17 דצמבר 2014

האם התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושכר עבודה במהלך תקופת השעייתם מהעבודה, וזאת על רקע חשד לגניבה ממעסיקם?

זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבעת היא חברה פרטית אשר מפעילה את מלון אדיב בתל אביב (להלן: "המלון"). הנתבע הוא מנהל המלון בפועל ובן זוגה של בעלת השליטה בנתבעת (להלן גם "ערן").
2. התובעים הועסקו במלון בתפקיד של פקידי קבלה. התובעת הועסקה החל מיום 3.10.99 עד לפיטוריה ביום 16.10.09 והתובע החל מיום 1.2.03 ועד לפיטוריו ביום 16.10.09.
3. בחודש אוגוסט 2009, פנה פקיד קבלה בשם רומן לנתבע ודיווח אודות חשדותיו כי התובעים גונבים כסף מזומן מקופת המלון ומסווים זאת על ידי ביצוע שינויים במחשבי הקבלה. בעקבות האמור, שכרה הנתבעת את שירותיה של חברת חקירות- תשבץ ייעוץ ומידע בע"מ (להלן: "משרד החקירות") לצורך התחקות אחר עבודת פקידי המלון על רקע חשדות לביצוע גניבות מקופת המלון.
4. בלילה שבין 22-23.08.09 הותקנו מצלמות סמויות במתחם הקבלה וכן הותקנה תוכנת בקרה ופיקוח במחשבי דלפק הקבלה במלון^[1].
5. ביום 24.8.09 נקראה התובעת לחדרו של הנתבע לצורך שיחת בירור בפני הנתבע ונציגי משרד החקירות, לאחר שלטענת הנתבעת, נתגלה דבר הגניבה במצלמות שהותקנו. במקביל, הוזעקה משטרה למקום.
6. בטרם הספיק הנתבע לערוך שיחה עם התובע, הגיעה ניידת משטרה אשר עיכבה את התובעים ולקחה אותם לתחנת המשטרה. כנגד התובעים הוגשה תלונה בגין גניבה ממעביד^[2]. התובעים נעצרו למשך 48 שעות ושוחררו למעצר בית ליומיים נוספים.
7. ביום 10.9.09 שלחה הנתבעת מכתב לתובעים אשר כותרתו: "הודעה על בחינת אפשרות להפסקת עבודה/פיטורין" בו הודיעה על השעייתם מהעבודה על רקע חשדות לביצוע מעילה בכספי המלון. במכתב זה זומנו התובעים לשימוע ליום 24.9.09^[3].
8. בישיבת השימוע שהתקיימה נכח התובע ובא כוחו אשר טען גם בשמה של התובעת. בעקבותיה, ביום 16.10.09, נשלחו לתובעים מכתבים בדבר הפסקת עבודתם על רקע ביצוע מעשי גניבה והונאה ונשללה זכאותם לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת^[4].
9. ביום 16.1.14 הוגש כתב אישום לבית משפט שלום בתל אביב בו הואשמו התובעים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וגניבה בידי עובד.^[5]
10. התובעים עתרו לתשלום פיצויי פיטורים, שכר בגין חודש עבודה, תמורת הודעה מוקדמת ושכר בגין תקופת ההשעיה. עוד ביקשו להורות לנתבעים לשחרר את כל קרנות הפנסיה וקופות הגמל על שמם.
11. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם. מטעם הנתבעים העידו הנתבע, הגב' עליזה קמחי, אשר שמשה בתפקיד מנהלת החשבונות של המלון בין השנים 1984-2000 (להלן: "מנהלת החשבונות") מר שי שטיינברג, סמנכ"ל משרד החקירות אשר אמון היה על החקירה במלון (להלן: "מר שטיינברג") ומר בוריס מוגילבסקי, מדריך התוכנה אשר תמך בתוכנה של משרד הקבלה במלון בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "איש המחשבים").

טענות הצדדים בקצרה

1. התובעים טענו כי במהלך השנה שקדמה לפיטוריהם הם נחשפו לשורה של תקלות וליקויים במערכת המחשוב שהותקנה בעמדת הקבלה במלון. כתוצאה מתקלות אלו מערכת המחשוב לא שיקפה באופן נאות את תפוסת החדרים, תעריפי השהות, מחירי המזון וכד'. התובעים פנו לנתבע והתריעו בפניו על כשלים אלו, אולם לא נעשה דבר. יתרה מכך, לדבריהם, הנתבע אף רמז להם כי מצב זה "נוח לו" ביצירת עמימות כלפי צדדים שלישיים (לרבות רשויות המס) אשר לתפוסת החדרים והכנסות/הוצאות המלון.
2. התובעים טענו כי הנתבע היה מעורב במשיכת כספים שלא כדין באמצעות מנהלת החשבונות של המלון. במסגרת זו נהג הנתבע לעשות שימוש בקוד הגישה של פקידי הקבלה, לרבות התובעים, לצורך שינוי נתונים שונים במחשב; לעשות שימוש בפנקסי חשבוניות ידניות בכדי להעלים הכנסות; למחוק חשבוניות של חייבים; ליצור חיובים פיקטיביים; לזייף חשבוניות לצורך גביית הוצאות מהקופה הקטנה וכיו"ב.
3. התובעים סירבו לשתף פעולה עם מעשי הרמייה של הנתבע ובתגובה לכך איים עליהם הנתבע כי הם יסולקו מהעבודה. הנתבע מימש את איומו ופעל להפללתם במעשים שהוא עצמו ביצע. התובעים הכחישו כי הם ביצעו מעשי גניבה וטענו כי הנתבע ושיטות עבודתו הם אלו שהובילו לכשלי העבודה בנתבעת.
4. התובעת הוסיפה וטענה כי בעת שהתקיימה השיחה עמה, ביום 24.8.09, מצבה הנפשי היה קשה שכן היא הייתה זמן קצר לאחר לידת בתה ועל כן היא הודתה במעשים אשר יוחסו לה. התובעת קיבלה טיפול תרופתי כנגד דיכאון לאחר לידה ותחת הלחץ הנפשי והפיזי בו היא הייתה מצויה בעת החקירה היא דיברה דברי הבל ושטות.
5. התובעים עתרו לחיוב הנתבע באופן אישי נוכח שליטתו בנעשה במלון ומעורבותו במעשי הגניבה. לשיטתם, הניסיון לטפול את מעשיו על התובעים מהווה עילה להטלת אחריות אישית ולהרמת מסך מעל האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת.
6. הנתבעים טענו מנגד כי התובעים תועדו וצולמו כשהם גונבים שלא ברשות מקופת המלון תוך שהם מחביאים או מצניעים כספים בבגדיהם או בתיקם כאשר במקביל ערכו רישומי שווא במסמכי המלון במטרה להסוות את מעשיהם.
7. התובעים בגדו באמון שניתן להם שעה שניצלו את מעמדם ותפקידם וגרמו לנזק כלכלי אדיר לנתבעת, המוערך בכ- 133,000$. התובעת אף הודתה במעשיה במהלכה של שיחת הבירור מיום 24.8.09 מרצונה החופשי ומבלי שהופעל עליה לחץ.
8. נוכח הממצאים החמורים והודאתה של התובעת, הוגשה כנגד התובעים תלונה למשטרה והוחלט, לשלול את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת המגיעים להם עם סיום העסקתם.
9. הנתבעים עתרו לקיזוז הנזק שנגרם להם בגין מעשי הגניבה ולהשבת ההלוואות שניתנו לתובעת במהלך תקופת עבודתה.
10. הנתבעים הוסיפו כי יש לדחות על הסף את התביעה האישית כנגד הנתבע, זאת מאחר והתובעים הועסקו על ידי הנתבעת בלבד ולא קיימת יריבות משפטית כלל בינם לבין הנתבע.

