לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותם בגין נזקים שמקורם בהפרת הסכם.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הגו, במהלך שנת 2009, רעיון לפיתוח משחק סלולארי המותאם למכשירי טלפון סלולארי מסוג איי-פון (להלן: "האפליקציה").

לצורך פיתוח המיזם נדרשו התובעים, להתקשר עם אנשי מקצוע שונים, לרבות בתחום האנימציה. לשיטתם בעקבות פרסום בנושא, פנו אל התובעים מספר מעצבים, ולבסוף לאחר משא ומתן התקשרו התובעים עם הנתבעים בהסכם ביום 31.8.2009, במסגרתו התחייבו הנתבעים למתן שירותי אנימציה בהתאם לאפיון משחק שנמסר להם, וזאת בתמורה לתשלום סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לאחר ההתקשרות, טענו הנתבעים לפתע לשינוי היקף העבודה ודרשו תשלום כולל של 30,000 ₪, תוך שהם מציינים כי עלות העבודה בפועל הינה 40,000 ₪. הצדדים הגיעו להסכמות גם ביחס לדרישה זו.

בשלהי חודש אוקטובר 2009, הודיעו הנתבעים לתובעים, פעם נוספת, כי עלות ביצוע העבודה שונה מזו עליה הוסכם, ודרשו תשלום נוסף. על רקע דרישה זו, הופסקה פעילותם המשותפת של הצדדים.

לשיטת התובעים היה בדרך התנהלות הנתבעים כדי לגרום להם לנזקים מהותיים, ועל כן הוגשה התביעה הכוללת בחובה דרישה להשבה ופיצוי.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי פעלו, לכל אורך הדרך, כדבעי, אלא שהיו אלה התובעים אשר הפרו את ההסכמות בין הצדדים ולמעשה, פעלו מלכתחילה בחוסר תום לב, תוך הסתרת נתונים מהותיים וחסימת האפשרות ליצירת קשר עם גורמים רלוונטיים.

לשיטת הנתבעים, היה ברור לצדדים כי ההתקשרות כוללת בחובה מתן שירות אנימציה בפורמט הקרוי "פלאש" וכי ניתנה הסכמתם המפורשת של התובעים לכך.

בדיעבד, ורק לאחר חתימת ההסכם, משניתנה לנתבעים האפשרות לפגוש במתכנת, התברר כי יישום הפורמט של פלאש, אינו ישים במקרה דנן, אלא שיש צורך בעבודת המרה נוספת לפורמט חדש.

עוד טענו הנתבעים כי בדיעבד הועבר לידיעתם נוסח אפיון מפורט יותר של האפליקציה, אשר כלל רעיונות ודרישות שלא נדונו קודם לאותו מועד, והגדילו מהותית את היקף העבודה הנדרשת.

בשלב מתקדם יותר, ובניגוד למצגים שהוצגו לנתבעים, נודע לנתבעים, במסגרת עבודתם מול המתכנת, מר גולדנברג, כי גם הפורמט החדש בו חשבו לעשות שימוש, מסוג "ספיריט", אינו ישים, אלא שיש לעבוד בשיטת אנימציה אחרת לחלוטין, מסוג: "frame by frame", אשר יש בה כדי לחייב את הנתבעים לחודשים ארוכים של עבודה נוספת.

משדרשו הנתבעים תשלום עבור עבודה נוספת זו, סירבו התובעים, עד כי לנתבעים לא נותר אלא להפסיק את ביצוע העבודה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהיר הצדדים, עדויותיהם בפני, וסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, טעמיי להלן :

המחלוקות בין הצדדים בתיק זה היו מרובות, ואולם דומה כי עיקרן מתמצה בסוגיות הבאות:

א. זהות בעלי הדין הרלוונטיים.

ב. המצגים שהוצגו על ידי מי מן הצדדים קודם ההתקשרות.

ג. האם מנעו התובעים מהנתבעים גישה למידע ו/או אנשי מקצוע קודם ההתקשרות.

ד. מהות והיקף השירות שנתבקש.

ה. האם יש לראות בתובעים כמי שביקשו, לאחר ההתקשרות, לשנות את היקף העבודה ו/או השירות שניתן.

ו. מי מהצדדים הוא הגורם אשר הפר את ההתקשרות.

ז. נזק.

זהות בעלי הדין

לטענת הנתבעים, כל התקשרות שנוצרה, עניינה במערך היחסים שבין התובעים לבין הנתבע 1, כאשר הנתבעת 2, אינה בעלת דין רלוונטית ולמעשה אין לתובעים ביחס אליה, כל עילת תביעה.

לא מצאתי לקבל טענותיהם אלו של הנתבעים.

ההתקשרות של התובעים נעשתה עם: "סטודיו איתן רוז, אנימציה חיה ובועטת".

במסגרת הדיון המשפטי התברר כי אין מדובר בתאגיד, אלא בשם מסחרי בלבד.

נוכח כך, היה מקום להתחקות אחר זהות האדם או האנשים אשר עומדים מאחורי אותו שם מסחרי.

מעיון בנספחים של תצהירי שני הצדדים עולה כי הסטודיו אינו נחלתו של הנתבע 1 בלבד, אלא כי בעוד עבודת האנימציה מתבצעת על ידי הנתבע 1, פועלת הנתבעת 2 בכל הנוגע להיבטים התפעוליים של בית העסק, לרבות מגעים עם הלקוחות, יצירת קשר, משא ומתן ותיאומים.

זאת ועוד, בחלק מהתכתובת שבין הצדדים, נוקבים הנתבעים, במפורש, במינוח בלשון רבים ולא יחיד כגון: "הצענו", "ביצענו", "נתקדם אתך", וכיוצא באלה (ראה לדוגמא נספח ה' עמוד 6 לתצהיר התובעים).

מכלל הראיות בתיק זה, התרשמתי כי הנתבעת הינה חלק בלתי נפרד מפעילות הסטודיו, ולא ניתן לייחד בנסיבות אלו את האחריות (ככל שקיימת כזו), לנתבע 1 בלבד.

מצגי הצדדים קודם ההתקשרות

לטענת הנתבעים, מצגי השווא אשר הוצגו להם על ידי התובעים, הם שהביאו להעברתה של הצעת המחיר הראשונית וממילא מדובר היה בהערכה כללית בלבד לביצוע העבודה.

לשיטתם, האפיון הראשוני אשר הועבר אליהם מהתובעים, היה חסר והתובעים נמנעו, בכוונת מכוון, מלהבהיר את היקף העבודה הממשי, הכולל, בשל מטרתם להביא להפחתת העלויות.

במסגרת התנהלות זו, הוסיפו התובעים ומנעו מהנתבעים גישה למתכנת, מקום בו הידברות עמו הייתה מביאה, בהכרח, לביאור התמונה העובדתית.

מצאתי לדחות טענותיהם אלו של הנתבעים.

הנתבעים לא הוכיחו, אף לא בקירוב, כי הוצגו בפניהם מצגי שווא או כי נמנעה מהם הגישה למידע או אנשי מקצועי.

מנספח ב' לתצהירי התובעים עלה כי נשלח לנתבעים אפיון ברור של האפליקציה.

לא הוצגו בפני, מכתבים, הודעות דואר אלקטרוני או מסמכים אחרים מן התקופה אשר קדמה להתקשרות בין הצדדים, בה עתרו הנתבעים לקבל מידע נוסף, טענו כי נמסר מידע חסר, או כי אינם יכולים לתת, על בסיס אותו אפיון מוצע, הצעת מחיר ברורה מטעמם.

