1. הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא ובשיווק מכשירים רפואיים. התובע עבד כאיש מכירות בנתבעת ארבע שנים וחמישה חודשים, עד שפוטר. רוב תקופת עבודתו, התובע עבד במחלקת האולטרסאונד ובחודשים האחרונים לעבודתו עבר לעבוד במחלקת האסתטיקה.

בהליך שלפנינו מתעוררות מספר שאלות עיקריות: זכאות התובע להפרשי עמלות (פרמיות) ממכירות במחלקת האולטרסאונד (בין היתר, מעסקה ספציפית מול קופ"ח מאוחדת); זכאות התובע להפרשי שכר בגין תקופת עבודתו במחלקת האסתטיקה; שאלת תקינות הליך הפיטורים וזכאותו של התובע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף, האם התובע זכאי לפיצויים בגין חוסר תום לב, לאור טענותיו לפיהן הנתבעת נהגה בו שלא כדין וקיפחה את זכויותיו לאורך כל תקופת העסקתו (שינוי תנאי העבודה באופן חד צדדי ואי תשלום פרמיות לתובע).

להשלמת התמונה נציין כי בגין התביעות להפרשי שכר ופרמיה, נתבעו גם הפרשים בגין הפרשות לגמל ולפיצויי פיטורים.

2. רקע עובדתי

א. הנתבעת היא חברה ציבורית העוסקת בייבוא ושיווק של מכשירים רפואיים.

ב. התובע עבד בנתבעת מיום 1.2.04 ועד ליום 31.7.08.

ג. התובע נקלט לעבודה כאיש מכירות במחלקת האולטרסאונד בנתבעת.

ד. ביום 29.12.03 סוכמו עם התובע תנאי עבודתו (ת/5), לפיהם ישתכר סך חודשי של 6,000 ₪ וכן תשולם לו פרמיה קבועה בסך 6,000 ₪.

עוד נקבע בהסכם כי "לאחר מספר חודשים תוחלף הפרמיה הקבועה בפרמיה לפי מכירות" וכן נקבע "לאחר חצי שנה תיבדק אפשרות לקרן השתלמות בצורה חיובית".

ה. במהלך שנת 2004 שולם לתובע שכר חודשי וכן פרמיה קבועה בסך 6,000 ₪. בחודש דצמבר 2004 שולמה לתובע גם "פרמיה שנתית" בסך 6,000 ₪.

ו. החל מחודש ינואר 2005 שונה מנגנון התגמול של התובע, בהתאם לחוזה עליו הצדדים חתמו ביום 13.2.05 (נספח 2.4 לתיק מוצגי הנתבעת). בהתאם, התובע קיבל שכר בסיס בסך 8,000 ₪ ופרמיה חודשית משתנה בהתאם למכירות, בכפוף להשגת רווחיות של 15% לפחות ועמידה ביעדים.

ז. בהמשך, ביום 5.6.06 חתם התובע על חוזה (ת/9) במסגרתו מנגנון התגמול שונה (רבעוני לעומת חודשי) ואף שיעור הפרמיה שונה, כדלקמן:

"4. שכרך מבוסס על מכירות בטריטוריה המוסדית אותה אתה מנהל ו- 1/3 מהמכירות הכלליות (הזמנה כמותית) כשהלקוח הסופי אינו מוגדר מראש.

5. שכרך נקבע על פי המודל הבא:

6. חישוב הפרמיות הינו רבעוני, כלומר יחושב בתום כל רבעון (3 חודשים עוקבים) לגבי הרבעון שזה עתה הסתיים. השכר כולל הפרמיות המפורטות במודל לעיל ישולם מידי חודש בחודשו כאשר בכל חודש מקבלים כשליש מגובה הפרמיה שחושבה.

7. העובד מחוייב להשיג רווחיות של 15% לפחות בכל חודש, בכדי לזכות בתשלום מלא של הפרמיות, אחרת יקבל רק את החלק היחסי של התשלום הנגזר מהפרמיה.

8. אין לבצע עיסקאות במחיר הפסד ללא אישור מראש ובכתב. במקרה כזה לא יקבל העובד פרמיה ישירה. סכום העיסקה יתווסף לסה"כ המכירות החודשיות ובכך ישמש מנוף לקפיצת מדרגה במודל השכר לעיל."

ח. בחודשים ינואר - יוני 2007 שולם לתובע שכר חודשי של 8,000 ₪ וכן פרמיה חודשית קבועה בסך 7,000 ₪.

ט. בחודשים יולי 2007 - ינואר 2008 לא שולמה לתובע פרמיה.

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע זכאי לפרמיה בגין תקופה זו, בה שולם לתובע רק שכר היסוד.

י. בשלב כלשהו, במהלך הרבעון האחרון של שנת 2007, התובע עבר למחלקת האסתטיקה בנתבעת. זאת על רקע שינוי ארגוני בנתבעת במסגרתו מחלקת האולטרסאונד שנוהלה על ידי מר עמיר בלומנקרנץ, ובה עבדו התובע מר אסף שיינס ומר טל קרמר, עברה לניהולו של מר שיינס, כך שמר בלומנקרנץ קודם לתפקיד סמנכ"ל.

הצדדים חלוקים בשאלה מתי התובע עבר למחלקת אסתטיקה ומהו התפקיד שמילא שם.

יא. החל מחודש פברואר 2008 ועד לסיום עבודתו, שולמו לתובע שכר יסוד של 8,000 ₪ ופרמיה קבועה בסך 4,000 ₪.

יב. בתחילת שנת 2007 פרסמה קופת חולים מאוחדת מכרז לרכישת מכשירי אולטרסאונד. במכרז השתתפו שלוש חברות: דובר, אלדן והנתבעת. אחת מהדרישות במכרז היתה שהחברה שתבחר תתן חמש שנות אחריות וכן תשא בהוצאות מימון על הציוד לחמש שנים.

יג. אין חולק שהתובע היה מעורב בגיבוש הצעת המחיר לעסקה ובהטמעת המכשירים שנמכרו, אצל מאוחדת. בעסקה זו טיפלו הגורמים הבכירים בנתבעת - מנהלה, מר טאובר וכן מר בלומנקרנץ שהיה מנהל מחלקת האולטרסאונד אותה תקופה.

כן אין מחלוקת שמדובר היה בעסקה הפסדית, בהתחשב בהוצאות המימון ובתקופת האחריות, וחשיבותה לנתבעת היתה אסטרטגית, כפי שיפורט בהרחבה בגוף פסק הדין.

הצדדים חלוקים בשאלת מעורבותו של התובע בעסקה, כמו גם בשאלה אם התובע זכאי לפרמיה בגין עסקה זו.

יד. התובע פוטר מעבודתו במסגרת שיחה שקיים עם סמנכ"ל הכספים בנתבעת, מר פטריק אדרי.

טו. לאחר סיום עבודתו של התובע, הצדדים ניהלו תכתובת במטרה להגיע לפתרון מוסכם, לאור טענות התובע ביחס לכספים להם הוא זכאי, לשיטתו, ואף נועדו ביניהם. משלא הגיעו לעמק השווה, הוגשה התביעה שלפנינו.

3. להלן תמצית טענות התובע:

א. התובע ביצע עבודתו נאמה כאיש מכירות במחלקת האולטרסאונד ובהמשך, כמנהל מחלקת האסתטיקה.

ב. החל מחודש יולי 2007 חדלה הנתבעת מלשלם לתובע פרמיה, אף שהתובע ביצע מכירות בחודשים אלה.

ג. התובע זכאי להפרשי עמלות, בין היתר בגין עסקת מאוחדת, שהיתה עסקה רווחית לנתבעת, בהתחשב בהוצאות ייבוא ומחיר הציוד. אין לקבל הטענה לפיה הוצאות מימון ושירות צריכות להתגלגל לפתחו של התובע ולהילקח בחשבון לצורך בחינת רווחיות העסקה. הדבר לא בא לידי ביטוי בחוזה העבודה של התובע ומהווה חריג, גם לפי עדות מנכ"ל הנתבעת.

