האם גמלאות שיקום ששולמו מכח פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי"), הדן בנכות כללית, הינם "ברי שיבוב", לפי ההסכם רב השנים בין התובע לבין המבטחות בעניין תביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד")? זו השאלה הניצבת לפתחי בתיק זה.

העובדות והטענות בקצרה:

1. בפניי תביעת שיבוב ע"ס של 458,992 ₪, שעניינה תגמולי נכות כללית ששילם, משלם וישלם התובע (להלן- "המל"ל") לגב' קורליאנדצ'ק מאיה (להלן- "הנפגעת") שנפגעה בתאונת דרכים ביום 15.4.01 בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב מס' 1012217 (להלן- "הרכב") שהיה נהוג על ידי הנתבע 1. הנתבעת 2 הייתה המבטחת בביטוח חובה של הרכב (להלן- "המבטחת").
2. התביעה הוגשה לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, ולחלופין - מכח ההסכם רב השנים בין המל"ל לבין המבטחות בעניין תביעות לפי חוק הפלת"ד שהיה בתוקף החל משנת 1979 ועד הגיעו לסיומו ביום 26.1.09 (להלן- "ההסכם").
3. בעקבות התאונה הגישה הנפגעת תביעה לקצבת נכות כללית. המל"ל קבע כי לנפגעת נותרה נכות רפואית יציבה בגין התאונה בשיעור של 55% ודרגת אי כושר של 75% לצמיתות.
4. כאמור, המל"ל משלם לנפגעת בגין התאונה קצבת נכות כללית. כמו כן, שילם המל"ל לנפגעת דמי שיקום עבור אבחונים וטיפולים במרכז שפיצר, קורס פסיכומטרי, שכ"ל בהשכלה גבוהה ומחשב נישא.
5. ביום 10.8.10 נתקבלה במשרד ב"כ המל"ל, המחאה מטעם אבנר ע"ס של 302,943 ₪ לכיסוי דרישת המל"ל בגין גמלת נכות כללית. אולם, המבטחת דחתה דרישת המל"ל לשיבוב בגין דמי שיקום, שכן לשיטתה, לא היה מקום לתשלום אותה גמלה ו/או כי המל"ל שילם גמלה זו כמתנדב ושלא כדין, ולחלופין - לשיטתה, מדובר בגמלה בעין שאינה ברת שיבוב על פי החוק ו/או ההסכם.
6. ביום 24.1.13 הגיש המל"ל כתב תביעה מתוקן הנסמך על העילה ההסכמית בלבד, וזאת אך ורק בגין גמלת השיקום ששילם המל"ל לנפגעת בעקבות התאונה, שתשלומה שנוי במחלוקת.
7. לאחר שהודיעו הנתבעים על הסכמתם להצעת בית המשפט, לפיה יינתן בתיק פסק דין מנומק על יסוד סיכומים בכתב והחומר שבתיק, הודיע המל"ל אף הוא על הסכמתו, אך ביקש כי יצורפו לסיכומים בכתב מוצגים מטעם הצדדים. בהחלטתי מיום 4.3.13 הוריתי לב"כ המל"ל להמציא לתיק ולצד שכנגד את אותם מוצגים שעדיין אינם מצויים בחומר שבתיק, עליהם הוא מבקש להסתמך בסיכומיו. מוצגי המל"ל הוגשו על ידו ביום 18.3.13.
8. המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה בשאלה אם תגמולי השיקום ששולמו לנפגעת בענף נכות כללית, הינם ברי שיבוב על פי ההסכם רב השנים בין המל"ל לבין המבטחות.
9. המל"ל טוען כי תגמולי השיקום הינם ברי שיבוב על פי ההסכם, ואינם מהווים גמלה בעין כטענת הנתבעים, המוחרגת מתחולת ההסכם שבין הצדדים. המל"ל תמך טענתו בע"א 3013/01 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז(1) 135 (2002) (להלן: "ע"א 3013/01"), שם קבע כב' השופט י. אנגלרד כי יש לפרש בצמצום את המונח 'גמלה בעין' באופן שבגדר זה תבואנה רק גמלאות המנויות בסעיף 86 שבפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי ואשר הוגדרו שם במפורש כגמלאות בעין (פסקאות 17 ו- 19 לפסק הדין).
10. מנגד, טוענים הנתבעים כי אין המל"ל זכאי לדרוש שיבוב של גמלאות שיקום המשולמות במסגרת נכות כללית מהטעמים הבאים:

א. הודאת בעל דין;

ב. החרגת דמי שיקום רפואי ומקצועי מגדר ההסכם, בהסכמת הצדדים להסכם זה;

ג. נוהג שלא לדרוש שיבוב של גמלאות שיקום;

ד. מדיניות משפטית ותקנת הציבור - גזירה שווה בין שיקום מקצועי במסגרת נכות כללית לבין שיקום מקצועי לנפגעי עבודה.

