שאלה אחת נתונה להכרעה בפרשה זו והיא – זהותו של הנהג ברכב פרטי מ.ר 2452088 ביום 26.9.08 בסמוך לשעה 10:00?

ההגנה בסיכומיה הסכימה לכל המתואר בכתב האישום למעט טענה אחת בלבד:

לטענת ההגנה, אדם אחר, חברו של הנאשם, הוא שנהג ברכב ואילו הנאשם היה נוסע ברכב עובר להתרחשות האירועים המתוארים בכתב האישום.

בכתב האישום נטען כי ביום 26/09/08, נהג הנאשם ברכב מכיוון אופקים לבאר שבע. במעמד הנ"ל נהג הנאשם בהיותו שיכור ובדוגמא של אויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף היה 905 מיקרוגרם.
באותו הזמן נהג ברכב אחר מסוג סיטרואן מר גל לוי (להלן – הנהג המעורב) והיה בעצירה בצומת הרחובות שדרות טוביהו דרך מצדה עקב אור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו.

לטענת המדינה, הנאשם התנגש עם חזית הרכב בו נהג באחור הרכב המעורב וכתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב.

לאחר ההתנגשות נמלט הנאשם ממקום התאונה ללא מסירת כל פרט מזהה ומבלי שהמתין לשירותי ההצלה.

שוטר (מר אוחנה ניב) שהבחין בנאשם נמלט, החל לרדוף אחריו כאשר תוך כדי המרדף, הנאשם נהג תוך שהוא עולה על אי תנועה משמאלו, נוסע נגד כיוון התנועה עד שנעצר על ידי השוטר שחסם דרכו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום ובשעה הרלווטית המתוארים בכתב האישום שהו ברכב שגרם לתאונה שלושה בני אדם: הנאשם עצמו, חברו עומר וידידה משותפת שלהם, קטיה.

איש אינו טוען כי קטיה נהגה ברכב, כך שנקודת המחלוקת היחידה היא:

האם הנאשם היה מי שנהג ברכב או חברו עומר.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") בקשר עם סעיף 64 (ב) (א) לפקודה; עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודה; גרימת תאונת דרכים בניגוד לסעיף 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); עזיבת מקום תאונה בניגוד לסעיף 144 (א)(1)(3) לתקנות; נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סטרי בניגוד לסעיף 37 לתקנות.

מטעם התביעה העידו: אוחנה ניב – קמ"ן הונאה דרום (ע.ת/1); גל לוי – נהג הרכב המעורב (ע.ת/2); רס"מ אבי אטדגי – שוטר בתחנת באר שבע (ע.ת/3); רס"ל עדן בוקריס – חוקרת בתחנת באר שבע (ע.ת/4); רס"ר יבגני מירצקי – שוטר בתחנת באר שבע (ע.ת/5); רס"ר שמעון כהן – בוחן תנועה מאת"ן נגב (ע.ת/6); רס"מ שרון מיכאלי –ערך את בדיקת השכרות (ע.ת/7); יקטרינה סרגייב – נוסעת ברכבו של הנאשם (ע.ת/8); עומר אלעמראן עמרני – נוסע ברכבו של הנאשם (ע.ת/9); מטעם ההגנה העיד הנאשם לעצמו.

בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם בנהיגה וטען כי אדם אחר - עומר אלעמראן עמרני (ע.ת 9 , להלן - עומר ) הוא שנהג ביום האירוע.

סקירת פרשת התביעה:

ע.ת/1: קצין מודיעין ביחידת הונאה מחוז דרום.

עד זה ראה את מהלך התאונה המתוארת בכתב האישום לנגד עיניו.

הוא זה אשר ניהל את המרדף אחר הרכב החשוד, עצר את הרכב החשוד (לטענתו ללא אבדן קשר עין) והיה זה אשר עיכב את הנאשם וחברו עומר במקום.

מעדותו של עד זה (עמ' 4-6 לפרוטוקול) עולים הנתונים הרלוונטיים הבאים:

1. עד זה לא ביצע זיהוי לחשודים על בסיס תעודות זהות במקום שכן לא היו בידי החשודים לטענתו תעודות מזהות.

2. עד זה טען כי מי שיצא מהמושב האחורי ברכב לבש חולצה לבנה ומי שנהג ברכב לבש חולצה אדומה.

3. עד זה טען כי עיכב את הנוסע שיצא מהמושב האחורי ברכב, תפס אותו וזה צעק באותו הזמן "היא מתה היא מתה" .

4. בשום שלב של עדותו לא קשר עד זה את הנאשם לנהיגה עצמה, הוא לא מסר זיהוי וודאי של פני הנוהג ברכב, ולמעשה למעט תיאור בגדי החשודים כמתואר בסעיף 2 לעיל, לא מסר עד זה כל ראייה ממנה ניתן יהיה לדעת מעבר לכל ספק סביר מי היה זה אשר נהג ברכב.

5. העד תיאר בצורה מסודרת את מהלך התאונה, ניסיון ההימלטות של הרכב מזירת התאונה, תיאור של המרדף הפרוע אגב נסיעה על אי תנועה ונהיגה נגד כיוון התנועה, אך כאמור אין מעדותו ראייה ברורה לזהות הנוהג ברכב.