ד. התובע קודם למחלקת האסתטיקה בסוף שנת 2007 והמשיך לסייע למחלקה זו ועל כן הוא זכאי הן לפרמיה בגין מכירות שבוצעו על ידו אותה תקופה וכן לפרמיה בגין עסקאות שהושלמו על ידו אולם יצאו אל הפועל לאחר שעבר למחלקת האסתטיקה.

ה. בסוף חודש דצמבר 2007 הוצע לתובע לעבור למחלקת האסתטיקה ולשמש כמנהל המחלקה. מר בלומנקרנץ, שהיה ממונה עליו, הבהיר כי שכרו של התובע לא יפגע, אולם בפועל שכרו במחלקת האסתטיקה נפל בהרבה מזה ששולם לו במחלקת האולטרסאונד. לפיכך נתבעו הפרשי שכר.

ו. התובע פוטר במפתיע, מבלי שנערך לו שימוע כדין וזאת על רקע דרישותיו לתשלום הפרשי פרמיה. על כן הוא זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

ז. הנתבעת שינתה תדיר את תנאי עבודתו של התובע ואילצה אותו לחתום על חוזי עבודה שונים. כמו כן, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה. כך, למשל, בניגוד להתחייבות לפיה הנתבעת תשלם לתובע פרמיה כנגזרת מהמכירות (ולא בסכום קבוע) כבר לאחר מספר חודשים מתחילת העבודה, הנתבעת עשתה כן רק בחלוף כשנה מתחילת העבודה. בנוסף, הנתבעת חזרה בה מהתחייבותה לפתוח לזכות התובע קרן השתלמות ונמנעה מלשלם לו את הפרמיות המגיעות לו. עוד נטען בהקשר זה כי התובע פוטר ממניעים זרים עקב עמידה על זכויותיו. על כן נתבעו פיצויים בגין חוסר תום לב.

4. להלן תמצית טענות הנתבעת:

א. התובע שימש כאיש מכירות לאורך כל תקופת עבודתו. העובדה כי התהדר בתואר "מנהל מחלקת האסתטיקה" אין פירושה כי היה מנהל בפועל.

ב. תנאי עבודתו של התובע הוסדרו במסגרת החוזים עליהם חתם ואין בסיס לטענה לפיה החוזים שונו באופן חד צדדי על ידי הנתבעת.

ג. לאורך כל תקופת עבודתו התובע לא קבל על תנאי עבודתו.

ד. עסקת מאוחדת היתה עסקת הפסד שנועדה לסייע לנתבעת לחדור לשוק האולטרסאונד שנשלט ברובו על ידי חברה אחרת (ג'נרל אלקטריק). באין רווח לנתבעת, התובע אינו זכאי לתגמול כלשהו בגינה.

ה. התובע סיים עבודתו במחלקת האולטרסאונד עקב צמצומים והועבר למחלקת האסתטיקה בשליש האחרון של שנת 2007, כחלופה לפיטוריו.

ו. התובע לא סייע למחלקת האולטרסאונד במקביל לעבודתו במחלקת האסתטיקה והוא אינו זכאי לתגמול בגין עסקאות שיצאו אל הפועל לאחר סיום עבודתו במחלקת האולטרסאונד.

ז. התובע פוטר כדין עקב צמצומים, לאחר שנערכה לו שיחת שימוע עם סמנכ"ל הנתבעת, מר פטריק אדרי.

5. ההליך והעדים

א. הצדדים ניהלו הליך גילוי מסמכים נרחב במסגרתו הנתבעת גילתה מסמכים שונים בנוגע לעסקאות במחלקת האולטרסאונד בתקופת עבודתו של התובע בה ולאחריה.

ב. התובע זימן לעדות מספר עדים מבלי שהוגש תצהיר מטעמם - ד"ר אלי דרייזין - מנהל מערך הדמיה גניקולוגי בקופת חולים מאוחדת, גב' אהובה בירנבאום - טכנאית ראשית ב"מאוחדת" ומר טל קרמר - עובד הנתבעת לשעבר, שעבד במקביל לתובע, במחלקת האולטרסאונד. התובע גם זימן לעדות את מר אסף שיינס, שאף הוא עבד במקביל לו במחלקת האולטרסאונד ואף מונה למנהלה לאחר שהתובע עבר למחלקת האסתטיקה. התובע ויתר על עדות זו לאחר שמר שיינס לא התייצב לישיבת ההוכחות אליה הוזמן. נוסף על כך העידו בפנינו מר דרור הדר, עובד הנתבעת לשעבר, מהנדס תעשייה וניהול בהכשרתו, וכן מר רוני איתן שעבד כאיש מכירות במחלקת האסתטיקה בנתבעת. שני האחרונים הגישו תצהירי עדות בכתב.

ג. נוכח ריבוי העדים שנמנעו מהגשת תצהירים, נדחה שלב הגשת תצהירי הנתבעת ותצהיר עדות ראשית מטעמה הוגש לאחר שנשמעו עדי התובע.

ד. מטעם הנתבעת העיד מר ישראל טאובר שהיה מנכ"ל הנתבעת במועדים הרלוונטיים.

ה. לאחר שהוגש תצהירו של טאובר, הגיש התובע תצהיר משלים מטעמו.

ו. ביחס לעדים שלא מסרו תצהירים, נציין כי למרות שבבקשה להזמנתם, נטען כי הם ביקשו שלא למסור עדות בבית הדין, גב' בירנבאום וד"ר דרייזין העידו כי התובע כלל לא פנה אליהם לצורך חתימה על תצהיר.

ז. עוד נציין, בהקשר זה, כי לא מצאנו לייחס משקל רב לעדותו של מר דרור הדר, שניכר היה כי הוא מבקש לסייע לתובע בעדותו וזו היתה מגמתית בהתאם ואף לא היתה עקבית. כך לדוגמה, מר הדר טען כי דו"ח עסקאות לשנת 2008 (ת/3) שצורף לתצהירו התייחס לעסקאות שביצע התובע. בהמשך חזר בו מטענה זו והבהיר כי רק חלק מהן הן עסקאות של התובע (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 6-16) ובכך נשמט הבסיס לטבלה שצורפה לתצהירו ושעל בסיסה נתבעו הפרמיות. בנוסף, מר הדר העיד כי אינו יודע מהו רכיב "מימון" אשר לגרסת הנתבעת יש לקחת בחשבון בחישוב הרווח, וטענה כזו מפיו של מהנדס תעשייה וניהול היא מיתממת בעינינו (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 31-33). זאת ועוד – מר הדר טען כי הנתבעת נמנעה מלהתקשר בעסקאות הפסד, וכשעומת עם נתונים המצביעים על התקשרות בעסקאות הפסד, לא היה בפיו מענה ענייני (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 28-33).

ח. לשמיעת כלל העדויות יוחדו שלוש ישיבות הוכחות.

דיון והכרעה

6. את בחינת טענות הצדדים ובחינת זכאות התובע לרכיבי התביעה השונים נחלק לשלושה פרקים עיקריים. תחילה נדון בשאלה אם התובע זכאי להפרשי פרמיה בגין תקופת עבודתו במחלקת האולטרסאונד, ובמסגרת זו נתייחס גם ל"עסקת מאוחדת". לאחר מכן נפנה לדון בשאלה אם התובע זכאי להפרשי שכר בגין חודשי עבודתו במחלקת האסתטיקה ולבסוף נפנה לדון בנסיבות פיטורי התובע ובשאלה אם נפל בפיטורים אלה פגם המזכה את התובע בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. במסגרת זו נתייחס גם לטענות התובע בנוגע לזכאותו לפיצויים בשל הפרת חובת תום הלב.

7. טרם שנצלול לטענות הצדדים ביחס לנושאים אלה, שהם עיקר התובענה שלפנינו, נציין כי דין התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים להידחות ולו רק משום שהתובענה הוגשה בחלוף למעלה משנה ממועד ניתוק יחסי העבודה ואף ממועד תשלום פיצויי הפיטורים לתובע. מסקנה זו עולה מלוח הזמנים המתואר בסיכומי התובע: ניתוק יחסי העבודה היה ביום 31.7.08, מכתב שחרור פיצויי הפיטורים נמסר ביום 24.11.08 ואילו התביעה לבית הדין הוגשה ביום 14.6.10.

