<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מוריס כהן

ב"כ הנאשם 2 עו"ד אהוד בן-יהודה

הנאשם 2 בעצמו

פרוטוקול

הסנגור:

הנאשם 2 אומר שהוא נרשם ללא היוזמה של שירות המבחן להליך גמילה.

הנאשם 2:

יש לי את הסבוטקס שאני שותה, אני אמור להוריד את המינון ולהיכנס לאשפוזית.

יש לי תסקיר לגבי השל"צ שממליצים שאכנס לגמילה.

הסנגור:

אם יש תסקיר שהוא שונה מהתסקיר האחרון, האם לא ראוי שביהמ"ש יקבל התייחסות משלימה?

<#8#>

החלטה

מדובר בתיק ישן שנתפתח בשנת 2010 יחד עם בקשה למעצר, ואשר הכרעת הדין בו ניתנה
ב- 30/5/12 .

מאז הכרעת הדין, היינו, מזה למעלה משנה וחצי, ביהמ"ש דחה את הדיון פעמים רבות לצורך שילובו של הנאשם בהליך טיפולי, בין אם באמצעות שירות המבחן ובין אם ביוזמות פרטיות של הנאשם, וכל הניסיונות – כשלו.

אין שום חובה לביהמ"ש לאפשר לנאשם לעבור הליך גמילה במסגרת התיק עצמו ודרך המלך היא, שאדם יעבור הליכי גמילה שלא במסגרת תיק פלילי, אלא לאחר ריצוי עונשו.

בתיק זה, כאמור, לא מצאתי מקום לאפשר לנאשם הזדמנות נוספת להשתלב בגמילה ועל כן, הטיעונים לעונש יישמעו כעת.

<#9#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

הסנגור:

לשאלת התובעת, אני אומר שלא צורף לתיק זה אף תיק ואנו לא מבקשים לצרף תיק נוסף.

<#10#>

טיעונים לעונש

התובעת:

מדובר בתיק שלאחר דחיות רבות ביום 30/5/12, הודה הנאשם בכתב האישום מתוקן כאמור, ונשלח לשירות המבחן לעריכת תסקיר בעניינו, לאור הצהרתו כי הנאשם בגמילה ועתיד להיכנס למרכז יום.

כבר במעמד מתן הכרעת דין מרשיעה, התביעה הצהירה, באופן מפורש, שבהינתן אופיה של העבירה שנותרה לצד נתוניו האישיים של הנאשם, עמדתה למאסר בפועל ולרכיבים עונשיים בהתאם.

מאז עברה שנה וחצי וניתן היום לומר בפה מלא, שמצבו של הנאשם היום לא טוב. המאשימה תראה איך העמדה העונשית שלה למעשה תקפה ביתר שאת לאור התנהלותו של הנאשם בתיק, גם ביהמ"ש וגם בקשר להליך הטיפולי מול שירות המבחן, ולמעשה מדובר בנאשם שבהחלט ניתן לו יומו מביהמ"ש אך לא ניצל את ההזדמנות ואף מעל באמון.

למעשה הנאשם נותן את הדין על העבירה מיום 1/6/10 לפני שלוש שנים וחצי ועל פי האישום המתוקן קיבל לידיו שורה ארוכה של פריטים שהושגו על דרך של התפרצות לדירת מגורים.

מפנה לכתב האישום המתוקן סעיף 4 וביהמ"ש יווכח עד כמה חמור כשלונו של הנאשם.

העבירה שהנאשם נכשל בה היא עבירה חמורה. אני חושבת שהיא משולה גם לעבירת ההתפרצות עצמה.

על כך ניתן לראות גם מההוראה העונשית שקבועה לצד סעיף החיקוק וגם לפי דברים שהביא ביהמ"ש בפס"ד רבים ואני אפנה לדרך הדוגמא בלבד לע"פ 384/80 שם אמר ביהמ"ש והדגיש מס' פעמים, כי קבלת הרכוש הגנוב שהושג בדרך של פשע, הוא מעשה שלא נופל מחומרתו לעצם ביצוע הפשע שבאמצעותו הושג הרכוש.

ביהמ"ש האריך במילים על כך שקבלת הרכוש באופן הזה, עולה כדי חוליה חיונית בשרשרת העבריינית והטעים בכך שבאין מי שימצא את הרכוש הגנוב לעיתים אין טעם בביצוע הגניבה.

