1. לפניי בקשה למתן ארכה להגשת תביעה שכנגד.

2. ואלה, בתמצית, העובדות הצריכות לענייננו:

2.1 ביום 15/6/10 הגיש התובע תביעה מכח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 ומכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין תוכן מכתבו של הנתבע מיום 2/5/10 לרשם האגודות השיתופיות עם העתק ליועמ"ש משרד התמ"ת, המכותר בכותרת "חשש לניגוד עניינים". המכתב פורסם גם בעיתון מקומי.

2.2 ביום 24/8/10 הגיש הנתבע כתב ההגנה, בטענה, בין היתר, כי המדובר במכתב תלונה לגיטימי לגורם מוסמך.

2.3 ביום 21/11/10 הופנו הצדדים להליך גישור.

2.4 בהתאם להודעת המגשרות מיום 16/3/11, ההליך במסגרתו התקיימו שתי ישיבות, לא צלח. על כן ניתנה ביום 17/3/11 הוריה בדבר הליכים מקדמיים וכן הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

2.5 ביום 13/11/11 נתקיימה ישיבת קדם משפט לאחר תצהירים בסיומה נקבע כי נוכח עמדת הנתבע יועבר התיק לאפיק הוכחות. בהתאמה, זומנו הצדדים לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה.

2.6 נוכח הודעת התובע מיום 25/1/12 והמועד הרחוק (בשל שבתון) מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לישיבת קדם משפט נוספת, בנוכחות בעלי הדין, בניסיון נוסף לגשר על עמדות הצדדים.

ברם, הניסיון לא צלח ועל כן מועד ישיבת ההוכחות נותר על כנו.

3. הארכתי בתיאור ההליכים שהתנהלו עד כה על מנת להראות, שאם וככל שיהיה ברצון הנתבע לבקש להגיש תביעה שכנגד היו בידו הזדמנויות לעשות כן חלף הגשת בקשה זו לאחר שתם שלב קדם המשפט.

לעניין זה מורה תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות"):

"(ב) בית המשפט לא ידון בשום בקשה שבעל-דין יכול היה להביאה בקדם-משפט ולא הביאה".

וכאמור בספרו של א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית-התשס"ט, בעמוד 289:

"מטרתו של קדם-משפט היא לרכז את כל הדרוש לדיון במשפט עצמו ולכן נזקקים להוראות המשלימות של תקנה 149. על כל אחד מבעלי הדין לנהוג בעירנות ובזריזות לקראת קדם המשפט, כדי שבית המשפט יוכל להחליט בשלב זה בכל הבעיות המוקדמות, עד כי התובענה תהיה ערוכה ומוכנה למשפט".

ובהמשך (שם, בעמוד 290):

"העיקרון שאין לדון בבקשות שהוגשו לאחר קדם-משפט, אם ניתן היה להגישן בקדם המשפט, חל במיוחד בהליכים הקשורים לתיקון כתבי-טענות...".

(וראה גם: רע"א 3385/08, מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (2008); בש"א (ת"א) 23496/02, א-ת כל קשר בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, תשס"ב(2) 721).

4. לטענת הנתבע המסמך הגיע לרשותו אך לאחר ישיבת קדם המשפט מיום 20/5/12 ודי בכך שהתובע נמנע מגילויו כדי להוות טעם מיוחד.

אכן בעניין דא הנתבע מערב בין הסנקציה בגין אי גילוי מסמך (תקנה 114א לתקנות) לבין טעם מיוחד הנדרש לצורך הארכת מועדים כנדרש בתקנה 528 לתקנות. לעניין זה ראה למשל האמור ב-בש"א 6616/12, מור נ' "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2012) (אמנם לעניין הגשת ערעור אך הדברים אמורים במשנה תוקף בענייננו משאין בדחיית הבקשה כדי לחסום את גישתו של הנתבע לבית המשפט):

"... תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתירה לבית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק. תנאי להפעלת סמכות זאת הוא הוכחת קיומו של טעם מיוחד, המהווה נקודת איזון בין שתי מטרות עיקריות: האחת היא ההקפדה על קיום ההליכים במועדם. זכות זאת הנגזרת בין היתר מזכותו של בעל הדין שזכה בהליך כי הדיון בעניינו יסתיים ומשמירה על הוודאות ועל היציבות המשפטית. השנייה, עניינה הוא שימור זכות הגישה של המבקש לבית המשפט לבירור עניינו... השיקולים העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבחינת קיומו של טעם מיוחד כנדרש אינם מהווים רשימה סגורה... עם זאת, ככל שמשכו של האיחור בהגשת ההליך רב יותר, כך תיבחן הבקשה להארכת מועד ביתר זהירות ..." [ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

המדובר במכתב ללשכת עורכי הדין מיום 10/6/10.