נזכיר כי התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת תוך שנה מהמועד לתשלומם או תוך 60 ימים מהמועד בו שולמו בפועל (סעיפים 17א', 20(ב) ו - (ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958). עוד נזכיר כי על פי ההלכה הפסוקה, התיישנות פיצויי הלנה אינה התיישנות דיונית, אלא התיישנות מהותית (ע"ע (ארצי) 55/99 אבו חצירא – לבנוני, 24.5.00; דב"ע לב/ 2-15 עזבון שמואל נתן כהן ז"ל – רוזנהויסר, פד"ע ד 169 (1972)).

פרמיה בגין עסקאות במחלקת האולטרסאונד

8. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע זכאי לפרמיה בגין מכירות במחלקת האולטרסאונד בשנת 2007, לרבות בתקופה בה תשלום הפרמיה הופסק וכן לפרמיה בגין מכירות שהתובע ביצע במחלקת האולטרסאונד במהלך שנת 2007 ואשר התקבולים בגינן התקבלו אצל הנתבעת לאחר שהועבר לעבוד במחלקת האסתטיקה והמשיך לתמוך במחלקת האולטרסאונד (סעיפים 29-34 לכתב התביעה). כן נתבעה פרמיה בגין עסקת מאוחדת, שגם היא נרקמה בשנת 2007 ואליה נתייחס בפרק נפרד.

9. חישוב הפרמיות לשנת 2007 בוצע על יסוד טבלה שצורפה כנספח ת/21 לתצהיר התובע. בנוסף, לתצהירו של מר הדר צורפה טבלה נוספת (ת/1) לגביה נטען כי מדובר בטבלה שהדר ערך והיא כוללת נתוני מכירות של התובע לשנת 2007.

10. כפי שנפרט להלן, איננו מקבלים את חישובי התובע.

ראשית ובהתייחס לת/1 ולעדותו של מר הדר, כבר ציינו שעדותו לא היתה משכנעת וכי גם על פי עדותו, ת/1 אינו כולל רק עסקאות שמזכות את התובע בפרמיה, אלא גם עסקאות של אחרים. די בעובדה זו על מנת לקבוע כי ת/1 אינו מהווה ראיה לביסוס טענות התובע בדבר הפרשי פרמיה להם הוא זכאי.

בנוסף, בעוד שעל פי ת/1, בגין עסקת מאוחדת נרשם רווח של 15% (לא כולל עלויות שירות (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 13-14) או מימון (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 22-23)), על פי עדות התובע בתצהירו המשלים (סעיף 3.12) הרווח בגין עסקה זו היה 18.57% ו - 12.67% (ר' גם ת/50 - דו"ח עמלות שערכה הנתבעת). הדר לא הבהיר את הפער בין הטבלאות וכן לא הבהיר כיצד חישב את הרווח באותו מקרה (עמוד 24 לפרוטוקול, שורה 27 עד עמוד 25, שורה 6). הדר גם לא ידע לספק תשובה כיצד נרשם שיעור רווח שונה בגין אותה עסקה, כשכל המוצרים נמכרו באותו מחיר ועלותם לנתבעת זהה (שם בשורות 7-8).

זאת ועוד – על פי הודעת דוא"ל שנלוותה לטבלה ת/1 (ת/2), היו נתונים שסומנו באדום ולא נכללו בדו"ח העלויות והיו נתונים בירוק שהם העלויות והרווחיות כפי שהועברו למנהל המחלקה בסוף כל רבעון. נבהיר כי העותק שהוצג בפנינו היה בשחור - לבן. כאשר הדר התבקש להסביר את הסימון השונה על פי צבעים, לא ידע לעשות כן (עמוד 29 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 30, שורה 1).

אי התאמה בין ת/1 ובין ת/50 נמצאה גם ביחס לעסקה עם בית חולים העמק, מיום 7.3.07 (חשבונית מס' 703602). בעוד שעל פי ת/50, הרווח בגין עסקה זו עמד על 26.9% והעלות לנתבעת עמדה על 94,363.77 ₪, על פי הנתונים בטבלה שהדר ערך (ת/1), הרווח לעסקה זו עמד על 19.6% והעלות לנתבעת עמדה על 103,755 ₪. כלומר, הנתונים המופיעים בטבלה ת/1 אינם מתיישבים עם מסמכי הנהלת חשבונות של הנתבעת.

לסיכום, כיוון שלא מצאנו לקבל את עדותו של מר הדר, אנו סבורים כי אין באמור בת/1 כדי לתמוך בטענות התובע בנושא הפרמיות.

לדברים אלה נוסיף שגם על פי עדותו של הדר, הוא לא זה שחישב את הפרמיה לאנשי המכירות (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 16-21 וכן בעמוד 29 לפרוטוקול שורות 13-18).

11. בחינת הנתונים המפורטים בת/21 אינה מביאה למסקנה שונה. ת/21 כוללת עסקאות שאינן מזכות כלל בפרמיה, כגון חשבונית מיום 6.5.07, שנרשמה בת/21 כמכירת מתמרים למאוחדת. לעומת זאת בחשבונית מאותו תאריך (מספרה 705808, מוצג 7.23 למוצגי הנתבעת), עולה כי הסכום שולם בגין "ש. תיקונים מ. לוגיסטי לוד". כלומר - שירותי תיקון ולא בגין רכישת מוצר המזכה בפרמיה.

בנוסף, התובע התעלם מחשבוניות זיכוי אשר הביאו להפחתה במחיר שהתקבל מעסקאות שהיו בטיפולו. כך למשל, חשבונית מס' 702936 (מוצג 7.5 למוצגי הנתבעת) היא זיכוי בגין "הפרשי מחיר", בסך 71,032.9 ועל פי הרשום עליה, היא מבטלת חשבונית מס' 790318. ר' גם מוצג 7.4 - חשבונית מס' 790202 על סך 69,349.69 ₪.

אף שלא הובהר מדוע בניגוד למקובל, לא תמיד נרשם מהו מספר החשבונית שבגינה יצא הזיכוי, מר טאובר הבהיר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת זיכתה את לקוחותיה בסכומים אלה, כך שבגין חיובי עבר (בגינם שולמה לתובע פרמיה מלאה), לא שולם הסכום המלא (ר' עמוד 58 לפרוטוקול החל משורה 23 ועד עמוד 59, כולו).

12. לסיכום האמור לעיל ובהתייחס לראיות התובע (למעט עסקת מאוחדת שתידון להלן ובנפרד), התובע לא הוכיח כי הוא זכאי להפרשי פרמיות לשנת 2007, מעבר לסכום ששולם לו כפרמיה קבועה בסך 7,000 ₪ לחודשים ינואר - יוני 2007. בנוסף, מצאנו לדחות את טענות התובע ביחס להפסקת תשלום הפרמיה הקבועה, החל מחודש יולי 2007. כיוון ששוכנעו כי מחלקת האולטרסאונד לא היתה רווחית ועל רקע זה צמצום תפקידו של התובע בה והעברתו למחלקת האסתטיקה (עניין אליו נדרש בהמשך), אנו מקבלים את עדותו של טאובר לגבי הפסקת תשלום הפרמיה במחלקה זו, על רקע זה (סעיפים 29-37, 61, 69 ו - 77 לתצהיר טאובר), וכפי שהעיד (עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 5-10):

"... אני אגיד לך יותר מזה – אפי אמור לדעת מה הוא מוכר ולא מוכר, ואם הוא לא מוכר, איך הוא יכול לחשוב שמגיעה לו פרמיה? אני חושב שאת טועה, אפי בא וביקש כספים על עסקה שהיתה בהפסדים. לא הפסיקו לו את הפרמיות, נתנו לו פרמיות על חשבון כי היה מצב קשה, החליטו לתת סכום קבוע כל חודש ופעם ברבעון להתחשבן, זה הרבה יותר הוגן כלפי איש המכירות שחי מהוצאות קבועות ולא יהיו שינויים דרסטיים בין חודש לחודש, וכשעשו חשבון אחרי רבעון התברר שהוא קיבל על החשבון יותר כסף, מה לא הוגן בדבר הזה?"