ביהמ"ש גם אמר באותו הקשר, שראוי להטיל על מי שמורשע בעבירה זו אפילו נעדר הרשעות קודמות, מה שאין כאן בעניינו של הנאשם, עונש מאסר בפועל משמעותי, אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות לקולא וגם זה לא קיים בעניינו.

בפני ביהמ"ש מונחים היום שורה של תסקירים, חוו"ד מקצועיות שנכתבו על פני תקופה ארוכה ומלמדות בהכרח על התנהלות מקרטעת ולא אמינה מצד הנאשם.

עפ"י התסקיר הראשון מיום 12/11/12, נראה שהיו לנאשם קשיי הסתגלות לא רק בשלב הרלבנטי של חייו, אלא גם בשלבים מוקדמים.

באותו תסקיר ק. המבחן פרטה מהותו של הקשר הטיפולי שעבר הנאשם בקשר לגמילה מסם, לאורך השנים שעברו, פרטה כיצד עבר מס' ניסיונות, היה בקהילה, היה גר בהוסטל, עשה בדיקות שתן בסופו של יום נדון לצו מבחן לשל"צ.

ק. המבחן ראתה לנכון ל ציין איך חודש ימים בלבד אחרי שנדון לצו של"צ, חזר לשימוש בסם.

הנאשם עבר הליך גמילה פיזי פעם נוספת, קיבל טיפול תרופתי, אבל גם לטיפול הזה הוא התמכר.

4 חודשים מאוחר יותר, הנאשם נעצר כבר בתיק הנוכחי, שוחרר למעצר בית ושוב חזר להשתמש בסם.

בחודש פברואר 2012, הנאשם שולב בהליך גמילה פעם נוספת.

שירות המבחן התרשם מקושי פיזי ונפשי ולמרות זאת, עתר לביהמ"ש בבקשה ליתן לנאשם הזדמנות נוספת. ביהמ"ש נתן הזדמנות, דחה את הדיון להמשך ומעקב והתסקיר הוגש ביום 20/1/13. משם עלה, שהנאשם עבר בדיקות ונמצאו בהן שרידים של סם מסוכן, הנאשם הוזמן פעם נוספת למסור דגימות נוספות – לא התייצב.

עלה כאן שתחת האפשרות היחידה המתבקש לעשות שימוש בטיפול התרופתי כדי להיגמל, הנאשם גם ניסה לשים קץ לחייו, הוזמן לשיחה, לא הגיע. ועל כל אלה הודיעה ק. המבחן כי הנאשם לא התקבל לקהילה ולא נתנה המלצה טיפולית בעניינו לעתיד לבוא.

בדיון שהתקיים ב- 27/2 התייצב הנאשם והעלה טענות כנגד הטיפול שניתן לו בשירות המבחן, בהחלט אפשר לומר שכדרכו בקודש, הוא נתן הסברים למה הבדיקות יצאו עם שרידים של סם, עתר לביהמ"ש בתחינה שתינתן לו הזדמנות נוספת, הסביר גם למה היה נתק בשיתוף הפעולה מול הקהילה. למעשה כל התירוצים שנתן אז, היו שהכשלון מקורו באחרים ולא בו.

באותו מקרה גם, הוא הצהיר שהחזרה לשימוש בסם, יסודה בכך ששופטת המעצרים ביטלה את פיקוח שירות המבחן, פיקוח המעצרים.

ביהמ"ש שמע בקשב רב את טענות הנאשם ונתן לו הזדמנות נוספת.

מהתסקיר מה- 18/4 מסר שירות המבחן, שהנאשם על אף שהתלונן כנגד הטיפול שם, החליט להמשיך טיפול שם.

ק. המבחן ציינה שוב שהנאשם לא מתאים לגמילה טוטאלית על שום התמכרות כרונית ומצב בריאותי גם. יחד עם זאת, שום עתרו לביהמ"ש בבקשה ליתן לנאשם הזדמנות נוספת.

התסקיר הבא בתור מה- 12/6/13, הוגש כאשר הנאשם נעצר בינתיים על הפרת צו שיפוטי.

מאותו תסקיר שגם בו לא באו להמלצה לשחרור והמלצה טיפולית, עלה שהנאשם נרתם להליך גמילה באופן עצמאי שלא על דעת ק. המבחן המטפלת ואפילו במנוגד לתוכנית שנבנתה עבורו.

