הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט איל דורון), מיום 13.4.14, בת.א. 21159-06-10, לפיו חוייבה המשיבה לפצות את המערער בסכום של 12,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%, ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, וכן החזר אגרה.

המערער יליד 1967, נגן עוד במקצועו ומרצה למוסיקה, נפגע בתאונת דרכים ביום 26.7.09.

בית משפט קמא מינה מומחה רפואי בתחום א.א.ג. (פרופ' יואכימס), ובתחום האורתופדי (פרופ' צינמן) שקבעו, כי לא נותרה למערער נכות צמיתה עקב התאונה (למעט תקופה של נכות זמנית), זאת לאחר ששני המומחים הרפואיים נחקרו על חוות דעתם בפני בית משפט קמא.

כמו כן דחה בית משפט קמא את בקשת המערער למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי.

נוכח האמור לעיל פסק בית משפט קמא פיצוי למערער בגין נזק שאיננו ממוני בסכום של 7,500 ₪, סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, וכן פיצוי גלובלי של 2,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר.

את כל שאר דרישות המערער לפיצוי בגין רכיבים אחרים ונוספים, דחה בית משפט קמא שקבע, בין היתר, כי המערער חזר לעבוד כמרצה באקדמיה למוסיקה באותה משרה, ומשכורתו לא נפגעה, והוא ממשיך עד היום לעבוד באקדמיה. כן ציין בית משפט קמא, שהמערער המשיך לעבוד בהופעות כנגן עוד כבר בשנת 2009, כארבעה חודשים לאחר התאונה, והוסיף לעשות כן בשנים שלאחר מכן.

המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, וערעורו המפורט מונח בפנינו. לטענתו, לא היה מקום לאמץ את חוות הדעת של פרופ' צינמן ופרופ' יואכימס, שכן, נותרה לו עקב התאונה נכות היוצרת מגבלות תפקודיות ולכן, כך נטען, הסכום שנפסק לזכותו מקפח אותו עד מאד.

עמדת המשיבה היא שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, אך לענין נזק שאיננו ממוני הותירה המשיבה לשיקול דעתו של בית משפט זה לקבוע את שיעור הפיצוי המגיע בגין נזק שאיננו ממוני.

הוגשו בפנינו עיקרי טיעון, וכן תיק מוצגים מטעם המערער.

בישיבה שהתקיימה בפנינו היום שמענו את טיעוניו בעל פה של ב"כ המערער. ב"כ המשיבה הודיע, כי הוא חוזר על עיקרי הטיעון, וכאמור, משאיר לשיקול דעת ההרכב את הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני. לא ראינו מקום להיזקק לתשובתו של ב"כ המשיבה מעבר לאמור לעיל.

בפסק דינו המפורט והמנומק דן בית משפט קמא אחת לאחת בכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, קבע את הממצאים הנדרשים בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפניו, והסיק את המסקנות המתחייבות מן הראיות שהובאו בפניו, ואשר מעוגנות בתשתית הראייתית, ומבוססות על אדני החוק וההגיון.

אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בה טעות שבחוק.

לפיכך, שוכנענו שיש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולכן אנו דוחים את הערעור, אך למעט בכל הנוגע לרכיב הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני.

בשים לב לתקופת נכותו הזמנית של המערער, אנו מעמידים את שיעורו של הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני, על סך של 16,000 ₪, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (13.4.14) וזאת חלף הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא.

את ההפרש בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ על שכר הטרחה תשלם המשיבה במשרד ב"כ המערער בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו.

כל סכום שבפיגור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות הענין ונוכח התוצאה בערעור אנו מורים שלא יהא צו להוצאות.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט, לידי ב"כ המערער עבור המערער.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.