התביעה

1.         התובעים רכשו מהנתבעת דירה בת 6 חדרים בקומה 13 בבניין ברח' מנחם בגין בפתח תקווה (להלן: הדירה). זאת, במסגרת הסכם שנחתם ביום 2.8.07 (להלן: ההסכם).

2. תביעה זו היא תביעה כספית בסך של 358,846 ₪ בגין ליקויי בנייה בדירה וכן ירידת ערך.

הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' בקשר לליקויי הבנייה.

המחלוקת בנושא ירידת הערך היא בין התובע לבין הנתבעת בלבד, ואפתח בה.

ירידת הערך

כללי

3.         התובעים טענו לירידת ערך הדירה בכל אחד מאלה:

           א.         שטח הדירה

           ב.         מידת רוחב המרפסת

           ג.          חניה כפולה טורית ורוחב חניה.

ירידת הערך הקשורה לשטח הדירה

הגדרת המחלוקת

4. אין מחלוקת, כי בהסכם לא צוין שטח הדירה.

5. להסכם צורף תשריט של הדירה, ועליו הצדדים חתומים (להלן: התשריט).

6. שטח הדירה לפי התשריט הוא 142 מ"ר, כך לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס דן אורמן (להלן: המומחה או המהנדס אורמן).

7. התובעים טוענים כי הובטח להם שטח דירה נטו (כולל קירות) של 164 מ"ר, ומכאן התביעה בגין ירידת ערך.

8. המחלוקות הן אלו:

א. האם בשלב הטרום חוזי הוצג לתובעים מצג לפיו שטח הדירה הוא 164 מ"ר – רצפה וקירות (מבלי לציין כי שטח זה כולל חלקים ברכוש המשותף).

ב. ככל שהוצג מצג כזה, האם בנסיבות העניין יש מקום לפצות בגין ירידת ערך, עקב העובדה ששטח הדירה קטן ממצג זה.

ג. אם כן, מה גובה הפיצוי בגין ירידת הערך.

חוות הדעת בנושא ירידת הערך בגין שטח הדירה

9. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של השמאי אלי סידאוי.

סידאוי הסתמך על חו"ד של המהנדס בן עזרא, ולפיה שטח הדירה ברוטו (לפי התשריט) הוא 133 מ"ר.

ההפרש לעומת השטח שהובטח לתובעים הוא 31 מ"ר, 18.9% מהשטח המובטח של הדירה.

לפיכך, לפי חו"ד סידאוי ירידת הערך היא בסך של 232,500 ₪ לפי החישוב הבא:

שטח מ"ר בנוי בממוצע: 10,000 ₪ למ"ר. שווי מ"ר שולי: 7,500 ₪ X 31 מ"ר חסרים

10. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי יריב סיקרון.

סיקרון התייחס לטענות המשפטיות הנוגעות לחישוב שטח הדירה, טענות שיידונו בהמשך.

באשר להערכת ירידת הערך, סיקרון אף הוא התבסס על שטח של 133 מ"ר לפי התשריט.

את הפרשי השווי העריך כך: שווי דירה בת 6 חדרים בשטח של 164 מ"ר הוא 1,832,000 ₪ לפי שווי של 11,672 ₪ למ"ר. שווי דירה בת 6 חדרים בשטח של 133 מ"ר הוא 1,744,000 ₪ לפי שווי של 13,520 ₪ למ"ר. ההפרש הוא, אם כן, 88,000 ₪ וזוהי ירידת הערך.

11.         המהנדס אורמן לא הכריע במחלוקת המשפטית, אך קבע את שווי ירידת הערך, אם תתקבל עמדת התובעים.

אורמן ציין כי שטח הדירה לפי מדידה גרפית הוא 142 מ"ר ולא כפי שציינו השמאים מטעם הצדדים.

            המומחה אמד את ירידת הערך בנתונים אלה בסך של 84,000 ₪ כדלקמן:

            לפי נתוני מס שבח, הפער בשווי בין דירת 5 חדרים בשטח 125 מ"ר לבין דירת 6 חדרים בשטח 150 מ"ר מתבטא בסכום של כ- 4,000 ₪ למ"ר.

לאור נתון זה, אורמן שם את הפרש השווי בין דירת 6 חדרים בשטח 142 מ"ר לבין דירת 6 חדרים בשטח 164 מ"ר בסכום שבגבולות 84,000 ₪.

            סכום זה הוצמד למדד תשומות הבניה לחודש 6/11 וכולל מע"מ.

         לציין, כי לא הועלתה טענה לפיה שטח הדירה קטן מהשטח בתשריט שצורף להסכם המכר.

השטח לצורך החישוב

12. התובעים טענו כי נוכח עמדת שמאי הנתבעת, יריב סיקרון, אין מקום לקבל את חישובו של המהנדס אורמן באשר לשטח הדירה.

טענה זו אני דוחה.

מדידת השטח לפי התשריט היא עניין שבמומחיות. כידוע, מומחה מטעם בית המשפט אינו כבול לחוות הדעת מטעם הצדדים. יתר על כן, עיון בחוות דעתו של השמאי סיקרון מעלה, כי סיקרון יצא מנקודת הנחה כי השטח לפי תשריט הוא 133 מ"ר, כעמדת שמאי התובעים. נקודת הנחה אינה בגדר קביעה (אציין כי לא ראיתי בחו"ד של סיקרון כל קביעה לפיה השטח הוא 127 מ"ר, כטענת התובעים, כך שטענה זו מקורה בטעות, כפי הנראה). לפיכך, לא ניתן לטעון להסכמה של הנתבעת בנושא השטח. לגופו של עניין, אף שהמומחה נחקר חקירה נגדית לא קצרה, הוא לא עומת עם טעות כלשהי בחישוב שערך באשר לשטח הדירה לפי התשריט. בנסיבות אלו, אין מקום לפצות את התובעים בגין שטח חסר, שלמעשה קיים בפועל.

גם אינני מקבלת את טענת התובעים, לפיה המומחה היה אמור למדוד את שטח הדירה בפועל. אין כלל טענה לשטח דירה שונה מהשטח המשתקף בתשריט. חזית המחלוקת הייתה השטח בתשריט, מול השטח שהובטח. המהנדס אורמן קבע מהו השטח המשתקף בתשריט, ואת קביעתו זו, שלא נסתרה, אני מקבלת.