עסקת מאוחדת

13. עסקת מאוחדת שבוצעה גם היא בשנת 2007 זכתה להתייחסות נפרדת בכתבי הטענות של הצדדים. מדובר בעסקה שגם לשיטת התובע היתה עסקה גדולה מאד ובמסגרתה מאוחדת רכשה מהנתבעת 13 מכשירי אולטרסאונד מתקדמים (סעיף 2.1 לתצהיר התובע).

מכלל העדויות ששמענו עולה כי במסגרת עסקה זו, ביקשה הנתבעת ליתן מענה לחדירתה של חברת ג'נרל אלקטריק, מתחרה של הנתבעת, בשוק האולטרסאונד. בנוסף, היתה משמעות לעסקה עם קופת חולים, במסגרתה נרכשו 13 מכשירי אולטרסאונד מתקדמים, והצלחת הטמעת המכשירים במאוחדת יכלה להביא לעסקאות נוספות מאותו סוג. ר' בעניין זה עדותו של ד"ר דרייזין, בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 27-32:

"מדובר היה במכשיר חדש ושרק אחד היה בארץ, בקופות חולים מבוצעות רוב הבדיקות ה –א.ס. ולא בבתי חולים ולכן אם אנחנו הכנסנו 13 מכשירים חדשים, הניסיון שהצטבר אצלנו הוא יהיה הרבה יותר גדול מזה שהיה בביה"ח כרמל בחיפה, ואם כולם יגידו וואו אז זה ישפיע, אנחנו ארץ קטנה."

על רקע זה, מובנת החשיבות שהנתבעת ייחסה לעסקה זו ואשר התבטאה בין השאר, בזהות המעורבים בעיסקה (כפי שיפורט להלן) וגם בעובדה שבסופו של יום, מדובר היה בעסקה הפסדית.

בסעיפים הבאים נדרש לטענות התובע לפרמיה בגין עסקה זו.

14. התובע הציג בתצהירו את עסקת מאוחדת כאילו היה מדובר בעסקה שהוא רקם ועמל עליה לבדו, הביא אותה למצב של "ערב חתימה" ורק בשל התערבות של מנכ"ל הנתבעת ושל מר בלומנקרנץ, סמנכ"ל המכירות, שהתערבו בתנאי ההתקשרות עם מאוחדת ושינו את התנאים (בכך שאישרו שירות של 7 שנים), גרמו לכך שהעסקה הפכה להפסדית (ר' כלל סעיף 22 לתצהיר התובע ובעיקר סעיף 22.3 לתצהירו וסעיפים 22.10 - 22.11 לתצהיר). על כן, כך טען התובע, כאשר הוא פעל להשגת העסקה ואילו הסיבה לכך שהעסקה היתה הפסדית אינה תלויה בו, הוא זכאי לפרמיה בגין העסקה.

בתצהירו המשלים של התובע, גרסתו לגבי השלב אליו הגיעה הסכמת הצדדים, בנקודת הזמן בה התובע שלח למאוחדת הצעות מחיר, שונתה והותאמה לגרסת הנתבעת. כלומר, התובע לא טען עוד כי המסמכים ששלח היו מוכנים לחתימה, אלא כינה אותם הצעת מחיר ראשונית (סעיף 3.1 ואילך לתצהיר המשלים). יש בכך להחליש את גרסתו של התובע ולחזק את גרסת הנתבעת ששללה את תיאורו של התובע לגבי מעורבותו בעסקה.

15. מהראיות עולה תמונה שונה מתיאורו של התובע. ראשית, התובע לא היה זה שהביא את העסקה למצב של "מוכנה לחתימה." המסמך שצורף על ידו (ת/10) הוא הצעת מחיר ראשונית לפי מחירים קטלוגיים, אינה עומדת כלל בתנאי המכרז. במסמך זה (ת/10), פורטו 22 פריטים הנוגעים למפרט המכשיר, מתוכם 7 פריטי חובה וכן אופציות לבחירה. בנוסף, ההצעה אינה חתומה. על פי עדותו של הדר, המחירים המצויינים בה הם מחירי מחירון (עמוד 23 לפרוטוקול מיום 9.12.13., שורה 24).

16. מהראיות עולה כי אכן, התובע היה מעורב בגיבוש העסקה ובהטמעת המכשירים, לצד עובדים אחרים בנתבעת, אך לא היה לו תפקיד מרכזי, כפי שתיאר בתצהירו. כאמור, התובע ערך הצעת מחיר ראשונית לעסקה (ת/10). בנוסף, על פי עדותו של ד"ר דרייזין, התובע השתתף לפחות בשתי הדרכות, אף שטכנאי האפליקציה היו אמונים על תפקיד זה (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 24-25 ור' גם מוצג 19 למוצגי הנתבעת).

ר' בעניין זה עדותו של ד"ר דרייזין, שמנה את התובע כאחד מנציגי הנתבעת, אך לא ראה לנכון לציינו כגורם מרכזי (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 4-8, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש. מול מי בעצם עבדתם בנתבעת?

ת. מול אסף, היה גם אפי, אני נפגשתי גם פעם אחת עם ישראל טאובר שהיה אז מנכ"ל החברה, גם עם עמיר בלומנקרנץ, ואלה היו האנשים.

ש. מה היה התפקיד של התובע מרגע שהוצג לכם ה...?

ת. הוא היה נציג מכירות של החברה עד כמה שידוע לי."

(ור' גם בהמשך העדות, באותו עמוד, שורות 29-31).

כלומר, התובע ליווה את תהליך הגשת ההצעה למכרז וסייע בהטמעת המערכת לאחר הזכייה במכרז. אך העיסקה טופלה על ידי גורמים נוספים בנתבעת, ביניהם, אסף שיינס וכן הגורמים הבכירים בחברה - מר טאובר (מנהלה) ומר בלומנקרנץ (מנהל מחלקת האולטרסאונד אשר מונה בהמשך לסמנכ"ל החברה). שני האחרונים הם שנועדו עם נציגי מאוחדת בפגישות שונות והם שעמדו איתם בקשר הדוק מתחילת הליך המכרז ועד להטמעת המכשירים לאחר שהועברו למאוחדת (מוצגים 23-24, 29, 30, 34-42 למוצגי הנתבעת). כל זאת בניגוד להצגת הדברים על ידי התובע, כאילו מדובר בעסקה שהוא היה איש המכירות שפעל להשגתה ולחתימתה ובגין זאת הוא זכאי לפרמיה בגינה.

17. מכל מקום וכפי שנפרט להלן, מידת מעורבותו של התובע בעסקת מאוחדת אינה מעלה או מורידה, באשר הזכאות לפרמיה תלויה ברווחיות העיסקה, ואילו עסקת מאוחדת היתה עסקת הפסד.

18. טרם שנעבור לשאלת הרווחיות ובהקשר לגרסת התובע לגבי עסקת מאוחדת, מצאנו לציין כי גם טענתו לפיה הוספת תקופת שירות מורחבת היתה ביוזמתו של מנכ"ל הנתבעת, טאובר (סעיף 22.10 לתצהירו) אינה נכונה. מדובר היה בדרישה חד משמעית של מאוחדת שאף פסלה הצעות אחרות שלא עמדו בכך (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 31-32, עמוד 15, שורות 12-18). בדומה, גם הדרישה לכלול במחיר המכרז את הוצאות המימון על המכשיר, היתה תנאי מתנאי המכרז (מוצג 13 למוצגי הנתבעת).

19. זאת ועוד, משאין חולק שהעסקה הנ"ל היתה הפסדית, וכאשר בכל החוזים שנחתמו עם התובע, הוסכם במפורש שהפרמיה כפופה לאחוז רווחיות מינימלי, הרי שאין לתובע זכות לקבלת פרמיה בגין עסקה זו.

נזכיר כי בחוזה הרלוונטי (ת/9), נקבע בסעיף 8 במפורש כי "אין לבצע עיסקאות במחיר הפסד ללא אישור מראש ובכתב. במקרה כזה לא יקבל העובד פרמיה ישירה. סכום העיסקה יתווסף לסה"כ המכירות החודשיות ובכך ישמש מנוף לקפיצת מדרגה במודל השכר לעיל."