כבר בשלב זה אציין כי המדובר בעיני בעדות אמינה לחלוטין בעיני.

העד הקפיד להעיד רק על מה שראה. הוא נזהר שלא להוסיף פרטים מפלילים אם לא היה בטוח בתיאור שמסר. העד הקפיד להיות מדויק בדבריו ולא מצאתי בחקירתו הנגדית סתירות ביחס לעדותו הראשית.

ע.ת/2: נהג הרכב המעורב.

העד תיאר בעדותו כי רכב בצבע חום בהיר התנגש בו ומיד נמלט מהמקום תוך שהוא עולה על אי תנועה ונוסע בניגוד לכיוון התנועה. העד חייג למשטרה ומסר להם את מספר הרכב. לאחר כ-300 מטרים הבחין ברכב כאשר בצד ימין על המדרכה היתה בחורה (גב' קטיה כפי שיובהר להלן) אשר צעקה ופירפרה (לדבריו) ושני גברים ללא חולצה שופכים עליה מים.

הן בחקירתו במשטרה והן בחקירתו הנגדית בבית המשפט, לא זיהה העד מי הנהג שנהג ברכב ומי היה הנוסע.

לטענת העד, כאשר התקרב לרכב היה שם שוטר.

העד ציין כי אחד הבחורים, פנה אליו ודיבר בעניין הביטוח, אולם לא יכול היה להגיד מי מבין שני הבחורים, דיבר אתו.

מעדות זו ניתן ללמוד מספר נתונים:

1. עד זה אינו יודע מי הוא הנוהג ברכב שפגע בו מבין שתי דמויות הגברים שעמדו על המדרכה.

2. עד זה מתאר את שני הגברים שעמדו על המדרכה ושפכו מים על הנוסעת כאשר הם ללא חולצה, זאת כאשר שוטר נמצא אף הוא במקום.

3. העד מתאר את אחד משני הגברים ניגש אליו (ללא חולצה) מבקש ממנו שלא לערב ביטוח בפרשה ומבטיח לו לתקן את רכבו שנפגע כתוצאה מהתאונה.

4. עד זה לא יכול היה לזהות מי מבין שני הגברים היה זה אשר נהג ברכב שפגע בו מספר דקות לפני כן.

בדומה לעדותו של ע.ת 1 גם עדות זו נמצאה על ידי אמינה לחלוטין.

המדובר בעדות סדורה אשר אין בה פרטים בהם לא היה בטוח העד.

כל ספק שהיה לו באשר לזהות הנהג או פרטים אחרים הובא ככזה לבית המשפט.

רק פרטים בהם היה בטוח (כמו הימצאות החשודים ללא חולצות עת הגיע למקום דקות אחרי השוטר) נטענה בצורה ברורה בפני.

אני מוצא את הפרטים שמסר עד זה אמינים, מדויקים, ומחליט לתת להם משקל ראייתי מלא.

ע.ת/3: החוקר אשר חקר את הנאשם באזהרה ביום האירוע.

הוגשה מטעמו הודעת נאשם (ת/1).

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי חקר את הנאשם ביום האירוע בשעה 12:33.

לא עלתה כל טענה כנגד עד זה כי חקירת הנאשם הייתה לא תקינה או שהדברים שמסר הנאשם בחקירתו לא נמסרו מרצונו החופשי.
העד הזהיר את הנאשם כדין בתחילת חקירתו ולא מצאתי כל פגם בהליך גביית הודעת הנאשם.

ע.ת/4: חוקרת שחקרה את הנאשם ביום האירוע בשעה: 22:04

חקרה גם את הנוסע שנסע ברכבו של הנאשם ביום האירוע בשעה 20:30. הוגשו מטעמה הודעת נאשם (ת/2) והודעת הנוסע ברכבו (ת/3).

גם מעדות זו ניכר כי גם הנאשם וגם עמרני הוזהרו כדין בתחילת החקירה, הוסברו להם זכויותיהם ועדויותיהם נמסרו מרצונם החופשי, ללא כל לחץ ומבלי שהופעלה כלפיהם כל מניפולציה חקירתית.

ע.ת/5: שוטר סיור.

הוגשו מטעמו: דו"ח פעולה מיום 26/09/08 (ת/4); דו"ח עיכוב על שם אלעמרן עומר (ת/5) ודו"ח עיכוב על שם אבו עמראן אברהים (ת/6).

בחקירתו הנגדית, ציין העד כי לא היה עד לאירוע עצמו.

מחומר החקירה שהוגש באמצעות עד זה לא מצאתי כל ראייה אשר עשויה לתרום לבירור השאלה שבמחלוקת בתיק זה.

ע.ת/6: בוחן התאונה.

הוגשו מטעמו: דו"ח בוחן (ת/7); דו"ח נזק (ת/8); סקיצה מיום 26/09/08 (ת/9); סקיצה נוספת (ת/10); מזכר מיום 26/09/08 (ת/11) ולוח של 23 תמונות צבע (ת/12).

