הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של נהיגת רכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק (905 מ"ג אלכוהול), נהיגה בקלות ראש, בניגוד לכיוון התנועה וגרימת תאונה לאחריה עזב את המקום מבלי להשאיר פרטים.

המדינה בטיעוניה עתרה לענישה הכוללת גם רכיב של מאסר בפועל לצד פסילה ארוכת שנים ועונשים נוספים שבעיקרם צופי פני עתיד.

ההגנה הפנתה לעובדה כי המדובר באירוע שהתרחש לפני כ-4 שנים והמדינה בחרה להגיש כתב אישום בבית המשפט רק כעבור כמעט שנתיים מיום האירוע.

עוד טענה ההגנה כי הנאשם אדם צעיר בן 24 אשר טעה בהתנהלותו בפרשה זו במידה רבה כתוצאה משכרותו בה היה נתון עת בוצעו העבירות על ידו.

דיון והכרעה לעניין העונש –

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה במצב שכרות אגב גרימת תאונה ועזיבת המקום ללא השארת פרטים מאפשר ענישה הכוללת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח גם כאשר המדובר בעבירה ראשונה מסוג זה.

קל וחומר כאשר המדובר בעבירה של נהיגה במצב שכרות או תחת השפעת אלכוהול בפעם השלישית.

בתי משפט שלום לתעבורה גוזרים ענישה הכוללת פסילה ארוכת שנים לצד עונש מאסר (לריצוי בפועל או בדרך של עבודות שירות) כאשר המדובר בנהיגה במצב שכרות בפעם השנייה.

כאשר נלווית להתנהגות זו נהיגה מסוכנת, גרימת תאונה ועזיבת המקום ללא השארת פרטים, אין אני מכיר ולו מקרה אחד שהסתיים ללא רכיב של מאסר כחלק מהענישה שנגזרה בסופו של יום.

אשר על כן, עמדת המדינה ביחס לרכיבי הענישה הראויים תואמת את רף הענישה המקובל והשאלה המרכזית העומדת להכרעה אינה ביחס לסוג הענישה אלא ביחס לתקופה הראוייה בכל אחד מרכיבי הענישה המבוקשים.

הנאשם כאמור כפר בטענה כי נהג ברכב וגם לאחר שהורשע ממשיך הוא להחזיק בטענה כי לא נהג ברכב.

אין לייחס לנאשם לקיחת אחריות וגם לא חרטה כנה.

הנאשם אמנם צעיר מבחינת גילו, אך הספיק משנת 2006 בה החל לנהוג לצבור 5 הרשעות קודמות, כאשר שתיים מהן בגין נהיגה בעודו שיכור.

אין נפקות בעיני לעובדה כי נשפט בהעדרו, שכן הייתה זו בחירה של הנאשם שלא להגיע למשפטו.

הנאשם רצדיויסט ככל שהדבר קשור לנהיגה בעודו שיכור ועברו התעבורתי של הנאשם מעיד על מסוכנותו. יש הצדקה מלאה במצב זה להרחיקו מהכביש הן בדרך של מאסר והן בדרך של פסילת רשיון ארוכה.

מנסיבות האירוע המתואר בעובדות כתב האישום ומהראיות שהובאו בפני במהלך ניהול התיק , ניתן ללמוד כי הנאשם היה תחת השפעה כבדה של אלכוהול, נהג בצורה מסוכנת, גרם לתאונה עם רכב אחר (אף כי אין המדובר בתאונה קשה) ולאחריה עזב את זירת התאונה מבלי שהשאיר לנהג האחר פרטיו.

המדובר בהתנהגות שיצרה סיכון רב לכל רכב או הולך רגל אשר שהה בקרבת הנאשם עת נהג במצבו ברכב.

המדובר בהתנהגות המצביעה על זלזול בחוק, חוסר אכפתיות ביחס לסכנה שהתנהגותו גורמת לסביבתו והתנהלות בקלות ראש ביחס למשתמשי הדרך האחרים.

בצדק סברה התביעה כי התנהגות זו של הנאשם מצדיקה מאסר בפועל לתקופה מוחשית לצד פסילה ארוכת שנים.

למעט מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם כפי שהציג אותו בפני בית המשפט, אין לנאשם נסיבות אישיות חריגות המצדיקות בעיני הקלה מיוחדת בענישה הראויה.

אין בעובדה כי היה שיכור במהלך האירוע כדי לספק לנאשם הגנה או התחשבות לעניין הענישה ככל שהדבר קשור להתנהגותו לאחר התאונה עת בחר לעזוב את המקום מבלי שהשאיר פרטים.