דיון והכרעה

לשאלת היריבות המשפטית עם הנתבע

1. כלל יסוד הוא בדיני החברות כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, וכי לא יתכנו חיי מסחר תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו^[6]. עם זאת, לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם החיץ בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי המניות משמש על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים, וזאת על ידי הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי המניות.
2. באופן מסורתי, הרים בית המשפט את מסך ההתאגדות כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת^[7]:

"יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי-המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות".

1. דוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 הקובע, כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם ראה כי בנסיבות העניין נכון וצודק לעשות כן; כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. יצוין כי ניתן לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה (להרים מסך) רק כלפי בעלי מניות בחברה ולא כלפי יחידים, כאורגנים של החברה.
2. כאשר מדובר בהרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, קבע בית הדין הארצי, כי לעובדי החברה יש מעמד מיוחד לעומת נושי החברה ועל החברה מוטלת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, הנגזרת מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.^[8]
3. לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו כלל מסקנה, כי במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבע וחיובו באופן אישי.
4. התובעים ביקשו לטעון כי הנתבע העיד על עצמו שהוא מנהל המלון. לדידם, משעה שלא הובאה כל ראיה המגדירה את מעמדו, יש לבחון את פעולותיו באופן אישי, במנותק מתפקידו במלון. עוד הוסיפו כי הנתבע פעל להפללתם ולפיטוריהם מהעבודה, תוך ניצול הכאוס ששרר בהנהלת החשבונות וחוסר הבקרה לשם נטילת כספים מהמלון.
5. אין בידינו לקבל טענות אלו. ראשית, משעה שלא הוכח בפנינו כי הנתבע שימש כבעל מניות בנתבעת, הרי שלא ניתן לבצע הרמת מסך כנגדו. שנית, הנתבע העיד בתצהירו כי הוא כלל לא היה מעורב בניהול או בביצוע פעולות כלשהן הקשורות לקופת המלון או בקבלת והעברת כספים מהקופה. כן ציין, כי הוא כלל לא יודע לתפעל את תוכנת ניהול הקבלה אשר מצריכה מיומנות מיוחדת. בחקירתו הנגדית הוסיף כי הוא התעסק בשיווק, לוגיסטיקה, מזון, תחזוקה וכל הנושאים שקשורים לתפעול^[9].
6. ביסוס לגרסתו מצאנו בעדותו של איש המחשבים לפיה הנתבע לא עבר הדרכה על תפעול התוכנה אלא רק על הנפקת דוחות.^[10] אף מנהלת החשבונות העידה בתצהירה כי הנתבע לא היה מעורב מעולם בביצוע פעולות הקשורות בקופת המלון או הנהלת החשבונות.^[11]
7. לא הובאו בפנינו ראיות שיש בהן לתמוך בטענות התובעים בדבר מעורבותו של הנתבע בהיעלמותם של כספי המלון או בניסיון להפללתם שלא כדין, בין אם לבדו ובין אם באמצעות מנהלת החשבונות. לא הוכח כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת; עירב נכסים אישיים בנכסי הנתבעת; הבריח נכסים או עשה מעשים כלשהם אשר הינם בגדר תרמית.
8. נוכח המפורט לעיל, משלא הוכחה יריבות בין התובעים לנתבע, ובהיעדר עילה שבדין להרמת מסך ההתאגדות כנגדו, אנו דוחים את התביעה כנגדו.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

1. כאמור, אין חולק כי התובעים פוטרו מעבודתם, והשאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא האם בנסיבות פיטוריהם התקיימו התנאים המצדיקים שלילתם של פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
2. החובה לשלם פיצויי פיטורים היא חובה שבחוק, וניתן לשללם רק אם התמלאו לכך הנסיבות שבחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן "חוק פיצויי פיטורים").
3. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

1. משלא נטען ולא הוכח בפנינו, כי חל על הצדדים הסכם קיבוצי הקובע באילו נסיבות מוצדק לפטר בלא פיצויים או בתשלום פיצויים חלקיים בלבד, נפנה לכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים, הוא תקנון העבודה בתעשייה, וזאת בהתאם לסע' 17 לחוק פיצויי פיטורים.
2. בהתאם להוראותיו של התקנון הנ"ל, הסנקציה החמורה ביותר המוטלת על עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה היא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.
3. הרציונל העומד בבסיס סנקציה חמורה זו שם דגש על יחסי העבודה כבנויים על יחסי אמון בין עובד למעסיקו, במסגרתם מחויב העובד לטפל ברכוש המעסיק בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעסיקו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצויי פיטורים.^[12]
4. ראוי להזכיר כי על פי ההלכה הפסוקה, הוראות תקנון העבודה מהוות רק מסגרת שיקולים מנחים לבית הדין בבואו להפעיל שיקול דעתו בשאלת שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, ואינם מחייבים אותו לדבוק בהן.
5. על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר אופן יישומו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, לאור הוראות סעיף 53 לתקנון, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון ( 2.7.00) לאמור:

"... שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור".

1. בהינתן כי סעיפים 16 ו- 17 לחוק דנים בחריג לכלל הקובע את זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו, הרי שהלכה פסוקה היא שהנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק^[13]. כמו כן, שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש"^[14].
2. בענייננו, מאחר והמדובר בטענה לפיטורים בשל מעשה פלילי, יש להוכיח את טענת הגניבה במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה. בע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (25.4.06) נקבע כי:

"נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על כן יש לפנות לראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את בית הדין כי העובד אכן גנב."