ש. המבחן חזר ואמר שיש סיכוי נמוך להצלחת ההליך הטיפולי, גם מסר שעלה שקודם למעצר, הנאשם נטל כדורים שלא במסגרת הליך גמילה ולמרות זאת, הדיונים מאז המשיכו מס' פעמים, לפחות ל- 4 מהם הנאשם לא התייצב, לא המציא ת. רפואית.

התסקיר האחרון שמסיים את ההליכים, בקשר לנאשם, הוגש בחודש ספטמבר השנה. הפעם הזו שירות המבחן ביקש להקדים את הדיון לגבי הנאשם בגלל חוסר שיתוף הפעולה שלו.

שירות המבחן אז ציין, שירות המבחן פירט כיצד התקיים בין לבין דיון בקשר לצו של"צ בתיק קודם שהוטל על הנאשם על אף שהתבקשה הפקעה של הצו – בסופו של יום הוארך הצו, כאשר מדובר בתיק משנת 2005.

חשוב לשים לב, הנאשם למעשה קיבל אפשרות נוספת לבצע את השל"צ למרות שכאמור מדובר בעבריין חוזר בצו שלא מבוצע שנים רבות, בתיק ישן ועל אף שמאז הנאשם בא בפני ביהמ"ש בכמה וכמה תיקים פליליים נוספים.

בפסקאות האחרונות לתסקיר, שירות המבחן חידד והדגיש מדוע הנאשם לא מתאים להליך גמילה.

נוסף לכל האמור ביהמ"ש יעיין בשקידה לא בעברו הפלילי של הנאשם מבחינת אופי הכשלונות שלו, ומהות העונשים שהוטלו עליו לאורך השנים, אלא ביהמ"ש יבחן גם את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר ובהווה כמו גם האופן שבו פעל בהליכים אלה, תצטייר תמונה אחת עקבית לגבי הנאשם. מדובר בנאשם שכנראה לא יכול לבצע שינוי בחייו, למרבה הצער, הוא חזרן מבחינת הפרופיל העברייני, הוא מפזר הבטחות מהשפה אל החוץ, וכל פעם כאשר מגיע הרגע המכריע למתן החלטה סופית לגביו – הוא מתחייב ומיד לאחר מכן כשאף אחד לכאורה לא רואה, הוא חוזר בו.

מדובר בנאשם שמחליף התמכרויות, לא מתמיד בשיקום ולא ברור אם הדרך בה פתח, היא באמת נעשתה מטעמים של רצון כן ואמיתי לשינוי באורחות חייו, או כדי להטות את מצבו בהליך הפלילי באופן חיובי יותר בסופו של הלילך.

המאשימה בהחלט ערה לכך שלא קל להגמל, אין ערובה, הדרך לא קלה, אבל לפחות ניתן היה לצפות וזה לגיטימי, שהנאשם יראה מוטיבציה, יהיה שיתוף פעולה, יגיע לדיונים, לא יגיד דברים סותרים. באחד המקרים הוא הגיע לביהמ"ש ויצא מביהמ"ש מעצמו.

מגישה לביהמ"ש רישום פלילי (נתקבל וסומן ת/3).

מגישה מאסר ע"ת שמורכב מ- 3 פס"ד על מאסר ע"ת שהוטל בשנת 2005 והוארך פעמיים (נתקבל ומסומן ת/4).

מגישה לביהמ"ש אסופה של גזרי דין שניתנו בעניינו של הנאשם.

הוגש לביהמ"ש מרשם פלילי לגבי הנאשם וביהמ"ש יכול להתרשם שמדובר במי שיש לו מעורבות עמוקה ובהחלט מבוססת בעולם הפליל בסה"כ 13 הרשעות בקשר ללא פחות מ- 45 פריטי אישום שעניינם עבירות מאותו עניין, קשות יותר ומתחום אחר.

מדובר בעבירות רכוש, פשע ועוון, גם התפרצויות, ריבוי מקרים של הפרות צו שיפוטי, אלימות, עבירות נגד שוטרים, עבירות של סם של סחר ואחזקה לצריכה עצמית, גניבה, קבלת רכוש שהושג בפשע ועוד ועוד.

סקירה של כל ההתנהלות של הנאשם לאורך כל השנים, מלמדת על כך שהוטלו עליו עונשים שונים, מגוונים, לפעמים מותנים ומתונים, אבל נראה שמדובר בנאשם שעשה אקרובטיקה בשנים האחרונות בין בתי המשפט השונים והכל באמת בטענה שנשמעת אנושית לכל מותב, הוא רוצה גמילה.

