1. תובענה זו עניינה בתקיפת פיטורי התובע, שבאו לעולם במסגרת הכרעת דין וגזר דין, שניתנו כנגד התובע בבית הדין למשמעת של בזק. כמו כן, עלינו להכריע בשאלת זכאות התובע לתנאי פרישה נשוא הוראות הסכם קיבוצי מיוחד מיום 5.12.2006, שנחתם בין הנתבעת להסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון עובדי בזק.

הצדדים לתובענה

2. התובע, טכנאי תעשיה וניהול, עובד קבוע בנתבעת וחבר ועד עובדים בנתבעת, תקופה בת 10 שנים, עבד בנתבעת החל מיום 21.5.1986 ועד ליום 21.1.2010. בתפקידו האחרון שימש כמנהל אחזקה אזורי. במסגרת תפקידו זה היה אחראי על תחזוקת עשרות מבנים שהצריכו תחזוקה, הצטיידות, ריהוט, תיקוני חשמל וכד'.

3. הנתבעת הוקמה בשנת 1980 כחברה ממשלתית, החלה לפעול בשנת 1984, בהתאם להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, תקנות שהותקנו מכוחו וכן רישיון כללי למתן שירותי תקשורת שניתן לה מכוחו. בהמשך הפכה ל"חברה מעורבת" כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות. בשלהי אוקטובר 2005, עברה השליטה בבזק מהמדינה לחברה פרטית.

רקע:

4. הנתבעת הגישה כנגד התובע קובלנה, משמעתית בבית הדין למשמעת של בזק, בה טענה כי התובע התעלם מנוהל הגריטה הקיים בנתבעת והחליט על דעת עצמו בלבד, בניגוד לנוהל גריטה, לזמן קבלן גיזום ופינוי אשפה לביצוע תהליך של פינוי שנאים ומשדר הממוקמים בתחנת שידור יבנה, תהליך אשר ארך מספר חודשים.

למען הבהרת התמונה, יצויין כי נוהל גריטה בנתבעת הינו נוהל הקובע את שיטת העבודה והתהליך התקין לגריטת ציוד ממחסני החברה ו/או ממתקני החברה. הליך הגריטה נועד לטפל בפרטי ציוד שונים המצטברים ביחידות ובמתקני החברה אשר אין בהם עוד צורך. במסגרת הליך הגריטה מוצאים פרטים אלו ממלאי הציוד ו/או הרכוש של הנתבעת על ידי מכירתם, מסירתם כתרומה או השמדתם.

5. בקובלנה צויין כי ביום 15.11.09 זומן התובע לחקירה במחלקת ביטחון של הנתבעת בנושא גריטת שנאים ומשדר הממוקמים בתחנת שידור יבנה. צויין שם כי מדובר על משדר ושנאים אשר עשויים ברזל ונחושת, אשר משקלם המוערך מגיע לכדי 30 טון. בקובלנה נטען כלפי התובע כי מעשיו חמורים והם עולים כדי עבירת משמעת חמורה. הקובלת טענה כי התובע עשה דין לעצמו ובכך גרם נזק כספי רב לנתבעת ללא כל הסבר ו/או טיעון המניח את הדעת ואף באופן המעלה חשד כבד בדבר כשרות מעשיו של התובע. עוד נטען בקובלנה כי מעשיו של התובע חמורים ויש למצות עימו את הדין, הכל בהתאם לתקנות המשמעת של הנתבעת.

6. עובר להגשת הקובלנה נערך לתובע ביום 23.11.2009 שימוע לפני השעיה. ביום 24.11.1, החליטה הנתבעת להשעות את התובע באופן זמני, עד להכרעת בית הדין למשמעת בעניינו.

7. בית הדין למשמעת , שישב במותב של שלושה קבע בהכרעת דינו, כמצוטט:

"א. התנהלותו של הנילון עולה כדי התנהגות לא נאותה והיא בבחינת עבירת משמעת חמורה לפי פרק 5 לתקנות המשמעת.

ב. התנהלותו של הנילון עולה כדי התנהגות לא נאותה וביצוע עבירות בניגוד לנהלי החברה לפי פרק 6 לתקנות המשמעת.

ג. למרות כל הראיות הנסיבתיות שהובאו בפנינו שיש בהן, לדעתינו, כדי חשד אמיתי לכשרות מעשיו של הנילון- סברנו כי משלא הובאה כל ראיה ישירה לכך שהנילון קיבל טובת הנאה כלשהי משמעון, ומשהצהיר במפורש מר פורת כי אין בידי החברה ראיה כזו- אין מקום להרשיע את הנילון בקבלת טובת הנאה ללא היתר מהחברה. זאת – למרות כל הראיות הנסיבתיות שיש בהן כדי להצביע, כאמור, על ספק אמיתי באשר לכשרות מעשיו.."

8. ביום 21.10.10 ניתן גזר דין בעניינו של התובע בו נקבע, כמצוטט:

" בנסיבות המקרה שלפנינו, כפי שתוארו בהרחבה בהכרעת הדין, לאור הנזק הכספי והתדמיתי שנגרם לחברה, ובמיוחד לנוכח התנהלותו התמוהה של הנילון אשר יש בה כדי לערער את יחסי האמון המוגברים שביחסי עובד ומעביד, אנו סבורים כי אכן הדרישה לסיום העסקתו, הוא העונש המידתי הראוי בנסיבות העניין. לאור כל האמור לעיל הוחלט ברוב דעות וכנגד דעתו החולקת של מר איציק בסלו לגזור על הנילון את אמצעי המשמעת כדלקמן: א. פיטורין לאלתר. ב. תשלום תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורין כחוק. (להלן:"פסק הדין המשמעתי").

9. ביום 25.1.2010 נשלח מכתב לתובע בדבר סיום העסקתו. במכתב זה הובהר לתובע כי שירותו בנתבעת מסתיים ביום 21.1.2010. כן נרשם במכתב זה כי הנתבעת החליטה, לפנים משורת הדין לאשר לו תשלום פנסיה לפי מסלול "45-14" נשוא ההסכם הקיבוצי של הנתבעת, במקום שחרור הכספים במקפת. (להלן:"המכתב").

10. זה המקום לציין כי ביום 5.12.2006 נחתם הסכם קיבוצי בין הנתבעת להסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון עובדי בזק, העוסק גם בהסדרי פרישה ותשלום זכויות בזמן הפרישה בהתאם למפורט בו. (להלן:"ההסכם הקיבוצי המיוחד").

תימצות טענות התובע

11. לטענת התובע, יש להביא לבטלותו ו/או לביטולו של פסק הדין המשמעתי הואיל והינו בלתי חוקי, בלתי סביר והיקף השגיאות בו מחייב את בטלותו. כן יש לפסול את ההליך המשמעתי שבסופו נקבע כי יש לפטרו, זאת בשל רצף כשלים שכל אחד לכשעצמו מהווה עיוות דין שבכוחו לפסול את ההליך המשמעתי מעיקרו, כמפורט:

א. החוקרים שחקרו את התובע לא הזהירו את התובע כי כל שיאמר על ידו עלול לשמש נגדו בהליך המשמעתי ו/או הפלילי.

ב. החוקרים שחקרו אותו התחזו כבעלי סמכות בעוד שאין ידם כל אפשרות ו/או מעמד להענישו או להעמיד לדין פלילי.

ג. הנתבעת הסתירה מבית הדין ומהתובע חומר חקירה מהותי, לא זימנה עדים משמעותיים, ולא הציגה ראיות נדרשות, לרבות חוות דעת בנוגע למשקלה של המתכת שפונתה.

ד. אין לראות בתשובתו של התובע לפיה הסכים להיבדק בבדיקת פוליגרף כהסכמה מדעת ורצון חופשי.

ה. התובע לא נתן את הסכמתו להגיש את בדיקת הפוליגרף כראיה.

ו. בית הדין למשמעת ביסס את הרשעתו על מימצאי בדיקת הפוליגרף, שלא כדין.

ז. הנתבעת לא קיימה את סעיף 269 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 – הקובלנה נגד התובע כללה פרשת אישום המייחסת לו קבלת טובת הנאה ולכן היה על בית הדין להסב את תשומת לב הקובלת לחובת מתן הודעה או להציע לקובלת לסלק את פריט האישום האמור.

ח. השעיית התובע, עובר להליך המשמעתי נעשתה שלא כדין וללא סמכות. מי ששמע את התובע במהלך השימוע פסול בשל משוא פנים. כן עובר לשימוע לא הוצגו בפני התובע כלל המסמכים הנדרשים, לרבות נוהל גריטה.

ט. בית הדין למשמעת חרג מסמכותו – קבע את פיטורי התובע, זאת למרות שעל פי תקנון המשמעת יכול היה לקבוע שלילת הטבות שכר בלבד, נוכח העובדה שהתובע לא הורשע בקבלת טובת הנאה ללא היתר מהחברה.