אדון תחילה בשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים והיא האם דמי שיקום המשולמים במסגרת תביעת נכות כללית הינם ברי שיבוב עפ"י ההסכם רב השנים בין המל"ל למבטחות.

האם דמי השיקום מהווים גמלה בעין?

1. סעיף 3 להסכם השיפוי רב השנים בין המל"ל לבין המבטחות קובע כי חובתה של חברת הביטוח לשפות את המל"ל, קמה בהתקיים התנאים הבאים: הראשון, המל"ל שילם או משלם גמלאות לנפגע בתאונת דרכים על פי הוראות החוק; והשני, המבטחת אחראית לפצות את הנפגע מכח הוראות הדין, לרבות חוק הפלת"ד, מכח היותה מבטחת של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונת דרכים, בגינה משולמות הגמלאות לנפגע. וזו לשונו של סעיף 3 להסכם רב השנים (שבינתיים בוטל וחלף מן העולם):

"שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גמלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן- התביעה) והחברה אחראית – על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהייתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן:

(1) כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב - 62.5% מסכום התביעה.

(2) כאשר הנפגע אינו הנוהג בכלי הרכב – 80% מסכום התביעה."

1. סעיף 2 להסכם השיפוי הנ"ל קובע כי המונחים "גמלה" ו- "מעביד" יפורשו בהתאם להגדרה שבסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
2. סעיף 82(ב) מגדיר גמלה כ- "שווי הכספי של גמלאות, להוציא גמלה בעין, שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק, לרבות תמורת דמי פגיעה...", היינו: גמלה בעין הוצאה מהגדרת המונח 'גמלה' על פי ההסכם.
3. גמלה בעין מוגדרת בסעיף 86 בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, כגמלה לשם "ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי".
4. בע"א 3013/01 דן בית המשפט העליון, מפי כב' השופט י. אנגלרד, בשאלה אם גמלה סיעודית נופלת לגדר גמלה בעין, וככזו מוחרגת מהוראות הסכם השיפוי בין הצדדים, או שמא אין מדובר בגמלה בעין, ובמקרה כזה, זכאי המל"ל לשיבוב בגין הגמלאות.
5. כב' השופט אנגלרד קבע להלכה כי גמלה סיעודית אינה נופלת לגדר 'גמלה בעין', ולכן אינה מוחרגת מהסכם השיפוי בין המל"ל לבין המבטחות, בציינו את הדברים הבאים:

"שתי הערכאות היו מודעות לכך כי קשה לתאם בין ההסדרים המיוחדים של גמלה סעודית ובין המושג גמלה בעין. לטעמי כאמור, יש לפרש את המושג על פי משמעותו המצומצמת בהוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. הכוונה היא איפוא לגמלאות המנויות בסעיף 86 בפרק ה' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 לגבי נפגעי עבודה והמוגדרות במפורש כגמלאות בעין, דהיינו גמלה לשם ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. נמצא כי גמלה סעודית מלכתחילה אינה כלולה במושג גמלה בעין כמשמעותו בהוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין." (ע"א 3013/01 לעיל, פסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט אנגלרד).