שוב, הוא חוזר על העבירות שלו, לא עומד במילה שלו ולא מתמיד בשיקום.

אם ביהמ"ש יבחן לעומק את המקום אליו הגיע בגמילה, יראה שלא מדובר בגמילה ארוכת שנים שהצליחה.

המאשימה סבורה, שבהינתן טיבה של עבירה, עבר פלילי, ההתנהלות לאורך השנים, יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך בקשר לתיק שלא יפחת משנה וחצי, הפעלת מאסר ע"ת במצטבר, המאשימה תבקש להפנות תשומת לב ביהמ"ש שבמקרה הנוכחי אין שום סיבה לחפוף חלק מהתנאי לעונש בתיק העיקרי, אבקש להטיל מאסר מותנה על כל עבירת רכוש לפרק של 3 שנים, התחייבות מכבידה בנוסח התנאי, פיצוי גבוה למתלוננים ועל אף העתירה העונשים הנמשכת למאסר, נבקש גם קנס כספי בהיותו רכיב יעיל לסוג העבירה הספציפית.

הסנגור לעונש:

באמת צר לי היה לשמוע שזו ההתייחסות לנאשם.

אני מבקש מביהמ"ש, אני י ודע שביהמ"ש כועס על ההתנהלות של הנאשם, אבל בכל זאת אני מבקש שביהמ"ש יוריד את "החליפה" שחברתי ניסת להלביש עליו של עבריין, או פושע. מדובר בבן אדם והוא בן אדם חולה מאוד, די במבט של עין לא מקצועית, לא של רופא, כדי לראות שמדובר בבן אדם חולני שגם ההתנהגות שלו במהלך ביהמ"ש היא תוצאה של אותה מחלה שלו.

אני לא יודע מה קשה לו יותר, המחלה הפיזית ממנה הוא סובל שגורמת לו להיראות כפי שהוא נראה, או ההתמכרות הבלתי נסבלת שלו למשככי כאב וכן לשימוש בתחליפי סם.

לבקש עונש מאדם שבקושי עומד על רגליו והיכולת התפקודית שלו מוגבלת ל- 4 פעולות, לבקשת עליו עונש זה כאילו להחמיץ ולרוקן את כל הרוח ההומנית מאיתנו.

אני מבקש מביהמ"ש לראות שמדובר באדם שסובל וסבל ואף אחד לא יכול לשפוט אותו מבחינה מוסרית במצב בו הוא נמצא. איזה כוחות יש לו להתמודד עם המציאות הקשה והמחלות ממנו הוא סובל.

המצב בו הוא נמצא מאוד קשה וליבי ליבי עליו. הוא לא היה רוצה לשבת כאן כאדם נורמטיבי?

על איזו עבירה אנו מדברים. הניסיון לקחת ולהעמיד את עבירת הרכוש הזו באותן רגליים של עבירת התפרצות זו פשוט החטאה אחת גדולה.

הענישה היא לא אותה ענישה, ההתייחסות של בתי המשפט מעולם לא אותה התייחסות. התביעה נדיר שבנדיר, עותרת לענישה שחורגת אולי במקרים הגרועים ביותר, - מגיעה לעבודות שירות.

על תיק כזה התביעה לא עותרת כלל למאסר בפועל. ביהמ"ש רואה זאת יומיום.

עצם העובדה שהיא אומרת שהוא ישב 6 – 7 חודשים, רשמו לו כתב אישום שהוא כולו בדיה, הוא מעולם לא התפרץ ואם לא היו מאשימים אותו בעבירת התפרצות, הוא לא היה נעצר יום אחד.

עיקר העיקרים שלא היה משום להאשים אותו בעבירה הזו ולא את השותף שלו. העוול כבר נגרם לו כי לא היו ראיות לכך. כתב האישום תוקן וירד מעבירת התפרצות לעבירה של קבלת נכס במרמה.

הוא שילם מחירים כבדים בדמות של מעצר עד תום ההליכים ששם הוא התדרדר חזרה לשימוש סמים. עד היום הוא במעצר בית. אני יודע שהרבה פעמים אמרו לו שהוא במעצר בית בתיק הזה. עד התיקון בכתב האישום שזה כמעט שנה ומחצה, הוא היה במעצר בית. אז הדברים הלול הביאו ל ידי דרדור במצבו והגיעו לידי פגיעה במצבו.