ככל שסברו הנתבעים כי בנתונים או באפיון שנמסר, אין די, או יכול ובנתון מסוים טמונות אפשרויות שונות של תמחור, ניתן היה לצפות כי יציינו זאת במפורש במסגרת המשא ומתן, או ההתכתבות בין הצדדים.

דומה כי עיקר המגעים בין הצדדים, נכון לאותה עת, התייחס לפער המחיר שבין עבודה בתלת מימד, לעבודה בדו מימד.

לא ניתן ללמוד מתוך התכתובת אשר בין הצדדים, כפי שהוגשה לתיק בית המשפט, כי הפורמט, דהיינו דרך ביצוע העבודה, למעט בסוגיה של מספר המימדים (שניים או שלושה), הוא זה אשר ממנו "נגזרה" הצעת המחיר.

בניגוד לאמור בסעיפים 8 ו-18 לתצהיר הנתבע, לא עולה מהתכתובת שבין הצדדים, אשר קדמה למועד ההתקשרות, כי התובעים ביקשו לקבל "הערכה כללית", או כי הנתבעים העבירו הערכה כללית בלבד. בכל הפניות והתשובות, הייתה התייחסות להעברה וקבלה של הצעת מחיר עבור עיצוב ואנימציה של הפרויקט.

הנתבע 1 נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית, וטען – כי בכל הנוגע לסעיף 8 לתצהירו, הבין כי הוא מתבקש לתת הערכה כללית ולא הצעת מחיר מפגישתו עם הגב' שחר, אלא שפגישה זו הייתה מאוחרת להצעות המחיר הראשונות.

משעומת הנתבע עם התכתובת השונה, העומדת בסתירה ברורה לאמור בסעיף 8 לתצהירו, טען כי אינו מכיר את המייל, שכן הוא של "השיווק" והוא לא התעסק בכך.

לא ברור כיצד מחד נכללו סעיפים ברורים, עובדתיים, בתצהירו של הנתבע, ומאידך, תשובותיו היו כי הוא אינו מכיר את התכתובת הקשורה לכך. (לעניין זה ראה עמוד 22 שורות 18-28 לפרוטוקול הדיון).

זה גם המקום לציין כי מצאתי את עדות הנתבע בפני, במסגרת החקירה הנגדית, כחסרה וכזו אשר נמצאו סתירות בינה לבין המסמכים שהוגשו כראייה לתיק ובינה לבין עדויות אחרות.

כך לדוגמא טען הנתבע במסגרת סעיף 11 לתצהיר, כי רק ביום 20.8.2009, בעת הפגישה הראשונה עם הגב' בורג, הוצג בפניו האפיון של המוצר.

עם זאת, עיון בנספח ב' לתצהיר התובעים, מלמד כי עוד ביום 13.8.2009, ומיד עם חתימת הסכם שמירת הסודיות, נשלח האפיון, וכבר ביום 16.8.2009, נשלחה הצעת המחיר הראשונה של הנתבעים (עמוד ראשון לנספח ג' לתצהיר התובעים).

למעלה מכך, במסגרת מייל אשר נשלח על ידי הנתבעים לתובעים ביום 17.8.2009, הם מציינים במפורש : " עברתי על האפיון שוב". (ראה נספח ה' לתצהיר התובעים).

לא ברור כיצד נטען בנסיבות אלו כי האפיון הועבר רק ביום 20.8.2009, וזאת במסגרת פגישה בין הצדדים.

טען הנתבע במסגרת תצהירו כי בפגישה בין הצדדים, ובשלב המשא ומתן, הבהיר לתובעים כי אין בידו את הידע והניסיון בביצוע עבודות אנימציה עבור מכשיר מסוג איי-פון. (סעיף 12 לתצהיר הנתבע), וכי למעשה הינו בעל ניסיון בתחום תוכנת האנדרואיד.

משנשאל הנתבע, במסגרת חקירתו הנגדית, מדוע מצא לציין נתון זה בפני התובעים, השיב כי מאחר ובאותה עת, טרם עבד על אפליקציה הקשורה במכשיר זה, היה לו חשוב ליידע את הלקוח שאין לו את הידע אילו פורמטים הטכנולוגיה הזו דורשת (ראה עמוד 23 שורות 1-8 לפרוטוקול הדיון).

עם זאת, הנתבעים לא יכולים היו להצביע, ולו על מסמך בודד, הבהרה או קיומה של עדות חיצונית כלשהי, הכוללת הסבר באשר להיקף הידע של הנתבע, והמשמעויות של ידע/ניסיון זה, וזאת על אף שהנתבע אישר כי מצא הצגתם של נתונים אלו, כחשובה מאוד.

(בעניין זה ראה לדוגמא נספחים ב', ג', ה'(1), ה(7) לתצהיר התובעים).

מן המסמכים אשר צורפו על ידי שני הצדדים לתצהירי העדות הראשית עולה, כי הנתבעים הציגו עצמם כבעלי ניסיון רב, כמי שביצעו עשרות פרויקטים מסוגים שונים בתחום האנימציה לרבות לאינטרנט ולמחשב (בדומה לטענה אשר בסעיף 17 לסיכומי הנתבעים). מאידך, הסייג באשר לאבחנה בין מכשיר טלפון סלולארי מסוג אנדרואיד לבין זה של אייפון, לא נמצאה ולו ברמז, באיזה מפניות הצדדים, זה למשנהו ואינה תואמת אף את רצף התקשורת אשר בין הצדדים.

לא למיותר לציין כי בהמשך החקירה הנגדית אישר הנתבע, כי מצגים או הצהרות אלו, לא מצאו מקומם במסגרת אותה תכתובת (ראה עמוד 23 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון).

מאידך, התכתובת מאותה עת, המתייחסת למצגי הנתבעים, מלאה בהבטחות, דווקא מצד הנתבעים, באשר לאיכות העבודה.

כך לדוגמא נאמרו הדברים הבאים, במסגרת מייל שנשלח על ידי הנתבעת לגב' שחר בורג:

"אנו נשמח לצייד אותך בעיצוב מרגש, בסטנדרטים בינלאומיים, מניב תשואה ותדמית".

(ראה עמוד 1 לנספח ג' לתצהיר התובעים).

יודגש אגב כי הנתבעים מצאו לציין במפורש, באותה הודעת דואר אלקטרונית, כי התכנים הינם באחריות המזמין.

עם זאת, לא נאמר באותה הודעה, דבר לעניין העדר הידע או המומחיות הנדרשת לצורך ביצוע העבודה הפרטנית.

במסגרת נספח ה(7) לתצהיר התובעים , מצאו הנתבעים לציין את הדברים הבאים:

" יכולות של איתן רוז מוכחות בעבודות ששלחתי לך. עם ניסיון של עשר שנים באנימציה, נראה לי שאת יכולה לבטוח ולסמוך על כך שתקבלי עבודה מקצועית".

אין באותה הודעה כל אזכור להעדר ידע וניסיון בתחום ההתקשרות בין הצדדים, נהפוך הוא.

העדר ניסיון הנתבע בתחום האפליקציות במכשירי האיי פון להבדיל מניסיונו עם מערכת האנדרואיד-אלו טענות אשר הועלו במסגרת ההליך ואין להם כל אזכור או סימן, במסמכים השונים אשר הועברו בין הצדדים, נהפוך הוא .