עד זה חקר את התאונה, הגיש כאמור דוח בוחן מפורט עם מסקנות אך מאחר וההגנה אינה חולקת על עובדות כתב האישום בכל הקשור למנגנון התרחשות התאונה, אין צורך לנתח את עדותו ואקבל את קביעותיו של הבוחן במוכחות לאור הסכמת ההגנה.

ע.ת/7: ערך את בדיקת השכרות.

הוגשו מטעמו דף הכולל שני פלטי ינשוף וצילום פלט כיול (ת/15) ודו"ח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף (ת/16).

בחקירתו הנגדית, ציין העד כי לא ראה בשום שלב מי נהג ברכב.

לדברי העד, פלטי הבדיקה הראו כי הנבדקים היו תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

ביחס לנאשם, לא חלקה ההגנה על העובדה כי היה שיכור כמתואר בכתב האישום ולכן אני מקבל את הראיות שהציג עד זה כמוכיחות מעבר לכל ספק סביר את עובדת היות הנאשם שיכור כמתואר בכתב האישום.

ע.ת/8: הנוסעת שנסעה ברכבו של הנאשם (להלן – קטיה).

הודעות העדה הוגשו במקום עדותה הראשית: הודעתה מיום 26/09/08 (ת/13) והודעתה מיום 13/08/09 (ת/14).

בחקירתה הנגדית, תיארה העדה את השתלשלות האירועים לפני התאונה ודאגה לציין כי עומר היה עם חבר שלו הנהג שאת שמו היא לא זוכרת. לדבריה: ".....אני ישבתי איתם וקיבלתי אחרי זה כאבי בטן והם לקחו אותי לסורוקה. עומר וחבר שלו הנהג. אני לא מכירה את החבר שלו ולא זוכרת את השם שלו" (פרוטוקול מיום 01/01/12 עמוד 26 שורות 23-28).

העדה ציינה בחקירתה כי מי שעשה לה הנשמה תוך כדי נסיעה היה עומר. כשעומתה עם גרסתו של עומר לפיה הוא לא הנשים אותה, חזרה העדה והדגישה כי היא זוכרת שעומר הנשים אותה. בהמשך כאשר עומתה עם גרסת הנאשם לפיה הוא ביצע לה את ההנשמה, שללה העדה את גרסתו בכל תוקף ודבקה בגרסתה לפיה עומר עשה לה הנשמה.

כשנשאלה – יכול להיות שאת טועה? השיבה העדה: "לא. אני זוכרת את אברהים על ההגה ואת עומר לידו" (פרוטוקול מיום 01/01/12 עמוד 27 שורות 7-9).

באשר לתאונה, ציינה העדה כי היא לא זוכרת את התאונה אך אישרה כי הנשימו אותה תוך כדי נסיעה.

העדה עומתה עם העובדה שאינה זוכרת את מרבית האירוע ואילו את זהות המנשים היא זוכרת באופן ברור ונשאלה שוב האם יכול להיות שהיא טועה? לכך השיבה בשלילה.

לשאלה – יכול להיות שעומר ביקש בגלל שלא היה לו רישיון נהיגה שאברהים יקח עליו את האשמה? השיבה העדה: "לא. אני זוכרת את עומר שישב ליד הנהג" (פרוטוקול מיום 01/01/12 עמוד 27 שורות 20-21).

בחנתי עדות זו בזהירות רבה.

המדובר במי שלפי חשדה הראשוני של המשטרה הותקפה ע"י יושבי הרכב, אך הכחישה נמרצות כל תקיפה שלה על ידם.

המדובר במי שלה היכרות שטחית מאד עם הנאשם (אותו הכירה לדבריה באותו היום) והיכרות עוד יותר שטחית עם עומר.

בנסיבות אלו, וללא כל רקע מוקדם בין הדמויות, ומבלי שהיעדר רקע זה הוכחש ע"י הנאשם וחברו, לא מצאתי כל אינטרס של העדה לשקר או להמציא דברים שלא ניו ולא נבראו בפרשה זו.

הקושי היחיד אותו מצאתי בעדותה נובע מעצם עדותה על מצבה שלה כשיכורה.

על אף שכרותה, טענה העדה חד משמעית כי מי שנהג ברכב היה הנאשם ואילו חברו היה בחלק מהדרך לצד הנאשם במושב הנוסע.

עדות זו מתיישבת עם הדברים שמסרו הנאשם עצמו בחקירתו במשטרה וגם עם עדותו של עומר כפי שיוסבר להלן.

לא מצאתי בעדותה של קטיה סתירות מהותיות, לא מצאתי סימנים לאי אמירת אמת, לא מצאתי כל אינטרס שלה לשקר או לעוות את האמת ולכן, לאחר שהתרשמתי מעדותה בצורה ישירה בפני, אני מחליט לקבל את עדותה כעדות אמינה עם משקל בינוני הנובע ממצב שכרותה במהלך האירוע עצמו.

ע.ת/9: הנוסע שנסע ברכבו של הנאשם.

המדובר בעד מרכזי בתיק זה אשר מבין ויודע כי הנאשם (חברו מילדות) טוען כלפיו כי הוא זה אשר נהג ברכב במהלך האירוע.

