לפניי בקשת התובעת לקבל את הממצאים שנקבעו בפסק הדין בת"א 16627-03-09 כהשתק פלוגתא בהליך זה. כפועל יוצא מכך, עותרת המבקשת למחוק הטענות בגינן מתקיים ההשתק מכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד מטעם המשיבים בהליך זה.

תמצית העובדות הרלבנטיות

1. המשיבה מס' 1 שכרה מן המבקשת, בשכירות בלתי מוגנת, מספר בניינים הנמצאים ברחוב שפרינצק 76 – 78, בקרית אתא (להלן: "המושכר"), בהם החזיקה כעשר שנים.

2. לקראת סוף ההתקשרות האמורה, החלו סכסוכים כספיים בין הצדדים אשר הובילו לשתי החלטות שיפוטיות של בית משפט זה:

א. פסק דינו של כב' הש' וגנר מיום 12.10.09 בתא"ח 4172-06-09 , אשר ניתן על יסוד הסכמת הצדדים בפשרה, בו נקבע כי המשיבה תפנה את המושכר ביום 1.4.10 תוך תשלום יתרת חובותיה בגין דמי השכירות עד לתאריך זה. נקבע עוד כי במידה ולא תפעל המשיבה כאמור, תחויב בסך של 300$ ליום בגין כל יום של איחור בפינוי.

ב. פסק דינו כב' השופט סלאמה מיום 30.07.12 בת"א 16627-03-09 בו עתרה המבקשת לפיצויים בגין קיזוז שביצעה המשיבה שלא כדין במהלך תקופת השכירות, החזר עלויות תיקונים שביצעה המבקשת במקום המשיבה ובגין נזקים נוספים.

4. אין חולק על כך שהמשיבה לא עמדה בהחלטת כב' הש' וגנר דלעיל ופינתה את המושכר רק ביום 14.4.10. בנוסף, לטענת המבקשת, המושכר הוחזר לחזקתה מבלי שהמשיבה החזירה את מצב המושכר לקדמותו, עם שינויים ונזקים רבים, מה שחייב את המבקשת להוצאות נכבדות. אשר על כן, הגישה המבקשת את התביעה בתיק זה, היא ההליך השלישי בין הצדדים בנוגע עניין הנדון.

5. מנגד, הגישה המשיבה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בהן הסתמכה על "מעשה העוקץ והמרמה" שלטענתה ביצעה המבקשת, כאשר מסרה לה את המושכר כשהוא מלא ליקויים ומהווה למעשה מבנה מסוכן, מה שגרם למשיבה להוצאות כבדות במהלך שנות ההחזקה במושכר, הוצאות אותן היא מבקשת לפסוק לטובתה במסגרת התביעה שכנגד.

6. כעת, מונחת בפניי בקשה בה עותרת המבקשת למחיקת טענות הנתבעים (להלן: "המשיבים") בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהגישה המשיבה מס' 1, בנוגע למצב המושכר עובר לכריתת הסכם השכירות בין הצדדים, נוכח הקביעות בהחלטתו של כב' הש' סלאמה מיום 30.07.12 (להלן: "פסק הדין") המהווה מעשה בית דין היוצר השתק פלוגתא לעניין זה.

7. החלטה זו ניתנת ללא תגובה כלשהי מצד המשיבים, על אף שניתנה להם הזדמנות למסירת תגובה מיד עם הגשת הבקשה וכן ניתנה להם, לבקשת בא-כוחם, אורכה של 30 יום, בהחלטתי מיום 17.10.12.

טענות המשיבים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד

8. לטענת המשיבים, המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") נפלה קרבן ל-"תרגיל עוקץ" מטעם המבקשת והפועלים מטעמה אשר ידעו כי עובר למסירתו היה המושכר מלא ליקויים, סבל משקיעות והוגדר כמבנה מסוכן על ידי עיריית קריית אתא. כתוצאה מכך, נגרמו למשיבה הוצאות רבות לתיקון הליקויים במושכר הנובעים מפגמים אשר היו בו עובר למסירתו ואשר לא הובאו לידיעת המשיבה במועד כריתת הסכם השכירות.