....

"...כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות."

1. בית הדין הארצי קבע, כי ראיות נסיבתיות באשר לביצוע גניבה, מן הדין לבסס כדבעי באופן שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה^[15].
2. משאלו הם פני הדברים נפנה להלן לבחון תחילה האם הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת עצם הגניבה כנטען על ידיה.
3. לטענת הנתבעת, התובעים חברו יחדיו על מנת לבצע את מעשה הגניבה. אופן ביצוע מעשי ההונאה והגניבה היה על ידי רישום זיכויים פיקטיביים בחשבונות של אורחים שעזבו את המלון, רישום כוזב במסמכי הנהלת החשבונות וביצוע זיכויים כספיים מחשבון האשראי של הנתבעת לטובת כרטיסי האשראי האישיים של התובעת.
4. כראיה לביסוס טענתה צירפה הנתבעת קטעי וידאו אשר צולמו על יד מצלמות סמויות שהותקנו במתחם הקבלה והמתעדים את מעשי הגניבה (להלן: "סרטוני הווידאו"); תמלול שיחה בין התובעת לחוקרי חברת החקירות מיום 24.8.09 על ידי חברת חקירות^[16] ופלטי מחשב שנלקחו ממחשב המלון של כרטיסי אורחים^[17].
5. בנוסף, במסגרת צו לגילוי מסמכים אשר ניתן לבקשתם של הנתבעים, צורפו לתיק בית הדין תדפיסים מחשבון הבנק של התובעים וכן דוחות מטעם חברת האשראי של התובעת, זאת לתקופה מיום 1.1.09-31.8.09^[18].
6. נבחן להלן ראיות אלו.

סרטוני הווידאו

1. לבית הדין הוגש דיסק קשיח ובו מספר סרטונים בהם נראים התובעים מכניסים כספים למעטפות ולתיקם האישי.
2. התובעים טענו כי המדובר בקטעים ערוכים שלא הוגשו על ידי מי שצילם אותם או מי שערך אותם וכי הם הוגשו תוך התנגדות לקבילותם ולמשקלם הראייתי. כן הוסיפו כי בחלק גדול מהצילומים הם כלל לא זיהו את עצמם ולא ניתן להסיק דבר מעריכתם המגמתית. התובע טען כי הכנסת כספים למעטפה ולתיקו האישי היה חלק מהעבודה, שכן הוא היה אחראי על הפקדות כספים אלו לבנק.
3. דין טענות אלו להידחות.

לעניין הקבילות – סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 קובע כי בהליכים אזרחיים "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות". הוראה זו נקבעה בשל האופי המיוחד של יחסי העבודה ואפשרה לשחרר את בית הדין מהמסגרות של דיני הראיות, במתן גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות. ^[19]

1. צילום נמנה על הראיות המדברות בעד עצמן. על מנת לקבל ראיה מסוג זה, על בית הדין לעמוד על אמינותו הטכנית של הצילום ועל היותו לכאורה מייצג באובייקטיביות את המצב השנוי במחלוקת^[20]. בהקשר זה יש לציין, כי גם אם הקלטה או צילום, התקבלו לתיק בית הדין כראיה – עדיין עומד לבית הדין שיקול הדעת איזה משקל להעניק להם, בהתחשב בכלל הנסיבות, כאשר מגמתה של הפסיקה בשנים האחרונות היא להעביר את מרכז הכובד לשאלת המשקל ולא לשאלת הקבילות^[21].
2. ואכן, בהחלטה שניתנה על ידי מותב זה, מיום 6.11.12, נפסק כי התמליל יישאר בתיק כראיה. בנוסף נקבע כי אין לייחס לעובדה כי הוצגו קטעים נבחרים מתוך סרט בן כמה שעות כדי להעיד על אי קבילותם וכי ב"כ התובעים יהא רשאי לטעון לעניין המשקל הראוי שיש לייחס לראיה זו.
3. לאחר שעיינו בסרטוני הווידאו ובטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי הם תומכים בעמדת הנתבעים וכי יש ליתן להם משקל ממשי במסגרת הראיות שהוצגו.
4. בסרטונים שהוצגו נראים התובעים כאשר הם נוטלים כספים מקופת המלון ומכניסים אותם לתוך מעטפות ולאחר מכן לתיקיהם האישיים. כשהוצגו בפני התובעת בחקירתה הנגדית סרטוני הווידאו הודתה התובעת כי היא זו שמופיעה בסרטונים אלו וכן הודתה בביצוע פעולות אלו, באופן מהוסס ומתחמק.^[22]
5. התובעת העלתה בחקירתה הנגדית, לראשונה, גרסה חדשה שלפיה הכספים שהוכנסו למעטפות הם טיפים שקיבלו התובעים ממסעדות, חברות תכשיטים, חברות טיולים וכיו"ב אליהן הם שלחו את לקוחות המלון. כשנשאלה מדוע היא לא סיפרה זאת בתצהירה השיבה כי היא לא סברה שיש צורך להתייחס לכך "כי מדובר בדבר מובן מאליו באישורו של ערן (הנתבע- א' ש')"^[23].

לא זו בלבד שאין לגרסה זו זכר בתצהירה של התובעת, התובעים גם בחרו שלא להעיד אף גורם המועסק בחברות אלו אשר היה ביכולתו לתמוך בטענותיהם לעניין הטיפים. בהעדר ביסוס ראייתי, אין אנו מקבלים טענה זו.

1. התובע בחקירתו הנגדית הכחיש את החשדות שיוחסו לו וטען כי הוא לא יודע במה מדובר. כשנשאל האם הוא זה שמופיע בסרטוני הווידאו השיב כי בחלק מהקטעים הוא זיהה את עצמו והסביר כי הכספים במעטפות הגיעו אליו כחלק מעבודתו שכן במרבית המקרים הוא היה אמון על ההפקדות לבנק. כשנשאל באשר לפיצול בין המעטפות בינו לבין התובעת, השיב כי אחת המעטפות הייתה מיועדת להפקדה בבנק והשנייה לטיפים "ולכל מיני צרכים אחרים"^[24]. מנהלת החשבונות אישרה בעדותה כי בחלק מהמשמרות נהג התובע לשים בתיקו האישי מעטפות לצורך הפקדתן בבנק.^[25]
2. מהאמור עולה כי התובעים הודו בביצוע הפעולות המתוארות בסרטונים אולם טענו כי המדובר היה בפעולות במסגרת עבודתם וכי המעטפות הכילו כספי טיפים או שהיו מיועדות להפקדת סכומים בבנק. אלא, שבצירוף הראיות הנוספות, עליהן נעמוד בהמשך, שוכנענו כי התובעים שלשלו לכיסם הפרטי סכומים מתוך קופת המלון.

