בשם המערער: עו"ד עפר בן-צבי ועו"ד הגב' פחימה

בשם המשיבים: עו"ד גב' טלי פסלר-מירום

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיא:

1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת עפרה אטיאס) מיום 21/11/13 בת"א 18903-06-10, לפיו נקבע כי גימלאות שיקום ששולמו לנפגעת מכוח פרק ה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), כזכאית לקצבת נכות כללית, אינן ניתנות לשיבוב, לפי הסכם רב השנים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבטחות, בעניין תביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשנ"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

נציין כי חוק הביטוח הלאומי המקורי אליו מפנה סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, לצורך הגדרת 'גימלה', הוחלף פעמיים בדרך של [נוסח משולב]: פעם בתשכ"ח-1968 ופעם נוספת בשנת תשנ"ה-1995.

2. תביעת המוסד לביטוח לאומי בבית משפט השלום עמדה על סך של 57,721 ₪, בצירוף ריבית הסכמית על-פי סעיף 6 של ההסכם הרב-שנתי.

הרקע:

3. כמפורט בפסק הדין של הערכאה הדיונית, הגב' מאיה קורליאנדצ'ק (להלן: הנפגעת) נפגעה בתאונת דרכים ביום 15/4/01, בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב מספר 10-122-17 (להלן: הרכב), שהיה נהוג על ידי המשיב 1 (להלן: הנהג).

המשיבה מס' 2 (להלן: המבטחת או מנורה), היא המבטחת בביטוח חובה של הרכב.

בעקבות התאונה, הגישה הנפגעת תביעה לקצבת נכות כללית. תביעתה הוכרה ונקבעה לה נכות רפואית יציבה בגין התאונה בשיעור של 55% ודרגת אי כושר של 75%. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל או המערער) משלם וימשיך לשלם לנפגעת קצבת נכות כללית וכן דמי שיקום עבור אבחונים וטיפולים במרכז "שפיצר", קורס פסיכומטרי, שכר לימוד להשכלה גבוהה ומחשב נישא.

4. המל"ל פנה למנורה וביקש באמצעותה כיסוי מלא של התגמולים הנ"ל, הן בגין גמלת נכות כללית והן שיבוב בגין דמי שיקום. ביום 10/8/10, הועברה המחאה מטעם "אבנר" למל"ל על סך של 302,943 ₪, לכיסוי דרישת המל"ל בגין גמלת נכות כללית, ואילו דרישת המל"ל לשיבוב בגין דמי שיקום, נדחתה, בין היתר, מן הטעם שגימלה זו אינה בת שיבוב על פי חוק המל"ל ו/או ההסכם.

5. בהסתמך על סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי וכן בהסתמך על ההסכם רב השנים בין המל"ל לבין המבטחות, בנוגע לתביעות לפי חוק הפלת"ד (הסכם שהיה בתוקף מתחילת שנת 1979 ועד ל-26/1/09, להלן: הסכם רב השנים), הגיש המל"ל תביעת שיבוב נגד מנורה על סך של 458,992 ₪.

בעקבות קבלת חלק מן הסכום הנתבע וכן לאור ההלכה שנקבעה לפיה על התאונה נשוא התביעה חל הסכם רב השנים הגיש המל"ל כתב תביעה מתוקן ביום 24/1/13, כאשר עילת התביעה נסמכת על הסכם רב השנים בלבד, ותבע שיבוב של דמי השיקום ששילם המל"ל לנפגעת בעקבות התאונה, בהסתמך על ההסכם.

הגדרת המחלוקת:

6. המחלוקת בין בעלי הדין התמקדה איפוא, בשאלה, אם גמלת השיקום ששילם המל"ל לנפגעת במסגרת תביעת נכות כללית, בעקבות תאונת הדרכים, היא בת שיבוב, על פי הסכם רב השנים שבין הצדדים (ראה גם סעיף 9 של פסה"ד של הערכאה הדיונית - ההדגשות אינן במקור - ש' ו').