מן המסמכים אשר צורפו על ידי שני הצדדים לתצהירי העדות הראשית, עולה כי הנתבעים הציגו עצמם כבעלי ניסיון רב, כמי שביצעו עשרות פרויקטים מסוגים שונים בתחום האנימציה לרבות לאינטרנט ולמחשב (בדומה לטענה אשר בסעיף 17 לסיכומי הנתבעים). מאידך, הסייג באשר לאבחנה בין מכשיר טלפון סלולארי מסוג אנדרואיד לבין זה של אייפון, לא נמצאה ולו ברמז, באיזה מפניות הצדדים זה למשנהו, ואינה תואמת אף את רצף התקשורת אשר בין הצדדים.

הנתבעים טענו כי בשל אותו חוסר ידע או ניסיון בתחום של אנימציה עבור מכשירי איי-פון, ביקשו לקיים פגישה עם מתכנת האפליקציה, וכן כי נאמר על ידם כי רק לאחר אותה פגישה, יוכלו להעריך את היקף העבודה.

בהמשך, הוסיפו הנתבעים וטענו כי התובעים, בכוונת מכוון, מנעו פגישה עם המתכנת.

גם טענה זו של הנתבעים, לא אך שלא הוכחה, עובדתית, אלא שהיא עומדת בסתירה למסמכים האחרים ולעדויות האחרות המצויות בתיק בית המשפט.

אקדים ואציין כי לא מצאתי, באיזה מהצעות המחיר, התניה או הבהרה, כי עסקינן בהצעת מותנית או כזו הכפופה למפגש או הבהרה מטעם המתכנת או מטעם כל איש מקצוע אחר.

הנתבעים טענו, במסגרת סעיף 13 לתצהיר, כי התובעים סירבו, בתוקף, להציג בפניהם את פרטי המתכנת עד לאחר החתימה על הסכם העבודה.

עם זאת, גם לעניין סירוב זה, לא נמצאה כל אינדיקציה במסגרת התכתובת המוקדמת בין הצדדים.

ניתן היה לצפות, ככל שהנתבעים סבורים כי רק מפגש עם המתכנת, יבהיר את הצרכים והפורמטים הנדרשים לביצוע העבודה, כי יבהירו עובדה זו, או לכל הפחות יתייחסו במסגרת הצעות המחיר לסירוב התובעים בסוגיה זו.

לא ברור כיצד מחד, נטען על ידי הנתבעים, כי הפורמט של העבודה משפיע על עלות או מחיר העבודה, ומאידך, כי יועברו מספר הצעות מחיר, לאורך תקופה, וסוגיה זו לא תצוין או תסויג בדרך כלשהי.

הנתבע נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית וטען כי הדברים נאמרו במסגרת שיחה טלפונית ובפגישה בין הצדדים, הגם שאישרו כי אותה דרישה למפגש עם המתכנת, לא הועלתה בכתובים.

(לעניין זה ראה עמוד 27 שורות 28-32 לפרוטוקול הדיון).

ויובהר, במסגרת עמוד 1 לנספח ג' לתצהיר התובעים, נשלחת הצעת מחיר ראשונית של הנתבעים. במסגרת אותה הצעה, מצינת הנתבעת כי פעלה לצורך חיפוש "תכנתים" מקצועיים לפרויקט של התובעים, אך לא מצאו מתכנת או חברה שהם יכולים לבטוח בה.

דהיינו, לכאורה, בשלב המקדמי, נתנה לנתבעים האפשרות להציע מתכנתים מטעמם, עובדה העומדת בסתירה לטענה בדבר הצבת חסם בפני הנתבעים מפגישה עם מתכנת.

הודעת דואר אלקטרוני זו, עומדת בקנה אחד דווקא עם עדויות התובע 3 והגב' בורג, ועל פיה החיפוש אחר מתכנת ומאייר, נעשו במקביל, וההתקשרות עמם נעשה, באותו פרק זמן.

בנוסף, במסגרת תכתובת דואר אלקטרוני אשר נשלחת על ידי התובעים לנתבעים, ביום ההתקשרות בין הצדדים, פונה דווקא הגב' בורג לנתבעים בשאלה :

"האם יש צורך שהמתכנת יהיה נוכח גם בפגישה הזו מבחינתכם?"

ביחס לשאלה זו, לא הוצגה לי כל תגובה של הנתבעים, ויקשה עלי לראות כיצד ניתן לקרוא מתוכנה כוונה של התובעים, למנוע פגישה עם המתכנת.

(לעניין זה ראה בעניין זה נספח א'(5) לתצהיר הנתבעים).

די באמור לעיל, על מנת להביא לדחיית טענות הנתבעים באשר להתניית ההתקשרות או היקפה במפגש עם המתכנת. ואולם למעלה מן הצורך אציין כי התנהלות הצדדים לאחר אותו מועד, מלמדת כי ממילא לא היה במפגש עם המתכנת כדי להביא לאיון המחלוקות בין הצדדים, כפי שיובהר להלן.

אין חולק כי ביום 30.8.2009 נשלחה הצעת המחיר, אשר היוותה למעשה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים, נספח ג' לתצהיר הנתבעים.

כמו כן, אין חולק כי ביום 5.9.2009 הועברו פרטיו של המתכנת לנתבעים ( נספח ח' לתצהיר התובעים), וכי בעקבות העברת המידע התקיימה פגישה בין הנתבעים לבין המתכנת מר גולדנברג איגור.

כפועל יוצא של אותה פגישה, ביום 10.9.2009 נשלחה על ידי הנתבעים לתובעים הודעת דואר אלקטרוני, ובמסגרתה טענו הנתבעים כי עקב אותה פגישה, התברר להם כי נספח העבודה שנאמד בהצעת המחיר, אינו תואם את נפח העבודה בפועל.

מבלי להידרש לשאלת ההצדקה באותה פנייה, באותה עת, אין מחלוקת כי עקב אותה פנייה, ובהמשך למפגש בין הצדדים, הוסדרה, נכון לאותה עת, סוגיית ההתקשרות בין הצדדים פעם נוספת, שעה בה הוסכם כי התובעים ישלמו סכום נוסף של 5,000 ₪, ותוך שקיימת הבנה מסוימת, בדבר תוספת תשלום של 5,000 ₪ נוספים.

דהיינו, לאחר המפגש עם המתכנת והעלאת טענות הנתבעים בעניין זה, הסוגיה הוסדרה.

בנסיבות אלו, לא ברור מדוע נטען על ידי הנתבעים, במסגרת כתב ההגנה כמו גם תצהיר העדות הראשית, כי סוגיה זו, היא שהיוותה, אחד מהטעמים המרכזיים לכשל שבהתקשרות.

למעלה מכך, במסגרת התכתובת בתחילת חודש ספטמבר 2009, הנתבעים אינם מציינים כי השינוי נובע מ"הסתרתו" של המתכנת, או מסירוב קודם של התובעים להציגו בפניהם.

נהפוך הוא,

כבר במסגרת הפנייה הראשונה בנושא זה ביום 10.9.2009, הנתבעים מתנצלים בפני התובעים על השינוי ומבקשים את הבנתם של התובעים.

ניתן היה לצפות, ככל שהיה מדובר במחדל או מעשה מכוון של התובעים כנגד הנתבעים, כי הנתבעים יציינו עובדה זו במפורש, ובכל מקרה כי לא יבקשו את הבנת התובעים למצב שנוצר.

