כללי

זוהי בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית שהוגשה על ידי המשיב בסדר דין מקוצר ועל סך 94,233.91 ₪ ובגין יתרת חוב.

המשיב הנו בנק בישראל והמבקשים הנם מי שחתמו על הסכם תנאי ניהול חשבון אצל המשיב. כנגד הנתבע 1 ניתן פסק דין ביום 09.07.2012.

טענות הצדדים

המשיב טוען כי בחשבון המבקשים קיים חוב על סך 91,640 ₪, וכשהריבית בגין אשראי שוטף מחושבת ליום 31.03.2010 בלבד. נטען כי על פי ההסכם עליו חתומים המבקשים, למשיב עומדת הזכות לדרוש בכל עת את סילוק החוב והמבקשים צריכים לעשות כן תוך 7 ימים מדרישתו הראשונה.

נטען כי שיעור הריבית השנתית הנוהגת אצל המשיב הנו 16.40% ומשכך, לסכום האמור מצטרפת ריבית בסך 2,593.91 ₪ עד ליום 02.06.2010, ובסך 94,233.91 ₪. המשיב טוען כי פנה למבקשים בדרישה לשלם את חובם, אולם אלו לא עשו כן. משכך, נטען כי על בית בית המשפט להורות למבקשים לשלם את הסכום הנקוב בצירוף ריבית, כאמור בכתב התביעה, וכן בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף ריבית חוקית, הפרשי הצמדה למדד ומע"מ החל מיום 02.06.2010 ועד לתשלום בפועל.

המבקשת 2 טוענת כי התגרשה מהמבקש 1 כבר בשנת 2007, לאחר הליכי גירושין ממושכים ומרים, ובסמוך להם התייצבה בסניף המשיב בראשון לציון, והודיעה על גירושיה מהנתבע 1, תוך שהורתה לא לכבד הוראות נוספות שלו לפעילות בחשבון המשותף ללא חתימתה. נטען כי הנתבע 1 עזב את הבית ביום 21.07.2006, וביום 28.08.2006 אף ניתן כנגדו צו הגנה האוסר עליו להיכנס לדירת המגורים של המשפחה עקב איומים והתעללות. המבקשת 2 טוענת כי עוד בשנת 2003 נפתח כנגד הנתבע 1 תיק פלילי בגין עבירות אלימות שביצע כנגדה בין השנים 2001-2003, ושבגינן הורשע ביום 21.06.2004, ונדון למאסר על תנאי. כמו כן צוין כי ביום 03.01.2007, נדון הנתבע 1 למאסר של 43 חודשים בעקבות הרשעתו בתיק פלילי אחר, בו הואשם בתקיפה, דקירה ובאיומים.

המבקשת 2 טוענת כי נספח א' שצורף לכתב התביעה כולל אך ורק 2 דפים המסומנים כעמודים 1 ו- 27, וכאשר על גבי עמוד 1 מצוין כי שייך ללקוח מספר 16014/94 ולא לחשבון 16014/94 נשוא כתב התביעה. נטען כי אין מדובר באותו חשבון, ומשהמשיב לא צירף את העתק ההסכם הרלוונטי דין התובענה להידחות. לטענת המבקשת 2 לא זכור לה כי חתמה על ההסכם אצל המשיב וכי נספח א' אינו כולל חתימה של המבקשים ומשכך, העדר החתימה על דף 1 מפריך את טענת המשיב.

באשר לדף השני של נספח זה, נטען כי קיימת חתימה הנחזית לחתימתה של המבקשת 2 אך, ראשית, המבקשת 2 איננה זוכרת כי נכחה בבנק וחתמה על ההסכם האמור ושנית, המבקשת 2 מכחישה את טענת המשיב, ומוסיפה כי בעוד החתימה "אתי" דומה לחתימתה, הרי שהחתימה "יעקובי" אינה דומה כלל לכתב ידה. נטען כי בדף האחרון קיימת רובריקה, משבצת, המיועדת לציון התאריך אך זו ריקה, וכן נטען בהקשר זה כי חסרה חתימת פקיד המשיב שאמורה לאמת את חתימות הלקוחות. לטענת המבקשת 2 קיימת אפשרות שלאור האמור, כלל לא הוחתמה אצל המשיב אלא בביתה ועל ידי הנתבע 1, וכאשר היתה נתונה לפחדים ותחת איומיו.

