כללי:

1. פסק הדין בתיק זה יצא תחת ידי ביום 12.11.2014.

לאחר שנבחנו עמדות הצדדים מצאתי, כי יש לדחות את התביעה והתביעה שכנגד והוריתי כי בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

על פסק הדין הוגש ערעור אל בית המשפט המחוזי. במסגרת ע"א 67812-12-14 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ענבר, שבח ושוחט) כי החלק בפסק דיני שהתייחס לחשבונות 3 ו- 4 יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט השלום להשלמת נושא זה, תוך מינוי מומחה מטעם בית המשפט לאחר שמיעת עמדות הצדדים.

2. השאלה הנדונה בפסק דין משלים זה, מתייחסת אך ורק לחשבונות 3 ו-4 שהושבו לצורך בחינה מחדש, תוך מכלול הטענות שהועלו בנוגע לחשבונות אלה בלבד.

אלמנטים אחרים בפסק הדין מיום 12.11.2014 נותרו על כנם ללא שינוי.

3. כאמור, בית המשפט המחוזי המליץ במסגרת ע"א 67812-12-14 כי ימונה מומחה חשבונאי שיבחן את עמדות הצדדים זה מול זה.

על רקע זה ובהמשך לישיבת יום 4.1.16 שהתקיימה לפני, הוריתי על מינויו של רו"ח מומחה שיבחן את עמדות הצדדים ויחווה דעתו.

חוות דעת רו"ח מר חן קרמר נערכה בחודש מרץ 2017 והוגשה לתיק בית המשפט ביום 20.4.17.

לאחר שהוגשה חוות הדעת, הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים בסוגיה החשבונאית שנותרה והנני לפסוק בדין.

עמדות הצדדים ביחס לחשבונות חלקיים 3 ו- 4:

4. המומחה רו"ח חן קרמר בחן את טענות התובעים לגבי ההתחשבנות בינם לבין הנתבעת ביחס לחשבון חלקי 3 וחשבון חלקי 4, תוך בחינת טענות הנתבעת לזכויות קיזוז.

המומחה ביאר, כי במהלך שנת 2009 פרסמה רשות שדות התעופה מכרז לצורך ביצוע עבודות בנתב"ג. י. זאבי תשתיות ופיתוח הצפון בע"מ (להלן :"הנתבעת") נבחרה כקבלן הראשי לצורך ביצוע עבודות התשתית הנחוצות בפרויקט. לביצוע העבודה בפועל התקשרה הנתבעת עם התובעת 2 רוטן מהנדסים בניה ותשתיות בע"מ (להלן: "התובעת") במסמך הכתוב בכתב-יד אשר גובש ככל הנראה סביב מועד ה- 24.12.2009. במסגרתו סוכם, כי העמלה של הנתבעת תעמוד על 9% מהיקף הפרויקט וכי חומר שיסופק על-ידי הנתבעת יקוזז מן המגיע לתובעת. ביום 17.5.2010 נחתם הסכם פורמאלי שכותרת הסכם ביצוע עבודה. הסכם זה מתוארך ליום 11.1.2010 אך בפועל נחתם כאמור רק ביום 17.5.2010.

5. טענות הצדדים נוגעות להתחשבנות בין הנתבעת כקבלן ראשי, לבין התובעת כקבלן משנה ראשון ובין התובע 1 יוחאי נתן (להלן: "התובע") כקבלן משנה שני.

חשבון חלקי 3 מתייחס לעבודה שביצעו התובעים או מי מהם בין חודשי ינואר עד אפריל 2010.

חשבון חלקי 4 מתייחס בחלקו לעבודה שבוצעה עד 4.5.2010 עת הופסקה עבודת התובעים בפרויקט.

6. התובעים טענו, כי סך הסכומים המגיע להם בחלקם בגין חשבונות 3 ו- 4 בקיזוז תשלומים והוצאות שונות הסתכם בסך של 401,253 ₪.

הנתבעת טענה, כי יש לבחון את סך ההכנסות והוצאות שהוצאו עד מועד עזיבת התובעים את הפרויקט ביום 4.5.2010 , גם אם מבחינה תזרימית, התקבלו או הוצאו לאחר מכן.

הנתבעת גרסה כי סך ההוצאות בפרויקט עד מועד יציאת התובעים מהשטח, בניכוי עבודות חשמל בהן לא נטלו התובעים חלק, מגיעות לכדי הסך של 3,033,005 ₪.

עד סיום הפרויקט עלו ההוצאות עד לכדי הסכום של 3,079,622 ₪.

הנתבעת טענה, כי ההוצאות במסגרת הפרויקט התגלגלו עליה במלואן ולפיכך היא זכאית לבצע קיזוז מלא מסך התקבולים המגיעים לתובעים בגין חשבון חלקי 3 וחלק מחשבון חלקי 4.

