תביעה כספית על סך 319,343 ₪ מיום 8/6/2010 להשבת הלוואה.

טענות התובעת

1. התובעת הינה חברת השקעות זרה, המהווה תאגיד חוץ. נציגתה המוסמכת בישראל הינה ליאור שפס - חברת עורכי הדין.

2. הנתבע הינו מנהלה של הנתבעת 2. הנתבע ואשתו הם בעלי אמצעי השליטה בנתבעת 2.

3. במסגרת פעילות מסחרית בין התובעת לנתבע 1 נערך ביום 4.10.09 הסכם הלוואה מכוחו העבירה התובעת ביום 12/10/09 לנתבע 1 באמצעות הנתבעת 2, הלוואה בסך של 75,000 דולר. הנתבעת 2 באותו מועד על כתב ערבות בלתי חוזר לקיום כלל התחייבויות הנתבע (להלן: "הסכם ההלוואה" ו"הערבות", בהתאמה).

4. המועד להשבת ההלוואה נקבע בהסכם ההלוואה ליום 1.3.10, בתוספת ריבית כקבוע בהסכם, אלא שהנתבעים לא השיבו את חובם לתובעת, חרף פניותיה.

5. בהסכם נקבע עוד כי ככל שידרשו הליכים משפטיים לגביית קרן ההלוואה על פירותיה תהא התובעת זכאית לשיפוי בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור סביר.

טענות הנתבעים

6. טענתם העיקרית של הנתבעים, הינה כי ההלוואה הפכה למענק אשר ניתן לנתבע 1 במסגרת הליכי מו"מ שהתנהלו בינו ובין אהרון פרנקל מטעם התובעת (להלן-"פרנקל"), להקמת מיזם משותף.

7. לטענת הנתבעים, החל מחודש מרץ 2009 ובמשך למעלה מחצי שנה, התנהל בין הנתבע ובין פרנקל משא ומתן להקמת מיזם משותף לפיתוח ויצור של טכנולוגיה חדישה בתחום האנרגיה, על בסיס רעיון של הנתבע (להלן: "המיזם"). בתחילת שנת 2010 הופסקו המגעים בין הצדדים לאחר שלא הגיעו להסכמות לעניין חלוקת הזכויות במיזם.

8. במהלך המו"מ ביקש הנתבע, אשר היה שרוי בחובות לבנק, הלוואה אישית בסך של מיליון דולר. להבטחת פירעון ההלוואה הסכים הנתבע להעמיד חוזה Undertaking שהיה לנתבע בחברת אטלנטיום בע"מ(להלן: "חוזה אטלנטיום") ששוויו באותה עת עמד על 1.75 מיליון דולר, וכן להעמיד מחצית מההלוואה לטובת החברה שתוקם.

9. בפגישה בין הצדדים מיום 18.8.09 הציע פרנקל כי יעניק לנתבע סך 150,000 דולר, ואילו הנתבע יסדיר את יתרת חובו לבנק בפריסה ל-5 שנים ויחזיר את החוב לבנק ממשכורת בסך 7,500 דולר, אותה יקבל מהחברה שתוקם במסגרת המיזם המשותף.

פרנקל הציע את המענק, מתוך הרצון לתמרץ את הנתבע למען יתמיד במיזם, ממנו קיווה להשיג רווחים משמעותיים. נכונותו של פרנקל לתת לנתבע את המענק, נבעה אף מהסכמתו להחזיר לנתבע חלק מההוצאות שהוציא הנתבע לטובת המיזם משנת 2004. יתרה מכך, כחלק מהצעתו של פרנקל, עמדה דרישתו לקבלת שליטה במיזם באופן בו יקבל 60% מאמצעי השליטה.

10. הצדדים סיכמו את תנאי המענק.

עיקר תנאי המענק כפי שסוכמו לטענת הנתבע הינם: (1) יועבר מענק בסך 150,000 דולר לשני חשבונות של הנתבע, סך של 75,000 דולר לכל חשבון; (2) הסכומים יירשמו כהלוואה עד שהטכנולוגיה תוכח כישימה, או אז תהפוך ההלוואה למענק (בתצהירו טען הנתבע כי על פי אישורי הטכניון – הטכנולוגיה ישימה, ס' 2.22.2 לתצהיר); (3) אם המיזם המשותף לא יצא לפועל מטעמים טכנולוגיים בלבד, ישמש חוזה אטלנטיום כבטוחה עד לגובה של 150,000 דולר בתוספת ריבית הנהוגה בבנק. לטענת ההנבע בהוספת תנאי זה בקשו הצדדים להדגיש כי אם המיזם המשותף לא יצא לפועל מטעמים כלכליים, אזי לא יהפוך המענק להלוואה; (4) אם המיזם יצא לדרך ההסכם יבוטל וההלוואה תהפוך למענק.

