בקשת התובעת כי ימונה לה מומחה בתחום התעסוקתי.

1. התובעת, ילידת 1966, עובדת משק בית, נפגעה בתאונת דרכים ב-27/11/09.
2. מומחה בתחום האורטופדי העריך כי לתובעת נותרה נכות של 10% בשל פגיעה בברך.
3. הצדדים הגישו תחשיבי נזק שלאחריהם נוהל מו"מ שלא צלח.
4. כעת הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה בתחום תעסוקתי, שכן לטענתה בעקבות הפגיעה בברך איבדה את יכולתה להתפרנס לחלוטין. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

שמעתי את טענות הצדדים ומצאתי לדחות את הבקשה.

1. הנכות התפקודית נקבעת ע"י בית-המשפט התייחס לנסיבות המקרה, מאפייני הפגיעה, כישורי הנפגע, עיסוקו וכו'. במקרים מתאימים עשוי אמנם בית-המשפט לשקול מינוי מומחה שיבחן אם נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואית, אולם יש לבחון את המינוי ומועדו בזהירות ואין מדובר בדבר שבשגרה.
2. במקרה הנוכחי העריך המומחה מטעם בית-המשפט שלתובעת נותרה נכות רפואית שאינה גבוהה. קיימת אפוא מחלוקת ממשית בכל הנוגע להשפעת הפגיעה על התובעת וכושר השתכרותה, בוודאי בעיסוקים שאינם מחייבים הפעלת הברך. יתרה מכך, קיימות מחלוקות עובדתיות נוספות, לרבות בכל הנוגע לכושר התפרנסותה של התובעת לפני התאונה.
3. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה למנות מומחה בתחום התעסוקתי, בוודאי בשלב מוקדם זה בו טרם נשמעה עדות התובעת וטרם הוצגו ראיותיה. גם אם ימונה מומחה שכזה, הרי שבשלב הנוכחי לא תהא בפניו כל תשתית עובדתית שעליה יוכל לבסס חוות דעתו.
4. נוכח הנימוקים שלעיל אני דוחה את הבקשה, ומחייב את התובעת בהוצאות בסך 1,000 ₪.
5. מובהר כי בהמשך, לאחר שמיעת העדויות, תוכל התובעת להעלות את בקשתה – ככל שהדבר יידרש – וזו תישקל לגופה.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ג, 08 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.