י. אין כל סדרי דין בכל הנוגע להפעלת ההליך המשמעתי בנתבעת.

יא. בית הדין למשמעת פסק בחוסר סמכות ובחוסר סבירות בנוגע לרמת הענישה, כשמדובר בעובד בעל ותק רב , שזו לו העבירה הראשונה.

יב. בית הדין שלל מהתובע את זכויותיו הפנסיוניות בהעדר סמכות.

יג. בית הדין ניסה לחלץ מהתובע הודיה באשמה, במסגרת שאלות שנשאלו על ידי בית הדין, בית הדין התבסס על עדויות שמיעה וראיות נסיבתיות, לא הוכח בפניו כל עבירת משמעת בהתאם למאזן ההסתברויות.

12. עוד טוען התובע, כי עוד לפני שמונה כמנהל אחזקה איזורי, היה מועמד, בעל כורחו, לפרישה בהתאם לתוכנית ההתייעלות האינסופית של הנתבעת ומשכך יש להחיל עליו את הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד.

13. לטענת התובע הנתבעת הציעה לשלם לו פנסיה לפי מסלול "15-45" נשוא ההסכם הקיבוצי המיוחד, אולם חזרה בה מכוונה זו, שלא כדין.

14. לטענת התובע פיטוריו נעשו בחוסר תום לב ותוך שנפלו פגמים חמורים בכל ההליך שהוביל לפיטוריו. נוכח האמור עותר התובע לסעד של השבה לעבודתה למעמדו ותפקידו.

15. לחילופין עותר התובע לצו עשה לתשלום זכויות ההסכם הקיבוצי. התובע תובע צו עשה קבוע המורה לנתבעת ליישם את ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06 ומשכך לשלם לו גמלה חודשית בתוקף מיום 1.2.2010 ועד להגיעו לגיל 67, לפדות את ימי המחלה הבלתי מנוצלים שנצברו לזכותו, לשלם לו מענקי 3 חודשי הסתגלות, מענק הדרכה, מענק של 5 חודשי שכר, רכישת תוספת 8.5% פנסיה נוספים לרבות הענקת דרגת פרישה 45.

16. עוד טוען התובע כי על הנתבעת להשלים לו את רכיב פיצויי הפיטורים, שנובע מכך שהנתבעת לא עדכנה את ההפרשות לביטוח מנהלים, בכל הנוגע להעלאות השכר.

17. התובע תובע הפרש פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשווי של 12 חודשי שכר, ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

18. עוד טוען התובע כי אין לראות בפסק הדין של בית הדין למשמעת של הנתבעת כפסק בורר ולכן ובכל מקרה שאלת פיטורי עובד איננה עניין לבוררות.

תמצות טענות הנתבעת

19. דינן של הכרעות הדין של בית הדין למשמעת, כדין פסקי בוררות וממילא היקף ההתערבות השיפוטית בהכרעות הדין מוגבל לרשימה סגורה של העילות הקבועות בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

20. מעבר לאמור, ולחילופין, מידת ההתערבות בפורום שיפוט פנימי בכלל ובהכרעות של בית הדין למשמעת הפועל מכוח הסכם קיבוצי בפרט, מוגבלת ביותר.

21. ההליך המשמעתי- לרבות ההליך בפני בית הדין למשמעת, התנהל באופן ראוי ותקין תוך שמירה על מלוא זכויות התובע.

22. עוד טוענת הנתבעת כי ההחלטה על פיטורי התובע, תוך תשלום פיצויי פיטורים מלאים ומתן הודעה מוקדמת, היא החלטה סבירה ומידתית העולה בקנה אחד עם מכלול העובדות ונעשתה בהתאם לגזר הדין של בית הדין למשמעת.

23. הסעד של השבה לעבודה אינו ישים הן נוכח עיתוי הגשת התובענה והן לנוכח ההימנעות המכוונת של התובע מהגשת בקשה לצווים זמניים. ובכל מקרה משרתו של התובע אויישה.

24. פיטוריו של התובע נעשו כדין ולכן אין כל בסיס לעילת תביעתו בכל הנוגע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

25. לטענת הנתבעת ההסכם הקיבוצי המיוחד אינו מזכה עובד שעבודתו הסתיימה, על פי החלטת בית הדין המשמעתי בתנאי פרישה מועדפים של מי שנאלצו לפרוש, הגם שלא נמצא פסול במעשיהם, עקב תוכנית הפרישה.

26. בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת כי לא היתה לתובע זכות קנוייה לקבלת תנאי פרישה מפליגים שבהסכם הקיבוצי, כך שזכות כאמור לא נשללה מהתובע.

27. בתשלום פיצויי פיטורים מלאים ותמורת הודעה מוקדמת יצאה בזק ידי חובתה כלפי התובע ואין לתובע אלא להלין על עצמו עקב סירובו לקבל תנאי פרישה מועדפים, הכוללים חלק משמעותי מהזכויות להם זוכים פורשים מכוח תוכנית פרישה.

28. לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים. בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים נקבע, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים") כי תשלומי החברה לקרן הפנסיה של מקפת ולקופה משלימה לפיצויים (2.33%) יבואו במקום פיצויי פיטורים. עם שחרור כספי הקופות לזכות התובע, יצאה הנתבעת ידי חובתה בתשלום פיצויי פיטורים.

הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה

29. התובע, הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות, מר פרדי מורד העיד בתיק מטעם התובע, במסגרת חקירה ראשית ונחקר חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות.

30. מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית מר יהודה פורת- ראש אגף הביטחון, הבטיחות והחירום וגב' שפרה אשכנזי- מנהלת אגף משאבי אנוש בנתבעת. שניהם נחקרו חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות.

הכרעה:

האם בית הדין למשמעת הינו מוסד בוררות והאם הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת, פסק בוררות?

31. לטענת הנתבעת בית הדין למשמעת הוא מוסד בוררות, בין אם נראה בו ועדה פריטטית הפועלת בעניינו הישיר של הפרט ומוסמכת להוציא בגינו החלטה מחייבת ובין אם נראה בבית הדין טריבונל פנימי שדין החלטתו היא כדין פסק בוררות. לכן טוענת הנתבעת כי בנסיבות אלה, ניתן לתקוף את החלטת בית הדין למשמעת רק בדרך של בקשה שיש להגישה תוך 45 ימים מיום מתן הפסק וההתערבות מצטמצמת לעילות הפסלות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:"חוק הבוררות").

32. מנגד, טוען התובע כי בית הדין למשמעת של הנתבעת, אינו בבחינת בורר וכן לא מדובר בפסק בוררות. כן טוען התובע כי שאלת פיטורי עובד איננה עניין לבוררות. זכות מכוח חוק מגן, דוגמת הזכות לפיצויי פיטורים אינה יכולה להיות נושא לבוררות.

33. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בנדון ואת מארג הראיות שהוצגו בפנינו, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת בנדון. אין אנו סבורים שיש לראות בבית הדין למשמעת כמוסד בוררות ותקיפת הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת אינה חייבת להיות במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות. נטעים טעמינו.

34. בית הדין למשמעת של הנתבעת, פועל מכוח הוראותיו של הסכם קיבוצי מיוחד בעניין תקנות משמעת בחברת בזק, שנערך ונחתם ביום 18 בחודש פברואר 2002, בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הכללית (להלן: "הסכם קיבוצי מיוחד למשמעת") ר' נספח כא' לתצהיר התובע.

35. עיון בסעיף 3 להסכם הקיבוצי המיוחד למשמעת מעלה כי עם כניסתו לתוקף של הסכם זה יחול על החברה ועל עובדיה תקנון המשמעת, אשר מצורף להסכם זה ואשר מהווה חלק בלתי נפרד ממנו (להלן:"תקנון המשמעת").

36. עיון בסעיף 2 לתקנון המשמעת, שצורף כנספח כא לתצהיר התובע מעלה כי הוחלט על הקמת בית דין למשמעת בנתבעת, אשר יורכב מ- 3 חברים – יו"ר, נציג הנהלת החברה- סמנכ"ל משאבי ניהול ונציג עובדים אשר ימונה ע"י יו"ר הנציגות הארצית של העובדים מבין חמשת חברי הנציגות הארצית של העובדים .

37. עיון בסעיף 1.4 לתקנות המשמעת מעלה, כמצוטט:

"הצדדים מגיעים להסדר המפורט בתקנון זה שכן להתנהגות נאותה של עובדי החברה השלכות על תיפקודה ועל תדמיתה, ועל כן החברה חייבת להקפיד על אופן התנהגותם של עובדיה וחייבת לנקוט בעת הצורך באמצעים משמעתיים כנגד עובדים שסטו מהנהלים ומכללי ההתנהגות המקובלים במסגרת".