פסק הדין של הערכאה הדיונית:

7. לצורך הכרעה במחלוקת האמורה הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שהוגש ועל סיכומי הצדדים. בית משפט השלום בחן את סעיף 3 להסכם רב השנים שבין המל"ל למבטחות, כאשר המל"ל טען בפניו כי תגמולי השיקום המשולמים לנפגעת אינם מהווים 'גימלה בעין', ולכן זכאי המל"ל לשיבוב, על פי אותו הסכם, ואילו המשיבים טענו שמדובר ב'גימלה בעין' המוחרגת בהסכם מזכות השיבוב.

8. בית משפט השלום קבע כי התנאים הנדרשים לצורך הכרה בזכות השיבוב הם: (1) המל"ל שילם או משלם גימלאות לנפגע בתאונות דרכים, על פי הוראות החוק; (2) המבטחת אחראית לפצות את הנפגע, מכוח הוראות הדין, לרבות חוק הפלת"ד, מכוח היותה מבטחת של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונה; (3) הגימלה אינה 'גימלה בעין', שהוצאה מהגדרת המונח 'גימלה' בהסכם רב השנים.

לצורך הגדרת המונח 'גימלה בעין' הפנה ההסכם דרך סעיף 86(א) לפקודת הנזיקין לחוק הביטוח הלאומי לפרק ה של החוק (לאחר שינוי החוק). שם נקבע כי מדובר בגימלה לשם ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי.

לצורך פרשנות המונח ''גימלה בעין'', סמך בית משפט השלום על ע"א 3013/01 (קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נ"ז(1) 135, להלן: פס"ד קרנית-מל"ל), שם קבע בית המשפט העליון (כב' השופט אנגלרד) שלמונח 'גימלה בעין' יש לתת משמעות מצומצמת בהוראת 82(ב) לפקודת הנזיקין, באופן שהכוונה היא לאותן גימלאות המנויות בסעיף 86 בפרק ה בחוק המל"ל, ועל פי התנהלות הצדדים להסכם רב השנים ללא הבחנה אם מדובר ב"דמי" שיקום המשולמים במסגרת נכות כללית או אלה המשולמים במסגרת נכות מעבודה (ראה סעיף 13 של פסה"ד).

מכאן שמאחר שמדובר בדמי השיקום המשולמים לנפגעת בענף נכות כללית ובהיות גימלאות השיקום - 'גימלה בעין', הרי שגם תגמולים אלה הוחרגו מזכות השיבוב, ודין התביעה להידחות.

9. בית משפט השלום בחן טענות נוספות שהועלו על ידי הצדדים, וגם באלה לא ראה בסיס לשינוי מסקנתו האמורה.

טענות בעלי הדין בערעור:

10. המערער מסכים כאמור כי תביעתו מבוססת על הסכם רב השנים, כמכיר בזכות השיבוב של המל"ל בנוגע לתשלומי גימלאות בנסיבות שפורטו לעיל.

עוד מסכים המל"ל כי המונח 'גימלה' מוגדר בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, ו'גימלה בעין' כהגדרתה בסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי מוחרגת מזכות השיבוב.

ואולם לטענת המל"ל, סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין המפנה לפרק ב לחוק הביטוח הלאומי המקורי שהוא כיום פרק ה של החוק, ומאחר שמונח זה יש לפרש על פי פס"ד קרנית-מל"ל (להלן: הלכת קרנית) בצמצום, הרי שההסכם חל רק במקרה של "פגיעה בעבודה המזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה" (ראה ההדגשות בסעיף 4 להודעת הערעור).

לכן המסקנה המתבקשת לעמדת המל"ל היא, שהחרגת זכות השיבוב בנוגע ל'גימלה בעין' מתייחסת לגימלה המשולמת כתוצאה מפגיעה בעבודה בלבד, ולא על גימלה המשולמת כתוצאה מנכות כללית.

עוד טוען המל"ל, שהזכות לגימלה היא למבוטח בלבד שהוא עצמו נפגע בעבודה.