כלומר, על פי הוראות החוזה, במקרה של עסקת הפסד שנחתמה באישור הנתבעת, היא אינה מזכה בפרמיה, אלא שסכום העסיקה "מקפיץ" את התובע מדרגה אחת במודל הפרמיות.

20. התובע הוסיף וטען כי מדובר בעסקה רווחית שכן לצורך בחינת רווחיות העסקה יש לקחת בחשבון את הוצאות הייבוא ואת מחיר המוצר לנתבעת. עוד טען ששלילת הפרמיה בגין עסקת מאוחדת אינה "הגיונית, מופרכת וחסרת תום לב". זאת כיוון שלא היתה לו כל השפעה על הרווחיות, לאחר שמנכ"ל הנתבעת שינה את הצעת המחיר שהתובע ערך.

21. לא מצאנו לקבל את טענת התובע, לפיה יש לבחון את הרווחיות בהתעלם מהוצאות המימון ועלות השירות. זאת כיוון שההתחייבות לשירות ומימון מעוגנת בתנאי ההתקשרות עם מאוחדת והיוותה תנאי מתנאי המכרז (ר' למשל סעיף 6.1 לחוזה, מוצג 8 למוצגי הנתבעת ור' גם האמור בסעיף 18 לפסק הדין). כמו כן, נושא השירות נכלל במפורש בהצעת מחיר מתוקנת שהנתבעת הגישה (מוצגים 14-15 למוצגי הנתבעת).

בנסיבות בהן הוצאות המימון, כמו גם תקופת השירות המורחבת, היו חלק בלתי נפרד מתנאי העסקה והיוו למעשה חלק מתנאי הסף לביצועה, מדובר בנתון רלוונטי שיש לכלול בחישוב רווחיות העיסקה.

22. לא נעלם מעינינו כי קביעת הרווחיות לא נקבעה בחוזים שנחתמו עם התובע ושאלת המימון והשירות היא שאלה ייחודית לעסקת מאוחדת ולא התעוררה בהקשרים אחרים. בהקשר זה טען התובע כי לו ביקשה הנתבעת לכלול את רכיבי המימון והשירות במסגרת חישוב הרווחיות, היתה עושה כן ומפרטת אותם במפורש. התובע הפנה לחוזה שנחתם עם מר רוני איתן, שהועסק במחלקת האסתטיקה (סעיפים 60-63 לסיכומי התובע).

יובהר כי על פי המוסכם עם מר איתן (מוצג 94 למוצגי הנתבעת), נקבע במפורש כי ינוטרל מרכיב הריבית בעסקאות מימון וכן מרכיב השירות ללקוח, בתנאים מסויימים.

לדעתנו אין לגזור גזירה שווה מתנאי השכר של מר איתן וזאת לאור עדותו של טאובר לפיה תחום האסתטיקה שונה מהותית מתחום האולטרסאונד (עמוד 62 לפרוטוקול, שורות 25-33) וכי בתחום האולטרסאונד נדירות הן העסקאות הנושאות בחובן מרכיב מימון, קרי פריסת תשלומים ארוכה, כבעסקת מאוחדת.

כמו כן, מהחוזה של מר איתן עולה כי שיעור הרווח לעסקה במחלקת האסתטיקה היה כפול מזה שנדרש במחלקת האולטרסאונד. אף בכך תנאי מסייע לשונות במודל העמלות בין המחלקות השונות.

בנסיבות העניין לא מצאנו כי יש לגזור גזירה שווה בין תנאי השכר לשני העובדים.

23. כפי שציינו לעיל, עלויות המימון והשירות היו חלק בלתי נפרד מתנאי העסקה ותומחרו כחלק מעלות המוצר, כפי שנכתב בהצעת המחיר הראשונית שהגישה הנתבעת. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי לא נפל פגם בכך שהנתבעת ניכתה את עלות המימון והשירות ממחיר המוצר על מנת לקבוע את רווחיות העסקה. ראוי להדגיש כי בשונה מטיעוני התובע, קביעת הרווח נעשתה כמקובל וכללה הוצאות נלוות ישירות הנוגעות למוצר ולא כללה הוצאות עקיפות, כגון הוצאות משרד והוצאות שכר (בניגוד לנטען בסעיפים 59-60 לסיכומי התובע).

לאמור לעיל נוסיף שמהראיות עולה כי עלות מכשיר עמדה על 116,053.9$, לעומת מחיר מכירה של 108,000$, היינו הפסד גולמי של 8,053.9$ (סעיף 110 לתצהיר טאובר ור' גם מוצגים 14-15 למוצגי הנתבעת). כיוון שטאובר לא נחקר בנושא זה, אנו קובעים שנתונים אלה לא נסתרו.

לסיכום פרק זה, התובע אינו זכאי לפרמיה בכל הנוגע לעסקת מאוחדת.

פרמיות לאחר שהתובע עבר למחלקת האסתטיקה

24. כיוון שלטענת התובע, הוא המשיך לתמוך במחלקת האולטרסאונד גם לאחר שעבר למחלקת האסתטיקה ועל כן זכאי לפרמיות בגין כל שנת 2007, נושא זה מחייב הכרעה בשאלה העובדתית מתי התובע עבר למחלקת האסתטיקה.

לטענת התובע, הוא עבד במחלקת אולטרסאונד עד לסוף שנת 2007, עת מונה כמנהל מחלקת האסתטיקה (בכתב התביעה טען כי עבר למחלקת האסתטיקה בסוף 2007, בתצהירו (סעיף 26) טען כי לקראת סוף שנת 2007 הוצע לו קידום, לעבור למחלקת האסתטיקה).

לטענת הנתבעת, התובע עבר למחלקת האסתטיקה ברבעון האחרון של שנת 2007, בתפקיד איש מכירות והוא אינו זכאי לפרמיות ממחלקת האולטרסאונד בגין תקופה זו (סעיף 50 לתצהיר טאובר).

25. על התובע, הטוען שהוא זכאי להפרשי פרמיות, הנטל להוכיח מהי תקופת זכאותו לפרמיות. להוציא טענה כללית בדבר מועד סיום עבודתו במחלקת האולטרסאונד, התובע לא הוכיח טענתו. לזאת יש להוסיף כי על אף שבתחילה זימן התובע את מר שיינס לעדות, בסופו של דבר, התובע ויתר על עדותו. כיוון שאין חולק שבמקביל למעבר של התובע למחלקת האסתטיקה, מר שיינס מונה כמנהל מחלקת האולטרסאונד, עדותו של שיינס יכלה לשפוך אור על המחלוקת העובדתית מתי התובע עבר למחלקת האסתטיקה. על כן, אי העדתו של שיינס תזקף לחובת התובע (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, 9.5.11).

26. על פי המסמכים שהנתבעת הציגה, ביום 3.11.07 חתם שיינס על הודעת דוא"ל (מוצגים 29 ו - 33 למוצגי הנתבעת), כמנהל שיווק ומכירות. היינו, באותה נקודת זמן כבר נכנס לתוקפו השינוי הארגוני במחלקת האולטרסאונד והתובע כבר לא עבד במחלקה. ממוצג 34 למוצגי הנתבעת עולה כי ביום 22.11.07, שיינס חתם על מסמך שהופנה לטאובר. בחודשים נובמבר - דצמבר 2007 שיינס שלח מכתבים לגורמים שונים בעניין עסקת מאוחדת ולמכתבים נוספים, עליהם חתם כמנהל מחלקת האולטרסאונד (מוצגים 36-39 למוצגי הנתבעת).

לזאת יש להוסיף כי החל מחודש דצמבר 2007, בתלושי השכר של התובע מצויין שווי רכב גבוה בכאלף ₪ מהסכום בו חויב בעבר, ועובדה זו מתיישבת עם עדות התובע לפיה עם המעבר למחלקת האסתטיקה קיבל רכב חדש ומשודרג (עמוד 38 לפרוטוקול, שורה 28, עדות טאובר עמוד 68 לפרוטוקול, שורות 11-13).

