לפני בקשה לעיין מחדש בהחלטתי בדיון מיום 21.1.12, בה נדחתה בקשת המבקש להגיש כראיה הקלטת שיחה, בינו לבין עו"ד שפטניצקי, בעניינם של המשיבים.

על החלטה זו, אשר ניתנה במהלך ישיבת הוכחות במהלך עדותו של עו"ד שפטניצקי אשר זומן על ידי המבקש למסירת עדות, הגיש המבקש, בשלב הראשון, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה, בהחלטת כב' השופטת צ'רניאק מיום 19.9.12, מהטעם, כי קבלת הבקשה בשלב מאוחר זה ולאחר שכבר הוגשו סיכומי התביעה, תגרום לעיכוב ההליך המתנהל בבית המשפט ותפגע באופן משמעותי בניהולו התקין של המשפט, בפרט כאשר על פני הדברים דבר ההקלטה הועלה על ידי המבקש לראשונה רק במהלך חקירתו של עו"ד שפטניצקי.

משבקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, עתר המבקש בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. אף בקשה זו נדחתה, בהחלטת כב' השופטת ארבל מיום 21.1.13, מהטעם, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ואינה חורגת מהעניין של בעלי הדין בסכסוך ולפיכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עוד נקבע בהחלטה זו, כי המבקש אכן זכאי ליומו בבית המשפט, אולם זכות זו הינה בתנאי, כי לא יכביד שלא כראוי על בעל הדין שכנגד, וכי בדין קבעו הערכאות דלמטה שאין מקום לאפשר למבקש להגיש את השיחות המוקלטות כראיה בתביעה.

יצויין, כי במהלך הליכי הערעור הנ"ל, ולמרות התנגדות המשיבים, נעתרתי לבקשות המבקש, לעיכוב ההליך עד להכרעה בבקשות רשות הערעור, תחילה בבית המשפט המחוזי ובהמשך בבית המשפט העליון.

לאחר תום הליכים אלו, ומשנדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש בבית המשפט העליון, ניתנה על ידי החלטה להמשך ניהול ההליך, המורה למבקש להגיש את סיכומיו.

ואולם המבקש בחר שלא להגיש סיכומיו ועתר בנושא ההקלטה בבקשתו הנוכחית, בה התבקש בית המשפט קמא לעיין מחדש בהחלטתו מיום 21.1.12 ולהתיר את הגשת הראיה הנדונה.

לטענת המבקש, בכל ההחלטות הנ"ל (היינו החלטת בית משפט זה מיום 21.1.12, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.9.12 והחלטת בית המשפט העליון מיום 21.1.13), לא נדונה כלל השאלה המרכזית בדבר עדיפותה של מטרת הירידה לחקר האמת על פני כללי הפרוצדורה, וההחלטות נומקו בפגמים הפרוצדוראליים אשר בהתנהלותו ובאובדן הזמן הכרוך בקבלת הראיה בשלב זה של ההליך.

לטענתו, הואיל והכרעה בהליך זה כרוכה בין היתר בגיבוש התרשמותו של בית המשפט ממהימנות העדויות אשר הובאו לפניו, חשוב מאד הוא, כי בית המשפט יכריע בתובענה כאשר כלל הראיות הונחו לפניו, לרבות ההקלטה הנדונה, כאשר ככל שנפלו פגמים פרוצדורליים בהתנהלותו ניתן לרפאם בפסיקת הוצאות הולמות לטובת המשיבים.

לעניין קבילותה של הראיה טען המבקש, כי בעת שהקליט שיחותיו עם עו"ד שפטניצקי לא עבר על כללי האתיקה של עורכי הדין, הואיל וההקלטה נעשתה על ידו בכובעו כבעל דין, מיוצג, וכי מכל מקום, הדבר אינו פוגם בקבילותה של ההקלטה כראיה במשפט.