תמלול חקירה מיום 24.8.09

1. הנתבעת צירפה לתיק בית הדין תמלול שיחה מיום 24.8.09 בה השתתפו התובעת, נציגי חברת החקירות וכן הנתבע ורעייתו^[26]. עיון בתמלול החקירה מעלה כי התובעת הודתה בביצוע מעשי הגניבה בשיתוף עם התובע. מפאת חשיבות הדברים נביא להלן קטעים מהתמלול:

עידן: איפה הכסף שגנבת? איפה הוא נמצא?

שלומית: הוא לא נמצא אצלי.

עידן: איפה הוא? איפה הכסף?

שלומית: שילמתי בזה חשבון. (עמ' 7 לתמלול)

שלומית: שילמתי דברים

עידן: איפה? איפה? למי?

שלומית: לחובות.

...

עידן: אז מה, לאן זה הלך? הרי זה לא אלף, או אלפיים, או 3,000 או 5,000. זה הרבה הרבה יותר. זה סכום שהוא רציני. סכום כזה, שהוא, את יודעת, איפה? זה לא זה. איפה זה?

שלומית: בסדר, מה שצריך אני מוכנה להחזיר. מהפיצויים ש...

עידן: קודם כל, פיצויים לא מגיעים לך, כי מי שגונב ממעביד לא מקבל פיצויים. בואי

שלומית: אז מהפנסיה, לא משנה. (עמ' 11-13 לתמלול)

ניר: מתי התחלת לגנוב? בואי נחשוב על זה ביחד. מתי זה התחיל?

שלומית: שמונה חודשים.

ניר: אוקי. שמונה חודשים. למה זה התחיל?

שלומית: למה זה התחיל? כי... לי פאק בתוכנה.

עידן: מה גרם לזה? לפעם הראשונה הזאת?

שלומית: לא יודעת, פעם אחת היה פאק, אני חושבת, בתוכנה והיה לנו עודף, וניסינו לסדר את זה כמה פעמים ולא סידרו את זה, ולא יודעת, ככה זה התחיל. (עמ' 19 לתמלול)

שלומית: זה קרה אצלי ואצל מרטין, מעבר לזה אני לא יודעת...

עידן: אוקי. מי היה שותף למעשים?

שלומית: מרטין. (עמ' 20 לתמלול)

שלומית: לא יודעת. אין לי כלום, לא עשיתי עם זה... לא יודעת, שילמתי דברים, אני לא יודעת.

ערן: ובאופן שיטתי, כל יום. כל יום. כל תקבול במזומן במלון הולך ישר לכיס שלכם.

שלומית: אין לי מה להגיד. אני כל כך מצטערת. אין לי מה להגיד... אני לא עשיתי בחיים שום דבר כזה. (עמ' 37 לתמלול)

(ההדגשות אינן במקור- א' ש')

1. התובעת ביקשה לחזור בה מהודאתה תוך העלאת טענות שונות ובין היתר מאחר והיא סברה שמדובר בשוטרים וכי היא הייתה מצויה במצב נפשי קשה.
2. אין אנו מקבלים טענות אלו. ראשית, מתמליל החקירה עולה בבירור כי נאמר לתובעת בתחילת החקירה כי החוקרים אינם שוטרים. אמירה זו אף נאמרה בשנית בהמשך החקירה^[27] .
3. שנית, הגם כי אין אנו מקלים ראש במצבה הנפשי של התובעת, לא שוכנענו כי מצבה הרפואי הוא אשר גרם לה להודות בפה מלא בעצם הגניבה ובשיתופו של התובע במעשים. הודאתה של התובעת נפרשה על פני עמודים רבים, במענה לשאלות שונות בדבר מועד הגניבה, משכה, היקפה וכיו"ב. התובעת סיפקה מידע אשר לא ניתן להסיק כי הוא נבע מלחץ או מכפיה ואף התנצלה והביעה חרטה על מעשיה. מהתמלול שצורף (ואשר לא נטען כנגד מהימנותו) לא התרשמנו כי יש ממש בטענות התובעת כי "שברו אותי, רמסו אותי, השפילו אותי"^[28] אלא כי המדובר בלחץ טבעי ומתבקש מסיטואציה בלתי נעימה של עובד אשר נתפס בקלקלתו.

תדפיסי חשבון הבנק ודוחות כרטיסי האשראי של התובעים

1. מעיון בדוחות בנק לאומי ע"ש התובעת עולה כי בתקופה שתחילתה ביום 1.1.09 וסיומה ביום 31.8.09, הפקידה התובעת כסף מזומן בסך 121,669 ש"ח (15,209 ₪ לחודש בממוצע).

מעיון בדוחות חברת האשראי ע"ש התובעת עולה כי ביחס לתקופה לעיל, סך הזיכויים מהמלון לחשבונה של התובעת (בשני כרטיסי אשראי) הינו סך 8,815$.

1. בחקירתה הנגדית כשנשאלה התובעת מהי הסיבה שיש פירוט זיכויים בכרטיס האשראי שלה שבוצעו מחשבון האשראי של המלון, השיבה כי הסכום שולם לה בגין הימים בהם היא באה לעבודה בתקופת חופשת הלידה שלה^[29]. כשנשאלה, בדיון לאחר מכן, כיצד טענתה מסתדרת עם העובדה שבחודש בו בוצע הזיכוי היא כלל לא שהתה בחופשת לידה, השיבה התובעת כי היא הייתה בחופשת לידה על ילדיה שנפטרו אך לא ידעה להשיב באילו תאריכים מדובר. כשעומתה עם העובדה שבדצמבר 2008, החודש בו בוצע זיכוי מהמלון היא הייתה בהריון אשר הסתיים בלידת ילד חי ובריא, השיבה התובעת: "לא זוכרת מה היה אבל עבדתי במלון. נדמה לי סוף חודש ינואר 2009 הייתי בסכרת הריון והייתי בחופשת מחלה, אבל הגעתי לעבודה".
2. בהמשך כשנשאלה בשנית אודות מהות הזיכויים העידה:

"הם נעשו בעקבות חופשות לידה שהייתי, מר ער (צ"ל ערן- א' ש') לא ידע איך לשלם לי, הוא פחד מהרשויות, ואמר לי לזכות את הכרטיס והוא הראה לי בכרטיסו האישי כיצד לזכות את הכרטיס".

