טוען...

הכרעת דין מתאריך 03/09/12 שניתנה ע"י אייל אברהמי

אייל אברהמי03/09/2012

בפני

סגן הנשיאה, כב' השופט אייל אברהמי

מדינת ישראל– משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עו"ד חן אביטן, עו"ד אורית פרץ

המאשימה

נגד

אסף בורדוגו

ע"י ב"כ עו"ד יעקב פודים

הנאשם

הכרעת דין

  1. הנאשם משמש כמנהל וכבעלים של עסק בשם "מרקט 1" ברחוב חברון 61 ירושלים (להלן: "העסק"). בכתב האישום יוחסה לו עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "החוק") בכך שהפעיל את חנותו בליל שבת 26.6.09 בשעה 23:30 או בסמוך לכך.
  2. כפי שציין בא כוח הנאשם, לא הייתה מחלוקת כי הנאשם אכן סחר בבית העסק שלו ביום 26.6.09 עת נערכה ביקורת בעסק. אציין, כי אין גם ספק כי הנאשם יהודי כמפורט בין היתר בהודעתו (ת/3) ובתמצית מרשם האוכלוסין שהוגשה לנו (ת/4).
  3. הנאשם כפר באישום ובא כוחו טען, כי העסק בו מדובר הינו בגדר "בית אוכל" כמשמעותו בהיתר הכללי שניתן. בא כוח המאשימה טען, כי אין מדובר בבית אוכל כי אם בפיצוציה/קיוסק המוכר מוצרי מזון ובין היתר, מציע גם סנדוויצ'ים וקפה אך אין מדובר בבית אוכל.
  4. בא כוח הנאשם העלה בסיכומיו טענות בדבר אכיפה סלקטיבית והפליה המצדיקות את זיכוי הנאשם. טענות אלה, נדחו על ידי בא כוח המאשימה.
  5. בפניי העיד המפקח מטעם המאשימה ומנגד העיד הנאשם. כן הוגשו לנו כאמור מסמכים שונים ותמונות שצולמו על ידי הנאשם לקראת הדיון ולצורכו.

אציין כי נסיון להחזיר העניין להליך מנהלי לא אושר למרבה הצער.

הכרעה

  1. אקדים ואומר כי החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום מהטעמים שיפורטו לקמן.

את היריעה הנורמטיבית באשר לעבירה נשוא כתב האישום פירטתי בהרחבה בין היתר בתיק ת"פ 97/10 ואין צורך לחזור על כל האמור שם, אליו מופנים הצדדים. נעיר כמה הערות על המסגרת הנורמטיבית.

איסור העבודה בימי המנוחה השבועית חל לא רק על העובד אלא גם על בעל העסק עצמו. סעיף 9א לחוק, עניינו "איסור עבודה במנוחה השבועית", ובסעיף קטן א' שלו נקבע:

"בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, לא יעבוד בעל מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשייה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו".

בסעיף 12(א) לחוק נקבע:

"שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו".

על יסוד סעיף 12 לחוק ניתן היתר כללי, כבר בשנת 1951 להפעלת בית אוכל, בית מלון או בית קפה.

סעיף 26(א) לחוק קובע את העונש שבצד העבירה:

"(א) מי שהעביד בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, דינו - קנס עד חמישים לירות על כל עובד שהועבד כאמור או מאסר עד חודש אחד או שני העונשים כאחד".

סעיף 27 לחוק דן ב"אחריותם של חברי ההנהלה ושל מנהלים", וקובע:

"חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר, שהעבידו בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, רואים כאחראי לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר אנשים ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה:

(1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקוימו".

  1. כאמור המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה, מה טיבו של העסק והאם מדובר בבית אוכל או שמא מדובר בקיוסק/חנות מזון. עניין זה מהותי הואיל וכאמור ניתן, על פי סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, היתר לפתיחת בית אוכל.
  2. בשאלה מהו בית אוכל, במובחן מקיוסק, הכריע לאחרונה בית הדין הארצי בתיק ע"פ (ארצי) 29394-06-11 מדינת ישראל נ' נתיב (ניתן ביום 16.1.12) (להלן: עניין נתיב) לאחר שניתנו באותו עניין פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה על ידי הנשיא רמי כהן בת"פ 19082-10-09 וסגנית הנשיא איטה קציר בת"פ 80/07 נתיב נ' מדינת ישראל. בית הדין הארצי אישר בעניין נתיב את הרשעת הנאשם שם וקבע, כי את המושג בית אוכל יש לפרש לא על פי חוק העזר לפתיחת עסקים, אלא על פי התכלית של חוק שעות עבודה ומנוחה. לנוכח הדמיון הרב בין המקרה דנן לעובדות פסק הדין בעניין נתיב, ראוי להביא דברים שנאמרו שם ככתבם וכלשונם. כך נאמר באותו עניין (בסעיף 9):

א) השאלה הראשונה נוגעת לסיווג עסקו של הנאשם כ"בית אוכל". באשר לשאלה זו, יש ליתן פרשנות למושג "בית אוכל" לא על פי תכלית מתן ההיתר על פי חוק העזר לפתיחת העסק, אלא על פי התכלית של חוק שעות עבודה ומנוחה.