העדויות

13. התובע העיד שכאשר התובעים רכשו את הדירה מהנתבעת הובטחה להם דירה בגודל של 164 מ"ר. התובע צירף את הפרוספקט שניתן בשלב הטרום חוזי. הפרוספקט כלל שרטוט של הדירה (שרטוט זהה לתשריט שנחתם יחד עם חוזה המכר, אך לא חתום) ועליו רישום בכתב יד של איש המכירות "מ"ר בנוי ברוטו 164".

בחקירתו הנגדית, התובע ציין כי הנתון הבסיסי החשוב ביותר בעיניו היה גודל הדירה, וכי ציין בפני נציג המכירות (עד הנתבעת, מר כהן) שהוא מחפש בית גדול. בהמשך, לאחר שראה את הדירה לדוגמה, הוא שאל את כהן מה שטח הדירה, וכהן רשם על גבי הפרוספקט 164 מ"ר. התובע שאל את כהן האם חישוב השטח הוא לפי מדידה במטר מקיר לקיר, וכהן השיב בשלילה, וציין שמחשבים גם את הקירות (עמ' 35 ש' 13 – 24).

התובע טען כי לא ניתן לצפות מזוג צעיר שרוכש דירה כי יתחיל לבצע חישוב של שטחים מתוך תשריט הדירה, וכי על הנתבעת לעמוד בהתחייבותה לספק דירה בשטח שעליו התחייבה.

מטעמו של התובע הוגשו תצהירים של מספר שכנים.

השכן גלעד לאופר, שרכש את דירה 55 בקומה 11 באותו בניין, ציין כי גודל דירתו אמור היה להיות זהה לגודל דירת התובעים, וכי ידוע לו שהובטח לתובעים, כמו גם לו ולאחרים, שטח דירה גדול יותר באופן משמעותי ממה שניתן בפועל. עוד ציין שכאשר רכש את דירתו, הובטח לו על ידי איש המכירות שדירתו תהיה בשטח של 164 מ"ר.

עדות דומה הובאה על ידי השכן הורוביץ שמואל, המתגורר בקומה 7 בדירה 35, ושדירתו אמורה להיות זהה לדירת התובעים בשטחה. הורוביץ העיד כי בעת המכירה הובטח לו שטח של 164 מ"ר, וצירף את צילום התשריט שבו נרשם – בכתב ידו של הורוביץ, ולפי דברי איש המכירות, כי שטח הדירה הנמכרת הוא 164 מ"ר.

אף השכנה תמר מוזס, המתגוררת בדירה 5 באותו בניין, העידה כי בעת רכישת הדירה הובטחה לה דירה בשטח של 164 מ"ר. מוזס צירפה את צילום התשריט ובו רישום בכתב יד של איש המכירות לפיו גודל הדירה הוא 164 מ"ר. גם לפי עדותה, שטח דירתה קטן מכך, כפי שהינה דירת התובעים.

14. מטעם הנתבעת העידו שמואל זילברברג, סמנכ"ל מכירות של הנתבעת, ואיילון כהן, איש מכירות של הנתבעת, שטיפל בעסקה מול התובעים.

כהן וזילברברג העידו כי בעבר הייתה אי בהירות באשר לאופן הגדרת שטח הדירה, עד שהדבר תוקן בחוק. התיקון היה לאחר שכבר נחתם ההסכם מושא התביעה, כאשר עד אותה עת היה מקובל על ידי כל הקבלנים להתייחס לשטח הדירה ברוטו באופן הכולל חלקים נוספים שמחוץ לדלת הכניסה לדירה.

לפיכך, כדי להבהיר את נתוני הדירה מבלי להיכנס להגדרת שטח ברוטו, הנתבעת לא רשמה בחוזה או בנספח כלשהו את שטח הדירה ברוטו, אלא ציינה בתיאור הדירה ששטחה הוא כאמור בתשריט המצורף לחוזה.

כהן העיד כי שוחח עם התובעים בתקופה שבה רווחה השיטה של הצגת נתוני שטח ברוטו. הוא עצמו, רשם על הפרוספקט "מ"ר בנוי ברוטו 164", ואכן השטח הבנוי בו אמורים התובעים היו לרכוש זכויות היה 164 מ"ר, שחלקו אכן אינו בדירה אלא ברכוש המשותף. הדברים נרשמו לצד תרשים הדירה הכולל מידות, כך שכל אדם סביר יכול היה להבין ש- 164 מ"ר אינם מתייחסים אך לשטח הפנים של הדירה. זאת ועוד, לצד המשפט לא מופיעה חתימתו של כהן או חתימת מי מהתובעים, ועל כן לא ניתן לראות בו הבטחה לדירה בשטח של 164 מ"ר. כהן ציין כי המשפט "שטח מובטח (ברוטו) 164 מ"ר" נכתב על ידי מומחה התובעים ולא על ידו.

זילברברג ציין כי לצד המשפט לא הוזכרו המילים "שטח הדירה" כך שברור שעסקינן לא בשטח הפנים, אלא בשטח שבו הרוכשים אמורים לקבל זכויות.

כהן הוסיף שכל דייר יכול היה לקחת את ההסכם כדי לעבור עליו עובר לחתימה, ובהסכם עצמו נרשם שתנאיו, והם בלבד, משקפים את המוסכם בין הצדדים, ולא כל מצג או הבטחה שניתנו קודם לכן (סעיף 28 למשל). הפרוספקט עצמו אף לא צורף להסכם. באשר לכך, זילברברג ציין כי מאחר שלא ניתן לעקוב אחר כל משפט שסוכן מכירות אומר, נוּסח ההסכם בצורה שתבהיר כי הדבר היחיד המחייב את המוכר הוא האמור בהסכם ובנספחיו. זילברברג הפנה להסכם, שתיאר את הממכר ככולל את הדירה "המתוחמת בקו צבעוני של התרשים המצורף לחוזה זה והחתום ע"י שני הצדדים" וכן "החלק היחסי ברכוש המשותף שיוצמד לדירה". הן בפרוספקט והן בתשריט שצורף להסכם הופיעה תכנית הדירה עם ציון מידות החדרים, ודי בנתונים אלה להבהיר לכל אדם סביר כי אין עסקינן בשטח פנים של 164 מ"ר.