11. לבקשת פרנקל, הכין הנתבע עוד באותו היום הסכם בכתב עליו חתם הוא עצמו, והעבירו לפרנקל באמצעות הפקסמיליה (נספח 6 לתצהיר מטעם הנתבעים להלן: "ההסכם הראשון").

12. בפגישה מיום 22/9/09 ציין לפתע פרנקל כי הוא מבקש להוריד את גובה המענק. הצדדים הסכימו כי הסכום לא יקטן אלא יועמד בשני שלבים, סך של 75,000 דולר יועבר מיידית ואילו סך נוסף של 75,000 דולר יועבר לאחר הקמת החברה במסגרת המיזם. באותה פגישה הסתבר לנתבע 1 כי בניגוד למוסכם העביר פרנקל את ההסכם לעו"ד מטעמו.

13. לאחר מספר ימים, ביקש פרנקל מהנתבע כי יפגש עם עורך דינו על מנת לחתום על מסמך נוסף ביחס להסכם. פרנקל ציין כי מטעמי נוחות יועבר הכסף דרך חברה בבעלותו, ולכן על הנתבע לחתום על מסמך נוסף בפני עו"ד – זאת כאמור על אף הסכמה קודמת בינהם שלא לערב עורכי דין בעניין.

14. ביום 4/10/09 נפגש הנתבע עם מר ליאור שפס, עורך דינו של פרנקל. שפס ביקש מהנתבע לחתום על שני מסמכים. האחד, הסכם ההלוואה נושא כתב התביעה, אשר מטרתו לדברי פרנקל הייתה לאפשר את העברת המענק באמצעות חברה בבעלותו, והשני, ערבות הנתבעת 2. פרנקל אמר לנתבע כי תנאי הסכם ההלוואה באנגלית זהים לתנאים עליהם הסכים עם פרנקל, כפי שבאו לידי ביטוי במסמך בעברית אותו ניסח הנתבע, וכי אין לנתבע סיבה לדאגה. הנתבע לא היה מיוצג בעת חתימת הסכם ההלוואה, הפגישה עם עורך הדין נערכה במסעדה ולא במשרד עו"ד ולא ניתנה לו שהות לבחון את המסמכים עליהם חתם.

15. הנתבע הופתע לגלות כי במסמכים שהציג לו עו"ד שפס, נרשמה הלוואה חלף מענק, וכי נרשם כי עליו להחזיר את ההלוואה ביום 1.3.10, אלא ששפס הבהיר לו כי מדובר במסמכים פרוצדורלים בלבד וכי ההסכם המחייב בין הצדדים הוא זה אשר סוכם מול פרנקל .

16. כעבור מספר חודשים הופסקו ביוזמתו של פרנקל, המגעים להקמת המיזם המשותף, לאור אי הסכמה בנוגע לחלוקת הזכויות במיזם ובחברה שאמורה לקום מכוחו, והעדר הסכמה על גובה המשכורות שישולמו לעובדי החברה.

כשבוע לאחר הפסקת המגעים, נדרש הנתבע להחזיר את ההלוואה. הנתבע דחה את הדרישה מכל וכל.

17. לטענת הנתבע, בהתאם להסכם בין הצדדים, הפכה ההלוואה למענק. הסכם ההלוואה נושא התביעה, אינו סותר את העקרונות כפי שהוסכמו בהסכם הראשון, אלא ממזגם ומשלבם לתוכו. הסכמת הצדדים על פי ההסכם הראשון היתה כי המענק יהפוך להלוואה, רק במקרה בו המיזם לא יצא לפועל מטעמים טכנולוגיים. הסכם ההלוואה אינו סותר הוראה זו, ומשאיר עמום את נושא המרת ההלוואה למענק. לפיכך, יש לפרש את הסכם ההלוואה בהתאם להסכם הראשון.

ההליך

18. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. בהחלטה מיום 20.9.12 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. הצדדים הגישו תצהירי ראיות.

הדיון נקבע להוכחות לימים 29/10/13 ו-30/10/13.

19. מטעם התובעת, הוגשו תצהיריהם של אהרון פרנקל וכן של עו"ד ליאור שפס. ברם, אהרון פרנקל לא התייצב לדיון ההוכחות להיחקר על תצהירו. לא הוגשה מטעם התובעת בקשה לדחיית הדיון טרם המועד הקבוע.