1. המל"ל מבקש להיבנות מדבריו אלו של כב' השופט אנגלרד, לביסוס טענתו כי דמי שיקום המשולמים במסגרת ענף נכות כללית, להבדיל מגמלאות שיקום המשולמות בגין פגיעה בעבודה, הינן ברות שיפוי על פי ההסכם.
2. אין בידי לקבל הבחנה זו. את דבריו של כב' השופט אנגלרד בע"א 3013/01 הנ"ל יש להבין על רקע המחלוקת שעמדה בפניו, והיא בשאלה אם גמלה סיעודית מהווה גמלה בעין. בעניין זה, קבע כב' השופט אנגלרד כי את המונח "גמלה" יש לפרש לפי משמעותו המצמצמת המוגדרת בסעיף 86 בפרק ה' לחוק, כגמלה לריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי, היינו: נקבע כי אין להרחיב את הגדרת "גמלה" שבהסכם כך שיכלול גמלאות אחרות המשולמות מכח החוק, אך לא ננקבו במפורש בהגדרת "גמלה בעין" בהוראות הסטטוטוריות שבחוק הביטוח הלאומי [וראו, גם: ע"א (מחוזי י-ם) 15897-11-12 הפניקס נ' המל"ל (פורסם בנבו, 8.5.2013); רע"א 3961/10 המל"ל נ' סהר, פסקה 33 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין (פורסם בנבו, 26.9.2011)].
3. ואולם, אין להבין מדבריו אלו של כב' השופט אנגלרד, שקבע כי גמלה סיעודית אינה גמלה בעין, כי ביקש להוציא מהגדרת המונח "גמלה בעין" דמי שיקום המשולמים מכח פרק ט', סימן ג' לחוק הביטוח הלאומי הדן בנכות כללית.
4. כאמור, בפני כב' השופט אנגלרד בע"א 3013/01 הנ"ל, כלל לא עלתה טענה לעניין ההבחנה בין דמי שיקום המשולמים במסגרת נכות כללית, לעומת דמי שיקום המשולמים במסגרת נכות מעבודה, אלא המחלוקת התמקדה בשאלה אם גמלה סיעודית שאינה נופלת להגדרת גמלה בעין שבסעיף 86 בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, מהווה גמלה בעין.
5. רוצה לומר: השאלה אם גמלאות שיקום המשולמות בגין נכות כללית, נופלות לגדר גמלה בעין, כלל לא עמדה על הפרק בפסק הדין הנ"ל, ואין ללמוד מדבריו של כב' השופט אנגלרד בע"א 3013/01 הנ"ל כי ביקש לערוך אבחנה בין דמי שיקום המשולמים לנפגעי תאונות עבודה לבין דמי שיקום המשולמים בענף נכות כללית.
6. גם יתר פסקי הדין הנזכרים בסיכומי המל"ל, אין בהם לבסס הבחנה בין דמי שיקום המשולמים בענף נכות כללית, לבין דמי שיקום המשולמים בענף נכות בעבודה. בת"א (שלום י-ם) 3442/07 המל"ל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 17.9.2008), עלתה השאלה אם גמלאות עבור תנאי מגורים ורכישת אביזרי עזר, הן בגדר גמלה בעין המוחרגת בהסכם השיפוי. גם בת"א (שלום י-ם) 6527/07 המל"ל ירושלים נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 10.7.2011) ובע"א (מחוזי י-ם) 55562-09-11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.3.2012) (להלן: "ע"א (מחוזי י-ם) 55562-09-11"), עלתה השאלה אם דמי מחייה והכשרה מקצועית לאלמנה, מהווים גמלה בעין על אף שאינם נופלים להגדרת גמלה בעין בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. בשני המקרים נקבע, לאור ההלכה שהותוותה בע"א 3013/01, כי אין מדובר בגמלאות בעין משום שאלו אינן נופלות להגדרה של ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. ואולם, בענייננו, אין מחלוקת כי מדובר בדמי שיקום הנופלים להגדרה המצמצמת שבסעיף 86 בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.