דיון

המצג בשלב הטרום חוזי

15. אני קובעת כי לתובעים הוצג מצג לפיו שטח הדירה, כולל קירות, הוא 164 מ"ר. במצג שהוצג לתובעים בשלב הטרום חוזי, לא צוין כי באותם 164 מ"ר נכללים חלקים מהרכוש המשותף.

16. העדים לשלב הטרום חוזי היו התובע עצמו וכהן, נציג המכירות.

17. העדפתי את עדותו של התובע בסוגיה זו. אציין כי התובע הותיר רושם כללי מהימן. אף אם אינני מקבלת את עמדתו של התובע בסוגיות מסוימות, שהן עניין לפרשנות משפטית (כמו למשל, נושא החניה) הרי מהבחינה העובדתית התובע לא התחמק והציג דברים כהווייתם, גם כאשר לא היו נוחים לעמדתו (למשל: עמ' 34 ש' 16 – 17, 27 ואילך).

תחילה אציין, כי יש ממש בטענת התובעים (עמ' 53 ש' 23) לפיה טענתו של כהן, כי הסביר שהשטח כולל שטחים ציבוריים, טענה מרכזית בנסיבות העניין, כלל לא הוזכרה גם בשלבים מאוחרים יותר של ההליך, לאחר שהתברר כי התובעים סומכים את עמדתם על הפרוספקט.

טענתו של כהן, לפיה אמר שהשטח ברוטו כולל חלקים ברכוש המשותף עלתה רק בחקירתו הנגדית (עמ' 47 ש' 1). כהן נמנע מלהעיד כך בתצהיר העדות הראשית, אף שמדובר בסוגיה העובדתית העיקרית השנויה במחלוקת. זאת ועוד, קריאת תצהירו של כהן מעלה שלל של הסברים מדוע כהן לא היה צריך, לשיטתו, לציין שהשטח כולל חלקים ברכוש המשותף. כהן הסביר כי אותה עת "רווחה" השיטה של הצגת נתוני ברוטו, וכי כל אדם סביר היה יכול להבין ש – 164 מ"ר אינם מתייחסים לשטח פנים הדירה (סעיפים 6 ו- 9). כהן הוסיף כי טענת התובעים לפיה הובטח להם שטח של 164 מ"ר בפנים הדירה היא "היתממות" משום שהם היו יכולים לקחת את ההסכם ונספחיו לעיון, והובהר להם במפורש שהמצגים הטרום חוזיים אינם מחייבים (סעיף 10).

אם אכן הוסבר לתובעים ברחל בתך הקטנה, כבר בשלב הטרום חוזי, ש- 164 מ"ר כוללים את החלקים ברכוש המשותף, מדוע כהן לא העיד על כך במפורש ותחת זאת בחר לטעון שהמצגים שהציג אינם מחייבים? כך גם בהמשך, כהן הסכים בחקירתו הנגדית כי היה צריך לומר לתובעים שהשטח ברוטו כולל שטחים ציבוריים (עמ' 47 ש' 6 – 7), אך אמירה זו אינה מתיישבת עם תצהירו, שם הסביר על פני מספר סעיפים מדוע לא היה צריך להסביר נושא זה (סעיפים 6, 9, 10).

כהן טען כי רשם 164 מ"ר ברוטו, אך לא מצא לנכון לרשום שהם כוללים שטחים משותפים, משום ש"אין זה נפוץ" שאנשי מכירות כותבים "כולל שטחים ציבוריים" וכי הוא לעולם אינו כותב "סריה שלמה של כאלה דברים, במיוחד כשגם הייתה דירה לדוגמה" (עמ' 47 ש' 25 – 26).

אינני מקבלת עדות זו ואינני מקבלת את ההסבר. אם כהן טרח לרשום את השטח, ואף לציין לידו "ברוטו", הרי לוּ אמר במפורש שהברוטו כולל שטחים ציבוריים, לא הייתה כל מניעה שיציין זאת גם בכתב. לא הוכח כל "נוהג" להשמיט מילים כה חשובות, ובוודאי שהטרחה של רישום 3 מילים נוספות אינה כה משמעותית כפי שכהן ניסה לתאר.

לציין, כי כהן טען שנרשם גם בחוזה ששטח הדירה הוא 164 מ"ר (עמ' 48 ש' 12), אף שאין בחוזה כל רישום כזה.

18. בנוסף, בחקירתו הנגדית, כהן טען בתחילה באופן פוזיטיבי, כי אמר לתובעים שהשטח כולל שטחים ציבוריים. כהן טען כי הוא זוכר זאת משום שכך אמר לכולם "באופן שבלוני" (עמ' 47 ש' 5). לאחר מכן, כהן סייג את עדותו, וכאשר עומת באופן מפורש עם גרסת התובע באשר לדין ודברים שהיה ביניהם, ציין כי אינו זוכר (עמ' 48 ש' 30).

כנגד עדות זו, הייתה עדות ברורה, פוזיטיבית ומפורטת של התובע. התובע ציין בסעיף 11 לתצהירו שהובטח לתובעים שטח דירה של 164 מ"ר. בהמשך, בחקירתו הנגדית, הסביר את השיחה שהתנהלה, שכללה שאלה ספציפית שלו (מדידה מקיר לקיר) ותשובה ספציפית של כהן, שהתייחסה לכך ששטח הקירות כלול, וזאת בלבד (עמ' 35 ש' 19 – 21).

19. לא ניתן לקבל את עדותו של כהן על כך שבאופן שיטתי הסביר שהשטח ברוטו כולל שטחים ציבוריים, כאשר לא הובא לעדות ולו רוכש אחד מעשרות הרוכשים, על מנת לתמוך בעדות זו, ומנגד, שלושה רוכשים (שכני התובע) העידו שנושא השטחים הציבוריים כלל לא הוסבר להם על ידי נציג המכירות. הדבר השתקף היטב בחקירתם הנגדית של השכנים, שלא הבינו את ההבדלים בין ההגדרות השונות למונח "ברוטו". לאופר נקב במפורש בשמו של כהן (עמ' 32 ש' 10), כמי ששוחח עמו ולא אמר לו דבר באשר לחלקים של הרכוש המשותף (עמ' 33 ש' 2 – 3). אני מציינת כי אמנם שניים מהשכנים שהעידו לא ציינו את שם נציג המכירות שמסר להם את הפרטים, אך כהן עצמו ציין כי מסר את המידע באשר לשטח ברוטו כפי שהונחה על ידי הנתבעת (עמ' 49 ש' 8 – 9, עמ' 50 ש' 1 - 2) וזילברברג אישר כי אנשי המכירות הונחו לציין ש"ברוטו" כולל חלקים ברכוש המשותף (עמ' 41 ש' 31). אם אכן הייתה הנחיה כזו, תמוה כי בעוד שלושה מקרים לפחות סייג זה לא צוין.