38. משכך ההליך המשמעתי נשוא תיק זה הוא הליך משמעתי שבסיסו הסכמי, המושתת על הסכם קיבוצי מיוחד למשמעת ותקנון המשמעת ולא הליך משמעתי סטטוטורי. בית הדין למשמעת של הנתבעת, הינו ערכאה "פנימית" שבאה לעולם מכוח הסכם קיבוצי מיוחד למשמעת ותקנון שנלווה לו. סדרי הדין וסמכויות בית הדין למשמעת, נובעות מכוח ההסכמה נשוא ההסכם הקיבוצי המיוחד למשמעת והוראות תקנון המשמעת.

39. עיון בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מעלה כי הגדרת הסכם בוררות הינה כדלקמן:

"הסכם בוררות" – הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו"

40. הסכם בוררות הינו כחוזה וחלים עליו כללי הפרשנות החלים על פרשנות חוזים, לרבות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שעל פיו יש לפרש את החוזה על-פי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתקף מתוך החוזה, ואם אינו משתמע ממנו - מתוך הנסיבות.

41. על אומד דעתם של הצדדים ניתן ללמוד מהוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד למשמעת ומתקנון המשמעת. עיון בהוראות תקנון המשמעת מעלה כי כוונת הצדדים לא היתה למסור את הטיפול בעבירות משמעת לבורר כדי לפתור את הסכסוך, אלא להקים גוף משמעתי מיוחד שיכריע בדרוש הכרעה, ולא שיפעל במסגרת הליך בוררות.

42. יתרה מזאת, עיון בתקנון מעלה כי לבית הדין למשמעת יש סמכויות מאד ברורות בנוגע לענישה הנדרשת בנסיבות כל מקרה ומקרה. תקנון זה עולה בקנה אחד עם אופיו המיוחד של הדין המשמעתי, שתוצאתו היא קביעה האם נעברה עבירת משמעת על ידי עובד הנתבעת, אם לאו ובמידה וכן מה הסנקציה שיש לפסוק בשל כך. לטעמינו, הדבר אינו עומד בקנה אחד עם הגדרת הסכם בוררות בחוק הבוררות ובית הדין למשמעת אינו פותר סכסוכים.

43. יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון בע"א 546/91, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' צוף, פ"ד מט(2) 92, כמצוטט:

"אכן, לטריבונאלים משמעתיים של אגודות למיניהן הוכר מעמד מיוחד בפסיקה. הקמתם ומקור סמכותם הם, אמנם, בהסכמה בין הצדדים. אך לא נקבע שמעמדם של טריבונאלים אלה הוא מעמד של בורר בסכסוך בין האגודה לחבר. בשל היותם פרי הסכמתם של החברים באגודה, נהנים טריבונאלים אלה מחופש פעולה רב בניהול ענייניהם. בית המשפט לא יתערב, בדרך כלל, בפסיקתם, אם אלה פעלו במסגרת סמכותם ולא פגעו בכללי הצדק הטבעי. כפי שאומר השופט לוין, בספרו הנ"ל, בעמ' 63:

"מידת ההתערבות של בתי המשפט הרגילים בנעשה בבתי הדין הפנימיים מוגבלת היא, ושוב - הגבלה זו נובעת ביסודה מכך שהם פועלים במסגרת וולונטרית, והחברים קבלו על עצמם מרצונם את שרותם של טריבונלים אלה...

מכל מקום, וזה החשוב לענייננו, פסקי הדין שדנו בנושא התערבות בית המשפט בהחלטות של טריבונאלים משמעתיים בחנו את מידת ההתערבות על-פי שיקולים אשר נראו להם ראויים, במנותק מעילות ההתערבות בפסק בורר, אשר מצאו את ביטוין בעילות הביטול המנויות בסעיף 24(1) לחוק.

פסקיהם של הטריבונאלים המשמעתיים הפנימיים לא נתפסו כפסק בורר. ויצוין, שכך גם בהתדיינויות שהתקיימו במשפט החברים של המערערת בעניינים משמעתיים. הפניות לבתי המשפט בכל עניינים אלה לא היו, עד הדיון בעניינו של המשיב, במסגרת תקיפת פסק בורר, אף לא לדעתה של המערערת."

44. משכך אנו קובעים כי אין לראות בבית הדין למשמעת כמוסד בוררות ואין לצמצם את תקיפת הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת, לעילות נשוא חוק הבוררות בלבד.

מהו היקף ההתערבות בהכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת

45. היקף ההתערבות של הערכאות המשפטיות בנעשה בבתי הדין הפנימיים מוגבל ביותר וזאת נוכח תכלית קיומם ונוכח העובדה כי קמו באופן וולונטארי בהסכמת חבריהם, מתוך הנחה שמוסדות פנימיים אלו מכירים לפני ולפנים את פעילות המוסד, הצרכים שלו והבעיות שלו, שבאות לידי ביטוי במיוחד בנושא המשמעתי.

46. עם זאת, בית המשפט רשאי להתערב בהחלטות טריבונלים אלה במקרים חריגים בהם חרג טריבונל פנימי מסמכותו, כשנפגעו כללי הצדק הטבעי, או כשהוטל על ה'נאשם' עונש בלתי סביר הפוגע בזכות חיונית שלו (ר' ע"א 835/93, מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 793, 813, 830-829 (1995) וכן ר' ע"א 8398/00, יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נ"ו (6) 602, 616 (2002)).

47. יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון בתיק עא 835/93 , מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793,שם נעשתה הבחנה בן מוסדות שיפוט פנימיים שלא באו לעולם מכוח הוראות חוק, לאלו שקמו מכוח הוראה סטטוטורית, שם נפסק, כמצוטט:

"נטיית בתי-המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של גוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו.... היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטות טריבונאלים פנימיים חרף עצמאותם של איגודים אלה, יש שבידם הכוח והסמכות להשפיע במידה רבה על זכויות אדם ואזרח מהותיות כזכות הקניין וחופש העיסוק. לפיכך, פקוחה עינו של בית המשפט על פעילותם של טריבונאלים פנימיים אלה, וזאת על-מנת למנוע פגיעה בזכויותיו של חבר מחמת מעשה או החלטה פסולים של בית הדין. כאשר בית הדין הפנימי מורכב כהלכה, פועל בגדר סמכותו, דן בעניין ביושר ואינו פוגע ב"עיקרי הצדק הטבעי" – לא יתערב בית המשפט במסקנותיו. אולם לבית המשפט הסמכות ואולי אף החובה לבטל החלטה של בית-דין כזה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בהתעלם מעקרונות הצדק הטבעי...מעורבותה של מערכת המשפט הרגילה בהחלטות בתי-דין פנימיים נחוצה לצורכי "פיקוח ובקרה", ואין מטרתה החלפת שיקול-דעת בשיקול-דעת. בידי בית המשפט המפקח על בתי הדין הפנימיים כלים בדמות נורמות מתחום המשפט האזרחי, כגון: עקרון תום הלב, היעדר משוא פנים או הפליה. היעדר יישומם של עקרונות אלה בהחלטת בית הדין הפנימי עשויה להוות עילה להתערבות בפסיקתו. עם זאת, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת משפט החברים לערכאותיו, ואין עליו לקבוע אם היה מגיע לתוצאה זהה, אילו הייתה ההחלטה בידו. אם אכן הוכח שלא היה לפני הטריבונאל דבר ושמץ דבר שאדם הגון היה רואה בו מעשה אסור, העולה כדי קביעה כי החקירה לא הייתה הוגנת, אין לגעת בהחלטה המשמעתית של הטריבונאל המקצועי."

48. נוכח האמור בחינת ההתערבות בהכרעת הדין וגזר הדין ובכלל ההליך המשמעתי שנעשה בעניינו של התובע , תעשה בהתאם לאמות מידה אלו.

49. נקדים ראשית לאחרית ונציין כי לאחר שבחנו את כל מארג הראיות שהוצגו בפנינו לרבות שמיעת כלל העדים, אין אנו סבורים כי ההליך המשמעתי לרבות הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת ניתנו בחריגה מסמכות, או כי יש בהם פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי נגועות הן בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין ולכן לא מצאנו מקום להתערב בהם.

50. מצאנו לנכון לבחון את טענותיו המרכזיות של התובע, כפי שמופיעות בכתבי הטענות בלבד, אין אנו מקבלים את הטענות החדשות שנטענו שלא במסגרת כתבי הטענות המהווים הרחבה חזית, שאין אנו נעתרים לה.