המסקנה העולה מתוכנם של מסמכים אלה היא שהשינוי הארגוני, במסגרתו מחלקת האולטרסאונד צומצמה והתובע עבר למחלקת האסתטיקה, ארע כבר בתחילת חודש נובמבר 2007. על כן אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה התובע לא עבד במחלקת האולטרסאונד ברבעון האחרון לשנת 2007.

27. למרות שהתובע טען במסגרת תצהירו כי גם לאחר סיום עבודתו במחלקת האולטרסאונד המשיך לסייע למחלקה (סעיף 32 לתצהיר התובע), בסיכומיו חזר בו למעשה מטענה זו ולא התייחס לנושא כלל. על כן איננו נדרשים לטענה זו.

28. אשר למועד הזכאות לפרמיה, על פי עדותו של טאובר, זה משתכלל במועד ביצוע ההזמנה או הנפקת החשבונית (להבדיל ממועד התשלום בפועל) (סעיף 50.3 לתצהיר טאובר). טענה זו עולה בקנה אחד עם הטבלאות שצורפו לתצהיר התובע, המתייחסות למועד הנפקת החשבונית (ת/1, ת/21) ועם עדותו של הדר בנושא (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 32 עד עמוד 31, שורה 4): "כשיש אספקה יש חשבונית...מתי שיוצאת חשבונית אז רואים את המכירות... מה שקובע זו החשבונית...". כך אף העיד התובע (סעיף 50.3 לתצהיר התובע, עמוד 38 לפרוטוקול מיום 26.10.14, שורות 10-11).

29. התובע הציג דו"ח מכירות לסוכן (ת/50, ר' גם מוצג 6 למוצגי הנתבעת), במסגרתו פורטו מכירות עד לסוף שנת 2007 וכולן יוחסו לתובע (סוכן 98). ערים אנו לכך שעל פני הדברים, דו"ח זה מתייחס לתובע כמי שהיה אחראי על העסקאות הנדונות, כולל אלה שבוצעו ברבעון האחרון של שנת 2007. עם זאת, משבפועל לא שולמה לתובע פרמיה בגין עסקאות אלה ובאותה תקופה לא עבד במחלקה זו, לא מצאנו כי יש בטבלה זו כדי להביאנו לקביעת מסמרות ולזכות את התובע בפרמיה כנטען על ידו. בהקשר זה מקובלת עלינו עדות טאובר לפיה מדובר בטעות בהנהלת החשבונות: "יכול להיות שבהנהלת חשבונות לא העבירו את זה. זה לא אומר כלום. הם ידעו בדיוק למי לשייך כל עסקה ואי אפשר פה לעשות... גם אם מופיע השם של מחלקה X ובפועל הוא עבד במחלקה אחרת, אז ידעו בדיוק איך לשייך את התגמולים לעובד. אף עובד מתוך ה- 50 לא התלונן לעולם שהוא לא קיבל את הפרמיות שלו." (עמוד 55 לפרוטוקול שורות 3-6).

30. לסיכום האמור בפרק זה, אנו קובעים כי התובע זכאי לפרמיות ממחלקת האולטרסאונד רק לתקופה בה עבד במחלקה, היינו רק לשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2007 ועל כן התביעה לפרמיה בגין מכירות במחלקת האולטרסאונד, ברבעון האחרון של שנת 2007, נדחית.

זכאות התובע להפרשי שכר בגין חודשי עבודתו במחלקת האסתטיקה

31. התובע עבר למחלקת האסתטיקה, כשלטענתו המעבר הוצג כקידום מקצועי ומר בלומנקרנץ, הממונה עליו, הבהיר לו כי הוא ישמש כמנהל מחלקה וכי שכרו לא יפול מהשכר ששולם לו במחלקת האולטרסאונד (סעיף 30 לתצהיר התובע).

לטענת הנתבעת, המעבר למחלקת האסתטיקה נעשה על רקע צמצומים במחלקת האולטרסאונד וכחלופה לפיטורים, וכי בכל מקרה התובע לא שימש כמנהל המחלקה, אף שהתהדר בתואר זה. עוד נטען כי תנאי שכרו נותרו כשהיו, להוציא את תוכנית הפרמיות שלא היתה רלוונטית למחלקה זו (סעיפים 50.1-50.2, 123-133 לתצהיר טאובר).

32. לדעתנו, שאלת מעמדו של התובע - אם היה מנהל מחלקת אסתטיקה או רק איש מכירות בה, אינה רלוונטית לתביעה להפרשי שכר. יחד עם זאת, כיוון שהצדדים נדרשו לעניין זה, נציין כי הנתבעת אישרה שהתובע הציג את עצמו כמנהל המחלקה וכי היא לא טענה בפניו כי הגדרה זו אינה משקפת את תפקידו בפועל. על פני הדברים, התנהלות זו תומכת בגרסת התובע. גם העובדה שמר איתן שעבד במחלקת האסתטיקה ראה בתובע ממונה עליו (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 18) תומכת בכך. עם זאת, בשונה ממר בלומנקרנץ אשר קבע את תוכנית הפרמיות של התובע, בהיותו מנהל מחלקת האולטרסאונד, התובע לא היה מעורב בקביעת תוכנית הפרמיות של מר איתן במחלקת האסתטיקה (ר' עדות התובע בעמוד 41 לפרוטוקול, שורות 1-4). בנוסף, איתן העיד כי התובע לא אישר עסקאות חריגות הדורשות אישור הנהלה (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 9-11).

לא מצאנו לקבוע מסמרות בשאלת הגדרת תפקידו של התובע במחלקת האסתטיקה כיוון שלגופו של עניין, התובע לא הוכיח מהו השכר שהובטח לו או השכר שהגיע לו במחלקת האסתטיקה.

33. במהלך תקופת עבודתו של התובע במחלקת האסתטיקה, בחודשים אוקטובר 2007 עד ינואר 2008, שולם לתובע שכר בגובה 8,000 ₪. מחודש פברואר 2008 ועד לסיום עבודתו, שולמה לתובע גם פרמיה קבועה בסך 4000 ₪. הנתבעת הציגה בפנינו סיכום כתוב בנושא, מיום 6.3.08 (נ/14).

34. לטענת התובע, לפיה הוא זכאי לשכר של 30,000 ₪ בחודש, אין עיגון בחוזים שנחתמו עמו או בראיות. גם על פי עדות התובע, הסכום בו נקב הוא השכר הממוצע ששולם לו (שכר יסוד + פרמיות), בשנה שקדמה למעבר למחלקת האסתטיקה. אם כי מעיון בתלושי השכר עולה כי נתון זה אינו מתיישב עם השכר הנקוב בהם. בחקירתו הנגדית התובע טען כי נאמר לו על ידי מר עמיר בלומנקרנץ ששכרו לא יפחת מזה שקיבל במחלקת האולטרסאונד (עמוד 39 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.14, שורות 10-19). תשובותיו של התובע בנושא היו מעורפלות ומהן ניכר שלא היתה הבטחה או אמירה קונקרטית לגבי גובה השכר שישולם לו:

"ת. אני חוזר ואומר... כשאני נשאל שוב אני משיב שעמיר בא ואמר לי חד משמעית שלא תיפגע לי המשכורת.

ש. אתה לא עונה לי על השאלה. שאלתי על מבנה השכר.

ת. אני לא יודע בדיוק מה חשבתי אז, אבל בסופו של דבר ידעתי שאקבל יותר ממה שקיבלתי באולטראסאונד, לא דיברנו על ההרכב, אם זה יהיה בסיס ועמלות. היה שינוי ארגוני וקיבלתי את המחלקה והתחלתי לרוץ עם זה."

בחלק אחר בעדותו (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 26-28), התובע אישר ש"תנאים לא נכתבו ולא נחתמו".

בהמשך עדותו (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 10-26), התובע טען לראשונה כי היה זכאי לתנאים דומים לאלה של מר איתן, שאף הוא הועסק במחלקת האסתטיקה, אך עדותו אינה מתיישבת עם מבנה השכר של איתן (ת/1):

"...אפשר להיאחז בפרמיה ששולמו לעובד שהיה תחתיי, רוני איתן, נדמה לי שהוא קיבל 2% על כל מכירה ללא כל מדרגה.