20. העובדה שצוין בטופס ההזמנה כי היא כפופה לאישור החברה, אינה משנה מהתמונה.

ראשית, משום שלפי הלכת ע"א 6025/92 צמיתות בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826 (1996) (להלן: עניין צמיתות) ניתן לתת תוקף למצג בשלב הטרום חוזי, אם לא ניתן לדלות מהחוזה את שטח הדירה.

שנית, משום שלפי העדויות, התניה זו כוונה לנושא הכספי, ולא לנושא שטח הדירה. כך עלה לא רק מחקירת התובע ועדיו (עמ' 36 ש' 20 – 24), אלא גם מעדותו של נציג המכירות עצמו (עמ' 51 ש' 7 – 9).

כך גם, אין נפקות לטענה (שהועלתה בסיכומי הנתבעת) לפיה הפרוספקט לא הגיע למשרדי הנתבעת. הנתבעת מחויבת מכוח המצג שיצר איש המכירות מטעמה, ולפיכך, אין רלבנטיות לטענה זו (שלא נטענה בתצהירים מטעם הנתבעת).

לא ראיתי ממש בטענתה של הנתבעת לפיה דברי נציגהּ אינם מחייבים אותה. מדובר בטענה חדשה, שאף אין לה תשתית ראייתית. כהן היה עובד של הנתבעת ושלוח שלה. התובעים ציינו בסיכומי התשובה, בצדק, כי לא הוגשה הודעת צד שלישי נגד הנציג, ולא הובאה כל עדות של הנתבעת לפיה מעשיו של כהן ומצגיו אינם מחייבים אותה, ומדוע לא.

21. הנתבעת בנתה תלי תלים של פרשנויות על המונח "מ"ר בנוי" כפי שנרשם בפרוספקט. אין בהבדל הדק בין המונח "שטח דירה" לבין הביטוי "מ"ר בנוי" כדי לסייע לנתבעת. ברגיל, רוכש דירה מצוי אינו מתעניין בשטחי פיר המעלית, חדר האשפה או חדר המדרגות (ר' ע"א 8949/07 י.ר אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' זאב (18.11.2009) - סעיף 10 לפסק הדין, להלן: עניין האחים עזרא). לכן, בין אם צוין כי עסקינן בשטח הדירה, ובין אם לאו, מובן מתוך הקשר הדברים כי הכוונה היא לשטח הדירה. יתר על כן, קיבלתי את עדותו של התובע באשר להסבר שניתן לו על פה. הרישום על גבי הפרוספקט תומך בעדותו של התובע, אך אינו חזות הכול. נקודת הכובד נמצאת דווקא בהסבר שניתן, לפיו מדידת השטח ברוטו כוללת קירות בלבד. נוכח ההסבר על פה, לפיו עסקינן בשטח הדירה בלבד, אין לייחס משמעות רבה לשאלה האם נכתב או לא נכתב "דירה".

המצב המשפטי

22.        בעניין צמיתות, הסכמי המכר של הדירות לא כללו התייחסות לשטח הדירה. המסמך היחיד שבו צוין שטח הדירה היה פרוספקט שנמסר לפני חתימת הסכמי המכר, ובו צוין שטח "ברוטו". נקבע, כי אם לא צוין בחוזה הרכישה שטח שונה מהשטח שצוין בפרוספקט, הרי המצג שהוצג בפרוספקט – מחייב את הצדדים. באשר למשמעות המונח "ברוטו", נקבע כי בענף הבנייה נהוג לכלול בשטח "ברוטו" של הדירה גם חלקים שכלל אינם קשורים לדירה, כגון חלקים ברכוש המשותף והצמדות. עם זאת, נקבע כי אין זה סביר שמי שאינו נמנה על חוגי המקצוע בענף הבנייה, יבין כי שטח "ברוטו" כולל שטחים שמחוץ לדירה, ועל כן, כאשר ננקב בפרוספקט שטח מסוים, יש לתת לו את המשמעות בלשון רגילה, קרי, שטח הדירה עצמה.

23. בהמשך, הלכת צמיתות אובחנה וצומצמה, ונקבע כי אם בפני רוכש הדירה הוצגה תכנית של הדירה, ממנה ניתן לחשב ללא קושי את שטח הדירה, היא גוברת על האמור בפרוספקט, והרוכש לא יהיה זכאי לפיצוי בגין ירידת ערך.

כך, בע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פד"י נז(5) 462 (2003), נקבע כי להסכם המכר צורף תשריט ובו תיאור מדויק של שטח כל חדר בדירה, כך שהרוכשים ידעו בבירור מהו שטח הדירה שהם רוכשים. לפיכך, בית המשפט לא נתן תוקף לפרוספקטים שהוצגו בשלב הטרום חוזי (בהם צוין שטח גדול יותר), שאף נקטו בביטוי "דוגמא" לתיאור מעמדם.

גם בע"א 8913/02 מלכה נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נח(2) 59 (2004), נקבע כי הרוכשים אינם זכאים לפיצוי בגין גריעה משטח הדירה, משום שקיבלו תכניות מפורטות של הדירה, הכוללות מידות של כל חדר וחדר.

בדומה, בע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה, פ"ד נח(3) 673 (2004), גם כן נקבע כי אין לתת תוקף למצגים בשלב הטרום חוזי. זאת, אף שבתכנית שצורפה להסכם המכר היו חסרות מידות של חלק מהשטחים בדירה (פרוזדורים, מקלחות). נקבע, כי חישוב שטח החדרים היה פשוט יחסית, ודרש מכפלה פשוטה של אורך החדרים ורוחבם. באשר לשטחים שמידותיהם לא צוינו, נקבע כי ניתן היה לחשבם באופן עצמאי, תוך שימוש בקנה המידה שהיה נתון בתכנית. קביעה דומה ניתנה בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05).