7. לגופו של עניין, בין הצדדים התפתח נוהג שאינו שנוי במחלוקת, לפיו זכאי המל"ל לשיבוב מקום שבו קיים קשר סיבתי בין הנכות לתאונה, בין אם הגמלה שולמה בענף נפגעי עבודה, ובין אם שולמה בענף נכות כללית. כל זאת, על אף שלפי לשונו הדווקנית של ההסכם, חל ההסכם רב השנים רק ביחס לגמלאות נכות עבודה, כעולה מן הפנייה שבהסכם השיפוי, להגדרות המונחים "גמלה" ו- "מעביד" בסעיף 82 לפקודת הנזיקין, העוסק בגמלאות המשולמות בענף נכות מעבודה.
8. בנסיבות אלו, סבורני כי פרשנות אובייקטיבית של ההסכם רב השנים כהסכם ארוך טווח, "אשר נועד לקשור את הצדדים לו לפעולה משותפת ולדרך התנהגות למשך שנים רבות ולמעמקי העתיד" [ראו: ע"א (מחוזי י-ם) 55562-09-11, שצוטט בסיכומי המל"ל], בעיניו של אדם סביר והגון, מחייבת את המסקנה, לפיה יש להחריג את המונח "גמלה בעין" כהגדרתו בסעיף 86 לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי מהגדרת "גמלה", גם כאשר מדובר בגמלאות נכות כללית. לטעמי, לא ניתן לאמץ את תנאי ההסכם על גמלת נכות כללית, באופן חד צדדי, היינו: רק את אותו חלק המיטיב עם המל"ל, במנותק מן ההסדרים הנוחים לו פחות.
9. גם מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, לא ראיתי להבחין בין גמלאות שיקום המשולמות במסגרת ענף נכות כללית, לבין גמלאות שיקום המשולמות במסגרת ענף נפגעי עבודה. סעיף 204 לחוק המל"ל העוסק בשיקום מקצועי לנפגעי נכות כללית (פרק ט' לחוק), קובע כי: "שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה'; התקנות וההוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחויבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת". מכאן, שהמחוקק ביקש להחיל דין שווה על דמי השיקום המשולמים בענף נכות כללית, ולהשוותם לדמי השיקום המשולמים בענף נכות מעבודה. לפיכך, גם לצורך תחולת ההסכם, יש לעשות גזירה שווה בין השניים, בפרט כאשר הוסכם והונהג בין הצדדים כי קיימת זכות שיבוב גם בגין תגמולי נכות כללית כל עוד קיים קשר סיבתי בין תשלום התגמולים לבין התאונה.
10. לאור קביעתי כי גם דמי שיקום המשולמים בענף נכות כללית אינם ברי שיבוב עפ"י ההסכם ובהעדר טענה בכתב התביעה, לקיומו של נוהג כלשהו לפיו משלמות חברות הביטוח למל"ל עבור דמי שיקום המשולמים בענף נכות כללית, יש לדחות את התביעה.
11. אין בדעתי להזקק לטענות החדשות, הנשענות על עובדות חדשות, לענין הודאת בעל דין, השתק ומניעות כפי שאין בדעתי להתייחס לנסיונו המאוחר של המל"ל, לאחר הגשת סיכומי הנתבעים, לטעון לקיומו של נוהג ולנסות לבסס טענה זו באמצעות ראיות חדשות. כל זאת, מטעמים של חובת תום הלב במימוש זכויות דיוניות ולאור ההסדר הדיוני בין הצדדים שמטרתו היתה מתן פסק דין ללא צורך בשמיעת ראיות. ואולם, מאחר והצדדים השחיתו מלל רב, בענין טענות אלו, אפרט להלן את מהות הטענות ואבהיר מדוע אין מקום לדון בהן.