(בעניין זה ראה נספח ה' לתצהיר הנתבעים).

בפנייה נוספת של הנתבעים לתובעים מיום 22.9.2009, לאחר שהסוגיה הוסדרה מציינת הנתבעת 2 את הדברים הבאים:

"ראשית תודה על הכל..."

ובהמשך:

"אנחנו שמחים שבאתם לקראתנו וגילתם הבנה. אנא, היו סמוכים ובטוחים שזה ישתלם ונלהיב אתכם עם העיצוב".

(ראה נספח י' לתצהיר התובעים).

לא סביר כי מחד יטענו הנתבעים למצגי שווא, הסתרת מתכנת, והתנהלות בחוסר תום לב מצד התובעים, ומאידך יודו לאותם תובעים ממש, תוך הבעת שמחה על ההבנה אותה גילו.

על בסיס כל אלו באתי לכלל מסקנה כי דין טענות הנתבעים באשר למצגי השווא של התובעים להידחות.

מהות ההתקשרות

אין חולק בין הצדדים כי נספח ג' לתצהיר הנתבע, מגלם בחובו את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים ביום 31.8.2009.

לשיטת התובעים, היה על הנתבעים להשלים, מכוח אותה הצעת מחיר, את ביצוע העבודה בכללותה, ומכאן כי לא היה כל מקום לדרישה לקבלת תמורה נוספת, לא בעת הפנייה הראשונה ביום 10.9.2009, ובוודאי שלא מכוח הפנייה הנוספת בסוף חודש אוקטובר 2009.

לשיטת הנתבעים, הצעת המחיר עצמה כללה שני רכיבים מהם מתעלמים התובעים, ואשר מכוחם, היה ויש גם היום הצדקה בהצגת הדרישות הכספיות הנוספות:

- הגדרת פורמט העבודה כ-"אנימציית פלאש".

- הוראה ספציפית על פיה תוספות ושינויים מההזמנה המקורית, יחויבו בתוספת תשלום כפי שתוסכם בכתב ומראש בין המזמין לסטודיו.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעניין זה, עסקה בשאלת פורמט העבודה כפורמט מסוג "פלאש".

התובעים טענו כי סוגיית הפורמט או שיטות העבודה החלופיות, כלל לא נדונו במסגרת המשא ומתן, וכי ממילא מדובר במונחים מקצועיים, אשר היו בכל עת בשליטת ובידיעת הנתבעים בלבד.

מתצהיר העדות הראשית של הנתבע עלה כי הסיק, נוכח גובה התשלום שהוצע על ידי הגב' בורג, וכמי שהינו בעל ניסיון בתחום, כי האנימציה בה דובר היא אנימציה מסוג "פלאש", אשר באופן יחסי הינה פשוטה ומהירה יותר מעבודה או יצירה באמצעות שיטות אנימציה אחרות.

בהמשך טענו הנתבעים כי התובעים הבטיחו להם כי שוחחו עם המתכנת בעצמם ווידאו שהנחתו בקשר לפורמט הנדרש הינה נכונה (סעיף 13 לתצהיר הנתבע).

לשיטתם, רק במסגרת הפגישה הראשונה עם המתכנת, מר גולדנברג, התברר להם כי לא ניתן ליישם את העבודה בפורמט של פלאש, וזאת על אף שהתובעים היו מודעים לכך, מלכתחילה.

בהמשך, ולאחר ביצוע חלק הארי של העבודה, התברר לתובעים כי אפיונו הספציפי של רעיון התובעים, אינו מאפשר גם פורמט אנימציה מסוג "sprite", אלא שיש צורך בשיטת אנימציה של "frame by frame", עובדה המשליכה מהותית על היקף העבודה, והזמן הנדרש לביצועה.

אתחיל ואציין, כי הבנתו האישית של הנתבע באשר לפורמט המקורי, אינה יכולה להוות בסיס לפסק הדין, וזאת שעה שלא הוצגו ראיות או נתונים התומכים במסקנה פרטנית זו.

הנתבע, במסגרת חקירתו הנגדית, אישר כי מדובר היה בהשערה שלו, תוך הסתמכות על מכשירים אחרים, ולא במצג או נתונים שהוגדרו או נמסרו לו על ידי התובעים.

(בעניין זה ראה עמוד 26 שורה 22-23 לפרוטוקול הדיון).

בנוסף, נמצאה גרסת הנתבעים באשר להידברות עם התובעים או ידיעתם של התובעים בדבר מהות הפורמט הנדרש, כזו שאינה עומדת בקנה אחד עם הראיות השונות בתיק.

מחד, טענו הנתבעים כי התובעים היו מודעים לכך שמדובר בפורמט מסוג פלאש, ומה משמעותו, כבר במסגרת הצעות המחיר, וקודם ההתקשרות (לעניין זה ראה סעיפים 13, ו-25 לתצהיר הנתבע).

עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע, הוא אישר כי לאחר הפגישה עם הגב' בורג, מנהלת הפרויקט, הוא ראה כי היא לא מכירה את הפורמטים השונים, וזאת בניגוד למנהלי פרויקטים אחרים עמם עבד, ועל כן הרגיש את הצורך לציין עובדה זו בפניה.

(לעניין זה ראה עמוד 23 שורות 31-32 לפרוטוקול).

לא ברור כיצד מחד נטען לידיעת התובעים את הפורמט, ומאידך כי הנתבע יציין, כי ראה שהגב' בורג לא מכירה כלל את הפורמטים.

בנוסף, ובהמשך לדברים שצוינו קודם לכן, עיון בהצעות המחיר מלמד כי הפערים בין הצדדים או ההסברים שנתנו על ידי הנתבעים לתובעים, באשר להיקף המחיר, התייחסו לפער שבין עיצוב בתלת מימד, לעיצוב בדו מימד. הא ותו לא.

כל אותו הסבר, או הבהרה מצד הנתבעים, הנזכרים בתצהירו של הנתבע, לא באו לידי ביטוי במסגרת התכתובת או הצעות המחיר, וזאת למעט עצם ציון הפורמט כ"פלאש".

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הנתבע האם היה לו חשוב להבהיר נקודה זו, של הפורמט בו נעשה שימוש, והשיב בחיוב.

עם זאת, במסגרת התכתובת והצעות המחיר, אין התייחסות לסייג על פיו יכול ולא ניתן יהיה כלל לבצע את העבודה לפי פורמט זה, הגם שהנתבעים היו מודעים, באותה עת, כי מדובר באפליקציה למכשיר מסוג איי-פון (בעניין זה ראה עמוד 25 שורות 31-33 לפרוטוקול הדיון).

במסגרת חקירתו הנגדית טען לפתע הנתבע כי המתכנת, מר גולדנברג, אמר כי הפורמט לעבודה הוא פורמט מסוג "פלאש". (ראה בעניין זה עמוד 26 שורות 26-27 לפרוטוקול הדיון).

מדובר בטענה מהותית, אשר לא נזכרה בתצהיר עדותו הראשי של הנתבע.

משנשאל הנתבע מדוע לא צוינה עובדה זו במסגרת תצהירו, ביקש להפנות לסעיף 10 לתצהיר, ואולם סעיף זה אינו עוסק, אף לא בקירוב, בידיעתו או במצגים שהוצגו על ידי המתכנת, אלא בהשערתו האישית של הנתבע, באשר לפורמט הנדרש.

