1. הנאשם הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951 (להלן: החוק), בכך שהפעיל את חנותו בליל שבת 26.6.09 בשעה 23.30.

2. לאחר הרשעתו נקבעה ישיבה לצורך טיעונים לעונש . ב"כ המאשימה באותו מעמד, חלף הקראת סיכומים שערכה בכתב, הגישה לי אותם והם סומנו. ב"כ הנאשם טען בעל פה באותו מעמד.

3. ב"כ המאשימה טענה ביקשה להטיל על הנאשם את העונש המקסמילי הקבוע בחוק ועומד על סכום של כ 14,400 ₪, תוך שהיא מדגישה שלושה טעמים כדלקמן: ראשית הנאשם יכול היה לשלם את הקנס המנהלי שעמד על כ -5000 ₪ אך הוא ביכר להשפט וניהל הליך משפטי ארוך תוך שבו העלה טענות שלא היה להם כל בסיס. שנית טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם למעשה עשה דין לעצמו תוך שהוא מתעלם מהוראות החוק. הנימוק השלישי שהעלתה, היה חשיבות הערכים המוגנים המגולמים בחוק. לנוכח כל אלה ביקשה להטיל עליו את הקנס המירבי וכן להטיל עליו התחייבות להמנע מביצוע עבירות על חוק שעות עבודה ומנוחה לפי סעיף 72 לחוק העונשין.

4. ב"כ הנאשם טען מנגד כי מדובר באדם צעיר שביקש לפרנס עצמו ומצא את עבודתו בעסק שהקים. מקומות רבים פתוחים בירושלים, ובארץ בשבת ואין מי שפועל לסגירתם. איתרע מזלו של הנאשם וחנותו היתה במסלול שבו הלך הפקח . מדובר למעשה באכיפה סלקטיבית, כפי שטען בטיעוניו בהכרעת הדין אף שטענה זו לא נתקבלה לצורך זיכויו.

5. גזר הדין דלהלן, הינו על יסוד הראיות שנשמעו וטיעוני הצדדים, ולבקשתם הוא נשלח להם בדואר.

גזר דין

6. מדיניות הענישה הראויה היא זו שתקדם את הגשמת תכלית החוק, בכללותה, תוך התייחסות למקרה הספציפי. בעניינו תכלית החוק היא להבטיח מנוחה ביום המנוחה השבועי שהוא יום השבת. יום מנוחה אחד ואחיד שיחול על כולם. יום בעל אטמוספרה של שלווה והרמוניה קהילתית, יום בו האווירה תהיה רגועה בשונה משאר ימות השבוע הסואנים.

7. אכן לחובתו של הנאשם יש להביא בחשבון, את העבירה וחומרתה. מדובר בעבירה בעלת אופי כלכלי והפסיקה קבעה כי יש להעניש עליה בקנסות הולמים, כדי להביא לכך שלא תהא כדאית. הנאשם נשכר כמובן מהפעלת החנות בשבת. ענישה מקלה יכולה להוות תמריץ לעבור על החוק הואיל ובצידה רווח כספי. נכון להטיל על הנאשם קנס כספי משמעותי, מה גם שהנאשם לא הביע חרטה. הקנס המירבי, ביחס לעבירה הקבוע בדין עומד על כ -14,400 ₪.

נעיר כי הנאשם זכאי להביא את טיעוניו, בפני ביה"ד. ענין זה אינו נזקף לחובתו אף שהודיה בשלב מוקדם, יכולה להזקף לזכותו.

8. יש גם לזכור כי בחוק עבירות מנהליות נקבע שאין לפסוק, עת נאשם בוחר בהליך פלילי חלף הליך מנהלי, קנס שיפחת מהקנס המנהלי (סעיף 14 לחוק עבירות מנהליות). אכן נכון שניתן להפחית את הקנס, מסיבות מיוחדות, המצדיקות זאת. יחד עם זאת במקרה זה, כפי שאפרט להלן, אין לטעמי נסיבות מיוחדות מעין אלה. במקרה דנן הקנס המנהלי עומד על כ 5,000 ₪.

9. יש לזקוף לזכותו של הנאשם את עברו. מדובר באיש צעיר ללא כל עבר פלילי. את העבירה בה הורשע, ביצע בעצמו ולא באמצעות אחרים. הטענות שהעלה בענין אופי פעילות העסק נדחו בסופו של דבר, אך בהחלט לא ניתן לומר כי מדובר היה בטענות בעלמא (במובחן מטענת האכיפה הסלקטיבית).

10. בסופו של דבר לאחר איזון בין טענות הצדדים אני סבור שיש להטיל על הנאשם קנס של 7,000 ₪ שישולם תוך 45 יום מיום שיומצא לו גזר הדין. לא ישולם הקנס הנ"ל במועד שנקבע כאמור, הרי שהנאשם יאסר חלף הקנס ל – 30 יום תמורתו.

כמו כן, על פי סעיף 72 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, יחתום הנאשם על התחייבות בסכום של 10,000 ₪ למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה דומה לזו נשוא כתב האישום. ככל שיעבור עבירה כזו בתוך התקופה הנ"ל הרי שיהיה עליו לשלם סכום של 10,000 ₪ תוך המועד שידרש. לא יחתום על התחייבות כאמור יאסר בגין כך למשך 30 יום. היה והנאשם יחוייב לממש את ההתחייבות ולא יעשה כן, יאסר בגין כך למשך 45 יום.

ניתן היום, ל' חשוון תשס"ג, 16 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים ולבקשתם נשלח להם בדואר.