1. בפניי בקשת המבקשים ליתן צו כנגד המשיבים, המורה להם לגלות העתק מלא ורציף של דוחות חשבונות בנק המתנהלים על שמם וכן דוחות מלאים ורציפים של כרטיסי חיוב, וזאת לשנים 2007-2009.
2. בקשתם של המבקשים נסמכת על הטענה, כי המשיבים "מעלו וגנבו כספים בשיעור אשר הוערך ע"י רואי חשבון של המבקשת 1 בשיעור של למעלה מ- 130,000$ (ר' נספח ט' לתיק המוצגים מטעם המבקשים), וזאת תוך שהמשיבים ערכו רישום כוזב במסמכי התאגיד והוציאו כספים במרמה לרשותם, לרבות ביצוע הפקדות של כספים במזומן לחשבונות הבנק שבבעלותם..." (סעיף 3 לבקשה). בכתב ההגנה מטעמם, טענו המבקשים טענת קיזוז לגבי הסכום הנ"ל.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה ומשתיתים התנגדותם על שיהוי בלתי סביר בהגשת הבקשה ועל כך שהיענות לבקשה משמעה פגיעה בפרטיותם. עוד טוענים המשיבים, המכחישים את עצם הטענה בדבר מעילה וגניבה, כי המבקשים נסמכים על מסמכים שהושגו בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות מחד גיסא, ועל מסמכים שאין להם ערך ראייתי ממשי מאידך גיסא.
4. לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות וכן בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה, כי הבקשה כמות שהיא, לגילוי גורף של כל דוחות הבנק וכרטיסי החיוב לשנים 2007-2009 גורפת וכוללנית מידי, באופן שהיעתרות לה תוביל לפגיעה בלתי מידתית (ואף לא נחוצה מבחינה ראייתית) בזכותם של המשיבים לפרטיות. להלן אפרט את הנימוקים שבבסיס החלטתי הנ"ל.
5. הלכה מושרשת בשיטת משפטנו הנה כי צדדים להליך משפטי מחויבים לגלות זה לזה את המסמכים הרלוונטיים למחלוקת הנדונה בהליך – וזאת על מנת להגשים את התכליות של גילוי האמת, עשיית צדק בהליך השיפוטי וייעול הדיון מעצם ניהולו "בקלפים גלויים" (תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991; בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ. פרופ' עוז, מיום 14.5.2008; להלן – עניין עוז; ע"ע 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נק עיזבון המנוחה טלי אורן בלזר ז"ל, מיום 27.01.2011; להלן – עניין טבע תעשיות).
6. חובת הגילוי נובעת גם מיחסי האמון שבבסיסם של יחסי העבודה, ומעקרון היסוד של שקיפות (ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י, מיום 21.9.2010; להלן – עניין מכתשים).
7. ומכאן, שהשאלה הראשונה אותה יש לברר בעת דיון בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים להליך. המבחן שנקבע לצורך כך הוא מבחן כפול – ראשית האם קיימת "זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי" (ההיבט הצר), ושנית מהי מידת תרומתו של הגילוי לקיומו של "דיון יעיל" בהתחשב בכלל נסיבות ההליך (ההיבט הרחב) – לרבות מהות הסעד המבוקש בהליך ומידת הפגיעה במבקש ככל שהמידע לא יימסר לו (פסק דינה של השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים – קלרה אבנצ'יק, מיום 28.3.07; להלן – עניין אבנצ'יק; ע"ע 129/06 טמבור בע"מ – אברהם אלון, מיום 7.5.2006), כפי שמופיע בעניין טבע תעשיות.
8. ככל שמתקיים מבחן הרלוונטיות על שני היבטיו, יש לעבור ולבחון האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו, תוך עריכת איזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (עניין עוז; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן – ד"ר צמח קיסר, מיום 24.3.2005; ע"ע 19213-07-10 מוחמד ראשד חמאמדה – דורון עובד ניהול ושיווק פרויקטים בע"מ, מיום 16.11.2010).
9. מלאכת האיזון נעשית על פי אמות מידה של מידתיות (עניין מכתשים), כאשר שלבי הבדיקה משליכים זה על זה. היינו, ככל שהמסמך המבוקש רלוונטי יותר למחלוקות מושא ההליך וחיוני יותר לצורך גילוי האמת – ייתכן שהאינטרס לגלותו יגבר על אינטרסים אחרים מעורבים, ולהיפך (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ. רנדי בע"מ, מיום 15.10.2008). בית הדין אף רשאי לאזן בין האינטרסים השונים באמצעות פתרונות ביניים (עניין אבנצ'יק).
10. באשר לפגיעה אפשרית בפרטיות, הנלווית להליך גילויו של מסמך מסוים, נפסק כי יש לערוך איזון בין הערכים המתנגשים: מחד – יעילות הדיון והשאיפה לרדת לחקר האמת, העומדות בבסיסה של תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991; ומאידך – הגנה על פרטיות, שהנה ערך חוקתי (ראה עניין מכתשים).
11. בעניין מכתשים, הניח בית הדין הארצי, מפי כב' השופטת כב' השופטת וירט-ליבנה, שורה של הנחיות שתסייענה לערכאה הדיונית, הדנה בבקשה כגון דא, לערוך את האיזון הנדרש. ההנחיות הרלוונטיות לענייננו הן:
    1. התייחסות למבחן הרלוונטיות תוך בחינה פרטנית של טיב החומר שגילויו מתבקש, היקפו, שיעור הפגיעה בפרטיות ומקורו של המידע;
    2. חשיבות המסמכים המבוקשים לצורך גילוי האמת ומתן הזדמנות לתובע להוכיח את תביעתו, לרבות השאלה האם קיימת דרך חלופית להוכיח את עילת התביעה לרבות קיומו של נוהג או אפליה;
    3. אל מול הזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים";

