בפניי בקשה לפסלות שופט.

בתיק זה לא נשמעו הוכחות ביחס לטענות התובעת, שכן התובעת לא הגישה ראיותיה, ועל יסוד הוראות תקנה 168 לתקדס"א קבעתי, כי התובעת למרות שניתנו לה הזדמנויות להגשת ראיותיה, ולא עשתה כן לא תוכל להביא ראיות מטעמה.

על החלטה זו הוגש ערעור, וביהמ"ש לערעור, קבע כי בכפוף לתשלום הוצאות התובעת תוכל לשוב ולהביא ראיותיה.

מכאן סבורה התובעת כי יש מקום להורות על פסלות ביהמ"ש מלדון בתיק זה.

אני סבורה כי מדובר בבקשה שאין בה כל ממש.

ההלכה קובעת, כי מקום שהתקבל ערעור התיק חוזר לדיון בפני המותב שדן בו לכתחילה, ראה בעניין זה העובדה כי שופט יושב לדון בעניין דומה, עובדתית או משפטית, אפילו בין אותם הצדדים, אין בה כדי להביא - כשלעצמה לפסילתו (ראו: ע"א 8080/01 עיריית טייבה נ' ברכאל את עזאם בע"מ (לא פורסם); ע"א 6812/98 בי.ג'י. אסיסטנס לימטד מ' גיזלה פרוינד (לא פורסם)), דברי הנשיא ברק, ( כתוארו אז, בעניין עפ 10647/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' מדינת יישראל.

בענייננו, נקל להצביע על כך, שביהמ"ש נתן לתובעת מספר הזזמנויות, להגשת ראיותיה והדבר פורט בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

יתר על כן, כעת משהתובעת תגיש ראיותיה, בתקוה שאכן תעשה כן, הרי ביהמ"ש יוכל לבחון את הראיות שיוגשו ולתת החלטה על יסודן.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין כל נימוק ענינני המצדיק פסילה, ואני דוחה את הבקשה.

ביהמ"ש ימתין להודעת ב"כ התובעת האם בכוונתו לעתור לביהמ"ש העליון.

לעניין ההוצאות אדרש בשלב מאורח יותר אם הדבר יהא דרוש.

ניתנה היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.