למעלה מכך, לא הוכח כי במקום בו עודכנה הצעת המחיר של הנתבעים ביום 18.8.2009, כבר התקשרו התובעים עם המתכנת, מר גולדברג.

בהמשך חקירתו הנגדית טען הנתבע כי בפגישתו הראשונה עם מר גולדנברג, נאמר לו להפתעתו כי מדובר על פורמט של sprite. (לעניין זה ראה עמוד 27 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

מכאן, שלא ברורה כלל עדותו של הנתבע על פיה המתכנת אמר לו כי מדובר בפורמט מסוג "פלאש".

הנתבעים חזרו וטענו כי על מנת לדעת באיזה פורמט מדובר, היה עליהם להיפגש עם המתכנת.

(ראה לדוגמא עמוד 27 שורות 17-20 לפרוטוקול הדיון).

עם זאת, וכפי שהובהר לעיל, הנתבעים מצאו להעביר שלוש הצעת מחיר שונות, קודם ההתקשרות בין הצדדים, ואשר במסגרתן לא ציינו כי הצעות אלו כפופות להבהרות או קבלת נתונים מהמתכנת.

במסגרת סעיף 25 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע, נטען כי התובעים לא מסרו נתונים על פיהם לא ניתן ליישם את העבודה בפורמט פלאש, למרות ידיעתם על כך.

עם זאת, במסגרת החקירה הנגדית, התברר כי לשיטתו התנהלות התובעים לא הייתה מכוונת, אלא פשוט התנהלות לא תקינה של מי שהיה עליהם, כמנהלי פרויקט לעשות "שיעורי בית".

(לעניין זה ראה עמוד 28 שורות 28-30 לפרוטוקול הדיון).

יש פער מהותי, בין התנהלות מכוונת להתנהלות רשלנית.

קיימת, משפטית, אבחנה ברורה בין מצגי שווא, לבין טעות.

חוסר האחידות בגרסת הנתבעים ביחס למקור ודרך התנהלות התובעים, עומדת לחובתם.

בבואו של בית המשפט להכריע בסכוך בין צדדים, הוא נדרש לאסוף את כלל הראיות, ואז לבנות מהן את התמונה העובדתית הסבירה ביותר. לצורך כך, הוא נדרש לעשות שימוש, בין היתר, בכלים של התנהלות מקובלת, והגיונם של דברים.

גם ביחס לכך, נמצאה גרסתם של הנתבעים בפני כזו שלא ניתן לאמצה.

אוסיף ואציין כי הנתבע התבקש להסביר מהו למעשה "פורמט פלאש".

מדבריו, כבעל מקצוע, עלה כי מדובר בתוכנה גרפית, אנימטית, וקטורית, המשמשת לאנימציה ויישומים אינטראקטיביים מסוימים. ( לעניין זה ראה עמוד 31 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

לא ברור מדוע אדם המבקש להתקשר בהסכם עם אנימטור, גם אם הוא מנהל פרויקט, אמור בהכרח לדעת שישנם סוגים שונים של פורמטים או דרך התאמתם למוצר בהיבט המקצועי.

היטיב להגדיר זאת התובע , בחקירתו הנגדית כאשר נשאל :

"ש. כשאתה מזמין עבודה מאיש מקצוע, אתה צריך להגדיר לו למה אתה מצפה ממנו?

ת. פה אתה כבר מנסה להכניס אותי לפינות. מה זה להגדיר? מה מידת ההגדרה? אני צריך להסביר לאיש מקצוע בשפת ההדיוט שאינו איש מקצוע מה הוא רוצה לקבל, אם אני רוצה טלוויזיה צבעונית או שחור לבן. איך עושים צבעוני או שחור לבן, לו הייתי יודע, הייתי עושה טלוויזיות ולא קונה אותן"

(בעניין זה ראה עמוד 13 שורות 3-6 לפרוטוקול הדיון ).

בקליפת אגוז, זו אכן המהות ביחס לסוגיה זו.

התובעים אינם אנימטורים, ואינם אמורים לדעת איזה פורמט אמור לשמש לצורך ביצוע עבודה. למעלה מכך, ובניגוד לטענות הנתבעים, לא הוכח בפני כי התובעים היו מודעים, למשמעות של פורמט זה או אחר.

על בסיס כל אלו, באתי לכלל מסקנה כי אין לראות בתובעים כמי שאחראים למחדל הנובע מהצורך בשינוי הפורמט.

זה המקום לציין כי אני ערה לעובדה על פיה בהסכם, נספח ג' לתצהיר הנתבעים, צוין במפורש כי הפורמט בו נעשה שימוש הוא פורמט מסוג "פלאש".

נוכח כך, יכול וניתן היה לצפות מהתובעים, קודם חתימתם על הזמנת העבודה, כי לכל הפחות ישאלו את הנתבעים, מהו אותו פורמט, או מה משמעותו.

בשל כך, ככל שהמחלוקות בין הצדדים היו מביאות להפסקת ההתקשרות ביניהם, מיד לאחר הפגישה שבין הנתבעים למתכנת, יכול והיה מקום לטענה בדבר הצורך לייחס לתובעים רשלנות תורמת חוזית.

עם זאת, היו אלה הנתבעים אשר טענו כי גילו כי לא ניתן לבצע את הפרויקט בפורמט מסוג פלאש, לאחר הפגישה הראשונה עם המתכנת, ואין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר דין ודברים, ונוכח טענות הנתבעים, הוסדרה ההתקשרות ביניהם פעם נוספת, על דרך של הוספת תשלום מצד התובעים בהיקף שבין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪.

עוד יצוין, כי על אף טענות הנתבעים כי סוגית הפורמט של העבודה, היא זו אשר היוותה את הטעם לשינוי הצעת המחיר, לא ניתן להתעלם מכך שגם בהצעה המעודכנת, זו אשר נשלחה ביום 22.9.2009, הותירו הנתבעים את הגדרת פורמט העבודה כ- "אנימציה פלאש".

(בעניין זה ראה נספח י' לתצהיר התובעים).

שינויים

הנתבעים שבו והפנו את שימת הלב להצעת המחיר נספח ו' לתצהיר התובעים ממנה עלה כי תוספות ושינויים מההזמנה המקורית (הזמנה זו), תחויב בתוספת תשלום, בהתאם להסכמות בין הצדדים.

מרכיב זה של ההזמנה, ביקשו הנתבעים ללמוד, כי שינוי הפורמט מפלאש עד לזה של frame by frame, אינו אלא שינוי מההזמנה המקורית, ומכאן כי עמדה לנתבעים הזכות לדרוש תוספת תשלום.

לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעים לעניין זה שעה שיש לאבחן בין שינוי הזמנה לבין היכולת לבצעה.

מהדיון בפני עלה כי התובעים ביקשו עיצוב ואנימציה למשחק על פי אפיון אשר נשלח על ידם. האפיון לא שונה, הגם כי נשלח פירוט רב יותר והצורך בעיצוב ובאנימציה לא שונה.

כל שהשתנה הוא פורמט העבודה, או הכלי באמצעותו אמורים היו התובעים לקבל את התוצר.

הידע והיכולת להעריך, כי לצורך מימוש המוצר או אספקת השירות, נדרשים הנתבעים לפורמט שונה, היה ונותר במגרשם של הנתבעים.

הנתבעים ביקשו להפנות את שימת הלב לפער שבין האפיון אשר נשלח קודם ההתקשרות (נספח ב' לתצהיר הנתבעים) לבין האפיון אשר נשלח לשיטתם רק לאחר חתימת ההסכם וביום 6.9.2009 (נספח ד' לתצהיר הנתבעים).