24. להבדיל, כאשר בתי המשפט הגיעו למסקנה כי לא ניתן לחלץ את מידות הדירה ומידות החדרים מתוך התשריט שהוצג לרוכשי הדירות, נפסק לרוכשים פיצוי בגין הגריעה בשטח הדירה. בעניין ע"א 7298/00 בסט נ' חממי (4.9.2007) (להלן: עניין בסט) נקבע כי התשריט היה "סתום" ולא אִפשר לעמוד על שטחו הכללי של הממכר. על כן, ניתן תוקף למצג באשר לשטח כפי שהוצג בשלטי חוצות ובפרוספקטים. בדומה להלכת צמיתות, בית המשפט לא פירש את המצג באשר לשטח כשטח "ברוטו", כאילו ניתן להבין שהשטח כולל חלקים מהרכוש המשותף.

בעניין בסט גם נקבע כי החובה להוכיח שניתן לחשב את שטח הדירה מתוך התשריט, מוטלת על המוכר.

בדומה, בעניין אחים עזרא נקבע כי לא ניתן לחשב את שטח הדירה מתוך הפירוט שהופיע בתכנית שצורפה להסכם המכר, ואף לא תוך שימוש בסרגל ובמחשבון. בית המשפט קבע כי המספרים המופיעים בתכנית אינם כוללים שטח נרחב של פינת האוכל בחדר המגורים, לא ניתן להסיק מהם במדויק מה שטח החדרים וחללי הפנים, וקשה לחשב את שטחי המסדרונות, חדרי האמבטיה והשירותים. מאחר שלא היה ניתן לדלות מהתרשים את ממדי הדירה, בוודאי לא במעמד חתימת חוזה המכר, נקבע כי שטח הדירה המובטח הוא כפי שהופיע בפרוספקט.

25. בסעיף 10 לפסק הדין בעניין אחים עזרא, קבע בית המשפט כך:

"אין הדעת נוחה מהנוהג של מוכרי דירות להציג את שטח הדירה "ברוטו", גם אם להסכם המכר מצורף תרשים ממנו ניתן לדלות בנקל את שטח הדירה בפועל. שטח הדירה הוא נתון מהותי בעסקת מכר דירה, וכבר עמדנו על כך שרוכש הדירה המצוי אינו מעלה בדעתו כי שטח ברוטו כולל גם את החלק היחסי בפיר המעלית ובחדר המדרגות. לכן, על המוכר להביא עובדה זו לידיעת רוכש הדירה במפורש ובאופן ברור"

המצב בענייננו

26. תחילה, יש לציין כי לפי העמדה שהציגו עדי הנתבעת עצמם, קיימת משמעות למצג הטרום חוזי.

כך, זילברברג הסכים שבחוזה לא רשום דבר באשר לשטח הדירה, וכי הרוכשים אמורים היו לדעת מה השטח שנרכש מתוך תשובותיו של נציג המכירות (עמ' 41 ש' 30 – 31).

27. מכל מקום, אני סבורה כי התשריט שצורף לחוזה אינו עונה על התנאי לפיו ניתן לדלות ממנו את שטח הדירה בחישוב פשוט.

28. לפי החישוב של המומחה מטעם התובע (בן עזרא), שטח הדירה לפי התשריט הוא 133 מ"ר. המומחה מטעם הנתבעת (סיקרון) כלל לא עשה מאמץ לחשב את השטחים והתבסס על הנתון של בן עזרא (סעיף 8.2.2.1 לחוות דעתו). המהנדס אורמן חישב ומצא שטח שונה – 143 מ"ר.

העובדה, ששני מומחים לדבר מדדו את התשריט, וכל אחד מהם הגיע לתוצאות שונות, היא עצמה מצביעה על כך שאין מדובר בתשריט הניתן לחישוב פשוט.

המהנדס אורמן עצמו ציין, בתשובה לשאלה שהתייחסה להבדלים במדידות: "קח מודד מוסמך ותמדוד" (עמ' 19 ש' 9), על המשתמע מכך.

29. כאשר המהנדס אורמן נשאל ביחס לחישוב השטח לצורך הארנונה, הוא השיב:

"זו לא מדידה פשוטה. זו לא דירה סטנדרטית. בדירה סטנדרטית בדרך כלל עושים מלבן. לוקחים רוחב כפול אורך וקובעים שטח. כאן מדובר בשטח שמסובך למדוד אותו, ..."

(עמ' 21 ש' 28 – 30).

ובהמשך –

"להעריך את שטח הדירה לא יוכל אדם מן הישוב לעשות..." (עמ' 26 ש' 3 – 4).

30. חקירתו של המומחה העלתה, כי מדידת הדירה אינה עניין כה פשוט. המומחה ציין כי צריך "לפרוש" את הדירה לריבועים ולמשולשים וכך לחשב את השטח. כן ציין, כי ניתן לקבל את השטח "בשנייה אחת" תוך שימוש בתוכנה ייעודית של אדריכלים (עמ' 19 ש' 11 – 20). למרות שהמהנדס אורמן ציין כי ביצוע החישוב אינו סבוך, הוא השיב, ספונטאנית, כי הוא יכול לשוב למשרדו ולבצע חישוב מדויק (עמ' 19 ש' 27).

רמת מקצועיותו של המהנדס אורמן אינה שנויה במחלוקת, אך התיאור לעיל משקף באופן הטוב ביותר את העובדה שחישוב השטח אינו עניין סבוך להבנתו, משום שהוא מהנדס בניין במקצועו (עמ' 20 ש' 3 – 4).

לעומת זאת, ככל שעסקינן באדם הסביר, שאינו מהנדס בניין, אדריכל או מודד, אופן החישוב כפי שהציג אותו אורמן אינו פשוט כלל ועיקר: יש לחלק את הדירה לריבועים, לטרפזים, ולמשולשים, לאחר מכן לחשב את השטחים. לאחר מכן, במקומות בהם לא מצוינות המידות, ניתן לחלץ את קנה המידה (שלא צוין בתשריט) לפי ערך משולש (עמ' 20), ואז, כמובן, לבצע חישובים נוספים.