בפתח חקירתו הראשית ציין העד כי מאחר ושתה הרבה אלכוהול ביום האירוע הוא אינו זוכר כלום מהחקירה במשטרה.

העד אישר כי הוא מכיר את קטיה וזכר שהיא היתה איתו ברכב.

העד ציין כי הגיע לקרית גת עם חבר וכאשר נשאל האם היה עם הנאשם, השיב "היינו הרבה חברה..... וגם הנאשם היה".

העד מסר כי אינו זוכר את התאונה ואינו זוכר אם נהג ברכב שהנאשם נהג בו.

לשאלת התובע – החקירה שלך היתה עשר שעות אחרי המקרה ועכשיו אתה אומר שאתה לא זוכר כלום? השיב העד: "לא זוכר" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 39 שורות 24-25). בהמשך ציין העד כי הוא לא זוכר אם חתם על הודעתו.

העד אישר כי במועד האירוע לא היה לו רשיון נהיגה והוא היה תחת פסילה. לדבריו, קיבל את רשיון הנהיגה לפני שנה. בהמשך כשנשאל – אז אין מצב שנהגת באותו אירוע כי היית בפסילה? השיב העד: "כן. הייתי בפסילה. נכון אתה צודק" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 40 שורות 4-5).

כשנשאל על ידי התובע – בחקירה שלך אתה נשאל המון שאלות ולכל שאלה הבאת תשובה. בוא תסביר לי היום איך אתה לא זוכר מה שמסרת אז בחקירה? השיב העד: "לא יודע" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 40 שורות 7-8). והמשיך לדבוק בגרסתו לפיה אינו זוכר את החקירה.

העד עומת עם הדברים שמסר בחקירתו במשטרה, לפיהם מי שנהג ברכב היה הנאשם, לכך השיב: "אולי אמרתי, אני לא יודע" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 40 שורות 12-13).

העד לא זכר מי היה עימו ברכב חוץ מהנאשם אולם זכר את קטיה מאופקים אשר לגרסתו פגש בקרית גת.

לשאלת התובע – אתה רוצה להגיד שכל החקירה שלך וכל התשובות זה המצאה, זו חתימה מפוברקת? השיב העד: "אני לא יודע, הייתי מסטול רצח באותו יום" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 41 שורות 12-13).

בחקירתו הנגדית, העד לא זכר אם מסר בחקירתו במשטרה כי איברהים נהג ביום האירוע.

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי בעת האירוע היה תחת פסילה, כאשר נשאל אולי הוא נהג ברכב? השיב: "אני לא נהגתי בכלל אחרי הפסילה" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 41 שורות 27-28).

לשאלת הסנגור – אמרת שהיית מאד מאד שתוי ושאתה לא זוכר כלום מהאירוע, יכול להיות שמרוב שהיית שתוי באותו זמן יכול להיות שגם נהגת? השיב העד: "לא זוכר. אחרי הפסילה בכלל אני לא נוהג" כשנשאל שוב – אבל היית מאד שיכור יכול להיות שגם נהגת ואתה לא זוכר? השיב: "לא זוכר" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 42 שורות 29-32).

ב"כ הנאשם – שאל את העד מדוע לא הגיע 7 פעמים לבית המשפט? ותשובתו היתה כי לא הגיע כי פחד, אך לא מסר ממה פחד.

ניתוח עדותו של ע.ת 9 –

עד זה מסר במשטרה גרסה מלאה וחד משמעית לפיה עת ישב הוא ברכב בספסל האחורי לצידה של קטיה המעולפת למחצה, נהג ברכב הנאשם אברהים וזאת גם במהלך התאונה והדקות שלאחריה.

עדותו במשטרה ברורה וחד משמעית.

העד מתאר את מהלך האירועים מנקודת ראותו כנוסע ברכב בספסל האחורי ומדבר על האירועים בלשון רבים ולא כמי שנהג ברכב.

לשאלה – איפה ישבו האחרים? השיב העד: "הבחורה ישבה מאחורה ואברהים נהג" (ת/3 שורות 55-56).

לשאלה – כשיצאתם מתדהר לכוון באר שבע, איפה ישב כל אחד מהנוסעים? השיב:

"אני ישבתי מאחורה ביחד עם קטיה, קטיה נפלה ואני הושבתי אותה אחורה, עד שתפסו אותנו המשטרה כי היינו בדרך למיון אברהים נהג" (ת/3 שורות 83-85).

לשאלה – איפה אתה ישבת כשעצרה אותכם המשטרה? השיב העד:
"הייתי מאחורה" (ת/3 שורות 155-156).

עומר טען בחקירתו במשטרה כי מי שנהג ברכב היה הנאשם ואף דאג להדגיש שהוא היה תחת פסילה ביום האירוע ולכן נמנע מלנהוג. כאשר התבקש העד להגיע לבית המשפט על מנת להעיד, נמנע מלהתייצב לדיונים עד שהוצא נגדו צו הבאה ורק הגעת שוטרים לביתו הובילה אותו להעיד. העד הצדיק את אי התייצבותו בבית המשפט בכך שפחד אך לא סיפר ממה הוא פוחד.