אי קיומן של תקנות סדר דין בבית הדין למשמעת

51. עיון בסעיף 15 לתקנון המשמעת מעלה כמצוטט: " סדר הדין בבית הדין למשמעת יקבע ע"י יו"ר בית הדין". המשמעות של קביעה זו בתקנון המשמעת הינה מתן עצמאות ליו"ר בית הדין לקבוע את סדרי הדין בהליך שבפניו. מדובר על החלטה מודעת שנעשתה בהסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי המיוחד למשמעת.

52. עיון בהכרעת הדין מעלה כי יש התייחסות מלאה לנושא סדרי הדין החלים בבית הדין למשמעת. בית הדין למשמעת הבהיר כי ההליך שבפניו הינו הליך משמעתי שבסיסו הסכמי שסדרי הדין בו, לרבות הסמכויות נקבעו בהסכם. כן הבהיר בית הדין כי בשל כך סדרי הדין יהיו גמישים הרבה יותר ודיני הראיות אינם מחייבים, לרבות בנוגע לקבלת עדות מפי השמועה. עוד ציין בית הדין למשמעת כי נוכח ההליך ההסכמי, אין לאמץ את ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי.

53. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בדיון נה/247-3, (ארצי) מנהל המרכז הרפואי שערי-צדק נ' ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244:

"הדיון המשמעתי ההסכמי בתחום יחסי עובד-מעביד, כשלעצמו, אינו דיון "אזרחי באופיו, כמשמעותו הטכנית של דיון אזרחי. הדיון המשמעתי הינו מיוחד במינו....הצדדים להליך המשמעתי ההסכמי הם אותם הצדדים ליחסי העבודה (העובד והמעביד), אך ערכאת השיפוט בהליך המשמעתי, אינה בית משפט או בית דין כמפורט בסעיף 1(א) ו-(ב) חוק יסוד: השפיטה, אלא היא ערכאה "פנימית" שהוקמה בהסכם, ואשר סדרי הדין בה, סמכויותיה והליך הערעור עליה, נקבעו בהסכם".

54. לטעמינו אין בעובדה כי התקיים דיון אחד בלבד, פגם כלשהו. מדובר על דיון ממושך וארוך שהתנהל מספר שעות כעולה מסעיף 39 לתצהירה של גב' אשכנזי, שלא נסתר. בכל מקרה האמור עולה בקנה אחד עם סעיף 2.4 להסכם הקיבוצי לפיו על בית הדין למשמעת ליתן החלטתו בתוך 30 ימים מיום הפניה.

55. נוכח האמור, לא מצאנו כי נפל פגם בכך שבית הדין המשמעתי פעל שלא בהתאם לסדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליך שיפוטי רגיל ומנגד פעל בהתאם לכללים שפורטו במסגרת הכרעת הדין של בית הדין למשמעת. לכן אין אנו מקבלים את טענות התובע בכל הנוגע לכשלים הנוגעים לסדרי דין, קבלת עדויות שמיעה ודיון יחיד.

סעיף 269 לחוק העונשין, תשכ"ז-1977

56. סעיף 269 לחוק העונשין קובע:" לא ימלא אדם תפקיד בהליך של שפיטה משהתעורר , תוך כדי שפיטה, חשש לעבירה פלילית, אלא אם ניתנה הודעה ליועץ המשפטי לממשלה, או לבא כוחו"

57. לטענת התובע, מכיוון שחלק מעילות הקובלנה כנגדו היו קשורות לקבלת טובות הנאה, לטעמו היה צורך להפעיל את הוראות סעיף 269 לחוק העונשין, ומשבית הדין לא פעל בהתאם להוראת סעיף זה, נפל פגם חמור שיש בו כדי להביא לביטול הכרעת הדין.

58. אין אנו מקבלים את עמדתו של התובע בנדון, ערכאת השיפוט בהליך המשמעתי, אינה בית משפט או בית דין כמפורט בסעיף 1(א) ו-(ב) לחוק יסוד: השפיטה, אלא היא ערכאה "פנימית" שהוקמה בהסכם, ואשר סדרי הדין בה, סמכויותיה והליך הערעור עליה, נקבעו בהסכם. משכך לטעמינו סעיף זה אינו חל, בנסיבות העניין.

59. מעבר לדרוש יצויין כי גם אם יש באמור פגם, הרי שאין אנו סבורים כי מדובר על פגם שיורד לשורשו על עניין ואין בו כדי להביא לביטול הכרעת הדין של בית הדין למשמעת, במיוחד במצב בו התובע לא הורשע בקבלת טובות הנאה.

לעניין הפוליגרף

60. לטענת התובע בית הדין למשמעת ביסס את הכרעתו על ממצאי בדיקת הפוליגרף, זו מבלי שהתובע נתן הסכמה כי ממצאי הפוליגרף ישמשו כראיה. מנגד, טוענת הנתבעת כי בית הדין למשמעת בסופו של יום לא נתן משקל לבדיקת הפוליגרף והרשיע את התובע על בסיס כלל הראיות.

61. ראשית יצוין כי מעדותו של התובע בהליך עולה כי הסכים, להיבדק בבדיקת הפוליגרף, לאחר קבלת ייעוץ:

"ש: באותו פרוטוקול – נספח לא'- עמ' 11 למטה- אומר שאול שם טוב הוא מדבר על מכונת האמת. מה שאמר שאול זה נכון, אכן התייעצת איתו?

ת: כן.

ש: ושאול אמר לך שאתה לא חייב ללכת, זה גם נכון?

ת: כן.

ש: מפנה לעמ' 25 למעשה שאול אומר "אני אומר לו אל תלך..." הוא אמר לך את הדברים האלה?

ת: כן". ר' עמ' 12 שורות 1-8 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12.

62. עיון בהכרעת הדין מעלה כי בית הדין בהכרעת דינו, סקר את ההליכים שהתנהלו בתיק והתייחס במסגרת זו גם לבדיקת הפוליגרף שביצע התובע, תוך התייחסות להלכה הפסוקה בנדון והבהיר:

"יצויין כבר בשלב זה כי על פי ההלכה הפסוקה תוצאות הפוליגרף תהיינה קבילות כראיה בהליכים אזרחיים בתנאי ששני הצדדים הביעו את הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט (ר' ע"א 8987/05, יהודה מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ פורסם בנבו). בענייננו הסכים הנילון באופן מפורש להיבדק בפוליגרף על אמינות גרסתו, כפי שנמסרה לחוקר, לרבות לעניין קבלת כסף או טובות הנאה מהקבלן שמשון או מי מטעמו (ראה: עמ' 4 לנספח ב' לקובלנה). הגם שאין הסכמה מפורשת להגשת ממצאי הבדיקה כראיה בהליכי בית הדין למשמעת, אין ספק כי בדיקת הפוליגרף המוסכמת היא חלק מחומר החקירה בעניינו של הנילון – וככזו היא מהווה חלק ממארג הראיות שהונחו לפתחו של בית הדין.

63. עם זאת, עיון בהכרעת הדין מעלה כי בית הדין למשמעת לא התבסס על ממצאי הפוליגרף ולמעשה הכרעתו התבססה על כך שבית הדין לא קיבל את הסבריו של הנילון להתנהלותו בכל הנוגע לאישום נשוא הקובלנה, כמצוטט: "הנילון העלה את ההסברים כדלקמן להתנהלותו: (1) המדובר היה לדעתו, באשפה (2) המדובר בטעות (3) לא קיבל מסמך בכתב מפרדי (4) לחץ בעבודה (5) לחץ מפרדי שיפנה את הציוד בדחיפות. לא שוכנענו באמיתות הסבריו של הנילון. הסברים אלה אינם עומדים, לאור העובדות המפורטות לעיל, במבחן ההיגיון והשכל הישר. אין ספק, כטענת הקובלת, התנהלותו של הנילון תמוהה בלשון המעטה ויש בה כדי להעלות ספקות כבדים אשר למניעיו עד כדי חשד אמיתי לכשרות מעשיו. אנו סבורים כי התנהלותו של הנילון, כמפורט לעיל, היא חמורה בכל קנה מידה ולא יכול להיות צידוק כלשהו למעשיו ו/או מחדליו".

64. מעבר לאמור, מדובר על הליך משמעתי בטריבונל פנימי, שבתקנונו נקבע כי סדרי הדין בבית הדין למשמעת יקבע ע"י יו"ר בית הדין. קרי מתן עצמאות ליו"ר בית הדין לקבוע את סדרי הדין בהליך שבפניו, לרבות גם בנושא קבלת ממצאי בדיקת הפוליגרף.

65. בכל מקרה, אין אנו סבורים כי יש באמור משום פגם מהותי ובוודאי לא פגם מהותי היורד לשורשו של עניין המביא לבטלות ו/או ביטול ההליך, במיוחד במצב בו הלכה למעשה ההרשעה לא התבססה על ממצאי הפוליגרף כפי שפורט לעיל .

