לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

גזר דין – נאשם 2

1. בתיק זה הוגש כנגד הנאשמים ענבר שירותי כח אדם בע"מ ועדי סעדיה אמזלג כתב אישום בו יוחס להם ביצוע עבירת העסקת עובדים זרים שלא כדין ואי תשלום שכר מינימום. לנאשם, עדי סעדיה אמזלג, אשר במועדים הרלוונטים לכתב האישום שימש כמנכ"ל הנאשמת, יוחסו עבירות הפרת אחריות נושא משרה ומנהלים לפי סעיפים 5 ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים) ועל פי סעיפים 5 ו – 2(א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 (להלן- חוק שכר מינימום).

2. במסגרת דיון ההקראה שהתקיים ביום 27.10.11, הודו הנאשמים בעובדות המפורטות בכתב האישום. ביום 6.5.12 הורשעה הנאשמת, ענבר שירותי כח אדם בע"מ, בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום וביום 6.8.12 ניתן גזר דין כנגדה. באשר לנאשם, עדי סעדיה אמזלג (להלן – הנאשם) הוסכם כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב באשר לאפשרות מתן תסקיר ללא הרשעה.

3. ביום 4.9.12, לאחר שהצדדים הגישו את טיעוניהם, ניתנה החלטה בה נקבע שהנאשם יופנה לקבלת תסקיר קצין מבחן בעניינו. מתסקיר שירות המבחן שהתקבל (להלן – התסקיר) עולה כי הנאשם בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת בעברו כקצין לוחם, תורם מזמנו הן ליחידת המילואים בה הוא משרת שירות מילואים פעיל והן במסגרת ההתנדבותית ביישוב בו הוא מתגורר. הנאשם קיבל אחריות למעשיו ועושה מאמץ כמנהל בחברות שבבעלותו לאתר כשלים אפשריים על מנת שהעבירות בהן מואשם לא יישנו.

הנאשם הביע בפני קצינת המבחן חשש מהרשעתו בדין, הן בשל הפגיעה בדימויו העצמי והן בשל הפגיעה בפרנסתו וברצונו ללמוד משפטים. קצינת המבחן המליצה שלא להרשיע את הנאשם וזאת על מנת שלא לפגוע בפרנסתו ובתכניותיו העתידיות.

4. בא כח הנאשם ביקש מבית הדין לאמץ את המלצת קצינת המבחן ואילו ב"כ המאשימה ביקש כי הנאשם יורשע בדין. טיעוני הצדדים נשמעו בישיבת יום 31.10.13 וכלהלן –

5. טיעוני המאשימה בתמצית –

א. בית הדין מתבקש שלא לאמץ את האמור בתסקיר ולהרשיע את הנאשם. המדובר בכתב אישום יזום ובנאשם אשר הודה במיוחס לו בכתב האישום – אי תשלום שכר מינימום וניכוי יתר בגין הוצאות מגורים.

ב. ההלכה הפסוקה קובעת מהם השיקולים שעל בית הדין להביא בחשבון שעה שהוא מתבקש על ידי נאשם להימנע מהרשעתו חרף הודאתו בכתב האישום והמקרה שלפנינו אינו נופל בגדר המקרים שיש להימנע בגינם מהרשעה.

ג. לולא היה מוגש כתב אישום בתיק זה, הקנסות שהיו מוטלים על הנאשם היו משמעותיים ביותר. כעת מבקש הנאשם להימנע מהרשעתו ובכך גם לחסוך תשלום קנס שכן לא ניתן להטיל קנס אם לא יורשע הנאשם.

ד. כתוצאה מביצוע העבירה נגרם נזק הן לעובד הזר שזכויותיו נפגעו והן לעובדים הישראליים שמקומות עבודתם נפגעו משום שאינם יכולים להתחרות בתנאי עבודתם של העובדים הזרים. באשר לסיבות שהביאו לביצוע העבירה על ידי הנאשם פסקו בתי הדין שכאשר מדובר בעבירה ממניע כלכלי הנעשית במסגרת עיסוקו של הנאשם, מהווה הדבר נסיבה לחומרה וכך בענייננו.

ה. צו מבחן שתוצאתו של"צ חותר תחת תכלית החקיקה ואין לנקוט בו אלא בנסיבות יוצאות דופן ולאחר איזון בין הנזק שייגרם לנאשם מההרשעה לעומת העניין הציבורי.

ו. התסקיר עומד על כך שלנאשם עלול להיגרם נזק כתוצאה מהרשעה. המאשימה אינה כופרת בכך שאכן נזק מסויים ייגרם, אולם אין המדובר בנזק כה חריג וקיצוני המצדיק הימנעות מהרשעה. לפיכך, יש להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו קנס בשיעור 60,000 ₪. ככל שהנאשם לא יורשע יש לחייבו לחתום על התחייבות לפיה לא יעבור, במשך שלוש השנים ממועד מתן גזר הדין, עבירות על חוק שכר מינימום ועל חוק עובדים זרים.