כשנשאלה שוב: "אבל בתקופה הזאת לא היית בחופשת לידה. אמרת זאת הרגע". השיבה: "זה על חשבון חופשות קודמות^[30]".

1. התובעת נשאלה האם היא מכורה להימורים וענתה בשלילה. כשעומתה עם העובדה כי בכרטיס האשראי שלה מצויים עשרות חיובים לטובת "המועצה להסדר הימורים" טענה כי היא אינה יודעת את פירוש הביטוי "מכורה כפייתית" וכי היא כלל אינה יודעת אם החיובים האלה שלה, זאת לאחר שהודתה כי על תדפיס החיוב מופיע שמה. בהמשך חקירתה הודתה התובעת כי היא בתהליך של פשיטת רגל בשל חובות לבנקים^[31]. בדיון לאחר מכן, העידה כי "הימורים זה חוקי" וכי היא לא יודעת אם היא צריכה לתת פירוט לגבי חשבון הבנק שלה^[32].
2. לסיכום חלק זה, מצאנו כי עדותה של התובעת הייתה בלתי מהימנה, מהוססת ולא עלתה בקנה אחד עם שורת ההיגיון. התובעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת בדבר הזיכויים שהופיעו בחשבון כרטיס האשראי שלה מטעם המלון, עובדה הנזקפת לחובתה.
3. אשר לתובע - עיון בתדפיס חשבון הבנק של התובע עולה כי משכורתו הממוצעת עמדה על סך 5,400 ₪ לחודש; כי בחודשים נובמבר- דצמבר 2008 הופקדו לחשבונו קרוב ל- 100,000 ₪ וכי בחודש 9/2009 בוצעה העברה לתובעת בסך 10,000 ₪.
4. את הפקדות המזומן תירץ התובע בכך שאמו עזרה לו. כשנשאל האם הוא יכול להמציא אישור על כך שאמו משכה כספים מהחשבון שלה ונתנה לו, השיב כי הוא מוכן להמציא אישור כזה לבית הדין. אישור זה מעולם לא הומצא.
5. כשנשאל למי הוא ביצע העברה בנקאית בסכום של 163,000 ₪ השיב התובע כי ההעברה בוצעה לבא כוחו "לטיפול כללי" וכשנשאל האם יש ברשותו קבלות, השיב: "תקשיב, היו לי כמה קבלות, הוא נתן לי עכשיו. רוב הכסף הזה הוחזר אליי". כשנשאל מהו סכום החשבונית שהוחזרה לו השיב: "אני לא זוכר, אני צריך לחפש"^[33].
6. בהמשך עדותו הודה התובע כי הוא נתן לתובעת כסף "פעמיים –שלש" בשל מצוקתה. כשנשאל: "איך עובד שמרויח כ-6,000 ₪ ויתרת החשבון שלנו היא כבר 25,000 ₪ ואתה גם הפסקת לעבוד, פתאום הלוויית 10,000 ₪ למישהי שאמרת שהיא לא חברה קרובה שלך", השיב: "יש הרבה דברים לא הגיוניים בתיק הזה"^[34] (ההדגשה אינה במקור).
7. התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענותיו. עדותו הייתה עמומה, מתחמקת ולא השרתה בנו אמון כלל ועיקר. לפיכך, מצאנו לבכר את גרסת הנתבעים על פניה.

תדפיסים ממחשב המלון

1. לטענת הנתבעים, התובעים פעלו לרישום זיכויים פיקטיביים בחשבונות של אורחים שעזבו זה מכבר את המלון. במערכת המחשוב ובדוח סיכום הקופה אשר הופק והועבר על ידם להנהלת החשבונות, הוצג סכום התואם את הסכום שנמצא בקופה – כאשר קודם לביצוע פעולה זו גנבו השניים מהקופה כספים במזומן בסכומים התואמים את סכום הזיכויים. הנתבעים צירפו תדפיסי חשבונות מדגמיים ממחשב המלון בהם בוצעו לטענתם רישומים פיקטיביים על שם התובעים.^[35]
2. איש המחשבים הסביר בעדותו את מהותו של התדפיס שהוצג בפניו (נספח יד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) כדלקמן: ^[36]

"אנחנו רואים פה הדפסה של החשבון של אורח שהתארח במלון, שהוא בעצם התארח בין 26.7.09 ל- 29.7.09. ב- 29.7.09 הוא שילם את החשבון שלו בסך של 285 דולר. מ- 10.8.09 יש פה רצף פעולות של הוצאת כספים מהחשבון. זה נגמר ב- 24.8.098.

ש. האם נכון שהאורח הנ"ל עזב את המלון למעשה לפי הרישום ב- 29.7.09 וכל הזיכויים שציינת מ- 10.8.09 ואילך בוצעו על החשבון שלו אחרי עזיבתו?

ת. כך זה נראה לפי החשבונית".

1. באופן דומה העיד לגבי נספח טו לתיק המוצגים:

"הדפסת חשבון של האורח שהתארח בין 2.1.09ל- 5.1.09. האורח שילם את החשבון שלו בכניסה למלון ב- 2.1.09, ב- 5.1.09 עזב כשהחשבון שלו התאפס לאפס ואז מ- 5.1.09, יש פה הדפסה די ארוכה, עד ה- 22.9.09 נעשו פה הרבה פעולות של הוצאת כספים זה מתפרס על 14 דפים. המינוס באותו חשבון מסתכם ב- 40,500 דולר".

1. מנהלת החשבונות העידה בתצהירה כי במסגרת תפקידה היא הייתה מקבלת את הדוחות הכספיים המסכמים ואת פעילות הקופות בסיום המשמרות ממנהלת הקבלה (התובעת) והיא הייתה בודקת את התאמת דוחות אלו לכספים אשר נמצאו בפועל בקופה. עוד הוסיפה כי היא לא הייתה בוחנת את התשלומים או הזיכויים השונים שבוצעו בחשבונות אורחי המלון, כי אם הסתפקה בבחינת הסכום הכולל ועל כן, היא לא גילתה את החיובים החריגים שבוצעו בכרטיסי לקוחות.^[37]
2. התובעים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת כיצד ומדוע מופיע שמם בתדפיסים אלו. גרסתם, כי הנתבע הוא שביצע מעשים אלו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס ואין בידינו לקבלה.