טענת הודאת בעל דין/השתק/ מניעות:

1. הנתבעים טוענים כי בתביעת שיבוב בגין תגמולים ששולמו במסגרת ענף נכות כללית לנפגע תאונת דרכים, שהגיש המל"ל בחודש ינואר 2006 בבית משפט זה במסגרת ת"א 207/06, טען המל"ל בכתב התביעה כי דרישת שיבוב ששלח למבטחת שכללה דמי שיקום, מקורה בטעות, שכן "ההסכם מוציא מגדר תחולתו את דמי השיקום ששולמו עקב ובגין התאונה" (סעיף 14 לכתב התביעה). נטען כי ת"א (שלום קריות) 207/06 הסתיים בפסק דינו של כב' השופט דאוד מאזן ביום 24.12.12, כאשר במהלך שנות ניהול אותו תיק, לא העלה המל"ל כל טענה בנושא שיבוב דמי השיקום ולא ביקש לתקן התביעה.
2. כן הפנו הנתבעים לפסק הדין שניתן בתביעה נשוא ת"א (מחוזי ב"ש) 2288/96 ויסברג נ' אוחיון, פסקה 17.2 לפסק דינו של כב' ס. הנשיא, השופט ידין טימור, תשס"א (ו)83 2001 (2006) [להלן- "ת"א (מחוזי ב"ש) 2288/96"], שהוגשה הן על ידי הנפגעת, והן על ידי המל"ל, שם טען המל"ל כי גמלאות השיקום אינן בנות שיבוב.
3. לטענת הנתבעים, טענת ב"כ המל"ל (שהינו גם ב"כ המל"ל בתיק הנוכחי) בכתב התביעה בת"א (שלום קריות) 207/06 ובמסגרת ת"א (מחוזי ב"ש) 2288/96, מהווה הודאת בעל דין, לפיה דמי השיקום אינם ניתנים לשיבוב על פי ההסכם, ואין להתיר כעת למל"ל לטעון טענה הפוכה מטעמים של מניעות, השתק, תקנת ציבור ומדיניות משפטית ראויה.
4. המל"ל לא השיב בתחילה, עניינית, לטענות הנתבעים בסיכומים, במישור זה, תוך שהוא טוען כי טענות הנתבעים בדבר הודאת בעל דין, מניעות, השתק וכיו"ב, הן בבחינת הרחבת חזית אסורה. בהמשך, ולאחר שבית המשפט שב והציע למל"ל להסכים לדחיית התביעה (הצעה שהועלתה כבר בישיבה המקדמית), הוגשה ביום 17.9.13 השלמה נוספת לסיכומי המל"ל שבה השיב המל"ל מטעמי זהירות גם לטענות אלו. נטען כי הטענה כפי שהועלתה מפי ב"כ התובע בת"א (שלום קריות) 207/06, נטענה ללא הסמכה מטעם המל"ל ובניגוד להנחיות שניתנו על ידי המל"ל, לפיהן נדרשו עוה"ד החיצוניים לדרוש החזר בגין דמי שיקום המשולמים בענף נכות כללית, לאור פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3013/01.
5. בבקשה נוספת שהוגשה ביום 12.11.2013, ביקשה ב"כ המל"ל לצרף תצהיר של עו"ד עודה לעניין הטעות שנפלה בניהול ת"א (שלום קריות) 207/06, בקשה לה התנגדה ב"כ הנתבעים, בתגובתה מיום 17.11.2013, תוך שהיא מפנה להסדר הדיוני בין הצדדים. ב"כ הנתבעים טענה כי צירוף התצהיר משמעו שהמל"ל חוזר בו מן ההסכמה הדיונית, ובמקרה כזה יש לקבוע את התיק להגשת תצהירים ושמיעת ראיות.
6. באשר לתביעה נשוא ת"א (מחוזי ב"ש) 2288/96, נטען בתגובת המל"ל מיום 17.9.13 כי זו אינה רלוונטית לסכסוך הנדון משום שאין מדובר שם בתביעה מכח ההסכם, אלא בתביעה מכח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי.
7. המל"ל אף הכחיש בתגובתו את טענות הנתבעים בדבר העדר קיומו של נוהג לדרישת שיבוב גמלאות שיקום, תוך שהוא טוען לראשונה, בכתב הטענות מיום 17.9.13 (שהוגש כאמור לאחר הגשת סיכומיו) לקיומו של נוהג, ומפנה לדרישות שנשלחו לחברות הביטוח - הראשונה מיום 9.5.04, השנייה מיום 19.3.09, ואילך – ששולמו, לטענתו, במלואן. המל"ל טוען כי עצם משלוח הדרישות מצביע על הטעות שנפלה במהלך הטיפול בתביעה שטופלה על ידי ב"כ המל"ל בת"א (שלום קריות) 207/06, וכי הדבר נעשה בניגוד להנחיות וללא אישור מהמל"ל עצמו.