פרשנות כזו היא תוצאה מתבקשת לאור הלכת קרנית, שלפיה הגדרת המונח 'גימלה בעין' צריכה להתפרש באופן מצומצם. מכאן מבקש המל"ל ללמוד שצמצום זכות השיבוב למל"ל, מכוח ההסכם רב השנים, יחול אך ורק על גימלאות שיקום ששולמו לנפגע עבודה עצמו. מכוח אותו סימן ג' לפרק ה של החוק.

המל"ל עומד עוד על ההבחנה בחוק בין מבוטח כנפגע בעבודה לבין זכאות כנכה בנכות כללית, ומבקש להצביע כי מדובר במבוטחים שונים בעלי מאפיינים וזכויות שונות, ורציונאל זה, כאמור, עומד מאחורי הדרישה לפרשנות מצומצמת.

בנושא זה (תחולת ההסכם על הנפגע עצמו כנפגע בעבודה, בנוגע להחרגת זכות השיבוב בנוגע ל'גימלה בעין') מפנה המל"ל באמצעות בא כוחו לפסק דין בעניין בוהדנה בת"א 6527/07 המל"ל נ' הפניקס (סעיף 14 להודעת הערעור).

לטענת המערער עלתה שם שאלה אם דמי מחיה והכשרה מקצועית לאלמנה מהווים 'גימלה בעין' על אף שאינם נופלים בהגדרת 'גימלה בעין' בפרק ה לחוק הביטוח הלאומי, ובית המשפט הבהיר ש''גימלה בעין'' מתייחסת רק לאותן גימלאות המנויות בסעיף 86 שבפרק ה לחוק הביטוח הלאומי ולכן אושרה עמדת המל"ל ונקבעה זכות שיבוב. עוד מציין המל"ל כי פסק דין זה אושר על ידי ערכאת הערעור.

11. בעיקרי הטיעון חזר המל"ל על טיעוניו וטען, כי הרחבת הצדדים את הסכם רב השנים באופן שיחול גם לגבי נכות כללית, פרק ט' לחוק, אינה מחייבת גם החלת ההחרגה של 'גימלה בעין' על פרק זה וצמצום זכות השיבוב (סעיף 17 לעיקרי הטיעון). קרי; הרחבת תחולת ההסכם אינה כוללת את ההחרגה בהסכם.

12. המשיבים מצדם לעומת זאת, אמנם מסכימים כי המחלוקת נוגעת לזכות השיבוב של המל"ל לגבי גימלאות שיקום המשולמות לנכה במסגרת ענף נכות כללית, כאשר התביעה מבוססת על ההסכם רב השנים בין המל"ל לבין חברות הביטוח.

המשיבים מבקשים לאשר את פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום, ומתנגדים לטענה בדבר נוהג שונה בין הצדדים לפיו נעתרו המשיבים בעבר לדרישות שיבוב של המל"ל גם ביחס לדמי שיקום ונכות כללית, וכי כל טענה כזו אשר לא הועלתה ולא הוכחה בבית משפט קמא, דינה להידחות.

המשיבים מדגישים כי המחלוקת צריך שתתמקד בהגדרה של המונח "גימלה" בהסכם רב השנים. לפי פרשנות מצמצמת - שגם בנוגע אליה אין למעשה מחלוקת - זכות השיבוב ההסכמית מתייחסת לנכה מעבודה בלבד.

13. מאחר שבמהלך השנים התפתח בין הצדדים להסכם נוהג לפיו באותם מקרים שיש קשר סיבתי בין תשלום הגימלה לבין התאונה, נעתרו המבטחות לדרישת שיבוב של המל"ל, גם כאשר זו שולמה במסגרת ענף נכות כללית, הרי שהרחבה זו מכוח נוהג אינה יכולה להיות גורפת ואינה יכולה להתעלם מההחרגה בהסכם עצמו.

המשיבים ציינו עוד שעל פי הנוהג ככלל, לא הייתה נכונה חברת הביטוח להכיר בזכות השיבוב של המל"ל בנוגע לגימלאות שיקום המשולמות לנכה בנכות כללית.

