1. כנגד הנאשם 2, עדי סעדיה אמזלג (להלן – הנאשם) הוגש כתב אישום בגין עבירה על הוראות סעיפים 5 ו - 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 וכן סעיפים 15 ו – 2(א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 העוסקים באחריות נושא משרה בתאגיד.

2. במסגרת הכרעת הדין הגיעו הצדדים להסדר טיעון פתוח לגבי הנאשמת 1. לאחר הכרעת הדין, ביקש ב"כ הנאשמים לשלוח את הנאשם 2 לקבלת תסקיר מבחן ובהתאם לדחות את שלב הטיעונים לעונש לאחריו.

3. ב"כ המאשימה התנגד לבקשה לשלוח את הנאשם 2 לתסקיר.

4. טיעוני המאשימה בתמצית-

א. אין מקום להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם.

ב. הכלל המנחה בעניין הוא כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. עקרון זה הובהר על ידי בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ונקבע כי הסמכות הנתונה לבית הדין להסתפק במבחן ללא הרשעה יפה למקרים חריגים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות זו, כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל ופוגע בשורת השיוויון בפני החוק.

ג. כלל הנסיבות אשר פורטו על ידי הנאשם, כגון היותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, בעל חברת כח אדם המתנדב במסגרות שונות או אף הודאתו הינן נסיבות שיכולות להישקל עת בודקים את חומרת העונש אולם אין בהן כדי למנוע הרשעתו. המאשימה סבורה כי לא זה המקרה בו הרשעה תהווה "מכת מוות" לנאשם.

ד. בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (פ"ד נב (3) 337) נקבע כי בקיומם של שני גורמים מצטברים תתאפשר המנעות מהרשעה – הראשון קובע כי על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני קובע כי סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסויים, על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים כגון מהותה של העבירה והצורך בהרתעת רבים.

ה. בענייננו, אין המדובר בחריג המצדיק המנעות מהרשעה, שכן עבירות מהסוג דנן נעברות לא אחת על ידי אנשים נורמטיביים, לכאורה. התנאים המצטברים שנקבעו בהלכת כתב אינם מתקיימים בענייננו באשר לשיקום הנאשם ואין כל אינדיקציה כי הרשעתו תפגע במטה לחמו או בשיקומו התעסוקתי.

ו. להרתעה תפקיד חשוב בעניינו של הנאשם, מתצהירו של הנאשם עולה כי בשנים 2007-2005 שימש כמנכ"ל הנאשמת ובסד זמנים זה הוטלו על הנאשמת שני קנסות נוספים בנוסף לעבירה מושא כתב האישום.

ז. הנאשם קשור קשר הדוק לביצוע העבירה, נחקר במשרדי הנאשמת והציג עצמו כמנכ"ל הנאשמת. בתיק מצוי ייפויי כח מהנאשמת עבור הנאשם המאפשר לו ליתן עדות מול משרד התמ"ת וכן ייפוי כח לייצג את החברה ולמסור פרטים בחקירה. הנאשם ידע, בחקירתו, לנדב פרטים רבים והפגין ידע רב ביחס לעובדים, זמני העסקתם, מפרעות ותשלומים שבוצעו, ניכויים שהורדו וכד'. במספר הזדמנויות מספק חקירתו בגוף ראשון "הנני רשאי על פי נוהל להוריד... וכך פעלתי".

ח. הנאשם טוען להיותו בעלים ומנהל של חברת כח אדם. בית הדין הארצי קבע כי אין בחששו של קבלן מפגיעה ביכולת התקשרותו עם גופים ציבוריים בכדי להביא לביטול ההרשעה. (ע"פ 29/05 סמי סויסה נ' מדינת ישראל)

ט. מדובר בעבירה כלכלית ממנה הופקה תועלת כלכלית מקום בו בוצעו עבירות שכר מינימום וניכוי שלא כדין. בית הדין הארצי, כמו גם בית המשפט העליון, עמדו לא פעם על תכליתו של חוק עובדים זרים וחשיבותו להגנה על עובדים אלה, המהווים אוכלוסיה חלשה, והעבירות על החוק הוכרו על ידי בתי המשפט כמכת מדינה וכעבירות כלכליות לגביהן הענישה צריכה להיות כלכלית ומרתיעה ביסודה.

י. המנעות מהרשעתו של הנאשם תפגע באופו מהותי בשיקולי הענישה ובמיוחד בשיקול ההרתעה. בענייננו, מדובר בכתב אישום יזום שהוגש לאחר שהנאשמת עברה שלוש עבירות במהלך שלוש שנים. הנאשם שימש כמנהל הנאשמת בעת ביצוען של 3 עבירות לפחות ואין המדובר במעידה חד פעמית.

יא. לאור כל האמור עולה כי הנאשם אינו עומד בתנאים המצדיקים את בחינתה של סוגיית אי ההרשעה ומשכך, אין מקום להורות על הגשת תסקיר ללא הרשעה בעניינו.