ז. במסגרת גזר דין שניתן בימים האחרונים על ידי השופטת אנגלברג בתיק הע"ז 1031/08 נדחתה בקשת המאשימה שלא להימנע מהרשעת הנאשם ובית הדין קיבל את המלצת תסקיר המבחן והחליט שלא להרשיע את הנאשם. יחד עם זאת, קבע בית הדין כי המלצת שירות המבחן באשר להיקף שעות העבודה לתועלת הציבור אינה מספיקה כשמביאים בחשבון את חומרת העבירה ואת העניין הציבורי וקבע כי הנאשם ישרת 300 שעות לתועלת הציבור ולא 150 כפי שהמליץ שירות המבחן. למצער ובאם לא תתקבל עמדת המאשימה שיש להרשיע את הנאשם בתיק זה, מתבקש בית הדין להגדיל את היקף השעות שהומלץ על ידי שירות המבחן.

6. טיעוני הנאשם בתמצית –

א. יש לאמץ את האמור בתסקיר ולהימנע מהרשעתו של הנאשם.

ב. הנאשם לא היה הבעלים של החברה הנאשמת ולא היה לו רווח או תמורה מלבד היותו שכיר בחברה.

ג. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מדובר במעידה חד פעמית של נאשם שאין לו כל עבר פלילי יש מקום להימנע מהרשעה וזהו המקרה שלפנינו.

ד. הנאשם הינו אדם נורמטיבי, מעורב ותורם בחיי הקהילה ומשמש יו"ר ועדת קהילה במושב בו הוא מתגורר. כמו כן, הנאשם משרת במילואים כמ"פ ומבצע שירות מילואים פעיל ממושך מדי שנה.

ה. הנאשם הינו בעלים של חברת כח אדם והרשעה עלולה לפגוע קשות באפשרות קבלת רשיון להמשך פעילות החברה.

ו. לא בכדי התסקיר ממליץ על אי הרשעה בדין. יש מקום ליתן משקל של ממש לתסקיר ואין זה ראוי שהמאשימה דוחה את התסקיר ללא הנמקה. התנגדות המאשימה להיקף השל"צ שהוצע במסגרת התסקיר, לא נומקה אף היא.

ז. מדובר בעבירה שנעברה בחודש יולי 2007, לפני למעלה מ- 6 שנים. משהנאשם הודה בעובדות כתב האישום ולקח אחריות על מעשיו ומשהינו ללא עבר פלילי ועם עתיד בתחום העיסוק הקשור קשר ישיר לרשיון בתחום כח האדם, יש לשאלת ההרשעה משמעות מהותית.

דיון והכרעה –

7. סעיף 71 א' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין) קובע כדלקמן –

"(ב) מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, כדין צו מבחן.

(ג) בית המשפט לא יתן צו שירות אלא לאחר ששוכנע על פי תסקיר של קצין מבחן שנעשו סידורים על פי תכנית מפורטת שיאפשרו לנידון לעשות את השירות".

סעיף 71 א' לחוק העונשין שהובא לעיל קובע הסדר של אי הרשעה והטלת שירות לתועלת הציבור. הסדר אחר לאי הרשעה מצוי בפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, שם נקבע –

"1. הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אפיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי , לפי דעתו, להעמיד את העבריין במבחן, רשאי בית המשט לעשות אחת מאלה:

(1) להרשיעו ולהורות כל אחד מאלה:

.......

(2) ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה.

2. לא יתן בית משפט צו מבחן אלא לאחר קבלת תסקיר בכתב מקצין מבחן שנתמנה לפי פקודה זו".

8. על תכליתה של ההרשעה הפלילית במסגרת ההליך הפלילי עמד בית המשפט העליון בע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (פורסם בנבו) –

"ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה, הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת, תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית, אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת".

(ר' גם רע"פ 1666/05 סטבסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 3871; ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלונים, תק-על 2006(1) 3685).

9. למרות האמור לעיל, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי, המחייב הרשעה בעקבות הוכחת אשמה. במצבים אלה, כאשר עלול להיווצר פער בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלת האינטרס הציבורי בהרשעה, יש בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין. בהכרעה בענין זה נקבע כי –

"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במישנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מן ההרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך של הרשעת העבריין". (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פד"י נד(3) 685).