בכל הנוגע לטענות עובר להליך המשמעתי, לרבות בנושא ההשעיה

66. עיון במכתב זימון לשימוע עובר להשעיה- נספח י' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע מעלה כי הנתבעת הבהירה לתובע כי הינו רשאי להיות מלווה בנציג מטעמו, לרבות עו"ד. התובע בחר להיות מיוצג במהלך ההליך המשמעתי, לרבות בבית הדין למשמעת על ידי יו"ר ועד העובדים, זאת מבחירתו שלו.

67. זה המקום לציין כי התובע שקל את נושא בחירת הליווי שלו בהליך המשמעתי ובחר להיות מיוצג על ידי יו"ר ועד העובדים שהינה דמות חזקה בנתבעת, כעולה מעדותו של התובע. ר' עמ' 10 שורות 15-17 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12.

68. עיון בסעיף 7 להסכם הקיבוצי המיוחד למשמעת מעלה כי למנכ"ל הנתבעת יש סמכות:

" 7.2 לבצע השעייה או העברה דחופה של עובד אשר חשוד בביצוע עבירת משמעת חמורה או אשר חשוד בביצוע עבירה פלילית או אשר חשוד בהתנהגות אשר אינה הולמת עובד החברה, לרבות התנהגות שלא במסגרת ביצוע תפקידו בחברה..."

69. עיון בנספח יא לתצהיר התובע מעלה כי עובר להחלטת מנכ"ל הנתבעת להשעיית התובע , זומן התובע לשימוע בנדון וכן צויין בזימון זה כי התובע רשאי להיות מלווה בנציג, לרבות עו"ד.

70. נוכח האמור, החלטת מנכ"ל הנתבעת להשעות את התובע זמנית מהעבודה, כמפורט בנספח י' לתצהירו של התובע, נעשתה בסמכות ולא מצאנו כי נפלו בה פגמים.

71. בכל הנוגע להרכב ועדת השימוע עובר להשעיה, לא מצאנו פסול בעובדה כי מנהלת אגף יחסי עבודה בנתבעת גב' שפרה אשכנזי, הייתה נוכחת בוועדת השימוע עובר להשעיה ורק טבעי כי תהא נוכחת בשימוע בשל תפקידה ואין בכך כל פסול בנסיבות העניין. בכל הנוגע לקובלת המשמעתית, אכן לטעמינו, עדיף היה שלא הייתה נוכחת בוועדת השימוע, אולם אין בפגם זה בכדי להביא לבטלות השימוע ו/או לעילה להתערבותנו בהליך המשמעתי. הדבר מתחזק ביתר שאת במצב בו ההחלטה בדבר ההשעיה הייתה של מנכ"ל הנתבעת כמפורט בנספח י' לתצהיר התובע.

72. מעבר לאמור, מדובר על טענות שעלו רק בדיעבד, משכך אין להם כל רלוונטיות, משלא נטענו בזמן אמת ולכן אין אנו מוצאים לנכון לקבלם. מעבר לדרוש יצויין כי גם אם חלו פגמים כלשהו באמור, אין אנו סבורים כי יש באמור משום פגם מהותי היורד לשורשו של עניין והמביא לבטלות ו/או ביטול ההליך המשמעתי.

אי הלימה בין הרשעה לענישה- חריגת בית הדין למשמעת מסמכותו

73. לטענת התובע העובדה כי הורשע בעבירה יחידה – אי קיום נוהל גריטה והעובדה כי מדובר על עבירה ראשונה, לא היה מקום להחמיר עימו ולפטרו.

74. מעבר לאמור, טוען התובע כי פרק 6 לתקנון המשמעת קובע ענישה מוגבלת לשלילת הטבות שכר בלבד ולכן ההחלטה לפטרו נעשתה בחוסר סמכות. כמו כן טוען התובע כי הקביעה לפטרו בהתאם להוראות פרק 5 לתקנון נעשתה בחוסר סמכות הואיל והענישה לפי סעיף זה הינה בנוגע לטובת הנאה ומשלא הורשע בכך לא היה לבית הדין סמכות להורות על פיטורים. עוד טוען התובע כי בפרק 5 העבירה הינה:" ביצוע עבירות חוזרות בניגוד לנהלי העבודה" – על עבירה שכזו ניתן להטיל עונש של פיטורין. אולם מדובר בפרק 5 על ביצוע עבירות חוזרות – לשון רבים. התובע הורשע פעם אחת בגין מעשה אחד ויחיד. משמדובר על עבירה אחד בנוגע לאי קיום נהלי החברה, התובע לא נכנס לגדר פרק 5 ולכן בית הדין למשמעת לא היה מוסמך להורות על פיטוריו ולכן יש להחזירו לעבודה.

75. מנגד, טוענת הנתבעת כי בהתאם לקבוע בסעיף 4.9 לתקנון לבית הדין למשמעת, לבית הדין למשמעת סמכות לפטר עובד מן החברה כל אימת שמוגש כתב אישום וסמכות הפיטורים אינה מוגבלת לעבירות מסויימות. כפי שצויין על ידי בית הדין למשמעת בהכרעת הדין מעשי התובע עולים הן כדי " התנהגות לא נאותה- בבחינת עבירת משמעת חמורה לפי פרק 5 לתקנון המשמעתי והן כדי "התנהגות לא נאותה וביצוע עבירות בניגוד לנהלי החברה לפי פרק 6 לתקנון המשמעת". התובע התנהג התנהגות לא נאותה וביצע עבירות חמורות בניגוד לנהלי העבודה של חברת בזק, די בכך על מנת להביא לפיטוריו. עוד טוענת הנתבעת כי בהתאם להלכות פסוקות רשימות העבירות המנויות בנספח א' לתקנון המשמעת איננה רשימה סגורה של עבירות משמעת, משכך לא נפל כל פגם בגזר דינו של בית הדין למשמעת.

76. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת מארג הראיות וההלכה הפסוקה, אין אנו מקבלים את טענות התובע בנדון.

77. עיון בסעיף 3 לתקנון המשמעת מעלה כמצוטט:

"בית הדין למשמעת יטפל בעבירות משמעת חמורות של עובדי החברה כגון:... 3.2 מקרים של התנהגות בלתי הולמת של עובד החברה וגרימת הפרעה חמורה במהלך העבודה... 3.5 כל מקרה אחר אשר יועבר לבית הדין על ידי מנכ"ל החברה או ע"י וועדות המשמעת של החטיבות, או על ידי הממונה על המשמעת..."

78. עיון בסעיף 4 לתקנון המשמעת מעלה, כמצוטט:

"לבית הדין תהיה הסמכות : ... 4.9 לפטר עובד. 4.10 לפטר עובד מן החברה עם המלצה לשלול זכויות לפיצויי פיטורין או לפנסיה ( לפי סעיף 13 להלן".

79. נספח א' לתקנון המשמעת קובע כמצוטט:

"5 התנהגות לא נאותה וביצוע עבירות חמורות בניגוד לנוהלי העבודה של חברת בזק- לטיפול בית הדין בלבד: השתתפות בתעמולות בחירות והגשת מועמדות לכנסת או למועצה מקומית ללא היתר. ביצוע עבירות חוזרות בניגוד לנהלי עבודה. דיווח או רישום כוזב במסמכי החברה לשם קבלת הטבה שלא כדין. קבלת טובות הנאה ללא היתר מהחברה, שיתוף פעולה עם מתחרים, תוך פגיעה באינטרסים של החברה, פגיעה מכוונת במוניטין של החברה, עבודה פרטית ללא היתר מהחברה בשעות העבודה. - פיטורין.

6. התנהגות לא נאותה וביצוע עבירות בניגוד לנוהלי העבודה של חברת בזק- לטיפול וועדות... אי ציות להנחיות הממונה וגרימת הפרעה... התנהגות רשלנית בעבודה, ביצוע עבודה בניגוד להוראות או לנוהלי החברה...- שלילת הטבות שכר".

80. אכן בסעיף 5 לתקנון המשמעת יש התייחסות ספציפית בדבר עבירות חוזרות בניגוד לנהלי עבודה. עם זאת כותרתו של סעיף 5, מצביעה על מהות הסעיף, קרי התנהגות לא נאותה וביצוע עבירות חמורות בניגוד לנהלי עבודה, העולה בקנה אחד עם סמכויותיו הרחבות של בית הדין למשמעת של הנתבעת כעולה מהוראות סעיף 3 ו-4 לתקנון המשמעת.

81. יפים לעניינו דברי בית המשפט בער"מ 1351/95, ליאון פינקלשטיין נ' תובע בבית הדין, פ"ד מט (5) 573, אשר אוזכר על ידי בית הדין למשמעת במסגרת הכרעת הדין, בית המשפט העליון קבע במסגרת ערעור על הכרעת בית דין מקומי למשמעת, כמצוטט:

"אי אפשר ואף אין זה רצוי, לקבוע הגדרה מדוייקת וממצה לעבירה של התנהגות שאינה הולמת... התנהגות שאינה הולמת היא מושג בעל רקמה פתוחה, וכך הוא צריך להישאר, כדי שניתן יהיה להתאים אותו לנסיבות שונות ולזמנים משתנים. הגוף שהופקד לשמור על התנהגות ההולמת במקצוע מסויים או בארגון מסויים, אמור לקבוע את אמות המידה הראויות להתנהגות חברים באותו מקצוע או ארגון בהדרגה, ממקרה למקרה".