5. טיעוני הנאשם בתמצית –

א. הנאשם הודה ונטל עליו אחריות בנוגע לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ב. כתב האישום עצמו מגולל טענות נגד הנאשמים שאינן נמצאות ברף העליון של החומרה – עבירה אחת מייחסת לנאשמת אי תשלום שכר מינימום עבור חודש אחד בלבד והעבירה השנייה מייחסת לה ניכוי משכרו של העובד בגין הוצאות מגורים מבלי שסופקו לו מגורים, אולם מדובר בטעות בתום לב במשרדי הנאשמת לאחר שלא הוזן הנתון כי העובדים בחרו לשכור מגורים משלהם ולא השתמשו במגורי הנאשמת.

ה. הנאשם הואשם עקב תפקידו כנושא משרה, כמנהל החברה. הנאשם אינו בעל מניות בחברה ולא הפיק תמורה כלשהי מביצוע העבירות ועל כן, הטיעונים שמעלה המאשימה לפיהן מדובר בעבירה כלכלית אשר יש להחמיר לגביה בענישה, אינם רלוונטיים לעניינו של הנאשם.

ו. הנאשם מואשם באי מימוש החובה לפקח ולעשות כל שנדרש למנוע את העבירה. עבירה זו הינה עבירה פחותה מהעבירות המיוחסות לנאשמת וטענות המאשימה לפיהן אין לאפשר קיום תסקיר מבחן, מתייחסות לנאשם כאילו הוא עצמו ביצע את העבירות הכלכליות.

ז. אזכורי הפסיקה אותם מצטטת המאשימה מלמדים על כך שהפסיקה הכירה באפשרות להימנע מהרשעת הנאשם, במקרים דומים למקרה שלפנינו.

ח. מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, שהיה אחראי על ניהול מאות עובדים בחברה הנאשמת, באופן שהיה קשה שבעתיים לפקח על כל עובד וברמה הפרטנית, בפרט כאשר מדובר במקרי קצה ולא לעבירות חוזרות ונשנות.

ט. הנאשם עוסק בתחום ניהול חברות כ"א החל משנת 1996 ומעולם לא היה מקרה אחד בו הוא או החברות שניהל הורשעו בעבירה פלילית כלשהי ובכלל זה גם לא עבירות מתחום דיני העבודה. במהלך השנים סיפק הנאשם שירותים לחברות ממשלתיות רבות, לרבות משרד ראש הממשלה.

י. הנאשם משרת כקצין מילואים בחטיבת חי"ר ומתעתד להירשם ללימודי משפטים ולעסוק בתחום דיני העבודה, תחום בו צבר ניסיון רב. הנאשם עוסק ופועל רבות למען הקהילה בה הוא חי, מכהן כיו"ר וועדת תרבות ביישוב בו גר ולאחרונה מונה כממלא מקום יו"ר קהילה, והינו חבר בהנהגת ההורים בבית הספר ביישוב בו מתגורר – כל הפעילויות הללו בהתנדבות מלאה.

יא. הרשעת הנאשם תגרום נזק בלתי הפיך למקור פרנסתו, למוניטין שלו ולתכניותיו לעתיד. ב"כ הנאשם הגיש פנייה ללשכה המשפטית במשרד הפנים בבקשה לבחון את עמדתה בנוגע לקיום תסקיר מבחן אולם הפנייה נדחתה מנימוקים לאקוניים.

יב. עריכת תסקיר איננה מביאה בהכרח לאי הרשעת הנאשם אלא למתן הזדמנות לנאשם למצות את זכותו להישמע ולאפשר בחינה מעמיקה יותר בעניינו בטרם יחרץ גורלו.

הכרעה -

6. סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול הרשעתו של נאשם, לפני מתן גזר הדין, וזאת בכפוף לקבלת תסקיר מבחן, וכך קובע הסעיף –

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור. "

7. בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, נפסק כי הימנעות מהרשעה הינה אפשרית בהתקיימם של שני תנאים מצטברים. ראשון, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני - כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש מקום, בשלב זה, ובטרם הכרעת הדין, להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. בנסיבות המקרה דנן, בהן אין לנאשם עבר פלילי והוא הודה בעבירות המיוחסות לו בהזדמנות הראשונה, כאשר נטען לחשש שההרשעה תגרום לו נזק חמור, הנני סבורה כי יש מקום לשקול את העמדתו למבחן על פני הרשעתו.

9. לאור האמור- הנני מפנה את הנאשם 2 – עדי סעדיה אמזלג - לקבלת תסקיר של קצין מבחן בעניינו.

10. שירות המבחן יצור קשר עם הנאשם לפי הפרטים שפורטו לעיל לשם עריכת תסקיר בעניינו.

11. שירות המבחן מתבקש לערוך את התסקיר עד ליום 21.10.12 ולהעבירו לבית הדין.

12. לעיון עם קבלת התסקיר ולא יאוחר מיום 22.10.12.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.