8. בתשובה לטענות אלו, טוענת ב"כ הנתבעים בתגובתה מיום 17.11.2013 כי טענתם בדבר השתק, מניעות, נוהג והודאת בעל דין, אינה מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן אין מדובר בטענה עובדתית, אלא בטענה משפטית המבוססת על פסיקת בתי המשפט, שניתן להעלותה בכל שלב. נטען גם כי הטענה אינה טענה חדשה או מפתיעה שכן היא הועלתה במסגרת תביעות אחרות תלויות ועומדות של המל"ל שבהן תבע שיבוב של דמי השיקום.
9. עוד נטען בתגובת הנתבעים כי משהמל"ל הגיב על טענת הנוהג לגופו של עניין, וצירף אסמכתאות לתמיכה בעמדתו, יש לראותו כמסכים להעלאת הטענה על ידי הנתבעים. לטענת הנתבעים, האסמכתאות שאליהן הפנה המל"ל, אינן יכולות לשקף את כל תביעות או דרישות שיבוב של המל"ל הנוגעות לדמי שיקום במקרה של תביעה בגין נכות כללית ועל פי ההסכם. הנתבעים טענו כי בהעדר ריכוז ארצי של נתונים סטטיסטיים אודות דרישות השיבוב של המל"ל מול כל חברות הביטוח, הרי שבסיס הנתונים שמתיימר המל"ל להציג הינו חלקי ביותר, אינו רלוונטי ואינו יכול לשמש ראיה לנכונות טענות המל"ל או לתמיכה בהן. כן נטען כי לפי האסמכתאות שצורפו, החל המל"ל לשלוח דרישות לשיבוב דמי שיקום בנכות כללית רק החל בשנת 2009 ואילך, למעט חריג אחד משנת 2004, וכי ברוב המכריע של הדרישות שצירף המל"ל, עיקר הדרישה מתייחס לגמלאות הנכות הכללית וגמלאות השירותים המיוחדים אשר אין חולק על זכות המל"ל לשבבן. נטען כי הדרישה בגין דמי שיקום הינה בסכום מזערי, ולעתים אף בטל בשישים, ומתוך שיקולים של יעילות, אך מבלי שהדבר יהווה הודאה בזכות כלשהי של המל"ל, שולמו סכומים אלו במסגרת הדרישות הכוללות.
10. כבר הקדמתי ואמרתי, כי אין בדעתי להיזקק לטענות החדשות והמפתיעות של הנתבעים, לעניין הודאת בעל דין, השתק ומניעות, שנתמכו בראיות חדשות שצורפו לראשונה לסיכומים, כפי שאין בדעתי להיזקק לניסיונו המאוחר של המל"ל להדוף טענות אלו באמצעות טענת "נוהג" שלא נטענה בכתב התביעה, וזאת באמצעות ראיות חדשות שצורפו לראשונה לאחר הגשת סיכומיו (דרישות תשלום בגין דמי שיקום בנכות כללית ששולמו על ידי המבטחות).
11. אף על פי שבמישור המהותי מדובר בטענות הצריכות ליבון, סבורני כי טעמים של תום לב והגינות דיונית [בג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, פ"ד מח(2) 491, 502-500 (1994); וראו, גם: דבריו של המחבר דודי שוורץ בספרו סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-98 (התשס"ז), כפי שהובאו ברע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקה ט"ז לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 25.9.2008)] מחייבים התעלמות מן הטענות החדשות והמפתיעות והראיות החדשות. גם הרצון ליתן תוקף להסדר הדיוני שתכליתו הייתה לחסוך את הצורך בשמיעת ראיות בתיק זה, מוביל לאותה תוצאה. ואנמק:
12. הנתבעים הם אלו שביקשו להגיש את סיכומיהם רק בהתבסס על החומר שבתיק, בעוד שהמל"ל עמד על זכותו לצרף מוצגים לסיכומים. לאור מחלוקת זו, ובכדי להקפיד על "כללי משחק" שקופים והוגנים, הוריתי לב"כ המל"ל לצרף את כל הראיות שהמל"ל מבקש להסתמך עליהן בסיכומיו, ורק לאחר שהוגש תיק המוצגים מטעמו, ניתן צו לסיכומים. באותה עת לא שיערתי כי דווקא הנתבעים שביקשו, כאמור, להתבסס על החומר שבתיק, יבקשו לצרף ראיות חדשות לסיכומים. בנסיבות אלו, סבורני כי אין זה ראוי, נכון וצודק להשתית את פסק הדין על מסמכים שהוגשו לראשונה במסגרת הסיכומים.