משקל רב מאד אני נותן לעדות זו של העד במשטרה, שכן עד זה נחקר כחשוד באירוע אונס.

מן הסתם כחשוד באונס יותר מסביר כי שאלת הנהיגה ברכב ממש לא עניינה אותו וכל שירצה מן הסתם יהיה להרחיק עצמו מקטיה ומהספסל האחורי.

בכל זאת, לא חושב העד בצורה מורכבת, הוא אינו קושר עצמו בשום שלב לנהיגה עצמה ומתאר את עצמו בחלק מהדרך ליד קטיה תוך שהוא טוען כי לא היה כל מגע מיני ביניהם.

לו אכן נהג ברכב, וכי מה יותר קל היה לעד זה פשוט לטעון – "על איזה אונס אתם מדברים ? אני נהגתי ברכב ולכן לא יכולתי בזמן נהיגה לאנוס את קטיה...."

תחת זאת בוחר העד לתת במשטרה גרסה מלאה שבאופן מופלא תואמת לחלוטין את גרסתו של הנאשם אשר ניתנה בנפרד בשתי הזדמנויות שונות מיד לאחר האירוע בחקירתו הראשונית במשטרה.

גרסתו הראשונית של עומר במשטרה, אשר משתלבת לחלוטין עם גרסתו של אברהים הנאשם ואף עולה בקנה אחד עם עדותה של קטיה מביאים אותי למסקנה חד משמעית כי עדות זו שמסר עומר במשטרה היא עדות אמינה ונכונה.

עומר בחר לספר במשטרה את האמת אף שאמת זו הגבירה כלפיו את החשד או האפשרות לאונס.

עדות זו נמסרה כאשר לא היה לעומר מושג על עדותה של קטיה כמי שמכחישה את תקיפתה.

שעה שעומר נחקר, הובהר לו בתחילת החקירה כי הוא חשוד באונס ולא היה לו כל מידע מה טענה כלפיו קטיה בחקירה. סביר כי הבין שטענה כי נאנסה, אחרת, מדוע הוא מואשם בכך ?

לו אכן היה נוהג ברכב, יותר מסביר כי היה מסביר מיד כי לא יכול היה לאנוס שעה שנהג ברכב.

גם טענתו של אברהים (הנאשם) בהמשך המשפט לפיה הוא תאם עם עומר כי ייקח על עצמו את הנהיגה בתמורה לייצוג משפטי שישכור עבורו (עבור עומר) הנאשם – התבררה כשקר של הנאשם.

עת מסר עומר את גרסתו הראשונית במשטרה, עדיין לא הגיעו השניים לאגף 7 (כפי שתיאר הנאשם) ולא יכול היה להיות ביניהם תיאום כזה לפני שעומר מסר את גרסתו במשטרה.

המדובר בעדות ברורה, יציבה, הגיונית המשתלבת עם עדותו הראשונית של הנאשם ועם עדותה של קטיה, לכן אני קובע באופן חד משמעי כי עדותו של עומר במשטרה תקבל משקל מרבי ותחשב בעיני כעדות אמינה לחלוטין.

לעומת עדות זו, עדותו של עומר בבית המשפט לפיה אין הוא זוכר את עדותו במשטרה, הייתה עדות מבולבלת, ובלתי אמינה לחלוטין.

העד הסביר כי הוא לא הגיע פעם אחר פעם לעדות בבית המשפט מאחר ופחד (הוא לא הסביר את מקור הפחד). ניכר היה כי עד זה ממש אינו מתלהב מלהפליל את חברו מילדות ולאחר שהבין כי במהלך החקירה הראשונית במשטרה כבר הפליל את חברו, בחר בדרך חליפית לפיה "אינו זוכר דבר". עדותו בפני אופיינה בהססנות, שתיקות ארוכות, והימנעות מלתת מבט ישיר לשואל.

העד בחר בדרך של אובדן זיכרון מול נסיונות התובע לקבל הסברים לעדותו הברורה במשטרה.

במצב דברים חדש זה אותו בחר העד, אין הוא צריך לשקר ולהעיד כי הוא עצמו נהג ברכב, וגם אין הוא צריך לחזק ולאשר את עדותו הראשונית במשטרה.

כך צלח העד את עדותו בפני כאשר הוא מסתתר תחת "אבדן זיכרון חמור" באופן בו החלטתי לא לתת כל משקל לעדותו בבית המשפט ולתת משקל מלא לעדותו הראשונית הברורה והחד משמעית במשטרת ישראל.

ודוק – לא נעלמה לרגע מעיני הידיעה כי עד זה אינו מעוניין להפליל עצמו ולמעשה המדובר בעד שיש לו עניין בהפללת הנאשם.

אלא שבעת החקירה במשטרה מצב הדברים היה שונה.

להבדיל מעדותו בבית המשפט עת "עננת האישום באונס" נעלמה, חקירתו במשטרה היתה כאשר הוא היה חשוד מרכזי בביצוע אונס.

