה, הנני מקבל את התביעה בסכום הנ"ל, אולם קובע כי יש לקזז סכום זה משכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום משמעותי שאותו יש לחייב את התובעים לשלם לנתבעת.
2. התביעה נדחתה אם כן כמעט במלואה, ואין לראות בנסיבות העניין פסיקת שכ"ט עו"ד ראוי בסך של 3,475 ₪ כ"זכייה" בתיק זה. מדובר באחד מאותם מקרים שבהם, טכנית, "התביעה מתקבלת בחלקה", אך לנוכח ההליכים הרבים והממושכים בתיק, טרחתה של הנתבעת שהגיעה מסין על כל הכרוך בכך, הסכום הכולל של התביעה והתנהלותו של ב"כ התובעים כמתואר לעיל, מן הדין לחייב את התובעים בשכ"ט עו"ד והוצאות בהתאם.
3. לפיכך, ולאחר קיזוז הסכום שבו חויבה הנתבעת (סך 3,475 ₪ בתוספת מע"מ בהתאמה והפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל), הנני מחייב את התובעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בנוסף לסך של 5,000 ₪ אשר נפסקו כנגד התובעים במסגרת ההחלטה הנפרדת הנ"ל.
   
4. מכאן שטכנית התביעה מתקבלת חלקית, אולם התוצאה הסופית היא חיוב התובעים בשכ"ט עו"ד והוצאות לטובת הנתבעת כפי שנקבע לעיל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ד ניסן תשע"ג, 4 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.