לאור האמור, נטען כי אין כל תוקף לחתימת המבקשת 2 וזאת לנוכח העדרם של הסברים ואזהרות של פקיד הבנק בנוגע למשמעויות החתימה ו/או משמעות החשבון המשותף וכמובן בשל היותה של המבקשת 2 נתונה תחת לחץ ואיומים. לטענת המבקשת 2 כל אלו יש בכדי להוביל למסקנה כי אין לראות בחתימה משום שכלולו של הסכם.

נטען כי במסגרת התגובה לבקשת המבקשת 2 למחיקת כותרת, צירף המשיב העתק, לכאורה, של כל דפי ההסכם בקשר לחשבון, אך זה צורף ללא תצהיר לאימות ובניגוד לדין, תוך שלא תוקן כתב התביעה. משכך, טוענת המבקשת 2 כי מסמך זה לא מהווה חלק מכתב התביעה, ובקשת הרשות להתגונן שהוגשה מתייחסת לתביעה כפי שהוגשה על נספחיה. נטען כי יתר דפי ההסכם הנטען נעדרים חתימה כלשהי. המבקשת 2 טוענת כי ההסכם האמור, מעולם לא הוגש לעיונה על ידי המשיב או מי מפקידיו, וכי לא הוסברו לה משמעויותיו, ואף אם הוחתמה על ידי המשיב, בניגוד לזכור לה, הרי שהוטעתה תוך הפרת החובות המוטלות על המשיב, מכוח חוק הבנקאות(שירות ללקוח), תשמ"א-1981 ותוך הפרת סעיף 3 לחוק זה.

לטענת המבקשת 2, שיעור הריבית הנטען מוכחש, וכן המסמך המצורף בנספח ג' אינו רלוונטי, כמו כן, לא פורטו במסגרת המכתב שמות החותמים ותפקידיהם, ועל כן מדובר במכתב סתמי, שלא ניתן לראות בו אסמכתא ו/או ראיה לטענת המשיב באשר לריבית הנהוגה. לטענת המבקשת 2 משהמשיב לא צירף לכתב תביעתו את טבלת הריביות הנהוגה אצלו, יש ליתן רשות להתגונן. נטען כי טענת המשיב בדבר גובה יתרת החובה בחשבון העו"ש הנה מוכחשת ואינה נכונה, היות והנספח שצורף בעניין אינו דף חשבון אלא פירוט "מצב לקוח בהלוואות מט"י נכון ליום 28.05.2010", ומשנמנע המשיב לצרף דפי חשבון ודף חשבון אחרון בפרט, די בכך, בכדי ליתן רשות להתגונן. לטענת המבקשת 2, לא פעלה מעולם בחשבון העו"ש נשוא התובענה, והפעילות בו היתה של המבקש 2 בלבד.

נטען כי ב"כ המבקשת 2 פנה ביום 04.10.2010 לב"כ המשיב בדרישה לקבלת מסמכים הדרושים בכדי להתגונן, אך למעלה משנתיים מאז הגשת הבקשה לא הומצאו לידיה או לידי ב"כ המסמכים המבוקשים למעט מסמך אחד שבסעיף 7 לכתב הדרישה. לטענת המבקשת 2, משמסמכים אלו הנם חיוניים לצורך הגנתה יש להורות על מחיקת התובענה מחוסר מעש או לחילופין יש ליתן רשות להתגונן.