9. כתוצאה מן הליקויים החמורים במושכר, הזמינה המשיבה חוות דעת מומחים שונים:

א. חוות דעת אינג' מרדכי שטיינר מיום 23.10.07 ומיום 21.11.07.

ב. חווות דעת ד"ר באסם ש. חזן.

ג. חוות דעת אברהם בן עזרא מיום 26.11.09.

אומר כבר עכשיו כי כל חוות הדעת הללו עמדו גם בפני כב' הש' סלאמה בעת מתן פסק הדין.

10. על כן, המשיבה טוענת כי כל האמור בחוות הדעת מטעם המבקשת בהליך זה הינו כתוצאה מן הליקויים שהיו קיימים במושכר עובר להשכרתו למשיבה.

11. כן עותרת המשיבה, במסגרת התביעה שכנגד שהגישה, כי אחייב את התובעת בסכומים הבאים:

א. הפיצוי המוסכם על פי ההסכם בין הצדדים בסך 27,000 $, השווה לסך של 101,520 ₪ נכון ליום הגשת התביעה שכנגד.

ב. שיפוי בגין הוצאות שהוציאה המשיבה בשנים 2005-2010 בסך 301,6525 ₪.

ג. שיפוי בגין עלויות חוות הדעת מטעם הנתבעת בסך 18,250 ₪.

ד. פיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪.

קביעות כב' השופט סלאמה בפסק הדין

12. עיון בפסק דינו של כב' השופט סלאמה מעלה כי קיימת זהות ממשית בין טענות המשיבה בתיק שהתנהל בפניו ובין טענותיה בהליך שלפניי. יש לציין כי הליכים אלה התנהלו במקביל, כך שהעלאת הטענות בהליך בתיק זה נעשתה בטרם ניתן פסק הדין.

כך מסכם כב' השופט סלאמה את טענות המשיבה כפי שנטענו בפניו:

"8. לעניין הצנרת של המושכר, נטען, כי הוסכם בין הצדדים שהתובעת היא אשר תתקן את הטעון תיקון וזאת נוכח היותה של הצנרת פגומה מלכתחילה, מה גם שמדובר בצנרת חיצונית שחובת תיקונה חלה ממילא על התובעת לפי הסכם השכירות. בנוסף, סכום התיקון הנטען הינו פרי דמיונה של התובעת וכי מי שביצע את השיפוץ הנו מנהל התובעת בעצמו באמצעות עסקו הפרטי.

לעניין הרטיבות, נטען, כי הבעיה קיימת מזה תקופה ארוכה וכי הנתבעת פנתה לתובעת פעמים רבות לתיקון הנדרש, אלא שכל פניותיה לא הועילו. משכך, הזמינה הנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמה, מרדכי שטיינר (להלן: "המומחה שטיינר"), ואשר לפיה סיבת הרטיבות נגרמה כתוצאה מעבודת ריצוף שאינה עומדת בהוראות התקן, וכמו כן נתגלו ממצאים חמורים לגבי מצב המבנים.

מאחר שפניות הנתבעת לתובעת לביצוע תיקונים לא הועילו, נאלצה הנתבעת, על מנת להקטין את נזקיה, להזמין קבלנים שביצעו עבודות איטום.

9. משגילתה הנתבעת, כך לדידה, את מעשה העוקץ של התובעת, הזמינה מהנדס ביסוס מטעמה, ד"ר באסם ש. חזן (להלן: "המומחה חזן"), כאשר בחוות דעתו מיום 8/2/09 קבע הלה, כי על מנת "להציל" את המבנים ולהימנע מהתמוטטות, יש לבצע עבודות חיזוק או להגדיר את המבנים כמסוכנים מבחינה בטיחותית ולפנות את הדיירים מהם, כמפורט בחוות הדעת.

הנתבעת המציאה לתובעת את חוות דעת המומחה חזן ודרשה ממנה לבצע את עבודות החיזוק הנדרשות, אולם התובעת לא ביצעה כל חיזוק ו/או תיקון וכל פניות הנתבעת לתובעת בעניין זה, לא הועילו.