דיון ומסקנות:

14. אין מחלוקת בין הצדדים כי תביעת השיבוב בגין גימלאות השיקום שמשלם ושישלם המל"ל לנפגעת, ועד למועד סיום תוכנית השיקום של הנפגעת, התבססה על הסכם רב השנים - ולא על ההסדר שבדין, המאפשר לכאורה זכות שיבוב למל"ל על פי העיקרון הכללי של הוראת סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי.

משחל ההסדר החוזי - וזו התביעה שבפנינו - הרי שחל העיקרון שאין בפנינו תביעה לזכות שיפוי סטטוטורית, אלא זכות שיבוב ככל שזו מפורטת בהסכם רב השנים. היקפה של זכות השיבוב - ככל שהיא קיימת בהסכם - ייקבע אפוא על פי האמור בו.

ועוד, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי 'גימלה בעין' אינה בת שיפוי, ועוד מוסכם כי 'שיקום מקצועי' כלול בהגדרה של 'גימלה בעין'.

15. ההסכם עצמו מפנה לצורך הגדרת המונח "גימלה" לאמור בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין המתייחסת למבוטח שנפגע בתאונה עבודה, שאינו כולל 'גימלה בעין', שם נקבע, בין היתר:

"'גימלה - השווי הכספי של הגימלאות, להוציא 'גימלה בעין', ...".

'גימלה בעין' מוגדרת בסעיף 86(א) של חוק הביטוח הלאומי בזו הלשון:

"פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה".

מכאן שבנוגע למבוטח שנפגע בעבודה נקבע כי גימלה היא השווי הכספי של הגימלאות, תוך החרגת 'גימלה בעין' אשר ניתנו או שעתידות להינתן לפי פרק ה לחוק המל"ל (לאחר החלפת נוסח החוק).

המסקנה הנלוות היא, שהמל"ל זכאי לשיבוב בגין גימלאות המשולמות למי שנכה מעבודה, אך איננו זכאי לשיבוב בגין גימלאות שיקום המשולמות למבוטח שהוא נכה מעבודה, בהיות גימלה זו 'גימלה בעין'.

ואילו בנוגע לנכה בנכות כללית, לפי לשון ההסכם רב השנים - אין למל"ל זכות שיבוב כלל, מאחר, כפי שהובהר, זכות השיבוש קיימת בגין גימלאות המשולמות לנכה מעבודה.

לכן אילו היה חל ההסכם עצמו - ללא נוהג מרחיב אחר - לא היה המל"ל זכאי - מכוח ההסכם - לשיבוב בגין הגימלאות המשולמות לנפגעת בהיותה נכה בנכות כללית, גם אם מדובר בגימלאות שאינן בגדר 'גימלה בעין'.

16. מוסכם על הצדדים כי במהלך השנים כאמור, למרות הלשון המצמצמת בהסכם, התפתח נוהג, לפיו כאשר יש קשר סיבתי בין תשלום הגימלה לבין התאונה הסכימו חברות הביטוח לדרישת שיבוב של המל"ל, גם כאשר הגימלה שולמה שלא במסגרת ענף נכות מעבודה, אלא גם במסגרת ענף נכות כללית.

המחלוקת מצטמצמת אפוא לשאלה, אם הרחבת ההסכם בדרך של נוהג נעשתה תוך ביטול והתעלמות מההחרגה שהייתה בלשון הסכם רב השנים, בנוגע ל'גימלה בעין'.

17. לטענת המל"ל הגדרת המונח 'גימלה בעין', המחייבת פרשנות מצמצמת לפי הלכת קרנית, אינה מאפשרת החלת אותה החרגה, כאשר עצם הזכות לשיבוב לגימלאות המשולמות במסגרת נכות כללית הורחבה מכוח נוהג. לפי טענה זו, הנוהג הרחיב והעניק למל"ל זכות שיבוב, מעבר להסכמה החוזית שבין הצדדים.