אם בשלב זה בחר שלא להרחיק עצמו מהספסל האחורי, ותאר את שהתרחש ברכב כולל נהיגתו של הנאשם – הרי שיש בעדות ראשונית זו משום עדות בעלת משקל רב והנחה מתבקשת כי המדובר גם בעדות האמיתית והנכונה מול עדותו הלוקה בחוסר זיכרון בפני בבית המשפט.

ניתוח פרשת ההגנה ומסקנות:

עדות הנאשם בבית המשפט:

בחקירתו הראשית, תיאר הנאשם את השתלשלות האירועים כדלקמן:

"היינו בחורשה ליד מושב תדהר בסביבות השעה 08:00 עד 08:30. קטיה נפלה, התעלפה אז לקחנו אותה לקופת חולים, לסורוקה. אני אני עשיתי לה החייאה באותו זמן ונתתי לה הנשמה. אז פגענו ברמזור אדום עם האוטו, עקפנו את הרמזור 20 מטר ועצרנו. אנחנו לא פגענו ברמזור עצמו אלא ברכב אחר. אני ישבתי מאחורה וברכב היתה קטיה ועומר ישב מקדימה. עומר ישב בכיסא של הזה, של הנהג. המשטרה עצרה אותנו וזהו" (פרוטוקול מיום 24/03/12 עמוד 44 שורות 26-30).

בחקירתו הנגדית, ציין הנאשם שהרכב שייך לעומר והוא לא נהג בו.

לשאלה – אתה זוכר את התאונה? השיב הנאשם: "אני זוכר, זה היה 20 מטר ועצרנו, תאונה לא ממש קשה" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 45 שורות 23-24).

הנאשם לא זכר שהמשטרה ביצעה אחריו מרדף.

לשאלה – "בתחילת החקירה אמרת שזכרת את החקירה פיקס?" השיב הנאשם: "אמרתי שהיתי קצת מטושטש אבל יכולתי לענות על השאלות. זה שהיתי מטושטש אני יכול להעיד על זה" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 47 שורות 4-6).

לשאלה – 5-6 פעמים שאלו אותך בחקירה אם אתה נהגת ואמרת שכן? השיב הנאשם: "אמרתי את זה כי חשבתי שיקחו לי את הרישיון לחודש" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 47 שורות 15-16).

הנאשם עומת עם הגרסאות של עומר וקטיה אשר מסרו כי הנאשם נהג ברכב. ותגובתו היתה: "זה נכון ששיקרתי בחקירה אבל היום אני אומר את האמת" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 47 שורות 23-24).

עדותו של הנאשם במשטרה –

בחקירתו הראשונה במשטרה בת/1, מסר הנאשם, מספר פעמים גרסה לפיה הוא היה מי שנהג ביום האירוע ברכבו של עומר וזאת כמובא להלן:

שורה 21: "סובארו של עומר מס רכב לא זוכר. האוטו לא שלי אני בסך הכל רק נהג של עומר".

שורה 33: "רק נגיעה קצת בטמבון האחורי של האוטו. אני שמתי ברקס קטן".

שורה 39: "קטיה מאחורה, עומר ישב מאחורה ואני ליד ההגה".

הנאשם מתאר את עצמו בחקירה כמי שנוהג ברכב. הוא מתייחס למהלכים שביצע תוך כדי נהיגה – "אני שמתי ברקס קטן" – הוא תאר את כל מהלך האירוע מנקודת מבטו והתנהגותו כנהג ברכב.

המדובר בעדות היורדת לפרטי פרטים של האירוע בצורה קולחת עם מתן תשובה לכל שאלה אשר נשאל ע"י השוטר החוקר.

בחקירתו השנייה במשטרה בת/2 (כעבור מספר שעות) , חזר הנאשם על עיקרי הדברים שמסר בחקירתו הראשונה תוך שימת דגש על כך שהוא נהג ביום האירוע.

שורות 3-4: "....ומצאתי את עומר והבנות ברהט ונסענו לאופקים עם הרכב הסובארו של עומר. אני נהגתי ברכב".

שורות 45-46: ש: האם חוץ ממך, עוד מישהו נהג בסובארו של עומר? ת: לא".

שורה 58: "אני לא זוכר. היינו ברמזור, ואז הסתכלתי אחורה על הבחורה ואז התנגשתי ברכב".

שורה 58 היא שורה המחזקת בעיני מאד את אמינות גרסה זו של הנאשם.

הנאשם מתאר בחקירה משטרתית אירוע או התנהגות שלו אשר הובילה לתאונה עצמה.

אין המדובר באמירה כללית וסתמית לפיה נהג הוא ברכב.

אין המדובר בפרץ התנדבות של הנאשם לקחת על עצמו עבירה של נהיגה במצב שכרות, גרימת תאונה והמלטות מזירת התאונה, אלא תיאור מדויק כיצד במהלך נסיעה הוא מביט לאחור לספסל האחורי בו הייתה קטיה, ובמהלך מבט זה הוא מאבד קשר עם הכביש שלפניו ומגיע למצב של תאונה עם הרכב שעמד ברמזור.