התייחסות לעיקר טענות התובעים

הרקע לפיטורים

1. כאמור בפתח פסק הדין, התובעים טענו כי הרקע לפיטוריהם שלא כדין היה חשיפת מעשי מרמה וגניבה שבוצעו על ידי הנתבע. בתצהיריהם טענו התובעים כי נתגלו ליקויים בתוכנת הניהול של המלון אשר לא טופלו על ידי הנתבע. תקלות אלו אפשרו לנתבע למשוך כספים מהמלון שלא כדין תוך חדירה למערכת המחשוב ושימוש בקוד של התובעים לשינוי נתונים על הכנסות, מחירי חדרים וכיו"ב במטרה להעלים הכנסות ולהסוות משיכות כספים במזומן. לטענתם, לאחר שהתריעו בפני הנתבע בדבר ליקויים אלו, איים עליהם הנתבע כי "יישרו קו עם השיטה" ובמידה שלא הוא ידאג לסלקם מהעבודה- איום אשר התממש. כן הוסיפו וטענו כי מנהלת החשבונות הייתה שותפה למעשיו של הנתבע.
2. התובעים לא צירפו כל ראיה לתמיכה בגרסתם אשר לא הוכחה כלל ועיקר. איש המחשבים העיד כי המדובר בתוכנה "סגורה" אשר לא ניתן לערוך בה שינויים. אשר לטענות בדבר תקלות בתוכנה היוצרות נתונים שאינם משקפים באופן אמיתי מה שקורה במלון, לדוגמא דוח תפוסת חדרים, העיד כי הוא "לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות". עוד העיד כי דווח לו אודות תקלות רבות בתוכנת המלון אשר טופלו במקום, כאשר משך זמן הטיפול המרבי היה "יום- יומיים". בהמשך עדותו תיאר איש המחשבים את אופי התקלות כתקלות טכניות בעיקר כגון מהירות ותגובה נדרשים^[38].
3. אשר לטענה בדבר מעורבות הנתבע- התובעים ביקשו לטעון כי הנתבע הוא זה ששלשל את הכספים לכיסו הפרטי. כביסוס לגרסתם טענו כי באותה התקופה בוצעו בחשבונו של הנתבע המרות מט"ח בסכומים חופף לסכום לגביו נטען שנגנב מקופת המלון. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי מקור הכספים בהמרת כסף מחשבונה של רעייתו אשר באה ממשפחה "עתירת נכסים" לחשבונו הפרטי. הנתבע הכחיש קשר כלשהו להעלמות הכספים והעיד כי במסגרת החקירה במשטרה שנערכה בעניין התובעים הוא לא נחקר תחת אזהרה ולא נשאל לגבי האשמות שהעלו התובעים כלפיו^[39].
4. כשנשאל בעדותו כיצד הוא טוען שהיה עד לחלק ממעשי התובעים ולא עשה דבר בנידון, השיב הנתבע כי טווח הזמן בו התנהלה החקירה הסמויה עד הפניה למשטרה הוא כשבועיים- שלושה:

"אני סירבתי ולא יכולתי להאמין לעובדות והצילומים שאני רואה. לא יכולתי להאמין שהם גונבים כסף מהקופה יום יום בשיטתיות תקופה כל כך ארוכה. דאגתי להקליט, לתעד, לבדוק, לראות אולי אני טועה והנהלת החשבונות גונבת. תיעדנו חומר וראינו שהמנהלת החשבונות שום דבר לא קורה. אצל פקידים במשמרות אחרות שום דבר לא קורה. רק בקופות שעובדים התובעים נכנס כסף...."^[40]

1. לא הובאה בפנינו כל ראיה שיש בה כדי לקשור את הנתבע להיעלמותם של הכספים. זאת ועוד, מצאנו את עדותו של הנתבע סדורה, קוהרנטית והיא עוררה בנו אמון. נוכח האמור, אנו דוחים את טענות התובעים.

הוכחת מעורבותם של התובעים במעשי הגניבה

1. התובעים טענו כי לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שדווקא הם אלו שהיו מעורבים ב"תקלות שהתגלו בחשבונות הלקוחות". לפחות לעשרה עובדי קבלה הייתה נגישות למחשב וקוד כניסה בעמדת הקבלה ובנוסף קוד כזה היה גם לנתבע ולאנשים נוספים.
2. כן הוסיפו כי הסתירה שבין עדותו של מר שטיינברג לעדותה של מנהלת החשבונות בדבר האופן בו התבצעה החקירה שומטת את הקרקע מטענות הנתבעת וממצאיה אשר למעורבותם של התובעים.
3. ראשית, שוכנענו כאמור כי אין המדובר בתקלות כי אם ברישום פיקטיבי בכרטיסי לקוחות אשר לא שהו באותה העת במלון. ביסוס לכך מצאנו בעדותו של איש המחשבים אשר שלל את הטענה כי הרישומים הכוזבים (שהוצגו לעיל בנספחים ט"ו ו-י"ד לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) הם תוצאה של תקלה טכנית בתוכנה.
4. שנית, מר שטיינברג העיד כי במסגרת החקירה הותקנו מצלמות סמויות המתעדות את פעילות דלפק הקבלה של כל העובדים ולא רק של התובעים- כל העובדים נבדקו. ואולם, התובעים הם היחידים שתועדו גונבים כספים מקופת המלון ^[41]. עדותו לא נסתרה ולא הובאו כל ראיות שיש בהם כדי להעיד כי עובדים אחרים היו מעורבים במעשים אלו.
5. מר שטיינברג נשאל בעדותו האם במסגרת החקירה הם עברו על כל הפעולות המצוינות בתדפיס שצורף כנספח טו לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. מר שטיינברג השיב בחיוב והוסיף כי הדבר התבצע באמצעות אנשים מהמלון בציינו כי הוא לא זוכר מי סייע בכך כשהוא מניח שהמדובר במי שאחראית על הנהלת החשבונות^[42].

מנגד העידה מנהלת החשבונות, כי היא לא עברה עם החוקרים על הדוחות.^[43]

1. לא מצאנו כי יש בסתירה זו כדי לשמוט את הקרקע מטיעוני הנתבעת. מר שטיינברג הדגיש בעדותו כי הוא לא היה חלק מהחקירה הספציפית בעניין הגניבה, כי אם הוא ניהל וריכז אותה ובמסגרת זו הפעיל גורמים נוספים. כמו כן, הוא שכתב את דוח החקירה.^[44] לא מצאנו בעובדה זו, לבדה, כדי "למוטט" את טענות הנתבעת בדבר מעורבות התובעים במעשי הגניבה, שכן מעשים אלו תועדו באמצעות ראיות כפי שפורט לעיל, לגביהן לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי התובעים. נוכח האמור- נדחות טענות התובעים בעניין זה.