נטען כי במסגרת הסכם הגירושין שבינה לבין המבקש 1, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, נקבע כי המבקש 1 יישא לבדו ובעצמו, בתשלום פירעון מלוא החוב, שהצטבר בחשבון המשותף של בני הזוג בבנק לאומי, בניכוי והפחתת הסך הנ"ל של 18,000 ₪ שישולם על ידי האישה". המבקשת 2 טוענת כי מאחר וסך של 7,000 ₪ שולמו על ידה לצורך סגירת תיק ההוצל"פ כנגד המבקש 1 בבנק דיסקונט, הפקידה לחשבון המשיב סך של 11,000 ₪ ובמקום הסך של 18,000 ₪ שנקבע בהסכם הגירושין.

נטען כי ביום 08.06.2009, לאחר הפקדה זו, ניתן למבקשת 2 אישור המשיב כי "לאחר הפקדת 11 אש"ח במזומן בחשבון העו"ש שבנדון תוסר אחריותך, לחוב בעובר ושב". לטענת המבקשת 2 לאור אישור זה אין כל בסיס לתביעה שהוגשה כנגדה ולהכללתה כנתבעת 2, ולחילופין יש ליתן לה רשות להגן נוכח חוסר תום הלב של המשיב בהגשת התביעה.

נטען כי לאחר הפקדת הסך האמור, כבר ביום 30.09.2009 היתה יתרת החשבון בזכות של 3.19 ₪ ומשכך, ברור כי שחיובים בחשבון ומשיכות כספים ממנו ו/או יתרת חובה שיש בחשבון, לכאורה, נובעים מהעמדת כספים על ידי המשיב לרשותו ושימושו של המבקש 1 ומשכך, כל הפעולות לאחר התאריך האמור אינן מחייבות את המבקשת 2. לטענת המבקשת 2 יתרת החוב בחשבון ביום הגשת התביעה היתה על סך 8,460.60 ₪ בלבד ולא על סך 91,610 ₪.

נטען כי המשיב איפשר לנתבע 1 לבצע משיכות בכספומט ובאמצעות בשיק לאחר התאריך האמור. לטענת המבקשת 2 לא צורפו לנספח ג' לכתב התביעה הסכמי הלוואות שלגביהן נטען, ומוכחשת נטילת ההלוואות המפורטות או הסכמתה או חתימתה עליהן. נטען כי לא צורפו האישורים הנדרשים לנספח ג' על פי פקודת הראיות לגבי רשומה מוסדית ולפיכך אין להתייחס אליו.

דיון והכרעה

הצדדים ניהלו הליך גישור, אך זה לא צלח, משכך, הגישו את סיכומיהם בכתב לעניין בקשת הרשות להגן. במסגרת סיכומיהם חזרו הצדדים על הטענות אותן פרסו במסגרת כתבי הטענות ובמסגרת הדיון. המשיב הבהיר בסיכומיו כי לתביעתו צורפו דפי החשבון המצביעים על החוב ומרכיביו, וכן הסכם ניהול החשבון, אשר חלקים ממנו נשמטו בשגגה בעת הגשת התביעה ושהוגשו לאחר מכן. נטען כי טרם ניתנה לנתבע רשות להתגונן, יש לנהוג במשורה בבקשתו לקבלת מסמכים, על מנת לא לרוקן את ההליך מתוכן, ואילו דרישת המבקשת 2 לגילוי מסמכים היתה גורפת, חסרת מסוימות ונעדרת זיקה לטענות, ושכל מטרתה להשהות את ההליך ולסכלו.

לטענת המשיב, לא יעלה על הדעת כי מי שלטענתו אינו מחזיק חשבון בנק יציין בהסכם גירושין את החשבון הספציפי ויגיע להסדר לגביו תוך תשלום של 11 אלף ₪. נטען כי טענה לפיה המסמך, שהמבקשת 2 צרפה בעצמה, ובו מצוין כי הופטרה מהחוב בעו"ש אולם הינה חייבת בחוב ההלוואה שעמד על 82,000 ₪ אינו מחייב אותה, אינה יכולה לעמוד. לטענת המשיב מדובר בחשבון משותף, אשר החבות בו הינה יחד ולחוד ומכאן אחריותה של הנתבעת לחוב בחשבון וכי עצם התשלום האמור לחשבון על ידי המבקשת 2 יוצר השתק נגד טענותיה המועלות לגבי עצם קיומו של החשבון, חתימתה על מסמכי פתיחת החשבון ותנאי הניהול, ואי ביצוע פעולות על ידה בחשבון. שכן, אדם אשר אינו מחזיק בחשבון ואין לו חוב, לא מבצע תשלום עבור חלק מהחוב ואף לא טורח לקבל אישורים לביצוע התשלום. נטען כי לכל הפחות לא יכולה להיות מחלוקת ביחס ליתרת ההלוואה בסך של 82,000 ₪ נכון למועד ההסכם.