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, (פ"ד נב(3) 337), נפסק כי הימנעות מהרשעה הינה אפשרית בהתקיימם של שני תנאים מצטברים. ראשון, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני - כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

מן הכלל אל הפרט -

10. לאחר שעמדנו על המסגרת הנורמטיבית ולאחר עיון בטיעוני הצדדים ובפסיקה אליה התייחסו שני הצדדים ולאחר ששקלתי האם ההרשעה במקרה זה עלולה לפגוע בשיקום הנאשם והאם מתקיימים בעניינו התנאים הנדרשים בפקודת המבחן לעניין אופיו, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית, טיב העבירה והנסיבה המקלות של ביצוע העבירות – מצאתי כי ראוי ונכון להימנע מהרשעת הנאשם ולהלן נימוקיי -

א. עיון בתסקיר מעלה כי עסקינן באדם מן היישוב, בן 39 נשוי ואב לשלושה ילדים, נעדר עבר פלילי והבעלים של שתי חברות כח אדם פעילות. בתסקיר מצויין שהנאשם שירת בצבא כקצין ולוחם וכיום משרת שירות מילואים פעיל ותורם ככל יכולתו ובכל דרך אפשרית לגדוד בו הוא משרת. כמו כן, הנאשם הינו פעיל חברתית ביישוב בו הוא מתגורר ופועל בהתנדבות מלאה לטובת רווחת היישוב ותושביו.

ב. הנאשם לקח אחריות על הכשל שהתרחש בתשלום לעובדים והבין את הבעייתיות באי תשלום שכר מינימום והפגיעה באוכלוסייה החלשה כתוצאה מכך. הנאשם אף ציין כי מדובר בכשל נקודתי שאינו מאפיין את התנהלותו.

ג. מן התסקיר עולה כי הנאשם חש תחושת בושה ואשמה נוכח האישומים המיוחסים לו וההליך המשפטי המתנהל כנגדו שכן מהות האישומים עומדת בניגוד לתפיסתו העצמית כאדם הומני, פעיל חברתית ומסייע לאוכלוסייה במצוקה ולפליטים באמצעות עמותות לזכויות אדם.

ד. הרשעת הנאשם עלולה לפגוע במטה לחמו ובעתידו שכן אחד מתנאי הסף לרישוי חברות כח אדם הינו שהאדם לא הורשע בפלילים בחמש שנים שקדמו לבקשת הרישיון. באם יילקח רישיונו של הנאשם, לא יוכל הוא להמשיך ולהחזיק בחברות כח האדם שבבעלותו ומלבד הפגיעה בנאשם עצמו ובפרנסת משפחתו, עלולים להיפגע גם העובדים המועסקים על ידו.

ה. הנאשם ביצע את העבירות מושא כתב האישום בשעה שהיה נושא משרה בחברה הנאשמת ולא בעלים שלה, העבירות נעברו לפני כשש שנים ומהוות מעידה חד פעמית.

11. לאור כל האמור ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות האירועים לרבות -

(א) מועד ביצוע העבירה – שנת 2007, דבר המפחית בהרבה מגורם ההרתעה;

(ב) העובדה שהחברה הנאשמת הורשעה ונגזר דינה;

(ג) האמור בתסקיר המבחן, בדבר לקיחת האחריות של הנאשם על מעשיו, חרטתו הכנה וההסבר למעשיו וכן הפגיעה בעתידו בשל אי היכולת להחזיק ברישיון לניהול חברת כח אדם עם הרשעה פלילית.

שוכנעתי שהמקרה מושא כתב האישום מצדיק הימנעות מהרשעת הנאשם.

12. אציין כי טענת המאשימה לפיה הימנעות המרשעת הנאשם תוביל לתוצאה בה למעשה הנאשם לא נענש שכן לא ניתן לפסוק תשלום קנס בהיעדר הרשעה, אינה מקובלת עליי והנני דוחה אותה מכל וכל. פסיקת שעות עבודה לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף שנקבע בתסקיר יכול ותהיה שקולה לתשלום קנס ולעיתים אף יותר. בעוד בהטלת קנס סובל הנאשם בלבד, מעונש השל"צ נהנית החברה כולה והערך הציבורי שמופק מפסיקת שעות לתועלת הציבור יכולה, במקרים מסוימים, אף לעלות על הטלתו של קנס.

13. סוף דבר –

א. הנני קובעת כי הנאשם ביצע עבירות הפרת אחריות נושא משרה ומנהלים לפי סעיפים 5, 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים ועל פי סעיפים 5 ו – 2(א) לחוק שכר מינימום, אך נמנעת מהרשעתו.

ב. למרות בקשתה של המאשימה, לא מצאתי נימוק ממשי להגדיל את מסגרת השעות לטובת הציבור שנקבעה בתסקיר שירות המבחן ולפיכך, הנני מטילה על הנאשם עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות, מינימום 16 שעות שבועיות, אשר יבוצע על פי הנחיית שירות המבחן במסגרת פנימיית בית הנער במושב עין ורד.

ג. הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר הצו לביצוע שירות לתועלת הציבור הוא צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71ד' לחוק העונשין: ביטול צו השירות, הרשעה בעבירה שביצע ולגזירת העונש בגינה.

ד. הנאשם יחתום על התחייבות לפי סעיף 72 (ב) לחוק העונשין בתוך 14 יום מקבלת פסק הדין. אם הנאשם יעבור עבירה על חוק עובדים זרים ו/או חוק שכר מינימום בתוך שנה ממועד מתן פסק הדין יושת עליו קנס בסך 60,000 ₪.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, (14 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.