כדי לא לסבך עצמו עוד, הוא מכחיש את נושא המרדף או הנהיגה נגד כיוון התנועה אך מאשר פעם אחר פעם את הנהיגה עצמה.

המדובר בעדות קולחת, המספקת תיאור לפרטי פרטים את נהיגת הרכב ע"י הנאשם ללא כל היסוס וללא כל פערים או סתירות מול עדותו המקבילה של עומר.

המדובר בעדויות שניתנו מיד לאחר האירוע במשטרה, בנפרד ע"י כל אחד מהמעורבים ולא נמצא כל חשש לתיאום מוקדם של עדויות אלו.

בע"פ 71306/01 מ"י נגד איריס בן שלמה, תק-מח 2002 (3) , 5532, נקבע כי –

"הלכה היא שדווקא לגירסה הראשונה, המיידית, יש משקל משמעותי. שינויה מצריך הסבר משכנע או לפחות מניח את הדעת"

עוד נקבע באותה פרשה כי – "אל העובדה הפסיכולוגית הפשוטה שלעניין חיפוש האמת וקביעתה, עדיפה עדות מוקדמת על פני עדות מאוחרת, מצטרפת עובדה נוספת הנלמדת מניסיון החיים והיא שאם חוזר בו העד מעדותו המקורית ומעיד את היפוכה, אין הוא עושה זאת בדרך כלל כדי לתקן טעות שטעה בתום לב, כי אם כדי להשיג מטרה אשר אין לה עם קביעת האמת ולא כלום – בין שפעלה עליו השפעתם של המעונינים והנוגעים בדבר, בין שהוא מצפה לטובת הנאה לעצמו משינוי עדותו ובין שעדותו החדשה רק הותאמה לצורכי המשפט"

בע"פ 7462/05 פלוני נגד מדינת ישראל, (מאגר נבו) , קבע בית המשפט העליון -

"כאן המקום לציין עוד כי בכל הנוגע להערכת עדותו של הנאשם – גרסאות כבושות, או שקרים שנתגלו (אף אם חזר מהם הנאשם), מצביעים גם הם, לעיתים, על תחושת אשם מצידו של העד-הנאשם. על כן סתירות מהותיות בגרסאותיו של הנאשם עלולות לשמש, במקרים המתאימים, כראייה מחזקת לראיות האחרות נגדו (ראה גם: ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 28.5.2007))."

טענת הנאשם לפיה עדותו של עומר תואמה מראש אתו באגף 7 של בתי הסוהר בתמורה למימון ייצוג של עומר לנאשם התבררה כבלתי אפשרית לפני החקירה הראשונית במשטרה:

ש: מתי הספקת לסגור איתו את זה שהוא יביא לך עו"ד ואתה תיקח עליך את הכל?

ת: "זה היה אחרי המעצר בית"

ש: אז לפני החקירה במשטרה הספקת לסגור את זה איתו?

ת: "לא, זה היה אחרי המעצר בית"

ש: אז לפני החקירה לא היתה שום סגירה איתו ואתה התנדבת לקחת את זה על עצמך?

ת: "כן. אני התנדבתי על דעת עצמי לקחת את הנהיגה על עצמי. כל הסגירה ביננו היתה כשהגענו לאגף 7" (פרוטוקול מיום 25/03/12 עמוד 48 שורות 23-30).

בהחלט יכול להיות שהשניים שוחחו ביניהם באגף 7 וניסו להשפיע על העדויות, אך תיאום שכזה ככל שהתרחש היה בהכרח לאחר ששניהם נתנו את הודעותיהם במשטרה שכן הודעות אלו ניתנו מיד לאחר התרחשות התאונה ולפני שהובאו הם לאגף 7 שך השב"ס.

יתכן ותאום זה (ככל שהתרחש) השפיע על "אבדן הזיכרון" של עומר בפני בבית המשפט, אך בהחלט אין כאן הסבר לעדותו המפלילה הראשונית של עומר כנגד הנאשם.

כך גם לא נתן הנאשם הסבר מניח את הדעת לגרסתה המפלילה כלפיו של קטיה.

כך שאין המדובר בעדותו וגרסתו הראשונה של הנאשם העומדת כגרסה יחידה ללא חיזוק ראייתי.

המדובר בהודאה מלאה של הנאשם במשטרה הנתמכת בהודעה מלאה וברורה של עומר הנתמכת בעדותה של קטיה.

גם אם ההגנה תטען כי עדותו של עומר היא עדות יחידה כנגד הנאשם ואין לתת לעדותה של קטיה כל משקל, הרי שכבר נקבע גם בבע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)

"הדרישה ל"תוספת" ראייתית לעדות יחידה - לה טוען בא-כוח המערער - הפכה זה מכבר נחלתם של חריגים בלבד; וגם כאן המגמה הברורה היא למיתון ולהגמשה של הדרישה. ניסיון החיים לימד שהסיכון הטמון בהרשעה על פי עדות יחידה אינו מצדיק מתן פטור מאחריות לנאשמים שעד אחד בלבד מעיד על אשמתם; ושניתן גם ניתן לסמוך בכגון דא על מנגנון הבקרה הפנימית של השופט הדן בעניין, ואין הצדקה לקביעת מנגנוני הגנה פורמאליים חיצוניים. המעבר מן המחסום הפורמאלי שהיה גלום בדרישה של שני עדים לפחות להכרעה בנקודה השנויה במחלוקת, למערך הבקרה האישית של השופט אשר הוסמך להכריע על פי עדות יחידה, לא הקל עם השופט אלא, אדרבא, החמיר עמו; שמכאן ואילך, האחריות להכרעה מוטלת כל כולה עליו ועליו בלבד, ושוב לא יוכל להצביע על הדין האומר "על פי שנים עדים יקום דבר", שהדבר נופל על פי השופט".