10. יצוין, כי במסגרת ההליכים בתיק דנן ובתמיכה לטענותיהם, הגישו הנתבעים חוות דעת נוספת מטעמם של המהנדס אברהם בן עזרא (להלן: "המומחה בן עזרא"), בנוגע למצב המבנים."

13. בהתייחס לטענות אלה, בדבר מצב המושכר עובר לכריתת ההסכם בין הצדדים, קבע כב' הש' סלאמה כך:

"46.       אומר כבר עתה, כי לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהליך שקדם לכריתת הסכם השכירות בין הצדדים, כפי שנטען בכגון דא ע"י הנתבעת.

...

            הנתבעת מצאה את המושכר מתאים לצרכיה ובמסגרת הסכם השכירות הצהירה, כי ראתה ובדקה היטב את המושכר, מצאה אותו מתאים לצרכיה וכי מעוניינת לשוכרו כפי שהוא (ראו החלק של ה"והואיל" ברישא ההסכם וכן סעיף 3 א' שבו).

             כפי העולה מעדויות הצדדים, נציגי משרד הבריאות ביקרו אף הם במושכר טרם כריתת הסכם השכירות {לנוכח השימוש שיועד לו ע"י הנתבעת (הוסטל לחסויים)}, ואישרו אותו, בכל הנוגע להתאמתו לקריטריונים של המשרד.

47.       אשר לטענת הנתבעת בדבר צו הריסה שהוצא למבנים ע"י העירייה, הרי שהוכח בפניי, כי נכון למועד כריתת ההסכם המבנים היו מאושרים/כשירים לאכלוס והנתבעת אינה חולקת על כך. בעניין זה, הוצג בפניי הסכם הפשרה שבין הבעלים הקודם של המושכר לבין העירייה, בו הצהירה העירייה, בשים לב לחוות דעת מקצועיות שהומצאו לה ע"י התובעת על פיהן המבנים אינם מסוכנים (ראו ב"והואיל" החמישי להסכם), כי "אין לה ולא תהיינה לה כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות מסוג כלשהו כנגד י.ס.ב בנוגע לנכס ו/או בנוגע לכל עניין הקשור לנכס, לרבות בכל ענין הקשור לכשירות המבנים ו/או לכל בנייה ו/או פעולה שנעשתה על הנכס" (סעיף 5 להסכם הפשרה) (ההדגשה אינה במקור). כלומר, שהעירייה חזרה בה מכל טענה בדבר מצב המבנים.

...

49.       במחלוקת שבין הצדדים באשר למצב המבנים בשלב הרלוונטי לחתימת הסכם השכירות, עדיפה עליי גרסת התובעת, אשר נתמכה בהסכם הפשרה הנ"ל, חוות דעת המומחה קרלוס וגמן ז"ל וחוות דעת המומחה גלזמן.

...

54.       לא זו אף זו, גם לא ברור מדוע מצאה לנכון הנתבעת להחזיק במבנים משך 10 שנים חרף טענתה בדבר מצבם הגרוע כביכול. לא שוכנעתי בהסברים שסיפק הנתבע בעניין זה, מה גם שהנתבעת פינתה את המושכר רק בעקבות תביעה לפינוי שהגישה התובעת לצורך כך. ודוק, גם הפינוי עצמו בוצע באיחור, כפי שאישר הנתבע.

             גם העובדה שעל הפרק עמדה בזמנו אפשרות של רכישת המבנים על ידי הנתבעת, אומרת דרשני. שהרי, כפי שטוענת התובעת, אם מצב המבנים היה כל כך גרוע, מדוע זה חפצה הנתבעת לרכוש אותם?" [ההדגשות במקור – אה"ט]

באופן ספציפי לגבי חוות הדעת שהגישה המשיבה, קבע כב' השופט סלאמה כך:

"51.       הנתבעת סמכה טענותיה לעניין מצב המבנים על חוות דעת/מכתבים של המומחה בן עזרא, המומחה שטיינר והמומחה חזן.

             בעניין "חוות דעת" המומחה חזן, הרי שעיון בה מעלה שכלל אינה מהווה חוות דעת, כהגדרתה בפקודת הראיות, כי אם במכתב המופנה לנתבע, מה גם שהלה כלל לא הובא לעדות ע"י הנתבעים, אף מבלי שניתן כל הסבר מדוע. משמע, המסמך הינו מכתב שלא הוגש באמצעות עורכו וככזה חסר משקל [ודוק, ב"כ התובעת התנגד להגשת מסמכים בדרך זו (עמוד 63 לפרוט' הדיון)]. 

52.       לדברים אלו ישנה השפעה משמעותית גם על משקלה של חוות דעת המומחה בן עזרא, אשר נסמך, במידה רבה, על מכתבו הנ"ל של המומחה חזן.

             המומחה בן עזרא אישר בעדותו, כי התייחס למכתב המומחה חזן בבחינת מסמך הנדסי וביחס לעומק/מדידת השקיעה של המבנה אף העיד, כי סומך ידיו על בדיקתו של המומחה חזן (ראו עמוד 73 לפרוט' הדיון).

            המומחה בן עזרא אישר, שלא מדד את השקיעה של המבנה, ולא שוכנעתי בהסבריו מדוע יש לראות במבנה זה או בשאר המבנים שבמושכר (סה"כ 4 מבנים) בבחינת מבנים מסוכנים. גם לא שוכנעתי בעדותו לפיה אין מדובר בשקיעה של מבנה אחד כי אם בכל המבנים.

            המומחה בן עזרא אישר, כי לא ערך בדיקת כלונסאות על אף שבדיקה כזו הייתה מוסיפה נדבך נוסף לחוות הדעת (לטענתו לא היה זקוק לזה במקרה דנן).

            הוא העיד, כי מקדם הבטיחות של המבנה נמוך ביחס למבנים "רגילים", ואולם מעדותו עולה, שלא ערך כל מדידה גם ביחס לאלמנט זה והסתפק בתשובה לקונית לפיה "אני בדקתי את העובדה שהבניין שוקע וזה פוגע במקדם הבטיחות שלו...".

            הוא גם לא מצא לנכון להתייחס לחוות דעת המומחה וגמן ז"ל ו/או המומחה גלזמן, על אף שראה אותן, כאשר בנסיבות העניין מצופה היה שיעשה כך.

53.       לגבי "חוות דעת" המומחה שטיינר, אין חולק, וכפי שהעיד גם המומחה בעצמו, שאין מדובר כלל בחוות דעת, כי אם במכתב בלבד, או כלשונו של המומחה "קדם חוות דעת" (האמור נכון לשני המכתבים שנערכו ע"י שטיינר, האחד מיום 23/10/07 והאחר מיום 21/11/07). המומחה העיד, שמטרתו הייתה להגיע בהמשך לחוות דעת סופית, לאחר תשלום נוסף והשלמת מסמכים. אין חולק, שחוות דעת סופית שכזו לא נערכה ע"י המומחה שטיינר, מה גם, שהמומחה אישר שכלל לא ראה את חוות דעת המומחה וגמן ז"ל ושכלל לא מכיר את "חוות דעת" המומחה חזן (ודוק, עסקינן במומחה שגם הוא מטעם הנתבעת).

             ברי, שהאמור לעיל יש בו כדי להשפיע באופן משמעותי ביותר על משקלה של עדות שטיינר. מטעמים אלו, לאור התרשמותי הכללית מהעדות ולנוכח מכלול הראיות שבתיק ובעיקר חוות דעת גלזמן, לא מצאתי שניתן לסמוך עליה באשר למצב המבנים." [ההדגשות במקור – אה"ט]

14. כעולה מכך, כב' השופט סלאמה דחה את טענות המשיבה בנוגע לליקויים במצב המושכר עובר להשכרתו למשיבה ודחה את קביעות המומחים מטעם המשיבה לעניינים אלו.

15. מבחינה עובדתית אין מקום לשנות את קביעות כב' השופט סלאמה או לסטות מהן.

המשיבה נכנסה למושכר בשנת 2000 לשכירות של כחמש שנים. המשיבה בחרה אף לנצל את תקופת האופציה שניתנה לה בהסכם, כך שהיא החזיקה במושכר כ-10 שנים בסך הכל.

רק בשנים 2007-2008, התעוררו טענות המשיבה הנובעות, לטענתה, ממצב הנכס עובר לכניסתה אליו. למרות כל הליקויים הנטענים המשיכה המשיבה להחזיק במושכר, עד שהמבקשת נאלצה לפנותה בפסק דין . לכך יש להוסיף כי מקביעת כב' השופט סלאמה בפסק הדין עולה כי המשיבה אף שקלה לרכוש את המושכר בשלב מסוים.

במצב הדברים בו כב' השופט סלאמה דחה את קביעות המומחים מטעם המשיבה ואת טענותיה העובדתיות ונוכח העובדה שלא הוגש ערעור על החלטתו, מדובר בקביעות עובדתיות חלוטות שאין לסטות מהן.

האם פסק הדין מהווה מעשה בית דין בענייננו?

16. מבחינת ההליכים הרלוונטיים, הליך זה וההליך בת"א 16627-03-09, ניתן לראות כי אין שוני בטענות המשיבים, אלא שקיים שוני בסעדים המתבקשים.
בת"א 16627-03-09 נתבעו המשיבים בגין קיזוז שביצעה המשיבה על עבודות תיקונים שביצעה במושכר ואילו כאן, המשיבה תובעת מן המבקשת, בתביעה שכנגד, פיצוי ו/או שיפוי בגין הוצאות תיקונים שביצעה במושכר.

17. על אף שמדובר בסעדים שונים, שניהם מתבססים על טענות המשיבים בנוגע למצב המושכר עובר לכריתת הסכם השכירות וכניסת המשיבה.

18. המבקשת טוענת כי נוכח הקביעות העובדתיות בהקשר זה במסגרת פסק הדין, המשיבה מושתקת מלהמשיך להסתמך על טענותיה בדבר מצבו הלקוי של המושכר עובר לכריתת הסכם השכירות.

19. מדובר בטענה בדבר השתק פלוגתה, אשר מוגדר כך:

"כלל ההשתק בדבר מעשה-בית-דין הוחל באופן רחב על כל טענה שהיה בעל-דין יכול להעלות במסגרת ההתדיינות הראשונה בין בעלי הדין. אולם, תנאי ראשון לקיומו של מעשה-בית-דין מכוח הכלל של השתק פלוגתה הוא, שהפלוגתה העולה בכל אחת מההתדיינויות אכן אחת היא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
מקום שמדובר בשאלה עובדתית או משפטית, שהייתה חיונית להכרעה בתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם במפורש, יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש בהליך השני, חרף אי הזהות בין העילות." (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירת התשס״ט-2009), בעמ' 114)

20. בפסיקה נקבעו תנאים ברורים להחלת השתק פלוגתה:

"10. ההלכה קובעת כי נדרשים ארבעה תנאים לצורך הוכחת קיומו של השתק פלוגתא: "זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים; קיום התדיינות בפלוגתא בין הצדדים; סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא של חוסר הוכחה; ...ההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שאינה נדרשת לצורך פסק-הדין" (ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 796 (2004); ראו גם: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968); ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז(4) 769, 780 (2003))..." (ע"א 9211/09 ‏איזוטסט בע"מ נ' ד"ר אורנה דריזין (נבו, 4.7.2012))

21. בענייננו, ההליך בת"א 16627-03-09 התבסס על אותו נכס מושכר, על פי אותו הסכם, כאשר טענות המשיבה להצדקת הסעד אותו היא מבקשת הינן זהות, קרי ליקויים חמורים במושכר עובר לכניסתה אליו.

פסק הדין קובע באופן ברור ופוזיטיבי כי המשיבה נכנסה לנכס לאחר שעבר בדיקות הן מטעמה (ולאחר שהצהירה כי הוא מתאים לצרכיה) והן מטעם משרד הבריאות, וכי היא המשיכה להחזיק בו כעשר שנים ואף בשלב מסוים שקלה לרכוש אותו.

אשר על כן, בית המשפט דחה את טענות המשיבה בנוגע לליקויים במושכר טרם כניסתה אליו.

22. הכרעה זו היתה מהותית לצורך קביעת בית המשפט כי הקיזוזים שביצעה המשיבה מדמי השכירות שהועברו למבקשת בוצעו שלא כדין וכי עליה לשלם סכומים אלה למבקשת.

23. אשר על כן, ברור כי מדובר בטענות זהות מבחינה עובדתית ומשפטית (למעט לעניין הסעד). הקביעות העובדתיות בפסק הדין, שהשמיטו את הקרקע מזכות הקיזוז של המשיבה, שומטות גם את הקרקע מתחת יכולת המשיבה לתבוע בגין תיקונים שערכה במושכר.

24. אשר על כן, דין התביעה שכנגד להידחות על הסף שכן היא נשענת כולה על טענות המשיבה בדבר ליקויים במושכר עובר לכניסתה.

השתק זה יחול על המשיבה גם לעניין טענות ההגנה שתוכל להעלות במסגרת ניהול ההליך כאן.

25. כאמור, משנדחו טענות המשיבה בנוגע לבסיס הליקויים, ממילא נדחית התביעה שכנגד. יחד עם זאת, יש מקום לציין מספר דברים בנוגע למסמכים עליהם נסמכת התביעה שכנגד.

א. במסגרת התביעה שכנגד צירפה המשיבה את החשבוניות של התשלומים למומחים מטעמה הן במסגרת נספח י"א, כחלק מדרישתה לשיפוי עלויות חוות הדעת, והן במסגרת נספח י', כחלק מדרישתה לשיפוי בגין הוצאות התיקונים שהוציאה בשנים 2005-2010. כך שהמשיבה ניסתה לקבל כפל פיצוי בגין הוצאות אלה.

ב. חלק מן החשבוניות שצירפה המשיבה, אינן רלוונטיות לליקויים הנטענים. כך לדוגמה, חשבונית "מרכז קניות לחומרי בנין" מיום 16.6.05 בגין החלפת מנעולים.

ג. בחלק גדול מן החשבוניות, אין ציון האם השירות המתואר בחשבונית ניתן דווקא במושכר, נוכח העובדה שהמשיבה החזיקה הוסטלים נוספים. כך למשל בחשבונית דואימה יוסף מיום 10.7.05 נכתב כי החשבונית הינה "עבור ביצוע עבודות החזקה בהוסטלים", בלי ציון כתובת המושכר.

ד. המשיבה גם הסתמכה בתביעה זו על חשבוניות לגביהן קבע כב' השופט סלאמה במפורש כי אין לה זכות לתבוע לגביהן החזר מן המבקשת:

• חשבונית שלומי רוח מיום 18/12/07 ע"ס 3,000 ₪ (ס' 63 לפסק הדין)
• חשבונית שטיינר מיום 1/11/07 ע"ס 1,300 ₪ (ס' 70 לפסק הדין)
• חשבונית מיום 3/1/08 מאת "אור – און" (כרומגן), ע"ס 490 ₪ (ס' 62 לפסק הדין)
• חשבונית "המלטש" מיום 25/2/08 ע"ס 18,480 ₪ (ס' 65-69 לפסק הדין)
• חשבונית איימן כראבלי מיום 1/3/08 ע"ס 8,000 ₪ (ס' 64 לפסק הדין)

חשוב לציין כי כאשר הוגשה תביעה זו, הכלילו את סכומי החשבוניות הללו בתביעה על אף שכבר קיזזו אותם מדמי השכירות שהועבר למבקשת – קיזוז שבוטל בפסק הדין.

על כן, הבקשה מתקבלת והמשיבים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו למבקשת ללא קשר לתוצאות ההליך.

הנה כי כן, נוכח היקף המחלוקת שנותרה לבירור ובשים לב לעובדה שלא הוגשה כל חוות דעת מטעם המשיבים בנוגע לעלויות השבת הנכס לקדמותו, מוזמנים הצדדים לדיון מקדמי ביום 27.12.12 שעה 13:00 במהלכו תידון סוגיית אופן המשך ניהול ההליך.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בפקס.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.