תובעים שכנגד: 1. עליזה ברגנר

2. בראיין ברגנר

נתבעים שכנגד: 1. רו הנדסה בע"מ

2. המדייק עבודות אלומיניום (2004) בע"מ

3. אלסיני שיש ואבן (2004) בע"מ

4. סידני כהן

5. עדוי זייד דאהוד

6. ערן רוברמן

התובעת שכנגד שכנגד: המדייק עבודות אלומיניום בע"מ ח.פ. 511019572

הנתבעים שכנגד שכנגד: 1. עליזה ברגנר

2. בראיין ברגנר

רקע כללי;

בפני תביעה שהוגשה ביום 9.6.2010 ע"י התובעת (להלן: "רו הנדסה") נגד בראיין ועליזה ברגנר (להלן: "הנתבעים או ברגנר ") לתשלום סך של 102,966 ₪ בגין תמורה לעבודות שהוזמנו על ידי הנתבעים שלא שולמה.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד רו הנדסה, המדייק עבודות אלומיניום (להלן: "המדייק"), אלסיני אבן ושיש (להלן: "אלסיני", סדני כהן (להלן: "סידני"), עדוי זייד דאהוד (להלן : "עדוי"), ערן רוברמן (להלן: "ערן") תביעה בסכום 700,000 ₪ בטענות של ליקויים בעבודות המסגרות, ליקויים באבן הריצוף שנרכשה, ליקויים בעבודות הפיתוח, התרשלות של המפקח על הבניה וכן ליקויים בעבודות האלומיניום.

חברת המדייק הגישה תביעה שכנגד לתביעה שכנגד נגד הנתבעים משפחת ברגנר.

דיון והכרעה בנקודות שבמחלוקת;

ביום 14.11.2011 ביהמ"ש מינה את המהנדס דן ברלינר לבדיקת טענות הצדדים וקביעת הליקויים, אופן תיקונם והפיצוי בגינם.

המומחה ביקר בבית ביום 15.12.11, והוציא חוות דעתו ביום 17.10.2012, נשלחו שאלות הבהרה, המומחה נחקר כמו גם עדים מטעם שני הצדדים והוגשו סיכומים לתיק.

מעמד חוות דעת המומחה;

ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998).

חוות דעת המומחה בענייננו ושאלות ההבהרה שנשאלו אחריה מתייחסות לשאלות שבמחלוקת. לא הובאה בפניי ראיה המצדיקה לסטות ממנה, ובכל נקודת מחלוק דנתי בהמשך ונימקתי, מדוע , אני מאמץ את חוות הדעת ביחס לליקויים הקיימים בדירה, למעט בנקודות מסוימות כפי שינומק להלן;

התביעה העיקרית וטענות ליקויי הבנייה;

1. ההסכם – עלות העבודה;

משפחת ברגנר החליטה לבנות בית בקיסריה, הם התקשרו עם רו הנדסה, חברה לביצוע עבודות מסגרות. אין הסכם בכתב, אך קיים מסמך תחת כותרת הצעת מחיר, שמגלם את יסודות הסכם זה. ביום 2.1.2009 סוכם בין הצדדים מחיר לביצוע העבודות בסכום של 184,300 ₪+ מע"מ, לאחר שינויים ומו"מ בין הצדדים סוכם כי, סכום העבודות שיבוצעו הינו: 124,400 ₪ + מע"מ.

רו הנדסה טוענת כי, במהלך העבודות עליזה ובראיין ביקשו עבודות נוספות בעלות של 15,795 ₪ +מע"מ. סך כל העבודות, הטוענת להם רו הנדסה הוא : 140,195 ₪ + מע"מ. כל העבודות בוצעו לשביעות רצון המזמינים אולם הם לא שילמו את התמורה החוזית למעט תשלום של 37,229 ₪ +מע"מ ונותרו חייבים סך של 102,966 ₪ בגינם הוגשה התביעה.

ברגנר טוענים, כי יש בעבודות המסגרות ליקויים רבים שעלותם הוערכה ע"י המומחה מטעמם בן עזרא בסכום של 82,940 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה), בנוסף כי מגיעה להם הנחה בשיעור 13%, ומתוך חובם שילמו 83,000 ₪ ולא רק מה שרו הנדסה מודה בו.

1.1. ההנחה:

ברגנר טוענים, כי ההצעה לביצוע העבודות כללה הנחה 5% (סכום ההצעה עמד על 174,000 ₪ לאחר הנחה) אולם לאחר משא ומתן בין הצדדים סוכם כי תינתן הנחה בשיעור של 13% ומכאן סכום החוב הנטען והמוכחש הינו בהפחתת סכום ההנחה. כמו כן ברגנר טוענים כי המחיר לפי החוזה היה אמור להיות כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ. עליזה ברגנר העידה כי היא, המפקח וסולימאן נפגשו ותיקנו את סכום ההנחה ל- 13% וזה היה הבסיס להמשך ההתקשרות (עמ' 32 לעדות עליזה).

הצעת המחיר, לפי עדותה של עליזה, נועדה לבסס את ההתקשרות כולל ההנחה .

רו הנדסה טוענת, כי מתן ההנחה היה פונקציה של היקף העבודה האמורה להתבצע בבית ברגנר ובקבלת תמורת העבודה ומעולם לא היתה התחייבות למתן הנחה ומעולם לא נחתם מסמך על ידה המחייב מתן הנחה. ההנחה לא נפלה בגדר ההצעה אלא הייתה הבעת נכונות בתנאים מסוימים כנ"ל. ההצעה אינה מהווה מסמך מחייב אלא היא בבחינת מפרט לעבודות שצריך לבצע ולמחירם שנועד לריענון הזיכרון, חיזוק לטענה זו הינו העובדה כי סכום ההנחה 5% נרשם בעיפרון מה שמצביע על האפשרות למחיקתה והדבר נתון לשיקול דעת רו הנדסה.

הכרעה;

בין הצדדים קיימת הצעה לביצוע עבודות מסגרות מיום 23.12.08 בעלות של 183,650 ₪ +מע"מ. בהצעה נכתב : "תהיה עוד הנחה כוללת אחרי סיכום המחיר הכללי 5%", על המספר 5 ישנו קו ומעליו 13%. בתחתית הצעה נרשם "מחיר סופי 174,000 ₪".

מהמסמכים שהוצגו בפניי ועדויות הצדדים התרשמתי, כי ההצעה מיום 23.12.08 הינה הצעה כללית לביצוע עבודות, הצדדים אינם חלוקים כי התשלום יהא לפי מה שיבוצע בפועל. שוכנעתי, כי במסגרת ההצעה ניתנה לברגנר הנחה של 5% שלאחר מכן היא שונתה ל- 13%. מר סילמאן לא הכחיש את עובדת מתן ההנחה ושינויה ל- 13% אלא טען שהיא היתה מותנית בהיקף העבודה ובקבלת תמורה החוזית (ראה סעיף 14לתצהיר עדותו הראשי שבו הוא רושם במפורש : "הריני להצהיר כי נכונותי למתן הנחה של 13%....").

אם כך, שיעור ההנחה הינו מוסכם ואינו שנוי במחלוקת.

נטל ההוכחה לטענה כי ההנחה מותנית בקיומו של התנאי התלוי בהיקף העבודה , מוטל על רו הנדסה.

אינני מקבל את טענת רו הנדסה, כי ההנחה מותנית בהיקף העבודה, מאחר והתנאה זו לא מצאה כל ביטוי בלשון ההצעה וכמו שהצדדים ידעו לרשום את ההנחה ולחשב את הסכום לתשלום לאחר ההנחה, יכלו להוסיף תנאי לפיו ההנחה מותנית בהיקף עבודה שלא יפחת מסכום מסוים. עדות סולימאן כבעל דין הינה עדות יחידה שאין לה תימוכין או חיזוק בראיות הקיימות בתיק.

לאור האמור אני קובע, כי הצדדים סיכמו מתן הנחה בשיעור של 13% וסכום השווה לשיעור זה, יש להפחיתו מהתמורה שזכאית לה רו הנדסה.

1.2. שווי העבודות והתמורה שהתקבלה:

רו הנדסה טוענת בסעיף 22 לסיכומיה, כי בפועל בוצעו עבודות בסכום של 140,195 ₪ + מע"מ (כולל תוספות) (מכתב מיום 24.1.10 המפרט את התוספות בסכום 15,795 ₪ ומכתב נוסף מאותו יום המפרט את העבודות שבוצעו בסכום של 124,400 ₪ ). סך התשלומים שהתקבלו ע"ח החוב, לטענת רו הנדסה, הינו 37,229 ₪ לפני מע"מ. מכאן שנותר סך של 102,966 ₪ + מע"מ חוב שלא שולם.

ברגנר טוענים, כי בפועל שולם לרו הנדסה סך של 83,000 ₪ ולא כפי שנטען על ידה. סך 37,229 ₪ + מע"מ בנוסף לסך של 40,000 ₪ אשר שולם לרו הנדסה במזומן בשלושה תשלומים מאי, יוני ואוגוסט (עדות ברגנר עמ' 35).

ברגנר טוענים בסעיף 173 לסיכומיהם, כי: "מסמך הצעת המחיר, היה בסיס לניהול משא ומתן בין הצדדים שבסופו הוסכם על הנחה של 13% ולמחיר שהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ. לפיכך, הסכום שהגיע לרו הנדסה הוא 93,300 ₪ ולא 124,400 ₪ לפני מע"מ כטענת רו הנדסה".

אם כך, ברגנר מודים בסכום של 93,300 ₪ כולל מע"מ (ללא העבודות הנוספות).

רו הנדסה טוענת, כי בנוסף לעבודות שבוצעו, היא נדרשה לבצע עבודות נוספות בשיעור של 15,795 ₪ + מע"מ אשר בגינם לא קיבלה תשלום (לפי מסמך מיום 24.1.10 שנטען כי נמסר לברגנר בפקס (ראה עדות סולימאן ריאד מנהל רו הנדסה (להלן: "סולימאן") בעמ' 27). סולימאן העיד כי העבודות בוצעו לפי בקשת ברגנר (עמ' 27, שורות 26-33).

הכרעה;

א. כולל או לא כולל מע"מ;

דין הטענה שהמחיר כולל מע"מ להידחות. בכל ההצעות שהוגשו לתיק נכתב בצורה מפורשת, שהמחירים אינם כוללים מע"מ. לא יעלה על הדעת שבגין ההנחה יסתמכו משפחת ברגנר על ההצעה הכתובה ובעניין המע"מ, יטענו לסיכום הנוגד את המסמך. זאת ועוד, משפחת ברגנר ידעו, כשהגיעו לסיכום, ואם היו רואים לנכון לתקנה בעניין המע"מ, היו עושים זאת. עשו זאת ביחס להנחה ואם הסיכום היה שהמחיר כולל מע"מ היו מתקנים- בדומה להנחה, גם בסוגיית המע"מ.

אי לכך אני קובע שהתמורה החוזית אינה כוללת מע"מ.

ב. התמורה;

אין חולק כי, המסמך מיום 23.12.08 הינו הצעה ראשונית הכוללת הסכמות כלליות בדבר עלויות הפריטים ותנאי התשלום ומתן ההנחה, וכי בסופו של יום ישולם מה שבוצע בפועל.

רו הנדסה מפרטת במסמך מיום 24.1.10 את סיכום העבודות שבוצעו ואת העבודות הנוספות, וסולימאן העיד כי הוא עבד לפי תכנית ביצוע שהוא הכין והמבוססת על תכנית האדריכל (עמ' 29) אולם תכנית לא הוצגה.

סולימן פירט בתצהירו בסעיף 23 את סיכום העבודות שבוצעו בבית ברגנר, ללא פירוט העבודות הנוספות- והגיע לסכום של 140,195 ₪ .

ברגנר, כפי שצוין לעיל, מודה בחלק מהסכום, ולא בכולו.

עיון בסעיף 31 לתצהיר עליזה ברגנר מעלה, כי היא מודה בביצוע הפריטים המוזכרים בתצהירו של סולימאן למעט ברכיב של העבודות הנוספות, אליהם היא אינה מתייחסת כלל בתצהירה. אומנם בתצהירה בסעיף 31 היא מעלה הסתייגויות לגבי טיב העבודה ו/או ליקויים בעבודה אך אינה מתכחשת לעצם ביצוע העבודות.