המדובר בהתנהגות חופשית במקור של הנאשם עת הביא עצמו למצב שכרות, נהג ברכב וגרם לתאונה.

אין לנאשם אלא להלין על עצמו אם הביא עצמו למצב בו לא ידע או לא הבין כי עוזב זירה ללא השארת פרטים.

המדובר אם כן בעבירות חמורות שביצע הנאשם בנסיבות קשות שיצרו סיכון רב, כאשר ברקע לנאשם עבר תעבורתי מכביד על רקע ותק נהיגה קצר.

בחנתי פסיקה משווה ביחס לתקופת המאסר הראויה בפרשה זו.

טווח הענישה במקרים דומים (אך לא נמצאו זהים) נע בין 4 חודשי מאסר בפועל ועד מצבים קיצוניים של 39 חודשי מאסר כאשר הנהיגה הייתה גם כאשר הנאשם היה במצב של פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה.

ראה בעניין זה את החלטות בית המשפט העליון ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נגד מדינת ישראל או את רע"פ 2238/09 מראד נגדי נגד מדינת ישראל, שם בעבירת שכרות שנייה אושרו עונשים של מאסר בפועל לתקופות של 4 חודשים ושני חודשים, קל וחומר לשכרות שלישית.

מאחר והמדובר בנהיגה שלישית של הנאשם בעודו שיכור, רף המאסר לפי כלל אחידות הענישה צריך לעבור 4 חודשי מאסר וזאת אם אקח בחשבון גם את עובדת השיהוי בו נקטה המדינה לצורך הגשת כתב האישום בפרשה זו. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המדובר בסופו של יום באירוע שהתרחש לפני 4 שנים!!

מאחר ובנוסף לנהיגתו בעודו שיכור נהג הוא בקלות ראש, ונוספה גם גרימת תאונה צריך הרף לעבור 6 חודשי מאסר שכן הסכנה אשר נבעה מהשכרות התממשה והפכה לתאונה.

אני קובע כי כתוצאה מצטברת גם של אי השארת הפרטים בסופו של האירוע התאונתי, צריך עונש המאסר לעמוד על 7 חודשי מאסר כעונש הולם זאת ביחס להתנהגותו הכוללת של הנאשם בפרשה.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל: על רקע העובדה כי נהיגה במצב שכרות מקימה חובת פסילה בת שנתיים ועל רקע העובדה כי המדובר בנהיגה במצב שכרות שלישית, אין מנוס מהרחקה של הנאשם מההגה לשנים ארוכות.

נהיגה שלישית של הנאשם במצב שכרות יחד עם גרימת תאונה הפעם, מחייבת בעיני פסילה בפועל לתקופה של 4 שנים וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת שמרצה הנאשם.

(ראה כפסיקה משווה גם כאן את רע"פ 2508/11 רומן סמולנסקי נגד מד"י שם אושרו 40 חודשי פסילה בפועל ביחס לשכרות גבוהה שניה ברמה של 1145 מ"ג)

המדובר בתקופה לא קצרה של פסילה ביחס לאדם בשנות העשרים לחייו בהם בדרך כלל אדם בונה עצמו ומשפחתו כלכלית, אך העבירות שביצע הנאשם כה קשות עד כי לא ניתן שלא לקבל את עמדת המדינה בעניין זה.

אתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם ככל שהדבר קשור לרכיב הקנס ותחת ענישה זו אסתפק בחתימה על התחייבות.

במקביל לרכיבי ענישה אלו, יגזרו על הנאשם גם עונשים צופי פני עתיד וזאת כדי לאיין כל כדאיות של הנאשם לבצע עבירות דומות בעתיד.

לפיכך, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הנאשם ירצה 7 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
   מאסר זה ירוצה בחופף לכל מאסר אחר שמרצה הנאשם וימנה מהיום.
   
2. פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים.
   פסילת הנאשם תימנה מיום שחרורו ממאסרו במצטבר לכל פסילה אחרת התלויה נגדו כתוצאה מתיק אחר.
   
3. גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יבצע עבירה של נהיגה במצב שכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה או עבירה על תקנה 144 בתקנות התעבורה וזאת תוך 3 שנים מהיום.
   
4. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 30000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או בזמן פסילה וזאת תוך שנתיים מהיום.
   
5. ההתחייבות שבסעיף 4 לעיל תחתם במזכירות בית המשפט תוך 45 יום מיום שחרורו ממאסר ולא יאסר שוב למשך 15 יום.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על פסק הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ג, 18 אוקטובר 2012, במעמד הנוכחים.