לשיטת הנתבעים כלל אפיון זה רעיונות ודרישות שמעולם לא נדונו בעבר ואשר הגדילו את כמות עבודת האנימציה באופן משמעותי.

ואולם, טענותיהם אלו של הנתבעים נטענו באופן כללי מאוד, ולא הובהר מדוע יש לראות בפירוט האפיון, כזה אשר מחיל בחובו "דרישות אשר מעולם לא נדונו" או משום דרישה אשר יש בה כדי להביא להכפלת היקף העבודה.

עיון של אדם מן היישוב בשני הנספחים, מלמד כי לכאורה האפיון הראשון הינו כללי, והאחר מפורט יותר. התובעים לא הגישו ראיות כלשהן המלמדות כי דווקא אפיון זה היה בו כדי שינוי מהותי או תוספת להזמנה המקורית.

לא הוגשה לי כל חוות דעת של איש מקצוע (שאינו בעל הדין) בתחום האנימציה, אשר יכול והיה בה כדי לתמוך בטענות הנתבעים, ותצהירו של מר גרינברג מטעם הנתבעים יוחד לשאלת יכולתו או תפקידו של האנימטור לדעת או לקבוע באיזה פורמט תבוצע הזמנת העבודה.

למעלה מכך, גם ככל שניתן היה לראות את התובעים כמי שהיו אחראים על הגדרת פורמט האנימציה, וגם ככל שניתן היה לראות את התובעים כמי שיזמו או היוו את הגורם אשר בגינו התברר הצורך בביצוע השינוי בפורמט (ולא מצאתי כי אלו הם פני הדברים) ואפילו ניתן היה לראות באפיון המפורט (נספח ד' לתצהיר הנתבעים) כשינוי או תוספת להזמנה, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעים, וזאת נוכח התכתובת, ההתנהלות וההסכמות המאוחרות אליהן הגיעו שני הצדדים לאחר יום ה- 10.9.2009.

מעיון בנספח ט' לתצהיר התובעים עולה כי ביום 10.9.2009 נשלח על ידי הנתבעים דואר אלקטרוני, במסגרתו טענו הנתבעים כי מהשיחה עם איגור המתכנת, עלה כי תהליך העבודה דורש נפח עבודה כפול, ועל כן הם מבקשים כי ייווסף להצעת המחיר סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

במסמך זה, אשר נשלח מספר ימים לאחר המועד בו לשיטת הנתבעים הועבר לרשותם האפיון המפורט (נספח ד' לתצהיר הנתבעים), אין כל אזכור, לעובדה כי קבלת האפיון המפורט היא זו המהווה שינוי של ההזמנה או תוספת כלשהי.

לשיטת הנתבעים בעקבות הפגישה עם המתכנת, התברר כי נפח העבודה אשר נאמד בהגשת הצעת המחיר, לא תואם את מסת העבודה בפועל.

בכך יש כדי לשמוט את הקרקע בפני טענות הנתבעים לעניין המשמעות שהם עצמם ראו לייחס לאפיון המפורט.

למעלה מכך, וחשוב מכך, לאחר העברת דרישת הנתבעים לשינוי התמורה, ובעקבות דין ודברים בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת ובמסגרתה הוסכם על תוספת תשלום מידית בהיקף של 5,000 ₪, והצדדים אף הגיעו להסדר באשר לתשלום סכום נוסף עם סיום ההליך. (ראה נספח י' לתצהיר התובעים).

מקום בו הועבר לידי הנתבעים האפיון המפורט, ונערכה הפגישה עם המתכנת, לא יכולים עוד הנתבעים לטעון כי יש לראות באפיון משום שינוי או תוספת להזמנה ואת התנהלות התובעים כזו אשר יש בה משום הטעייה או הסתרה של מידע.

הגורם אשר הפר את ההסכם

מעיון בנספחי תצהירי שני הצדדים עולה כי סוגית התשלום הנוסף על סך כולל של 10,000 ₪ (אשר מתוכם שולם סך של 5,000 ₪) הסתיימה עוד בחודש ספטמבר 2009. (לעניין זה ראה נספח י' לתצהיר התובעים).

לאחר אותו מועד, התכתובת והפניות הינן מחודש נובמבר 2009, כאשר גרסאות הצדדים לעניין הטעמים אשר הביאו לסיום ההתקשרות, שונות זו מזו.

לשיטת הנתבעים במהלך אותה תקופה, ולמעשה גם במהלך חודש ספטמבר 2009, הם אוימו על ידי התובעים כי תוגש על ידם תביעה, וזאת על אף שהמשיכו בביצוע הפרויקט.

ואולם, תוך כדי ביצוע העבודה התברר לנתבעים מהמתכנת, מר גולדנברג, כי האפיון הספציפי של רעיון התובעים אינו מאפשר לייצר את האפליקציה בשילוב של פורמט אנימציה מסוג ספיריט, ומשכך הודיעו כי הדרך היחידה לבצע את האנימציה היא בשיטת עבודה שונה לחלוטין הקרויה frame by frame.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי משמעותה של מסקנה זו הייתה כי כל העבודה אשר בוצעה עד כה, אינה רלוונטית עוד, וכי נדרשת בפועל עבודה בהיקף עצום על פני תקופה של מספר חודשים.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי המתכנת מר גולדנברג, אישש את דברי הנתבעים ואולם התובעים סירבו בכל תוקף לשינוי נוסף בתנאי ההתקשרות.

מאידך, לשיטת התובעים הם קיבלו בתדהמה את הודעת הנתבעים על הרצון לשינוי תנאי ההתקשרות, וביקשו לקיים פגישה משותפת.

במסגרת אותה פגישה דרשו הנתבעים שינוי של התמורה אשר תשולם להם עבור עבודת האנימציה כך שזו תעמוד על סך של 100,000 ₪, או לחילופין, כי העבודה תופסק, תוך תשלום סכום נוסף של 15,000 ₪. לטענת התובעים נאמר להם על ידי הנתבעים כי ככל שלא תתקבל איזה מן ההצעות דלעיל, תוגש כנגדם תביעה.

משנתתי דעתי לכלל עדויות וגרסאות הצדדים, מצאתי לבכר את גרסת התובעים, על פני גרסת הנתבעים וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן.

אחזור ואבהיר כפי שנקבע לעיל, כי הפורמט של האנימציה לצורך ביצוע העבודה, נקבע על ידי הנתבעים במסגרת הצעת המחיר. מהות עבודה, היקפה או מחירה לא הותנו בדבר, ולא נעשו על דרך של הערכה.

ככל שהנתבעים לא ידעו, או לא היו בידיהם הכלים על מנת להעריך או לקבוע איזה פורמט נדרש או מה היקף העבודה שיידרש לצורך האפליקציה, היה עליהם לציין עובדה זו במפורש.

התובעים ביקשו שירות, הבהירו מהו, שלחו אפיון ועתרו לקבלת הצעת מחיר.

מקום בו הגיעו הצדדים לכלל הסכם, יש בו כדי לחייב את שני הצדדים.

למעלה מכך, גם אילו היה מקום לקבל את כלל טענות הצדדים באשר למתן הערכה בלבד, באשר להסתרת המתכנת, ובאשר להיות האפיון המפורט כדי שינוי של ההצעה ( ואין אלו פני הדברים), מקום בו הגיעו הצדדים לכלל הסכמות מאוחרות להצגת אותם נתונים, ועת שכל הנתונים כבר היו מונחים בפני הנתבעים, אין ולא היה עוד מקום להעלות טענות באשר להתאמת הפורמט או דרך העבודה להשלמת המוצר אשר הוזמן.