דינה של הטענה להידחות. הטענה לוקה עקרונית מבחינת ההיגיון המשפטי, עם כל הכבוד. הרחבה כזו איננה יכולה להיות מוסקת כמסקנה הגיונית אפשרית, ובכל מקרה צריכה הוכחה ברורה על דרך של הסכם מפורש אחר, ואולי אף בכתב. ראיה כזו לא הוצגה, לא באופן המאפשר קביעה מהותית אחרת מהאמור בהסכם רב השנים.

בנושא זה יש עוד להוסיף ולומר, כי הלכת קרנית אשר עמדה על פרשנות מצמצמת התייחסה לסיווג הגימלה/ההטבה, ולא למעמד הנכה, כפי שאכן טענו המשיבים (ראה סעיף ב.2 לעיקרי הטיעון).

18. בהתייחס להלכת קרנית, יש להפנות לאמור בפסק הדין. בית המשפט העליון הבהיר שם - תוך אישור פסק הדין של בית המשפט המחוזי - כי ההסכם רב השנים המסדיר את זכות השיבוב של המל"ל כלפי מבטח מתייחס לגימלאות המשתלמות לנפגעי תאונת דרכים, ללא הבחנה אם מדובר בנפגע בעבודה או בנכה בנכות כללית (ראה סעיף 1 של פסה"ד).

בפסק הדין התייחס בית המשפט לסוג הגימלה, לאחר שיצא מנקודת מוצא כי על פי ההסכם רב השנים הכוונה של הצדדים הייתה לחתום על הסכם כולל ולהחילו בכל תחומי הביטוח ולא רק על תחום ביטוח נפגעי עבודה (ראה סעיף 11 לפסה"ד). משמע, שמכוח ההסכם עצמו זכות השיבוב לגבי 'גימלה בעין' הוחרגה.

על בסיס ההנחה האמורה, השאלה שנשאלה שם הייתה, אם גמלת סיעוד היא בבחינת 'גימלה בעין'. כלומר בית המשפט נדרש לבדוק את טיבה/סיווגה של גמלת הסיעוד (סעיף 12 עמ' 141א, ההדגשה אינה במקור).

למעשה, עקרונית אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לבדוק את מהות הגימלה, אלא שזו תיבחן מבחינת המשלם, ולא מבחינת הזכאי לגימלה. בלשון פסק הדין:

"... סבורני כי צודק המערער בטיעונו כי יש לבחון את מהות הגימלה מבחינת המשלם-המערער ולא מבחינת הזכאי לגימלה" (שם, עמ' 141ו).

הוסיף בית המשפט שם וקבע כי הכוונה בהסכם היא לגימלאות המנויות בסעיף 86 לחוק המל"ל המוגדרות במפורש כ'גימלאות בעין', תוך התייחסות לסוגי הגימלאות ופירוטן כגימלה לשם ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. קרי; סוג ההטבה כאמור על פי האזכור המופיע שם, ולא מעמד הזכאי לגימלה (ראה שם, עמ' 143ו-ז). ולכן, משלא הוזכרה הגימלה הסיעודית, נקבע כי זו אינה כלולה במושג 'גימלה בעין'.

לכן קביעת בית המשפט העליון כי ההסכם יש לפרשו על פי האמור בו, בדרך דווקנית, מתייחסת לסיווג ההטבה כאמור ולא למעמד הזכאי לגימלה.

19. עוד הובהר שם שככל שהייתה כוונה של הצדדים לשנות ההסכם לאחר כריתתו (שם ויתור של הביטוח הלאומי על זכות השיפוי לגבי הגימלה הסיעודית), הרי ש"מן הראוי היה כי תהא לכך התייחסות מפורשת בהסכם ביניהם..." (שם, 144-א).

על דרך ההשוואה בתיק דנן, יש לומר, שככל שהייתה כוונה לבטל ההחרגה בנוגע לזכות השיפוי של המל"ל לגבי גמלת שיקום, הנזכרת כ'גימלה בעין' - בין מכוח נכות מעבודה ובין מכוח נכות כללית - מן הראוי היה כי תהא לכך התייחסות מפורשת בהסכם בכתב בין הצדדים.