חשבון חלקי 3:

7. חשבון חלקי 3 מייצג חיובים שבוצעו במסגרת החוזה, במצטבר עד חודש אפריל 2010.

המומחה בחן את ההתחשבנות בין הצדדים מראשית הפרויקט ועד חשבון חלקי 3 במצטבר לתקופה בין ינואר עד אפריל 2010.

החשבון כלל חיובים בגין עבודות חשמל שלא היו חלק במסגרת ההתקשרות נשוא התביעה.

המומחה בחן את ההוצאות בהן נשאה הנתבעת לטענתה מול עמדת התובעים.

נבדקו החשבוניות וההוצאות שהוצאו בגין העבודות שבוצעו באתר עד יום עזיבת התובעים.

תוצאות הבדיקה בקשר עם חשבון חלקי 3 סוכמו בסעיף 4.2 לחוות דעת המומחה רו"ח קרמר. המומחה מצא לזכות התובעים בגין חשבון חלקי 3 לאחר שקלול מלוא הנתונים, כי קיימת יתרת זכות לטובתם בשיעור של 152,531 ₪.

חשבון חלקי 4:

8. חשבון חלקי 4 ייצג חיובים שבוצעו במסגרת החוזה במצטבר עד לחודש מאי 2010.

אחזור ואזכיר כי ביום 4.5.2010 הוחלפו התובעים כקבלנים בפרויקט, כך שמדובר בסה"כ בכמה ימי עבודה לחודש מאי 2010.

לאחר בדיקת החשבוניות וההוצאות שהוצאו בפועל על-ידי הנתבעת, בחן המומחה את כלל החשבוניות אשר נדרשו תחת טענת הקיזוז.

ההוצאות שהופיעו בטבלה שהגישה הנתבעת ואשר לא הוצגו בגינן חשבוניות, הופחתו מהיתרה לקיזוז. מדובר בסכום של 157,042 ₪.

בנוסף, ניכה המומחה סכום של 15,380 ₪ במסגרת הוצאות שבוצעו בחודש מאי 2010. אך החשבוניות שהוצגו בגינן הינן עבור חודש אפריל 2010, משכך נכללו במסגרת חשבון חלקי 3.

באופן דומה הופחתו מהסכום שהציגה הנתבעת חשבוניות בגין עבודות אשר בהתאם למתואר בהן, בוצעו בפועל לאחר חודש מאי 2010 דהיינו בתקופה בה התובעים כבר לא היו חלק מהפרויקט. סך הסכומים שקוזזו בגין רכיב זה הועמדו על סך של 1,278,857 ₪.

לאחר שהמומחה בחן את מלוא הנתונים הצריכים לחשבון חלקי 4 הוא מצא, כי אין מקום לבצע קיזוזים נוספים. עם זאת היתרה העומדת לזכות התובעים בגין חשבון חלקי 4 על פי הבדיקה, הינה אפס.

חוות דעת המומחה:

9. המומחה סיכם חוות דעתו באומרו כי על הנתבעת להעביר לתובעים סך 152,531 ₪, בגין ההתחשבנות הנובעת בגין חשבון חלקי מספר 3 בלבד. לא מוטלת על הנתבעת החובה להעביר לתובעים מאומה בגין חשבון חלקי מספר 4. סכום זה הינו בערכי חודש מאי 2010.

סיכומי הצדדים:

10. לצדדים ניתנה הזכות להגיש סיכומי השלמה, לאחר קבלת חוות דעת המומחה.

11. התובעים הצביעו על כך שהנתבעת שלטה על החשבונות והתשלומים, דבר שפגע ביכולתם לעקוב אחר ההוצאות בפרויקט. הנתבעת ניסתה להטעות לטענתם את בית המשפט והתובעים אך חרף זאת התברר כי נותרה יתרת זכות לטובת התובעים.

התובעים ערכו תחשיב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה של הסכום המגיע להם, כולל שכ"ט מומחה שכ"ט עו"ד, והוצאות. הם סבורים, כי מגיע להם לקבל מאת הנתבעת סכום כולל של 281,842 ₪ נכון למועד הגשת סיכומיהם 20.12.2017.

12. הנתבעת הגישה סיכומיה לאחר פניות רבות, ביום 14.3.18.

הנתבעת תקפה לאורך סיכומיה את מסקנות המומחה וסברה כי נפלה שגגה בחוות דעתו.

הנתבעת דפדפה במסקנות המומחה לכאן ולכאן והגיעה למסקנה, כי התובעים נותרו חייבים לנתבעת סך של 104,714 ₪.