העובדה שבסופו של יום, חרותו אם בדרך של מעצר בית עד תום ההליכים, או בדרך אחרת, עדיין ההליך הזה מבחינתו היה הליך קשה מאוד, שבדרך הוא עצור או במעצר בית, או שהוא משוחרר או שבהפרה של מעצר הבית.

בסופו של יום הנאשם הודה בכתב האישום, נחסכו מביהמ"ש ראיות, למרות שאם התיק הזה היה מתנהל, זה היה תיק ארוך עם ימ"ר. קודם כל זה צריך לעמוד לזכותו.

גם העונש שנגזר על שותפו, שהודה בעבירה פחותה משלו, אבל עדיין העונש שנגזר שם, הסתכם בעונש של מאסר מותנה ללא קנס.

כשאומרים לביהמ"ש לצרף לו גם קנס, אני לא מבין על איזה מסלול הם עומדים?

לעניין ההשתלשלות העניינים עם הנאשם מבחינת הגמילה – אכן מאחר שבתקופה שאנו עוסקים בה הוא נכנס ויצא לבית המעצר, כל פעם לתקופות שונות, כל תקופה שהוא נכנס גרמה לו לזעזוע ונסיגה. כל תקופה שהוא נכנס הוא עבר התעללויות קשות בבית המעצר, בפעם האחרונה היכו אותו בראש ופתחו לו את הראש. הבנתי שגם בתיק הקודם גם נגרם לו עוול ואני יודע כמה ייסורים הוא התייסר ובסופו של יום הוא הודה. לולא היה אז במעצר, אני בטוח שגם היה ממשיך לנהל את התיק הזה ונלחם על מה שהוא צריך להילחם כמו כל בן אדם שחושב שלא עשה דבר.

לא סתם הוא כועס על שירות המבחן, אבל אני כמי שקראתי את תסקירי המעצר, איך הם סגרו בפניו את היכולת להשתחרר ממעצר, ברור שהוא לא יוכל לתת בהם אמון.

כל פעם כשביהמ"ש רצה לשחררו, הם נלחמו כדי לא לשחרר אותו ממעצר. עד כדי כך הם כתבו לביהמ"ש שלא לאפשר לו ללכת לגמילה. לא פלא שאין לו אמון בהם.

כאשר הוא שומע את שירות המבחן שכותב לביהמ"ש שהוא מסוכן ומסוכן... הוא לא מסוכן ולא פגע ב- 4 השנים האחרונות בזבוב.

הוא אם הוא משתמש בסמים, הוא הורס את עצמו, פוגע בעצמו.

אנו נבקש לגזור את דינו של הנאשם – אחד מתוך התחשבות בחלוף הזמן; שתיים מתוך התחשבות בהודאה שלו; שלוש מתוך התחשבות במצבו הנפשי והבריאותי ומתוך התחשבות בעיקר שבעצם בהליך הזה שעבר, ההליך הממושך וכל התלאות והדרך שעבר, גרמו לו לעליות ומורדות, הוא סובל מפגיעות פיזיות שנגרמו לו בבית המעצר, הבנתי שלאחרונה התגלה חיידק מסוכן בדם, הוא סובל מסכרת ויש לו צלע שישית שבורה.

הנאשם:

בית המעצר לא מתייחסים אלי טוב, ביקשתי שיעשו לי צילום. אני עם זעזוע בראש. אני סובל מסכרת.

הסנגור:

הוא סובל מסכרת.

נכון שיש תנאי שהוא חב הפעלה, אבל הוא משנת 2005. אני לא רוצה להיכנס לכל הסוגיה של השל"צ, אבל עדיין מדובר בתנאי שהוא עתיק מאוד מעבירה שנעברה בשנת 2004.

אני מבקש שביהמ"ש שאם יחליט להפעיל את התנאי, אני מבקש שביהמ"ש יסתפק אך ורק בהפעלת התנאי.

אני לא חושב שיש הצדקה ולו ליום אחד נוסף מעבר לתקופת התנאי בשל הנסיבות שפרטתי לעיל.

התובעת:

פלט המעצרים שהוגש אינו מדויק, הנאשם היה עצור בתיק זה מיום 1/6/10 עד 6/7/10, לאחר מכן נעצר ביום 14/12/10 במסגרת עיון חוזר עד 17/3/11. היה עצור גם מה- 8/8/11 עד ליום 9/8/11 גם במסגרת עיון חוזר.