מנגד טענו המשיבים, כי משבקשות רשות הערעור של המבקש בנוגע להחלטת בית משפט זה מיום 21.1.12 נדחו לגופן, הרי שבית משפט זה אינו אמור ואינו רשאי לשמש במה לדיון נוסף באותה בקשה, אשר כבר הוכרעה על ידי ערכאות גבוהות ממנו.

כן טענו המשיבים, כי לא קיימת בדין פרוצדורה של עיון מחדש בהחלטה שניתנה, בוודאי כאשר מדובר בהחלטה אשר הליכי ערעור לגביה נדחו. לטענתם, יש לשים סוף לשלל בקשותיו החוזרות של המבקש בעניין זה.

אני סבורה, כי דין הבקשה הנוכחית לעיון חוזר להידחות, מהטעמים הבאים, על משקלם המצטבר.

כאשר בעל דין מבקש לערער על החלטה שיפוטית, פתוחה לפניו הדרך להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור, והכל בהתאם לקבוע בדין.

על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, הכלל הוא, כי בעל דין המבקש לערער על החלטה שיפוטית אשר ניתנה לחובתו בהליך משפטי, יעשה זאת במסגרת הגשת ערעור על פסק הדין אשר יינתן בתום ההליך המשפטי, כאשר בסעיף 1.(5) לצו זה נקבע החריג, לפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בענין בקשה לעדות מוקדמת.

במקרה דנן, וכמפורט לעיל, המבקש בחר למצות, עד תום, את אפשרויות הערעור אשר היו פתוחות לפניו על פי הדין, אך כאמור, ההחלטה המקורית נותרה על כנה אף לאחר הליכי ערעור אלו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. ב

ית משפט זה כמובן שאינו יושב כערכאת ערעור, לא על החלטותיו שלו ובודאי שלא על תוכנן של החלטות שניתנו על ידי ערכאות גבוהות ממנו.

ודוק: העובדה כי הבקשה הנוכחית הוגשה בשינוי אדרת, בדמות בקשה לעיון חוזר, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תוכנה, הכולל, בעיקרו, חזרה על טענות, אשר הועלו בחלקן לפני בית משפט זה עובר למתן החלטתו המקורית ביום 21.1.12, ובודאי שהועלו לפני ערכאות הערעור, ונדחו על ידן.

אף אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה הערכאות השיפוטיות השונות לא דנו בטענתו המרכזית בדבר עדיפותה של הירידה לחקר האמת על כללי הפרוצדורה. טענות אלו הועלו על ידי המבקש בבקשות רשות הערעור השונות אשר הוגשו מטעמו, ונדחו בהחלטות אשר ניתנו על ידי הערכאות השונות מהטעם, כי לא בכל מצב תינתן עדיפות לירידה לחקר האמת, וכי לעיתים יש להעדיף עמידה דווקנית על כללי הפרוצדורה, תוך שבבואו של בית המשפט לפסוק בבקשה אשר הונחה לפניו, על בית המשפט לבחון את מכלול נסיבות המקרה שלפניו.

כן אציין, למעלה מן הצורך, כי אף אני עצמי, לא השתכנעתי, לגופם של דברים, כי יש מקום לשינוי החלטתי הקודמת בעניין מיום 21.1.12, וזאת נוכח הטעמים אשר פורטו באותה החלטה, על משקלם המצטבר.

בשולי החלטה זו אציין, כי אני סבורה, שבנסיבות העניין, מן הראוי היה כי המבקש, פרקליט במקצועו, ישלים עם החלטות ערכאות הערעור ויכבדן, גם אם אינו שבע רצון מתוצאתן וגם אם הוא חולק על תוכנן, ומוטב היה כי לא ינסה לערער על תוקפן ולשנות את תוכנן "בדלת האחורית", באמצעות הגשת בקשתו הנוכחית.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה בסך 2,000 ₪.

המבקש יגיש סיכומיו עד ליום 5.5.13.

זכות להגשת סיכומי תשובה עד ליום 5.6.13.

בדק סיכומים נקבע ליום 9.6.13.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.