ודוק - אני סבור כי מעבר לעדותו של עומר וכתמיכה לגרסתו של הנאשם במשטרה עומדת עדותה של ע.ת/8 הן במשטרה והן בבית המשפט, לפיה הנאשם הוא זה שנהג ביום האירוע. לציין כי העדה הייתה עקבית בגרסתה וחזרה והדגישה כי היא זוכרת שהנאשם נהג.

בחקירתה במשטרה כשנשאלה מי נהג ברכב? השיבה העדה: "איזה אחד גדול לא עומר, השני עומר ישב מקדימה לצד הנהג וכל הזמן הסתובב והסתכל עלי, ראה שאני לא מתעלפת או משהו" (ת/14 שורות 12-15).

מן המתואר לעיל הגעתי למסקנה חד משמעית כי יש לקבל את עדותו הראשונית של הנאשם במשטרה הן בת/1 והן בת/2 כעדויות אמינות המשקפות את המצב העובדתי הנכון לפיו הוא אשר נהג ברכב במהלך האירוע המתואר בכתב האישום.

הערה אחרונה ביחס לבגדים שלבשו הנאשם וחברו:

ההגנה מצידה נשענה באופן מובהק על טענתו של ע.ת 1 (עד הראייה המרכזי מטעם המשטרה) לפיה הנהג ברכב לבש חולצה אדומה.

באופן חד משמעי הוכח כי בזמן החקירה לבש עומר חולצה אדומה ואילו הנאשם חולצה לבנה.

על פניו המדובר היה בראייה מזכה או לפחות ראייה התומכת חד משמעית בגרסת הנאשם.

אלא שבחינת הראיות מראה מדוע ללבוש הנחקרים במשטרה אין כל ערך ראייתי ממשי בתיק זה:

ע.ת 2 ציין בעדותו כי זמן קצר לאחר התאונה הגיע למקום בו עצר קצין המשטרה את הרכב החשוד ופגש פיזית את יושבי הרכב.

הוא מתאר שני גברים ואישה מחוץ לרכב יחד עם שוטר. (בדיוק הדמויות עליהן אין מחלוקת בין הצדדים לתיק).

אלא ששני הגברים המנסים לשפוך מים על האישה המבולבלת שמחוץ לרכב (קטיה) אינם לובשים כל חולצה.

ככל הנראה, ומסיבה השמורה איתם, בחרו גם עומר וגם אברהים להוריד את חולצותיהם, ואחד מהם אף ניגש לע.ת 2 ללא חולצה והציע לו לסיים את הפרשה ללא מעורבות של ביטוח או צדדים שלישיים בכך שיתקן לו את הנזק.

איזה חולצה בחר כל אחד מהצדדים המעורבים ללבוש לפני ההגעה לחקירה במשטרה הייתה נתונה כבר להחלטה של עומר ואברהים.

לאור טענתו של אברהים הנאשם לפיה תיאמו הוא ועומר עדויות ולקיחת אחריות באגף 7 לאחר מעצר הבית שלהם, לא מן הנמנע כי ניסיונות ההטעיה והשיבוש החלו כבר בשלב לבישת החולצות.

בכל אופן, אין בלבוש שלבשו החשודים במהלך חקירתם במשטרה כדי להעלות או להוריד דבר ביחס לשאלת זהות הנוהג ברכב.

הרבה יותר מרכזי וחשוב בעיני הוא ניתוח הגרסאות שמסרו שניהם במשטרה –

עומר אשר מיקם עצמו על אף חשש האונס בספסל האחורי תוך שהסביר כי אברהים נהג, ואילו אברהים שפעמיים הודה חד משמעית כי נהג ברכב ואף תיאר מנקודת ראותו כנהג כיצד בלם, וכיצד הביט לאחור מה שגרם לו להתנגש ברכב שלפניו.

עדויות אלו יחד עם עדותה המשלימה של קטיה הממקמת את הנאשם כנהג ברכב, מובילים למסקנה חד משמעית לפיה הנאשם היה מי שנהג ברכב ביום ובשעה המתוארים בכתב האישום.

משהוכיחה המדינה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם היה מי שנהג ברכב ומשלא כפרה ההגנה במהלך סיכומיה ובמהלך ניהול כל התיק בכל יתר העובדות של כתב האישום, אני קובע כי המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את כל עובדות כתב האישום ומחליט להרשיע את הנאשם

באופן מלא במיוחס לו.

ניתנה היום, יא' תשרי תשע"ג , 27 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים

אלון אופיר, שופט