תוך התעלמות מוחלטת מחוות הדעת הקוהרנטית המקיפה והברורה של המומחה, טענה הנתבעת כי: "מאזן החשבונות הסופי בין הצדדים נוטה לחובת התובעים".

בהמשך בחרה הנתבעת לאמץ באופן מגמתי ולטעמי בלתי מוצדק ושגוי, סעיף אחד מתוך חוות דעת המומחה (סעיף 5 לחוות הדעת) ולהעדיפו על פני המסקנה הסופית אליה הגיע המומחה.

הנתבעת לא התייחסה כלל ועיקר לחישובים שערכו התובעים בסעיף 8 לסיכומיהם באשר לסכום המשוערך המגיע להם, לרבות שכ"ט עו"ד.

מסקנות:

13. חוות דעתו של המומחה היתה מקיפה, קוהרנטית, נסמכה על בחינת מכלול הנתונים הצריכים לעניין לרבות בדיקת החשבוניות אחת לאחת, כולל חשבוניות של מכלול הגורמים בפרויקט, וגם חשבוניות לאחר התקופה של חודש מאי 2010 עת הופסקה עבודת התובעים בפרויקט.

חוות דעת המומחה היתה ללא דופי, ואני רואה לנכון לאמץ את מסקנות בדיקתו.

הנתבעת כלל לא התמודדה עם מסקנות הבדיקה של המומחה אלא בקצרה, באופן בלתי מנומק תוך שאינה מסבירה ואינה מעגנת את התנגדותה כדבעי.

הנתבעת בחרה לנוחותה להסתמך על משפט חלקי מתוך חוות דעת כוללת, תוך שהיא מתעלמת מן הבדיקה המקיפה והיסודית שביצע המומחה ומסקנותיו הסופיות.

13. בית המשפט המחוזי עמד בע"א 67812-12-14 על הצורך במומחה חשבונאי שיבדוק אחת לאחת את החשבונות בתיק. בעקבות המלצה זו מונה המומחה בענייננו.

הן התובעים והן הנתבעת בחרו שלא להביא מומחה נפרד מטעמם.

לאחר שמומחה בית המשפט אמר את דברו וכפי שנוכחתי, בדיקתו היתה יסודית מאין כמותה. יש לקבל את המלצותיו.

טענות הנתבעת כלפי מסקנות המומחה נטענו ברישול וכלאחר יד ואין בהם משום קעקוע דבריו.

ראו: ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מ"ב (1) עמ' 446 שם נקבע:

"שופט אינו יכול להיות מומחה בכל נושא, ולכן כאשר מתעוררת במשפט הנדון לפניו שאלה שבמדע או במקצועיות מובהקת, כמו קביעת דרגת נכות מבחינה רפואית או שומת מקרקעין או בדיקה בליסטית של כדור שנורה מכלי נשק, הרי אך טבעו הוא שקיימת הנטייה לקבל את חוות דעת המומחה שנבחר לשם כך על-ידי בית המשפט או באישורו כקונקלוסיבית".

14. מומחה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט והוא מספק לבית המשפט את ההבנה המקצועית של התחום בו הוא עוסק התיק הנדון.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע מעמדו של מומחה בית המשפט, כמעמד איתן ומוצק.

15. מעמדו של המומחה מוכר בדין ובפסיקה כמעמד משמעותי. משמדובר במומחה שנתמנה על-ידי בית המשפט, הנטייה היא כי בית המשפט לא יתערב.

ראו בספרו של המלומד פרופ' א. הרנון "דיני ראיות" חלק שני תשל"ז-1977, שם בעמ' 307:

"פסק בית המשפט על סמך דברו של המומחה המוסכם, לא יתערב בית המשפט לערעורים אלא אם נראה לו שהמומחה עשה שגיאה גסה עד כדי כך, שאפילו בית המשפט החסר ידע מקצועי באותו תחום יוכל לומר שחוות דעתו מופרכת".

לעניין מעמדו של מומחה בית המשפט, ראו גם :

ע"א 680/87 המגן בע"מ נ' אליהו, פד"י מ"ו (4) שם בעמ' 156.

16. בנסיבות ענייננו, כאשר חוות דעת מומחה בית המשפט מבוססת, מנומקת ומאירת עיניים ואילו הפרכותיה של הנתבעת בלתי מבוססות ונעשו כלאחר יד, אין לי אלא לאמץ את מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו.

17. אשר על כן אני פוסקת כי על הנתבעת לשלם לתובעים את הסך בגין חשבון חלקי 3 בשיעור152,531 ₪ בערכי מאי 2010 לרבות ריבית והצמדה.