לסיכום חלק זה-

1. לאחר ששקלנו את עדויות הצדדים והראיות שנפרשו בפנינו שוכנענו כי הראיות שהוצגו, לרבות הודאת התובעת, מוכיחות למעלה ממאזן ההסתברות הרגיל, שהתובעים נטלו כספים שלא כדין מקופת המלון.
2. בע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ נ' צ'רניאקוב (31.5.2007) פורטו השיקולים המנחים את בית הדין בבואו להחליט אם יש לשלול את פיצויי הפיטורים במקרה הנדון בפניו, באופן הבא: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעסיק היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו; השפעת התנהגותו של העובד על עובדים אחרים והיקף ההרתעה.

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד; עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו.

1. בענייננו, התובעים שלשלו לכיסם הפרטי כספים מקופות המלון, תוך ניצול לרעה של העדר הפיקוח ומעילה באמון אותו שניתן להם וכן ניסו לטשטש את מעשיהם באמצעות עריכת מסמכים שאינם תואמים את המציאות. התובעת הודתה בשיחה מיום 24.8.09 כי המדובר היה במעשים שנמשכו 8 חודשים. לאחר ששקלנו את השיקולים שהותוו בפסיקה ונוכח החומרה שאנו מייחסים למעשי התובעים הגענו לכלל מסקנה כי יש לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים להם.
2. מודעים אנו לכך כי בשורה של פסקי דין נפסקו פיצויי פיטורים מופחתים לעובדים שהוכח כי גנבו ממעסיקיהם. בתיק זה, לאור חומרת מעשיהם, ולאור כמות ואיכות הראיות שהוצגה בפנינו לכך כי התובעים אכן שלחו יד בכספי המלון בסכומים ניכרים מאוד, סברנו כי הפחתה בלבד של פיצויי הפיטורים תעביר מסר שלילי ובלתי רצוי, לפיו חוטא יוצא נשכר.
3. אכן, הלכה היא כי עצם פיטוריו של עובד שסרח מהווים, כלשעצמם, סנקציה חריפה, ואולם, אנו בדעה כי אין להשלים כלל ועיקר עם המעשים שהוכחו בפנינו וכי שומה עלינו להעביר מסר חד וברור לנוכח העובדה שמדובר בתיק זה בצורה קיצונית ובוטה במיוחד של מעילה באמונו של המעסיק למשך תקופה של מספר חודשים. על כן החלטנו כי מקרה זה מתאים לשלילה גמורה של הפיצויים. וזאת יש לזכור. אותם סכומי כסף, שנתגלו בחשבונות הבנק שלהם, ללא כל הסבר מניח את הדעת, נשארו ברשותם או בוזבזו על ידם ועד עצם היום הזה לא הוחזרו למלון.
4. אשר לתמורת הודעה מוקדמת – סע' 10(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001, קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת לפיטורים לא תחול כאשר העובד פוטר בנסיבות השוללות את פיצויי הפיטורים.
5. לדידנו, אין לצפות ממעסיק להמשיך ולהעסיק עובד שגורם לו נזקים, כך שיוכל להמשיך במעשיו אלו, ולגרום נזקים נוספים גם בתקופת ההודעה המוקדמת. משקבענו כי התובעים פוטרו בשל גניבה, אין הצדקה לחיוב הנתבעת במתן הודעה מוקדמת לפיטורים ועל כן אנו דוחים את תביעתם ברכיב זה.

התביעה לשכר עבודה ולשכר בתקופת השעיה

1. בכתב התביעה עתרו התובעים לתשלום בגין תקופת ההשעיה מיום 24.08.09 ועד ליום 16.10.09, מועד בו פוטרו. בנוסף עתרו לתשלום משכורת אחרונה.
2. על פי ההלכה הפסוקה, מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי.

עוד נקבע כי מעביד רשאי להעסיק עובד או לפטרו אך הוא אינו יכול ליצור מצב ביניים כמו השעיה, מבלי שחל ביחסים בין הצדדים מקור חוקי או הסכמי לכך, ולצאת אגב כך פטור מתשלום שכר לעובד^[45] :

"השעיה" של עובד אינה "דרך המלך" ביחסי עובד-מעביד, אלא כשהיא מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכם אינדיבידואלי. פירוש הדבר, שבאופן רגיל הברירה בידי המעביד לפטר עובד או להעסיקו, ואין הוא רשאי ליצור באופן חד צדדי מעין מצב ביניים של "לא יום ולא לילה", ולהיות פטור מלשלם לעובד שכר, בתוך התקופה של מצב הביניים"

1. ובענייננו – הנתבעת לא הביאה ולא הוכיחה את קיומו של מקור משפטי כלשהו המתיר לה להשעות את התובעים.
2. אין חולק כי הנתבעת אף לא שילמה לתובעים שכר מלא או חלקי בתקופת ההשעיה או בחלק ממנה.

נוכח המפורט, ומשתחשיבי התובעים לא נסתרו, אנו קובעים כי בגין תקופת ההשעיה (24.8.09-16.10.09) התובעת זכאית לסך 15,350 ₪ והתובע לסך 9,000 ₪.

1. משלא הוכחה בפנינו התקופה בגינה נתבע משכורת אחרונה ומשעל פניו נראה כי המדובר בתקופות חופפות, הרי שאנו דוחים תביעה זו.
2. אשר לתביעתם של התובעים לשחרור קרנות הפנסיה וקופות הגמל, הרי שדין תביעתם להתקבל. בהיעדר מקור נורמטיבי לשלול את כספי הפנסיה שנצברו בקופות, אנו מורים לנתבעת ליתן מכתבי שחרור לקופות הגמל, בהתייחס לכספי פנסיה בלבד.