הנאשם:

אני מתנצל על ההתפרצות שלי. ביהמ"ש מכיר את העבר שלי. אני כבר 20 שנה בתוך כזה.

משנת 2002 עזבתי את העיר וחזרתי ב- 1010 הסתבכתי עם מי שהיה איתי בתיק ומפה אני רואה את ההשתלשלות של התיק. התגרשתי ונהרס לי הכל. אני לא אוכל גם. אני שוקל 55 ק"ג. קיבלתי סכרת, מעצר הבית, ועגמת הנפש שבאו. זה קשה לי. אני רוצה ללכת למסגרת לצאת מהסבוטקס, אבל זה פרטי שם ואני לא מוכן להיות שם ויצאתי. ק. המבחן לא שלחה אותי אני הלכתי לבד.

אמא שלי אמרה לי שהיתה בבוקר אצל הרופאה של הסבוטקס ואמרה לי להוריד את המינון. אם אני אוריד את המינון אני אכנס לאשפוזית בקרית-שלמה ואני רוצה לצאת מזה, אני השתגעתי. אני לא רואה את הילדות שלי בגלל המצב הנפשי שלי אני לא רוצה שהן יראו אותי ככה. אני לא הייתי פה הרבה זמן.

אני מבקש שביהמ"ש יקל עליי. את שלוש השנים עברתי ככה, כמו סרט. אני כבר לא יכול.

<#11#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע.

עפ"י כתב האישום המתוקן, ביום 1/6/10 נפרצה דירה באשדוד ונגנב ממנה רכוש הכולל תכשיטים שונים. בסמוך לאחר מכן קיבל הנאשם את התכשיטים הגנובים ביודעו שהם הושגו בפשע, וכאשר הגיעו שוטרים לקרבתו, הוא השליך את התכשיטים מאחורי המושב האחורי של הרכב שבו ישב יחד עם הנאשם 1.

הנאשם יליד 1973 ולחובתו 13 הרשעות קודמות בגין עבירות של סמים, עבירות רבות של רכוש, הפרת הוראה חוקית, אלימות ועוד.

ביום 28/3/05 נדון הנאשם בגין עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע לעונש מאסר לריצוי בעבודות שרות וכן מאסר ע"ת בן 10 חודשים.

ביום 21/6/09, נדון הנאשם בגין שלוש עבירות של התפרצות שבוצעו בשנים 2005 – 2006, וכב' השופט חדש החליט, על אף תסקירים חיוביים שהוגשו בעניינו, להטיל עליו עונש מאסר בפועל ולהפעיל את המאסר המותנה בן 10 החודשים.

בערעור שהוגש על גזר דין זה ביום 13/1/10, החליט ביהמ"ש המחוזי לקבל את ערעורו של הנאשם, ביטל את פסה"ד של כב' השופט חדש, ביטל את עונש המאסר והאריך את המאסר המותנה בן 10 החודשים לתקופה של שנתיים נוספות.

אם כך מדובר במאסר ע"ת חב הפעלה, שכן בתקופת הארכת התנאי, בוצעה העבירה בענייננו.

במסגרת התיק שבפניי, התקבלו אודות הנאשם תסקירים רבים במסגרתם פורטו הניסיונות הטיפוליים שערך הנאשם, הן בסיוע שירות המבחן והן מיוזמתו, כפי שפורט בהרחבה בטיעוני התביעה.

יצוין, כי ניסיונות הגמילה של הנאשם היו רבים, כללו גמילה באשפוזית, ניסיון שילוב בקהילה סגורה, ניסיון לטיפול בתחליפי סם ועוד.

עוד יצוין, כי ביום 27/2/13 על אף הימנעות שירות המבחן מהמלצה טיפולית, ועל אף שהנאשם החל להשתמש בסמים ולכן לא התקבל לטיפול בקהילה, החלטתי, למרות זאת לתת לו הזדמנות נוספת וגם ביום 21/4/13 החלטתי לתת לנאשם הזדמנות לטיפול במרכז המתאדון, על אף התנגדות התביעה.