שכר טרחת עו"ד והוצאות:

18. עוד אני מוצאת, כי על הנתבעת לשלם לתובעים את חלקם, בשכר טרחת המומחה וכן שכר טרחת עו"ד.

אשר לשכ"ט המומחה, מלכתחילה נשאו בו שני הצדדים בחלקים שווים, כאשר נפסק כי הצד המפסיד ישפה את רעהו.

אשר לשכר טרחת עו"ד, הסכום ששולם נזכר בסעיף 8.ז. לסיכומי התובעים, הנתבעת לא חלקה על כך.

יתר על כן, ב"כ התובעים אף צרף לסיכומיו את הסכם שכר הטרחה בינו לבין מרשיו המאשש את דרישת שכר הטרחה. הנתבעת לא חלקה ולא התייחסה כלל להסכם זה.

הפסיקה קובעת, כי הסכמי שכר טרחה בין עו"ד לבין לקוחו אינם נהנים מחיסיון עו"ד-לקוח וכי הצגתם מהווה חלק לגיטימי מההליך השיפוטי.

ראו בע"א 751/15 יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל (18.6.15) שם נקבע:

"אינני סבור, כי סכום שכר הטרחה ששולם לעורך דין או חשבוניות המס גופן, שנמסרו על ידי עורך הדין ללקוחו בעקבות תשלום שכר הטרחה, נמנים על אחד מבין השירותים המפורטים בחוק לשכת עורכי הדין...גילוי סכום שכר הטרחה או חשיפת חשבוניות מס, אין בהם כדי לפגוע, ככלל, בתקשורת החופשית בין הלקוח לבין עורך דינו. פרטים אלו אינם מהווים חלק מהתקשורת בין עורך הדין ללקוחו, עליה מבקש החיסיון להגן".

כן ראו ברע"א 5702/17 חמד אלאעסם נ' כונס הנכסים הרשמי (20.7.17) שם נקבע:

"חסיון עורך דין לקוח נועד להבטיח את יכולתו של הלקוח להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי ואפקטיבי – ולזכות בייצוג הולם, המבוסס על היכרות של עורך הדין עם מלוא העובדות הרלוונטיות. כפועל יוצא, נפסק כי החיסיון מוגבל למידע בעל קשר ענייני לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח, להבדיל מנתונים הנוגעים לעצם ההתקשרות ביניהם. מטבע הדברים, זהות המשלם וחשבוניות המס משתייכים לקטגוריה האחרונה ולכן אינם נהנים, ככלל, מחסיון עורך דין לקוח... " החייב הסביר" מכיר בחובתו לחשוף בפני הנאמן ובית המשפט את מצבו הכלכלי הממשי והוא צפוי, אפוא, להישאר שווה נפש לאפשרות חשיפת ההסכם".

לכן , אישר בית המשפט העליון שם את החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על הגשת אסמכתאות ביחס להסכם שכר הטרחה.

משכך, לאחר שהתובעים ביססו את דרישתם גם בגין רכיב זה, והנתבעת לא מחתה על כך בסיכומיה, אני רואה לנכון לאשרו.

עם זאת, התובעים הוסיפו לחישוביהם גם רכיב הוצאות בשיעור 20,000 ₪. סכום זה לא נתמך באסמכתאות ולא פורט כדבעי. הואיל וכך, אינני רואה בשלב הנוכחי לפסוק לתובעים את ההוצאות שנדרשו על ידם. ככל והתובעים סבורים כי הם זכאים לסכום זה, הם רשאים להגיש בקשה נפרדת לשומת הוצאות, אשר תידון לפני כבוד רשם בית משפט השלום על פי הוראות פרק ל"ד לתסד"א תשמ"ד-1984.

סיכום:

19. מן המקובץ לעיל אני מאמצת במלואה את חוות דעת מומחה בית המשפט לרכיב חשבון חלקי מספר 3, ללא תוספת בגין חשבון חלקי מספר 4, ריבית והצמדה, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עו"ד.

בנוגע להוצאות של 20,000 ₪ שנתבעו בסעיף 8.ז., כיוון שלא הובאה לפני אסמכתא אני נמנעת מלפסוק סכום זה, אך התובעים רשאים להגיש בקשה נפרדת לשומת הוצאות כפי שהנחיתי בפסק דין זה לעיל.

20. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 261,842 ₪, כאשר סכום זה כולל את שכר טרחת המומחה ושכר טרחת עו"ד, אך לא כולל הוצאות אותן ניתן לדרוש בנפרד.

21. הסך של 261,842 ₪ ישולמו על-ידי הנתבעת לתובעים תוך 30 יום מקבלת פסק דין משלים זה במשרד ב"כ הנתבעת. פגרת פסח תבוא במניין הימים.

אם לא כן, יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.