וגם דברי בית המשפט בע"א 835/93, מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793:

"בשונה מן הדין הכללי (ומהמשפט הפלילי בפרט) אין עבירות המשמעת מוגדרות בדרך כלל בצורה בהירה וחדה, אלא מנוסחות כ"עבירות סל". ניסוח רחב וגורף מאפשר לכידת כל מעשה העלול לפגוע במסגרת הארגונית. הסיבה לכך נעוצה בחוסר יכולתו של הארגון לצפות מראש את מיגוון הדרכים העלולות לפגוע בו או במטרותיו..."

82. משכך אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה, רשימת העבירות המנויה בפרק 5 לתקנות המשמעת מהווה רשימה סגורה של עבירות משמעת אשר אין מלבדן דבר ו/או כי יש להתייחס לנוסח המדוייק בסעיף 5 ולא לסטות ממנו. כאמור עבירה של "התנהגות בלתי הולמת" הינה עבירה בעלת "רקמה פתוחה" המתאימה עצמה לנסיבות שונות ולזמנים משתנים ושוליה רחבים. עם זאת , היא איננה חסרת גבולות והיא מתאפיינת בהתנהגות פסולה מן הסוג ששום ארגון אינו יכול לסבול.

83. כמו כן טענת התובע לפיה רשימת העבירות המנויה בנספח לתקנון הינה רשומה סגורה אינה מתיישבת עם תכלית תקנון המשמעת ומטרתו. הצדדים ציינו במבוא לתקנון המשמעת כי "החברה חייבת להקפיד על אופן התנהגותם של עובדיה וחייבת לנקוט בעת הצורך באמצעים משמעתיים כנגד עובדים שסטו מהנהלים ומכללי ההתנהגות המקובלים במסגרתה".

קבלת פרשנותו של התובע, משמעותה כי לא ניתן יהיה לנקוט באמצעים משמעתיים כנגד עובד הסוטה מכללי נורמה שנקבעו בחברה אם העבירה שביצע אינה מופיעה במדוייק ברשימת העבירות בנספח לתקנון וזאת למרות שפעל בניגוד לנורמות וכללי ההתנהגות של החברה.

84. פרשנות זו כאמור עומדת בניגוד לתכלית תקנון המשמעת וחזקה היא כי לו רצו הצדדים להגביל את רשימת העבירות המנויות בנספח לתקנון, הרי שהיו עושים זאת באופן מפורש בהסכם. בנסיבות המקרה שלפנינו, פרשנות הנתבעת עדיפה ומקובלת עלינו ויש לדחות טענתו התובע בעניין זה.

85. אשר על כן לטעמינו הענישה של בית הדין למשמעת בנוגע לפיטורים עולה בקנה אחד עם תקנון המשמעת ואין אני מוצאים כי נפל פגם בחלטה זו, הגם שמדובר בעבירה ראשונה.

86. בהקשר זה נציין כי עיון בעדותו של התובע מעלה כי היה מודע לנוהל גריטה ואף ביצע בעבר נהלי גריטה בנתבעת (ר' עמ'12 שורות 16-27 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12). גם עיון בעדותו של מר פרדי מורד מעלה כי הינו מודה כי בכל הנוגע לגריטת הציוד הנדון היה צריך לפתוח בנוהל גריטה. (ר' עמ' 16 שורות 32 ועמ' 17 שורה 1 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12). אנו שותפים למסקנת בית הדין למשמעת לפיה התובע למעשה לא נתן כל הסבר, המתקבל על הדעת, על כך שלא פעל בהתאם לנוהל זה, במיוחד במצב בו מדובר בציוד כבד עד מאד. זה המקום לציין כי התובע לא הביא כל ראיה לסתור את טענת הנתבעת בדבר שוויו הגבוה של הציוד הנדון.

87. בנסיבות אלה לא ניתן אף לקבל טענת התובע, לפיה ההחלטה לפטר אותו היא החלטה החורגת מסמכותו של בית הדין. מן התשתית העובדתית והראייתית שהונחה בפנינו עולה כי בית הדין היה רשאי לעשות כן בשים לב להוראות תקנון המשמעת ותכליתו וכי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית הדין.

88. בכל הנוגע לטענת התובע לפיה מר פרדי מוראד לא זומן להעיד בפני בית הדין למשמעת, לא מצאנו כי יש באמור בכדי לפגוע בהכרעת וגזר הדין של בית הדין למשמעת. זה המקום לציין כי אנו מקבלים את עדותו של מר פורת שלא נסתרה לפיה התובע הוא היחיד שיכול היה להכניס למתן קבלני חוץ, משכך אי זימונו לעדות של מר מוראד בבית הדין למשמעת, אינה מעלה ואינה מורידה בנסיבות העניין. ר' עמ' 18 שורות 5-16 ועד 19 שורות 1-9 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12.

89. כמו כן בכל הנוגע לטענת התובע לפיה מר פורת שינה את עדותו בכל הנוגע להגשת תלונה במשטרה ובסופו של יום הוברר כי התלונה לא הוגשה כנגד קבלן הגיזום בדבר פינוי המשדר והשנאים וכי מר פורת חזר בו מעדותו. אין תפקידנו לבחון שוב את התשתית הראייתית ובנסיבות העניין, אין אנו מוציאים כי יש באמור משום פגם מהותי שיש בו בכדי להתערב בהכרעת בית הדין למשמעת. ר' עמ' 19 שורות 26-18 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12.

90. בכל הנוגע לטענות התובע בנוגע לתשאול, לא מצאנו לקבל את טענות התובע בנדון. התובע בעצמו העיד במסגרת חקירתו הנגדית בנדון כי:

" לא הכרתי את התקנון, מה שהכרתי שהחוקר מולי אמר לי , אתה חייב להשיב לי את כל האמת" ר' עמ' 10 שורות 29-31 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12

בהמשך:" ש:..חששת שלעו"ד יש סמכותיות ענישה אם לא תחתום?

ת: לא חששתי . ההצהרה שלי היתה להגיד את כל האמת..." ר' עמ' 11 שורות 13-15 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12.

91. זה המקום לציין כי אין זה מתפקידינו לבחון מחדש את הראיות שעמדו בפני בית הדין המשמעתי, שהתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהראיות והעדויות שהובאו בפניו.

92. אשר על כן אנו קובעים כי כלל ההליך המשמעתי של התובע התנהל בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי למשמעת ותקנון המשמעת ובהתאם לנהלים שנקבעו ומחייבים את הצדדים. כן לא מצאנו כי בית הדין למשמעת של הנתבעת פעל תוך חריגה מסמכות או התעלם מעקרונות הצדק הטבעי וכן לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו היורד לשורשו של עניין, המצדיק את התערבותינו בהכרעת הדין ובגזר הדין ו/או בהליך המשמעתי.

לעניין שלילת זכויות פנסיה והחלת הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.12.06 על התובע

93. עיון בסעיף 13 לתקנות המשמעת מעלה, כמצוטט:

"13.1 לבית הדין למשמעת של החברה ולמנכ"ל סמכות לפטר עובד עם המלצה לשלול זכויותיו של העובד לפנסיה ו/או לפיצויי פיטורין.

13.2 המלצה לשלול זכויות של העובד לפנסיה או פיצויי פיטורין, כאמור לעיל, תועבר לטיפול הלשכה המשפטית של החברה אשר תפנה לבית הדין האיזרי לעבודה בתביעה נגד העובד על מנת לבקש שלילת הזכויות.

שלילת זכות לפיצויים או לפנסיה של עובד תהיה אך ורק על פי החלטה של בית הדין לעבודה.

94. משכך, בכל הנוגע לזכויות הפנסיה המגיעות לתובע במסגרת הוראות הדין, הרי שלבית הדין למשמעת אין סמכות לשלול את זכויות הפנסיה של התובע. לכן התובע זכאי למלוא זכויות הפנסיה המגיעות לו בהתאם לדין ולהסכמים החלים עליו, זאת לעתיד לבוא.

95. עיון בהכרעת הדין מעלה כי אכן בית הדין לא שלל את זכויות הפנסיה של התובע ומשכך פעל בהתאם לסמכותו ואין לקבל את טענת התובע בנדון.