בין לבין נעצר הנאשם בתיק אחר וגם לאחר ששוחרר מאותו תיק, ביקשתי לקבל אודותיו תסקיר משלים ובתסקיר האחרון שהוגש בעניינו ביום 17/9/13, שירות המבחן ציין את התרשמותו מקיום פוטנציאל נמוך להצלחת הליך גמילה וציין, כי הנאשם עשה ניסיון נוסף לגמילה עצמאית מסמים, אך לאחר תקופה קצרה, נכנס לאשפוזית בשל אי עמידה בכללים.

לאור האמור לעיל, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית ועל כן גם החלטתי שלא לאפשר לנאשם דחיות נוספות היום.

העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה ולא ניתן להקל בה ראש.

העונש שנקבע בחוק לעובר עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין זהה לעונש שנקבע בחוק לעבירות פריצה לרכב והתפרצות לדירה.

גם הפסיקה מתייחסת בחומרה לעובר העבירה, שכן הוא מהווה שרשרת בחוליית מבצעי עבירות הרכוש. וכך נקבע בע"פ 435/80 מדינת ישראל נ' לוי דוד בן-ברוך, פ"ד לה(1), 589 :

"בית-משפט זה הדגיש מספר פעמים, כי קבלת רכוש גנוב, שהושג בדרך של פשע, היא מעשה, שאינו נופל בחומרתו מעצם ביצוע הפשע, שבאמצעותו הושג הרכוש (ע"פ 201/71, בעמ' 192). קבלת רכוש גנוב היא חוליה חיונית בשרשרת העבריינית ובלי שיימצא מי שירכוש את הרכוש הגנוב, אין טעם לעתים בעצם מעשה הגניבה. על-כן מן הראוי הוא להטיל על מי שמורשע בעבירה זו, אפילו הוא נעדר הרשעות קודמות, עונש מאסר בפועל משמעותי, אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות לקולא".

(ראו גם, ע"פ 6294/05 דורון חובב ואח' נ' מדינת ישראל).

אין ספק, כי רכיב הידיעה הכרוך בעבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, הוא הרכיב המחמיר והוא זה שמציב את השוני בין עבירה זו לבין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב.

כמובן שבעבירה זו יש חשיבות גם לטיב הרכוש המוחזק ולשוויו.

אם כך, אני סבורה, כדעת המאשימה, כי אכן מדובר בעבירה המצדיקה עונש מאסר בפועל.

מנגד, ומאחר ובתיק זה אינני כבולה לתיקון 113 לחוק, לא ניתן להתעלם מן העובדה, שכתב האישום תוקן בצורה משמעותית, שהנאשם לקח אחריות והודה בעבירה שבכתב האישום המתוקן ובכך חסך ניהול הוכחות וכן יש ליתן משקל גם לעונשו של הנאשם 1 אשר נדון לענישה מותנית וענישה כספית.

יצוין, כי לגבי הנאשם 1 החלטתי להטיל עליו עונש של מאסר ע"ת בלבד בהתחשב בחלקו בביצוע העבירה, היינו הסעתו של הנאשם 2 ברכב ובהתחשב בעברו הפלילי הישן ובנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בפניי.

שונה המצב בעניינו של הנאשם שהוא המבצע העיקרי ואשר בעניינו עבר פלילי מכביד.

יצוין, כי עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, מעלה, כי מאז גזה"ד במסגרתו נדון לעבודות שירות בשנת 2005, הנאשם זכה להקלות רבות מצד ביהמ"ש ו/או התביעה, כאשר מס' פעמים הוארכו מאסרים מותנים שהוטלו עליו ובפעמים אחרות הסתפק ביהמ"ש בענישה מותנית בלבד.

אשר להפעלת המאסר המותנה – מדובר במאסר מותנה חב הפעלה, שלא ניתן להאריכו במקרה בו הנאשם לא עבר טיפול לגמילה מסמים ועל כן, יש להפעילו.

בענייננו, אף לא מצאתי כי יש נסיבות המצדיקות הפעלת המאסר המותנה בחופף, שכן כאמור העבירה בענייננו בוצעה ביום 1/6/10 כאשר פס"ד של ביהמ"ש המחוזי, אשר האריך את המאסר המותנה, ניתן 5 חודשים בלבד לפני כן, היינו ביום 13/1/10.