בא כח התובעת התייצב לדיון וטען כי אהרון פרנקל התקשר אליו ערב הדיון מארה"ב והודיע כי לא יגיע לדיון מאחר ועסקיו התמשכו מעבר לצפוי.

נימוק סתמי זה המועלה בפתח דיון ההוכחות כאשר המועד היה ידוע ונקבע למעלה מעשרה חודשים קודם לכן (ביום 7/1/13), לא הצדיק לטעמי דחיית הדיון ועל כן ובהעדר התייצבותו של פרנקל להיחקר על תצהירו, ניתנה החלטתי המורה על מחיקת התצהיר.

20. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע.

21. עו"ד ליאור שפס והנתבע נחקרו על תצהיריהם, והוגשו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

22. תובענה זו עניינה הסכם הלוואה. אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה נחתם ע"י הנתבע והנתבע אף קיבל את הסכום הנקוב בו, בסך 75,000 דולר. כן אין מחלוקת כי המועד הקבוע בהסכם להחזר ההלוואה חלף, וכי הנתבע לא השיב את הסכום לתובעת.

23. הנתבע הציג גרסה באשר לנסיבות חתימת הסכם ההלוואה, על פיה מדובר במענק שניתן לו כחלק ממשא עם פרנקל מטעם התובעת שעניינו השקעתו של פרנקל במיזם משותף לפיתוח ויצור של טכנולוגיה חדישה בתחום האנרגיה.

24. לטענת הנתבע ההסכמות בין הצדדים הועלו על הכתב בהסכם הראשון ערך עליו חתם והעבירו לחתימת פרנקל, והמשקף לטענתו את מה שהוסכם הלכה למעשה בינו לבין פרנקל. לטענת הנתבע כעולה מההסכם הראשון, מדובר במענק אשר יהפוך להלוואה רק במקרה שהטכנולוגיה תתברר כבלתי ישימה.

לטענת הנתבע, סעיף 10 להסכם ההלוואה המציין כי כל מה שהוסכם בעל פה יתמזג להסכם בכתב , מתייחס להסכם הראשון.

25. כאמור, תצהירו שלך פרנקל- נמחק. המצהיר הנוסף מטעם התובעת, עו"ד ליאור שפס העיד כי לא היה נוכח בפגישות בין פרנקל לבין הנתבע וכי החל לעבוד אצל פרנקל רק שבועיים לפני שנחתם הסכם ההלוואה:

"אתה נכחת בעצמך, בכל הפגישות משא ומתן, בפגישות שהיו בין מר פרנקל למר אנדה?

ת. לא. היו הרבה פגישות שלא הייתי.

ש. במהלך הפגישות האלה שבהן לא היית, ידוע לך מידיעה אישית מה נאמר בהם?

ת. לא הייתי נוכח.

ש. אתה לא יודע מידיעה אישית שום דבר שנאמר בפגישות אלה?

ת. נכון" (עמ' 14-15 לפרוטוקול).

וכן:

"ש. יכול להיות להבנתך, שהיו סיכומים בין פרנקל למר אנדה שאתה לא מודע להם?

ת. וודאי שיכול להיות" (עמ' 16 לפרוטוקול)

26. על פי הגרסה שהציגה התובעת, הסכם ההלוואה עומד בפני עצמו ונחתם "במסגרת פעילות מסחרית בין התובעת לנתבע 1" (ס' 1 לסיכומי התובעת). הא ותו לא. אין כל התייחסות בכתב התביעה, ואף בסיכומים למשא ומתן שנוהל בין הצדדים באשר למיזם המשותף, השלב אליו הגיע המו"מ והסכמות הצדדים במסגרתו.

27. מנגד, על פי גרסת הנתבעים, כאמור, הסכם ההלוואה נחתם במסגרת משא ומתן להשקעה במיזם המשותף, אשר היה באותה עת בשלב מתקדם. לתצהיר הנתבע צורפו מסמכים ותכתובות אי-מייל התומכים בטענותיו באשר למו"מ המתקדם בינו לבין פרנקל.

כך למשל, תכתובות דואר אלקטרוני המעידות כי הוחלפו טיוטות הסכם בין הצדדים, כי התקבלו הצעות מחיר למבנים ומתקנים למיזם וכן למתן שירותים הנדסיים למיזם.

לתצהיר הנתבע צורפו גם ההסכמות הנטענות בין הנתבע לבין פרנקל אשר הועלו על הכתב על ידי הנתבע, וכן מסמכי התקציב לפרויקט - ובסיכומי התובעת אין כל התייחסות לכך.