לטענת הנתבע, שלא הוכחשה, המסמך הומצא לידו לאחר ישיבת קדם המשפט מיום 20/5/12 (המועד המדויק לא צויין בבקשה ו/או בתצהיר התומך בה).

ברם, לא היה בכך כדי למנוע מהנתבע לבקש גילוי ספציפי ביחס לפניות התובע ללשכת עורכי הדין, בפרט בשים לב לנטען בתצהיר התובע (ראה למשל סעיף 28 לתצהיר) ומשהנושא עלה גם בישיבת קדם המשפט מיום 13/11/11 (ראה: עמוד 2 לפרוטוקול שורה 5) וגם בישיבה מיום 20/5/12 (ראה: עמוד 4 לפרוטוקול שורות 15-18).

5. זאת ועוד. אין תמה כי הגשת הבקשה בשלב זה אכן תמנע את קיום ישיבת ההוכחות במועדה בשים לב לצורך בקיום הליכים מקדמיים במסגרת התביעה שכנגד והגשת תצהירי עדות ראשית.

מעבר לכך - המדובר בהרחבת גדר המחלוקת בין הצדדים. בעוד בתביעה שלפניי עיקר המחלוקת הינה כאמור האם מדובר אך ורק בפנייה לגיטימית לגורם מוסמך לחקור בסוגיה אם לאו; הרי שהעתרות לבקשה תחייב לבחון את התנהלות הצדדים משך שנים והאם המדובר ברדיפה של צד זה את הצד האחר או בהתנהלות קלוקלת של מי מהצדדים.

מכאן, בירורן של שתי התביעות יחד יכביד, יסרבל ויעכב את הדיון בתביעה שלפניי תוך גרימת עוול לתובע הממתין ליומו כמו גם פגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתינים ליומם, השחתת זמן שיפוטי לריק והעדפת עניינו של הנתבע על עניינם.

6. ברם, בישיבה מיום 20/5/12 ביקש התובע להגיש מסמכים נוספים - בקשה לה התנגד הנתבע במהלך הישיבה. משכך, נקבע בהחלטתי, בין היתר, כי ב"כ התובע ימציא את המסמכים הנוספים לב"כ הנתבע תוך 10 ימים וב"כ הנתבע יודיע תוך 10 ימים לאחר מכן האם קיימת מניעה לצרפם לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע; וכי אם וככל שקיימת התנגדות תוגש בקשה לבית המשפט תוך 30 יום.

בקשה לא הוגשה במועד ו/או בכלל ועל כן יש לראות מסמכים אלה כמסמכים שצורפו לתצהיר התובע.

יתירה מכך - מבקשת הנתבע עולה כי המסמכים אכן הומצאו לו ובקשתו ותשובתו נעדרים כל התנגדות להמצאת מסמכים אלה.

מעבר לכך, ביום 1/7/12 הוגשה בקשה לזימון סמנכ"ל לשכת עורכי הדין, הגב' רחל אופיר, תוך ציון כי הדבר נעשה בהסכמת הנתבע ובנסיבות אלה - נעתרתי לבקשה.

7. לאחר ששקלתי את מלוא האינטרסים ה'מתגוששים בזירה', לרבות כמפורט לעיל - מצאתי כי האיזון הנאות והמידתי במקרה דא יהיה בהעתרות לבקשה תוך פסיקת הוצאות הן לטובת התובע והן לטובת הצד שכנגד.

8. סוף דבר -

8.1 דין הבקשה להתקבל בכפוף לתנאים הבאים:

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ וכן הוצאות בסך של 3,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום ואישור על כך יומצא תוך 35 יום מהיום לתיק בית המשפט.

8.2 בכפוף לקיום סעיף 9.1 - יומצא כתב תביעה שכנגד תוך 30 יום מהיום, הן לבית המשפט והן לתובע.

8.3 התיק יובא לעיוני ביום 30/12/12.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים גם בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.