בפני בקשת התובע ( להלן:"המבקש" ) להורות לנתבעים ( להלן: "המשיבים" ) בהתאם לתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי ( להלן: "התקנות" ) להשיב לשאלון שנשלח אליהם ע"י המבקש ביום 23.4.12.

המשיבה מנגד, עותרת לדחיית הבקשה שכן לדבריה מענה לשאלון לאחר הגשת תצהירים שומט את הקרקע תחת מטרות השאלון ומהווה יתרון לא הוגן למבקש בבחירת השאלות ובניסוחן. לטענתה,

מטרת השאלון היא יעול הדיון ולכן הגשתו לאחר הגשת תצהירי הצדדים חסרת משמעות.

עוד נטען כי השאלון מנוסח כחקירה נגדית לתצהיר הנתבעת ולכן איננו שאלון כהגדרתו בתקנות והראיה לכך נמצא לשיטת המשיבה בהפנייה להערת השוליים בשאלון שמפנה לתצהיר הנתבעת ולכן דין השאלות להשאל במסגרת חקירת עדי הנתבעת ולא באמצעות שאלון.

המבקש בתשובתו טוען כי הבקשה הוגשה במועד וכי מדובר בשאלות שנועדו לצורך קבלת מידע והוכחת טענות המבקש.

דיון

סעיף 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובע:

"120(ב)

בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או גילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות ורשאי הוא לסרב לבקשת רשות למסור שאלון או לגלות מסמכים, אם הבקשה לא הוגשה תוך חמישה עשר ימים לאחר תום המועד לתשובת בעל דין לפי תקנת משנה (א)..."

מענה על שאלונים המופנים לצדדים מהווה כלי עזר, לשמירה על עקרון השוויון שבין הצדדים המתדיינים אליו מכוון הליך גילוי המסמכים. המענה על השאלון נועד להשיג עוד מטרות דיוניות, כגון חסכון בזמן דיוני באולם בית המשפט, והעברת נושאים לגביהם ניתן לאסוף מידע, אל הצדדים לשם הכנת תצהירים מטעמם, וכן לשם חידוד השאלות שבמחלוקת והשגת הודיות. (ראה לעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תל-אביב, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003), עמ' 152 וכן דברי הנשיא אגרנט בע"א 41/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 113, בעמ' 120.)

בשים לב לכך שהבקשה הוגשה לאחר שתצהירי הצדדים הוגשו וכן בשים לב לרציונאל מאחורי הליך של מענה על שאלון התייתר הצורך בשלב זה המענה המשיבים על שאלון.

סוף דבר:

הבקשה נדחת

שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.