96. עיון בסעיף 10.9 להסכם הקיבוצי מיום 5.12.06 (להלן:"ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06") נספח ג' לתצהיר התובע מעלה , כמצוטט:

"זכאותם של עובדים קבועים שיסיימו עבודתם בתקופה שמיום 1.7.06 ועד ליום 31.12.2013 על פי החלטת בית הדין למשמעת, לתנאי הפרישה הקבועים בפרק ה' זה, כולם או חלקם (מסלול הפרישה המוקדמת לגמלאות או מסלול הפיצויים המוגדלים, בהתאם לנתונים האישיים הרלוונטים במועד סיום העבודה), תיקבע על ידי בית הדין למשמעת. עובדים כאמור שיהיו זכאים לתנאי הפרישה לפי הסכם זה, כולם או חלקם, יובאו במניין מכסת העובדים שהחברה רשאית לסיים עבודתם לפי פרק ה' זה. עובדים כאמור שלא יהיו זכאים לתנאי הפרישה לפי הסכם זה, כולם או חלקם לא יובאו במניים מכסת העובדים שהחברה רשאית לסיים עבודתם לפי פרק ה' זה.

97. עיון בסעיף 10.12 להסכם הקיבוצי מיום 5.12.06 מעלה , כמצוטט:

"מובהר למניעת ספק, כי אין באמור בסעיף 10 זה לעיל כדי לגרוע מסמכויות החברה בכל הקשור לפיטורים מסיבות משמעת ואי התאמה, בכפוף לסעיפים 10.5,10.8 ו-10.9 לעיל ובכפוף להוראות ההסכמים וההסדרים הקיבוציים לגבי פיטורים כאמור...."

98. נוכח האמור לעיל, הרי שלבית הדין למשמעת אין סמכות לשלול זכויות פנסיה ופיצויי פיטורים כמפורט בתקנון המשמעת וכפי שאף הובהר בסעיף 10.12 לעיל וזכויות אלו אכן לא נשללו. עם זאת לבית הדין למשמעת יש סמכות לקבוע זכאות בנוגע לשאר הזכויות, לרבות אלו נשוא ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06.

99. בית הדין למשמעת קבע כי התובע זכאי רק לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, משכך בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06, אין התובע זכאי לשאר הזכויות נשוא ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06.

100. משכך תביעתו של התובע להחלת הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06, נדחית.

זכאות התובע למסלול 45/15 נשוא ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.12.06.

101. עיון בנספח ב' לתצהיר עדות התובע מעלה, כי ביום 25.1.2010, קרי ארבעה ימים לאחר הכרעת הדין, פנו הגב' שפרה אשכנזי, מנהלת משאבי אגף שכר ויחסי עבודה ומר אהוד מזומן, סמנכ"ל חטיבת משאבי אנוש אל התובע והודיעו לו דבר תוצאת הכרעת הדין של בית הדין למשמעת. כמו כן ציינו במכתב זה:" עם זאת, החליטה החברה לפנים משורת הדין לאשר לך תשלום פנסיה לפי מסלול 45-15 במקום שחרור הכספים ממקפת, כאמור בפסקה 2 לעיל."

102. יצויין כי האמור במכתב זה לא הותנה באי הגשת תביעה, בכל הנוגע לזכאות התובע לתשלום פנסיה בהתאם למסלול 45-15 נשוא ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.12.06. להבהרת התמונה יצויין כי מסלול 45-15 מדבר על עובדים עם 15 שנות וותק הזכאים ל45% פנסיה מוקדמת כמפורט בנספח 7 להסכם הקיבוצי מיום 5.12.06- נספח ד' לתצהיר התובע. (להלן:"מסלול 45-15") .

103. יש לציין כי המכתב הנדון יצא נוכח התרחשות עובדתית, כפי שעלתה במסגרת חקירתה הנגדית של גב' אשכנזי, שלא נסתרה.

104. עיון בנספח א' לתצהירו של התובע- גזר הדין מעלה כי בעמוד האחרון לגזר הדין נרשם בכתב יד תכתובת המתייחסת לזכויות הפנסיה והמענקים של התובע.

105. בפרוטוקול הדיון מיום 2.2.12, נשאלה הגב' שיפרה אשכנזי, על ידי בית הדין, בנדון:

ש: מפנה אותך לגזר הדין, עיון בסיפא שלו יש כיתוב בכתב יד, האם זה כתב ידו של מר בסלו?

ת: אני מאשרת שהחתימה שלידה מתאריך 24.10.10 הינה של חבר המותב מר איציק בסלו.

ש: מה את יודעת על כיתוב זה?

ת: בסלו רצה להבהיר שהוא הסכים עם דעת 2 חברי המותב האחרים בנוגע לפיטורים, אולם לגבי הזכויות האחרות, הוא משאיר זאת למו"מ כמו שהוא כותב כאן, בין נציגות יו"ר העובדים למנכ"ל החברה.

ש: זה היה גם על דעת יו"ר ההרכב?

ת: אני יודעת שגם יו"ר המותב הגב' אפרתי, אמרה שהיא לא מתערבת אם יוחלט למרות גזר הדין , להעניק לעובד לפנים משורת הדין את הפנסיה או כל מה שייקבע בין הצדדים.

ש: מפנה אותך לנספח ג' לתצהיר התובע- את יודעת עליו בזמן אמת?

ת: לא. העובדת הזאת כבר פעמים מצאנו שהיא נתנה מסמכים שלא בסמכות והיא גם פרשה מהחברה. ר' עמ' 31 שורות 1-13 לפרטיכל הדיון מיום 2.2.12.

106. כעולה ממכתב הנתבעת, פנתה היא לתובע והציעה לו זכויות פרישה חלקיות מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06.

107. עיון בנספח כב לתצהירו של התובע מעלה כי ביום 17.2.2010 הבהיר ב"כ התובע כי בדעתו לפנות לבית הדין לעבודה, הואיל ואינו משלים עם הכרעת הדין וגזר הדין. באותו מכתב מבהיר ב"כ התובע, כמצוטט:

"5. מתוך הודעת המעבידה למדים אנו, כי בדעת המעבידה לפעול לתשלום הפנסיה המוקדמת לה זכאי מרשי לאחר למעלה מ-23 שנות עבודה, תוך שלילת מענק הפרישה. 6. משנגדע מקור הפרנסה, מרשי זקוק לגמלה החודשית והוא נכון לקבל כל סכום שאינו שנוי במחלוקת. לצורך כך חתם מרשי על טופס הודעת פרטים אישיים המיועד לחברת הביטוח "הראל". אין ללמוד מנכונות מרשי לחתום על טפסי פרישה מוקדמת או על כל טופס אחר ובכלל זה 'הסכם יחסי עובד מעביד ו/או טופס השלמת דמי גמולים ו/או על הצהרת גימלאי ( טופס 0101)- משום השלמה עם פסק הדין של בית הדין למשמעת או על ויתור או מחילה על איזה מהזכויות המקונות למרשי. 7. מרשי מתחייב בזה מקום שבית הדין לעבודה יורה על החזרתו לעבודה- להשיב לידי 'בזק' ו'הראל' כל תקבול שקיבל, כתוצאה מהפרישה שנכפתה עליו"

108. ב"כ הנתבעת הזדרזה למהר ולענות למכתב זה, כהאי לישנא:

"לאור מכתבך שבסימוכין לפיו הנכם מתעתדים לפנות לבית הדין לעבודה על מנת לתקוף את פסק הדין כאמור, הריני להודיעך כי החברה חוזרת בה מהחלטתה ליתן למרשך לפנים משורת הדין פנסיה בהתאם למסלול 45-15 ועומדת על קיום פסק דין ככתבו וכלשונו ואומר כי מרשך יקבל אך ורק את אשר נקבע בפסק הדין כמפורט בסעיף 2 לעיל...."

109. זה המקום לציין כי הנתבעת הוציאה מכתבים לתובע ולצדדים שלישיים בדבר הפסקת העסקתו והחלת חלק מהוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.12.06 ולא מצאה לנכון במכתבים אלו להתנות את הזכאות הנ"ל בתנאי כלשהו.

110. אנו סבורים שחזרת הנתבעת מנכונותה לשלם לתובע פנסיה לפי מסלול 45-15 רק בשל העובדה שהודיע כי בדעתו לפנות לערכאות משפטיות בכל הנוגע להכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת במערכת יחסי עבודה.

111. כידוע, זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד חוקתית מן המעלה הראשונה (ר', למשל, בג"צ 6490/04, נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית [פורסם בנבו], 12.1.2005) בפסקה 9; וכן ראה רע"א 2146/04, מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים (לא פורסם, [פורסם בנבו], 30.5.2004)). כן נקבע כי מדובר בזכות חוקתית על חוקית (ר' י' רבין "זכות הגישה לערכאות- מזכות רגילה לזכות חוקתית", המשפט ה (2000) 217), ובעקרון יסודי הנעלה על זכויות היסוד היות שקיומה מהווה תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של יתר זכויות היסוד. ראה: ע"א 733/95, ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נ"א (3) 577, 629 (1997)).