יתרה מכך עליזה מעידה בעמ' 33 (שורות 8-10) כי: " לשיטתי בוצעה עבודה בערך של כ- 124,400 ₪". הסיכום לשיטתה כולל מע"מ. ולפי סעיף 173 לסיכומיה הוא מגיע ל- 93,000 ₪ לאחר הנחה של 13%.

לאור האמור ולאור דחיית הטענה של המע"מ, מתבקשת המסקנה, כי דרישת רו הנדסה לא נסתרה ועלות העבודות הראשוניות הן 124,400 + מע"מ (ללא ההנחה).

ג. העבודות הנוספות;

רו הנדסה טוענת, כי בוצעו עבודות נוספות שלא נכללו בהצעה הכתובה. לראיה רו הנדסה הציגה במסמך העבודות הנוספות שהוצא ביום 24.1.10, והעיד את מנהלה מר סולימאן.

הטענה, כי בוצעו עבודות נוספות נפרדות מהצעה ואינן כלולות בה והמחייבות תשלום נוסף, לא הוכחה במידה הדרושה במשפט אזרחי ולכן דין הטענה להידחות;

ראשית, אין כל הסכם בכתב בין הצדדים ולא הוכח שהיו הסכמות בע"פ המתייחסות ספציפית לקיום עבודות נוספות המחייבות תשלום נוסף.עיון בפירוט העבודות מעלה כי כולן - למעט המדרגות הזמניות- חלק מעבודות עיקריות למשל פח לשער, מעקה לגלריה, הלבנת מדרגות, זכוכית נוספת בגלריה, אלו פריטים השייכים לעבודה עיקרית שבוצעה ע"י רו הנדסה והיה עליה להוכיח שהם בגדר עבודה נוספת ולא חלק מהעבודה המוסכמת. למען הסר ספק, מדובר בהוכחת עצם קיום החוב ולא בהודאה והדחה. במלים אחרות, לא הוכח כי "הפחים", הזכוכית "הנוספת" , "הלבנת המדרגות" או "המדרגות הזמניות" אינם חלק מהעבודות העיקריות וכלולות בהן אלא תוספת להסכם שנדרש בגינה תשלום נוסף.

שנית, מסמך העבודות הנוספות הוצא לאחר שרו סיימה את העבודות בשטח, לאחר משא ומתן בין הצדדים אודות התיקונים שנדרשו ולאחר תכתובות שהוחלפו בין הצדדים ושבהם לא מצאה רו הנדסה לציין את דרישתה באף תכתובת!! המסמך נוצר רק לאחר שנוצרה מחלוקת אודות התיקונים הנדרשים וקיום יתרת חוב עיקרית אך מעולם לא צוינו עבודות נוספות באף תכתובת בין הצדדים ולא הוכח כי פירוט עבודות נוספות והצורך בתשלום נוסף נשלח ו/או נדרש עם תום ביצוע אותן עבודות נטענות.

שלישית, סולימאן אף לא הצהיר כי ביצע את הפריטים הרשומים במסמך מיום 24.1.10 בתצהירו והסתפק להוסיף סכום כללי ללא פירוט בסעיף 23 (יג) לתצהירו כעבודות נוספות, רו הנדסה חזרה על טיעון זה בסיכומיה ללא פירוט. משמע כי המסמך שהוצג נותר ללא כל חיזוק ואיני נותן לו משקל נוכח יתר הנימוקים המובאים כאן.

מכל האמור, לא שוכנעתי בגרסת רו הנדסה אודות היות "העבודות הנוספות" מעבר למוסכם, המצריך תשלום נפרד ואינם חלק מהפריטים העיקריים שבוצעו.

לסיכום אני קובע, כי יתרת החוב של ברגנר הינה : ( 124,400 ₪ בניכוי הנחה 13% ) = 108,228 ₪ + מע"מ.

על כן, התמורה החוזית הינה בסך 108,228 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

ד. מה שולם על חשבון החוב?

אין חולק, כי שולם סך של 37,229 ₪ (לפני מע"מ- סעיף 6 לסיכומי רו הנדסה ) (לפי החשבוניות שצורפו לסיכומי רו הסכום ששולם הינו 43,000 ₪ כולל מע"מ). והשאלה האם ברגנר הוכיחו כי שילמו תשלום נוסף במזומן בסכום של 40,000 ₪;

להוכחת התשלום עליזה העידה בפניי, כי משכה מהבנק סכומי כסף במזומן במאי, יוני ואוגוסט, שילמה לקבלנים אחרים במזומן בסכומים קטנים וגם לרו (ראה דפי בנק וגן עדות עליזה בעמ' 34). היא העידה כי אין תיעוד לתשלום זה וגם לא הוצאה בגינו חשבונית מאחר והיא לא דרשה לאור יחסי האימון שהיו אז בין הצדדים וכי התשלומים שהיא נתנה תועדו ביומן שניהלה ושבו היא רשמה כמה נותרה חייבת לכל בעל מקצוע (עמ' 34, שורות 8-18).

אין בידי לקבל טענת ברגנר אודות התשלום של 40,000 ₪;

מדובר בעדות ללא כל תימוכין או חיזוק, שעה שתשלומים קודמים שבוצעו, תועדו בדמות חשבונית ומסמך הודאה של רו הנדסה. מסלול התשלום – משיכה מחשבון הבנק והעברת הסכום לידי רו הנדסה, בהעדר תיעוד ורישומים תומכים בגרסת המזומנים ,אינו מחייבת את המסקנה שהתשלום בוצע, אם בוצע, עבור רו הנדסה ולא קבלנים אחרים. המשיכה עצמה , אינה מלמדת על ביצוע התשלום לרו הנדסה, ומאחר שלא צורף לעדות בני משפחת ברגנר כל חיזוק ותמיכה , אין בידי לקבל את הטענה.

ראשית, ברגנר לא הציגה את היומן אותו ניהלה ואשר יכל לתמוך ולחזק את גרסתה . יומן מפורט שנרשם בשעת אמת יכל להוות חיזוק לטענת משפחת ברגנר אי הבאתו פועלת לרעתה. אי הצגתו פועלת לכרסום טענתה על תשלומי מזומן. מי שמשלם במזומן, נוטל סיכון של הוכחת תשלום זה. משכך, עליו לתעד בשעת אמת את התשלום כדי להוכיח תשלום זה. משיכת כסף מהבנק אינה הוכחה לביצוע התשלום ויש צורך לתיעוד המסלול של העברת הכסף ולא רק משיכתו.

שנית, הטענה לפיה ברגנר לא דרשו הוצאת חשבונית בגין התשלומים בשל יחסי האימון ביניהם אינה מתקבלת לאור העובדה כי ביוני 2009, כבר קיבל סולימאן דוח של האדריכל עזוז לפיו הוא מתבקש לתקן ליקויים בעבודותיו, אם כך מדוע בתקופה זו, כאשר כבר התערערו יחסי האימון בין הצדדים, עדיין לא דאגו ברגנר לתעד עובדת התשלומים שבוצעו. יתרה מכך, מדוע המשיכו לשלם ביוני ובאוגוסט כאשר הליקויים כבר התגלו במאי 2009 וכאשר לשיטתם הם הפסיקו לשלם את היתרה בגלל גילוי הליקויים (ראה עדות עליזה בעמ' 34 שורה 20-22). אם לשיטת ברגנר, בחודש מאי 2009, עם גילוי הליקויים הפסיקו לשלם את יתרת החוב ודרשו ביצוע תיקונים, איך הדבר דר בכפיפה אחת עם הטענה, כי שולמו סך של 40,000 ₪ במזומן בחודשים מאי, יוני ואוגוסט!!

שלישית, עיון בנספח ג' לסיכומי רו הנדסה – החשבוניות- מעלה, כי החשבוניות עבור הסכום שאין מחלוקת כי שולם הוצאו ב- 10.3.09, 7.5.09 ו- 20.6.09, משמע , הטיעון שלא נדרשו חשבוניות נוכח יחסי האימון שבין הצדדים אינו מחזיק מעמד לאור העובדה, כי גם בתקופה ששררו יחסי אימון ברגנר קיבלו חשבוניות, יתרה מכך התשלום בשיקים של 20.6.09 ו- 7.5.09 חופפים לשני התשלומים הנטען ע"י ברגנר כי שולמו במזומן, ואין זה מתיישב על הדעת כי ברגנר שילמו באותה תקופה מספר תשלומים חלק במזומן וחלק בשיקים ודווקא על התשלומים בשיקים קיבלו חשבוניות ועל אלו במזומן לא קיבלו ולא דרשו!!

לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי לא הוכח בפני כי שולם סך של 40,000 ₪ במזומן.

ה. בית חכם:

נטען ע"י ברגנר, כי יש להוסיף להוצאות התיקון את עלויות מעורבות חברת I FEEL שהיא מעורבת בבניית בית חכם לברגנר, וכי כל תיקון מצריך מעורבות החברה ותיאום איתה. הדבר לשיטתה כרוך בעלויות.

לא צורף לתיק הצעה כלשהי מהחברה הנ"ל, לא הוכח, כי מדובר בבית חכם ולא הוכח כי התיקונים המוצעים מצריכים מעורבות החברה. זהו הנדבך הבסיסי, לפיו משפחת ברגנר, אשר רובץ לפתחם הנטל, לא הוכיחו את הטענה מעבר לטענה כללית. הרובד הנוסף הינו חוות דעת. מומחה בית המשפט, לא ראה צורך לחייב בגין מעורבות החברה. מכאן, שטענות ברגנר בנקודה זו נדחות.

ו. הליקויים הנובעים מעבודת רו הנדסה:

רו הנדסה טוענת, כי בסיום העבודות שלו נשלח לו דוח האדריכל מטעם ברגנר (נספח ז' לכתב התביעה שכנגד) לעניין ביצוע תיקונים בחלק מהעבודה, התיקונים בוצעו בהתאם להנחיות ולשביעת רצון ברגנר.

המומחה התייחס בחוות דעתו, בשאלות ההבהרה וחקירתו, לליקויים הנטענים ביד הנתבעים.

1. השער הראשי:

המומחה בדק ומצא אי התאמת השער למטרתו, התכנית לבנית השער בוצעה ע"י רו הנדסה ולכן ממדי השער שלא התאימו לתכנון הינם באחריות רו הנדסה, גם אם השער היה תקין מבחינת טיב החומר ולא היה מעלה חלודה עדיין רו היתה חייבת להחליפו לאור אי התאמת הממדים. לשיטת המומחה הן החלודה ובעיקר חוסר ההתאמה מחייבים את המסקנה שיש צורך בהחלפת השער. אני סבור כי חוות דעת המומחה בנקודה זו, ראויה, מבוססת ויש לאמצה. מסקנת המומחה כי השער אינו יציב, מעלה חלודה והתקלפות צבע, מביאה לאימוץ הערכות. עלות ההחלפה הינה 7,000 ₪ (ראה עדות המומחה עמ' 22).

לפיכך, אני מאשר פיצוי בסכום של 7000 ₪ + מע"מ.

2. תוספת על המעקה הבנוי:

אני מאמץ את מסקנת המומחה שלא נסתרה לפי יש לצבוע מחדש את המעקה בעלות של 400 ₪+ מע"מ.

3. שער חנייה ברוחב 405 ס"מ וגובה 112 ס"מ:

המומחה קבע, כי השער אינו מתאים למטרתו והטיל את האחריות בגין אי התאמת השער למטרתו על רו הנדסה, בעלות של 4,000 ₪.

רו הנדסה לא סתרו את קביעת המומחה ומכאן אני מאשר את המסקנה כי קיים ליקוי. נימוק מומחה ברגנר לא נסתר וכך גם מסקנתו לפיה יש להחליף את השער. ברגנר מבקשים לפסוק סכום של 7,000 ₪ בדומה לסעיף א לעיל.

בהעדר סתירה לטענות של ברגנר וקביעת מומחה ביהמ"ש אני מאשר עלות השער סבכום של 7,000 ₪ + מע"מ.