13. אמנם, מלכתחילה הסכים המל"ל למתן פסק דין מנומק על יסוד טיעונים ומסמכים, גם כאלו שלא היו כלולים בחומר שבתיק עובר להסדר הדיוני. ואולם, משעה שבית המשפט דרש מן המל"ל לשחק בקלפים גלויים, ולהציג את כל המסמכים עליהם בכוונתו להסתמך, מראש ולפני הגשת הסיכומים, ומשהנתבעים לא הודיעו על כוונתם להוסיף מסמכים נוספים, עובר להסדר הדיוני או לאחר שבית המשפט חייב את המל"ל לחשוף את המסמכים הנוספים עליהם הוא מבקש להסתמך בסיכומיו, לפני מתן צו הסיכומים, סבורני כי אין לאפשר, לא למל"ל ולא לנתבעים, לטעון טענות חדשות בהסתמך על מסמכים חדשים שצורפו לראשונה לסיכומים.
14. בירור טענות חדשות ומפתיעות אלו, הנסמכות על מסמכים חדשים שצורפו לראשונה לסיכומים, אף יביא לסיכול ההסדר הדיוני בין הצדדים שנועד לחסוך בשמיעת ראיות. הנה כי כן, כבר שמענו שהמל"ל מבקש להגיש תצהיר של עו"ד עודה לביסוס הטענה כי פעל בניגוד להנחיות המל"ל בת"א (שלום קריות) 207/06, בעוד שהנתבעים טוענים כי מתן היתר להגשת התצהיר, משמעו פתיחת ההסדר הדיוני, ובמקרה כזה הם עומדים על הגשת תצהירים ושמיעת ראיות. גם מטעם זה, אין ליתן לשני הצדדים במה להשמיע טענות או ראיות חדשות, שמשמעותן סיכול ההסדר הדיוני שלו הסכימו הצדדים, שנועד לחסוך שמיעת ראיות בתיק.
15. ככל שהדברים אמורים בטענת המניעות וההשתק השיפוטי, יש ממש גם בטענתו של המל"ל לעניין הרחבת חזית. אמנם, אין מניעה שבית המשפט ידון בטענת מניעות או השתק שיפוטי שהינן טענות בעלות אופי משפטי גם אם לא נטענו במפורש בכתב ההגנה. ואולם, תנאי לכך הוא שהעובדות הצריכות לטענות אלו הופיעו בכתב ההגנה [ע"א 805/75 בן שלמה נ' קובדלו, פ"מ ל(3) 238, 241 (1976)]. במקרה שלפנינו, המסמכים החדשים שצורפו לסיכומים מעגנים לא רק את הטענה המשפטית אלא גם את העובדות עליה היא מתבססת, ואלו נטענו לראשונה רק בסיכומים. [אגב, שונים הם פני הדברים ביחס לטענה בדבר "הודאת בעל דין" שכן הודאת בעל דין היא ראיה ככל הראיות, והמועד להגישה הוא בשלב הבאת הראיות, ולא בעת הגשת כתבי הטענות (וראו והשוו: רע"א 3487/13 נעימה נ' ד"ר מנליס (פורסם בנבו, 10.6.2013)].
16. ובאשר לראיות החדשות שהציג המל"ל (דרישות התשלום בגין דמי שיקום בנכות כללית שסולקו על ידי המבטחות, מתוכן דרישה אחת בלבד שהופנתה לנתבעת 2), יש להטעים כי המל"ל לא טען בתביעתו לקיומו של "נוהג" המתבסס על מכתבי הדרישה שסולקו על ידי המבטחות. מכתבי הדרישה החדשים שצירף המל"ל לראשונה בתגובה לסיכומי הנתבעות, נועדו להדוף ו/או להקים משקל נגד לטענת המניעות וההשתק של הנתבעים ו/או להשיב לטענת הנתבעים כי לא הוכח נוהג ולא לבסס טענת "נוהג" העומדת על רגליה שלה, טענה שכלל לא נטענה בכתב התביעה.
17. מכל מקום, משלא אפשרתי לנתבעים להעלות טענות חדשות ומפתיעות המתבססות על עובדות חדשות וראיות חדשות שנטענו וצורפו לראשונה לסיכומים, כך גם אין לאפשר למל"ל להשיב לטענות אלו בטענת נוהג חדשה שלא נטענה בכתב התביעה ונסמכת על עובדות וראיות חדשות שנטענו וצורפו לראשונה, בתשובה לסיכומי הנתבעים. ודוק: העובדה שהמל"ל ניסה להתמודד, מטעמי זהירות, עם הטענות החדשות של הנתבעים אין בה לבסס הסכמה של המל"ל לבירור טענות אלו לגופן, מקום בו התנגד המל"ל בפתח דבריו להשמעת טענות אלו, מטעמים של הרחבת חזית ו/או בשל ההסדר הדיוני בין הצדדים.