אדגיש עוד שההיגיון המשפטי אינו יכול לקבל הטענה כי הרחבת זכאות לשיפוי בנוגע לנכות כללית שמקורה בהסכמה החוזית יכול שתהא מקיפה יותר מזכאות חוזית מוסכמת, במיוחד בהעדר ראייה חד משמעית אחרת בנושא זה.

20. נציין עוד, כי מעיון בטענות המערער בפנינו, לא הייתה טענה כי גמלת השיקום על פי סיווגה אינה בגדר 'גימלה בעין', ובדין לא הועלתה הטענה, מאחר שההגדרה עצמה בסעיף 86 שבפרק ה לחוק הביטוח הלאומי, שהוחרג בהסכם, כותרתו זכאות ל'גימלה בעין' וכולל במפורש דמי שיקום מקצועי.

21. המערער העלה טענות נוספות, כגון: התעלמות מאופן התנהלותם בפועל של הצדדים, כאשר יש לראות בהתנהלות כזו בגדר של הודאת בעל דין, והתעלמות מההבדלים שבין שיקום מקצועי נדרש במסגרת נכות כללית, לבין שיקום מקצועי לנפגעי עבודה.

טענות אלה נדחו על ידי הערכאה הדיונית ואין לנו אלא לחזור ולאשר את מסקנת בית המשפט.

בהתייחס לטענה שבנוהג, טענה זו נדחתה על ידי הערכאה הדיונית, בין היתר בהעדר ראיות ותוך דחיית הבקשה להבאת ראיות נוספות. טענות ומסמכים נוספים שביקשו הצדדים להגיש במסגרת הסיכומים לא נכללו בתשתית הראייתית שהייתה בפני בית המשפט, בין היתר, מן הטעם שמדובר בטענות חדשות, ולאור ההסכמה הדיונית של הצדדים, כי יינתן פסק דין מנומק על יסוד סיכומים בכתב והחומר שבתיק (ראה סעיף 7 ו-25 לסיכומי המל"ל), החומר שכבר נמצא בתיק בית המשפט.

מעל הנדרש נציין, כי גם עיון בראיות הנוספות אינו מאפשר קביעות עובדתיות שיש בהן כדי לשנות את התוצאה. לא הייתה התנהלות עקבית ורציפה המצביעה על הסכמה לוותר על ההחרגה האמורה. נהפוך הוא, המשיבים הציגו מספר דוגמאות שמהן עולה בבירור כי לא הייתה הסכמה בנוהג לוותר על צמצום זכות השיבוב של המל"ל.

22. בהתייחס לטענה של מדיניות משפטית ותקנת ציבור שאין לגזור גזרה שווה בין שיקום מקצועי במסגרת נכות כללית לבין שיקום מקצועי של נפגע בעבודה, הרי שיש לחזור ולהדגיש כי התביעה שהוגשה מבוססת על הסכם רב השנים ולא על הוראות לשון החוק.

בנוגע לפרשנות החוזית, זו צריכה להיעשות תוך התייחסות לאומד דעתם של הצדדים, כפי שזו קיבלה ביטוי בהסכם הכתוב, לרבות כוונת הצדדים. בפרשנות האמורה הייתה הרחבה מסוימת באופן שאפשרה הסדר של זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי, ביחס לכל טובות הנאה שהביטוח הלאומי נותן, בין אם פגיעה בעבודה ובין אם פגיעה בגין זכאויות אחרות (ככל שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין הנכות). ואולם, כוונת הצדדים הורתה בבירור, כאמור, על כוונה לצמצם את זכות השיבוב בדרך של הוצאת מתחום הגדרה של כל טובת הנאה שניתנה כ'גימלה בעין', וכך גם לגבי הרחבת זכות השיבוב.

התוצאה המוצעת:

23. אשר על כן מוצע לדחות את הערעור ולאשר את התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום.

כמו כן, יש לחייב את המערער לשלם למשיבים ביחד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

השופט י' כהן:

אני מסכים.

השופטת י' קראי-גירון:

אני מסכימה.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. פסק הדין של בית משפט השלום יעמוד בעינו.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים ביחד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ד, 17 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.