112. אשר על כן אנו קובעים כי אין ליתן תוקף לחזרתה של הנתבעת מהצעתה להחיל על התובע את מסלול 45-15. משכך בנסיבות העניין התובע זכאי לתשלום פנסיה לפי מסלול 45-15 לפי ערכם נכון ליום מתן פסק הדין, בכפוף לתנאים שהוצעו לתובע בהתאם למכתב מיום 25.1.2010, נספח ב' לתצהיר התובע, כמצוטט: " עם זאת החליטה החברה לפנים משורת הדין לאשר לך תשלום פנסיה לפי מסלול 45-15 במקום שחרור הכספים ממקפת כאמור בפסקה 2 לעיל".

למען הסר ספק, יובהר כי במידה והתובע קיבל כספים שלא היו מגיעים לו בזמן אמת במידה והיה מסכים להצעת הנתבעת לפרוש בהתאם למסלול 15-45, הרי שעל התובע יהא להשיבם לפי ערכם נכון ליום מתן פסק הדין, בהתאם למפורט בנספח ב' לתצהיר התובע.

על הנתבעת לבצע חישוב של זכויות הפנסיה של התובע לפי מסלול 45-15 לפי הערך הנוכחי ליום מתן פסק הדין לרבות רכיב ההשבה ככל שיידרש, זאת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין ולהעביר תחשיב זה לתובע.

יצויין כי מימוש זכאות התובע למסלול 45-15, והשבת כספים, ככל שידרש, מותנית ברצונו של התובע. על התובע להודיע את עמדתו בנדון לנתבעת תוך 15 ימים מיום קבלת התחשיב בנדון, על מנת שתערך לביצוע תשלום זכויות אלו תוך 30 ימים מיום הודעת התובע בנדון.

113. לסיום נציין כי בכל הנוגע לנספח ג' לתצהיר התובע- מכתבה של הגב' בתיה סיגורה, ראש צוות חטיבת משאבי אנוש, מיום 28.1.2010, אנו מקבלים את עדותה של הגב' אשכנזי בכל הנוגע להוצאת נספח ג', בו נכתב כי התובע סיים את עבודתו עקב הצורך בהתייעלות, כמפורט בעדותה :

"אין כל היגיון לתת למסמך זה פרשנות מרחיבה כאשר אינו עולה אף עם עדותו של התובע עצמו שהודה כי אכן הנתבעת הציע לו לפנים משורת הדין להיכנס למסלול 45-15 , גם ההודעה לביטוח לאומי אין בה כדי לתמוך בעמדת התובע , בדבר זכאות כלל ההטבות נשוא הסכם הקיבוצי מיום 5.12.06."

114. אשר על כן אנו קובעים כי אין באמור במכתב זה כדי להביא לקביעה כי התובע סיים את עבודתו בשל התייעלות, הואיל והדבר אינו עולה עם מצב הדברים בפועל לפיו עבודתו של התובעת הסתיימה נוכח הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת.

זכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים

115. עיון בסעיף 84 לתצהיר עדותו הראשית של התובע מעלה, כמצוטט:

"... מקום שבית הדין הנכבד לא יראה לצוות על הנתבעת להחזירני לעבודה ולא יראה לצוות על הנתבעת להכליל אותו במסלול פרישה 50-20 במלואו או במסלול פרישה 45-15 במלואו, אני תובע הפרש פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

116. נוכח העובדה שקבענו כי יש להכליל את התובע כזכאי למסלול פרישה 45-15 בכפוף למפורט בנספח ב' לתצהיר התובע , הרי שאין לתובע זכאות לרכיב השלמת פיצויי הפיטורים , כפי שהצהיר בעצמו בתצהירו.

117. למעלה מהדרוש נציין כי העובדה שבית הדין למשמעת קבע כי יש לשלם לתובע פיצויי פיטורים על פי דין, אינה סותרת את העובדה כי במידה והוסכם להחיל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, יש ליתן לכך תוקף . תשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, הינו תשלום על פי הוראות הדין.

118. עיון בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מעלה, כמצוטט:

"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שיקבע או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה במידה ואושר"

119. קרי סעיף 14 מדבר על שתי חלופות, האחת, פטור מתשלום פיצויי פיטורים מעבר לאלו שהופרשו לקרן פנסיה מכוח הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד . חלופה שנייה , הכפופה לאישור שר העבודה. במקרה דנן, אנו עוסקים בחלופה הראשונה.

120. עיון בהוראות סעיף 12 להסכם הקיבוצי מספר 789/89 מיום 21.9.1989 אשר צורף כנספח א/2 לתצהיר הגב' אשכנזי, מטעם הנתבעת מעלה שהינו חל על הנתבעת ועובדיה, לרבות התובע:

" תבוטל חבותה של החברה לתשלום פיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן:"החוק") בגין התקופה החל מיום 1.2.1985 וכל תשלומי החברה לקרן ולקופת הגמל יבואו לכל דבר ועניין החל מיום 1.2.1985, במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לחוק". יש לציין כי גם בהסכם הקיבוצי מיום 5.12.06 יש הוראה הזהה במהותה.

121. עיון בנספחים שצורפו לתצהירה של גב' אשכנזי ושל התובע מעלים כי לתובע יש שני סוגי הפרשות אחר לקרן הפנסיה של מקפת שהינה במקום 72% מתשלום פיצויי הפיטורים והשלמה לקופת גמל אישית המהווה 28% של פיצויי הפיטורים.

122. נוכח העובדה כי האמור נקבע בהסכם קיבוצי שחל על הנתבעת ועובדיה הקבועים, לרבות על התובע, הרי שהפרשות הנתבעת לקופות הגמל באות במקום תשלום פיצויי פיטורים ומשכך אין התובע זכאי להשלמה בנדון.

123. בשולי הדברים נציין , בכל הנוגע לרישום ההסכם הקיבוצי, משטענה זו לא נטענה במהלך הדיון , אלא רק בסיכומים, מדובר על הרחבת חזית שאין אנו מתירים.

124. אשר על כן רכיב התביעה בכל הנוגע להשלמת פיצויי פיטורים , נדחה . נוכח האמור רכיב התביעה בגין הלנת פיצויי פיטורים נדחה אף הוא.

לעניין ההשבה לעבודה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין

125. כאמור, הנתבעת פיטרה את התובע בהתאם להוראות גזר הדין של בית הדין למשמעת.

126. נוכח העובדה שלא מצאנו כי נפל פגם בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית הדין למשמעת ולא בהליך המשמעתי, אין מקום להורות על השבת התובע לעבודה ו/או על חיוב הנתבעת בפיצוי התובע, בגין פיטורים שלא כדין.

127. גם אם היינו סבורים שחלו פגמים בהתנהלות הנתבעת ו/או בהתנהלות בית הדין למשמעת, הזמן מהווה גם הוא שיקול לאי החזרתו של התובע , במיוחד במצב בו התובע בחר שלא להגיש צו מניעה להחזרתו לעבודה, בסמוך למועד הרלוונטי.

128. יפים לעניינו את שנפסק בדב"ע לג / 3-50, יעקב יעקובי נ' תוצרת מזון ישראלית בע"מ, פד"ע ד' 531 :

"פסק דין שבחשבון סופי בא לבטל פיטורים ולהחזיר אדם לעבודתו, הוא מהתרופות שבשיקול הדעת של בית הדין. מהותה של תרופה זאת, בקשר ליחסי עבודה, הוא הזמן שחלף בין הפיטורים ובין הפניה לבית הדין".

"יחסי עבודה תקינים והפעלה סדירה של מפעל או שירות עינם סובלים , שלאחר זמן יבקשו להחזיר איוש תפקידים למצב קודם, מבלי להביא לשיבושים שבגררה. לפיכך חייב עותר לפעול מיידית לעניין פתיחת הליך שעניינו פיטורים, ר' דב"ע לה/3-110, שלום לבבי נק מד"י, פד"ע ז' , 220".

129. אשר על כן רכיב תביעתו של התובע להשבה לעבודה , נדחה.

130. רכיב תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, נדחה.

סוף דבר

131. תביעת התובע לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה נדחית.

132. תביעת התובע לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, נדחית.

133. תביעת התובע להחלת הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.12.06, וכלל תנאי הפרישה הנדונים, נדחית.

134. תביעת התובע להחלת מסלול פנסיה 45-15 מתקבלת, בכפוף לאמור בסעיף 113 לעיל.

135. תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים, נדחית.

136. נוכח תוצאת פסק הדין והעובדה שרק חלק קטן מתביעת התובע התקבלה, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

137. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום 7.9.12, כ' באלול תשע"ב.