31. כאשר זילברברג התבקש לחשב את השטח השיב בתחילה כי ניתן לעשות זאת באמצעות סרגל וקנה מידה (עמ' 43 ש' 4). לאחר מכן, כאשר עומת עם העובדה ששטח הדירה אינו ריבוע "פשוט" השיב כי אינו יכול לבצע את החישוב, מאחר שהשטח אינו שווה צלעות אלא "פרבולה" (עמ' 43 ש' 10 – 11). בהמשך, ביחס לכל אחד מהשטחים שבו לא צוינו מידות, השיב כי הוא יוכל לציין את המידות לאחר בדיקה במחלקת התכנון (עמ' 43). זילברברג הסכים, כי לא נתונות המידות המלאות, גם בתוך החדרים (עמ' 43 ש' 30 – 31) (בחלק מהחדרים קיימות שתי מידות רוחב, אך רק אחת מהן צוינה), ואמר כי לא צוינו המידות המלאות כי "ככה זה מספיק" (עמ' 43 ש' 31).

32. גם כהן השיב שיוכל לבצע את החישוב באמצעות סרגל (עמ' 50 ש' 7), אך מיד לאחר שהתבקש להיכנס לפרטים הבעייתיים בביצוע החישוב עם סרגל בלבד (כגון: חישוב שטח המסדרון, חישוב השטחים שיש בהם שתי מידות רוחב) השיב כי "לא ייכנס" לחישובים אלו (עמ' 50 ש' 9) ולמעשה מתשובתו ברור, כי לא ידע לחשב את השטח (עמ' 50 ש' 10 – 11). כהן הסכים כי "בדרך כלל, כשצריך להיכנס לדברים העמוקים האלו, אני פונה להנדסה ומבקש הסבר ופירוט, במיוחד כשהדירה אינה סימטרית" (הדגשות לא במקור).

הווה אומר: גם נציג המכירות לא הצליח להסביר את אופן חישוב שטח הדירה, והודה כי למעשה היה פונה לסיוע מקצועי לצורך ביצוע החישוב.

33. לסיכום, התמונה העובדתית המצטיירת מכלל העדויות היא, שלא ניתן להגיע לחישוב פשוט של שטח הדירה על פי התשריט.

34. אין כלל נפקות לטענות הנתבעת באשר לסעיפי החוזה המבטלים כל מצג קודם או הקובעים כי המצגים הטרום חוזיים כפופים לאישור החברה.

הלכת צמיתות והפסיקה שלאחריה ניתנו בדיוק על רקע חוזים שביטלו מצגים קודמים. כך, למשל, גם בעניין האחים עזרא צוין שאת החברה הקבלנית יחייבו החוזה ונספחיו בלבד (סעיף 5 לפסק הדין). אין בהלכת צמיתות כל צורך, אם החוזה נותן תוקף למצגים בשלב הטרום חוזי.

מעבר לכך, אני מקבלת את עדותו של התובע לפיה הסעיפים הקובעים ביטול של מצגים טרום חוזיים אינם רלבנטיים, מאחר שבשום מקרה לא נאמר דבר השולל את המצג שהוצג באשר לשטח הדירה. התובע העיד, כי מעולם לא נאמר שקיים שינוי לעומת ההסבר שנתן נציג המכירות (עמ' 36 ש' 4 – 10). הנתבעת לא טענה, ולא הביאה עדויות לכך שבשלב החתימה על החוזה הוסבר כי שטח הדירה אינו כפי שהוצג על ידי נציג המכירות. החוזה עצמו – אינו אומר דבר באשר לשטח הדירה. כל מה שנותר, הוא התשריט שצורף לחוזה, ובו הנתבעת נתלתה.

במצב דברים זה לא די בתשריט, אלא צריך שניתן יהיה להבין באופן פשוט מהתשריט מהו שטח הדירה, ומהתשריט לא ניתן להבין זאת.

35. כך גם, אין כל משמעות לכך שהפרוספקט לא נחתם. הפרוספקט נמסר על ידי עובד של הנתבעת (עמ' 40 ש' 10 – 11), ומבטא מצג שהוצג על ידו, כאשר בשלב חתימת החוזה מצג זה לא תוקן, ואף לא ניתן היה להבין באופן סביר שהוא תוקן. חשוב מכך: הפרוספקט זהה לתשריט שצורף לחוזה, ושנחתם על ידי הצדדים (עמ' 39 ש' 25 – 27, עמ' 43 ש' 1 – 2). על כן, ההסבר שניתן לשטח בתשריט שהוצג בשלב הטרום חוזי, תקף לגבי התשריט הזהה שנחתם בשלב החוזי.

כאשר לא ניתן להבין מתוך החוזה, בכלל זה – התשריט המצורף לו, מהו שטח הדירה, מחייב המצג שניתן בשלב הטרום חוזי. זוהי הלכת צמיתות.

36. גם הטענה כי החברה הקבלנית פטורה מאחריות אם הרוכשים ראו את הדירה – נדחתה זה מכבר בפסיקה –

"העובדה שהקונה ראה את הדירה לפני קנייתה אינה פוטרת את המוכר מאחריותו לכך שהדירה נבנתה שלא בהתאם לתקנים החקוקים הרלוונטיים... הוא הדין במקרה שבו החוזה מתייחס לדירה בשטח פלוני ובפועל שטח הדירה – שהקונה ההדיוט ראה לפני כריתת החוזה אך לא מדד את שטחה – קטן יותר".

(ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פ"ד נו (5) 198 (2002) שצוטט בהסכמה בעניין האחים עזרא).

37. לסיכום נקודה זו:

נציג המכירות של הנתבעת הציג לתובעים מצג, לפיו שטח דירתם יהיה 164 מ"ר, כולל קירות, מבלי לציין כי שטח זה כולל חלקים ברכוש המשותף.

בהסכם לא צוין שטח הדירה, ברוטו או נטו, וההתייחסות היחידה לדירה ולשטחה הייתה בתשריט שנחתם על ידי הצדדים.

לא ניתן לחלץ את שטח הדירה מהתשריט באופן סביר, פשוט וקל.

לפיכך, מחייב המצג בשלב הטרום חוזי, כפי שפורש בהלכת צמיתות, ולפיו שטח הדירה עצמה (כולל קירות) הוא 164 מ"ר.