לאור כל האמור לעיל, ולאור מצבו הבריאותי של הנאשם, כפי שעלה מהתסקירים מהדיונים שהתנהלו בפניי, אתחשב בנאשם רק בנוגע לעונש שיוטל עליו בנוגע לתיק זה.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 5 חודשים.
2. אני מורה על הפעלת מאסר המותנה למשך 10 חודשים, כפי שהוטל על הנאשם בת"פ 984/04 בבית משפט השלום באשדוד ביום 28/3/05, והוארך במסגרת ע"פ 6443/09 בביהמ"ש המחוזי בב"ש ביום 13/1/10.

בסך הכל ירצה הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו תקופות מעצרו מיום 1/6/10 עד 6/7/10, מיום 14/12/10 עד 17/3/11 ומיום 8/8/11 עד ליום 9/8/11.

1. מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירה נוספת בה הורשע או כל עבירת רכוש.

1. פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת הגב' פנינה אלבז, אשר יקוזז מתוך הפקדון שהופקד בתיק המעצר והיתרה תושב לנאשם בתנאי שאין מניעה חוקית לכך.
2. קנס בסך 1,000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס יקוזז מתוך הפקדון שהופקד בתיק והיתרה תושב לנאשם בתנאי שאין מניעה חוקית לכך.

העתק הפרוטוקול יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש מחוזי ב"ש.

<#12#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

הסנגור:

אנו מבקשים עיכוב ביצוע, מאחר והנאשם לא היה עצור, עדיין הוא נחשב כמשוחרר, לאור התקופה הקצרה יחסית וגם בהתחשב בכך שביהמ"ש ניכה את תקופות המעצר בהם היה במעצר בית מלא, נותרו לו 10 חודשים לריצוי מלא אם לא יקבל ניכוי תקופת השליש.

אני מבקש שההפקדה שהופקדה בתיק הזה, תועבר לטובת הערעור.

היה עוד עיון חוזר שבו שוחרר והוא הוסיף עוד הפקדה של 4,000 ₪.

אנו מבקשים שהערבויות האלה ישמשו את הנאשם.

ב"כ המאשימה :

אני לא מבינה במה דברים אמורים. על מנת לבדוק אפשרות של עיכוב ביצוע, יש להתייחס בין היתר ליכולת והפוטנציאל ההצלחה של הערעור וגם שאלת האמון שיש ליתן בנאשם מבחינת ההתייצבות. בשני הקריטריונים המצב לא לטובת הנאשם.

פיקוח לא יהיה כאן.

הוא קיבל 5 חודשים שזה גם עונש קצר וגם הוא באמת מינימלי בנסיבות העניין, שאני מזכירה לסנגור שביהמ"ש נתן משקל למצבו הרפואי למרות שלא הגיש תעודה רפואית. למקרא הפרוטוקולים עצם הוא נעדר לפחות מ- 6 – 7 ישיבות. באחד המקרים הוא עזב את ביהמ"ש. אם יש פה הפקדה, באמת שהיא תועבר לפיצוי ולא לקנס.

הסנגור:

ביהמ"ש לא יכול להעריך את סיכויי הערעור על ההחלטה שלו.

דבר שני, העונש הוא יחסית קצר, אני לא מתיימר מה ערכאת הערעור תחליט.

<#13#>

החלטה

בתיק זה ביהמ"ש בהחלט יכול לקבוע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן כאמור הופעל מאסר מותנה חב הפעלה, לאחר אין ספור ניסיונות טיפוליים שניתנו לנאשם.

יתרה מכך, מדובר בנאשם אשר פעמים רבות לא התייצב לדיונים, העמיד את ביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת, כאשר במקום להגיע לדיונים נכנס למוסדות גמילה שונים ובדיון האחרון שנקבע בעניינו, לאחר שנמסר כי הוא חולה, התברר, כי הוא היה במזכירות ביהמ"ש והעביר לבאת כוחו מסמכים רפואיים, אך עזב את ביהמ"ש מבלי להיכנס לאולם ועל כן, הוצא כלפיו צו הבאה ללא שחרור.

בנסיבות אלה, אינני נעתרת לבקשה לעיכוב ביצוע ואני מורה, כי המאסר יחל באופן מיידי.

<#14#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

התובעת:

מבקשת צו להשמדת המוצגים, למעט כסף בסך 21.80 ₪ שיועבר לנאשם עצמו.

<#15#>

החלטה

הכסף שנתפס ברשות הנאשם יושב לנאשם.

שאר המוצגים שבתיק – יושמדו.

<#16#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איילה זגורי