זה גם המקום לציין כי התובעים עתרו לזימונו של המתכנת מר גולדנברג, ומצאתי להיעתר לבקשה.

ביום 24.12.14, ימים ספורים קודם המועד הנוסף אשר נקבע לסיום שמיעת הראיות, הוגשו על ידי הצדדים בקשות שונות המתייחסות לעדותו של מר גולדנברג ונתנו ביחס אליהן החלטות (ראה בקשה מס' 8).

ביום 25.12.14, הוגש לעיוני הסדר דיוני, במסגרתו ויתרו הנתבעים על זימונו של מר גולדנברג והצדדים ויתרו על חקירתה של הנתבעת 2, מבלי שיהא בכך כדי הסכמה או ויתור על טענות. כפועל יוצא, הוסיפו הצדדים ועתרו לקביעת מועדים להגשת סיכומים. להחלטה זו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה.

מקום בו היו אלו הנתבעים אשר טענו כי מר גולדנברג הוא אשר חשף בפניהם את המידע אשר הוסתר על ידי התובעים, והוא אשר אושש את טענותיהם לעניין העדר היכולת לממש את ההתקשרות בין הצדדים בדרך שהוזמנה על ידי התובעים, עומדת עובדת העדר התייצבותו של העד, לחובת הנתבעים.

סיכום ביניים

במסגרת הסיכומים, חזרו הנתבעים וטענו כי הכשל מקורו בהעדר הידע והמקצועיות של התובעים, בעובדה כי הנתבעים כאנשי מקצוע בתחום האנימציה לא יכולים היו לדעת מהו היקף העבודה הנדרש, וכי הגדרת העבודה, ראוי היה כי תעשה על ידי המזמין –דהיינו התובעים.

כפי שהובהר לעיל, טענות אלו של הנתבעים הינן טענות שהועלו בדיעבד, כאשר התובעים שלחו אפיון של מוצר בו הם מעוניינים, וביקשו לקבל הצעת מחיר.

הנתבעים לא הגדירו, סייגו או הבהירו בשלב כלשהו של העבודה כי הצעתם הינה על תנאי, כי היא תלויה בהגדרות אלו ואחרות, בבירור זה או אחר מול אנשי מקצוע נוספים או כי הינה על בסיס הערכה בלבד.

במסגרת תצהיר העדות הראשית טען הנתבע כי לצורך הסבר מטאפורי באשר לתפקיד האנימטור, הוא מבקש להשוות אותו לזה של יצרן אבני בניין המתבקש לייצר אבנים למבנה, אך עליו לדעת איזה מבנה מעונין המזמין להקים, וכי לצורך כך הוא נדרש להיפגש עם האדריכל ועם הקבלן. (סעיף 49 לתצהיר).

לא מצאתי כי הדוגמא דומה למקרה, וממילא הוכח בפני כי "יצרן האבנים" לא ביקש להיפגש עם הקבלן או אם האדריכל, קודם ששלח את הצעת המחיר או קודם שהתקשר עם הצד שכנגד, ואף לא התנה במסגרת הצעת המחיר את התמורה בקיומם של נתונים מסוימים.

הנתבעים קיבלו לידיהם מידע, בין באמצעות שיחות עם התובעים, ובמיוחד על דרך של קבלת אפיון המוצר.

ככל שסברו כי הם נדרשים לדבר מה נוסף, או כי הצעתם תלויה ברכיב זה או אחר אשר אינו ברשותם, כל שהיה עליהם לעשות – הוא לציין זאת במפורש.

מקום בו בחרו הנתבעים שלא לעשות כן, לא היה מקום להצגתן של דרישות נוספות בהמשך.

אני ערה לתצהירו ועדותו של מר גיל רוזנברג, אשר הינו איש מקצוע בתחום יישומי האינטרנט.

ואולם, עיקר עדותו של מר רוזנברג התבססה על נתונים עובדתיים אשר נמסרו לו על ידי הנתבעים, כאשר הוכח בפני כי אלו אינם תואמים את שאירע בפועל בין הצדדים.

משכך, לא היה בעדותו של מר רוזנברג כדי להביא לשינוי מסקנותיי במסגרת פסק דין זה.

כך לדוגמא נטען במסגרת תצהירו של מר רוזנברג כי התובעים דרשו כי האנימציה תעשה בפורמט דו מימדי (הפלאש). מהותית, הוכח בפני כי התובעים לא הציבו דרישה זו, וספק בעיני אם בכלל ידעו מהי אותה שיטת עבודה על מנת לדרוש אותה מהנתבעים.

זאת ועוד, גם אילו היה מקום לקבל את טענות הנתבעים באשר לצורך בפגישה עם אנשי מקצוע או באשר לשינויים בעבודה עקב משלוח האפיון המפורט, מרגע שנפגשו הנתבעים עם המתכנת, היו מודעים לקיומו של האפיון המפורט והגיעו להסכמות נוספות באשר להיקף העבודה הנדרש, תוך ששולם סכום נוסף של 5,000 ₪, נשמטת הקרקע בפני טענות נוספות בתחום זה.

מהותית, התברר כי הנתבעים טעו בכדאיות העסקה.

משהתבררה להם הטעות, ביקשו לתקנה פעם אחת, ולאחר מכן פעם נוספת.

משלא הסכימו התובעים לתיקון הנוסף, בחרו הנתבעים שלא להשלים את מתן השירות על ידם, וזאת בשל העדר כדאיות כלכלית.

בהתאם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, טעות בכדאיות העסקה, אינה עילה לביטולה.

מקום בו התקשר צד בהסכם עליו לקיים חיוביו, וזאת גם אם התברר לו בדיעבד, כי טעה בהערכת רכיבים שונים של אותה התקשרות.

בהינתן אמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לראות את הנתבעים כמי שהפרו את ההתקשרות בין הצדדים, ואת התובעים כמי שזכאים להיפרע מהם בגין נזקיהם.

הנזק

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים לנזק בהיקף של 228,787 ₪.

בהמשך תוקן כתב התביעה כך ששיעור הנזק הועמד על סך כולל של 78,787 ₪ ותוך השמטת רכיב אובדן הרווחים בהיקף של 150,000 ₪ (ראה פרוטוקול הדיון מיום 23.11.11).

במסגרת תצהירי העדות הראשית טענו התובעים כי נגרם להם נזק בהתאם לראשי הנזק כדלהלן:

א. סך של 14,320 ₪ כהחזר הסכומים אשר שולמו על ידם בפועל. לשיטתם סכום זה כשהוא צמוד ונושא הפרשי ריבית והצמדה נכון למועד הגשת התביעה עומד על סך של 14,499.28 ₪.

ב. נזקי הסתמכות בהיקף כולל של 14,288.66 ₪ (צמוד ונושא ריבית נכון למועד הגשת כתב התביעה), הכוללים את הרכיבים הבאים:

(1) סך של 10,811 ₪ כהחזר עבור תשלום שכרו של מר גולדנברג.

(2) סך של 368.082 ₪ עבור רישיון מתכנת אפל.

(3) סך של 2,900 ₪ עבור ייעוץ מקצועי בתחום האפליקציה.

ג. נזקים לא ממוניים.