4. שער אשפה ופילר:

מומחה ביהמ"ש, נכח במקום והתרשם ממצב שער האשפה וקבע כי יש צורך אך ורק בתיקוני חלודה וצביעה בעלות של 500 ₪ + מע"מ. לא התרשמתי כי יש לפסוק מעבר לסכום זה, המומחה לא קבע כי יש להחליף את השער כולו, הוא נחקר ומסקנתו לא נסתרה ולכן הנני מעדיף את קביעתו האובייקטיבית על פני קביעת מומחה ברגנר.

חוות דעת מומחה בית המשפט, סבירה יותר, הגיונית יותר ומקום שהליקוי הינו רק חלודה וניתן לתקן, ההעדפה היא לגבי התיקון. קביעת המומחה בן עזרא, לפיה עלות התיקון כעלות ביצוע מחדש, קביעה מוגזמת ומופרזת לעבודה פשוטה, יומיומית של תיקון חלודה.

5. שער אחורי:

גם כאן בדומה לסעיף ה לעיל אני מאשר תיקון מקומי כקביעת מומחה ביהמ"ש בעלות של 500 ₪ + מע"מ. מהנימוקים שהובאו לעיל.

קביעת המומחה בן עזרא לעלות התיקון, היא מוגזמת כפי שהערתי בפרק לעיל.

6. דלת כניסה אחורית:

גם כאן בדומה לסעיפים ד ו- ה' לעיל אני מאשר תיקונים בגין ליקויים קלים בצביעת הדלת בעלות של 400 ₪ + מע"מ מהנימוקים שהובאו לעיל.

גם כאן אני סבור, כי הערכת המומחה בן עזרא, מוגזמת ביחס לסוג התיקון ועל כן, אני מעדיף את דעת מומחה בית המשפט.

7. מכסי שוחות בחצר:

אני מאמץ מסקנת המומחה אשר קבע את מסקנתו בהתאם להתרשמותו האובייקטיבית כאשר נכח במקום וראה את השוחות והתרשם ממצבם, קביעה אשר מוסכמת על ברגנר. אני קובע פיצוי בגין צביעת 2 מכסים בעלות של 600 ₪ + מע"מ.

8. מעקי זכוכית בדירה:

המומחה נכח במקום, כאמור, בדק והתרשם ממצב המעקים וקבע כי "יש לתקן תיקונים של ליטוש לוחות הזכוכית". מומחה בית המשפט לא קיבל את טענות משפחת ברגנר ביחס למקור הליקויים הקיימים במעקה הזכוכית, כפי שפורטו בסעיף 11 בעמ' 11 לחוות דעת בן עזרא. ב"כ משפחת ברגנר לא מצאה לנכון לחקור את המומחה בנקודה זו.

אולם ברגנר טוענים, כי לפי תקן 938 חלק 3 נספח א' כי כל ליטוש של זכוכית אמור להיעשות לפני החיסום ומשנעשה חיסום אין לשנות בזכוכית דבר אלא לפי המלצת היצרן. המומחה לא בדק נקודה זו ולא בדק האם הליטוש אפשרי לפי הוראות היצרן של הזכוכית ומכאן לא ניתן לאמץ את מסקנתו בנקודה זו. לכן, הליקוי היחידי שמצא המומחה "תיקונים של ליטוש" ולא קיבל את יתר הליקויים.

לעומת זאת, ב"כ רו הנדסה שאל את המומחה, בעמ' 26 ש' 11-17:

"ש. האם ניתן לבצע ליטוש במעקות זכוכית אחרי חיסום, במידה מזערית.

ת. אני חשבתי שכן ולכן התייחסתי בחוות הדעת.

ש. בקשר לנזקים במעקות, האם יש צורך בהחלפתם.

ת. חשבתי שלא צריך להחליף.

ש. בקשר לשערים.

ת. מה שכתבתי בחוות הדעת".

בנקודה שהתיקון המוצע לא תואם תקן 938, חלק 3, נספח א', הודה המומחה שלא בדק זאת ומוכן לבדוק, משכך תשובותיו לב"כ התובעת, אין בהם די.

מדובר במעקה מדרגות, מעקה שמותקן גם מטעמי בטיחות וגם מטעמים של יופי. התקן נועד לשמר את מרכיב הבטיחות שבו , ולצערי , והמומחה, בנקודה זו, לא בחן ולא בדק השפעת הליטוש על היבט הבטיחותי . נוכח ההיבט הבטיחותי של המעקה, הן כלפי דיירי הבית והן כלפי הצד השלישי, אני לא מאמץ חוות דעת מומחה בית המשפט, ביחס לעלות התיקון וסוג התיקון הדרוש.

התיקון המוצע בידי המומחה ,לא נבחן אם הוא מותיר את המעקב עם היכולות מבחינת בטיחות כפי שנדרש מהמוצר ולא רק על מראהו של המעקה. אני סבור כי הליקוי קיים, כפי שמעיד המומחה, אך התיקון ללא בחינת השפעת התיקון על תכונות הבטיחות של המעקה, כפי שמלמד התקן, מחייבת מסקנה שונה מזו של המומחה.

על כן יש צורך בהחלפת מעקה הזכוכית. ביחס לעלות ההחלפה ומאחר ובסעיף 22 לסיכומי רו הנדסה נטען, כי עלות מעקות הזכוכית הכולל עמד על 44,850 ₪, הרי הערכתו של המומחה בן עזרא, הינה סבירה ואני מקבלה.

לאור האמור לעיל, האפשרות להתגבר על הפגם שנמצא בזכוכית הינו החלפתה, בנקודה זו אני מאמץ את האומדן שנקבע ע"י מומחה ברגנר בסכום של 24,000 ₪ + מע"מ.

9. גלריה:

המומחה קבע כי : "יש לבצע מחדש את מדרגות העץ, כך שכל מדרגה תהיה מלוח אחד ולא 2 לוחות 2,800 ש"ח.

תיקון פאנל שהוא במרווח הקיר 700 ₪".

המומחה ביקר בשטח והתרשם ממצב הגלריה באופן אובייקטיבי ולא קבע כי יש בה שקיעות. המומחה עומת עם חוות דעתו בחקירה, והוא לא נחקר בנקודות אלו, מכאן שקביעתו נותרה ללא סתירה ולכן, בהיותה אובייקטיבית ומקצועית, היא עדפיה על פני קיבעת המומחה מטעם ברגנר.

אני מאמץ את קביעת המומחה ופוסק פיצוי בסכום של 3,500 ₪ + מע"מ.

לסיכום:

אני מאשר פיצוי בסכום של 43,900 ₪ + פיקוח בשיעור 10% = 48,290 ₪ בתוספת מע"מ.

סוף דבר בתביעה העיקרית;

שיעור המע"מ מאז שונה. אני סבור, כי ראוי שהמע"מ יהיה בשיעורו ביום התשלום, דהיינו בשיעור 17%. הדבר ימנע הצורך בהוספת ריבית על המע"מ שהיה במועד התשלום או העסקה.

יתרת החוב הינה 108,228 ₪, בניכוי הסכום ששולם בסך 37,391 ₪ (ללא מע"מ) , מתקבלת התוצאה של 70,837 ₪, ללא מע"מ.

הפיצוי בגין הליקויים הינו 48,290 ₪, ללא מע"מ ולכן הסכום יעמוד על 22,547 ₪.

על כן ברגנר נותרו חייבים סך של 22,574 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע- 2009 עד ליום 30.6.15 הסכום הינו 31,515 ₪.

לסכום זה יש להוסיף מע"מ כחוק בשיעור 17%.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

שני הצדדים הוציאו הוצאות לצרכי משפט, לשני הצדדים היו טענות מוצדקות ואלו שלא, ומטעמים אלו לא . אני שכר טרחת עו"ד בסכום של 3,800 ₪ כולל מע"מ. בנוסף החזר אגרה, על שני חלקיה בסך 2,684 ₪ .

בעניין שכר מומחה בית המשפט, אין מקום להורות על החזר חלקה של רו הנדסה בעלות מומחה בית המשפט.

התביעה שכנגד;

א. אספקת אבן הריצוף, חוזה וליקויים- התביעה שכנגד נגד 3 ו- 4:

בין משפחת ברגנר לאלסיני וסידני סוכם על אספקת אבן לריצוף הבית בעלות של 167,471 ₪, האבן הוזמנה במיוחד ממצרים. ברגנר טוענים, כי האבן שסופקה הינה באיכות ירודה וכי נגרם להם נזק רב בשל איכות האבן ורשלנות המפקח, חברת אלסיני וסידני כהן, הכל כמפורט בחוות הדעת של עדיאלי הנדסה בע"מ מטעמם.

ברגנר טוענים, כי יש לחייב את סידני באופן אישי באחריות כלפיהם מאחר והוא היה מעורב באופן אישי בעסקה זו, הוא נכח, התחייב אישית וחתם באופן אישי על ההזמנה (נספח ג1 לכתב התביעה שכנגד).

אלסיני וסידני טוענים, כי סידני העיר תשומת לב ברגנר כי מדובר באבן מאיכות ירודה אך הם התעקשו לקנות אבן זו והם ביקשו לרכוש את הסחורה הזולה ביותר מכיוון שביתם נועד להשקעה לא למגורים.

ע"פ נספח ג1 לכתב התביעה שכנגד עלות האבן הינה 149,195 ₪ +מע"מ.

א.1. טיב אבן הריצוף;

ברגנר טוענים, כי לפי חוות דעתו של ברלינר, תשובותיו לשאלות ההבהרה ועדותו , יש להחליף את כל הריצוף, וכי המקור לפגמים בריצוף הוא העובדה כי האבן סופגת מים ומשנה את המרקם שלה מה שמעיד שהבעיה הינה בטיב האבן ולא בעבודה.

ברגנר טוענים, כי אין להטיל עליהם חובה כלשהי לבדיקת אריחי השיש בטרם הריצוף מאחר ואין זה סביר לדרוש מקונה להזמין מכון תקנים לבדוק טיב ריצוף שקנה , הדבר אינו מתיישב עם המקובל בשדה הבנייה, הקונה מסתמך בעת הקנייה על מראה עיניו והבטחת המוכר מכאן שאין לחייב חלקית את ברגנר בנושא הריצוף. דעתם נחה על מוצר זה לאחר שסידני כתב בכתב ידו והתחייב כי מדובר באבן מסוג א'.

התחייבותו של סידני לטענת ברגנר מעידה כי יש לו היכרות קודמת עם האבן וכי הוא ידע שהיא סופגת מים מכאן שאם הוא היה מגלה להם עובדה זו הם לא היו רוכשים את האבן.

ברגנר דוחים את קביעת המומחה להטיל עליהם אחריות גם מאחר ולטענתם מיד עם תחילת העבודה התגלו הכתמים על האבן, הם פנו למפקח והתייעצו איתו אך הוא אמר שהכתמים ייעלמו עם הייבוש, ובאותו שלב הם האמינו למפקח, כך היתה גם תשובת סידני אשר הגיע לביתם וראה את האבן ואמר גם הוא כי הכתמים ייעלמו כאשר הטיט יתייבש. מכאן שהם לא יכלו לעשות אחרת נוכח דברי המפקח וסידני.

ברגנר טוענים כי לשם הקטנת הנזק שכרו את שירותי ידיד ליטושים אשר ביצעו עבודות ליטוש וגריסה באבן על מנת לתקן את המצב אולם גם מהלך זה לא הצליח לתקן מצב האבן, ולאחר מכן הזמינו סילר מיוחד מאיטליה על מנת לאטום את האבן, ומהלך זה גם לא עזר. הדברים מעידים כי ברגנר עשו את מיטב יכולתם להקטין את הנזק ובשל כך אין מקום לחייבם בחלק מהנזק.

ברגנר מבקשים כי ביהמ"ש על חוות דעתו של אינג' אברהמי לפי עלות החלפת האבן כולל העבודות הנלוות הינה 428,340 ₪ כולל מע"מ בשיעור 18%.

ברגנר טוענים כי חלק מהסכום המגיע לאלסיני שולם במזוזות- ברגנר עוסקים בעיצוב וסדיני הזמין מהם מזוזות וסוכם כי מהחוב תקוזז עלות המזוזות.

אלסיני וסידני טוענים כי:

1. ברגנר נותרו חייבים להם 51,971 ₪ (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה) בגין הסחורה אותו יש לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק.