ב) לענייננו, איסור העבדת עובד בימי המנוחה השבועית, תכליתו ראשית לכל, הינה תכלית סוציאלית – מתן יום מנוחה לעובד.

מעבר לזאת, יום המנוחה שנקבע לקיום אותה תכלית סוציאלית לגבי יהודים הינו, באופן טבעי – יום השבת המתחיל עם כניסת השבת ביום שישי בערב. קביעה זו הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ג) איסור העבדה בימי המנוחה השבועית, כאמור בסעיף 9 לחוק, סויג לענייננו על פי סעיף 12 לחוק, לגבי מקרים של מתן צרכים חיוניים לפרט בימי המנוחה.

לאור זאת, ניתן ההיתר הכללי לפיו מותר להעביד במנוחה השבועית עובד בבית אוכל, בבית מלון או בבית קפה.

הצורך החיוני לפרט הדוחה את שבתו של העובד הינו הצורך למאכל ולמעון - גם בימי המנוחה השבועית.

אותם צרכים חיוניים כאמור, ניתנים לסיפוק במקומות שהינם "בתי אוכל", בתי מלון או בתי קפה, כמופיע בהיתר.

ד) על פי התכלית האמורה, יש לסווג את עסקו של המערער, בנסיבות המקרה שלפנינו במועד עריכת הביקורות בעסקו ולא על פי רישיון העסק שקיבל.

ה) נסיבות המקרה מצביעות בעליל על כך שאין מדובר ב"בית אירוח" להאכלה או לינה. כך ניתן להסיק משם עסקו של המערער, המזמין את הציבור לפנות אליו – "דראגסטור טובל'ה"; ההיצע שמציע עסקו לקונים – קניה של דברי מתיקה, סיגריות וכו' – מעיד כי מדובר בעסק שבו הפונה מבקש ממכר מסוים, מקבלו ופונה לדרכו. החוסרים של העסק, על מנת שייחשב ל"בית אוכל", מחזקים אף הם את המסקנה האמורה. אין במקום מטבח, מקום להכנת אוכל, שולחנות, כסאות, כלי אוכל או תפריט. ברי, בנסיבות שנמנו, שהעסק אינו יכול לתת שירותי הסעדה לפוניו, כפי שמקובל במסעדות ובבתי קפה המארחים את יושביהם. המסקנה הבלתי נמנעת של הדברים הינה כי בדין, על פי תכליתו, לא סווג עסקו של המערער, בעת הרלבנטית עת ביצוע הביקורות אצלו, כ"בית אוכל"...

