לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

1. ביום 23.10.13 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 27.9.13 (להלן - "פסק הדין").

2. למחרת היום, ביום 24.10.13 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה.

3. הוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 עוסקות בעיכוב ביצוע ובסעד זמני, והן חלות בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. הוראות תקנה 467 תוקנו ביום 12.3.13 (בתחולה מיום 11.4.13; להלן - "תיקון 2013"), וזו לשונן כנוסחן כיום -

"(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

(ג) ...."

כעולה מהוראת תקנה 467(א) שלאחר תיקון 2013, סמכותו של בית הדין האזורי ליתן סעד נתונה לו רק כל עוד לא הוגש ערעור על פסק הדין. הוגש ערעור - פקעה סמכותו ואין הוא רשאי להידרש עוד לבקשה לעיכוב ביצוע.

4. בעניין הנאמן על נכסי אברהם וייס דן בית המשפט העליון, בין היתר, בשאלה אם תיקון 2013 חל במקרה שנדון לפניו, שבו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה לבית המשפט העליון קודם לתיקון 2013, מבלי שהוגשה קודם לכן לבית המשפט המחוזי כנדרש על פי התקנה בנוסחה הקודם. נקבע כי -

"על-פי נוסחה החדש של תקנה 467 לתקסד"א לבית המשפט שלערעור ישנה סמכות כללית ובלעדית להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה מושא הערעור, או בקשת רשות לערער, שהוגשו ועומדים לפניו (סמכות זו נתונה לבית המשפט שלערעור גם ללא תלות בשאלה אם התקיים דיון בערעור)." (ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל נ' אייל ארנברג, הנאמן על נכסי אברהם וייס, ניתן ביום 17.4.13, בסעיף 9(א) לפסק הדין; ההדגשה במקור - י.א.ש.).

וכן ראו האמור בעניין רוזנצוויג -

"הליכי ביניים מעצם טיבם אינם אלא הליכי לוויין להליך העיקרי, ומשהוגש הערעור זהו ההליך שיש לראותו כהליך העיקרי העומד על הפרק. על-כן ראוי שבקשות ביניים המועלות לאחר הגשתו תתבררנה ככלל בפני ערכאת ערעור, והיא אשר תבחן ותשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות שאלת סיכויי הערעור וכן השאלה אם ללא הסעד הזמני שנתבקשה לתתו או לבטלו יש חשש כי תסוכל מטרת הערעור, ולא יהיה בו עוד טעם." (ע"א 1103/04 רוזנצוויג נ' מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים), פ"ד נט(3) 125, 130 (2004); ההדגשה הראשונה שלי, ההדגשה השנייה במקור - י.א.ש.).

יצוין כי בעניין רוזנצוויג נאמרו הדברים בהתייחס לתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, שבוטלה במסגרת תיקון 2013, אך מהותם יפה אף לענייננו אנו.

משבחר המחוקק לקבוע בתיקון 2013 כי מרגע שהוגש ערעור יש לאחד את כל ההליכים תחת קורת גג אחת, העובדה שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית הדין האזורי קודם להגשת הערעור - אין בה כדי להקים לבית הדין האזורי סמכות לדון בה לאחר שהערעור הוגש.

5. למעלה מן הדרוש אציין כי אכן, במרבית המקרים מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע בד בבד עם הגשת הערעור שכן במסגרת הבקשה על המבקש להצביע על סיכויי הערעור. במקרה דנן, משהוגשה הבקשה לעיכוב הביצוע יום אחד לפני הגשת הערעור, יש להניח כי הפער במועדים נובע מכך ששני ההליכים הוגשו לבתי דין שונים ותו לא. בנסיבות אלה, איני סבורה כי קמה סמכות לבית הדין האזורי להידרש לבקשה.

6. על פי הוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 -

"מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם"

אשר על כן, משפקעה סמכות בית דין זה לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, תועבר הבקשה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שהוא בעל הסמכות הבלעדית לדון בה.

7. המזכירות תפעל להעברת הבקשה כאמור.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ד, (28 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.