2. האבנים שסופקו נבדקו באופן מקיף ודקדקני ונמסרו לאחר אישור והסכמת ברגנר (סעיף 5 לסיכומים), וכי האבנים הוחזקו זמן רב בשטח אלסיני.

3. מומחה ביהמ"ש הודה בחקירתו כי אין לו מומחיות בתחום האבן, הפגין חוסר ידע בתחום כפי המפורט סיכומיהם ומכאן יש לדחות את חוות דעתו.

4. הכתמים התגלו תוך כדי הריצוף, ולאחר שכל אבן נבדקה בקפדנות ע"י ברגנר, ולכן לא ניתן לייחס להם אחריות (סעיף 76 עד 78 לסיכומים).

הכרעה;

א. הפגמים באבן;

מומחה ביהמ"ש קבע, כי אבן הריצוף קיבלה כתמי רטיבות ושינתה את צבעה במידה ובצורה החורגת מן הרגיל והמקובל, התוצאה היא כי אבני הריצוף אינם מתאימים למטרתם וכי יש להחליף את הריצוף כולו ולרצף מחדש כולל העבודות הנלוות.

המומחה הוסיף, כי : "מן הנכון היה לערוך בדיקות בריצוף ספציפי זה, לפני עבודת הנחת הריצוף".

המומחה ציין בחוות דעתו, שהאבנים מקבלים כתמי רטיבות ומשנים את צבעם במידה ובצורה החורגת מהרגיל. לשיטתו של המומחה, מדובר בריצוף מיוחד שהיה גם על מזמיניו לערוך ברור מקיף אודותיו.

המומחה, לאורך כל הדרך, היה בדעה כי אבן בטיב ובאיכות טובה, לא היתה מגיעה למצב כמו שהיא בבית ברגנר, גם עם הימצאות רטיבות, מים וחוסר איטום. לשיטתו, גם אם מרצפים במקומות שיש בהן מים ורטיבות, האבן צריכה להישאר במצב סביר ולא להתמלא בכתמים ומכאן מסקנתו כי מקור הכתמים הינו בטיב האבן. הוא העיד גם, כי בחדרים רטובים צריך לעשות איטום שמטרתו למנוע חדירת מים כלפי מטה אבל לא לעניין הריצוף (עמ' 15 שורות 22-30).

המומחה ציין, כי לא מצא בעיה של שחיקה או שבר (עמ' 14 ש' 7), אך הבעיה טמונה במרכיב.

מומחה בית המשפט לא מצא פגמים בעבודות הריצוף. המומחה סבור, כי הריצוף נפגע בגלל הרטיבות וזה מצב שאינו סביר ואינו תקין (תשובה לשאלה 6 לתשובות ההבהרה).לשיטת נתבעים 3-6, הריצוף נפגע מהרטיבות ואין שום קשר לסוג האבן. המומחה לא חקר סיבות הרטיבות ולא מצא אחראים לכך.

אכן, מומחה בית המשפט אין לו התמחות ספציפית בנושא שיש ואבן, אך דרישה זו אינה הכרחית ואינה תנאי סף למינוי מומחה בית המשפט. היו ליקויים נוספים ולא רק בריצוף. מדובר במומחה ותיק ושנים רבות משמש כמומחה בית המשפט, ואין צורך בתת התמחות באבן כדי למנותו כמומחה מטעם בית המשפט.

המומחה, בחקירתו, ציין שמים קיימים בבית, גם במקרה של שטיפת הרצפה. לא ניתן למנוע מים ואבן אמורה להתמודד עם מים – במיוחד כאשר גם מיועדת לריצוף חיצוני.

אין חולק, כי האבן סופקה ממצרים. אין חולק, לפי ההזמנה, הריצוף מסוג "אמפראל מצרי", נועד לריצוף חיצוני – החשוף לפגעי מים וחשוף ישירות לשמש וגם שימש לריצוף פנימי. המומחה מצא ,על כך אין חולק בין הצדדים, כתמים באריחים ואף כתמי חלודה. המומחה מציין, כי כתמים אלו מלמדים שהאבן שסופקה הינה אבן שסופגת מים ונפגעת מהרטיבות.

במקומות שקיימת חשיפה למים, הכתמים הופיעו בצורה קשה יותר, לשיטתו זה פגם בטיב האבן. האבן, כך מציין המומחה, אינה מיועדת להתמודד עם מים וזה הוא הפגם הקשור בטיב האבן.

בחוות דעתו וגם בחקירתו, המומחה חוזר על אותה מסקנה שקשורה בתכונה שקשורה לטיב האבן והיא "הספיגות". מדובר באבן עם רמת ספיגות גבוהה. ברור, כאשר אותה אבן מיועדת גם לריצוף חיצוני וגם פנימי – אמורה מבחינת תכונותיה, להיות אבן שמתמודדת עם פגעי מים ותכונת "ספיגות" הופכת לתכונה מהותית באבן.

המומחה, יכול היה להרחיב בנקודה זו בחוות דעתו אך לא עשה כן. יחד עם זאת חוות דעתו, שאלות ההבהרה וגם חקירתו, הבהירו את התמונה המתבקשת לצורך ההכרעה.

המומחה מצא כתמים ולשיטתו, כתמים אלו נובעים מספיגות גבוהה למים וזה מה שהופך את האבן לאבן לא מתאימה. המומחה מוצא שאין פגם מבחינת חוזק, אך יש להקפיד שהאבן תהיה עם מקדם ספיגה נמוך.

צודק המומחה, מים נמצאים ואין במקרנו, מקור רטיבות , אלא מים הנובעים משימוש יומיומי ומפגעי טבע רגילים. האבן אמורה להתמודד עם רמה כזו של מים, אך האבן במקרנו וכך הוא כותב בפשטות "האבנים מקבלים כתמי רטיבות ומשנים את צבעם במידה ובצורה החורגת מהרגיל ומהמקובל".

מבחן העין של המומחה, במקרנו, אינו פוסל את חוות הדעת, כנטען. מדובר בהתרשמות ישירה ומקור הכתמים כה פשוט – פגעי מים. חוות דעתו, שאלות ההבהרה וחקירתו, מלמדים, כי הפגם באבן אינו קשור לחוזקו או ליופיו של האבן. הפגם נובע ממקדם ספיגה גבוה, מה שפוסל אותו לשימוש לריצוף חיצוני ומאחר ומדובר באבן עם רמת ספיגה גבוהה, הרי די במבחן העין כדי לקבוע שהאבן אינה מתאימה, כפי שעשה המומחה במקרנו.

קביעת המומחה מקובלת עלי ואני מאמץ אותה. תכונת יסוד באבן קשורה בתכונת הספיגות ויש לספק מוצר עם רמת ספיגה נמוכה ולא כפי שבמקרנו.

לא הובאה כל ראיה כי קיימים פגמים בעבודות הריצוף ו/או באיטום ולכן הדבר היחידי שהוכח הינו כי מדובר באבן שיש בה פגמים וליקויים כאמור לעיל. פגמים אלו – מקדם ספיגה גבוה, גורמים להופעת כתמים רבים בבית, יוצרים אי אחידות במראה וכל זה במקומות שונים בבית וגם בחוץ.

בנסיבות כפי שתואר לעיל אין מקום להורות על תיקון מקומי ויש להחליף את כל הריצוף.

ב.עלויות;

אני מאמץ את עדות המומחה מטעם ביהמ"ש אשר לא נסתרה , גם לאחר חקירה. המומחה נשאל ביחס לעלויות, ומעדיף עדות זו על פני העדות מטעם ברגנר בהיותה אובייקטיבית, מקצועית ולא נסתרה:

עלות העבודות והריצוף: 225,000 ₪ (ראה תשובות לשאלות הבהרה) עלול הכוללת פירוק , עבודה נוספת וגם אספקת חומר.

פירוק והרכבת ארונות: 47,000 ₪.

בתוספת פיקוח 10% ומע"מ.

הסכום עומד על 272,000 ₪ בתוספת פיקוח 10 % וכן בתוספת מע"מ.

הסכום לאחר תוספת פיקוח עומד על סך 299,200 ₪ בתוספת מע"מ.

ג. אחריות סידני:

בנספח ג1 נרשם בכתב ידו של סידני כי : "..האבן היא סוג א. לפי דוגמה. 3. במידה וישנה בעיה באבן סידני אחראי על הכל גם בנושא הכספי".

ברגנר טוענים כי סידני חתום על מסמך לפיו הוא מוכר להם אבן מסוג א' וכי הוא הציג בפניהם כך את האבן ושהיא מתאימה לריצוף פנים וגם חוץ- לראיה חתימתו על נספח י"ז 2 לתצהיר ברגנר שהינו מכתב בו מתחייב סידני באופן אישי כי הריצוף הוא מסוג א'. ברגנר מבססים את אחריותו האישית של סידני בכך שהוא היחידי שהיה בקשר איתם לכל אורך העסקה, הוא היה הכתובת לכל דבר, הוא בעצמו טען כי נסע באופן אישי למצרים כדי להביא לברגנר את האבן שהבטיח- בדיעבד הסתבר לטענת ברגנר- כי הוא נסע לפתח תקווה להביא את האבן מספק אחר, הוא ערך את ההסכם עימם על ערבותו האישית לאחר שערך בעצמו את כל המגעים עם ברגנר, כמו כן נכח במהלך עבודות הליטוש מידיד ליטושים והסכים למהלך זה.

הכרעה:

ההלכה בדבר חיוב נושא משרה בתאגיד באחריות אישית נדונה רבות ובפסיקה . בע"א (מרכז)3639-08-07 נציגות הבית המשותף רחוב מנוחה ונחלה 18 רחובות ו-29 אח' נגד שלח השקעות ונכסים בע"מ ואח' נפסק ע"י הרכב השופט אילן ש' שילה ביום 2/4/08:

"פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו. הלכה זו נובעת מהעמדה האינדיווידואליסטית של דיני הנזיקין, שלפיה כל אדם בחטאו יישא" (דברי השופטת ארבל בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66, 75 (2004). להלן: "פרשת לוטם שיווק"). תפקידו ומעמדו של נושא המשרה בתאגיד הם הקובעים, לא הגדרתו כאורגן של התאגיד (פרשת לוטם שיווק, בעמ' 83, דעת היחיד של הנשיא ברק).

לא זו אף זו. הטלת אחריות על נושא משרה בתאגיד, בשל אחריותו הנזיקית או החוזית, מקיימת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, בעוד שהרמת המסך יוצרת חיוג ישיר בין נושא המשרה לבין צד ג' והיא חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד".

עמד על כך השופט ג'ובראן בע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חברה לבנייה בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 5.2.04, בקבעו:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (ראו א' חביב-סגל 'מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך', עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661).

אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ראו א' פרוקצ'יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 167)".

מן הכלל אל הפרט:

מהראיות שהובאו בפניי הגעתי למסקנה לפיה , בנסיבות העניין, יש מקום להטיל אחריות אישית על סידני;

ראשית,

סדיני חתום על נספח לחוזה בו הוא מתחייב באופן אישי כי האבן הינה מסוג א' וכי כל בעיה באבן סידני אחראי על הכל גם בנושא הכספים, מסמך זה מעיד כי סידני ראה בעצמו אחראי באופן אישי על ביצוע ותוצאות החוזה עם ברגנר.

שנית, סידני העיד על עצמו בפניי כמומחה לאבן, וכי הוא בתחום 21 שנים (עמ' 50), הצהרה זו מקבלת משמעות כבדה נוכח התחייבותו בכתב כי מדובר באבן סוג א', ברגנר סמכו על דבריו והצהרתו של סידני בעל המומחיות בתחום.

שלישית, ברגנר העידה כי בינם לבין סידני היתה היכרות אישית קודמת והדבר מחזק את המסקנה כי הפנייה אליו היתה באופן אישי ולא לחברה.