כאמור, מקום בו הוכח בפני כי הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים, זכאים התובעים להיפרע מהם בגין נזקיהם.

הנתבעים טענו במסגרת הסיכומים כי בפועל העבודה בוצעה על ידם, ומשכך לא רק שיש לראותם כמי שהשלימו את מתן השירות, אלא שיש להורות כי התובעים הינם אלו אשר לא שילמו את מלוא התמורה המגיעה מהם.

לא מצאתי לקבל טענותיהם אלו של הנתבעים, וזאת ממספר טעמים.

אקדים ואציין כי הנתבעים לא הציגו ראיות באשר להיקף העבודה אשר בוצעה על ידם בפועל, בין אם מדובר באנימציה מסוג פלאש ובין אם מדובר בכל דרך אחרת.

חשוב מכך, גם ככל שבוצעה עבודה על ידי הנתבעים או מי מהם, אין בכך די, שכן התובעים הזמינו שירות, או כלי מסוים אשר אמור היה לשרת אותם לצורך מטרה מוגדרת – דהיינו כרכיב מתוך אפליקציה המיועדת למכשיר האיי-פון .

משכך, גם מקום בו יוצר מוצר מסוים, אך לא ניתן לעשות בו שימוש לצורך אותה מטרה, כי אז אין לראותו ככזה העומד בדרישות ההזמנה, או את התובעים כמי שחבים בתשלום ביחס אליו.

מקום בו הוכח כי התובעים לא קיבלו לידיהם את המוצר אשר הוזמן, ומקום בו הנתבעים לא טענו, וממילא לא הוכח בפני, כי התובעים קיבלו את אותו מוצר מצדדים שלישיים אחרים, יש להוסיף ולבחון מהו היקף הנזק שנגרם לתובעים, ככל שנגרם.

פיצויי השבה

הצדדים לא היו חלוקים ביניהם עובדתית באשר לסכום אשר שולם על ידי התובעים בפועל. התובעים אף הוסיפו והגישו דו"ח ריבית והצמדה נכון למועד הגשת התביעה ( נספח יג' לתצהיר התובעים). דו"ח זה לא נסתר.

משכך, ומשהפרו הנתבעים את התחייבויותיהם, ולא סיפקו את המוצר אשר הוזמן, זכאים התובעים להשבת הסכומים אשר שולמו על ידם, באופן מלא, דהיינו לסך של 14,499.28 ₪.

נזקי ההסתמכות

התובעים הוסיפו וטענו כי עקב התנהלות הנתבעים, כמפורט בכתב התביעה, ובהעדר מקורות כספיים חלופיים, לא ניתן היה עוד להשלים את המיזם.

במסגרת חקירתו הנגדית של מר בוחבוט הוא מצא לתאר את שאירע כדלהלן:

"בזמנו היינו סטודנטים, התגבשנו ליצר מוצר, קבעתי באג'ט, חסכנו כסף, התחייבנו ושילמנו. כשזה התפוצץ היינו עם חור בכיס של 30 א' ₪. כל הנושא של מומנטום, בחור בשם חוליו שאמור היה לעזור לנו המשיך בדרכו, שחר עבדה ארוכות בחינם והמשיכה לדרכה. לא יכולנו יותר להמשיך את האפליקציה לא במומנטום, הפסדו כסף. אם אתה שואל אם היינו יכולים להרוויח כסף, לדעתי היינו עושים הרבה כסף לסברה הצטרפו גם הנתבעים, הם חשבו שזה מוצר שיגרוף רווחים גדולים. פה בדיוק התביעה."

(לעניין זה ראה עמוד 11 שורות 29-32, עמוד 12 שורו1-2 לפרוטוקול הדיון).

תצהירי הנתבעים לא כללו התייחסות כלשהי לנזקי התובעים הממשיים. גם במסגרת הסיכומים לא נמצאה התייחסות לרכיבי נזקי ההסתמכות, כמפורט בתצהירים ובכתבי הטענות.

למעשה, ככל שהדבר נוגע לנזק, יוחדו טענות הנתבעים לעובדה כי תביעת התובעים הוגשה מלכתחילה בהיקף של למעלה ממאתיים אלף ₪, בעוד הנזק הממשי קטן בהרבה (לרבות על דרך של הפנייה לעתירת התובעים להקטנת סכום התביעה במסגרת ההליך).

לתצהירי התובעים צורפו חשבונית מס/קבלה לעניין תשלום שכרו של המתכנת מר גולדנברג בשיעור של 10,811 (נספח יד' לתצהיר התובעים), אישור תשלום לחב' אפל בהיקף של 99.9 דולר ארה"ב (נספח טו' לתצהיר התובעים) וכן חשבונית מס קבלה מד"ר לימור בלוקמן מייקלמן על ייעוץ והדרכה בשיעור של 2,900 ₪ ( נספח טז' לתצהיר התובעים). בנוסף, הוצג דו"ח חישוב הפרשי הצמדה וריבית של סך הנזק (נספח יז' לתצהיר התובעים).

לא נמצא כל כרסום ראייתי ביחס לראיות אלו של התובעים ומשכך יש להורות כי התובעים זכאים לסכום זה במלואו, דהיינו לסך של 14,288.66 ₪.

נזק לא ממוני

במסגרת אב נזק זה טענו התובעים כי נגרמה להם עגמת נפש רבה עקב העבודה הרבה אשר הושקעה על ידם ואשר ירדה לטמיון עקב מעשי ומחדלי הנתבעים.

לעניין זה אני מוצאת לאבחן במפורש בין טענת התובעים לעניין אובדן שעות עבודה או אובדן רווחים ובין טענה לעניין ונזק לא ממוני.

באשר לאובדן שעות עבודה כמו גם אובדן רווחים, עסקינן בנזק אשר שיעורו המדויק ניתן להוכחה, לרבות על דרך של הצגת חוות דעת מומחים באשר לרווח הצפוי, הצגת נתונים לעניין שעות העבודה בפועל , כמו גם שווים.

מקום בו לא הוצגו בפני ראיות באשר לאלו, ושעה שהתובעים עצמם הודיעו כי הם מבקשים שרכיב זה יושמט מהתביעה, אין מקום כי בית המשפט יחייב את הנתבעים בתשלומם.

באשר לנזק הלא ממוני עצמו, עוגמת הנפש, אין בית המשפט פוסק על בסיס תחושותיו האישיות של בעל דין זה או אחר, כי אם על בסיס הצורך בבחינת קיומו של נזק לא ממוני לאדם הסביר בנסיבותיו של תיק זה.

בתיק זה אשר בפני, עסקינן בסכסוך כלכלי - מסחרי ותו לא. איני סבורה כי מתקיימים התנאים או הטעמים לצורך פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר,

הנתבעים ישלמו לתובעים סך כולל של 28,787.94 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (9.6.2010) ועד התשלום המלא בפועל.

כן יישאו הנתבעים בהוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

סכום ההוצאות נפסק תוך מתן הדעת למהות ההליך, היקפו והיקף ההליכים השונים שהתקיימו במסגרתו, עובדת שמיטת רכיב אובדן הרווחים ומכאן הפחתת סכום התביעה במהלך ההתדיינות, כמו גם מתן הדעת כי פסיקת הוצאות ראוי כי תשקף נכוחה את עלות ניהולו של הליך משפטי, שעה שאין מקום כי בעל דין יצא ניזוק מניהול ההליך, מקום בו הוכחו טענותיו.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.