טענות קיזוז

1. הנתבעת עתרה לקיזוז הסכומים הבאים:
2. סך 251,622 ₪ (133,000 $) בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה ממעשי הגניבה שביצעו התובעים;
3. סך 104,557 ₪ בגין הלוואות שניתנו לתובעת.
4. אשר לקיזוז הנזק - לטענת הנתבעת הסכום המצטבר של מעשי הגניבה הוא בסך 133,000$, זאת על פי הערכה מטעם רו"ח לזר^[46].
5. התובעים טענו כי נזק זה לא הוכח מן הטעם כי מסמך זה לא הוגש על ידי מי שערך אותו וכי הוא מבוסס על הנחות והערכות.
6. הלכה היא, כי טענת קיזוז יש להעלות כדרך בה נטענת תביעה, קרי אין להעלות טענת קיזוז הנשענת על מונחים כללים בלבד^[47] .
7. בענייננו, טענת הקיזוז נטענה באופן כללי ביותר ונסמכה על מסמך מאת רו"ח לזר מבלי שצורפה כל אסמכתא לביסוסה. הנתבע הודה כי המדובר בהערכה בלבד וכי מטעמי חיסכון נמנעה הנתבעת מלקבל חוות דעת מקצועית בדבר היקף הגניבה^[48]. לפיכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז שווי הנזק הנטען.
8. אשר לקיזוז הלוואות שניתנו לתובעת – הנתבעת טענה כי יש לקזז מהתובעת את הסכומים הבאים: סך 25,500 בגין הלוואות שניתנו לתובעת במהלך תקופת העסקתה; סך 40,536.55 בגין הלוואה שהוענקה לתובעת 1 על ידי הנתבע והועברה ישירות לחשבונו של בעל הדירה אותה שוכרת התובעת; סך 38,522 ₪ אשר שולם על ידי הנתבע לרשויות מס ערך מוסף בגין חובות התובעת ובן זוגה.
9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שצורפו הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת רשאית לקזז מהסכום המגיע לתובעת עד לסך 25,500 ₪ בלבד, וזאת כמפורט בנספח ו' לתיק המוצגים^[49]. במסמך זה אישרה התובעת בחתימתה כי עד ליום 30.12.08 היא קיבלה את הסכום הנ"ל מהנתבעת ובחקירתה הנגדית הודתה כי במועד סיום יחסי עובד מעביד היא עדיין חייבת את הסכום לעיל^[50].
10. אשר ליתר הסכומים, התובעת הכחישה כי הם ניתנו לה במישרין וטענה כי הם ניתנו לבן זוגה, עמו קשר הנתבע קשרים עסקיים^[51]. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי הוא העביר כספים לבן זוגה של התובעת, לחברה שהייתה בבעלותו.^[52] בהעדר הוכחה כי הכספים ניתנו במישרין לתובעת, הרי שאנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז.

סוף דבר

הנתבעת תשלם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:

לתובעת:

בגין הפרשי שכר בתקופת השעיה- סך 15,350 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 16.10.09 ועד היום. הנתבעת רשאית לקזז מסכום זה את סכום ההלוואה בסך 25,500 ש"ח, זאת כאמור לעיל.

לתובע:

בגין הפרשי שכר בתקופת השעיה - סך 9,000 ₪.

סכום אלו יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 16.10.09 ועד התשלום המלא בפועל.

1. לאור התוצאה אליה הגענו, מן הראוי היה להשית על התובעים את הוצאות הנתבעים, אלא שסברנו, שדי בעובדה שהחלטנו לשלול מהם את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת ועל כן ולא ראינו להוסיף ולהכביד את ידינו עליהם גם בפסיקת הוצאות, הגם שבנסיבות המקרה, בהחלט מן הראוי היה לעשות כן.
2. לפיכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ה, (17 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח יג' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. ↑

2. נספחים ב' ו-ג' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. ↑

3. נספח א5 לכתב התביעה. ↑

4. נספח א6 ו-ב8 לכתב התביעה. ↑

5. הודעת הנתבעים מיום 4.5.14. ↑

6. דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345. ↑

7. ד"ר א' חביב סגל דיני חברות לאור חוק החברות החדש התשנ"ט-1999, כרך א' עמ' 253 . ↑

8. ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ ואח' (17.12.02). ↑

9. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 30 ש' 24-31. ↑

10. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 24 ש' 9-12, 19-25. ↑

11. סעיף 12 לתצהירה של מנהלת החשבונות. ↑

12. עע (ארצי) 272/06 משה אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ (23.7.07). ↑

13. דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' נ' שושנה שרייר עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303. ↑

14. עע 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני (22.10.02); דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף פד"ע ב', 215. ↑

15. דב"ע נג/3-79 לובה יונייב ואח' נ' חברת וייסמן תמרוקים בע"מ עבודה ארצי, כרך כו(2) 345 (1993). ↑

16. נספח ה' לתיק מוצגים מטעם הנתבעים. ↑

17. נספחים יג'- כא' לתיק מוצגים מטעם הנתבעים. ↑

18. צורף כנספח לסיכומי נתבעים. ↑

19. דב"ע נז/3-268 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' אורי תדמור (21.8.97) ;בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(5) 734 (1993). ↑

20. י' קדמי 'על הראיות', חלק שני, ע' 1130. ראו גם ע"ע 36076-06-10 י. קל- לי תעשיות בע"מ נ' דמיטרי מלי (9.12.10) ↑

21. ע"ע 423/99 מדינת ישראל נ' ישראל אגוזי (28.12.05). ↑

22. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 27 ש' 1 ואילך. ↑

23. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 22 ש' 22-26. ↑

24. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 30 ש' 20-22, עמ' 31 ש' 19 ואילך, עמ' 32 ש' 9-10. ↑

25. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 18 ש' 7-11. ↑

26. נספח ה' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. ↑

27. עמ' 1 ועמ' 26 לתמלול. ↑

28. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 14 ש' 10. ↑

29. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 15 ש' 22-27. ↑

30. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 18 ש' 1 ואילך. ↑

31. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 17 ש' 3 ואילך, עמ' 18 ש' 1-6. ↑

32. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 19 ש' 16-19. ↑

33. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 15 ש' 12-23, עמ' 16 ש' 7-9, 17-18, 20-21, 26-27. ↑

34. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 17 ש' 1-14. ↑

35. נספחים יד'-כא' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. ↑

36. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 21 ש' 10-23. ↑

37. סעיפים 5 ו-6 לתצהירה של מנהלת החשבונות; פרוטוקול 27.11.13, עמ' 18 ש' 21-29. ↑

38. פרוטוקול 20.11.12, עמ' 22 ש' 8 ואילך, עמ' 23 ש' 1-2. ↑

39. פרוטוקול 27.11.13 עמ' 27 ש' 8 ואילך. ↑

40. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 29 ש' 29-32,עמ' 30 ש' 1-2. ↑

41. פרוטוקול 27.11.13 עמ' 12 ש' 7-10; סעיף 8 לתצהירו של מר שטיינברג. ↑

42. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 14 ש' 26-30. ↑

43. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 21 ש' 23-28. ↑

44. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 13 ש' 18-19, עמ' 16 ש' 17-20. ↑

45. עע (ארצי) 1271/02 צבי דדון נ' מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ (26.2.04) והאסמכתאות שם. ↑

46. נספח ט' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. ↑

47. ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 304, 311 (1990). ↑

48. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 26 ש' 5-14. ↑

49. נספחים ו-ח לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. ↑

50. פרוטוקול 6.11.12, עמ' 27 ש' 25-27. ↑

51. שם, עמ' 28 ש' 1-12. ↑

52. פרוטוקול 27.11.13, עמ' 26 ש' 22-29. ↑