28. אכן, טענת הנתבע לפיה הסכים פרנקל ליתן לו מענק- בטרם סוכמו העקרונות להקמת המיזם המשותף ואופן חלוקת אמצעי השליטה בו, ובטרם השלמת העסקה נשוא המיזם–מעוררת שאלות באשר להגיון המסחרי הטמון בהסכמה הנטענת (ראו החלטתי בבר"ל מיום 20/9/2012). מעניקה לנתבע אשר הכסף ברשותו, יתרון במו"מ ומפרה את האיזון בין הצדדים בהמשך המשא והמתן.

לכך יש להוסיף את העובדה כי הסכם ההלוואה נחתם ע"י הצדדים ואילו ההסכם הראשון עליו נסמך הנתבע אינו חתום ע"י התובעת.

29. עם זאת כאמור, פרנקל הינו העד היחיד שהיה באפשרותו להפריך את גרסת הנתבע, לפיה הסכם ההלוואה כפוף להסכמות קודמות של הצדדים כפי שנוסחו על ידו בהסכם הראשון, וכי בנסיבות בהן לא הבשיל המו"מ להקמת המיזם ואף שעסקת המיזם לא הושלמה- הפכה ההלוואה למענק. מאחר ופרנקל לא התייצב למועד ההוכחות, הרי שגרסת הנתבע לא נסתרה.

30. יצוין כי לגרסת הנתבע לפיה נאמר לו כי כספי ההלוואה אמורים לעבור מחברה פולנית וכי הסכם ההלוואה הינו עניין פרוצדורלי שיש להסדיר לצורך העברת הכספים באמצעות החברה הפולנית, קיימת ראיה בנספח ד' לכתב התביעה – המעיד כי הכסף הועבר מחברת "Loyd's Aviation Group Corporation, Warsha, Poland ".

זאת על אף שעו"ד שפס בעדותו טען כי אינו יודע במה מדובר וכי אינו מכיר חברה פולנית.

31. כל שטענה התובעת בסיכומיה ביחס לטענות הנתבעים, הוא כי הן מהוות "טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב" בניגוד להוראות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני. ברם, התנגדות להשמעת העדות בעל-פה יש להעלות בעת השמעתה. הלכה היא במשפט אזרחי כי העדר התנגדות לקבילותה של ראיה בעת הבאתה הופכת אותה לראיה כשרה (ר' ע"א 493/79 שמשינס נ' הרמן, פ"ד לד(4) 149). כך אף לגבי עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב:

"נדמה שאין די בזה – לאחר שהעדות נתקבלה ללא התנגדות – לטעון בסיכומים שבית המשפט צריך היה לסרב לקבלה" (ר' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תש"ע-2009, עמ' 1506. ר' גם ע"א 207/86 מגן נ' בכר, פ"ד מב(4) 63). יתרה מכך, מאחר והתובע לא התייצב לחקירה נגדית, לא התאפשר לנתבע להוכיח טענתו בהודאתו באופן שאינו נוגד את סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני.

32. התובעת אף לא סתרה את הנימוקים שהציג הנתבע לרצונו של פרנקל להעניק לו מענק, כפי שהעיד הנתבע:

"אני רוצה להוסיף מדוע בכלל מר פרנקל בכלל בא לתת לי מענק ומתנה. מה פתאום, אומנם הוא חבר שלי היה טוב מאוד, מה פתאום. מפני שמר פרנקל אמר מיכאל הוא ידע שאני מ- 2004 עד 2009 אני מימנתי את המיזם בכספי. הוצאתי הרבה מאוד כספים, ויתרתי הרבה מאוד על העבודה שלי. אני לקחתי את הסיכון. אז לא היה הסכם. ישבנו במסעדה אני ביקשתי ממנו הלוואה הוא אמר לי אני לא אתן לך הלוואה. אני אתן לך מתנה 150,000 דולר. העסקה נחתמה אבל זה לא רק זה, הוא ביקש ממני לחתום הוא אומר אני נותן לך את זה מאחר ואתה לא תדבר עם אף אחד עם שום משקיע" (עמ' 20 לפרוטוקול).

הנתבע הציג גרסה אותה לא עלה בידי התובעת לסתור, משפרנקל, שהינו העד המרכזי והיחיד שיכול היה לעשות כן ולבסס את תביעת התובעת- נמנע מלהעיד.

סוף דבר

33. לנוכח המפורט לעיל, וחרף קיומו של הסכם ההלוואה החתום ע"י הנתבע, לא ניתן לומר כי עלה בידי התובעת, אשר על כתפה מוטל נטל השכנוע - להרימו במאזן הסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.

34. אשר על כן התביעה נדחית.

35. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא לצדדים עותק פסק הדין .

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ד19 בפברואר 2014, בהעדר הצדדים.