ומן הכלל אל הפרט

1. אקדים ואומר, כי בכל הקשור לרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, הרי שמשנטענה ע"י המבקשים (הנתבעים) טענה של מעילה וגניבת כספים, לרבות מקרה של הפקדת סכום כסף לחשבונה הפרטי של המשיבה מס' 1, ומשקיימת טענת קיזוז ביחס לסכום המעילה לכאורה, הרי שיש גם יש רלוונטיות למסמכים המבוקשים, שמא תימצא בהם הוכחה לטענת ההגנה בדבר הפקדת כספים שהושגו במרמה לכאורה. כך גם לגבי כרטיסי החיוב, לגביהם נטען ע"י המבקשים, כי המשיבה 1 פעלה לביצוע זיכויים בניגוד לדין ובמרמה מחשבון האשראי של המלון לחשבון האשראי האישי שלה (סע, 3 לבקשה). כל זאת, במיוחד לאור הטענה המופיעה בכתב ההגנה, לפיה המשיבה מס' 1 הודתה לכאורה במעשי הגניבה בשיתוף עם המשיב 2.
2. משקבעתי כי קיימת רלוונטיות למסמכים המבוקשים, שומה לערוך איזון בין זכותם של המבקשים לנהל את הגנתם בקלפים פתוחים, כשכל החומר הרלוונטי מצוי בידיהם, לבין זכותם של המשיבים לפרטיות ולצנעת הפרט בכל הנוגע למצבם הפיננסי בבנק ומול חברות האשראי.
3. ומכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי מלאכת האיזון בין זכויותיהם המתנגשות של הצדדים, מחייבת כי המבקשים המבקשים יצמצמו את דרישתם לקבלת המסמכים מהבנק ומחברות האשראי לאותם חודשים, שעל פי הראיות שהם טוענים שבידיהם, בוצעו לכאורה עבירות של גניבה, מרמה, זיוף וכדומה ע"י המשיבים.
4. סבורני כי ביחס ליתר החודשים, אין כל תועלת דיונית וגם לא ערך ראייתי לדוחות המתייחסים אליהם, וחשיפתם לעיני המבקשים ולעיני בית הדין, לא תסייע לנתבעת בהגנתה, אך בה בעת תפגע, שלא לצורך ובאופן בלתי מידתי, בצנעת הפרט של המשיבים.

סיכומו של דבר

1. המבקשים יפרטו בתצהיר ערוך כדין, מהם אותם חודשים, שלגביהם יש ברשותם ראיות כי בהם המשיבים ביצעו לכאורה את המעשים המיוחסים להם. המבקשים יגישו תצהיר כאמור לביה"ד, עם עותק לצד שכנגד בתוך 5 ימים מהיום.
2. הוצאות ההליך יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי.
3. התיק יובא לעיוני ביום 04.11.12.
4. מפאת סמיכות הזמנים, המזכירות תשלח החלטתי זו בפקס למשרדי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ג, 26 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.