רביעית, מהראיות שהובאו שוכנעתי כי ברגנר ראו בסידני כאחראי באופן אישי מולם, הוא ליווה אותם מתחילת המו"מ ועד לקבלת האבן בחצר ביתם, עליזה העידה כי בעת שהונחו האבנים בשטח ביתם נשברו שני משטחים, הם הזעיקו את סידני והוא מר שכל מה שנשבר זה על אחריותו (עמ' 42 שורות 19-20), בנוסף עם הופעת הכתמים הם הזעיקו אותו שוב אליהם הביתה ואמר להם כי הכתמים ייעלמו כשהאבן תתייבש (עמ' 42 שורות 29-31), ללמדך כי לא מדובר רק במוכר אבן, אלא במישהו שהיה מעורב אישית במכירת האבן, אספקתה ללקוח, נוכחות בזמן הריצוף ובזמן עבודות הליטוש, מכאן שסידני נטל חלק פעיל בחוזה בין הצדדים ופעל באופן אישי.

חמישית, נתבע מס' 4 בחר בסיכומיו, שלא להתייחס לשאלת חיובו באופן אישי וכנראה זנח, בכך, את טיעוניו, שאין לחייבו באופן אישי.

ג. אחריות ברגנר;

אחריותם של ברגנר מעוגנת בדוקטרינת אשם תורם חוזי וגם נזיקי.

בת.א. 333/95 אברהם שוסטר נ' יעקב אוגרון ואח', פורסם בנבו) נקבע בעניין האשם התורם החוזי כי:

"למרות שהדוקטרינה של 'אשם תורם' היא מתחום הנזיקין (סעיף 64 לפקודת הנזיקין), הדעה היא שיש מקום לפיתוחה של דוקטרינה זו גם בדיני החוזים, כאשר שני הצדדים לחוזה תרמו בהתנהגותם לנזק ... תזה זו הוצגה על-ידי ד"ר פורת בספרו חלוקת האחריות בדיני חוזים (חיבור לשם קבלת תואר 'דוקטור למשפטים' ואומצה על-ידי בית המשפט העליון בשל קו התפר שלא תמיד ברור בין דיני החוזים לדיני הנזיקין (ראה מאמרו של הנשיא שמגר, מגמות במשפט, עיוני משפט כ', תשנ"ו-1996, 5, 20-21).

בשל קרבה רעיונית זו בין שני התחומים הנ'ל, יש אפוא לתת תשובה כללית שיטתית ועקיבה לשאלות בדיני החיובים תוך התאמה לאותם טיעונים בתחום דיני הנזיקין. גם שם נראה, כי נושא 'האשם התורם' בדיני החוזים נלמד, בין היתר, על דרך ההשוואה מבחינת הקרבה הרעיונית בין מצג שווא כעילה בנזיקין, לבין תום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה כעילה בדיני החוזים (ראה גם בספרו הנ'ל של פרופ' פורת, שם בעמ' 25-27), ואולם, אין העיקרון האחד, מוציא את משנהו, במיוחד, כאשר שימוש בדוקטרינת 'אשם התורם', מאפשר לעיתים גם שוני בסעדים המתבקשים ואולי אף בהיקפם.

בספרו הנ'ל של פרופ' פורת מובהר שאכן דוקטרינה זו באה לחלק את הנזק על בסיס חבות אופקית משותפת (לעומת חלוקה היררכית לגבי נושא הקטנת הנזק, ראה שם בעמ' 20-21) של הצדדים לחוזה בנזק שנגרם (עמ' 13). הדוקטרינה תופעל בהתקיים שלושה תנאים: עלויות הביצוע – ההתנהגות העיקרית הנדרשת מן הנפגע אינה כרוכה בהשקעה או בויתור על משאבים כלכליים משמעותיים, מעבר לאלה שהתחייב להשקיע על-פי החוזה; עלויות המעקב והפיקוח – הנפגע אינו נדרש לבדוק אם החוזה עמו בוצע או יבוצע מעבר לאמצעים שפורטו בחוזה ולהוציא אמצעים שנקיטתם אינה כרוכה במאמץ ועלויות של הסקת מסקנות – שאין הנפגע נדרש להסיק מן הנתונים שבידיו אם החוזה עמו יבוצע, למעט מסקנות שהיה מסיק אדם סביר (שם, עמ' 17)"

אני סבור כי בנסיבות תיק זה נוכח מעורבות משפחת ברגנר, ומהשתלשלות הדברים בתיק אני בדיעה כי עליהם מוטלת אחריות ואשם תורם בנושא האבן;

מדובר בזוג שהיה מעורב בתהליך הבניה, ליווה אותו והיה מעורב בפרטי פרטים , עליזה נכחה בשטח מדי יום ביומו (ראה עדות עליזה עמ' 46 שורות 9-13).

מעדותה של עליזה למדים כי האבן שנבחרה על ידם נבחרה לאחר תהליך ארוך של בדיקות ולא בשליפת יד "חרשנו את הארץ בחיפוש אחרי ריצוף, הלכנו לכל אולמות התצוגה הנחשבים, אצלו אלוני, טופולסקי ובנגב ..." (עמ' 42, שורות 6-9). הם הגיעו לקו הגמר עם 3 אבנים שאהבו ומתוכם בחרו את האבן מושא התביעה, וכאן המקום לציין כי כל אבן שהגיעו לקו הגמר נבדקה בפועל על ידם, הם הלכו למקומות בהן מרוצפת אותה אבן העומדת לבחינה וראו והתרשמו בעצמם. אף היו מודעים לכך שיש סוגי אבן שיכולים לספוג נוזלים : " הגענו אליו והתלבטנו, הגענו למפקח וראינו אבן אחת שמותקנת בביתו והמפקח אמר שזו אבן שסופגת כל כתם ועדיף שלא נקח אותה..".

מהנ"ל למדים כי סוג האבן שנבחרה הינה מיוחדת.

בשלב ראשוני זה, ברגנר עשו את כל אשר יכלו בבחירת אבן הריצוף, לא רק זאת אלא בהתקשרות עם אלסיני ניתנה להם התחייבות אישית של סידני כי מדובר באבן מסוג א'. הם לא טעו עת הסתמכו על הבטחת סידני שהכירו באופן אישי וראו בו איש מקצוע אמין, וניתן לומר כי משהתייעצו, בדקו וראו בעיניהם סוגים שונים לא נדרש מהם בדיקות נוספות מעבר למה שעשו.

בשלב השני, עת התחילו לרצף ואז הופיעו כתמים בריצוף, אין די בהסתמכות על דברי סידני אשר הבטיח שהכל יהיה בסדר כשיתייבש הטיח, בשלב זה נוצר חשש בליבם של ברגנר שמא יש בעיה באבן, החשש התממש עת ראו הזוג ברגנר כי הכתמים לא נעלמים ואף על פי כן לא עצרו את עבודות הריצוף.

על מנת להקטין את הנזק, היה עליהם לעצור את הריצוף, להמתין מספר ימים עד להתייבשות הטיח ולבדוק מצב האבן, הדבר אינו כרוך בהוצאות כספיות מעבר למה שהתחייבו בחוזה ולא בשימוש במשאבים כלכליים נוספים.

גם אם לא עשו זאת והמשיכו בריצוף, הרי ראו במו עיניהם כי הכתמים לא נעלמים, ולמה אז טרחו והביאו ליטושים, סילרים שראו שאינם מועילים, ועדיין בחרו לא לעצור בשלב כלשהו, ולדרוש כי יובא מומחה ויבדוק את האבן לפני שעברו לגור בדירה.

חובת הזהירות המוטלת עליהם כצד לחוזה מחייבת נקיטת אמצעי זהירות סבירים לאור המצב שנוצר, אמצעים שמתבטאים בעצירת עבודות הריצוף ודרישה לבדיקת האבן, ואף להחלפתה לאור התוצאה של הכתמים. מחדלם מטיל אשמה עליהם.

למקרים אלו התייחס ד"ר אריאל פורת במאמרו "הגנת אשם תורם למפר חוזה – אימתי?", עיוני משפט יח, תשנ"ד, עמ' 143:

" לאחר שאירעה הפרת החוזה, ובהנחה שזו ידועה לנפגע , חל העיקרון של הקטנת הנזק הנפגע נדרש לפעול באופן סביר להקטנת נזקיו; אם לא יעשה כן, ינוכו מפיצוייו הסכומים המתייחסים לנזק שהיה יכול להקטין באופן סביר ולא הקטין (להלן: "נזק בר־הקטנה") אי- עמידה ב נטל זה של הקטנת הנזק יוצר אם־ כן תוצאה דרסטית: כל הנזק בר־הקטנה נופל על כתפיו של הנפגע. העיקרון של הקטנת הנזק מעודד לפעולה את מי שנמצא בדרך כלל במצב הטוב ביותר להקטינו, דהיינו, הנפגע, וניתן אף להצדיקו בטיעוני מוסר והגינות: אין זה הוגן שנפגע היכול להקטין את הנזק במאמצים לא רבים יימנע מלעשות כן, ואחר־כך יתבע מן המפר לשלם את החשבון. עיקרון זה אף אינו פוגע ביכולת התכנון וההסתמכות, שהרי הוא נכנס לפעולה כאשר הפרת החוזה הינה עובדה מוגמר. הנפגע אינו יכול עוד לטעון כי לא פעל לשם הקטנת נזקיו משום שהסתמך על כך שהחוזה עימו יבוצע".

מומחה בית המשפט היה ער למעורבות בני הזוג בהליך בחירת המרצפות וגם הוא היה בדיעה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים, ולשם כך סבר שעלות המרצפות החדשות היא על חשבון הספק ואילו ההוצאות של ההתקנה והפירוק על כל הכרוך בכך מוטל לפתח של בני הזוג ברגנר.

אני סבור כי נוכח המעורבות הגבוהה, ידיעה על יכולת ספיגה גבוהה, יש לזקוף אשם תורם חוזי בשיעור 40%.

ד. קיזוז;

ברגנר לא הכחישו את החוב אלא טענו לזכות קיזוז וטענו כי סידני לקח בתי מזוזות שרצה לחלק ללקוחותיו (עמ' 43 לעדות עליזה), העדה נשאלה כמה שילמה מתוך החוב בבתי מזוזות והיא לא ידעה אך ציינה כי כל בית מזוזה עולה 500 ₪.

עליזה, שידעה לכתוב ולתעד הכל ביומנה האישי כפי העידה בפניי קודם, לא ידעה לומר לביהמ"ש כמה בתי מזוזות נתנה לסידני. גם לא הוצג סיכום בכתב ממנו ניתן ללמוד על עצם הסיכום ועל כמות המזוזות שניתנו לסידני.

מכאן, לא הוכח כל סכום לקיזוז מול החוב של אלסיני ודין טענת הקיזוז להידחות.

ה. לסיכום:

יש להטיל על נתבעים 3 ו- 4 60% מהנזק (60% מ- 299,200 ₪ ) , על סכום זה יש להוסיף הנחה 10% ועל כן הסכום הוא 179,520 ₪.

מסכום זה יש לקזז את החוב של אלסיני בסכום של 61,755 ₪ (נכון ליום 25.11.10).

על היתרה 117,765 ₪ יש להוסיף מע"מ כחוק.

התוצאה היא:

הנני מחייב את נתבעים 3 ו- 4 בסך 117,765 בתוספת מע"מ כחוק. הסכום נושא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת חוות הדעת (22/10/12) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, החזר אגרה על שני חלקיה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15%, כמו כן החזר הוצאות מומחה בית המשפט.

תוגש פסיקתא לחתימתי.

3 עבודות האלומיניום – התביעה שכנגד נגד המדייק בע"מ:

ברגנר טוענים כי המדייק ביצעה עבורם עבודות אלומיניום באי דיוק ובניגוד לכללי המקצוע ותריס הסלון חורק ורועש בצורה מחרידה. עלות תיקון הליקויים לפי חוות הדעת מטעמם של בן עזרא הינה 72,094 ₪ (נספח ט' לכתב התביעה).

המדייק טוענת כי מחיר העבודה הכולל הינו 312,921.11 ₪ כולל מע"מ לפי הצעת המחיר הראשונה מיום 25.3.08. לאחר ההצעה נוספו עבודות מעקב בסכום של 4,176 + מע"מ (4,844.16) (נספח ט' לכתב התביעה שכנגד), שולם על חשבון החוב סך של 243,834 ₪ ללא מע"מ (282,847.44 ₪ כולל).

היתרה לתשלום היתה ביום 12.8.09: 36,481 ₪ כולל מע"מ.

ברגנר שילמו סך של 25,000 ₪ במזומן ולכן יתרת החוב הינה 11,481 ₪ כולל מע"מ.