ש. ומה האחוז שהיית מקבל? או המדרגות?

ת. בתחום האסתטיקה אני מפנה לפרמיה של רוני קיבל – לא היו מדרגות ומכיוון שזו היתה מחלקה חדשה, הכוונה שהמוצרים שאני הבאתי היו חדשים, לפני כן המחלקה עבדה, כל מכירה מזכה בעמלה.

ש. היית נוכח באולם כשרוני נחקר?

ת. אני חושב שכן.

ש. אנחנו צירפנו גם את ההסכמים של רוני. אני אומרת לך שרוני קיבל פרמיה קבועה של 3,000 ₪ פיקס לחודש. אין אחוזים, אין מינימום. מה שאתה אומר לנו הוא לא נכון ואתה יודע את זה כי היית פה באולם.

ת. אני אומר לך שרוני קיבל עמלה קבועה של 3,000 ₪ בחוזה שנחתם עוד לפני שאני הייתי במחלקה. בתקופה שאני ניהלתי את המחלקה המכירות שנעשו בחצי השנה הזו באסתטיקה – הוא קיבל עמלה מלאה על כל המכירות שהתבצעו מינואר עד יולי שזו התקופה שבה עבדתי, ואתם צירפתם את המסמך הזה וזה נעשה יום לאחר שעזבתי."

35. מעדות התובע עולה כי לא סוכמו עימו תנאי העסקה קונקרטיים, וכי בזמן אמת לא ידע מה יהיו תנאי שכרו במחלקת האסתטיקה. הטענה בדבר הבטחה כלשהי להמשך תנאי השכר שהיו לו במחלקת האולטרסאונד לא הוכחה. העובדה שהתובע לא הזמין את מר בלומנקרנץ להעיד מטעמו, שוקלת לחובתו. במיוחד כשעל פי גרסת התובע, בלומנקרנץ הוא זה שסיכם עמו את תנאי עבודתו במחלקת האסתטיקה.

טענת התובע לפיה סבר שהנתבעת תזמן את מר בלומנקרנץ לעדות, אינה יכולה לעמוד. התובע זימן עדים רבים מטעמו, חלקם ללא שהגישו תצהיר עדות ראשית. במסגרת זו התובע לא היסס לזמן את ד"ר דרייזין - מנהל מחלקת הדמיה גניקולגית במאוחדת וכן את גב' בירנבאום - טכנאית ראשית במאוחדת. בדומה, התובע יכול היה לבקש לזמן גם את מר בלומנקרנץ. לא הוצגה כל מניעה משמעותית להזמתנו של מר בלומנקרנץ.

36. מעבר לכך וכפי שכבר רמזנו, הטענה לפיה התובע היה זכאי לשכר של 30,000 ₪ נותרה בלתי מנומקת, ללא עיגון בראיות. נזכיר שבחודשים ינואר- יוני 2007 התובע קיבל שכר בגובה 15,000 ₪ ואילו בחודשים יולי - דצמבר 2007 שולם לו סך של 8,000 ₪ בלבד. גם אם נבחן את שכר התובע בממוצע לחודשים יולי - נובמבר 2006, התוצאה המתקבלת (16,378.6 ₪) רחוקה מהסכום בו התובע נקב.

למעשה, טענות התובע בדבר השכר שהובטח לו נטענו בעלמא וגם מעדותו עולה כי בזמן אמת לא סבר כי על הנתבעת לשלם לו את הסכום שנתבע. גם במכתבי הדרישה ששלח התובע לנתבעת סמוך לפיטוריו לא נכללה דרישה דומה בנושא הפרשי שכר לתקופת עבודתו במחלקת האסתטיקה (חליפת המכתבים בין הצדדים צורפה כנספחים 12-20 לתצהיר התובע).

37. לזאת יש להוסיף כי על פי גרסת התובע, הוא זה שהקים את מחלקת האסתטיקה. כלומר, מדובר במחלקה בהקמה ועל כן סביר ששיעור המכירות ההתחלתי בה לא היה גבוה. בנוסף, מתנאי שכר של מר איתן עולה שהרווח שנדרש במחלקת האסתטיקה היה גבוה באופן ניכר מזה שנדרש במחלקת האולטרסאונד (30% לעומת 15%), וכפי שהעיד טאובר, יש שוני מהותי בתנאי העסקאות בין שתי המחלקות.

38. משהצדדים לא סיכמו אחרת, ומשבפועל התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת, במחלקת האסתטיקה, במשך כתשעה חודשים עד פיטוריו, הרי שבהתנהגותו הסכים לשינוי בשכר שהנתבעת שילמה לו (דב"ע נד/ 3-86 גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994); ע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) - טלקר, 29.12.11). נדגיש שגם אם בתקופת עבודתו של התובע במחלקת האסתטיקה שולם לתובע שכר נמוך יחסית, אין בכך כדי להצביע על זכאותו להפרשי שכר כנטען על ידו.

39. לסיכום האמור בחלק זה של פסק הדין, נדחית התביעה להפרשי שכר בגין תקופת עבודתו של התובע במחלקת האסתטיקה.

נסיבות פיטורי התובע – האם פיטורים שלא כדין

40. לטענת התובע, הוא פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין. הוא הוזמן לפגישה עם סמנכ"ל הכספים בנתבעת, מר פטריק אדרי, וזה הודיע לו במפתיע כי עבודתו תגיע לסיומה בשל צמצומים (סעיפים 44-48 לתצהיר התובע). התובע שב על גרסתו באופן עקבי גם בחקירתו הנגדית (עמוד 46 לפרוטוקול, שורות 18-26):

"ת. חד משמעית לא. פטריק קרא לי לחדרו, וזו היתה אולי הפעם השנייה שראיתי אותו, הוא הודיע לי שיש צמצומים ושאני מפוטר. קיבלתי את זה כשוק מוחלט.

ש. לא מוזר שעמיר לא מעורב בכלום?

ת. אני לא יודע מה זה לא מעורב. פטריק זה זה שבא והודיע לי באמצע כל העשייה שלי, באמצע של להכניס מוצרים חדשים, חזרתי מחו"ל, וחטפתי שוק מוחלט. זו הפעם היחידה בחיי שפיטרו אותי. עמיר לא דיבר איתי חד משמעית."

41. לטענת הנתבעת, התובע פוטר מעבודתו בשל צמצומים, על רקע המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 ובשים לב לכך שמחלקת האסתטיקה לא הצליחה "להתרומם" ובשל תביעות שהגישו לקוחות כנגד החברה. עוד נטען כי התובע היה מודע למצבה העגום של המחלקה, לא הופתע מההודעה על פיטוריו וטענתו היחידה בשימוע שנערך לו היתה כי הוא זכאי לפרמיה בגין עסקת מאוחדת (סעיפים 152-154 לתצהיר טאובר).

במסגרת חקירתו הנגדית טאובר טען לראשונה כי לשיחה שקיים התובע עם מר אדרי קדמה שיחה עם מר בלומנקרנץ, אשר הבהיר לתובע כי הנתבעת מעוניינת לסיים את עבודתו בשל צמצומים. מאחר שמדובר בטענה חדשה שהועלתה רק בחקירתו הנגדית של העד היחיד מטעם הנתבעת, איננו מקבלים גרסה מאוחרת זו של תיאור הליך הפיטורים. נוסיף שהתרשמנו מעדותו של טאובר, כי ייתכן שבשנת 2008, עת פוטר התובע מעבודתו הנתבעת לא היתה מודעת לחובה, לקיים שימוע לפני פיטורים ובכך לתמוך בגרסת התובע לגבי ההליך (עמוד 68 לפרוטוקול, שורות 15-30, ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"ש. מה זה שימוע?

ת. זה כשקוראים לעובד ואומרים לו שרוצים לפטר אותו, לנסות למצוא דרך, אולי בכל זאת אפשר יהיה למצוא דרך ולמצב שיש לו מקום אחר בחברה.

ש. למה פטריק עשה את השימוע לאפי בתור איש כספים?