  1. במקרה דנן אני סבור לאור הראיות שבפניי, כי אין מדובר בבית אוכל אלא, בקיוסק/חנות מזון. מסקנה זו נסמכת על עדותו של הנאשם ועל התמונות שצירף במהלך עדותו וסומנו (נ/4). בעדותו הוא מעיד (פרוטוקול עמוד 11 שורה 1-5) כי הוא מוכר בין היתר מוצרים כמו קורנפלקס, מנה חמה, חלב בשקית, בשר – נקניקים שאותם חותכים, ביצים הנמכרות בתבניות. אכן, אין מדובר בסופר מרקט גדול שבו מוצרים רבים אלא, מדובר בעסק קטן שמוכר גם סנדוויצים ושתיה חמה. יחד עם זאת, אין במקום מטבח (פרוטוקול עמוד 13 שורה 11). הנאשם העיד, כי יש מקום שבו אפשר לטפל באוכל ובלשונו "יש לנו פינות שאנו מטפלים בהם באוכל. אמרתי שזה מאחרי הקופה" (פרוטוקול עמוד 13 שורה 11). אין במקום צלחות, סכו"ם, כלי אוכל. ניתן לראות שיש במקום מיקרוגל, קומקום חשמלי ומכונת אספרסו קטנה. כמו כן, ניתן לראות בתמונות, כי בכניסה לחנות יש שולחן קטן שסביבו חמישה כסאות פלסטיק בצבע ירוק. מהמוצרים שנראים בתמונות, ניתן לראות כי מדובר במוצרים שחלקם הגדול באריזות משפחתיות כמו: ביסלי, במבה, תפוצ'יפס, פרינגלס. בתמונות שצולמו באופן סלקטיבי, כך התרשמתי, לא ניתן לראות קיומו של תנור וכך גם לא שולחן נוסף שנטען כי קיים בעסק. כשנשאל הנאשם אם רוב האנשים שבאים לעסק הם כאלה שקונים ולוקחים את המוצרים לבית או כאלה שבאים לשבת, הוא ענה: "גם וגם" (פרוטוקול עמוד 16 שורה 2). גם שמו של המקום יכול להצביע על כי מדובר בחנות שמוכרת מזון 7 ימים בשבוע – מרקט 1. לסיכומו של דבר, בהיעדר מטבח, בהיעדר עובדי מטבח, בהיעדר כלי מטבח, סירים, גז, כלי אוכל לסועדים, תפריט, שולחנות, קשה לראות את העסק כבית אוכל. נכון אמנם שנמכרים בו סנדוויצ'ים עטופים שלא ברור היכן הוכנו (ככל הנראה מאחורי הקופה, לפי עדות הנאשם) וכך גם בורקסים ושתיה חמה, אך נראה כי לא מדובר בחלק העיקרי של פעילות העסק. עיקר פעילות העסק, כפי שעולה מהראיות, הינה חנות מזון מעין סוג של קיוסק/פיצוציה. לנוכח זאת, אין לומר כי לעסק יש היתר לפתיחה ביום המנוחה השבועי.
  2. בא כוח הנאשם צירף לסיכומיו צו סגירת עסק שהוצא ביום 15.11.11 בגין מכירת משקאות משכרים לקטינים. בסיכומיו טען, כי סיווג העסק בצו הינו 4.8 מה שמצביע על כי מדובר בבית אוכל. כפי שכבר נקבע בפסק הדין של בית הדין הארצי הנ"ל, הסיווג שנעשה על ידי העירייה אינו זה הקובע לצורך הגדרת "בית אוכל" כמשמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה, הואיל ומדובר בתכלית שונה. לנוכח זאת, יש לדחות טענה זו. אעיר כי לא השתכנענו מה טיבו של הסיווג 4.8 הנ"ל .בכל אופן לצורך הדיון אני יוצא מנקודת הנחה כפי שטען ב"כ הנאשם כי אכן מדובר בסיווג של העירייה כבית אוכל. כאמור סיווג זה לא מכריע את הכף לעניינו.
  3. טענה נוספת שהעלה בא כוח הנאשם הינה, כי מדובר באכיפה סלקטיבית וכי עסקים אחרים הפועלים באותו אזור לא נקנסו. לדידנו מדובר בטענה בעלמא שאין לה תשתית עובדתית. נהפוך הוא, מעדותו של המפקח עולה, כי גם בעסקים אחרים נערכת ביקורת (פרוטוקול עמוד 8 שורה 24). עוד עולה, כי אכן מספר המפקחים מועט. אין בכך כדי להביא לביטול כתב האישום. אכן ראוי, כי חוקים שנחקקו על ידי הכנסת יאכפו. יחד עם זאת, היעדר אמצעי אכיפה, דהיינו, מספר הולם של פקחים, אינו מצדיק ביטול הפעילות (הדוחות) שבסופו של דבר בוצעה. המפקח קיבל מסלול שבו היה עליו לפקח. במסלול זה נמצא העסק. העסק היה פתוח ופעל כאמור. בנסיבות אלה, אין פגם בדוח שנרשם לנאשם. אף הטענה של בא כוח הנאשם לפיה, מדובר בשכונה בעלת צביון שאינו דתי הסמוכה לשכונה ערבית, אין בה כדי לשנות את האיסור הקבוע בדין.

סוף דבר

  1. אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום לפי סעיף 9, 9א', 26(א) ו- 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.
  2. בהסכמת הצדדים, אין הם מוזמנים להקראת הכרעת הדין וזו נשלחת להם בדואר. התיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 10.10.12 בשעה 14:00.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ב , 3 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
14/03/2011 החלטה מתאריך 14/03/11 שניתנה ע"י דיתה פרוז'ינין דיתה פרוז'ינין לא זמין
15/03/2011 אישור מסירה פקס דיתה פרוז'ינין לא זמין
06/09/2011 החלטה מתאריך 06/09/11 שניתנה ע"י אייל אברהמי אייל אברהמי לא זמין
13/11/2011 החלטה על בקשה של מאשימה 1 הזמנת עדי תביעה 13/11/11 אייל אברהמי לא זמין
21/01/2012 הוראה לבא כוח מבקשים להגיש סיכומים אייל אברהמי לא זמין
23/08/2012 החלטה מיום 23.08.12 אייל אברהמי לא זמין
03/09/2012 הכרעת דין מתאריך 03/09/12 שניתנה ע"י אייל אברהמי אייל אברהמי צפייה
16/10/2012 הוראה לנאשם 1 להגיש התחייבות מעברה אייל אברהמי צפייה
18/11/2012 הוראה לנאשם 1 להגיש התחייבות מעברה אייל אברהמי צפייה
26/01/2014 החלטה מתאריך 26/01/14 שניתנה ע"י אייל אברהמי אייל אברהמי צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מאשימה 1 מדינת ישראל חן אביטן
נאשם 1 אסף בורדוגו יעקב פודים