המדייק טוענת כי ברגנר נותרו חייבים סך של 21,811.53 ₪ ₪ כולל מע"מ. הכוללים סך:

9854.77 ₪ + מע"מ יתרת חוב. בנוסף 1500 ₪ + מע"מ עלות ויטרינה שהוחזרה למפעל על מנת להרכיבה לדרישת ברגנר בשלב מאוחר יותר. כמו כן , 4,000 ₪ עלות חלון שלא הוסף לחשבון בשוגג.

4,000 ₪ + מע"מ עלות תיקון ושינוי מידות ויטרינה בגלל שינויים שביצעו ברגנר במקום התקנתה.

סך הכל: 21,811 ₪. בגין סכום זה הוגשה תביעה שכנגד שכנגד נגד משפחת ברגנר.

תיקונים שונים:

מומחה ביהמ"ש בדק את עבודות האלומיניום וקבע מספר ליקויים:

סעיף 2:

הנתבעת ניסתה לשייך את הופעת הרטיבות לבעיות בריצוף, אולם הדבר לא הוכח בפניי, קביעת המומחה מקובלת עליי לעניין האיטום, הוא ביקר בבית והתרשם אישית מהבעיה באיטום והנני סומך על דעתו המקצועית בעניין, וגם בביקור הנוסף שערך לא מצא ליקויים נוספים מעבר למה שציין בחוות דעתו.

אינני מאשר תיקון שבוצע ע"י הדיירים בעלות 1000 ₪ מאחר ולא הוצגו בפניי ראיות על הצורך בתיקון, סוג התיקון והתשלום שבוצע, המומחה סמך ברכיב זה על גרסת ברגנר שלא גובתה במסמכים (ראה עדות המומחה עמ' 24,25).

הפיצוי המאושר בסעיף זה הינו 600 ₪ +מע"מ.

סעיף 3:

תיקונים בחלון דריי קיפ ובידיות דלתות, רכיבים אלו מאושרים, למעט תיקון דלת יציאה למרפסת אשר היתה שבורה ולא ברור הקשר הסיבתי בין השבר להתקנה של המדייק, יכול להיות שהיא נשברה משימוש אגריסיבי כעדות המומחה (עמ' 25 שורות 4-6) כקביעת המומחה אשר התרשם מהמצב בבית.

הפיצוי המאושר הינו: 800 ₪+ מע"מ.

סעיף 4:

המומחה קבע כי יש לשפר איטום חלון בחדר המשפחה, לכוון חלון הזזה בחדר המשפחה, ולתקן רטיבות קלה ליד חלון קבוע בסלון, הוא הבהיר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי הוא לא מצא כי החלון אינו מתפקד כהלכה, לא מצא פגם במסילה וכי לא קיימת בעיה של עיבוי מים , כמו כן שלל את האפשרות כי הרטיבות נוצרה בגלל מעבר מים מריצוף חיצוני לפנימי. אני מאשר רכיבים אלו שנבדקו ע"י המומחה ודעתו מקובלת עליי. הפיצוי המאושר הינו: 1550 ₪ + מע"מ.

הרעש מהתריס הגדול: המומחה קבע בחוות דעתו כי : " הרעש שגרום בתריס הוא בגלל ממדיו הגדולים. יש להחליף שלבי תריס שרוטים". אם כך, המומחה אינו קבוע ליקוי אלא מצביע על סיבת הרעש שאיננה בשליטת הנתבעת. בחקירתו, המומחה הסכים עם ב"כ ברגנר כי הרעש כה חזק עד שיש צורך בהחלפת התריס (עמ' 22-23).

בתשובתו לשאלות ההבהרה של עו"ד קליפר דוגמא הוא השיב בסעיף 4(ב) כי : " בביקורי הנוסף, יכולתי לבדוק את מנגנון התריס, בתוך הארגז העליון. ראיתי כי מקור הבעייה הוא באביזרים העגולים, שעליהם מחולקים שלבי התריס".

בעדותו נשאל המומחה על הפלסטיקה המחזיקים את התריס והוא ענה כי הוא לא זוכר כמה פלסטיקה החזיקו את התריס וכי לא סביר שפלסטיקה של קופסאות סיליקון יתמכו בתריס (עמ' 21) לאחר מכן העיד בהמשך לתשובותיו לעיל כי : " ש. הרעש הבלתי סביר ששמעת ממה נובע? ת. מהתקנה בלתי מקצועית".

בתשובתו לשאלת הבהרה של ב"כ ברגנר ענה בסעיף 8 כי עלות החלפת התריס הינה 9,000 ₪ ("סעיף 4ב. באם ייקבע כי יש להחליף את התריס שרוחבו 5.8 מטר, העלות היא : 9,000 ₪).

ברגנר טוענים כי יש לאמץ את עדות המומחה מטעם ביהמ"ש על הצורך בהחלפת התריס התואמת למסקנת המומחה מטעמם. ואת קביעת המומחה מטעמם לעניין המחיר. עלות התיקון יש לקבוע אותה לטענת ברגנר לפי הצעת המחיר של המדייק בסעיף 122 להצעה כ- 20,000 ₪, כקביעת המומחה מטעמם, בנוסף יש להוסיף עלויות ביצוע איטום והשלמת ניקוז בעלות של 2,000 ₪ ועלויות מנוף בסך 20,000 ₪ ובסך הכל 54,516 ₪ ברכיב זה. המומחה מטעמם לא זומן לחקירה ולכן מסקנותיו לא נסתרו ויש מקום לאמצם.

המדייק טוענת כי :

א. הפלסטיקים לא נועדו לתמוך בתריס הם הונחו אך ורק לשם תמיכה בעבודת ההתקנה וכי אין להם תפקיד בתמיכה ומכאן מסקנת המומחה כי ההתקנה אינה מקצועית שגויה.

ב. בהזמנה המקורית של התריס צבעו היה אמור להיות "ראל", אולם ברגנר בחרו להתעלם מעצת המדייק ורצו צבע אנדוייס וזה מה שבוצע לבקשתם ( עליזה אישרה את הצבע בעדותה בעמ' 36), הרעש שיוצר התריס נעוץ בעובדה כי הוא נצבע בצבע אנדוייס אשר הוא הגורם לרעש כפי שהצהיר מנהל המדייק חמלניק בתצהיר עדותו הראשי.

מהאמור לעיל ניתן להסיק כי כל הצדדים מסכימים כי התריס יוצר רעש בלתי סביר, וכי שלבי התריס שרוטים אך אף מי מהם וגם לא מומחה ביהמ"ש ידע להצביע על הסיבה בגינה נגרם הרעש. התובעים טוענים כי מדובר בהתקנה לקויה, המדייק טוענת ללא גיבוי בראיות כי הסיבה הינה הצבע שנבחר, ואילו מומחה ביהמ"ש מתנדנד בין ממדי תריס, לעיגולים ועד להתקנה לא מקצועית.

אם אאמץ את המסקנה הראשונית של המומחה כי סיבת הרעש הינה ממדי התריס משמע כי חלונות גדולים יוצרים רעש, מסקנה נטולת היגיון.

המסקנה המתבקשת היא, הרעש הצורם של החלון מחייב החלפתו ומשלא הצביעה המדייק על פתרון מקצועי מקובל אחר, ומשלא הוכיחה את טענותיה כי החלון המותקן אינו לקוי, נותרנו עם מסקנת מומחה התובעים שלא נסתרה שקובעת כי הפגם הינו בחלון.

עלות החלפת החלון הינה 9,000 ₪ כמסקנת המומחה מטעם ביהמ"ש, אני מקבל מסקנה זו ללא התוספות שהתבקשו ע"י ברגנר הכוללות תיקוני איטום, ניקוז ועלויות מנוף מאחר ולא נומקו ע"י מומחה ברגנר, העובדה כי הצעת המדייק היתה ביצוע בעלות 20,000 ₪ אינה מעלה ואינה מורידה מאחר ואין לדעת אם זהו מחיר מקובל בשוק או שהמדייק הציעה מחיר יקר מהמקובל, כמו כן מחיר זה היה נכון בעת ההצעה ויכול והיום המחירים פחותים, הערכת המומחה הינה אובייקטיבית ומשלא נחקר לגבי העלות שהוא קבע ולא נסתרה מסקנתו, יש לקבלה.

הפיצוי המאושר ברכיב זה 9,000 ₪ + מע"מ.

הליקויים המאושרים הינם בסכום של 11,950 ₪+מע"מ.

המדייק טוענת כי עלויות הפיצוי צריכות להיפסק כעלויות התיקון לקבלן מאחר ולא איפשרו לה לתקן. מהעדויות נוכחתי לדעת כשהמדייק פנתה לברגנר על מנת להשלים את הסכום שנטען כי נותרו חייבים לה, היה דין ודברים ביניהם וכי מנהל המדייק ביקש לדעת האם במידה והם יתקנו את דרישות ברגנר, אלו ישלמו את יתרת החוב אולם משלא קיבל תשובה חיובית והבטחה ברורה הוא בחר לא השלים את התיקון שהתבקש לעשותו (ראה עדות עמ' 48). מכאן איני רואה כי זה המקום לחייב את המדייק בעלויות קבלן לאור השתלשלות הדברים.

התביעה שכנגד- תביעת המדייק:

היחסים בין הצדדים עלו על שרטון ולפי טענת המדייק ברגנר נותרו חייבים להם סכומים כמפורט בכתב התביעה שכנגד לעיל בסכום של 21,811 ש"ח. בעדותו של מנהל המדייק ( להלן: "חמלניק") העיד כי נשארו חייבים לו 15,000 ₪ (עמ' 48);

הובלת הוויטרינה בחזרה למפעל ושינוי במידות הוויטרינה:

הטענה של המדייק (ראה עדות חמלניק עמ' 49) כי הוויטרינה שהובאה להרכבה בבית התובעים הוחזרה בחזרה למפעל לאחר שברגנר דרשו כי תוחזר עד לקבלת טופס 4 ואז היא תובא שוב לביתם ותורכב. עלויות ההובלה למפעל ובחזרה הן: 1500 ₪.

בנוסף טוענת המדייק כי בעת הרכבת הוויטרינה התברר כי מידותיה אינן תואמות למצב הבית וזאת בשל שינויי גובהה הוספת פרופיל עליון, אותם עשו ברגנר. העלות היא 4000 ₪.

ברגנר טוענים כי הוויטרינה הובלה בטעות לביתם לפני קבלת טופס 4, כאשר הסיכום עם המדייק היה מלכתחילה כי הוויטרינה לא תובא לביתם לפני קבלת טופס 4, המצב שקרה הינו תוצאה של טעות המדייק שאינה באחריותם.

דין טענות המדייק להידחות בנקודה זו;

על הטוען רובץ נטל הוכחת תביעתו, המדייק לא הציגה מסמך בכתב התומך ו/או כל ראיה אחרת התומכת בטענותיה כי בגין ההובלה החוזרת סוכם על תשלום נוסף ( ראה עדות חמלניק עמ' 49, שורות 14-15). כמו כן לא הוכיחה כי בגין תיקון הוויטרינה דרשה כסף, יכול ועלויות אלו הן במסגרת השירות השוטף שנותנת המדייק ללקוח עם הזמנה בהיקף גדול כגון זה, יכול והבאת הוויטרינה היתה מכוח טעות של המדייק, אין בפניי מספיק ראיות על מנת להכריע בנקודות אלו, אך הנטל המוטל על המדייק לא הורם על ידה , היא לא הביאה עדות כלשהי לחיזוק עדות מנהלה ועדותו נותרה עדות יחידה של בעל דין ומשלא נמצא לה חיזוק אין בידי לקבלה. (מכאן, סעיפים 14.2 ו- 14.3 לכתב התביעה שכנגד נדחים.

חלון נוסף שלא הוסף לחשבון בשגגה:

עלות 4,000 ₪.