ת. עמיר דיבר איתו, הגיע איתו לסיכום ואז שלחו אותו לפטריק. התובע לא היה מגיע לשיחה עם פטריק אם לא היתה שיחה עם עמיר.

ש. למה זה לא מופיע בתצהירך?

ת. אולי טעיתי שלא כתבתי את זה. אני גם לא רוצה לפגוע באפי.

ש. פטריק כבר לא עובד בחברה?

ת. הוא עבד זמן קצר מאד.

ש. איך אתה יודע מה היה בשימוע של התובע?

ת. זה מה שזכרתי. נכון שלא הייתי בשיחת השימוע. זה מה שנאמר לי.

ש. יש תיעוד לשיחות השימוע שאתם עושים בחברה?

ת. היום אני לא בחברה. לגבי התקופה של התובע – אני לא חושב שהיה אז.

ש. יכול להיות שב – 2008 לא ידעתם שצריך לעשות שימוע?

ת. יכול להיות."

לאור עדותו העקבית של התובע בעניין זה ובשים לב לעדותו של טאובר, לא שוכנענו כי הנתבעת קיימה את חובת השימוע כדין וכי ניתנה לתובע הזדמנות להציג את תגובתו ביחס לסיבות לפיטוריו.

42. טרם נידרש לשאלת הפיצוי המתאים, יש מקום לבחון גם את סיבת הפיטורים. לטענת התובע, הוא פוטר ממניעים פסולים, בשל דרישתו העיקבית לקבלת הפרשי פרמיה: "ובגלל המאבק שלי והרצון שלהם לא לשלם את העמלות הם פיטרו אותי, זו דעתי."(עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 16-17 ור' גם בעמוד 46 שורה 31 עד עמוד 47, שורה 2).

מעדות התובע עולה כי גרסתו מהווה סברא סובייקטיבית שלו. לעומת זאת, מהראיות עולה תמונה שיש בה לתמוך בגרסת הנתבעת. כך למשל, הטענה בדבר צמצום בהכנסות מתיישבת עם העובדה שהפרמיות לאנשי המכירות במחלקת האלטרסאונד הופסקו במחצית שנת 2007. לכך נוספת העובדה לפיה לאחר שהתובע עבר ממחלקת האולטרסאונד, תפקידים שבוצעו על ידי שלושה עובדים, הועברו לטיפולו של עובד אחד בלבד. כלומר, כתשעה חודשים עובר לפיטורי התובע בוצע שינוי ארגוני במחלקת האולטרסאונד ומארבעה עובדים נותרו שניים בלבד. (ר' למשל בעדותו של הדר בעמוד 21 לפרוטוקול מיום 9.12.13, שורות 21-32, לפיה תפקידו של התובע במחלקת האולטרסאונד "נספג").

כמו כן, גרסת הנתבעת לפיה העברתו של התובע למחלקת האסתטיקה נעשתה כניסיון למנוע את פיטוריו ולא כצורך ממשי של הנתבעת, מתיישבת עם עדותו של מר רוני איתן, לפיה טרם מעבר התובע למחלקה זו, איתן עבד בכפיפות למר קוצר, מנהל השירות בנתבעת, וגם לאחר סיום עבודתו של התובע במחלקת האסתטיקה הוא נותר העובד היחיד במחלקה, בכפיפות למר קוצר. בנוסף, בסמוך לכך אף איתן עזב את הנתבעת ורק חודשיים לאחר מכן נקלט תחתיו עובד חדש (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 22-32).

43. לאור המקובץ מצאנו כי התובע פוטר עקב צמצומים ומסיבות ענייניות, אם כי פיטוריו נעשו מבלי שנערך לו שימוע כדין.

44. לא נעלם מעינינו כי פיטורי התובע היו בקיץ 2008, כשנה לאחר שנפסק במפורש כי חובת השימוע לפני פיטורים חלה גם על מעסיקים במגזר הפרטי (ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה - שופרסל בע"מ, 15.7.07; ע"ע (ארצי) 93/07 ארבל - נ.א.ס.ס נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטמס בע"מ, 19.11.08, ע"ע (ארצי) 573/09 זיידמן - אי.סי.איי. טלקום בע"מ, 16.12.10).

בשקילת תקופת עבודתו של התובע בנתבעת (4.5 שנים) ובשים לב לכך שהתובע פוטר במפתיע מבלי שנערך לו שימוע כדין, איננו סבורים כי זהו המקרה המתאים שלא לפסוק פיצויים כלל. יחד עם זאת, בנסיבות המתוארות לעיל, אנו סבורים שיש לפסוק לתובע פיצויים ברכיב זה על הצד הנמוך, בגובה של שווי משכורת וחצי.

פיצויים בגין התנהגות שלא בתום לב

45. לטענת התובע, הנתבעת נהגה בו בחוסר תום לב במהלך כל תקופת עבודתו. תנאי עבודתו שונו באופן חד צדדי, הנתבעת נמנעה מלשלם לו פרמיות וביצעה הפחתות חד צדדיות משכרו.

כפי שציינו לעיל, השינויים בתנאי עבודתו ושכרו של התובע עוגנו בחוזים עליהם התובע חתם ולמעשה, התובע הביע את הסכמתו לשינויים אלה, בין בחתימתו ובין בהתנהגותו. העובדה שהתובע המשיך לעבוד בנתבעת למשך תקופה ארוכה על אף שינויים אלו, מהווה ויתור על כל טענה בנושא.

לדוגמה, בחוזה הראשון עליו התובע חתם נרשם שתשקל בחיוב פתיחת קרן השתלמות לתובע. משהנתבעת לא עשתה כן ומשאין אינדיקציה לכך שהתובע קבל על כך בזמן אמת, נלמד שהתובע השלים עם עובדה זו. הדברים נכונים גם לגבי הטענה לפיה במועד קליטתו לעבודה, הנתבעת התחייבה שתוך מספר חודשים מנגנון התגמול החודשי ישונה בהתאם למכירות בפועל, אך הדבר התבצע כעבור שנה בלבד.

אשר לשאר הטענות – פירטנו לעיל בהרחבה מדוע נדחו טענות התובע בדבר זכאותו להפרשי פרמיות ובדבר המניעים לפיטוריו.

נוכח קביעות אלה, גם התביעה לפיצויים בגין התנהגות שלא בתום לב, נדחית.

46. לסיכום הדיון בכלל רכיבי התביעה, מצאנו כי דין עיקר התביעה להידחות. לעומת זאת, בנושא נסיבות פיטורי התובע, סברנו כי יש מקום לפצות אותו על הצד הנמוך, בעיקר משום שלא הוכח הליך שימוע מסודר שבו ניתנה לתובע אפשרות להגיב לכוונה לפטרו, אם כי טענות התובע לפיהן פוטר מסיבות בלתי ענייניות וכיוון שעמד על זכותו לקבל פרמיות לא הוכחו ואף שוכנענו כי התובע פוטר מסיבות ענייניות הקשורות במצבה של הנתבעת ולא בשל עמידתו על זכויותיו.

47. משהגענו לתום הדיון בכלל הנושאים העולים בתובענה זו, מתעוררת שאלת ההוצאות. בהליך זה נתבעו למעלה מ - 570,000 ₪ והתקיימו שלוש ישיבות הוכחות. מספר הישיבות הוא בין השאר פועל יוצא מכך ששלושה מעדי התובע לא הגישו תצהירים מטעמם, למרות שלפחות לגבי שניים מהם הוברר בדיעבד כי לא היתה מניעה לעשות כן.

בשקלנו את כל אלה, בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין התוצאה הסופית, לפיה מצאנו כי התובע זכאי לכל היותר לפיצוי בשיעור של משכורת וחצי, כאשר מדובר בפחות מחמישה אחוזים מסכום התביעה, אנו מורים כי הסכום לו התובע זכאי בגין פיטוריו תוך הפרת זכות השימוע, יקוזז כנגד הוצאות המשפט שיהיה עליו לשלם לנתבעת. כלומר, בסופו של יום, כל צד לא ישלם דבר לרעהו.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ה, (15 אפריל 2015), בהעדר הצדדים.