18. למעלה מן הנדרש, ומבלי שהדבר יהווה חלק מאדני ההכרעה, אוסיף כי נראה שהתנהלות שני הצדדים, המל"ל מחד והמבטחות מאידך, לא הייתה עקבית ושיטתית לאורך השנים. גם המל"ל מסכים כי במשך שנים ארוכות מאז נכרת ההסכם (בשנת 1979), לא דרש מן המבטחות שיבוב בגין גמלאות שיקום [ת.א. (שלום י-ם) 10198/04 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.09); ת.א. (שלום חי') 1114/08 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 4.5.2011)]. אדרבה, ממכתבי הדרישה שצירף המל"ל, ניתן ללמוד כי 'נזכר' להתחיל ולשלוח דרישות תשלום, בגין דמי שיקום בענף נכות כללית, חודשים ארוכים לאחר מתן פסק דינו של כב' השופט אנגלרד בע"א 3013/01 הנ"ל, כאשר מעיון במכתבי הדרישה ששלח המל"ל עצמו, עולה כי שלח דרישה אחת בלבד בשנת 2004 (!), ומאז נזכר לשלוח דרישות נוספות רק בשנת 2009...
19. התנהלות 'מזגזגת' ובלתי עקבית זו, עשויה (אולי) להסביר מדוע נטען בכתב התביעה שהוגש על ידי המל"ל ביום 11.1.06, בהליך אחר שהתנהל בבית משפט זה, [[ת.א. (שלום קריות) 207/06] כי דמי השיקום בענף נכות כללית אינם ברי שיבוב. מאידך, על פני הדברים נראה כי גם המבטחות לא הציגו עמדה עקבית ושיטתית בעניין זה, ודרישות התשלום בגין דמי שיקום בנכות כללית, ששולמו על ידן, מפעם לפעם, אשר צורפו על ידי המל"ל, מדברות בעד עצמן.
20. מכל מקום כל שיש בפניי זו טענת השתק/מניעות/הודאת בעל דין הנשענת על הנטען ע"י המל"ל בהליך בודד, ת"א 207/06 (שלום קריות) [פסק הדין השני שאליו הפנו הנתבעות, ת"א (מחוזי ב"ש) 2288/96, אינו עוסק בשיבוב דמי שיקום מכח ההסכם] הניצבת אל מול מכתב דרישה אחד מיום 14.1.09 ששולם דווקא על ידי הנתבעת 2 (ראו: מכתב דרישה מס' 4 שצורף לתגובת התובע מיום 17.9.13), שבו דרש המל"ל וקיבל מהנתבעת 2 גמלאות שיקום בנכות כללית בסך של 12,978 ₪. לפיכך, נראה שגם בהעדר תשתית ראייתית מספקת, לא יהא זה נכון להשתית את הכרעתי על הטענות והראיות החדשות מטעם הצדדים, הפועלות לכיוונים מנוגדים, והן חרב פיפיות בעבור שניהם.

סוף דבר:

1. סיכומו של דבר, אני קובעת כי פסק דינו של כב' השופט אנגלרד בע"א 3013/01 אין בו לבסס את עמדת המל"ל, לפיה דמי השיקום בנכות כללית הינם ברי שיבוב מכח ההסכם; וכי פרשנות אובייקטיבית של ההסכם, כהסכם יחס ארוך טווח, מחייבת את המסקנה שגם דמי השיקום המשולמים במסגרת נכות כללית, כמו דמי שיקום המשולמים בנכות מעבודה, אינם ברי שיבוב.
2. אשר על כן, התביעה נדחית. אני מחייבת את המל"ל לשלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בלבד.
3. בקביעת שיעור ההוצאות, לקחתי בחשבון מחד גיסא, את סכום התביעה ואת מידת ההשקעה שנדרשה לניהול התיק, ומאידך גיסא, ניתן על ידי ביטוי משמעותי לעובדה שהנתבעים הפתיעו את המל"ל במסמכים חדשים שצורפו לראשונה לסיכומים, דבר שהביא לסרבול ההליך ולהארכתו, והצריך הגשת כתבי טענות משלימים מטעם הצדדים.

המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתו היום, י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.