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון, אני מחליט ליתן למבקשת רשות להגן ואלו נימוקי:

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 310). בשורה של פסקי דין נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם יתברר לבית המשפט, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן (ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי, (פורסם בנבו). הלכה זו סוכמה לאחרונה על ידי כבוד השופט דנציגר ב- רע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (פורסם בנבו).

המשיב צרף כנספח א' לכתב התביעה עותק של עמודים 1 ו- 27 ל"תנאים כלליים לניהול חשבונות/פקדונות" הנושאים את שמם ותעודות הזהות של הנתבע 1 והמבקשת 2. בעוד שבצמוד לחתימת הנתבע 1 מצוין התאריך, חתימתה של המבקשת 2 אינה מלווה בציון תאריך בסמוך לה. טענתה של המבקשת 2 בדבר חסרונם של כלל העמודים בנספח זה הנה נכונה, אך במסגרת תגובתו של המשיב לבקשה למחיקת כותרת עמד המשיב על הטעות, וצרף את החוברת בשלמותה. כמו כן, בהחלטה מיום 28.01.2013, נקבע לעניין הבקשה למחיקת כותרת, כי נספחי התביעה וההסכם המלא שצורף בתגובה, תוך ציון שמדובר בשגגה, מספקים לעניין כשרות התביעה בסדר דין מקוצר. יצויין בהקשר זה כי יתרת העמודים, שהיו חסרים בנספח בקשת הרשות להגן, אינם נושאים חתימות אלא כוללים את יתרת ההסכם בין הצדדים.

לכתב התביעה צורף אישור בדבר גובה הריבית הנהוגה אצל המשיב לגבי יתרות חובה חריגות בחשבונות שהנו חתום מיום 30.05.2010, וכן תדפיס מיום 30.05.2010, בדבר הלוואות מט"י הנכונות ליום 28.05.2010, וכאשר תדפיס זה, מלווה בחותמת המשיב בלבד.

כאמור המשיב מצביע על קשיים לא מבוטלים ביחס לטענות המבקשת, ואולם לא ראיתי שיש בטענות אלו , ללמד כבר בשלב זה כי מדובר בהגנת בדים , חרף הקשיים, הטענות במצטבר מצדיקות בירור, ובהתחשב גם בכללים הדיוניים המקלים , בשלב זה , ושיש בהם להטות את הכף לטובת המבקשת, לענין קיום הגנה לכאורית, וכל זאת כמובן מבלי שתקבע כעת עמדה סופית.

מותב זה דן בתיק עד גמר , והוצאות הדיון בבקשה, יילקחו בחשבון בסיום ההליך.

סוף דבר

ניתנת למבקשת 2 רשות להגן.

לגבי המשך הדיון אני קובע :

1. תצהיר המבקשת 2 יהווה כתב הגנה.

הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 45 יום מהיום.

2. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ותיק מוצגים כדלקמן :

המשיב בתוך 90 יום מקבלת החלטה זו.

המבקשת 2 בתוך 45 יום מקבלתה תצהירי המשיב.

3. באם מי מהצדדים מבקש להעיד אדם שאין באפשרותו להגיש תצהיר מטעמו, יגיש בקשה לביהמ"ש לזמנו לעדות ללא תצהיר, במועד הגשת תצהיריו, בצירוף הנימוקים הרלבנטיים.

4. נקבע לקד"מ ליום 21/10/14 שעה 9.00 .

חובת התייצבות על בעלי הדין עצמם למועד שנקבע.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.