ברגנר טוענים כי חלון זה נכלל בחישוב הכולל כחלון שניתן ללא תמורה- דבר שמקובל בסדר גודל כזה של עבודות שהוא למעלה מ- 300,000 ₪ כולל מע"מ. בעצם ברגנר מודים בכך כי עבור חלון זה לא שולמה תמורה אך טוענים כי הוא ניתן במתנה. זוהי טענת הודאה והדחה המעבירה את נטל ההוכחה על כתפי ברגנר והיה עליהם להוכיח כי עבור חלון זה הם לא חייבים בתשלום, הם לא הצליחו להוכיח טענה זו והסתפקו בטענה כללית שכך מקובל בהיקף עסקאות כמו שלהם וכי מי שנתן להם את החלון במתנה זהו בנו של מנהל המדייק אשר היה מעורב במשא ומתן בשלב הצעת המחיר וסיכום הדברים, וכי מר חמלניק לא היה מעורב בהצעת המחיר ופרטי העסקה אינם ידועים לו, ולכן עדותו בעניין החיוב הינה עדות מפי השמועה. אין לקבל טענה זו ללא תמיכתה בראיות, מדובר בעדות בע"פ נגד מסמך בכתב ; בהצעת המחיר הכתובה והמפורטת עד לפרטי פרטים נכללה הנחה של 5%, דהיינו, הצדדים ידעו לפרט הנחה שניתנה לברגנר בכתב אך לא ידעו לציין מתנה בשווי של חלון בחינם.

משאין הערה בהצעת המחיר הכתובה ו/או מסמך אחר בכתב המעיד כי החלון ניתן במתנה, לא ניתן להעדיף עדות ברגנר על המסמך בכתב.

לאור האמור אני מחייב את ברגנר בתשלום עבור החלון כהערכת מומחה ביהמ"ש בסכום של 3,250 ₪.

יתרת החוב:

יתרת החוב אושרה ע"י מומחה ביהמ"ש בסכום של 9,854.77 ₪.

לפי המסמכים ועדויות הצדדים שהובאו בפניי שוכנעתי כי זו היא יתרת החוב הנכונה.

אין חולק כי ההצעה מיום 25.3.08 היא הצעה מחייבת, לפיה שווי העבודות הינו 270,927.33 ₪ (לאחר הנחה) + מע"מ.

אין חולק כי ברגנר שילמו ביום 14.4.08 סכום של 135,000 ₪, ויתרת חובם עמדה ביום 5.3.09 על 146,628 ₪ כולל מע"מ וכי סכום זה שולם ב- 3 שיקים (לפי הקבלה מס 5835 מיום 15.3.09 שצורפה לכתב התביעה שכנגד וגם נספח ח' שהינו חשבונית מס' המאשרת תשלום הסכום כולו).

ביום 12.8.09 הוציאה המדייק מסמך המראה על יתרת חוב – נספח ט' – בסכום של 36,481 ₪ כולל מע"מ הכולל את פירוט העסקה הראשונית בסכום של 270,927.33 ₪+מע"מ, הסכום ששולם בסכום של 243,834 ₪ + מע"מ וכן תוספת להצעה – מיום 28.12.08 בסכום של 4,176 ₪ + מע"מ עבור שני מעקי זכוכית שהותקנו.

ביום 6.12.09 הוצאה קבלה מהמדייק על תשלום סך של 25,000 ₪ במזומן מברגנר.

דהיינו, יתרת החוב הינה: 11,481 ₪ כולל מע"מ. (9897 ₪ ללא מע"מ).

נטען ע"י ברגנר כי המכתב מיום 9.12.09 אשר שלחה המדייק למשפחת ברגנר כולל את יתרת החוב הנ"ל בנוסף לתוספת עבור תיקון מידות הוויטרינה והובלתה וחלון נוסף, אינו נכון אך במכתבם מיום 27.12.09 לא דאגו להעלות הסתייגויות לעניין יתרת החוב אלא אך ורק טענו לעניין הליקויים בעבודות והדבר אומר דרשני.

בסיכומיהם, לא העלו טענה כלשהי לעניין יתרת החוב, לא התכחשו לתוספת של מעקי הזכוכית ולא למחירם, אלא אך ורק טענות לגבי הוויטרינה והחלון, מומחה ביהמ"ש בדק את החישובים וקבע כי יתרת החוב נכונה.

מכל האמור אני מאשר כי יתרת החוב הינה 11,481 ₪ כולל מע"מ.

לסיכום :

בתביעה העיקרית המדייק חבה כלפי ברגנר בסכום של 11,950 ₪ + מע"מ השווים ל- 14,101 ₪.

בתביעה שכנגד ברגנר חבים כלפי המדייק בסכום של 14,731 ₪.

קיזוז שני הסכומים מעלה כי ברגנר חבים כלפי המדייק בסכום של 630 ₪.

משפחת ברגנר ישלמו למדייק את הסכום של 630 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף החזר האגרה על שני חלקיה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

תוגש פסיקתא לחתימתי.

4. התביעה נגד קבלן השלד – נתבע 5:

עיקר תלונת ברגנר בתחום עבודות הפיתוח הינו סדקים שהופיעו בקירות ובגדרות וכן שקיעת משטח החצר והבריכה.

מומחה ביהמ"ש, שהינו מהנדס במקצועו, ביקר בשטח, התרשם ממצב הסדקים והשקיעות הנטענות, עיין בחוות הדעת מטעם ברגנר וקבע קיום ליקויים בגין סדקים ושברים בקיר גדר בכניסה למגרש בעלות של 8,500 ₪ + מע"מ. כמו כן קבע כי ישנם שקיעות ניכרות במשטחי הריצוף בחצר שהינם בשטח של 100 מ"ר. בגין תיקון משטחים אלו קבע עלות של של 15,000 ₪+מע"מ.

המומחה נחקר על חוות דעתו אולם לא עומת עם מסקנותיו אודות עבודות הפיתוח ולכן קביעותיו הן לא נסתרו. תשובותיו לשאלות ההבהרה אין בהן כדי לסתור את קביעתו. המומחה ביקר, התרשם וקבע את עלות תיקון הפגמים שמצא, ולא מצאתי להתערב במסקנתו.

סכום התיקונים הינו 23,500 ₪ + מע"מ.

הסדקים ושקיעת המשטח התגלו בשלב מאוחר יותר בעת שברגנר נכנסו לבית ולכן המהנדס, ברגנר והאדריכלים לא יכלו לראות פגמים אלו מיד עם ביצוע העבודה.

האחריות בגין הפגמים מוטלת על הקבלן בלבד.

משכך, יש לחייב את נתבע מס' 5 כלהלן: נתבע מס' 5 ישלם למשפחת ברגנר סך 23,500 ₪ בצירוף מע"מ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ.

תוגש פסיקתא לחתימתי.

5. התביעה נגד המפקח- ערן רוברמן (להלן :"ערן" או "המפקח"):

ברגנר טוענים כי המפקח אחראי כלפיהם ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים בכל הנזקים שנתבעו על ידם כולל פגמים שהתגלו בגלריה שנבנתה לאחר כניסתם לבית: היה עליו לפקח שישנה התאמה בין תוכניות הקונסטרוקציה של המדרגות ושל הגלריה לבין המציאות, היה עליו לפקח כי בטרם ביצוע עבודות ריצוף בחצר תיבדק התשתית כמקובל בשדה הבניה על ידי מעבדה מאושרת , חלה עליו החובה לבדוק ולאשר את הריצוף שהוכנס לדירה והתאמתו להוות ריצוף בדירה, חלה עליו חובה לבדוק את הזכוכית ואת אביזרי המתכת והמסגרות שבחצר וכן כל פרט שבבניה בתקופת כהונתו כמפקח באתר.

ברגנר טוענים כי שכרו את פיקוחו של ערן מתחילת בניית הבית ועד לכניסתם לגור בו במאי 2009 וזאת כדי להביא שהבניה תתבצע ברמה גבוהה והוא כלל את כל תחומי הבנייה בביתם והם רואים בו אחראי בחפיפה עם יתר הנתבעים.

בין היתר מסתמכים ברגנר על:

א. האופן בו ערן הציג את עצמו " ערן רוברמן, ניהול פיקוח וביצוע פרויקטים", כמו כן על הפרסום שלו באינטרנט: "אני מפקח בניה ואשמח לתת שירות אמין ומקצועי ללקוחות בבניית ביתם בארץ. תפקידי לשמור על האינטרס של הלקוח הבונה את ביתו ולוודא שהעבודה נעשית בלוח זמנים ובתקציב מוגדר. לנוחיותכם תיק עבודות רחב ומרשים והמלצות כמובן יינתנו לפי בקשה.." .

ב. סעיף 2ב לחוזה בין הקבלן לברגנר (נספח ד' לתצהיר עליזה) הקובע כי הפיקוח על עבודות השלד יהא ע"י " ערן רוברמן ו/או המהנדס דורון טואג' ו/או...".

ג. המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולכתבי הטענות שלהם מהם למדים כי יתר בעלי המקצוע ראו בערן כמפקח אחראי מטעמם על הבניה וגם היה הכתובת לפניות של גרומים רשמיים כגון החברה לפיתוח קיסריה בעניין טופס 4.

ערן טוען כי :

א. הוא הועסק ע"י ברגנר מחודש יולי 2008 ועד אפריל 2009 שאז עבודתו הופסקה ע"י ברגנר מחוסר אמצעים כלכליים, בנקודה בה הרבה עבודות טרם בוצעו ובין היתר עבודות אלומיניום, מסגרות, ליטוש שיש, סיום בריכת שחייה. ערן טוען כי קטיעת עבודתו מנעה ממנו מלבצע בדיקת מערכות ותשתיות ולאתר את הליקויים הנטענים, וכי אם היו ממשיכים לשכור אותו עד גמר וסיום הבניה אז היה יכול למצוא ולאתר את הליקויים לכאורה כפי שנטען ע"י ברגנר, מכאן אין להם אלא להלין על עצמם ואין הוא חב כלפיהם.

ב. הוא מעולם לא שכר קבלנים, קבלני משנה, עובדים, אנשי מקצוע לעבוד באתר וכי כל אנשי המקצוע נשכרו ע"י עליזה ובראיין ישירות וכך גם התשלומים בוצעו ישירות לאנשים אלו ללא מעורבותו ועבודתו הסתכמה בוידוי הגעת העובדים בבוקר לאתר ותיאום מקצועי בין הקבלנים ואנשי המקצוע אשר עבדו באותו רגע נתון באתר הבניה.

ג. כל הבניה שנעשתה היתה תחת פיקוחם של ברגנר אשר נכחו באתר מדי יום ביומו וכל עבודה היתה בהסכמתם ואישורם והם אלו שאישרו בסופו של כל תהליך את טיבו ונתנו את הסכמתם וזאת לאחר מתן המלצה על ידו.

ד. בחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש הוא לא חויב בדבר והמומחה לא ייחס לו שום אחריות, המומחה נחקר על חוות דעתו ומסקנותיו לא נסתרו בנוגע להעדר התייחסות לאחריות ערן ומכאן מתקבלת המסקנה כי אין לו כל אחריות על נזקי ברגנר.

הכרעה:

אחריותו של מפקח על הבניה נדונה בע"א 3392/93 - אבולהיג'א איברהים נ' אלון הגליל ו-25 אח' .תק-על 2000(4), 713 ,עמ' 717.

" ... אכן, מעמדו המיוחד של בעל המקצוע המפקח על ביצוען של עבודות בניה עשוי להטיל עליו חובות מיוחדות (ראו ע"א 684/76 אייל נ' פוקסמן, פ"ד לא(360 ,349 (3 (להלן - פרשת אייל)). דברים אלה נכונים ביתר-שאת כשמדובר במי שמרכז את הפיקוח על הפרויקט כולו, המבוצע על ידי מספר רב של קבלני-משנה (וראו:נ ע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו, פ"ד מו (251 ,233 (3 (להלן - פרשת עמיר)). אולם משמעות הדבר אינה מתן פטור גורף לקבלן המבצע או הטלת אחריות בלעדית (מוחלטת או מוגברת) על המפקח; סטנדרט ההתנהגות של המפקח, כאיש מקצוע, נמדד ביחס לזה של בעל המקצוע הסביר באותן הנסיבות (וראו סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ ואח', פ"ד טו, 1977 ,1974 וע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(177 ,172 ,(2; ראו גם:ב 1989), par. 190). 57) A Am.. Jur. 2d Negligence לעניין חבותם של ארכיטקטים ומהנדסים, ראו:וNeil F. Jones Professional Negligence and Insurance Law (London, 1994) 95. ראו גם פרשת אייל, בעמ' 359). אחריותו של בעל המקצוע אינה אחריות מוחלטת. זו אחריות על בסיס של אשמה. היא תקום רק אם לא עמד בסטנדרט האמור.