שיעור ירידת הערך

38. אני מקבלת את קביעתו של המהנדס אורמן באשר לשיעור ירידת הערך. החקירה הנגדית לא קעקעה את עמדתו בסוגיה זו. המומחה הסביר את הנימוקים שעמדו בבסיס השומה, הסביר כי קיים ביקוש פוחת לדירות גדולות, משום שהן כרוכות בהוצאות שוטפות גבוהות יותר, וכי קיים מרכיב של שוּליוּת , כלומר: ככל ששטח הדירה גדול יותר, יש שווי מופחת לכל מ"ר נוסף (עמ' 21 ש' 1 – 10). טענת התובעים, המתייחסת לחלוקה פנימית שונה של הדירה אינה רלבנטית, משום שהמומחה התייחס להוצאות שוליות הקשורות לשטח, ללא שום קשר לשאלה, מה מספר החדרים. הסברו של המומחה סביר על פניו, לא נסתר בחקירתו הנגדית, ומכאן, ראיתי להעדיף את חוות דעתו בנושא השווי.

סיכום ירידת הערך בגין שטח מופחת

39. אני מקבלת חלק זה של התביעה. באשר לגובה ירידת הערך, אני מקבלת את עמדתו של המהנדס אורמן, ולפיכך, התובעים זכאים לפיצוי בסך של 84,000 ₪ בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה לחודש 6/11 ועד היום.

רוחב המרפסת

חוות הדעת

40.        לפי חוות דעתו של השמאי סידאוי, מטעם התובעים, מידת רוחב המרפסת לכל אורך דלת היציאה מהסלון למרפסת הינה 150 ס"מ במקום 180 ס"מ. סידאוי ציין כי מידת הרוחב הצרה אינה מאפשרת למקם שולחן ושני כסאות ופוגעת משמעותית באפשרויות השימוש וההנאה מהמרפסת.

41. השמאי סיקרון מטעם הנתבעת קבע כי הצרת חלק רוחב פתח היציאה למרפסת ב- 21 ס"מ לערך אינה מונעת הצבת שולחן וכסאות, ואינה גורמת לפגיעה כלשהי בהנאה ונוחות של המשתמשים במקום. עוד ציין, כי מדובר בנושא שניתן לשינוי ותיקון ולפיכך אינו מהווה ירידת ערך.

42. המהנדס אורמן קבע כי הליקוי הנוגע לגודל המרפסת יתוקן מאליו לאחר הזזת הוויטרינה. לפיכך, לא קבע ירידת ערך בנוגע לרוחב המרפסת.

זה המקום לציין כי אחד הליקויים שהמומחה אישר היה שינוי דלת הוויטרינה של המרפסת (כאמור בחוות דעתו בעניין הליקויים). בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם יש לאשר תיקון ליקוי זה אם לאו. זאת, שכן אף שבתשריט הוצגה דלת שלוש כנפיים, בפועל לטענת הנתבעת המצב של דלת דו כנפית היטיב עם התובעים.

בחקירתו הנגדית, המומחה נשאל באשר לירידת הערך, ככל שלא יבוצע תיקון בוויטרינה. המומחה השיב, כי אין ירידת ערך, משום שניתן להזיז את הוויטרינה התוחמת את המרפסת, בעלות של 3,000 ₪ (בצירוף מע"מ, פיקוח ו- 25% לעבודות מזדמנות) (עמ' 24 ש' 11 – 13).

43. בהמשך, המומחה הסכים שקיימת אפשרות שרוכש מסוים יעדיף מרפסת גדולה (עמ' 24 ש' 7 – 8). יש לציין, שהתובע העיד בחקירתו (אף כי בהקשר אחר) שגודל המרפסת חשוב, בין היתר, לצורך הקמת סוכה (התובעים מהמגזר הדתי).

דיון

44. אין מקום לכך שבית המשפט ייכנס לטעמיו או להעדפותיו של פלוני או אלמוני, בקשר לשטח מרפסת מול שטח סלון. אדם המבכר מרפסת בגודל מסוים, גם אם "על חשבון" הסלון, זכאי לקבל את המרפסת בשטח שהובטח לו.

45. טענת הנתבעת, לפיה ניתן לשים כיסא גם תחת המשקוף, ובכך ליצור פתרון לבעיית רוחבה של המרפסת – אינה מקובלת עליי. זכותו של אדם לארח במרפסת ביתו בצורה מרווחת, ללא פתרונות מאולתרים כאלה ואחרים, ולבטח לא ניתן להתייחס לישיבה מתחת למשקוף כישיבה המקנה הנאה מהמרפסת, או מתאימה לאירוח סביר.

46. מטעמים אלו, ונוכח עמדתו של המהנדס אורמן, אני סבורה שהתובעים זכאים לפיצוי בגין רוחב המרפסת. עם זאת, מאחר שלשיטת המומחה לא קיימת ירידת ערך משום שהזזת הוויטרינה אפשרית בעלות בה נקב, אני פוסקת לתובעים סך של 4,425 ₪, נכון להיום, בהתאם לעלות שהמומחה ציין בחקירתו הנגדית.

חניה כפולה טורית ומידות החניה

חוות הדעת

47. השמאי סידאווי, מטעם התובעים, ציין כי לפי גודל הדירה ותקן חניה מגיעות לתובעים שתי חניות. בפועל, לדירה הוצמדו שתי חניות טוריות, באופן היוצר תלות בין כלי הרכב.

סידאווי הוסיף כי חניה חוקית היא כזו שמכונית החונה בה, גם במצב בו כל החניות תפוסות ע"י מכוניות אחרות, יכולה לצאת ממנה ללא תלות במכוניות אחרות.

כמו כן, לפי חוות דעתו, הנחיות לתכנון חניה שפורסמו ע"י מנהל היבשה האגף לתכנון תחבורתי במשרד התחבורה, דורשות שרוחב תא חניה החסום בשני צדדיו בקיר או בעמוד המפריע לפתיחת דלתות המכונית, לא יפחת מ- 300 ס"מ .

בפועל, מידת רוחב החניה היא 286 ס"מ , דהיינו קיים חוסר של 14 ס"מ .

בשים לב לכל האמור, סידאווי העריך את ירידת הערך בגין החניות כדלקמן:

שווי שני מקומות חנייה תקניים: 100,000 ₪

שעור ההפחתה בגין מידת הרוחב וחניה עוקבת: 25%

סכום ירידת הערך: 25,000 ₪, כאשר סכום זה יוחס בחציו למידת הרוחב ובחציו לחנייה הטורית.