12. לא מצאתי מקום להתערב בממצא שקבע בית המשפט המחוזי, לפיו נובעים הסדקים בקירות באופן בלעדי ממעשיו וממחדליו של הקבלן. איני מוצא גם מקום להתערב בממצא, לפיו לא ניתן היה לגלות פגמים אלה באמצעות פיקוח הדוק וסביר טרם מסירת המבנים. לפיכך נותרת בעינה אחריותו (הבלעדית) של הקבלן לנזקים אלה. לא מצאתי גם מקום להתערב בקביעת אחריותו של הקבלן לפגמים במוזאיקה. ".

אין חוזה כתוב בין הצדדים ואין מחלוקת כי ערן אינו מהנדס במקצועו אלא מפקח ומלווה פרויקטים, כך גם מעיד כרטיס הביקור שלו והפרסום באינטרנט אליו מפנים ברגנר, לא הוכח תוכנה של מערכת היחסים החוזית והגדרת תפקידו של ערן בבית, ומכאן נבחן פעולותיו של ערן במשקפי המפקח הסביר והאם הוא התרשל בביצוע תפקידו. הבחינה תיעשה על רקע העובדה כי ברגנר הם זוג מעורב, מעורה, בודק, קפדני ומגלה כל טעות בבניה ועומד על תיקונה (ראה עדות ברגנר עמ' 46).

אני מודע לעבודה ערן אינו מהנדס במקצועו, לכן הוא אינו יכול לגלות פגמים נסתרים ופגמים שלצורך גילויים נדרש ידע מקצועי, אולם אינני סבור כי מפקח סביר נשכר אך ורק על מנת לוודא כי בעלי המקצוע מגיעים לאתר ומבצעים את העבודה, אלא בנוסף, לפקח כי העבודה מתבצעת בקווים הכללים שאמורה על פיהן להתבצע, זאת בנסיבות תיק זה ובהתחשב בכך ש-

א. ערן בסיכומיו (סעיף 102) אינו מתכחש לחובתו לגלות ליקויים אלא טוען כי העסקתו הופסקה בטרם גמר וסיום הבניה ולכן לא יכל לאתר את הליקויים הנטענים.

ב. ערן נכח באתר הבניה כל יום, אף מי מהצדדים לא הצליח להוכיח בפניי מתי ערן סיים את עבודתו באתר הבניה האם באפריל 2009 או עד כנסית ברגנר לבית וסיום כל העבודות, כאשר טענות הצדדים הסותרות נותרו ללא חיזוק ראייתי נוסף.

ג. בניגוד לטענת ערן, העבודות מושא התביעה בוצעו בתקופה בה טרם סיים עבודתו כמפקח עבודות בנית השלד, המסגרות והריצוף החלו בעוד ערן נמצא בשטח. האלומיניום: חשבונית מיום 19.3.09 – נספח ח' לתצהיר חמלניק- מעידה כי חלק ארי מעבודות האלומיניום בוצעו בתקופה זו. המסגרות: חוות דעת של עזוז דוד מיום 23.6.09 המעידה כי בתאריך זה עבודות המסגרות הושלמו כבר ועדותה של עליזה כי הליקויים התגלו ביוני 09 – עמ' 35 שורות 8-9 . הריצוף: לפי חוות דעת של עדיאלי הנדסה שצורפה לתיק מטעם ברגנר נכתב כי עבודות הריצוף הושלמו בדצמבר 2008. מכאן שעבודות השלד נבנו והושלמו הרבה לפני מועד זה.

ד. ערן לא שכר אנשי מקצוע ולא בא איתם במגעים לקראת ההסכמות על רכישת מוצרים, הוא בא במגע איתם תוך כדי ביצוע העבודה שלהם, גם אם המסמכים מראים כי הוא קיבל חשבונות חלקיים מבעלי קצוע, הצעות מחיר וכדומה, אין הדבר מוכיח אחריות לטיב העבודות.

לאור האור לעיל ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בטיעוניהם אני קובע כי:

בעבודות האלומיניום: אין להטיל אחריות על ערן בנושא זה, ערן אינו איש אלומיניום ואין בידיו את הכלים לפקח על עבודות האלומיניום, לא על טיב החומר ולא על בעיות האיטום, כך גם היתה דעתם של ברגנר (ראה עדותה של עליזה עמ' 36 : " ש. הוא לא פיקח על עבודות האלומיניום? ת. הוא לא איש אלומיניום", כמו כן, מעדותה של עליזה למדים היא בכל נושא בחירת סוג האלומיניום, צבע האלומיניום הדבר נעשה על ידי ברגנר בלבד ולפי מה שהם רצו ללא התערבותו של ערן (ראה עדותה עמ' 36). בנוסף, בעיות באיטום התגלו בחורף לאחר כניסת ברגנר לביתם, ערן , שכאמור אינו איש אלומיניום לא יכל לגלות בעיה זו בזמן עבודתו אצל ברגנר.

בעבודות המסגרות: מצד אחד, ערן אינו בקיא בתחום המסגרות ולכן אין זה סביר להטיל עליו אחריות בגין הופעת חלודה במסגרות, אולם בהיותו מפקח סביר הוא לצפות ממנו כי יבצע מדידות ביחד עם הקבלן ויבדוק כי מידות השערים מתאימה לתכנית בה הקבלן משתמש. ביצוע מדידות ביחד עם הקבלן המבצע יכל לחסוך הרכבת שערים לא תקינים והצורך בפירוקם והחלפתם, אם היה מפעיל את הזהירות הראויה, מבצע מדידות ביחד עם סולימאן יכלו לגלות את ההפרשים במידות השערים כבר בעת ההרכבה, אולם מחדלו זה של ערן הביא למצב שבו השערים הורכבו. מנגד, ולפי עדותה של ברגנר, כשהתגלו ליקויים בעבודות המסגרות, מיד היא פנתה לאדריכל עזוז והוציאה דוח עם הליקויים (גילתה ביוני וחוות הדעת הוצאה ביוני 09- עמ' 35) דהיינו היא לא ראתה בערן כאיש מקצוע היכול להביע דעה בנושא המסגרות ולהוציא דוח תיקונים לסולימאן אלא פנתה לאדריכל ומכאן אני בדיעה כי ברגנר לא ראו בערן כמפקח על טיב עבודות המסגרות ואין להטיל עליו אחריות בתחום זה.

האבן: לפי עדותה של עליזה ערן לא התלווה אליה למחסן של סידני כדי לבדוק את האבן, ומכאן למדים כי ברגנר לא ציפו כי ערן ילווה את תהליך בדיקת האבן (ראה עדו ת עליזה עמ' 43-44) ולא ברור האם בדיקתה הוויזואלית היתה יכולה להעיד על הפגמים שעתידים להתגלות בה בשלב הריצוף.

אין חולק כי הכתמים התגלו כבר בהתחלת הריצוף, והדבר נודע לכל הצדדים כולל לערן, הוא נכח בישיבה שנערכה בין סידני לברגנר על מנת לבדוק את הנושא. אף על פי ששוכנעתי כי ברגנר לא ראו בערן כאחראי על הבעיה ולא ציפו ממנו כל פתרון לה וכי הם לקחו את הדברים בידיים, ניסו לפתור את בעיית הריצוף בעצמם, ע"י ביצוע ליטוש לאבן ולאחר מכן הזמנת סילר מיוח. ואף על פי שפעולותיהם מעידות כי הם לא חיכו לעצתו של ערן ולא ראו בו גורם מייעץ ו/או מקצועי בתחום האבן אלא פעלו בעצמם ולפי הבנתם לשם פתרון הבעיה, אלא שלא צויין באף מקום כי ערן דרש הפסקת הריצוף עד לבדיקת הנושא לעומק, או לא ייעץ בהוצאת אבן ובדיקתה ע"י מכון התקנים.

נתבע זה אף ציין בפניהם כי האבן סופגת והם על אף זאת בחרו באבן זו.

השלד: בנוגע לקבלן השלד, אומנם החוזה בין הקבלן לברגנר מחייב את הקבלן לעבוד תחת פיקוחו של ערן, בין היתר, אך התחייבות זו נוגעת לקבלן ולא לערן. ערן, כאמור, אינו מהנדס בניין ולא ניתן להטיל עליו אחריות מקצועית כשאין לו ידע מקצועי בתחום.

עליזה העידה כי מי שערך את ההסכם עם הקבלן היה ערן (עמ' 41), עליזה העידה כי מי שתכנן את הבית זה וי סטודיו והם היוו פיקוח עליון על עבודות הבניה וליוו אותה לאורך התכנון ובזמן הבניה (עמ' 39), אילו מהנדס הבנייה היה דורו טואג' (עמ' 40), גם הקבלן העיד כי מי שבדק את טיב עבודתו הינו המהנדס של הבניין וכל תיקון שהמהנדס דרש הוא תיקון בהתאם. כך העיד הקבלן (עמ' 52): " כשהמהנדס ביקר, אם יש תלונה הוא אומר ואנו מתקנים, חוזרת למחרת והוא מאשר. אין יציקה שיצקתי באתר שלה היה מהנדס" .

בתצהירו, שלא נסתר בחקירה נגדית, הקבלן מצהיר (סעיף 8) : " כמו כן המפקח היה מאשר כל שלב שסיימתי, לאחר מכן מזמין את המהנדס ליתן את אישורו הסופי, ורק לאחר שהמהנדס היה מאשר – ערן היה דורש את התמורה המגיעה עבורי מהתובעים".

מהנ"ל, ברור הוא כי הקבלן לא ראה בערן כמפקח על טיב הבניה אלא על עמידה בלוח זמנים וסיום שלבי הבניה, ומי שפיקח על טיב העבודה היה המהנדס.

בנוסף, עיון בהסכם בין הקבלן לברגנר מעלה כי הקבלן הוא האחראי על טיב הבניה (סעיף 12) ואילו ערן, המהנדס, האדריכלים וברגנר מהווים פיקוח ותפקידם לאשר כי הבניה מבוצעת לשביעות רצונם. כמובן כל אחד יהא שבע רצון בתחום שהוא מופקד עליו.

כפי שעולה מהנ"ל, ערן אינו אחראי על טיב הבניה, בשל כך נשכר מהנדס בניה שנכח בשטח ואישר את עבודות הקבלן, ונשכרו עזוז אדריכלים אשר היוו פיקוח עליון. תפקידו של ערן הסתכם באישור סיום שלבי העבודה, הזמנת המהנדס לצורך אישור טיב הבניה ודרישת תשלום מברגנר עם מתן אישור המהנדס.

האיחור בכניסה לבית: נוכח העובדה כי ברגנר נכחו באתר מדי יום ואף היו מעורבים בכל מהלכי הבניה, אספקת החומרים והקשר על בעלי המקצוע, איני רואה מקום להטיל בעניין זה אחריות על המפקח. אוסיף עוד, כי התרשמתי כי האיחור אינו חורג באורח בוטה מן המסגרת שהוסכמה או מן המסגרת המקובלת לבניה בדרך כלל.

העולה מכל האמור אני סבור כי דין התביעה כנגד נתבע מס' 6 דחייה. משפחת ברגנר ישלמו לנתבע זה הוצאותיו בסך 15,000 ₪.

תוגש פסיקתא לחתימה.

6.עוגמת נפש:

אין מקום לפסוק בגין עוגמת נפש עקב התרומה של משפחת ברגנר, ובשים לב לטיבם של הליקויים, אינני רואה מקום לפסוק עוגמת נפש.

7. מחיקת סעיפים מסיכומי הנתבעים: איני רואה מקום להרחיב בבקשה זו, ואסתפק בלומר כי אני דוחה אותה על הסף, מדובר בצירוף פסק דין המעיד על מוסר תשלום של ברגנר. הוכחת שיטתיות של מוסר תשלום נמוך היוותה משקל אפסי בהחלטתי ולכן הדיון בטענות אלו מתייתר.

8. סוף דבר:

כל צד שזכה, בהתאם לפק דיני , יגיש פסיקתא לחתימתי.

זכות ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ו, 08 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.