48.        השמאי סיקרון מטעם הנתבעת קבע שלא קיים כל ליקוי ברוחב חניה העומד על 2.86 מ', ואין ירידת ערך. לפי עמדתו, מדובר בשטח חניה שאינו תחום בין קירות. אמנם השטח צר ב- 4 ס"מ מכפי שצוין בתשריט המכר, אך מדובר בשטח שאינו צר מכפי הנדרש בתקנות תכנון חניות לפי רמת שירות 2, שם הרוחב המינימאלי נקבע ל- 2.8 מ'.

49.       המהנדס אורמן, קבע כי אין ירידת ערך באשר לחניה הטורית ובאשר לרוחב החניה.

באשר לרוחב החניה, המומחה קבע כי לפי הנחיות לתכנון חניה שפרסם משרד התחבורה, לחניה בתא יחיד בין עמודים / קירות ברמת שרות 2, כאשר רוחב המעבר הוא 5.9 ומעלה, נדרש רוחב מינימלי של 2.8 מ'. במקרה זה נבנתה חניה ברוחב 2.86 מ' כך שאין חריגה מדרישות התכנון.

באשר לסטייה של 4 ס"מ בין רוחב החניה שבתשריט לבין הרוחב בפועל, אורמן מצא כי מדובר בסטיה של 1.3% שאינה מהווה סטייה מעל 2% כמפורט במפרט הסטנדרטי בחוק המכר, ועל כן אין ירידת ערך.

באשר לחניה הטורית, קבע כי החניות שסופקו תואמות לתשריט המכר, ולכן אין ירידת ערך (מחיר הדירה נקבע לפי שווי של שתי חניות טוריות).

בחקירתו הנגדית של המומחה, הוא נשאל גם באשר לשביל הגישה לחניות, והבהיר כי השביל תואם את התקן (ואף רחב יותר מהתקן) (עמ' 23 ש' 17 – 18).

50. אני מקבלת את עמדתו של המהנדס אורמן, לפיה אין ירידת ערך בכל הקשור לחניה.

אין חולק, כי רוחב החנייה לפי התשריט הוא 2.90 מ' (נ/8, עמ' 33 ש' 30), כלומר, הסטייה היא בשיעור שקבע המומחה, ועל כן, החריגה אינה עולה על הסטייה המותרת בחוק. המומחה אף ביצע השוואה בין הרוחב הקיים לבין הנחיות משרד התחבורה, ומצא כי הרוחב תואם הנחיות אלו.

זאת ועוד, עמדתו של המומחה לפיה מדובר במצב תכנוני נפוץ (לפיו ניתן לפתוח דלתות מצד אחד), לא נסתרה (עמ' 22) ודוק – נושא המרווח קשור לחניה הפנימית בלבד. החניה החיצונית חופשית לפתיחת דלתות משני הצדדים (עמ' 22 ש' 22 ואילך).

באשר לחנייה התובעים ידעו בדיוק מה הם מקבלים (עמ' 34 ש' 17).

אני מוצאת כי בלתי סביר לדרוש מהחברה הקבלנית להסביר את משמעות השטח, להבדיל ממצג אמתי באשר לשטח עצמו. רוחב של רכב ורוחב של חנייה אינם בגדר סוד למביני דבר בלבד. מדובר במידות מוכרות לכל אדם מן היישוב. לפיכך, על נקל ניתן להבין מה מתאפשר ומה לא מתאפשר מבחינת פתיחת הדלת נוכח רוחב החנייה כפי שהוצג בתשריט.

הדברים אמורים מכוח קל וחומר באשר לנושא החנייה הטורית. התשריט משקף שתי חניות טוריות. לפי המומחה, החניות הקיימות תואמות את התשריט. זאת ועוד, המומחה ציין כי מחיר הדירה כלל שווי של שתי חניות טוריות (שהוא נמוך מחניות מקבילות). אם כן, התובעים קיבלו את מה שרכשו במדויק, ואין מקום לפיצוי.

הליקויים

51. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ההכרעה בנושא ליקויי הבנייה תהיה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ובהתאם להסכמות דיוניות שהושגו (החלטה מיום 23.6.13 ופרוטוקול הדיון מיום 8.7.13).

52. לאחר עיון בטיעונים שהוגשו, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 14,575 ₪ (סכום זה כולל 25% בגין קבלן מזדמן ופיקוח), בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה החל מחודש 6/11 ועד היום.

כן אני מחייבת את צד ג' לשלם לנתבעת סך כולל של 11,825 ₪ (כולל 25% בגין קבלן מזדמן ופיקוח), בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה החל מחודש 6/11 ועד היום.

צו עשה

53. בהתאם להסכמת הצדדים מיום 8.7.13, ולאחר שמצאתי כי יש מקום לתת סעד בנושא הרטיבות, אני מחייבת את הנתבעת וצד ג' לבצע את התיקון הדרוש לפי חו"ד המהנדס אורמן בדירת השכן, בכפוף לשיתוף פעולה של השכן, ובתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. בהיעדר שיתוף פעולה, ולפי ההסכמה הדיונית, הנתבעת תמצה את זכויותיה כלפי השכן, אם קיימות, זאת מבלי לפגוע בזכותם של התובעים למצות זכויות אלו.

סיכום

54. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

סך של 84,000 ₪ בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש 6/11 ועד היום.

סך של 4,425 ₪, נכון להיום, בהתאם לעלות שהמומחה ציין בחקירתו הנגדית.

סך של 14,575 ₪ בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש 6/11 ועד היום.

55. בנוסף, אני מחייבת את צד ג' לשלם לנתבעת סך כולל של 11,825 ₪ בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש 6/11 ועד היום.

56. כל הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

57. ניתן בזה צו עשה המורה לנתבעת ולצד ג' לפעול כאמור בסעיף 53 לפסק הדין.

58. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים כדלקמן:

א. שליש מהאגרה ששולמה

ב. שכר הטרחה ששולם למהנדס אורמן בגין חוות דעתו.

ג. שכר הטרחה ששולם למומחים מטעם התובע בגין חוות דעתם.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ועד היום, וישולמו בתוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה